מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע…אנונימית בהו"ל

הקדמה קטנה- כשהתחתנו אני הייתי סטודנטית והוא אברך שתכנן לעבןד עדיין לא ידע במה.

אני סיימתי לימודים וכיום עובדת בהייטק

הוא מסכן כבר חמש שנים מחפש את עצמו. למד טוען רבני, התחיל קורס בדיקות תכנה, נרשם לקודקוד היה שם בהכשרה ובסוף לא הסכימו לגייס אותו, כיום מחפש עבודה במחשבים וגם מפתח כזה לפעמים דברים. לא מכניס כסף לא מהכולל ולא מהאפליקציות.

אבל מה שקרה זה שה'עקב אכילס' שלו זה הבקרים, תמיד היה, רבנו על זה שניייםם עד ששחררתי ואמרתי החיים יעשו את שלהם

רק שהם לא😂

אני קמה כל בןקר, מארגנת ומפזרת למסגרות, ומתחילה לעבוד (מהבית, כאמור, הייטק)

והוא ישן😩😩 אנייי רוצההה לישוןןןן כי הבעל שלי מרוויח מספיקקקק אופפ

וגם הוא קם מאוחר נגיד עשר, עד שהוא מתעורר ימתפלל (יחיד) הולך לכולל נגיד 11 עד 1, חוזר מסתובב סביב עצמו

הנקודה שלי היא שבגלל שהוא כלכך מתוסכל וככ קשה לו שהוא לא מוצא עבודה, אני לא יכולה להגיד שזה מציק לי שהוא כל היום בבית כי הוא באמת זה קשה לו מאוד שרק אני עובדת והוא לא מוצא את עצמו ולא מפרנס גם

ונקודה שנייה- אני מאוד חסכנית. מאוד. היה סל בשיין של 400 בגדים לילדים ולי לחגים והוא אמר לי מה לא דחוף עדיף לחכית איתו לאחרי העשירי, הורדתי את הדברים שלי קניתי רק לילדים

שבוע אחר כך הלך לקנות משו שהיה צריך מksp שולח לי הודעה- וואי יש פה את הכיסוי של אפל לאייפד שלי, אולי אקנה?? עכשיו אני מכירה אותו ויודעת כמה זה משמעותי לו וגם אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו כיף אז זרמתי

ואז אני כאילו, רגע אז רק אני מנסה לחסוך פה?…

אם שואלת אותו על זה- מה נעשה את פשוט הרבה יותר טובה ממני (בטון כזה מסכן, כי הוא מבין שזה היה צעד כנראה לא הכי חכם ובאמת זה קשה לו שלא עמד בזה)

בקיצור הסיפורים על האישה הבזבזנית שמסיימת את כל הכסף שבעלה מכניס- אז הפוך!

והוא גם מפנק אותי מאוד אני לא אומרת אבל בגלל שאני קמצנית אני לא תמיד מאפשרת וגם כשכן לפעמים בחיי זה בשבילו (אתמןל אמרתי לו שאני צריכה קצת זמן להד תכננתי ללכת לקניון אחרי איזה אספת הורים בסוף זה התארך ולא הספקתי, אז הוא הזמין לי הביתה יוגורט ולו קרפ וישבנו יחד בלילה, נחמד, תודה, אבל עכשיו אני מרגישה ש'תקציב הביזבוז' שלי נגמר על מה שלא הייתי צריכה- זמן לבד!!)

יצא מבולגן

לא יודעת מה רוצה ממכם אולי סתם לפרוק…

ה' יעזור…

מבינה את התחושות שלך לגמריקנקן שבור

וזה באמת לא קל כשאת עובדת קשה והוא לכאורה לא וגם לא מכניס.

הוא היה בייעוץ תעסוקתי? מה הוא עושה עכשיו בשביל כן למצוא את עצמו?

ולגבי עניין הקניות והחיסכון, באופן כללי כדאי שיהיה לכם קו כלכלי בבית, מתחיל בלדעת מה האפשרויות שלכם להוציא, לתעדף על מה. ולהחליט ביחד שיש דברים שכל אחד יכול לקנות בלי "האישור" של השני

ואם יש צרכים, כמו קניות עונתיות שהם צורך, אז קונים. כמובן אם יש אפשרות ובמסגרת מה שנכון וצריך. אבל בלי מצפון..

בהצלחה יקרה!

אני חושבת שכדאי להתחילנעמי28

ממה שבשליטתך.

המצב באמת מעצבן, ואם הוא לא זמני, אז בכלל.

גם המפרנסת העיקרית, גם ההתנהלות בבקרים עליך, וגם הפינוקים והחסכנות.

הכל חונק.

תחלקי את זה למה שבשליטתך ויש לך יכולת לעבוד עליו, ולמה שבשליטתו.

עניין הפינוקים והחסכונות זה מקום שווה לעבוד עליו, זה יתן לך אנרגיה שאת זקוקה לה ופחות תחושת מחנק לתקופה הזאת.

תבדקי עם עצמך על מה זה יושב, בד"כ זה משהו שסוחבים מהבית ולא מולד.

בקשר לבקרים, זה עניין שאתם יכולים לפתור ביחד בשיח.

וסביר מאוד שזה מזין גם את חוסר מציאת העבודה. מבוגר שקם מאוחר עלול כבר להתחיל את היום בתחושת כישלון.

דיברתם על זה? זה פתיר עם מאמץ מצידו.

ובקשר למציאת עבודה, אם הוא עושה את מה שהוא יכול ,אולי כן כדאי לתת לו זמן מוגדר של חיפושים, ואם הוא לא מוצא הוא יצטרך להשתלב עם מה שיש.

ולמדתי לאחרונה על בשרי משהו ממש חשוב:

לא לצפות שמישהו יראה אותנו אם אנחנו לא

רואות את עצמנו.

האחרים ובמיוחד בן הזוג, הם השיקוף המלא שלנו.

אם יש לנו חוסר בנקודה מסוימת, עולה לנו ציפייה שהוא ישלים את הנקודה החסרה.

אבל זה בדיוק הפוך.

כשאת לא רואה את עצמך ולא נותנת מקום

לעצמך, לא מפנקת את עצמך - עולה ציפייה שהוא יראה אותך, שהוא יצטמצם כדי שלך יהיה יותר, שהוא יקום כי את עובדת, שהוא יחסוך כי לך קשה.

אם את לא מצליחה לראות את עצמך ולתת לעצמך, על אחת כמה וכמה שהוא לא.

הבקרים קשוחים לו מאוד לא ברור למהאנונימית בהו"ל

הוא לא ישן מאוחר ככ

אבל כן קם בלילה לילדים (יכול להיות גם כמה פעמים ולשבת לידם עד שנרדמים שזה כן הורס את הלילה, אני אין לי מושג אני ישנה רצוף וביי חח)

אבל הוא עם משקל עודף שזה בטוח מעייף…

זה באמת קשה לו שהוא קם ככה מאוחר

אבל לא יודעת אני לא אמא שלו לא מתאים לי לרדוף אחריו שיתעורר מהשעון המעורר/ ידאג לצילצול חזק יותר…

זה לא שאני לא רןאה את הצמי, אני יןדעת שאני צריכה, אבל בפועל אני אומרת מה נעשה אי אפשר יש דברים אחרים שחשוב

ואני מרגישה שהוא לא עושה את הצד השני, בין כי הוא גדל הרבהההההה יותר מפונק ממני או כי גם ככה החיים שלו במקום מתסכל אז קשה לו יותר לדחות סיפוקים, לא יודעת

אבל בסוף מרגישה שאני דוחה צורך שלי, כי מה לעשות, והוא לא…

זה נקרא לשים את עצמךנעמי28

בסוף הרשימה.

הוא לא יתייחס אליך אחרת כל עוד את לא תתייחסי לעצמך אחרת.

יש לנו אולי ציפייה מבן הזוג שזה יקרה, אבל זה אף פעם יקרה, לא כי הוא אוהב או לא אכפתי, כי אנחנו הבלעדיים שמנווטים את החיים של עצמנו, גם בן זוג לא יכול למלא לנו בור.

מגן לאייפד שלו לא חשוב יותר משמלת החג שלך.

אולי תקחי על עצמך סכום כסף הגיוני לפינוק חודשי שאת צריכה לעמוד בו.

אגב, יותר כסף לא בהכרח אומר יותר פינוק, זה ממש סטייט אוף מיינד, מכירה עשירים שלא מצליחים לחיות באמת בשפע.

תתחילי מלפנק את עצמך ולהציב גבולות כמו זמן מסוים של מציאת עבודה, היא לא חייבת להיות העבודה המושלמת העיקר להיות בתנועה ודבר יוביל לדבר.

אופ נכון אני יודעתאנונימית בהו"ל

כשהייתי בעבודה הקודמת הייתי אומרת שכשאעבור וארוויח יותר אצליח להוציא עליי יותר

והוא היה אומר שאם לא אשנה את החשיבה שלי גם אם ארוויח שלושים אלף בחודש זה לא ישתנה

כיום זה הסכום שאני מרוויחה ברוך ה' ואמנם הצלחנו לעבור דירה סופסוף ויש לנו יותר עצמאות אבל אני את החיים שלי והיחס לעצמי- זה לא השתנה אני עדיין לא אקנה לי אייסקפה בקניון…

והעבודה- אני לא יודעת איך אנשים מוצאים עבןדות 'סתם' שהן עבודות אמיתיות!! כל מה שהוא רואה זה משמרןת וסופשים די נו

זה ממש עניין שמתרגלים אליונעמי28

אולי תקציבי לעצמך תקציב חודשי לפינוקים, שלא משנה מה, את משתמשת בו בשביל עצמך, ואם לא השתמשת אז הוא עובר לחודש הבא אך ורק לפינוקים.

עם הזמן תרגישי יותר בנוח עם זה.

זאת גם מתנה גדולה לילדים,

לראות אמא שדואגת לפנק את עצמה, זה משמעותי ממש.

סייע במערכת החינוך?אפונה

שעות נוחות

עבודה משמעוצית ומספקת

משכורת רעב אבל כרגע השכר הוא לא העניין שלכם להבנתי.

בדקנו, המנהלים רוציםאנונימית בהו"ל

מישהו משלהם

ניסינו לשני ילדים ובשתי הפעמים המנהלים סרבו לבקשת ההורה כי רצו מישו שהם מכירים

אפשר להיכנס דרך העיריה/הנהלה....טארקו

ממה שאני מכירה לרוב יש חסריםשיפור

אולי שווה להגיש מועמדות לעוד בתי ספר/ עירייה/מועצה

מתחילים מעבודה במשמרות אם זה תחום שזה נסיון טובצהוב

ואז כשיש נסיון אפשר למצוא את התפקיד הבא

רק משהו קצת טכני-קנמון

אמרת שיש משקל עודף.

אם הוא נוחר, יכול מאוד להיות שיש לו דום נשימה בשינה

מה שאומר שהגוף לא ישן רציף

ובכל פעם שיש דום נשימה-הגוף בעצם מתעורר.

זה יכול לקרות גם כמה פעמים בדקה!

ולכן לא משנה כמה זמן ישנים-ממשיכים להיות עייפים מאוד.

יש לזה פתרונות כמו לישון עם סיפאפ.

ועוד כל מיני.

זה במידה שהעייפות נובעת מהעניין הטכני הזה ולא מקורי רגשי..

הלימוד שלך בסוף- מדוייק כל כך!!!שיפור

נשמע קשוחשמשית123

רק לגבי חוסר התעסוקה שלו, היתה לי תקופה כזו בחיים שלא מצאתי את עצמי מבחינת תעסוקה.

זה היה קשוח ברמות, בהשגחה פרטית התחתנתי בתקופה הזאת וזה עשה עניין בחיים, אבל זוכרת ימים שלמים בלי מטרה, בלי להרגיש מועילה, זה היה על גבול הדיכאון בשבילי.

אז אני לא מכירה אותו, וטוב לשמוע שהוא מפנק אותך ואת מפרגנת לו, אבל בסוף בנאדם צריך מסגרת של יום ותחושת מסוגלות, חושבת שאצל גברים זה עוד יותר קריטי.

לכן קודם כל הייתי מנסה להגיע לשורש של זה, גם אם לא מוצא עבודה בתחום שימצא עבודה זמנית אחרת, שיחליף כולל למקום שאפשר לקבל מלגה ועומדים על הזמנים, העיקר לא לחיות בבטחה אין סופית.

גם הוא היה בתקופות מסויימות במקום מאוד לא נעים נפשאנונימית בהו"ל

ולכן אני עכשיו לא ריצה ללחות עליו או להראות שאני קצרת רוח בנושא

כולל עם שעות הוא היה וזה היה לו סיוט שלא מהעולם הזה

הוא הרגיש שבשביל ה1800₪ שמשלמים לו 'קונים את נשמתו' חח אל תצא אל תחזור מתי הלכת לבודיע לפני

הסיבה שעכשיו היא מצליח ללכת לכולל ולהנות שם זה כי בגלל שהוא לא מקבל מלגה כבר הוא חופשי, יש לו חברותא עם גיסי שהם חברים, והוא לומד לנפש שלו, לא לפי שעון…

ועבודה זמנית, קל להגיד עבודה זמנית, קשה למצוא אותה… עבד כמה חודשים בתוך נציג תמיכה טכנית, היה מאוד מאוד מאוד קשוח

משמרןת עד אמצע הלילה וימי שישי ומוצש ומשכורת פח אשפה ואין אופציות קידום, עזב שם כי היה ממש לא טוב

וקצת חטף טראומה

קשוח ממשנעומית

אני מבינה שגדלתם בסביבה חרדית

ורוצה להרגיע שהוא ממש לא היחיד

מאוד מאוד קשה להסתגל לסדר יום, משמעות ומשמעת כשלא התחנכת לזה.

הרבה מאוד גברים רגילים לחיות עד החתונה כשמישהו דואג לצרכים הפיזים שלהם, הם לא צריכים לעבוד (ואפילו אסור להם), הם לא נדרשים להשגים משמעותיים (הם צריכים לשהות בבית מדרש, לא להבחן/להביא כסף)

לעומת הבנות החרדיות שמורגלות לעבודה, לימודים והשגים מגיל מאוד צעיר.

בנוסף, לך יש מקצוע, מגיל מאוד צעיר ידעת שתלמדי מקצוע. יש לך הגדרה, את יודעת מה את עושה. לו אין. זה משמעותי מאוד.

כך שהמצב שאת מתארת הוא נפוץ וקשה מאוד לשבור את ההרגלים ולהתחיל להיות יצרני ומשמעותי.

ואפשר להבין את התחושה שלו, את עובדת, יצרנית, חסכנית, מספיקה. והוא לא למד איך לעשות את זה.

השינוי צריך לבוא ממנו, לדעתי.

להפסיק לבזבז זמן, אין סיבה ללכת לכולל אם הוא לומד שם ברצינות.

לפעמים קל להתחיל לימודים, מרגישים מחויבים יותר ויש סדר יום.

לשאול את עצמו מה הוא רוצה להיות ולא איך להעביר את הזמן.

הרבה אנשים מגדירים את עצמם אברכים עם עבודה צדדית, וזה לא תמיד נכון, מה שגורם להם להיות לא מספיק רציניים.

להתייעץ עם אנשים שעובדים בתחומים שמעניינים אותו.

מקווה שמובן

עונהקל"ת

קודם כל חיבוק, אין לי ככ מה לייעץ אלא רק רציתי לנחם ולהגיד שגם אצלנו אמנם בעלי עובד אבל אני יותר החסכנית ובעלי יותר לארג' ( מה לעשות, בכל זאת מרוקאי;). נכון שיותר רווח שהגבר הוא כביכול החסכן אבל זה לא תמיד כך, יש כל מיני זוגות.. אין חוקיות ואל תרגישי לא בסדר עם המשוואה הזו.

בפניםאםאני

זה כמעט בדיוק אנחנו,

היה תקופה שבעלי היה בלי עבודה והיה תקופה שאני.

ויכולה להגיד לך שהתקופה הזו שהייתי בלי עבודה הייתה מדכאת מאד, ולא פחות שבעלי היה בלי. לראות בן אדם כל כך קרוב אלייך מתוסכל כל כך והולך סביב עצמו זה באמת מדכא.

ועוד יותר להיות ככה בעצמך. זה ימים שלמים שמתחברים אחד לשני בלי התחלה אמצע וסוף. הכל נמרח ונוזל, ובדכ גם מתמלא במלא מלא שעות מסך מיותרות שלא עושות טוב על הנפש.

יכולה להגיד לך שבדיוק לפני שנה שהחלטתי שזהו הגעתי לקצה, ועם הרבה עזרה של בעלי התחלתי להתנדב במשהו שאני מאד אוהבת. לא ניסתי לחפש בזה עבודה.

כי גם לי מאד קשה בקרים, ולהתחייב להסדרי עבודה מאד נוקשים וזה הופך את הכל למעמסה מאד מאד גדולה (קשור גם מאד להפרעת קשב, לא יודעת אם במקרה של בעלך אבל אנשים עם קשב שמישהו אומר להם משהו לעשות זה מכניס ללחץ ומוציא את כל האוויר...) אבל ברגע שזו הייתה התנדבות זה היה סיפור אחר.

ועכשיו כבר שנה שם, ולא זה עדיין לא מכניס כסף, אבל זה הכניס סדר ליום, ותחושת מסוגלות וחווית הצלחה (והיומיים בשבוע שאני כן עובדת נהיו סבילים יותר)

אז לא יודעת כמה זה רלבנטי אלייך או לבעלך. אבל לדעתי חייב להתחיל בלעשות משהו. לא עבודה שירותית משעממת, משהו שהוא אוהב באמת, שהוא מצליח בו. גם אם כרגע זה לא יביא כסף. שיש לך משהו שאתה אוהב ומצליח בו קל לך יותר לקום בבוקר, כמה שאתה עייף.

צריך ימים עמוסים טוב,

ולשנות את המיינד בראש. לסגור תקופה X שהיה כך וכך ולהתחיל מחדש, עם אנרגיות.

אצלי מאד עזר לי שבעלי דחף אותי, לא בקטע ביקורתי או שיפוטי אלא באמת ממקום של לבוא לעזור לי כשאני עמוק בלופ של- לא עושה כלום.

אז אולי תנסי, תנסו לשבת יחד לחשוב מה הוא אוהב, איך תוכלי לתמוך בו, מה הוא עושה כדי לצאת מהלופ הזה. זה מלא עבודה עצמית, ועם תמיכה ודחיפה של בן זוג זה פי מאה יותר קל.

בהצלחה רבה לך

ואת נשמעת אלופה ממש,

מגיע לך הרבה יותר מאייס קפה ושמלה לחג,

אבל לפחות תתחילי בזה😉

אופ עשית לי לבכותאנונימית בהו"ל

אני ממש מסכימה איתך שצריך לעשןת משן, כל משו כדי לצאת מהלופ

הבעיה היא ש'כל משו' צריך להיות משהו שהוא אוהב באמת כי אחרת זה פשוט לופ אחר

(חמותי באמת אומרת שיש לו קשב וריכוז, יש לה המון ילדים ורובם אובחנו לא כולם נטלו ריטלין, הוא לא אובחן אבל היא בטוחה בזה אני נןטה לסמוך על העין שלה בדברים האלו כי גם לה יש וגם הילדים וגם למדה הוראה מתקנת אז כנראה שזה גם קשור…)

הוא מאוד מאוד אוהב ומאוד מאוד מוכשר בכל הקשור לטכנולוגיה (הוא הפך את כל הבית שלנו לחכם תוך שעתיים עם ציוד שהזמין מעליאקספרס וידיים טובות לחשמל, פיתח אפליקציה מדהיצה שמשווקת כבר לאנשים לגמרי לבד ובכללי כל מי שבמשפחה תריך לקנות מכשיר טלפון רובוט ניקוי אייפד רכב- כולם פונים אליו הוא אלוך ויש לו סבלנות)

אבל אין מה לעשות עם זה חוץ מלעבןד בהייטק… וזה לוקח זמן…

ותודה על המילים הטובות שלך❤️

אני לא מבינה בדברים האלואםאני

אבל זה לא נשמע רק הייטק, ידיים טובות וחשמל זה לא איזה סוג של הנדסת חשמל או משהו?

תנסי לחשוב על עוד כיוונים שלא חשבתם עד היום,

הצ'אט מצוין בדברים האלו, תתארי לו במה הוא טוב, שייתן לך כל מיני אופציות שאפשר.

(סתם לאחרונה ראיתי שמגייסים מהנדסי חשמל לרכבת או משהו כזה וזה היה נראה מגניב)

וזה כזה מטורף שאת מצליחה לראות במה הוא טוב ומוכשר,

וזה כנראה הנס שלו,

כי לפעמים מגיעים לנקודה כזו מיואשת שלא זוכרים כלום בעצמך, ומישהו מבחוץ שבא ואומר לך

אתה טוב ב זה ובזה ובזה, פתאום מאיר נקודות, ואללה נכון אני באמת טוב בזה ואוהב את זה, מחזיר לחיים קצת....

בעזרת ה' שנה של הצלחות והתחלות טובות.

שנה של אנרגיות 🔥

גם לי נשמע שזה דווקא בתחום של יותר לואו טקטארקו

למשל- הנדסאי חשמל ולהיות חשמלאי/טכנאי(לא מהנדס אלא הנדסאי)

ואולי בנתיים יתאים לו לעבוד בחנות אלקטרוניקה?

לייעץ, לתקן במעבדה וכאלה?

מה עםאיזמרגד1

לעבוד בתור עצמאי בהתקנת בית חכם, מצלמות אבטחה, דברים בסגנון הזה?

אני חושבת שיש המון דברים בכיוון הזה שאפשר לעשות, ולפי מה שאת מתארת יכול להיות שעצמאי יתאים לו יותר משכיר.

צריך להיות חשמלאי מןסמך בשביל זהאנונימית בהו"ל

יש חוק מוסדר בנושא?שיפור

למי מותר להתקין מכשירים מעלי אקספרס?

כן כי זה לחבר את המכשיר לשקעאנונימית בהו"ל

או לחבר משהו בחוטים מאחורה

והוא לא יילך ללמוד בשביל לקבל רישיון?המקורית

זה גם לימודים של איזה שנה וחצי וגם יקריםאנונימית בהו"ל

וברור שלהןציא כסף שיחזור זה הגיוני

אבל כרגע לא מתאפשר…

(מקווה שבחודש חודשיים הקרובים נקבל את הדירה שקנינו מקבלן ונוכל להשכיר אותה וקצת נתאוורר…)

יש קורסים של משרד העבודה שמשרד העבודה נותן את רובצהוב

צריך לבדוק בלשכת התעסוקה/ מרכז כיוון

ממליצה גם שילמדהבוקר יעלה

אם הוא טוב בחשמל זה אחלה תחום ומרוויחים בו יפה מאוד

שיתקין מולטימדיה לרכבים!!!מרגול

מי שעשה לנו אמר שהוא לא חשמלאי

לדעתי עשה רווח יפה

(יש רכבים ישנים בלי מולטימדיה, ויש פחות ישנים עם מולטימדיה אבל מעצבנת. וגם בממש חדשים לפעמים רוצים להחליף לסוג אחר)

בטוח? מענייןאיזמרגד1

לא ידעתי...

בכל מקרה יש עוד המון כיוונים לעצמאות לבנאדם טכנולוגי עם ידיים טובות (לא עולה לי עכשיו, אבל בטח אפילו בינה מלאכותית תוכל לתת כיוונים)

בדיוק מה שבאתי לכתוב!שיפור

זה כן דורש לשווק את עצמו, אבל נשמע שכיוון כזה יכול להתאים לו

מסכימה.המקורית

בעלי מכיר מישו שמתפרנס מצילום בתים דרך רחפן למתווכי נדלן

תארי לך..

נכון אבל הוא צריך חשמלאיאנונימית בהו"ל

אתמול העלתי לו אופציה לקחת איזה קןרס יזמים או ליווי מסויים

למצוא חשמלאי שעכשיו סיים ומחפש עבודה קליל. ולעשות את זה איתו

בעלי יוביל כי הוא בתכלס מבין בזה

והחשמלאי רק יתקין בשביל החוק…

אבל זה נורא בתולי ולא יודעת לא יודעת

לדעתי הרבה יותר עדיף שילמד בעצמוטארקו

זה יקר, נכון. שווה לקחת הלוואה מותנית או דברים כאלה ספציפית ללימודים

אבל אם זה תחום שהוא יכול להצליח בו, ולשמוח בו, שווה את המאמץ

אגב זה לימודים שאפשר לשלב עם עבודה. ואז לעבוד אפילו בתור עוזר של חשמלאי או משהו כזה כדי להיכנס למקצוע

או משהו לא קשור כמו סייע של תלמיד למשל.

טכנאי מכשירי חשמללפניו ברננה!

מייעץ לקניות כאלה תמורת תשלום סמלי..

הופך בתים לבתים חכמים..

לא חייב דווקא מהנדס חשמל..

רק ללמוד תעודת חשמלאי כדי שיהיה מותר לו להתעסק עם מערכת חשמל (בבית בכיף עושים את זה בלי תעודה אבל כדי לא להיות חשוף לתביעות חלילה כדאי שיהיה מסודר כמה שניתן..)

רק בא לי להגיד לך שאני ממש מזדהה איתךדיאן ד.

גם לנו היתה תקופה כזו,

אני עבדתי כמו משוגעת + לימודי תואר ובעלי השתעמם בבית (בעיקרון היה בכולל אבל קורונה וזה הכל היה סגור).

ועוד לא היה ילדים והיינו זוג צעיר

וזה חנק אותי בטירוף.

הרגשתי שהכל עלי, שאני לא יכולה לצאת עם חברות בערב, לא יכולה לבוא הביתה ולהגיד בא לי לאכול בשקטטטט.

כי כל היום הוא חיכה לי שאחזור.

בסוף הוא עזב את הכולל והלך ללמוד ולעבוד והיום הוא עסוק עסוק עסוק.

וכשזה קשה לי אני נזכרת בימים האלו ומתנחמת שעדיף ככה.

לא יודעת כמה בשליטתך, אבל כמה שאפשר לתמוך בו שילך ללמוד משהו ולעבוד.

זה פשוט לא בריא לבן אדם לחיות בלי עיסוק עניין וסיפוק.

תודה❤️אנונימית בהו"ל

אופ זה תחושות ככ שאני לא נותנת להם מקום כי באמת חסדי ה' שאני בעבודה שמצליחה להחזיק אותנו יפה וה' שולח לנו המון אור ונחת

ואני מרגישה קטנה וטפשה להתלונן שבעלי בבית… כמה נשים היו גוצות שהבעל שלהן יהיה איתן יותר…

אל תרגישי ככה בכללאמאשוני

ואני אומרת את זה כאשת מילואימניק שחודשים לא היה בבית,

בעל קמל בבית זה בפירוש יותר קשה.

חיבוק גדול!

לפחות תרשי לעצמך לכאוב את זה, ובע"ה שהוא ימצא את עצמו ותעלו על דרך המלך בקרוב ❤️

גם לנו היתה תקופההבוקר יעלה

שבעלי חיפש את עצמו ולא מצא. היה עם תואר וניסה כיוונים אחרים. היום ב"ה מצא את עצמו ויש לו עבודה טובה.

אבל, וזה אבל גדול לא היה בבית עד שמצא עבודה. עבד גם אם זו לא עבודת חלומותיו ותוך כדי חיפש.

וגם לאחרונה היה כמה חודשים בבית באבטלה והיה לי כ"כ נוח, הוא קם בלילות, הכין כריכים, פיזר בבוקר, אסף בצהריים, קניות והכל הכל עליו. הוא באמת בעל טוב ב"ה, אבל הנקודה היא שצריך להתמלא ממשהו. אם הוא בבית, שיעשה דברים בבית. גם אם זה אומר שאת מציבה את הגבול ואומרת אתה קם בבוקר ולוקח את הילדים למסגרות. להתחיל ממשהו.

נשמע שאת לוקחת המון על עצמך. תשחררי לו אחריות.

במה הוא יכול לעבוד בינתיים?

הוראה, תמיד חסר ולא חייב לצערנו תעודת הוראה.

תגבורים

טלר בבנק

שירות לקוחות

מפעל

ועוד הרבה.. וכן השכר נמוך בהתחלה ואולי העבודה לא נוחה, אבל היא תתן לו מסגרת.

אולי ישמע לא טובאנונימית בהו"ל

אבל

בעלי גדל לא בארץ

הוא גדל עשיר מאוד

רגיל לסטנדרטים גבוהים

לתת לו לעבוד במפעל זה מבחינתו לרסק לו את הנפש

אני לא רוצה לשים אותו שם, הנפש שלו חשובה יותר מהכסף

בקשר ללעשות בבית- שוב, הוא מאצ'ו אם יהיה בבית ויעסוק במטלות הבית הוא יהפוך לצל לא יהיה לי בעל. (ובלי קשר זה מרגיע אותי אני טוב לי לנקות ולסדר, ומבחינת הילדים חוץ מאשר הבןקר- הוא לגמרי לגמרי על הכל, הוא זה שמקלח ומשכיב לישון, משחק איתם המון אוסף מהמסגרות, זה אין דיבור הוא מדהים)

רק רוצה להגיד לך שיש תקווהאונמר

וואלה היינו בדיוק ככה

אני מהבית בהייטק והוא משתעמם.

בתקופות הטובות מאד עבד קצת, אבל עצמאי וכמה שבאלו.

קם מאוחר, עובד קצת, חוזר לגלול בבית עוד שעתיים, ממשיך לעבוד שעה, חוזר.

התחרפנתי מיזה.

הוא גם היה מוציא כסף הרבה יותר בקלות ממני,

ואגב זה ממש נשמע קשה וריכוז.

בעלי עם קשב וריכוז וממש נשמע שהם יסתדרו יחד חח

גם היחס לכסף הוא מתחבר לחוסר עבודה.

אם אתה לא נותן לכסף יחס ממש גדול, גם אם זה לטובה וממקום טוב שאתה מאמין בה' ואתה באמת ברוגע מול זה, אתה גם מוציא יותר בקלות, שוב, גם לטובה, ומנגד גם לא מתאבד על לעבוד ולהכניס.

אחד הדברים שלמדתי עם הזמן זה כשאני צריכה זמן לעצמי לצאת על הבוקר ולעבוד מבית קפה. היה לי קריטי.

שאני לא יושבת בבית לעבוד והוא סביבי עם פיג'מה וקפה חח

דבר שני זה כמובן לשחרר ולא לחשוב שזה אחריות שלי.

מחזקת לגמרי את ידייך שאת מצליחה לא להעיר או להזכיר או לעורר.

דבר שלישי זה שבסוף דברים השתנו והוא מצא עבודה עם יותר סיפוק ומיפה לשם עזבתי את ההייטק כדי ללמוד התמקצעות בתחום מסוים ולהיות עצמאית, עם הרוגע והשקט שזה כולל, והוא לקח על עצמו לפרנס במקומי ולתפקד פיקס.

זה ממש נהיה הפוך וזה מדהים אותנו כל יום מחדש כמה שזה פעם היה נראה הזוי.

כי גם להיות אשת הייטק זה אישיות וזה טבוע בנו, ולמדתי לבחור בזה שאני רוצה לחיות ברוגע. ולמדתי את זה המבט שסיגלתי לעצמי עליו, כשהוא עבד עצמאי, אבל לא חייב להכניס סכום כדי לסגור חודש (כי אני שכירה ומקבלת קבוע ומספיק לנו) וממש מבחינה של שנינו החלפנו חזרה תפקידים.

אני אומרת חזרה כי אני ממש מרגישה שזה מחזק לי היום את הנשיות ולו את הגבריות, מתחבר למה שכתבת בכותרת...

וזה קצת מצחיק כי אני הכי הייתי עד לפני רגע הייטקיסטית וקריירה והכל.

אני עדיין, ומתחילה תכף ללמוד והכל, אבל אין מה להשוות שכירה לעצמאית.

יצא ארוך ובעיקר להגיד לך שיש תקווה ♥️

ופ זה באמת תגובה טובה חחאנונימית בהו"ל

כי כשהתחתנו לשנינו היה ברור שאנחנו רוצים להיות במקום שהוא מפרנס עיקרי ואני נהנת (שןב הוא בא מבית שאנא עקרת בית כי אבא עצמאי מאניס הרבה ואמא בנחת שלה, וזה מה שרצה לתת לי)

אז עכשיו הוא בכלל מטפס על קירות

ואני עובדת וסבבה נחמד ברוך ה' מקום טוב, אבל הרבה יותר בנחת לבד וגם קשה לי שהעול הכלכלי עליי

איזה יופי שהסתדר לכם

מעודד❤️❤️

גם בעל שלא עובד תקופהנעמי28

הופך לצל וחסר תועלת.

הדבר הכי מכבה אנשים ובמיוחד גברים זה להפוך ללא נצרך.

אולי למצוא משהו בלי קשר לכמה כסף נכנס.

אפשר לתפוס הוראה או כל עבודה אחרת כשליחות.

גם לא לעשות כלום מוריד ערך עצמי, ואפילו מעייף!מרגול

כשעושים משהו, יש נקודות שנותנות משמעות. יש הצלחות. יש משהו שמכריח לקום ולצאת לכך וכך שעות. יש איפה להוסיף מאמץ בשביל עוד תגמול.

להיות שעתיים בכולל זה אחלה וזה טוב כי הוא גם פוגש אנשים מבוגרים שהם לא את. אבל צריך עוד.

בקשר לזה שגדל בבית עשיר: דווקא לא לעבוד זה יותר בעיה. אם יעבוד וירוויח אפילו 5 בחודש, זה יתן לכם יותר מרווח נשימה (איזה עשיר חושב על ה10 בחודש כיום בעל משמעות? אני לא עשירה ואין לו משמעות מבחינתי), וגם יותר כסף לפינוקים כמו מגן של אפל (שיקר משמעותית ממגנים רנדומליים אחרים).

אם הוא יעבוד- החיים שלכם יהיו יותר קרובים לסטנדרטים שהוא רגיל אליהם.

אומרת כמי שנשואה לגבר שגדל בבית עשיר וזה בא לידי ביטוי גם בדברים מאוד בסיסיים שהוא רגיל אליהם בתור בסיס (מוצרי מזון, מתי לוקחים בעל מקצוע ומתי עושים לבד, שיעורים פרטיים וכו)

אין קשרהבוקר יעלה

אני גדלתי בארץ למשפחה מבוססת ב"ה

הכל היה לי יותר מאשר לחברות שלי

היום אני אומרת לאמא שלי שהפינוק לא היטיב איתי, והיה לי הרבה יותר קשה מאשר לבנות שגדלו בלבוסטע ועשו הכל בבית.

כשאת בונה בית משלך את צריכה להתאים את עצמך אליו. אלא אם ההורים שלו עדיין תומכים בהם וגם זה אגב בעייתי מאוד בעיני. וזה אומר לצאת מהתפיסה הילדותית ולעשות בשביל המשפחה שלך. להכניס גם שבע אלף בהתחלה, לקחת את הילדים בבוקר כי יש לך, וזה נותן מסגרת. להכין צהריים או מה שעובד לכם.

לא כ"כ הבנתי מה הקשר מאצו. גבר שעושה בבית הוא פחות גבר? בעיני הוא הרבה יותר.

מה עם ללמד ילדים תורה?הרמה

נשמע שהוא מאוד תורני

מה עם להרוויח מזה כסף?

לעבוד בישיבה/תלמוד תורה

אני חושבת שגבר מבחינה נפשית לא יכול להיות מאושר בבטלה

אשה יכולה להיות עקרת בית

לגבר זה לא מתאים למבנה הנפשי שלו ולכן הוא יכול לנבול

נשמעגאיה25

שאת קצת מרחמת עליו ועושה לו הנחות, והוא לא מממש את הפוטנציאל של להיות גבר ונהיה מרמלדה רכה שמרחמת על עצמה. גבר זה להתגבר, גם כשקשה ובעיקר כשקשה. הרחמים האלו זה קביים שיוצרים נכות. שיצא לעבוד. דבר ראשון שיקום בבוקר לפזר את הילדים, דבר שני שילמד ויעבוד כדי לממן את הלימודים שלו. דבר שלישי תקני לעצמך שמלה ואייסקפה כתרגול.

כל מילההבוקר יעלה

ההכלה לא בהכרח עוזרת לו

סתם חושבת בכיוון של עבודה שהיא לא משמרות וסופשכתבתנו

מה עם להיות סייע במערכת החינוך?

ליווי הסעות? גם וגם?

נשמע שהוא טוב עם ילדים וזה עבודה בשעות נורמליות בלי שישי.

כמובן שאם ילמד חשמל זה מעולה, אבל עד אז..

רואה שמציעות פה מקצוע...אז מציעה גם מהשטח אחלה מקצממתקיתאחרונה

אינסטלציה

לימודים יחסית קלים

אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.

בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.

עוד רעיון-

מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...

נשמעתקומה

מאוד מאוד מתסכל❤️

יש כאן דברים שלא בשליטתך, אבל יש גם מה שכן.

והנקודה הראשונה שעולה לי, היא הדינמיקה שאת מעלה, שבה את חושבת שהוא מסכן ומרחמת עליו וזה מניע אותך הרבה יותר מכל דבר אחר. אני חושבת שזה לא בריא לא לך ולא לו.

נקודה נוספת, היא באמת כמו שכתבו כאן לעניין הביטחון העצמי והדאגה לעצמך. נסי לחשוב איך את מצליחה לעשות עבודה פנימית מול עצמך. בטוחה שזה יעשה לך טוב.

נקודה אחרונה, אני חושבת שלרוב בשביל להצליח בחיים צריך לעבוד קשה. ולא תמיד מגיעים לאן שרוצים.

אני בטוחה שבשביל להגיע לנקודה שאת נמצאת בה היום, עבדת ממש קשה והשקעת הרבה. נשמע שבאיזשהו מקום יש לבעלך / לך ציפייה שאצלו זה פשוט יקרה. ולצערי זה לא עובד ככה. אני לא אומרת שהוא לא עשה מאמצים. אבל בסוף, צריך גם להכיר במציאות. אם הוא לא למד מקצוע, אם קשה לו לקום בבוקר, אם יש לו תנאים ספציפיים לעבודה, זה לא הולך להיות קל. עבודת החלומות לא תגיע מהשמיים ויכול להיות שזו גם נקודה למחשבה, עד כמה הוא גמיש ומה הוא מוכן לעשות בשביל למצוא עבודה, והאם יש מחשבות או הנחות מוצא שמגבילות את החיפוש ואם הוא יצליח להשתחרר מהן יהיה קל יותר

כל מילההמקורית

עונה לך וגם לגאיהאנונימית בהו"ל

@גאיה25

ברור שבחרדי הבנות מוסללות לעבוד קשה ולהגיע להישגים והבנים לא. ולכן גבר שלומד ואז רוצה לעבןד- מתחיל למצוא את עצמו

אני חושבת שאצל בעלי שילוב של אבא שמאוד מאוד הצליח ב"ה מגיל מאוד צעיר, אופי של קשב וריכוז, פרפקציוניזם שהוא חייב להיות טוב במה שהוא עושה ושזה יהיה משו מכובד, ורגישות שיאאאאא האיש רגיש כמו בחורה במחזור

אז קשה לו להיות לא יודעת מוכר בסופר

היו לו תקופות שהוא היה חצי בדיכאון וכל מיני שאלות של למה ה' הביא אותי לעולם

אני לא רוצה לדחוף אותו לעשןת דברים שיגרמו לו להרגיש שהוא חנוק…

וכן, אני כנראה באמת לוקחת על עצמי כדי לתת לו ספייס, האם זה נכון? לא יודעת כנראה שלא… אבל משגע אותי יותר כשהוא נכנס לבוץ הזה של מי אני ומה חיי (היה בטיפול, לא עזר)

חוסר עשייה מתמשךנעמי28

אצל כולם ובמיוחד אצל גברים עלול להוביל לדכדוך עד לדכאון.

פרפקציוניזם זה לא אופי, תמיד זה יושב על משהו עמוק יותר וזה חתיכת מלכוד, כי לשלמות מסוימת מגיעים (אם בכלל) דרך הרבה חוסר שלמות, ניסוי וטעייה.

איך אבא שלו התעשר? רוב האנשים שהתעשרו בעצמם התחילו מאוד נמוך, אפילו מעבודות כפיים פשוטות.

אם זה המצב אצל אבא שלו, אולי כדאי שידבר איתו כדי להבין שההתחלות לא נוצצות, וכולם מתחילים מלמטה ולרוב לא בעבודה המושלמת ומתגלגלים.

יכול להיות שהוא משווה והציב רף גבוה בין ההצלחה הסופית של הקריירה של אבא שלו תחילת הקריירה שלו, זה לא בר השוואה.

אתם מסתדרים כלכלית אז גם לימודים יכולים להיות אופציה טובה.

(השאלות שלו בסך הכל לגיטימיות וטובות אבל זה שזה מוביל לדכאון מצביע על אנרגיה ירודה שיכולה להגיע מחוסר עשייה מתמשך)

לפעמים צריך פשוט לצאת

להתחיל משהו בידיעה שהוא לא מושלם

רק כדי להניע את החיים ואת הגלגל ומשם קו המחשבה יותר בהיר.

אבא לו איש משהיםאנונימית בהו"ל

אבל רק לאנשים מבחוץ חח

הוא לאמעושה לו חיים קלים בכלל בכלל

יצא לעבוד בעבודות בקטנה כדי לעשות משן עם עלמו וספג המווןןןן עקיצות (זה שווה יותר מכולל? אז עכשיו אתה נציג שירות? בלה בלה)

וכן אני כל הזמן אומרת לו שהוא ריצה מעתמו להיות מוצלח כמו בן 50

אבל הוא בן 30, רגע, זה לוקח זמן…

נשמע שהוא במקום לא טובנעמי28

דברים שהוא סוחב מהבית שהובילו אותו לערך עצמי נמוך והתמודדויות נוספות.

את לא יכולה לרפא אותו, זה תהליך שהוא צריך לעבור בעצמו.

אבל את כן יכולה לכוון אותו לעשות את התהליך.

נשמע שכדאי שיחזור לטיפול.

אמרת שהיה בעבר וזה לא עזר.

טיפול זה לא קסם, זה תהליך של שנים (אני כבר מעל 6 שנים בטיפול, ולא אפסיק בקרוב)

כמובן שיש הצלחות לאורך התהליך, ואתם תראו שיפור לאורך הדרך, אבל זה תהליך של שנים לאנשים שגדלו בבית עם דינמיקות לא בריאות ואימצו דפוסי חשיבה לא בריאים בנוגע לעצמם ולחיים.

חוסר עשייה מתמשך, קימה מאוחרת מחמירים את המצב וגורמים תחושת חוסר מסוגלות וחוסר ערך (הייתי שם, ולגבר זה משמעותי הרבה יותר)

לדעתי את כן יכולה לעזור חיצונית בכמה דברים.

דבר ראשון לדאוג לעצמך, לפנק את עצמך, למלא את עצמך באנרגיה שתוכלי להכיל את חוסר האנרגיה/האנרגיה השלילית שלו.

ואני חושבת שצריך להציב זמן למציאת עבודה, את חוששת שהוא לא ירגיש גבר כל עוד הוא לא יעבוד בעבודה שמתאימה לו, בחוסר עשייה הוא כנראה מרגיש הרבה פחות גבר מכל עבודה אחרת שהוא יעשה.

הוא שוקע בעצמו

עבודה או לימודים יעשו לו סדר יום, הוא יפגוש אנשים, יקום בזמן, יתחיל להניע את החיים שלו. וכבר רמת האנרגיה תעלה.

אפשר ללכת למשהו בכיוון, לא עבודת החלומות, הוא טוב בחשמל / אפליקציות אז משהו בכיוון הזה, אפילו בידיעה שזה זמני ולא מדויק.

כשאנחנו בתנועה הזדמנויות מגיעות אלינו.

שם כן הייתי שמה אולטימטום מתוך אכפתיות בסיסית ולא מתוך לקיחת אחריות עליו.

(כשהייתי בדיכאון, ברור שהאחריות והטיפול בעצמי הוא עליי, אבל בעלי יכל לעזור לי ולגרום לי לצאת לטיול, לראות שמש ואנשים, הוא לא לקח אחריות, לא טיפל בי, טפלתי בעצמי אבל הייתי צריכה שהוא יוביל אותי למקומות בהם אוכל לעזור לעצמי)

לא לתת לו לשקוע בתוך חוסר המעש שלו

ולא לפחד שדחיפה קלה תפיל אותו.

לתת לו לשקוע יפיל אותו פי כמה.

בית ביקורתי זה נוראנעמי28

לא פלא שהוא "פרפקציוניסט" ומחפש את העבודה המושלמת.

על כל צעד שהוא עושה יש לו קולות בראש שמבקרים אותו, עד כדי כך שאתה מעדיף להיות בחוסר תנועה.

כל צעד שתקח, אתה חוטף, גם על עמידה במקום אתה חוטף.

זה מלכוד נוראי.

הוא סובל נורא.

הוא יצטרך לעשות הרבה עובדה על שינוי דפוסים. עבודת חיים.

אני רוצה להגיד משהו שונה מכולםדיאן ד.

לא הכל בידיים שלנו, ולא בטוח שלך יש אפשרות לגרום לבעלך לבצע שינוי.

ככה זה, אנחנו שולטים (באופן חלקי) על מה שאנחנו עושים/ חושבים/ מתנהגים

יש לנו די אפס שליטה על המעשים של הסביבה.

יותר מהכל הייתי חושבת איך את יכולה לגרום לעצמך להרגיש טוב יותר במצב הנתון.

אם יש דברים שגדולים עלייך כמו הבקרים מקצה לקצה את יכולה לבקש ממנו/ לדרוש גם/ להציב גבול.

לא בטוח שזה יעזור.

אם זה לא יעזור אז תראי איפה את יכולה כן לשחרר את עצמך.

בעיניי אם הילדים קמים מספר פעמים בכל לילה ואת ממשיכה לישון, זה לוקסוס ענק.

אפשר להתמקד בזה.

אפשר גם להגיד שהערבים יהיו עליו.

אולי את יכולה בעבודה לחזור לישון שעה וחצי בבוקר ולהשלים אחה"צ/ ערב כשהילדים בבית.

כל מיני פתרונות כאלו.

אבל ממש לא יעזור להבליט את החסרונות והקשיים של בן הזוג שלנו.

בעיניי זה גם לא התפקיד של אישה וגם לא התפקיד שלה להיות הפסיכולוגית של בעלה.

וגם, אני לא חושבת שזה יקדם את בעלך לעשות שינוי כלשהו.

אני מבינהתקומה

באמת.

אבל לזה אני מתכוונת במה שאין לך יכולת להשפיע מול מה שיש.

את לא יכולה לשנות את בעלך וזה גם לא נכון

אבל את כן יכולה לשנות את המצב שבו את מרחמת עליו.

רחמים ומחשבה שהוא מסכן לא אומרים לא להיות באמפתיה, חמלה או הבנה.

אבל כשמישהו מסכן אז "מפחיד" לגעת בו. כי הוא שברירי, כי הוא לא מסוגל. וזה מעמיד את הפגיעות שלו בראש סדר העדיפויות, גורם לכך שאת נדחקת והוא נשאר במקום.

אפשר להיות מאוד מבינה, ועדיין להעז לבקש או לשים גבול מתי שאת צריכה. המיקוד צריך להשתנות מ"הוא כל כך מסכן ואני מפחדת לגעת בו ולכן אבליג על הכל" ל"באמת סיטואציה לא נעימה, אבל גם לי יש צרכים ורצונות ואני סומכת עליו שהוא גם יכול להיות כאן חלק".

ברחמים בעצם ויתרת עליו ועל האמונה שהוא יכול לעשות משהו, ולכן את עושה הכל.

אני לא קראתי תגובות, מגיבה בפנים -באתי מפעם

תשמעי, אין לי איך לתאר את זה אחרת, הוא מתנהג כמו ילד ואת מאוד מאפשרת לו את זה.

באיזה קטע רק את קמה לארגן את הילדים והוא ממשיך לישון? מילא היה בתפילה/ בעבודה, אבל לישון באופן קבוע? למה את מאפשרת את זה, אז מה אם קשה לו? שיהיה חזק. ברור שהוא לא מוצא את עצמו בעבודה, כי א ב של עבודה זה הרגלים של זמנים וסדר. זה לא מספיק להיות חכם. צריך לא להתפנק.

דבר שני, הוא אומר לך במפורש ' את יותר טובה ממני', הוא נותן לעצמו להתנהג כמו ילד ולבזבז דברים שוליים שבא לו ואת חוסכת מבגד לחג, זה ממש מביך. למה הוא מרשה לעצמו? כי הוא נמצא כרגע במקום של הילד נותן לך להיות המבוגר האחראי, הוא לא חושש שיגמר הכסף כי סומך עלייך שאת על זה. ומה הבעיה? שאת מאוד מאפשרת את המקום הזה וככה זה נמשך...

ככה אני מנתחת את זה, מה את אומרת?

את מוציאה אותו קצת רעאנונימית בהו"ל

חח

תחשבי מבחינתו- את גם ככה צריכה לקום… אני לא… אז יהיה לי נחת

חוץ מזה שיש לילות שהוא מתזז בין הילדים שעות ואני ישנה לי, זה לא שהוא לא יעיל…

וכן אני גם לא אוהבת את ה'את יותר טובה ממני' כי זה לסתום את הפה ולהגיד ככה אני ואני לא תומכת בזה

אבל כשמדברים עם אדם שהוא גם ככה מאוד לא מרוצה מאיך שהוא- לעפמים הבעיטה בטוסיק תפיל אותו, לא תדחוף אותו קדימה, ואני בדיוק לכן כותבת כבר כי כבר מרגישה שצריך לשנןת משן לא יודעת

דיברנו אתמול, אמרתי לו שאני רוצה לעשות ימים קבועים שאני לוקחת ימים קבועים שהוא לוקח

עוד לא סיימנו כי הקטן התעורר ואז אני נרדמתי עד שהוא חזר, אבל למרות שהוא הקשיב הוא גם המון מתגונן וכזה 'את רוצה לדאוג לעצמך או לי?' 'אז בואי נעשה גם לילות שאת קמה ואני לא' ואני יודעת דהוא מבין יפה מאוד שזה שונה ויפה מאוד מה אני מתכוונת, הוא פשוט אופ הכניסו לו ככ הרבה שנים לראש שהוא לא מספיק שהוא לא מסוגל שלא להתגונן… מעצבן אותי לפעמים לראות מה הילדות משפיעה עלינו…

את לא חייבת לבעוט לו ב***המקורית

כדי להעביר את המקום שאת רוצה להיות בו

ואת רוצה להיות במקום שאת נושאת אליו עיניים וזה מה שנכון. בעיניי לפחות.

אני חושבת גם שאת מתייחסת אליו בעדינות יתר. כמו שכתבו לך - דינמיקה של אמא וילד. את לא אמורה לחשוב איך הוא ייקח מה ולמה כשאת מדברת על משו לגיטימי. את צריכה לדבר איתו על הצורך/ רצון והוא - שיתמודד עם זה

מנסיון שלי לפחות עם בעל עם קשב - להתייחס אליו בכפפות של משי בלבד לא יקדם אותך.

אם הוא מתגונן כמו שכתבת זה כנראה כי הוא מסתכל על זה כביקורת. אזפשר להגיד שזו לא ביקורת, זה לגיטימי שאת רוצה שיעבוד כדי שתוכלי להרגיש שלא הכל עלייך (גם אם את ממשיכה לעבוד). גם אם הוא בא מבית עם כסף, עדיין אבא שלו עבד בשביל זה לא?

ואת לא צריכה בהכרח לתת לו רעיונות. תני לו שיתמודד. אל תמנעי ממנו את זה כי ככה הוא יבנה את המסוגלות שלו ואת האמונה בעצמו. הוא מנסה ולא מצליח? לא נורא. לפחות ניסה. אבל שיתחיל להניע.

יש לך עליו עין טובה וזה מהמם. אבל כל עוד את "סוגרת לו פינה" ומשמשת כמבוגר אחראי, התהליך יתארך

לא מכחישה שאני עדינה איתואנונימית בהו"ל

קצת אני מרגישה שאני היחידה שעדינה איתו…

הוא מדבר עם אמא שלו

אתה צריך לקרוע את עצמך אין ברירה יםה מאוד

עם אבא שלו

מה אתה מתלונן שאתה עייף מה עשית כל השבוע

הם אנשים טובים באמתתת פשוט הם כאלה ציניים ויוצא להם לא טוב בחיי

סתם דןגמא, הוא היה מכור לקולה יכול לסיים בקבוק בארוחה

אמרתי לו די מספיק חסל נגמר

עבר לשתות מים/ סודה/ סודה עם פטל

היינו שם שבת וחמי שם לב שהוא לא שותה, מה קרה אתה לא שותה קולה?? בטון כזה ציני מזלזל לא מתעניין נחמד, אמרנו להם

תגובתה של חמותי: ולמה החלטתם שפטל עדיף על קולה? מילא רק מים אבל אם גם סןדה וגם פטל אז כבר שישתה קולה

😮‍💨😮‍💨😮‍💨😮‍💨 מתישההה חח

ובקשר ללא הצליח שיתמודד- שוב בחורי ישיבה לא יודעים להתמודד עם כשלונות כל כשלון הוא שבוע חושב עליו מפענח אותו קשה לו איתו עמוס לו

מזה לא יודע להתמודד?המקורית

כשאין ברירה אז אין ברירה

גם אם זה לוקח שבוע. מי אמר שצריך פחות? זה תהליך שלו עם עצמו שצריך לא להתערב בו. אל תרחמי עלעו כי לוקח לו שבוע

אולי כי את מכירה נשים שמכריחות את עצמן להתמודד מהר זה נראה לך הרבה אבל גברים הם לא תמיד ככה, הם שקופים. מה שהוא מרגיש זה מה שיש.

תחשבי שמשו כמו חודשייםאנונימית בהו"ל

הוא היה ממש ממש ממש בקושי עם עצמו (מתוסכל, קצר רוח, כל היום במחשבות)

כי קודקוד לא קיבלו אותו בסוף מסיבה בירוקרטית מפגרת (זו תכנית שמכשירה חרדים ליחידות טכנולוגיות בצבא, הוא היה חצי שנה בהכשרה וממש היה מרוצה ובסוף לא נכנס כי כבר יש לו פטור ולא אושרו לו התנדבות על רקע רפואי)

כילו מצד אחד אמרתי לו די תתקדם מספיק!! הבנו באסה די לא נעצרו החיים!

אבל הוא מבחינתו הלך לו העתיד זהו עכשיו מה נעשה נגמר מת

בסדר. תני לו שיחשוב ככההמקורית

בסוף החיים יראו לו שלא

את גם יכולה להציב גבול בקטע של - שומע? כבר קשה לי עם כל המרמור הזה, תטפל בעצמך. תדאג לסדר לך את הדברים כדי שתתחיל להתקדם בחיים למקום שאתה רוצה להיות בו

מותר לך להגיד את זה! ואת לא חייבת לשמור לעצמך. הכלה אינסופית משאירה אותו באותו מקום

לדעתי יותר טוב שתדחפי אותו לטיפול CBTשימושית

כדי לשנות הרגלים ואמונות שמגבילות אותו במציאת עבודה. עבודה טובה ונכונה של הCBT תוביל לשינוי בעוד תחומים.

חוץ מזה אולי אתם לא צריכים להתחלק בבוקר? אולי אפשר להחליט שבוקר את מטפלת וערב הוא מטפל (מביא ארוחת ערב, מקלחות ומשכיב לישון) וככה לך יש זמן לעצמך, וגם הרגשה יותר פיירית.

וכן, זה לא בושה לומר שאת דאגת לעצמך כי את כבר קורסת מהעול עלייך וזה מאוד נחמד שהוא קם בלילה אבל עדיין לא מספיק, והשותפות שלו צריכה להיות יותר משמעותית.

רק לגבי השינב, אותי תפס שהוא קם בלילה לילדיםוהרי החדשה

זה המון!

הגיוני מאוד שהוא יתקשה לקום בבוקר וירגיש גם שזאת החלוקה ביניכם.

עצם זה שהוא אמר לך "אז בואי נעשה לילות שאת קמה ואני לא" אומר שהוא מרגיש שהעניין הזה דווקא שיוויוני הינכם ואפילו כאן הוא כביכול ב"פור" עליך. כי לקום לילדים בלילה יכול ממש לדפוק את כל השינה.

אבל באופן כללי זה יותר מצבים לא טובים התחושה של שניכם שאת מנהלת את הבית. את העבודה, מפרנסת, הוא שואל אותך אל לקנות ועוד..

כמובן שברגע שתהיה לו עבודה טובה הכול ישתנה. אם יש לו ידיים טובות הוא יכול להיות אולי הנדימן?

השאלה מה הוא רוצה להיות. במה הוא יחזיק מעמד..

הוא ממש לא שאול אותי מה לקנות 😂😂😂אנונימית בהו"ל

אני אין לי כוחות נפש לנהל את כסף

המשכורת נכנסץ ןבזה תם חלקי

הוא מנל את הכל שם יודע מה המצב בכרטיסים ותאריכי חיוב ואיך לסדר כך שיהיה מאורגן לכל החיובים

אני כפי שהבנתן מאווווודדדד פחדנית ואם אהיה מעורבת (והיו תקופות כאלו) אז אני חצי בנאדם

יש חי גישה להכל כמובן

אבל אין בנינן באמת את ה'לשאול' אאכ זה סכום רציני לא יודעת אלף אלפיים שקל וגם אז זה לא שאי אפשר בלי לשאול, זה שכנראה אחרי נעדכן

מה שאמרתי על הכיסוי זה יותר בקטע כזה של היי מה את אומרת נקנה?

אני מאוד מאוד מאוד לא הייתי רוצה שהוא ירגיש שצריך לשאול אותי כי אני זו שמכניסה

ממש לא

הכסף נכנס למשק הבית מאת ה' לא משנה מי הצינור.

את חושבת שהוא כזה חלש ועדין ושבריריבאתי מפעם

ומסכן , אם יתנו לו דחיפה הוא יתרסק וזה באמת מה שקורה לו.

תסתכלי עליו בעיניים של גבר, חזק, שאת סומכת עליו ונשענת עליו והוא יהיה כזה! את צריכה להאמין בו. אני לא מבינה איך את גם בהריון, גם המפרנסת וגם המארגנת של הבית והילדים לבדך וגם בסוף מפחדת עליו שיתמוטט... ממה בדיוק? זה הגבר שלך, תני לך להניח את הראש שלך על הכתף שלו ותסמכי עליו. את ממשיכה להיות המגוננת והעוטפת ומאוד חוששת לו... תנסי להתבונן על התמונה מבחוץ.

מסכימההמקורית

אני חושבת שהוא חושב על כצמו שהוא חלש ושבריריאנונימית בהו"ל

ולא תמיד יש לי דןגמא להוכיח לו שהוא לא

(את אוהבת אותי

ברור שכן מה ישלך

למה? אני לא מבין מה מצאת בי)

כשהייתי אומרת לאמא שלי נגיד על משו אני מרגישה שאני לא מצליחה להתקדם בו ושאני לא נותנת מעצמי מספיק כדי להתקדם היא היתה עונה לי אז תעשי!!

וזה תשובה נכונה בעיני אם את מרגישה אפשר יותר- לכי על זה!

אבל כשהוא אומר לי אני מרגיש אני לא לומד מספיק/ משקיע מספיק בחיפוש עבןדה/ מתפלל מספיק ואני אומרת לו את תעשה

הוא אומר לי כזה 'לא מאמי אתה עושה צספיק, אני מאמינה בך, זה דברים שלוקחים זמן' הוא לוקח את התשובה כלי כהנה גם את חושבת את זה עליי אז אין לי סיכוי

אז אני בעיקר מעודדת

נראה שהוא צריך פשוט שיגידו לוהמקורית

לצאת מהמצב הקורבני שהוא נכנס אליו

גם את יכולה. רק לא בניעור וכעס

נשמע שהמצב הנפשי שלו לא ממש טוב האמת והוא במקום חלש

רק אומרת שלא בטוח שזה בידיים שלךאונמר

חלק מהמחשבה שאת זאת שתדאגי לו תוציאי אותו מהמצב היא מה שגורם לזה גם להישאר.

האחריות שאת לוקחת עליו.

יש בעיני שני סוגים של אנשים

אלה שיגידו: אני יבוא יגיד לו 'מאמי אני צריכה שפכמיים בשבוע בוקר תוציא אותם אתה ותמצא עבודה כלשהי כי זה קשה לי שאני הגבר המפרנס פה' במילים כאלה או אחרות.

ויש את הסוג השני שיגידו: אני ידאג לעצמי לכל התנאים שאני צריכה וכל מה שאני צריכה כדי להרגיש בטוב גם בתקופה הזאת שעוסקת עליו כשהוא לא בטוב עם עצמו כדי לתת לו מספיק מרחב לחפש ולמצוא את עצמו ואת העבודה שלו.

ואז לשבת עם עצמך ולהבין מתי את טכנית צריכה ממנו עזרה ולבקש נקודתית, מתי את צריכה איוורור בשביל עצמך ולצאת את המקום לחכות שהוא יצא, וכאלה.

בעיני הסוג השני עדיף. אני מעדיפה להיות לגמרי בעצמאות ולתת לשני שקט מלא להתאזן. לא כולם ככה. בעלי הפוך. יבוא ויגיד לי איפה זה עומד מבחינתו ואיך הוא רואה וחווה את זה שאני לא בטוב ומה היה חושב שנכון. חושבים יחד.

שני הסוגים אנשים האלה בעיני מתנהלים תקין, המביאים לתיקון. אבל השאלה איך.

רק מה שבטוח לא, זה לשבת בעצמי ולחשוב 'איך אני מתקנת אותו'. 'מה אני עושה כדי שהוא כבר יעבוד ויזיז את עצמו'.

זה בטוח לא נכון. לא החלק שלך.

רק נותנת כיווני חשיבה... אין לי ממש נקודה בוקרה לומר פה..

אני מסכימה איתךאנונימית בהו"ל

וגם לא רוצה לקחת לו בעלות על החיים

אני לא אמא שלו

ואני יודעת שבאופי שלי אני 'מסדרת בעיות' אבל אני ממש גם לכן לא מעירה לו הרבה על הבקרים ולא נכנסת לזה

הוא ילד גדול שיעשה בקצב שלו

ואני נשמעת אולי שכל הבית עליי אבל הוא כן עושה הרבה

פשוט זה לא ממלא אותו… הוא עושה כי הוא אוהב מאווודד את הילדים וכי בית צריך לתחזק והכל וסבבה הוא לא רוטן כל היום על זה

אבל זה לא ממלא אותו לארגן את הבית בערב לפני הקפה, הוא גבר הוא צריך סיפוקים גבריים חחחח

את אומרת דברים קצת נחרצים בעיניוהרי החדשה

יש כל מיני סוגי מערכות יחסים וזוגיות שונה לכל אחד מובנה אישיות אחר.

יכול להיות שהוא באמת שברירי.

והנה גם הפותחת כתבה דוגמאות לכך

יכול להיות שזה משהו שצריך ויכול להשתנות אבל בטח לא מעצה בפורום,

בעיני זה תהליך שצריך ליווי מקצועי ומיטיב.

(לי נשמע שטיפול זוגי כאן יכול לעשות ממש טוב, לא עכשיו חירום אבל זה מסוג הדברים שאפשר לעבוד אותם יחד עם איש מקצוע וכל אחד לומד להכיר את הדינמיקה הזוגית ומה מפעיל את ההתנהגות של כל אחד.)

ודרך אגב, בזכותן קניתי בגד לחגאנונימית בהו"ל

הלכתי אתמול וקניתי לי בגד לחג, ועוד חצאית לשבת וחולצה ליומיום (וזה הישג כי בהריון זה לא פשוט חח)

וה' יחזיר

זה הוצאות שבת וחג ויהיה בסדר בעזרת ה'

רז תודה❤️

תתחדשי ותהני מהם שימושית

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)אחרונה

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנאחרונה

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל

מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה

או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.

ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

כמה זמן את אחרי איחור?

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

כשסיפרתי לבעלי בערב (הוא בבית) הייתיאנוונימית1אחרונה

בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.

אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')