ילד בן כמעט 6 שמגלה חוצפהאובדת חצות
עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך כ"א באלול תשפ"ו 20:15

ילד מדהים במסגרת, ילד טוב, מתנהג למופת ובבית מאכיל אותנו מרורים כבר תקופה ארוכה.

חושב שהוא מחליט, אומר המון "אתם לא מחליטים עלי", מגלה כוחנות, מאד רוצה להכתיב את הסדר יום. כשהוא רוצה לא שואל ולוקח ביסקוויט מהמגירה ומחפש ממתקים, לוקח לנו פלאפון בלי רשות. אוהב לראות סרטון דבילי של כדורים שאני לא אוהבת, אבל מאפשרת לו כמה דקות כל פעם שיירגע אם הוא כ"כ אוהב את זה.

אבל זה מרגיז בעיקר:

כשמוגשת ארוחת ערב הוא משחק, כשאני אומרת שא"א לשחק כבר 19 בערב ועכשיו אוכלים הוא לא מקשיב ולא מגיע, כשאני קוראת לו הרבה פעמים לא מתרגש וממשיך לשחק, וכשאני לוקחת את הצעצועים כי הם "הולכים לישון", כועס וקורא לי "אמא חצופה", "את לא מחליטה עלי" ואפילו מרביץ וזורק צעצועים עלי.

איך אני אמורה להגיב? נמאס לי מההתנהגות שלו שעוברת כל גבול. לא באמת טיפלנו בזה או הגבנו, ניסינו, כי אין לי מושג איך להגיב על זה או להעניש או לקחת ממנו משהו ומה בדיוק.

כשאני רגועה ומצליחה אני אומרת ברוגע שלא מרביצים אצלנו בבית ולא מרימים יד וזה בסדר לכעוס אבל לא מתנהגים ככה ולא בא לי להיות בקרבתו כשהוא מתנהג ככה.

לגבי עניין השליטה, ניסיתי לומר לו שיש מלא דברים שהוא יכול לבחור אבל כשיש ארוחת ערב-אוכלים, אין פה בחירה. יש דברים גדולים שבהם אנחנו ההורים מחליטים ובדברים אחרים הוא יכול.

אבל כשהוא מחרפן ורץ בכל הבית ולא מקשיב, אז אין לי סבלנות אליו והוא ממש מתנהג בחוצפה ומעצבן.

אוהב דברי מתיקה ועוגות או ממרח שוקולד אבל כשמגישים סלט או חביתה צריך "להכריח" אותו או "להאכיל אותו", הוא אוכל אבל לא מניע את עצמו כי זה פחות מדבר אליו אוכל בריא.

איך מתנהלים עם ילד כזה? מבאס שהוא נחשב ילד מדהים ורק אני לא מצליחה להסתדר איתו.

אנחנו מאיימים מלא "לא יהיה לך חוג", "לא תקבל ממתק" ובסוף ברור שכמו טטלה לא נפגע בו ונתן לו חוג.

אז אין לי מושג מה עושים עם ילד שלא מפחד מאיתנו, מחרפן אותנו ולא מתרגש וחושב שהוא מחליט.

להוציא מתוקים מהבית. להפסיק לאיים. לקחת הדרכתקופצת רגע

הורים.

אולי אצל @אפונה ?

להוציא מתוקים? אלו ביסקוויטים או וופלים, אלמנטרי..אובדת חצות

כן. את כותבת על אותם מאבקים עם הילדים כבר יותרקופצת רגע

משנה. אם העיסוק סביב הביסקוויטים כל כך מקשה על ההתנהלות. ואגב את כותבת גם על ממרח שוקולד ועוגה.

אגב נוסף, אחד הדברים שאת לא יכולה לשלוט בהם זה מה הילד יאכל. את יכולה לשלוט רק במה הילד לא יאכל.

את יכולה להחליט שהכלל הוא שבשעת ארוחת הערב יושבים סביב השולחן. את יכולה להחליט שלא אוכלים מתוקים ( והכי פשוט זה לדאוג שלא יהיו מתוקים ). את יכולה להחליט שלא אוכלים אחרי שעת ארוחת הערב. אבל חוק ולפיו בשעת ארוחת הערב אוכלים, זה חוק שהרבה יותר קשה, ולא יעיל בכלל עד לא אפשרי, לאכוף.

אגב, התאום שלו שובב אבל לא חצוף כמוהואובדת חצות

וחוצפה זה אחד הדברים שאני הכי לא מכבדת או מעריכה.

אתה רוצה בשבילו, אתה עושה מלא דברים עבורו, והילד חי בתחושה שהוא לא מעריך מה שעושים, המון כעס, חוסר סבלנות וחוסר שליטה.

אתה רוצה לשבת איתו על חוברת? לו בא לראות טלויזיה. אתה רוצה שיאכל סלט? הוא חשב על גלידה. אתה רוצה לדבר איתו על איך היה היום? הוא מעדיף לשחק. הוא מקבל הכל: הולך לחברים, משחק איתם, מקבל ממתקים, רואה טלויזיה, מקבל את הסרטון כדורים, והוא חמוד לפעמים, אבל בכל יום יש איתו כל מיני סרטים, המון חיכוכים ומאבקים וכיפופי ידיים. ההקשבה אצלו עולה בהמווווון כוחות ולא הולכת פשוט וטבעי וכמו שאנחנו רוצים ומצפים.

אני רוצה להעיר הערה כללית-אובדת חצות

כל פעם כשמעלים פה קושי טיפה יותר מטכני, ישר מציעים מיד ללכת הדרכת הורים. זה נהיה אוטומטי, מובן מאליו וזה כ"כ קל להפנות אחרים לשם. במיוחד ניקים שקוראים אותי באדיקות (איך יש לכן זמן ואתן קוראות ואשכרה משייכות את זה וזוכרות תכתובות שלמות) ונכון שיש קשיים וחוסר אונים בהודעות שלי, אבל מצד אחד זה לא שלא הייתי בהדרכות, הייתי בהמון וגם הדרכה היא לא מטה קסמים. בכלל ללכת להדרכה זה קשה, צריך לבחור יועץ מתאים, לא תמיד מתחברים וגם שמעתי בכנות המון בולשיט שם, זה גם יכול לבלבל אותך ולטשטש את האמונה שלך בעצמך וביכולת שלך לפתור בעיות. אני מכירה את הילדים שלי, נותנת לעצמי את הקרדיט שאני ובעלי סופר אינטיליגנטיים ורגישים ויותר מזה אכפתיים ומשקיענים ופתוחים ללמוד.

בנוסף, זה מתנשא לשלוח להדרכה, זה נשמע כאילו הורות של אחרים היא מושלמת ומי שנתקל בקושי מהותי חייב לקבל יעוץ ויפה שעה אחת קודם.

אני מאמינה שאם זה היה נדיר שילד היה מתחצף או זורק חפצים, לא היו על זה כ"כ הרבה מאמרים וסרטוני יוטיוב. ואני במודעות וקוראת ולומדת ומתפתחת (אגב גם כאן זה אמצעי ללמוד ולהתפתח ולשמוע מאחרים) אבל כשכותבים ללכת ליעוץ זה לא באמת עונה לי על השאלה וזה פוטר את המגיבה מלומר בנחמדות ואכפתיות איך לנהל אירוע כזה עם ילד כזה. זהו.

עכשיו בטח כל השרשור יהפוך להתמקד בזה ומלא כותבות יחלקו עלי. אשמח להתייחסויות לגבי העניין שהעליתי- חוצפה, ילדים עם צורך בשליטה, ואיך מחזירים אותם למסלול למרות שזה מחרפן אותך ואתה לוקח את זה אישית וזה מוציא מהכלים.

לילד אמורה להיות שליטה מסוימתנעומית

נראה שאת מנסה לסדר ולסדר את החיים שלהם, מה הם יאכלו, מתי, אץ מסכימה לו לראות אבל רוצה שלא יראה כי את לא אוהבת.

מציעה לך לתת להם בחירה. היית מכריחה את בעלך לספר איך היה לו היום? זה עקרוני מבחינתך שהילד יספר לך עכשיו?

אפשר לשאול אותו: אתה רוצה לספר לי עכשיו? הוא רוצה לשחק, מעולה. הוא שולט במה שהוא באמת יכול לשלוט עליו.

תחשבי בדיוק איפה את רוצה לשלוט ומה התחום שלו (כמו בדוג' שנתנו לך, מתי יושבים סביב הכיסא ומה לא אוכלים. ולא כמה הוא חייב לאכול).

עוד משהו, בעיני את מתעסקת הרבה באיך הדברים מפעילים אותך, כמה את טורחת והוא לא מעריך, מה הוא מקבל, איך האיומים שלך חסרי השפעה, האם את אוהבת או לא אוהבת חוצפה.

מציעה נקודת מבט מעט שונה, תחשבי על הילד. מה הוא צריך ללמוד, מה חשוב בשבילו.

חשוב לו ללמוד שבעולם יש גבולות, חשוב ללמוד לדבר בצורה נעימה לאחר, חשוב ללמוד שלהכאיב ולהרוס חפצים כשזורקים אותם זו לא דרך להתמודד עם כעס. מקווה שמובן.

ועוד משהו לגבי הדרכת הורים, מקווה שבסדר לכתוב לך.

אני עובדת עם ילדים, ההתנהגויות שאת מתארת, באינטיסביות שלהן, בעוצמה ובכמה שהן מפעילות אותך. לא מאוד תקינות. ויכולות להיות משמעותיות יותר בעתיד.

לדוג', ילד שמרביץ להורים בכיתה א' - זה לא תקין, ואם לא מצליחין לפתור את זה בשנה, כנראה שהאתגר משמעותי וצריך התערבות חיצונית.

בבית זה לצערי התנהגות מאוד נפוצהוהרי החדשה

בגיל כזה.

וזה קשור לאופי החינוך שהשתרש בשנים האחרונות ולזה שההורות רכב המכילה יותר.

ברור שאת לא רואה את ההתנהגות הזאת בעבודה גם הילד שלה לפי מה שהיא מתארת לא מתנהג ככה מחוץ לבית

וטוב שכך.

בגיל 6?נעומית

אני לא מדברת על פעם בחודש שילד לא שולט בעצמו, אלא בדרך קבע.

זה לא תקין

ונכון שהיום יש הרבה דברים לא תקינים, זה שהתנהגות מסוימת נפוצה לא אומר שהיא תקינה.

יש ילדים אימפולסיביים יותרמחי

שלא שולטים בעצמם יותר מפעם בחודש

מאיפה הקביעה מה תקין ומה לא?שם משתמשת חדשה

לכל ילד יש אופי שונה לגמרי

ולכל בית יש דינמיקה שונה

אם את אשת מקצוע בתחום ההתנהגותי בסדר לומר כאלה אמירות חותכות..וגם אז..צריך להכיר את הילד והמקרה כדי לומר

אבל מה 'היא מתארת האמת

לא נשמע ילד שמתנהג לא תקין

אלא

ד-ינמיקה לא בריאה שנוצרה והרגלי התנהגות שצריכים קצת הכוונה

לי יש ילד אחד מאוד אימףולסיבי.. כשהוא רוצה משהו הוא פשוט חייבבבב בתחושה שלו להשיג אותו..ולפעמים בכל מחיר גם אם שה לנסות להשיג בכח או לחטוף או להרביץ ואם לא נותנים לו ישכב על הרצפה יזרוק חפצים ויצעק

אנחנו בעבודה איתו מתמשכת על זה ומשתדלים להיות עקביים במסרים

ויש גם רגעים שרואים ממש שיפור

ולפעמים הוא טועה אבל מצליח תהאסף ולתקן וזה וואו לא פחות

אבל זה תהליך

וזה לא משהו לא תקין לכל ילד יש סיפור שבא לתקן ולדייק אותו באופן אחר

יש לי ילדה רגועה ,מצייתת תמיד

ומרצה

וזה 5מנם עוהש אותה קלה יותר ובלי עניינים אבל גם לה יש עבודה פושט מסוג אחר

זה סתם דוגמא כדי להמחיש

שהמיקוד הוא לא להכריע שמשהו לא תקין

משהו מצריך עבודה

וזה נורמלי

רק באמת כדאי הדרכה כדי לדעת מה ואיך לפעול

טרימנולוגיהנעומית

דינמיקה לא בריאה- לא תקין.

(למען הסר ספק, זה משהו שאת כתבת)

משהו לא תקין, הוא משהו שצריך לטפל בו.

אני באמת לא מבינה את הרצון להכנס לדיון מעמיק ומיותר על בחירת מילים.

להרביץ בגיל 6 להורים כבדרך קבע כשמתעצבנים זה לא תקין. (או דינמיקה לא בריאה כהגדרתך).

יש דברים נוספים שהם לא תקינים, ולכן צריך לטפל בהם.

לייפות הכל, בעיני זה לעצום עיניים. ולא לראות את המציאות, כי היא לא יפה.

זו מציאות לא טובה, לא מועילה. אבל הפיכה וצריך לטפל בה. ולכן המלצתי על הדרכת הורים.

(ולא לזכור לשים לב רק כשהילד יהיה בן 30 וישלוט בהורים שלו לחלוטין).

כל שאר המילים היפות, לתקן, לדייק, לעזור לו להשתפר. הן מעולות. אבל צריך קודם להכיר בזה שיש קושי (בעיה אמיתית) וצריך לטפל בה.

ודאי שישאפונה

דרך להחזיר למסלול ילדים עם חוצפה וצורך בשליטה תוך כדי ולמרות שזה מחרפן אותך ואת לוקחת את זה אישית וזה מוציא אותך מהכלים -

אנחנו פשוט שומרות אותה לעצמנו כדי להתנשא עלייך

וברצינות

מניחה שהתכוונת אלי בין השאר...

כבר עניתי לך בכמה וכמה שרשורים ולא תכננתי להגיב לשרשור הזה כי הבנתי שזה לא הכיוון.

ברור שאני זוכרת אותך...

את כותבת מהמם ואותנטי וממש כיף לקרוא את התיאורים שלך

אני מציעה לך ללכת להדרכת הורים כי אני מאמינה שהיא תשנה לך את החיים ואת תפיסת ההורות כפי שהיא שינתה לי, ולעוד הרבה הורים אינטליגנטים, רגישים, אכפתיים ופתוחים ללמוד.

את מוזמנת לערוך סקר אצל הנשים שהמליצו לך ללכת להדרכת הורים, ולבדוק כמה מהן המליצו מנסיון אישי.

אגב, אני הלכתי ללמוד הדרכת הורים ואני עדיין הולכת ואלך להדרכה אפילו אצל קולגות שלי, ואני עדיין מקבלת תובנות חדשות אבל יותר מזה - יש לי מקום להניח בו את הסערות לשי סביב ההורות, כי בשביל להיות אמא שמחזיקה את הילד שלה בטוב אני צריכה בעצמי להיות מוחזקת.

בא לי דווקא לענות לך עלזההביתמתפורר

הלוואי ותצליחי לשמוע ולקרוא את הדברים ממקום טוב ולא שיפוטי.

אני חושבת שהסיבה שכל הזמן מציעים לך הדרכת הורים היא כי יש משהו בגישה שלך, בצורה שבה את מדברת על הילדים שלדעתי ולדעת עוד הרבה נשים זה פשוט מה שמזין את ההתנהגות שלו ולכן הדרכת הורים מיטיבה אמורה לשקף לך את זה ולכולל את השינוי.

אם את שואלת אותי יש לך ילד מהמם שמחפש את המקום שלו בעולם ואת עצמו ואתם צריכים לאפשר לו טת זה. אני באמת חושבת שאם תצליחו לראות את זה בעיינים האלו הדברים כבר יסתדרו מעצמם.

הוא ילד, ברור שהוא רוצה להמשיך לשחק בדיוק שצריך לאכול או לאכול בדיוק שצריך להתקלח. וברור שהוא ירצה לעשות הפוך ממה שאת מבקשת, הוא בדיוק בשלס שמפתח רצון נגדי.

עכשיו תגידי אז מה הפתרון, לאפשר לו הכל? לא ממש לא. אבל אני חושבת שהדרך מולו צריכה כן להיות בגבולות ברורים אבל הדרך להשיג אותה לא צריכה להיות באיומים או בהסברים חוזרים. נסי את שיטת המשחקיות, אני חושבת שהיא תחולל לך פלאים. למשל במקום לבש שוב ושוב שיפסיק לשחק ויבוא לאכול, תגידי לו שאת דוב גדול ומי שלא בא לאכול עכשיו הדוב אוכל אותו ואז הוא יברח ממך ויבוא לאכול או שיחכה לראות מה את עושה ותנשנשי אותו בכיף ובצחוקים ואז תראי איך ציקצק הוא מקשיב לך.

ממליצה לך ממש לקנות את הספר של משחק ההתקשרות, יתן לך כלים פרקטים בהתמודדויות יומיומיות.

אבל אני כן חושב שהעיקר הבעיה היא איך שאת רואה אותו, את מצפה ממנו להתנהג כמו מבוגר אבל הוא ילד.

ילדים לא מעריכים, הם לא רואים את כל מב שאת עושה בשבילם וזה דברים שנבנים לאט לאט וגם אז זה לא יהיה תמיד.

את מעריכה אותם כשהם עושים מה שיבקשת? ילדים הם מראה של ההתנהגות סביבם.

המון בהצלחה

את אמא מהממת ורואים שממש חשוב לך לחנך ולגדל אותם. הלוןאי ותצליחי לפתוח את הראש והלב לשמוע את הדברים נכון

זה לא פאייר.אובדת חצות

אני מעדיפה לכעוס ולהיעלב מכן מאשר להתרגש. עכשיו ממש בכיתי כי כתבן את זה בצורה עדינה ויותר מכבדת ומעריכה.

בכיתי, כי מעצבן ומכאיב הפער בין כמה שאני מושקעת בהם בהודעות, בדאגה בטרדות, במחשבה, בעיסוק לבין הנחת שאני מקבלת. זה מתיש וזה משפיע על הזוגיות.

חוץ מזה, כשאתן אומרות לי שאני רואה את הזווית שלי זה הכי טבעי לי, אף אחד לא לימד אותי להסתכל מהזווית של הילד, אני תמיד מסתכלת מהזווית שלי. וזה גם קשה לי, כי כל כמה שזזתי כאמא בתהליך הזה של לשים אותם במרכז, עשיתי תהליך כזה מטורף מאיפה שהתחלתי, ואני עדיין כ"כ רחוקה משם? לא נראה לי שאי פעם אגיע.

וסתם זה עצוב שאני במאבקי כוח איתו. הוא ילד מקסים אבל משהו בחוויה שלו מולי כנראה גורם לו לנסות להשיג ממני תשומת לב שלילית. (מצד שני היום הושבתי אותו על הברכיים והחמאתי לו והשווצתי מול כולם בדפים שהוא עשה בכיתה א' בספר). וגם כואב לי שלא כיבדתי אותו והכרחתי אותו לאכול ואני לא מצליחה להבין מתי להיות רכה ומתי נוקשה, ידעתי שאני צריכה לקחת לו את הצעצוע, אבל אולי אני עושה את זה בצורה הפגנתית שגורמת לו לכעוס עלי, וחשבתי שכמו שלוקחים את הצעצוע אפשר לכפות עליו את הרצון הטוב שלי שיאכל חביתה בריאה וגם התרגזתי עליו, למה אתה לא יכול לעשות את זה פשוט ולמה אתה לא יושב לאכול בפשטות כמו אחיך?

וכשהוא התפשט כבר והיה מוכן למקלחת, כבר התעצבנתי וחיכיתי שאבא שלו שסובל את השטויות שלו הוא יקלח אותו, כי הילד לא הקשיב לי, היה אמור לאכול כדי לקחת אנטיביוטיקה ורק אחכ להתקלח והוא עשה הכל הפוך- כשהיה אמור לאכול לא בא, כשרציתי שיקח את האנטיביוטיקה, רץ וברח בכל הבית ולא הסכים, זמן האנטיביוטיקה עבר, וכבר לא היה לי כוח או חשק לקלח אותו. אולי זה מעגל כזה, הוא התאום שיותר קשה לי איתו ויותר עם האבא (אולי אני צריכה לתקן איתו את הקשר). וזה גם הרס את כל הערב והוציא לי את כל האוויר. זה מוציא ממני המון אמוציות. התעייפתי והתרוקנתי.

דבר ראשון חיבוק 🩷🩷לפניו ברננה!

נשמע שפשוט אין לך אוויר.

דבר שני נקודתי ופרקטי לגבי האנטיביוטיקה חשוב שתדעי שהזמנים קצת גמישים. זה לא חייב להיות על הדקה.. אפשר לשחק עם זה שעה/שעתיים. זה לא כמו גלולות.. מקווה שזה יקל עלייך בעתיד. יש לי משהו קצת יותר רחב לכתוב לך אבל אני לא פנויה לזה עכשיו, מקווה מחר לזכור ❤️

טוב הבחורצ'יק שלי התעורר אז פתאום יש לי זמןלפניו ברננה!

אני רוצה להציע לך מבט אחר על הנחיית הורים, מבט שעד שלא הלכתי להדרכה לא הבנתי את זה...

זה מתנה ממש גדולה לעצמך לקבל ליווי ממישהי שאת יכולה להעלות לה סוגיות והיא עוזרת לך במבט שונה ומרענן.

לא סתם חז"ל כתבו "אין אסור מתיר עצמו מבית האסורים". באמת נקודת המבט שלנו צרה.

לפעמים אפילו תוך כדי השיחה והשאלות שלה את יכולה לראות את הילד באור אחר ואת כל התמונה ממבט שונה שיכול להוציא אתכם מהלופ.

עוד דבר, זה כלים פרקטיים שאפשר לקבל. באמת אני מרגישה שקיבלתי מתנה כשהלכתי להנחיית הורים.

גם אם המדריכה לא הייתה הדמות המדוייקת עבורי ויש לי השגות מסויימות על השיטה שלה.

מבינה ממש את הקושי והבאסה בחיפוש אחרי הדמות הנכונה. אבל גם אם היא לא מדוייקת ב100% - אפשר לקבל וללמוד הרבה.

מהצד השני של הנושא - אתם ההורים, אתם יודעים ומרגישים מה נכון לכם ולבית שלכם. לכן גם אם היא מראה לכם מבט חדש או נותנת טיפים שלא מתיישבים לך - אז פשוט לא.

עוד דבר; עצם העיסוק בענייני החינוך כבר עושים טוב. מאז שבעלי ואני התחלנו ללמוד יחד שעה בשבוע (קבועה בלו"ז) אני מרגישה ממש שינוי חיובי. זה שמדברים יחד, מדסקסים.. והעקרונות החשובים שעולים מהלימוד. (אנחנו כרגע עם הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו"). אנחנו לוקחים את זה במנות קטנות, יותר משבוע אחד לכל פרק.

וכשזה עם איש מקצוע מבחינתי זה אפילו עוד יותר.

עכשיו בנימה אישית..

אני חייבת להגיד לך שאני לא מגיבה הרבה בשרשורים שאת פותחת, אבל כן זוכרת בגדול את הקודמים. למה? א. פשוט יש לך תאומים😅 ב. הכתיבה שלך ייחודית ומהלב. ג. ההתמודדויות דומות וחוזרות על עצמן, וגם אצלי יש דומות..

בניגוד למי שאמרה כאן שזה נשמע לה לא סביר ששנה את סביב אותם המאבקים, אני לא אשת מקצוע או משהו, אבל אני רואה אצלי בבית ועם הילדים שזה חוזר בספירלות.. יש דפוסים שקיימים בנו והם פשוט קורים שוב ושוב ושוב. וכל פעם שאנחנו צריכים לעלות מדריגה בחינוך או בעבודת המידות - מרגישים שחוזרים לאותה נקודה שכבר היינו בה. וזה ממש מתסכל. אבל אני חושבת שזה בספירלה וכל פעם את באמת מתחילה ממקום אחר טוב ובוגר ושלם יותר.. ולאט לאט מתדייקת ומשתלמת (מלשון להפוך לשלמה יותר..).

ועוד משהו אחרון - אני שומעת פה המון המון שיפוטיות כלפי עצמך. קחי חיבוק! את אמא משקיענית ואלופה ולא נמדדת בשיתוף פעולה של הילדון. תחזקי אותך בזה שוב ושוב ושוב. הלחץ סביב זה שהכל ידפוק ויתקתק מתיש אותך. ובסוף אין לך שליטה על השיתוף פעולה שלו אלא רק על הצד שלך בכל האירוע. וכל הרצון שלך רצון שיהיה בבית טוב וכזה מתסכל שלא הלך וששוב נכנסת לאותו הלופ... 🩷

רק אומרת שגם בזה הנחיית הורים עזרה לי 🙂❤️

ממש אהבתי את הרעיון של לימוד זוגישיפור

קבוע בחינוך ילדים!! בעזרת ה' אציע לבעלי, הלוואי שנצליח ליישם.

אני רק רוצה להוסיף חיבוקרקלתשוהנ

כי אין שום ספק מההודעות שאת אמא שמושקעת המון בילדים שלה.

את משקיעה, מטפחת, חושבת, מעלה כיוונים גם כשאת מתוסכלת, מפנקת, מנסה, טועה, חוזרת, מנסה שוב.

וגם אם לא היית כל זה, לראות ילד שלנו ולהרגיש שלא טוב לו, או משהו שהוא תקוע בו ולא מתקדם, או כל קושי - זה פוגע ישר בול בבטן הרכה שלנו. ולהיפגע מהילד שלנו זה פעמיים בבטן הרכה.

לגבי ההדרכת הורים

למה לא להסתכל על זה כמו טיפול זוגי או טיפול אישי. כלי לשדרוג.

מניחה שהורים שמגיעים להדרכת הורים זה כי הם מרגישים שמשהו תקוע, ולא כי הם בשיא הפריחה ורוצים להשתדרג...הם חוזרים על אותו לופ עם ילד מסויים או עם כל הילדים וצריכים נקודת מבט חיצונית לסיטואציה, תובנות שאין להם פשוט בראש, כדי להצליח להתפתח הלאה בקשר עם הילדים ובהורות שלהם.

אבל אנשים גם מתחילים להתאמן רק כשהסוכר עולה או כשהברכיים כואבות והגב מציק

זה לא אומר שאימון זה לחלשים, כמו שהדרכת הורים או טיפול פסיכולוגי זה לא לאנשים כושלים

שוב חיבוק ענק

אני במקום דומה עכשיו מול אחד הילדים שלי, חוסר אונים כזה, והרגש משתלט כי זה לא סתם ילד נודניק זה הילד שלי ממש, שאני נותנת לו את כל מה שאני יכולה, ונופלת איתו במקומות הכי כואבים שלי...

מצטרפת ואני גם מחפשת הדרכת הוריםאוהבת את השבת

באמת כדי להשתחרר ולא כי אני מרגישה שסיוט ואין שום ברירה ...

יש ברירה אפשר להישאר במקומות של תקיעות אבל למה לא לעלות קומה ואפשר את המצב עם מישהו שמבין בזה מאוד?

באמת רואים בהודעותאיזמרגד1

את המאמץ האדיר שלך להבין אותם ולהתקדם בהורות כל הזמן ותדעי שזה מהמם!

מציעה כיוון קצת שונה- אישית אני הרגשתי שכשהלכתי לטיפול אישי בשבילי זה שיפר לי את ההורות בהמון

גם העלתי המון נושאים בהורות מול המטפלת, וגם היה לי קל יותר להתמודד איתם והייתי מופעלת מהילדים פחות

אז אם הדרכת הורים מורכב לך יותר, אולי טיפול אישי בשבילך זה כיוון שיהיה לך קל יותר למצוא.

וטיפ פרקטי שעובד לי כדי לראות את הנקודת מבט של הילד- אני פשוט חושבת איך אני הייתי מגיבה בסיטואציה המקבילה, ואז מבינה שבסוף הכל זה אותה תגובה כמו שלו ורק מעובדת ובוגרת... אם להגיד על הדוגמאות שנתת, כשאני חושבת מה מתחשק לי לאכול יותר: סלט או גלידה, ברור שיבוא לי גלידה. אז בתור בנאדם בוגר אני יודעת שאני צריכה לאכול אוכל אמיתי ועושה את זה, אבל ילד בן 6 עדיין לא פיתח את היכולת הזו...

ואת כותבת שאת מצפה שההקשבה תהיה טבעית ולא תעלה בהמון כוחות, אני לא חושבת שיש בית אחד שההקשבה בו היא טבעית וקלילה ולא עולה בכוחות נפש ומאמץ להורים. רק תדעי שאת בחברה המאוד טובה של כולנו, שלא קל להם עם גידול ילדים🙂

חיבוק ענקאפונה

אני רוצה להוסיף שמה שתוקע אותך (והמון הורים... את בחברה טובה), זה המחשבה שיש איזה כלי שאפשר בעזרתו לנהל את ההתנהגות של הילדים.

לכן הלכת להדרכת הורים של שפר, וזה ממש לא עזר, להיפך -

הנסיון לנהל אותם רק מחמיר את הלופ שלכם.

וגם כלים שאפשר להציע בפורום, ואכן נותנים אותם בנדיבות וגם לך, לא היו יעילים כי הם לא הסיפור.

הסיפור הוא לא מה את עושה או לא עושה, אלא מה קורה לך מול הילדים, ומה קורה לילדים מולך. ואת זה אי אפשר לעשות בפורום אלא בתהליך מול איש מקצוע.

אני אגיד שוב שאין בדברי טיפת התנשאות, גם אני אמא והילדים מפעילים אותי בכל מיני נקודות. ברגע שזה קורה אני הופכת להיות מובלת ולילדים שלי בעצם אין שם הורה.

הרבה פעמים אני מתפתה להפעיל כל מיני סוגים של כח (שלילי או חיובי) כדי לנהל אותם, זה אנושי.

אבל הדבר הנכון הוא להבין מה קורה שם לי ומה קורה לילד, כדי שאוכל לחזור להוביל את הילד. ואת זה עושים בהדרכת הורים טובה.

הכאב והעצבים על הפעראמאשוני

זה בדיוק מה שיכול להניע את השינוי באמת.

כי לפתור את בעיית הארוחת ערב, זה נקודתי.

ומחר הוא יזרוק את הילקוט בסלון ולא יתייחס לבקשות שלך לסדר בחדר,

ועוד חודש יזרוק את הבגדים באבטיה במקום בסל הכביסה.

ועוד חצי שנה יאחר לעלות הביתה מהשעה שקבעת

ועוד שנתיים לא יחליט שהוא לא הולך לביה"ס ולכן לא מתארגן

ועוד ארבע שנים יחליט שהוא לא לובש סוג מסויים של בגדים/ צבעים/ אופנות/ מותגים.

וכל פעם התפאורה תשתנה, אבל ההצגה עצמה תחזור על עצמה באלף דרכים.

בסוף הכל נוגע לשאלה איך משיגים שיתוף פעולה וצמצום מאבקים, ואיך יוצאים ממאבק כח.

בלי לגעת בשאלות עומק, הסיטואציה מתחלפת, מושקע המון מאמץ כדי לפתור את הקונפליקט הנוכחי, ולמחרת התפאורה משתנה ומתחילים מחדש.

במקום לשנות את כל דפוס ההתנהלות מהבסיס.

כדאי להשקיע מאמץ בהתפתחות והכוונה, ופחות בכיבוי שריפות,

כך שהפתרון עצמו כבר לא ידרוש הרבה מאמץ ויניב תוצאות כך שישאר לך יותר כח ללמוד וללמד, להתפתח ולפתח.

אני הלכתי להדרכת הורים פעמייםקופצת רגע

פעם אחת לתקופה של כמה חודשים

פעם שנייה במקביל לטיפול של הילד במשך קרוב לשנתיים.

שתי ההדרכות עזרו מאוד,גם לנושאים הספציפיים שעלו בהן, וגם להמשך קדימה, השתמשנו באותם עקרונות.

אני לא חושבת על עצמי שאני מושלמת, ולדעתי ברוב הפעמים שכתבתי לך שאני ממליצה על הדרכת הורים כתבתי שגם אני הלכתי. אני ממש לא חושבת שאני מתנשאת כשאני מציעה את זה, ואני ממש לא חושבת שאני אמא מושלמת, לצערי רחוק מזה, פשוט מהנסיון שלי זה מה שהכי יעזור.

אם את כותבת רק בשביל לפרוק זה בסדר גמור, רובנו פורקות כאן מדי פעם וזה טבעי ומובן, אמהות זה אינטנסיבי לכולנו... כשאת מנסה לקבל עצות מה יעזור, אז אני עונה לך מהנסיון שלי מה עזר ועוזר לי.

קודם כול חיבוק מתואמת

כי את כזו מקסימה, וכזו רגישה, ורואים את ההצפה הרגשית שלך מההודעות שלך, וזה כל כך מובן והגיוני...❤️

ובקשר להדרכת ההורים:

יכולה לומר לך עלינו - שתמיד הרגשנו: מה פתאום שנלך להדרכת הורים? מה, אנחנו לא יודעים להיות הורים? אנחנו חכמים, נבונים, אנשי חינוך בנשמה...

ואז כשהבת שלי אובחנה על הרצף האוטיסטי הבנו שאנחנו מתמודדים עם אתגר לא רגיל, וכן, זו לא בושה ללכת להדרכת הורים.

ואת יודעת מה קרה? יוצא שאנחנו מתייעצים עם המדריכה שלנו (שהיא פסיכולוגית ומכירה מגוון גישות ותחומים) גם על שאר הילדים שלנו... (שגם להם יש מורכבויות לא רגילות, אבל לא היינו חושבים ללכת להדרכת הורים סתם ככה)

וזה תורם לנו המון. עצם הידיעה שפעם בשבוע אנחנו יכולים להתייעץ עם מישהי חכמה וקשובה על הקשיים שצצים במהלך השבוע - כבר נותנת לנו רוגע. ואני חוסכת ככה הרבה התייעצויות בפורום

וזו הסיבה שנשים כאן מייעצות לך ללכת להדרכת הורים - כי את מעלה הרבה פעמים שאלות על חינוך הילדים, ואז את שומעת פה הרבה תשובות וגישות, ועלולה להתבלבל...

אצל מדריכת הורים תוכלי לקבל גישה אחת מגובשת, וגם מקום קבוע ומקצועי לפרוק ולשתף בו את הקשיים שצצים...

אני לגמרי מבינה את הקושי שבמציאת מישהי מתאימה! (במיוחד שבטח תרצו מישהי יחסית מבוגרת, שתהיה מבוגרת מכם) אבל מחזקת אותך לעשות את המאמץ בשביל זה❤️

הדרכת הוריםוהרי החדשה

אני חושבת שההצעה ללכת להדרכת הורים היא מכיוון הדרכה נותנת הרבה פעמים מענה לתחושת חוסר האונים. גם אם זה לא פותר לך את כל הבעיות הדרכה טובה אמורה לתת לך כוח להיות עוגן עבור הילד ולהחזיר לך את השליטה.

רוב ההורים כיום הולכים להדרכות הורים כך שאני לא חושבת שזה בא ממקום מתנשא, מאמינה שרוב מי שהציעה הלכה בעצמה וזה עזר לה

אני כן מסכימה איתך שהדרכות הן ממש לא קסם ולפעמים יכולות גם להזיק כשהן לא מספיק מקצועיות אז צריך לדעת למי ללכת.

לגבי העניין עצמו קודם כל מבינה אותך מאוד, בהתמודדות דומה,

צריך לא לאיים. וצריך גבולות תוצאות.

בעיני תוצאה היא דבר שצריך להיות מותאם

אתה לא מצליח להתנהג יפה אז אני לא יכולה לשלוח אותך לחבר עד שאני אהיה בטוחה שאתה מתנהג יפה.

אתה לא מגיע לאכול בזמן אז אין אחר כך ארוחת ערב (אם רעב יש לחם וגבינה. משהו כזה)

ובמקביל לחזק את הדברים הטובים, למצוא זמן איכות, לשבח אותו על כל דבר טוב שעשה.

אצלי אני מרגישה שזה בתקופות. וככל שאני יותר שקולה ובשליטה הסיטואציה נגמרת יותר בקלות.

לא אלמנטרי..לפניו ברננה!

אצלינו אין

ואני יודעת שאני לא היחידה.

אצלי זה בעיקר מבחינת בריאות.

רעבים לנשנוש? שיאכלו פרי או ירק או פריכית אורז. החטיפים שלנו זה בייגלה ופופקורן

גם אצלנו אין מסיבות בריאותיותשיפור

לא אלמנטרי בכלל.. אצלנו איןבוקר אור

בשאלה הזאת עולה הנושא של שליטהשיפור

יש ספר שאני מאוד אוהבת the child whisperer, (לא נראה לי שמתורגם לעברית) והיא מסבירה שם שלכל ילד יש צורך בסיסי שהכי חשוב בשבילו ויש ילדים שהצורך הכי חשוב שלהם הוא להרגיש שמכבדים אותם ומאפשרים להם להיות שותפים בשליטה על החיים שלהם. ורק כשהם מרגישים ככה הם מוכנים לקבל מרות.

יש לי ילד שהוא ממש כזה. ונשמע שאולי גם לך.

היא ממש מסבירה איך לתת לילד את הצורך הזה- לדוג'

להודיע מראש מה הולך לקרות, ומה הכללים והגבולות ולעמוד במילה שלך.- כי כשילד יודע מה המסגרת שהוא פועל בתוכה אז יש לו שליטה איך הוא מתנהל בתוכה.

לתת לילד לבחור לעצמו איפה שאפשר. לדוג'- אילו מהבגדים בארון הוא ילבש, ואלו מהמאכלים על השולחן הוא יאכל.

לכבד את הדעות, הרצונות והרגשות של הילד ולתת להם מקום גם אם בפועל לא מאפשרים אותם.

יש מצב שהוא כזה. זו הלוחשת לתינוקות, לא?אובדת חצות

סתם אני פשוט מרגישה שאנחנו נכשלים כל הזמן. הילדים חכמים מאד בלי עין הרע אבל לא הנחלנו גבולות מגיל צעיר, והם מובילים אותנו לכאורה (למרות שזה לא נכון, אנחנו הורים סופר אכפתיים ומתפקדים) וזה בעוכרנו והם מאתגרים אותנו רגשית מאדדדדדדדדד, כל אחד מכיוון, וגם המורכבות בתאומות.

לא, זה ספר אחרשיפור

חיפשתי בעברית ולא מצאתי אותו, אז נראה לי שלא מתורגם לעברית. אבל את מורה לאנגלית אז משערת שתוכלי להסתדר איתו. לבעלי היה קשר מאוד מורכב עם הילד הזה וכל הזמן הרגיש שמתחצף אליו. ואחרי שקראנו ביחד את החלק הזה של הספר ממש השתפר הקשר ביניהם והוא למד הרבה יותר טוב איך להתנהל איתו. בקיצור ממליצה ממש, היא מדברת על הצורך הזה בחלק הרביעי של הספר.

הדרכת הורים הדרכת הורים הדרכת הוריםזוית חדשה

תודה תודה תודהאובדת חצות

ילדoo

שלא מפחד

שחושב שמחליט

זה נהדר

זה ילד שיש לו דעה ורצונות

גם ילדים שעושים מה שאומרים להם מפחד בגיל קטן

יש איזשהו גיל שזה כבר לא עובד

ואז הורים מתלוננים על 'גיל ההתבגרות'

הדרך היחידה לאינטראקציה טובה עם ילדים

שעובדת מגיל אפס והלאה

זה יצירת שיתוף פעולה

מתוך בטחון הורי

עם סבלנות לתהליכים

בלי איומים

בלי קסמים

עם התמודדות נכונה עם התנגדויות של הילד

את מחפשת פתרונות ספציפיים למקרים ספציפיים

אבל אם החשיבה שלך נשארת ב

הוא לא מפחד/ הוא רוצה להחליט

הפתרונות לא יעבדו

כי הבעיה מתחילה בחשיבה הזו

ולא אצלו

מסכימה ומוסיפההמקורית

נראה שיש לך צורך בשליטה וכשאת מרגישה שאת מאבדת אותה - את לא מוצאת את עצמך בתוך ההורות

זה חלק מהמעבר בין הורות לתינוקות ש"מחליטים" להם על הכל לילדים שצריך לכבד ולגרום להם לשתף פעולה ולראות את הרצונות שלהם

לדעתי צריך לעבוד על זה. ואגבהדרכת הורים - את אומרת שאת לא מצליחה לראות מעיניים של ילד. זה בדיוק מה שזה בא לשקף וללמד אותך. ואת צודקת אין פתרונות קסם אבל צריכה להיות סבלנות לתהליך והתמדהוגם הבנה מה מתאים או לא מתאים. אבל ניסוי וחיבור לשיטה זו תקופה ארוכה כי מדובר בשינוי דינציקה הרגלי חשיבה והרגלי פעולה. וזה יכול לקחת המוון זמן

לא מסכימה עם הסוףאפונה

אולי בהדרכת הורים התנהגותית לוקח הרבה זמן כי היא מבוססת על התמדה ועקביות ולמידה של הילד.

אבל בהדרכת הורים היקשרותית הייתי מצפה להרגיש שמשהו זז כבר בהתחלה, שבועיים גג (לדעתי). גם אם עדיין לא בהתנהגות של הילד אז בראיה שלי אותו, בהתכווננות אליו, בתשומת הלב שלי לעצמי ולמצבי הויסות שלי...

תלוי במי שעובר את התהליךהמקורית

לדעתי

מן הסתםאפונה

אבל אני עדיין חושבת ככה

יש משהו בעצם ההתכווננות שעושה פלאים.

לא חכמה להגיד לה יצירת שיתוף פעולהצהוב

היא צריכה לדעת איך

יצירת שיתוף פעולהoo

זו אומנות שמורכבת מהרבה דברים

היא מתחילה בהבנה

שילד לא צריך לפחד מההורה

שילד צריך לרצות להחליט

וממשיכה עם דרך ארוכה

של

יכולת לראות דרך עיניו של הילד

בטחון הורי

אסרטיביות

סבלנות

יצירת תהליכים

זה דרך חיים

קודם כל מאמינים בה ואח"כ מבצעים ומתמידים

אבל אם לא מאמינים בה

אי אפשר להצליח

וזה אגב הבעיה אצל רוב ההורים

הם לא מאמינים בזה

ואז מתפלאים שיש בעיות

קודם כל קחי חיבוק!דיאן ד.

לא מכירה הרבה בתים אבל בבית שלנו יש גם התמודדויות עם חוצפות וילדים שלא מקשיבים לנו.

ובדיוק בחמישי הילדון שלי בן 4.5 חטף התקפת עצבים וזרק עלי נעליים וכעס נוראא והשתולל ברמה שבכיתי אח"כ חבל על הזמן.

אז ב"ה זה ממש לא קורה לעיתים קרובות אבל זה מבקר גם אצלנו.

לגבי חוצפה, הוא אומר לי הרבה פעמים אמא חצופה, אבא חצוף, בגדול כולם חצופים אצלו.

אני לרוב אומרת פעם פעמיים בשקט שאצלנו בבית לא מדברים ככה.

וכשזה ממשיך אני אומרת בנחת: אויש איזה באסה לך שיש לך אמא חצופה. ממש מסכן

ואז הוא נזעק אני לא מסכן אמא לא חצופה

יופי.

ולפעמים כשהוא נורא מתעצבן עלי אני אומרת לו שאולי נלך לחנות של האמהות ונבחר לו אמא חדשה. מה הוא אומר.

וזה די משתיק אותו. וגם אם לא אני משתדלת לא להתרגש וזה בעיקר תלוי בי. ככל שאני יותר עייפה/ רעבה/ עצבנית/ רוצה להתקלח ככה יותר בקלות אני מאבדת שליטה.

יש זמנים שאני יודעת שהם מועדים, לדו' כשאני חוזרת איתם הביתה אני נורא רעבה ולכן תמיד מגיעים הביתה, הם מקבלים שלוק ואני יושבת לאכול.

וגם כשבעלי חוזר תמיד דחוף לי להתקלח לפני שגרת הערב של הילדים. אז אני מתקלחת כמה דקות ואז יותר רגועה וסבלנית.

בגדול הרעיון הוא לשים לב שהצרכים הבסיסיים שלי מסופקים ואז יש לי יותר פניות לילדים.

אני חושבת שיש דברים שמגבירים תזזיתיות אצל ילדים וזה בעיקר מסכים ומתוקים.

לגבי מסכים בעיני יותר קל להגיד אין וזהו!

אצלנו בבית אין מסכים, בכלל. מקסימום נותנת לראות בטלפון שלי סרטונים של הילדים בעצמם.

ומתוקים גם אין, כן יש עוגיות ושלוקים קטנים חופשי.

ארוחת ערב אמרת שאת שואלת מה רוצים, אצלנו אני גם שואלת מה הם רוצים שאכין ארוחת ערב. נגיד טוסטים או פנקייקים או חביתה מקושקשת וכו'.

בעלי אגב מלא פעמים עושה להם חגיגה בצלחת, לדוגמא נהר עם גבינה ומהצדדים חביתה ואז גשר עם פלפלים ומכוניות או אוניות מעגבניות וכדו'..

לפעמים שמיים עם חביתה ושמש מעגבניות ולמטה פרחים ממלפפונים ופלפלים. מאוד עושה להם חשק לבוא לאכול.

אפשר גם אולי לעשות בחירה של ארוחת ערב בדרך של משחק, לדוג' עולה לי לראש להכין מלוח קרטון עם מחוג שמסובבים וכל פעם נופל משהו אחר שאז מכינים לארוחת ערב.

לא יודעת אם יעזור אבל אולי שווה לנסות.

בכל מקרה אם הוא לא בא לאכול אז לא, שיישאר רעב. בתשע הוא כבר יתחנן לאכול ותגידי לו שבשעה כזאת יש רק לחם עם גבינה.

יום יומיים לדעתי כבר יבין את הפרנציפ ויבוא לאכול בשבע.

אצלנו האמצעי עם וויסות רגשי וחושישוקולד פרה.

וההתמודדויות איתו הן לא פשוטות.

הוא יכול לצרוח עד לב השמיים, ממש חזק ושזה ייקח שעות עד שיירגע.

זה אומר שהוא יכול להרביץ כדי לקבל מגע.

וזה אומר שהתעקש אתו על דברים זה הרבה פעמים להשקיע המון זמן והחלטיות ברורה.

וגם לנו יש המממוווןןן איפה להתקדם אתו.

והבוקר הוא לקח ואכל שוקולד מהמקפיא, לדוגמה.

מה שאני רוצה לחזק אותך,

זה במבט.

תקבלי קודם כל כת זה שהוא ככה.

זה האופי. פחות מקבל מרות, יותר עצמאי, יותר שובב, יותר רגיש.

זה הוא.

אין לך יכולת לאלף אותו....

אבל, יש לך יכולת להינות מהגידול שלו

אם תסלחי לעצמך על הרוב,

תניחי למצב להיות כמו שהוא בלי לכעוס על עצמך

ומה שכן הצלחת- תחזקי את עצמך. תעריכי את עצמך. תשמחי ותכתבי לך במחברת.

כי מה שחשוב זה לא שהןא יפעל לפי הכללים וייכנס לסדרים.

זה גם חשוב.

חשוב המצב הרגשי שלך כשאת יחד אתו.

האם את דרוכה, או שאת נינוחה בעיקר.

מהנסיון שליאמאשוני

כילד מזלזל ככה בגבולות, זה ילד שזקוק לעזרה.

ילד שבא ואומר לך "אמא קשה לי"

בשפה שלו זה "את לא תחליטי עלי"

נשמע ילד מתוק ומקסים ברמות שאיבד את הדרך וצריך יד מכוונת בטוחה, אוהבת וקשובה אליו.

אל תתרגשי כשהוא אומר "את לא מחליטה עלי"

הוא מנסה להפעיל אותך ומצליח. במקום זה תנסי לשמוע מאחורי המילים, להיכנס לראש שלו ולראות מהעיניים שלו את הסיטואציה.

הוא נמצא בתקופה שמאתגרת אותו, התחיל שנה חדשה למשל.

הלב והבטן שלו לא רגועים.

הוא מוצא מפלט בצעצועים וזה מרגיע אותו.

אמא באה ופתאום לוקחת את זה.

האם לך במקומו היה נעים? היית מגיבה באיפוק?

לא, גם לך היה קשה אם פתאום היו לוקחים לך.

אז מה אפשר לעשות?

לעשות הכל בהדרגה.

אם ב19:00 אוכלים (19:00 זה ממש מאוחר לילדים שרק התחילו א' אבל נניח)

כדאי כבר ב18:30 לעשות תהליך הדרגתי.

לאסוף את המשחקים שכבר סיימנו, לסגור את האפשרות לקחת משחק חדש.

להראות על השעון שעוד 10 דקות קמים לשולחן.

אפשר למשל לשים סיפור פודקאסט ליד השולחן וזה יגרה אותו לעשות את המעבר.

אח"כ אחרי שהוא עוזב את המשחקים

לקרוא לו אלייך במטבח, לדבר קצת על מה שהיה, (תספר לי מה הפיראטים עשו היום במשחק)

ואז לשתף אותו. לשאול אם רוצה את המלפפון לאורך או טבעות, עם קליפה או בלי, ירקות חתוכים או סלט, חביתה בצד או בפיתה)

לשתף אותו בהכנה עצמה. תביא ביצים, ירקות, תחתוך/ תקלף

בוא נערוך שולחן. אתה רוצה את הצלחת הזאת או השניה?

את הגבינה אצה רוצה לסדר בצלחת מרכזית עם שמן זית וזעטר או שלא צריך הפעם?

אם מכינים פנקייקים נגיד, אז במחבת עם העיגולים הקטנים או הגדולים?

אם הקטנים זה לוקח יותר זמן. אתה רוצה לעזור לי כדי שנתקדם עם זה מהר יותר?

ככה ילד מחובר כבר לשלב האוכל ולא צריך לעבור ניתוק מהמשחק ישר לארוחה.

בנוסף, להימנע מאוד ממשפטים כמו:

אני מחליטה

אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה

אתה חוצפן

יש דברים שההורים מחליטים.

זה משפטים שרק מתדלקים אותו יותר.

כשהוא אומר "אני מחליט" תעני לו בביטחון ובשלווה: נכון, אתה מחליט. הגוף שלך הוא רק שלך, ורק אתה מחליט מה ייכנס אליו. מה, אני יכולה לפתוח לך את הפה בכוח (אפשר לעשות את זה בהצגה מוגזמת ומוקצנת) ולהכניס:

6 פיתות

5 חביתות

4 עגבניות

3 כפות גבינה

3 מלפפונים (אה אמרתי כבר 3..)

אז שני מלפפונים

ואחד מי יודע? אחד אלוקינו אלוקינו אלוקינו...

אם את באמת לא מתרגשת מה"חוצפה" שלו להחליט, כנראה שבשלב הזה הוא בקושי זוכר את ההתנגדות שהייתה לו.

גם הוא קיבל אישור שרק הוא המחליט

וגם הוא מרגיש שזה לא אישיו מבחינתך כל הנושא הזה של מי מחליט, אז לא צריך להתעסק עם זה בכלל, ולא צריך להתנגד ובכלל יש כאן משהו מצחיק אז צוחקים וזה מאפשר לעבור הלאה ולא להיתקע בשיח של מי מחליט.

אותו דבר לגבי בגדים ולגבי הכל.

ההורה לא יכול להחליט בגיל הזה האם הוא יתלבש, מה הוא בוחר לנעול וכו. כדאי לכבד את השלב הזה שהרבה מההחלטות על הילד עוברות אליו.

הוא המחליט, כן רק הוא.

העורה מייעץ ומכוון בלבד בשלב הזה

אפשר להחליט למשל שבגד מסויים את לא קונה. זה עדיין החלטה שלך מה לקנות,

(יגיע יום וגם זה לא יהיה בשליטה שלך אגב)

אבל מה ללבוש זה רק שלו.

ומה לאכול מהאפשרויות הקיימות או לא לאכול בכלל, זה רק שלו.

ברגע שהשיח יזוז מהשאלה מי מחליט, יהיה לך הרבה יותר קל לייעץ לו טיפים על מה כדאי לו לבחור.

למשל: אם אתה בוחר לאכול ממש מעט, או בוחר לא לאכול לחם, ייתכן מאוד שתישאר רעב וחבל.

זה לא כ"כ נעים לישון רעבים.

תסבירי לו במילים של ילד, בבטן יש קיבה, וכשהיא ריקה היא מתכווצת והיא אומרת אי אי, כואב לי, אתב יכול בבקשה להביא לי אוכל?

בדיוק כמו שילד לא מתקלח, מסבירים לו את ההשלכות. לא בטון של איום, אלא בטון של למידה.

אם לא מתקלחים, אז הלכלוכים מצטברים, וזה עושה שורף/ מגרד

ואז כשמגרדים, הציפורניים לא מסירות רק את הלכלוך, הן מסירות גם חלק מהעור, ונהיה אדום,

זה קרה לך פעם שהתגרדת ונהיה לך אדום?

לי זה קרה, הנה אתה רוצה לראות איך נראה עור שמגרדים אותו?

אז איך אפשר להסיר את הלכלוך המגרד ולא לפצוע את העור? עם מים.

לעור לא קורה כלום כשהוא נרטב, אבל הלכלוך? צ'יק וצ'אק עוזב את הגוף.

שימי לב שאם את נגררת לאיומים: "אם לא תאכל לא יהיה חוג" או "אם תמשיך להשתולל לא יהיה לך חוג"

את בעצם משחקת במגרש של מי מחליט, מי מוביל, מי קובע.

אם יחסי הכוחות ברורים לך, אז למה את נשארת במגרש הזה של מי מחליט?

אצלו זה לא ברור ולכן הוא אומר ועושה את מה שהוא אומר ועושה.

אבל אם לך זה ברור אז למה את עונה לו באותה שפה?

להגיד לו אם לא תעשה xx אז לא קבל yy

זה לומר לו: אני המחליטה ואני אגרום לך לעשות את מה שאני רוצה בדרך שלא תוכל להתנגד אליה.

עזבי שכולם יודעים שזה לא עונש שיתבצע בסוף. אני לא מדברת על זה, אני מדברת על עצם המחשבה שמתכתבת עם השאלה מי מחליט ואיך לגרום לו לבצע את זה.

כשהמחשבה צריכה להיות לדעתי: הוא ילד, אדם קטן, יש לו זכות בחירה בסיסית שמתפתחת משנה חשנה. תפקיד שלי כאמא זה ללמד אותו עקרונות, ערכים ומיומנות כדי להתפתח בחיים. להצליח, להגשים את עצמו, למלא שליחות, לגדל אותו להיות אדם טוב לעצמו ולסביבה שלו.

כשאת מתלבטת אם נושא מסויים צריך להגיע כהחלטה או כשיח משותף,

תשאלי את עצמך האם עוד 3-5 שנים ההחלטה הכמעט מלאה, תהיה בידיו או לא?

היום הוא בן 6.

בגיל 10, את תשבי ותאכילי אותו? תלבישי אותו? תקלחי אותו? תחליטי לאן הוא הולך כשיוצא מהבית? האם תחליטי אם יקפוץ בשלוליות?

אם התשובה היא לא,

זה אומר שכבר עכשיו צריך ללמד אותו את העקרונות שמאחורי ההחלטה ולא להחליט בשבילו.

האם עוד כמה שנים הוא יחליט אם נוסעים לחגים או עושים בבית? לא הוא לא יחליט, אז אין טעם לדבר על זה כבר עכשיו.

אבל על הדברים האחרים הוא כן יחליט בעצמו, אז הוא צריך כלים, להבין את ההשלכות, להרהר בדברים. לא לפחד מכם (למה שילד יפחד מהוריו ה' ישמור)

הוא צריך לבטוח בכם שאתם רוצים את ההכי טוב בשבילו ולכן כדאי להקשיב לעצות שלכם.

אבל יש לו כבר שכל, והוא יכול להבין תהליכים פשוטים כמו:

ישנים מאוחר- עייפים בבוקר

אוכלים מעט- נשארים רעבים

לא מכינים ש"ב- יש לזה השלכות בכיתה

לא נועלים נעליים בחורף- הסנדלים יירטבו/ יהיה קר

לא נועלים נעליים לטיול- ייכנסו קוצים.

לפעמים ילדים מציבים סימן שאלה על ההנחות האלו וזה בסדר גמור. שייבדקו בעצמם וילמדו להבא. לפעמים הם גם צודקים.

נכבד את מרחב ההתלמדות שלהם כל עוד לא נשקפת סכנת חיים או משהו כזה.

מציעה להימנע משפה שמחלקת ציונים לילד: מדהים, מאתגר.

לכל עלד יש צדדים שיותר זורם עם הסביבה וצדדים שמציבים אתגרים. זה לא רע וטוב.

לפעמים להיות ילד "מרצה" כלומר ילד שעושה את מה שהשני מצפה מבלי לאתגר את הציפייה הזאת, זה ילד שעמוד השדרה שלו חלש יותר ובגיל קטן סה נחמד שהוא עושה כל מה שאומרים לו, אבל בגיל גדול יותר כשהסביבה שלו מתרחבת והרבה אנשים אומרים לו לעשות כל מיני דברים שלא בהכרח עולים בקנה אחד עם טובתו האישית או עם מה שאת היית רוצה שהוא יעשה,

פתאום כבר לא נחמד שהוא ילד "טטלה"

ופתאום הנוחות והזרימה שלו הופכת לאתגר.

ודווקא ילד שבילדות המוקדמת היה מאתגר והיה צריך ללבן ולדבר על מרחב קבלת החלטות,

הוא ילד שבגיל 9, 10, 11

מקבל החלטות טובות יותר בכוחות עצמו מבלי שההורים ישקיעו מאמץ.

ואחרי שכתבתי את כל זה, מקווה שזה בסדר לכתוב ולא פוגע, בכנות אני חושבת שכדאי שהטיפים האלו "יעבדו" נדרש פה שינוי מחשבתי שלך. האמת 80% מהפתרון צריך להתבצע אצלך, היישום זה אולי 20%.

שזה לא מעט וגם חשוב.

אבל בלי לשנות אצלך את התפיסה כולה, זה כל פעם לחפש פלסטר שרוב הסיכויים שלא יידבק, לא כי הפלסטר לא טוב, אלא כמו שכדי שפלסטר יידבק טוב, צריך להתאים את שטח ההדבקה, ככה גם בטיפים האלו, כדי שהם יעבדו צריך להכין את הראש לפני כן.

ילדים קולטים בשניה שפת גוף. נהוג לומר שהם "קוראי מחשבות"

הכוונה גם אם את מפסיקה לומר "אני המחליטה" למשל, אלא רק עודה איזה תנוחת גוף "שמסגירה" שהמשפט הזה מפעיל אותך

לא יעזור שום טיפ שתנסי. לא הצגה, לא הומור, לא ספירה 4321 לא שום דבר. כי הילד פגש אותך במגרש של: "מי מחליט"

ולכן הוא נשאר שם.

רק כשבאמת השאלה של מי מחליט לא מפעילה אותך, הטיפים יעבדו.

ולכן אני חושבת שהרבה ממליצות על הדרכת הורים. כי בהדרכה לא מתמקדים בטיפים, אלא עובדים על הראש. והרבה מאוד הורים הולכים להדרכת הורים.

לדעתי זו מתנה הכי גדולה שאדם יכול לתת לעצמו.

אני התחלתי כשהבכור היה סביב גיל 4, וממש מתחרטת וממליצה מכל הלב להתחיל סביב גיל שנה וחצי.

כשההתמודדויות יותר "קלות" והראש פתוח יותר ללמידה ושטח התרגול יותר "סטרילי"

כלומר ילד בן 1.5-2 שצורח וטנטרומים והכל, עדיין הרבה יותר עושה מה שאומרים לו מילד בן 6, ולכן היישום הרבה יותר קל, ואז ככל שהילד גדל, ההורה מגיב באופן שמסייע לתקשורת בריאה ונכונה, כל הבית מתנהל יותר בקלות ופחות בהתנגדויות ואז כשיש מדי פעם אתגרים חדשים מעט שונים (ותמיד ען כל ילד יש)

אז חוזרים להדרכה (פרטנית או כתובה) אבל זה כשהראש כבר שם ויודע ומכיר את העקרונות וכל מה שצריך זה את הטיפים והגשרים להתמודדות העכשיוית.

ההמלצה החוזרת שלי להדרכת הורים מסודרת נובעצ מהמקום שבשבילי זו הייתה מתנה מצילת חיים.

היום הבכור שלי בן 14 כבר בישיבה, איפה השנים שהוא היה בבית.

תודה לה' על על שנה שהייתה לנו תקשורת טובה ובריאה ויכולתי להבין ולכוון ולהדריך אותו, וחבל על כל דקה שזה לא נעשה קודם.

במצטבר הייתי 3 פעמים אני חושבת בהדרכת הורים.

ובין לבין כל הזמן, אבל ממש כל הזמן בחקר ובלמידה (מאמרים פודקאסטים ותרגול עם בינה מלאכותית)

בלי ללכת להדרכת הורים מסודרת ששמה דגש על שינוי החשיבה אצלך- על הגישה שלך, על מה זה מפעיל אצלך ולמה, על איך זה משליך על התפיסה וההתנהגות של הילד,

זה כמו ללמוד אנגלית ממילון.

את כמורה לאנגלית, איך את חושבת שיעיל יותר ללמןד אנגלית, לתרגם מילה מילה או לשמוע את השפה באופן טבעי ולהיחשף כל הזמן ועם הזמן בלי לשים לב קולטים מילים חוזרות וככה משתפרים טוב יותר?

כמורה לאנגלית אני מניחה שהתלמידות שלך כן פותחות מילון (או גוגל טרנסלייט)

אבל נכון שזה כלי שנותן רק 20% מהפתרון ואם תלמידה הייתה באה אלי בגיזה שהיא מתרגמת מילה מילה ולא מתקדמת היית אומרת לה:

תניחי את התרגום בצד.

זה יעזור לך בהמשך. בואי תתמקדי בשמיעה רציפה עוד ועוד ועוד ועוד. רק על גבי זה, אח"כ גם תתרגמי, זה בסדר, זה כלי טוב. אבל למידה לא יכולה להתבסס עליו. ההתקדמות איטית מדי והצרכים גדלים יותר מקצב הלמידה, צריך לשנות גישה.

אז אותו דבר עם ההורות. זה בסדר לחפש ולבקש טיפים, זה לא רע.

אבל בכנות, זה לא מה שיפתור את הבעיה מהשורש.

את יכולה להנות מההורות, לחוות סיפוק, לתקשר עם הילדים בצורה מופלאה.

את רק צריכה לתת לעצמך את המתנה המופלאה של שינוי גישה ופתיחות מחשבה.

זו הסיבה שקשה לך למצוא הדרכת הורים טובה.

כי את מחפשת את הטיפים את ה"סוד"

אם סופר נני הייתה כרגע לילדי מה המשפט שהיא הייתה אומרת שהיה פותר את כל הבעיה.

ואת יודעת מה? את יודעת למה תמיד סופר נני מתחילה מתצפית ארוכה על הסיטואציה?

הרי ילד שלא רוצה לאכול זה קורה כל כך הרבה להמון משפחות, אז למה צריך תצפית?

כי התצפית מלמדת את כל המעבר. זה כמו לשמוע אנגלית רציפה. זה מלמד אותנו על הדינמיקה עצמה שהיא ייחודית לכל משפחה, לכל הורה ולכל ילד בפני עצמו. וגם היא משתנה הרבה פעמים.

המיקוד צריך להיות עליה ולא על השורה התחתונה.

כשנבין אותה, הטיפים זה ה20% שנותרו.

ובאמת מאהבה גדולה אני ממליצה לתת לעצמך את המקום הזה.

זה לא אומר שאת אמא לא טובה או שיש בך משהו דפוק שלא יודע להכווין ילדים.

להיפך. זה אומר שאת אמא גדולה מהחיים שלא מסתפקת בציון "עובר"

אלא רוצה את ההורות והאווירה בבית הרבה יותר נעימה, מפתחת ושכל אחד ירגיש הכי טוב ושלם שאפשר.

לא תמיד זה אפשרי, ולפעמים יהיה מישהו שפחות ירגיש טוב עם ההתנהלות, אבל לפחות יהיה הרבה יותר טוב.

את כותבת מדהיםרקאני

ממש נהנית לקרוא אותך

לומדת ממך המון

כתבת שאת ממליצה לקחת הדרכה מגיל שנה וחצי

הבת שלי בת שנתיים

אני לא מרגישה צורך בהדרכה אבל כן הייתי שמחה ללמוד

יש לך המלצות על ספרים ופודקאסטים?

אם זה למידה בשלב הראשוניאמאשוני

הייתי מתחילה מהתאוריה ואז עוברת לפרקטיקה.

את התיאוריה אפשר ללמוד:

פודקאסט של דני מקורי- על תקשורת מקרבת. שימי לב שזה לא פודקאסט שעוסק ביחסי הורים-ילדים, אבל אם יש לך סבלנות ללמוד ולשמוע לדעתי זה נהדר כדי להבין את התאוריה לעומק כדי שבהמשך היישום יהיה יותר מדוייק.

אח"כ הייתי מדייקת לכיוון הורות:

"מדברים מהלב" של הבית להורות מקרבת

יש את הפודקאסט של רותי דריאן (אני פחות התחברתי)

יש תכנים שיותר מכוונים פרקטיקה:

איך לדבר כך שהילדים יקשיבו

יש ספרונים שראיתי המלצה עליהם:

לגדל ילדים בחמלה- של מרשל רוזנברג

הורות מהלב- ענבל קשתן

ההמלצה להתחיל משלב מוקדם, היא שככל שמתחילים מוקדם, טרם משתרשים דפוסים מוטעים בתקשורת ויותר קל לשנות גישה, מאשר שתוך כדי ניהול משבר בפועל, צריך לעצור. להיות פתוחים לשמוע, לזהות איפה זה מפעיל אותי ולמה, ובנוסף להכל גם לקחת אחריות ולתקן.

כשמתרגלים כששהורות היא "רכה" יותר אז יותר זורם.

למשל אם התמודדת עם התנגדות מסויימת, והסיטואציה התישה אותך, אז כבר תזהי בהדרכה נקודת חיבור.

וגם אפשר ליישם את העקרונות גם בלי שיש איזה קרייסס. סתם תוך כדי קריאת ספרים- לשאול איך החתול הרגיש כשנשפכה לו קערת החלב? מה היה אפשר לעשות כדי שהקערה לא תישפך.

נניח לו לעבור לידה.

אבל הילד רוצה לעבור שם. לחדד את הקונפליקט, החיים לא כאלה פשוטים 😜

אז הוא יכול לעבור בזהירות בלי שהקערה תישפך.

הדגמנו יישום עיקרון של תקשורת מקרבת.

או למה הידיים של הילד בעמוד הזה גדולות יותר מהעמוד הקודם? אולי זה מרמז שהוא מרגיש משהו אחר? בואי נסתכל על הפה שלו. פה הוא מחייך ופה הוא לא.

לתרגל לזהות סימנים מהסביבה ומה זה אומר.

מהאיורים בספרי ילדים אפשר להוציא המון תובנות שבקריאה רגילה פחות שמים לב אליהם בכלל.

ואז בהמשך זה הרבה יותר טבעי גם בתוך קונפליקטים בבית עם האחים או מול ההורים או בינה לבין עצמה.

היום הילדה שלך בת שנתיים והכל טוב לך (שאפו!) אולי כי היא עוד לא דרכה לך על איפה שקשה לך,

אולי כי את יודעת לנהל את זה כך שהכל יזרום מתוך אינטואיציה.

אבל היא תגדל, ובע"ה יהיו עוד אחים. מתישהו זה אולי יהיה קשה. אולי האינטואציה תגיע לקצה שלה ומשם צריך יותר שיטה, דפוס, תהליך מובנה יותר. תובנות מחודדות יותר. וכשיש את הבסיס, לחזור לרענן ולתרגם ליישום כבר יהיה יותר קל, פחות חוסר אונים.

תודה רבה!!!רקאני

איזה קטע, התחלתי לשמוע את רותי דריאל בעקבות המלצהאמא טובה---דיה!

שלך פה (לפחות ככה חשבתי עד עכשיו), ואני ממש ממש נהנית וממליצה לכל החברות שלי...

וכרגיל אני ממש אוהבת את התגובות שלך!

אולי המלצתי על התוכןאמאשוניאחרונה

ההגשה פחות זורמת לי, אבל תהני 😁

אגב יש כאן כמה שהמליצו.

כתבת ממש יפה וברורזוית חדשה

קשהנעמי28

אני חושבת שהנקודה החלשה שלכם היא שאתם נכנסים למאבקי כוח.

זה הדבר שהכי שובר את הסמכות ההורית.

במקום להיות ביחס של הורה מול ילד את הופכת להיות ביחס של ילדה מול ילד.

אם את מרגישה שזה קורה למשל "אני קוראת לו שוב ושוב" או את מאיימת, או מכריחה אותו לעשות משהו - כל הדברים האלה הם מאבקי כוח שפוגעים לך בסמכות.

לכן מציעה כשאת תופסת שזה קורה, ללכת לחדר לנשום או כל פעולה אחרת שתעזור לך לעצור את זה.

בקשר לאוכל ולמתוקים.

אני מתמודדת עם אחד הבנים שלי גם.

דבר ראשון הוצאתי כל אופציה למתוקים, גם אם אלה דברים קטנים שיש בכל בית - בבית שלכם זה לא עובד! ואין ברירה אלא להוציא אותם מהמשוואה, אפילו לי כאמא קשה לוותר על מתוק ולפעמים זה מחליף לי ארוחה.

פשוט להוציא כרגע וככה אין אופציה כזאת.

בקשר לזמני אוכל ולסוג האוכל - אסור אסור להכריח ילד לאכול, זה המאבק הכי נוראי.

זה הגוף שלו, העצמאות שלו ואחד הדברים היחידים שיש לו שליטה בלעדית עליהם.

את לא יכולה להחליט בשבילו ובטח לא להתנות אכילה ולהעניש על האכילה.

זה מאבק כוח שתצטרכי לפרוש ממנו.

מה כן אפשר לעשות?

מתוקים זאת לא אופציה (תוציאי כדי שלא תשברי)

יש זמני ארוחות - אצלי זה רק בערב, בצהריים אני מתגמשת.

בזמן ארוחת ערב, יש טווח שבו אפשר לאכול, מי שלא ניצל את הזמן לא אוכל!

אין לי לב לתת להם לישון רעבים אבל אני מסכימה רק מלפפון או תפוח במיטה וזהו.

אני עומדת על זה, לא יקרה להם כלום מכה לילות בלי ארוחה מזינה.

אחרי כמה פעמים שזה קרה, הם למדו לנצל את הזמן לאכול.

(בנוסף אנחנו יושבים לידם לאכול גם, זה זמן משפחתי ועוזר מאוד)

אין מאבקי כוח, יש גבול.

בלי צעקות, בלי איומים, אני רק מזכירה להם פעמיים שעוד מעט נגמר הזמן ואחרי זה אין אפשרות לאכול.

ועומדת במילה שלי.

כדי לעשות סמכות אמיתית הסוד הוא - מינימום גבולות, ועמידה על הגבולות שכן בחרת

וכדי לעמוד על הגבולות בלי להיכנס למאבקי כוח צריך:

  1. אין ענישה אבל יש סיבה ותוצאה הגיוניים. למשל נמרחת בבוקר ולא הזדרזת - זמן ארוחת בוקר התקצר/ תאכל בדרך - משהו שקשור למעשה ולא "אם אתה לא מזדרז בבוקר לא אסכים לך ללכת לחוג אחרי צהריים"

  2. לעמוד במילה שלך (לכן חייב לתת סיבה ותוצאה הגיוניים ולא לטפס על עץ שאי אפשר לרדת ממנו)

  3. לתת גבולות מאהבה ולא מרצון לשלוט. תוך כדי אמון בילד והתייחסות הגיונית ליכולת שלו בהתאם לגיל.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !