וזה באמת לא קל כשאת עובדת קשה והוא לכאורה לא וגם לא מכניס.

הוא היה בייעוץ תעסוקתי? מה הוא עושה עכשיו בשביל כן למצוא את עצמו?

ולגבי עניין הקניות והחיסכון, באופן כללי כדאי שיהיה לכם קו כלכלי בבית, מתחיל בלדעת מה האפשרויות שלכם להוציא, לתעדף על מה. ולהחליט ביחד שיש דברים שכל אחד יכול לקנות בלי "האישור" של השני

ואם יש צרכים, כמו קניות עונתיות שהם צורך, אז קונים. כמובן אם יש אפשרות ובמסגרת מה שנכון וצריך. אבל בלי מצפון..

בהצלחה יקרה!

ממה שבשליטתך.

המצב באמת מעצבן, ואם הוא לא זמני, אז בכלל.

גם המפרנסת העיקרית, גם ההתנהלות בבקרים עליך, וגם הפינוקים והחסכנות.

הכל חונק.

תחלקי את זה למה שבשליטתך ויש לך יכולת לעבוד עליו, ולמה שבשליטתו.

עניין הפינוקים והחסכונות זה מקום שווה לעבוד עליו, זה יתן לך אנרגיה שאת זקוקה לה ופחות תחושת מחנק לתקופה הזאת.

תבדקי עם עצמך על מה זה יושב, בד"כ זה משהו שסוחבים מהבית ולא מולד.

בקשר לבקרים, זה עניין שאתם יכולים לפתור ביחד בשיח.

וסביר מאוד שזה מזין גם את חוסר מציאת העבודה. מבוגר שקם מאוחר עלול כבר להתחיל את היום בתחושת כישלון.

דיברתם על זה? זה פתיר עם מאמץ מצידו.

ובקשר למציאת עבודה, אם הוא עושה את מה שהוא יכול ,אולי כן כדאי לתת לו זמן מוגדר של חיפושים, ואם הוא לא מוצא הוא יצטרך להשתלב עם מה שיש.

ולמדתי לאחרונה על בשרי משהו ממש חשוב:

לא לצפות שמישהו יראה אותנו אם אנחנו לא

רואות את עצמנו.

האחרים ובמיוחד בן הזוג, הם השיקוף המלא שלנו.

אם יש לנו חוסר בנקודה מסוימת, עולה לנו ציפייה שהוא ישלים את הנקודה החסרה.

אבל זה בדיוק הפוך.

כשאת לא רואה את עצמך ולא נותנת מקום

לעצמך, לא מפנקת את עצמך - עולה ציפייה שהוא יראה אותך, שהוא יצטמצם כדי שלך יהיה יותר, שהוא יקום כי את עובדת, שהוא יחסוך כי לך קשה.

אם את לא מצליחה לראות את עצמך ולתת לעצמך, על אחת כמה וכמה שהוא לא.

הוא לא ישן מאוחר ככ

אבל כן קם בלילה לילדים (יכול להיות גם כמה פעמים ולשבת לידם עד שנרדמים שזה כן הורס את הלילה, אני אין לי מושג אני ישנה רצוף וביי חח)

אבל הוא עם משקל עודף שזה בטוח מעייף…

זה באמת קשה לו שהוא קם ככה מאוחר

אבל לא יודעת אני לא אמא שלו לא מתאים לי לרדוף אחריו שיתעורר מהשעון המעורר/ ידאג לצילצול חזק יותר…

זה לא שאני לא רןאה את הצמי, אני יןדעת שאני צריכה, אבל בפועל אני אומרת מה נעשה אי אפשר יש דברים אחרים שחשוב

ואני מרגישה שהוא לא עושה את הצד השני, בין כי הוא גדל הרבהההההה יותר מפונק ממני או כי גם ככה החיים שלו במקום מתסכל אז קשה לו יותר לדחות סיפוקים, לא יודעת

אבל בסוף מרגישה שאני דוחה צורך שלי, כי מה לעשות, והוא לא…

בסוף הרשימה.

הוא לא יתייחס אליך אחרת כל עוד את לא תתייחסי לעצמך אחרת.

יש לנו אולי ציפייה מבן הזוג שזה יקרה, אבל זה אף פעם יקרה, לא כי הוא אוהב או לא אכפתי, כי אנחנו הבלעדיים שמנווטים את החיים של עצמנו, גם בן זוג לא יכול למלא לנו בור.

מגן לאייפד שלו לא חשוב יותר משמלת החג שלך.

אולי תקחי על עצמך סכום כסף הגיוני לפינוק חודשי שאת צריכה לעמוד בו.

אגב, יותר כסף לא בהכרח אומר יותר פינוק, זה ממש סטייט אוף מיינד, מכירה עשירים שלא מצליחים לחיות באמת בשפע.

תתחילי מלפנק את עצמך ולהציב גבולות כמו זמן מסוים של מציאת עבודה, היא לא חייבת להיות העבודה המושלמת העיקר להיות בתנועה ודבר יוביל לדבר.

כשהייתי בעבודה הקודמת הייתי אומרת שכשאעבור וארוויח יותר אצליח להוציא עליי יותר

והוא היה אומר שאם לא אשנה את החשיבה שלי גם אם ארוויח שלושים אלף בחודש זה לא ישתנה

כיום זה הסכום שאני מרוויחה ברוך ה' ואמנם הצלחנו לעבור דירה סופסוף ויש לנו יותר עצמאות אבל אני את החיים שלי והיחס לעצמי- זה לא השתנה אני עדיין לא אקנה לי אייסקפה בקניון…

והעבודה- אני לא יודעת איך אנשים מוצאים עבןדות 'סתם' שהן עבודות אמיתיות!! כל מה שהוא רואה זה משמרןת וסופשים די נו

אולי תקציבי לעצמך תקציב חודשי לפינוקים, שלא משנה מה, את משתמשת בו בשביל עצמך, ואם לא השתמשת אז הוא עובר לחודש הבא אך ורק לפינוקים.

עם הזמן תרגישי יותר בנוח עם זה.

זאת גם מתנה גדולה לילדים,

לראות אמא שדואגת לפנק את עצמה, זה משמעותי ממש.

שעות נוחות

עבודה משמעוצית ומספקת

משכורת רעב אבל כרגע השכר הוא לא העניין שלכם להבנתי.

מישהו משלהם

ניסינו לשני ילדים ובשתי הפעמים המנהלים סרבו לבקשת ההורה כי רצו מישו שהם מכירים

אולי שווה להגיש מועמדות לעוד בתי ספר/ עירייה/מועצה

ואז כשיש נסיון אפשר למצוא את התפקיד הבא

אמרת שיש משקל עודף.

אם הוא נוחר, יכול מאוד להיות שיש לו דום נשימה בשינה

מה שאומר שהגוף לא ישן רציף

ובכל פעם שיש דום נשימה-הגוף בעצם מתעורר.

זה יכול לקרות גם כמה פעמים בדקה!

ולכן לא משנה כמה זמן ישנים-ממשיכים להיות עייפים מאוד.

יש לזה פתרונות כמו לישון עם סיפאפ.

ועוד כל מיני.

זה במידה שהעייפות נובעת מהעניין הטכני הזה ולא מקורי רגשי..

רק לגבי חוסר התעסוקה שלו, היתה לי תקופה כזו בחיים שלא מצאתי את עצמי מבחינת תעסוקה.

זה היה קשוח ברמות, בהשגחה פרטית התחתנתי בתקופה הזאת וזה עשה עניין בחיים, אבל זוכרת ימים שלמים בלי מטרה, בלי להרגיש מועילה, זה היה על גבול הדיכאון בשבילי.

אז אני לא מכירה אותו, וטוב לשמוע שהוא מפנק אותך ואת מפרגנת לו, אבל בסוף בנאדם צריך מסגרת של יום ותחושת מסוגלות, חושבת שאצל גברים זה עוד יותר קריטי.

לכן קודם כל הייתי מנסה להגיע לשורש של זה, גם אם לא מוצא עבודה בתחום שימצא עבודה זמנית אחרת, שיחליף כולל למקום שאפשר לקבל מלגה ועומדים על הזמנים, העיקר לא לחיות בבטחה אין סופית.

ולכן אני עכשיו לא ריצה ללחות עליו או להראות שאני קצרת רוח בנושא

כולל עם שעות הוא היה וזה היה לו סיוט שלא מהעולם הזה

הוא הרגיש שבשביל ה1800₪ שמשלמים לו 'קונים את נשמתו' חח אל תצא אל תחזור מתי הלכת לבודיע לפני

הסיבה שעכשיו היא מצליח ללכת לכולל ולהנות שם זה כי בגלל שהוא לא מקבל מלגה כבר הוא חופשי, יש לו חברותא עם גיסי שהם חברים, והוא לומד לנפש שלו, לא לפי שעון…

ועבודה זמנית, קל להגיד עבודה זמנית, קשה למצוא אותה… עבד כמה חודשים בתוך נציג תמיכה טכנית, היה מאוד מאוד מאוד קשוח

משמרןת עד אמצע הלילה וימי שישי ומוצש ומשכורת פח אשפה ואין אופציות קידום, עזב שם כי היה ממש לא טוב

וקצת חטף טראומה

אני מבינה שגדלתם בסביבה חרדית

ורוצה להרגיע שהוא ממש לא היחיד

מאוד מאוד קשה להסתגל לסדר יום, משמעות ומשמעת כשלא התחנכת לזה.

הרבה מאוד גברים רגילים לחיות עד החתונה כשמישהו דואג לצרכים הפיזים שלהם, הם לא צריכים לעבוד (ואפילו אסור להם), הם לא נדרשים להשגים משמעותיים (הם צריכים לשהות בבית מדרש, לא להבחן/להביא כסף)

לעומת הבנות החרדיות שמורגלות לעבודה, לימודים והשגים מגיל מאוד צעיר.

בנוסף, לך יש מקצוע, מגיל מאוד צעיר ידעת שתלמדי מקצוע. יש לך הגדרה, את יודעת מה את עושה. לו אין. זה משמעותי מאוד.

כך שהמצב שאת מתארת הוא נפוץ וקשה מאוד לשבור את ההרגלים ולהתחיל להיות יצרני ומשמעותי.

ואפשר להבין את התחושה שלו, את עובדת, יצרנית, חסכנית, מספיקה. והוא לא למד איך לעשות את זה.

השינוי צריך לבוא ממנו, לדעתי.

להפסיק לבזבז זמן, אין סיבה ללכת לכולל אם הוא לומד שם ברצינות.

לפעמים קל להתחיל לימודים, מרגישים מחויבים יותר ויש סדר יום.

לשאול את עצמו מה הוא רוצה להיות ולא איך להעביר את הזמן.

הרבה אנשים מגדירים את עצמם אברכים עם עבודה צדדית, וזה לא תמיד נכון, מה שגורם להם להיות לא מספיק רציניים.

להתייעץ עם אנשים שעובדים בתחומים שמעניינים אותו.

מקווה שמובן

קודם כל חיבוק, אין לי ככ מה לייעץ אלא רק רציתי לנחם ולהגיד שגם אצלנו אמנם בעלי עובד אבל אני יותר החסכנית ובעלי יותר לארג' ( מה לעשות, בכל זאת מרוקאי;). נכון שיותר רווח שהגבר הוא כביכול החסכן אבל זה לא תמיד כך, יש כל מיני זוגות.. אין חוקיות ואל תרגישי לא בסדר עם המשוואה הזו.

זה כמעט בדיוק אנחנו,

היה תקופה שבעלי היה בלי עבודה והיה תקופה שאני.

ויכולה להגיד לך שהתקופה הזו שהייתי בלי עבודה הייתה מדכאת מאד, ולא פחות שבעלי היה בלי. לראות בן אדם כל כך קרוב אלייך מתוסכל כל כך והולך סביב עצמו זה באמת מדכא.

ועוד יותר להיות ככה בעצמך. זה ימים שלמים שמתחברים אחד לשני בלי התחלה אמצע וסוף. הכל נמרח ונוזל, ובדכ גם מתמלא במלא מלא שעות מסך מיותרות שלא עושות טוב על הנפש.

יכולה להגיד לך שבדיוק לפני שנה שהחלטתי שזהו הגעתי לקצה, ועם הרבה עזרה של בעלי התחלתי להתנדב במשהו שאני מאד אוהבת. לא ניסתי לחפש בזה עבודה.

כי גם לי מאד קשה בקרים, ולהתחייב להסדרי עבודה מאד נוקשים וזה הופך את הכל למעמסה מאד מאד גדולה (קשור גם מאד להפרעת קשב, לא יודעת אם במקרה של בעלך אבל אנשים עם קשב שמישהו אומר להם משהו לעשות זה מכניס ללחץ ומוציא את כל האוויר...) אבל ברגע שזו הייתה התנדבות זה היה סיפור אחר.

ועכשיו כבר שנה שם, ולא זה עדיין לא מכניס כסף, אבל זה הכניס סדר ליום, ותחושת מסוגלות וחווית הצלחה (והיומיים בשבוע שאני כן עובדת נהיו סבילים יותר)

אז לא יודעת כמה זה רלבנטי אלייך או לבעלך. אבל לדעתי חייב להתחיל בלעשות משהו. לא עבודה שירותית משעממת, משהו שהוא אוהב באמת, שהוא מצליח בו. גם אם כרגע זה לא יביא כסף. שיש לך משהו שאתה אוהב ומצליח בו קל לך יותר לקום בבוקר, כמה שאתה עייף.

צריך ימים עמוסים טוב,

ולשנות את המיינד בראש. לסגור תקופה X שהיה כך וכך ולהתחיל מחדש, עם אנרגיות.

אצלי מאד עזר לי שבעלי דחף אותי, לא בקטע ביקורתי או שיפוטי אלא באמת ממקום של לבוא לעזור לי כשאני עמוק בלופ של- לא עושה כלום.

אז אולי תנסי, תנסו לשבת יחד לחשוב מה הוא אוהב, איך תוכלי לתמוך בו, מה הוא עושה כדי לצאת מהלופ הזה. זה מלא עבודה עצמית, ועם תמיכה ודחיפה של בן זוג זה פי מאה יותר קל.

בהצלחה רבה לך

ואת נשמעת אלופה ממש,

מגיע לך הרבה יותר מאייס קפה ושמלה לחג,

אבל לפחות תתחילי בזה😉

אני ממש מסכימה איתך שצריך לעשןת משן, כל משו כדי לצאת מהלופ

הבעיה היא ש'כל משו' צריך להיות משהו שהוא אוהב באמת כי אחרת זה פשוט לופ אחר

(חמותי באמת אומרת שיש לו קשב וריכוז, יש לה המון ילדים ורובם אובחנו לא כולם נטלו ריטלין, הוא לא אובחן אבל היא בטוחה בזה אני נןטה לסמוך על העין שלה בדברים האלו כי גם לה יש וגם הילדים וגם למדה הוראה מתקנת אז כנראה שזה גם קשור…)

הוא מאוד מאוד אוהב ומאוד מאוד מוכשר בכל הקשור לטכנולוגיה (הוא הפך את כל הבית שלנו לחכם תוך שעתיים עם ציוד שהזמין מעליאקספרס וידיים טובות לחשמל, פיתח אפליקציה מדהיצה שמשווקת כבר לאנשים לגמרי לבד ובכללי כל מי שבמשפחה תריך לקנות מכשיר טלפון רובוט ניקוי אייפד רכב- כולם פונים אליו הוא אלוך ויש לו סבלנות)

אבל אין מה לעשות עם זה חוץ מלעבןד בהייטק… וזה לוקח זמן…

ותודה על המילים הטובות שלך❤️

אבל זה לא נשמע רק הייטק, ידיים טובות וחשמל זה לא איזה סוג של הנדסת חשמל או משהו?

תנסי לחשוב על עוד כיוונים שלא חשבתם עד היום,

הצ'אט מצוין בדברים האלו, תתארי לו במה הוא טוב, שייתן לך כל מיני אופציות שאפשר.

(סתם לאחרונה ראיתי שמגייסים מהנדסי חשמל לרכבת או משהו כזה וזה היה נראה מגניב)

וזה כזה מטורף שאת מצליחה לראות במה הוא טוב ומוכשר,

וזה כנראה הנס שלו,

כי לפעמים מגיעים לנקודה כזו מיואשת שלא זוכרים כלום בעצמך, ומישהו מבחוץ שבא ואומר לך

אתה טוב ב זה ובזה ובזה, פתאום מאיר נקודות, ואללה נכון אני באמת טוב בזה ואוהב את זה, מחזיר לחיים קצת....

בעזרת ה' שנה של הצלחות והתחלות טובות.

שנה של אנרגיות 🔥

למשל- הנדסאי חשמל ולהיות חשמלאי/טכנאי(לא מהנדס אלא הנדסאי)

ואולי בנתיים יתאים לו לעבוד בחנות אלקטרוניקה?

לייעץ, לתקן במעבדה וכאלה?

לעבוד בתור עצמאי בהתקנת בית חכם, מצלמות אבטחה, דברים בסגנון הזה?

אני חושבת שיש המון דברים בכיוון הזה שאפשר לעשות, ולפי מה שאת מתארת יכול להיות שעצמאי יתאים לו יותר משכיר.

למי מותר להתקין מכשירים מעלי אקספרס?

או לחבר משהו בחוטים מאחורה

וברור שלהןציא כסף שיחזור זה הגיוני

אבל כרגע לא מתאפשר…

(מקווה שבחודש חודשיים הקרובים נקבל את הדירה שקנינו מקבלן ונוכל להשכיר אותה וקצת נתאוורר…)

צריך לבדוק בלשכת התעסוקה/ מרכז כיוון

אם הוא טוב בחשמל זה אחלה תחום ומרוויחים בו יפה מאוד

מי שעשה לנו אמר שהוא לא חשמלאי

לדעתי עשה רווח יפה

(יש רכבים ישנים בלי מולטימדיה, ויש פחות ישנים עם מולטימדיה אבל מעצבנת. וגם בממש חדשים לפעמים רוצים להחליף לסוג אחר)

לא ידעתי...

בכל מקרה יש עוד המון כיוונים לעצמאות לבנאדם טכנולוגי עם ידיים טובות (לא עולה לי עכשיו, אבל בטח אפילו בינה מלאכותית תוכל לתת כיוונים)

זה כן דורש לשווק את עצמו, אבל נשמע שכיוון כזה יכול להתאים לו

בעלי מכיר מישו שמתפרנס מצילום בתים דרך רחפן למתווכי נדלן

תארי לך..

אתמול העלתי לו אופציה לקחת איזה קןרס יזמים או ליווי מסויים

למצוא חשמלאי שעכשיו סיים ומחפש עבודה קליל. ולעשות את זה איתו

בעלי יוביל כי הוא בתכלס מבין בזה

והחשמלאי רק יתקין בשביל החוק…

אבל זה נורא בתולי ולא יודעת לא יודעת

זה יקר, נכון. שווה לקחת הלוואה מותנית או דברים כאלה ספציפית ללימודים

אבל אם זה תחום שהוא יכול להצליח בו, ולשמוח בו, שווה את המאמץ

אגב זה לימודים שאפשר לשלב עם עבודה. ואז לעבוד אפילו בתור עוזר של חשמלאי או משהו כזה כדי להיכנס למקצוע

או משהו לא קשור כמו סייע של תלמיד למשל.

מייעץ לקניות כאלה תמורת תשלום סמלי..

הופך בתים לבתים חכמים..

לא חייב דווקא מהנדס חשמל..

רק ללמוד תעודת חשמלאי כדי שיהיה מותר לו להתעסק עם מערכת חשמל (בבית בכיף עושים את זה בלי תעודה אבל כדי לא להיות חשוף לתביעות חלילה כדאי שיהיה מסודר כמה שניתן..)

גם לנו היתה תקופה כזו,

אני עבדתי כמו משוגעת + לימודי תואר ובעלי השתעמם בבית (בעיקרון היה בכולל אבל קורונה וזה הכל היה סגור).

ועוד לא היה ילדים והיינו זוג צעיר

וזה חנק אותי בטירוף.

הרגשתי שהכל עלי, שאני לא יכולה לצאת עם חברות בערב, לא יכולה לבוא הביתה ולהגיד בא לי לאכול בשקטטטט.

כי כל היום הוא חיכה לי שאחזור.

בסוף הוא עזב את הכולל והלך ללמוד ולעבוד והיום הוא עסוק עסוק עסוק.

וכשזה קשה לי אני נזכרת בימים האלו ומתנחמת שעדיף ככה.

לא יודעת כמה בשליטתך, אבל כמה שאפשר לתמוך בו שילך ללמוד משהו ולעבוד.

זה פשוט לא בריא לבן אדם לחיות בלי עיסוק עניין וסיפוק.

אופ זה תחושות ככ שאני לא נותנת להם מקום כי באמת חסדי ה' שאני בעבודה שמצליחה להחזיק אותנו יפה וה' שולח לנו המון אור ונחת

ואני מרגישה קטנה וטפשה להתלונן שבעלי בבית… כמה נשים היו גוצות שהבעל שלהן יהיה איתן יותר…

ואני אומרת את זה כאשת מילואימניק שחודשים לא היה בבית,

בעל קמל בבית זה בפירוש יותר קשה.

חיבוק גדול!

לפחות תרשי לעצמך לכאוב את זה, ובע"ה שהוא ימצא את עצמו ותעלו על דרך המלך בקרוב ❤️

תודה

שבעלי חיפש את עצמו ולא מצא. היה עם תואר וניסה כיוונים אחרים. היום ב"ה מצא את עצמו ויש לו עבודה טובה.

אבל, וזה אבל גדול לא היה בבית עד שמצא עבודה. עבד גם אם זו לא עבודת חלומותיו ותוך כדי חיפש.

וגם לאחרונה היה כמה חודשים בבית באבטלה והיה לי כ"כ נוח, הוא קם בלילות, הכין כריכים, פיזר בבוקר, אסף בצהריים, קניות והכל הכל עליו. הוא באמת בעל טוב ב"ה, אבל הנקודה היא שצריך להתמלא ממשהו. אם הוא בבית, שיעשה דברים בבית. גם אם זה אומר שאת מציבה את הגבול ואומרת אתה קם בבוקר ולוקח את הילדים למסגרות. להתחיל ממשהו.

נשמע שאת לוקחת המון על עצמך. תשחררי לו אחריות.

במה הוא יכול לעבוד בינתיים?

הוראה, תמיד חסר ולא חייב לצערנו תעודת הוראה.

תגבורים

טלר בבנק

שירות לקוחות

מפעל

ועוד הרבה.. וכן השכר נמוך בהתחלה ואולי העבודה לא נוחה, אבל היא תתן לו מסגרת.

אבל

בעלי גדל לא בארץ

הוא גדל עשיר מאוד

רגיל לסטנדרטים גבוהים

לתת לו לעבוד במפעל זה מבחינתו לרסק לו את הנפש

אני לא רוצה לשים אותו שם, הנפש שלו חשובה יותר מהכסף

בקשר ללעשות בבית- שוב, הוא מאצ'ו אם יהיה בבית ויעסוק במטלות הבית הוא יהפוך לצל לא יהיה לי בעל. (ובלי קשר זה מרגיע אותי אני טוב לי לנקות ולסדר, ומבחינת הילדים חוץ מאשר הבןקר- הוא לגמרי לגמרי על הכל, הוא זה שמקלח ומשכיב לישון, משחק איתם המון אוסף מהמסגרות, זה אין דיבור הוא מדהים)

וואלה היינו בדיוק ככה

אני מהבית בהייטק והוא משתעמם.

בתקופות הטובות מאד עבד קצת, אבל עצמאי וכמה שבאלו.

קם מאוחר, עובד קצת, חוזר לגלול בבית עוד שעתיים, ממשיך לעבוד שעה, חוזר.

התחרפנתי מיזה.

הוא גם היה מוציא כסף הרבה יותר בקלות ממני,

ואגב זה ממש נשמע קשה וריכוז.

בעלי עם קשב וריכוז וממש נשמע שהם יסתדרו יחד חח

גם היחס לכסף הוא מתחבר לחוסר עבודה.

אם אתה לא נותן לכסף יחס ממש גדול, גם אם זה לטובה וממקום טוב שאתה מאמין בה' ואתה באמת ברוגע מול זה, אתה גם מוציא יותר בקלות, שוב, גם לטובה, ומנגד גם לא מתאבד על לעבוד ולהכניס.

אחד הדברים שלמדתי עם הזמן זה כשאני צריכה זמן לעצמי לצאת על הבוקר ולעבוד מבית קפה. היה לי קריטי.

שאני לא יושבת בבית לעבוד והוא סביבי עם פיג'מה וקפה חח

דבר שני זה כמובן לשחרר ולא לחשוב שזה אחריות שלי.

מחזקת לגמרי את ידייך שאת מצליחה לא להעיר או להזכיר או לעורר.

דבר שלישי זה שבסוף דברים השתנו והוא מצא עבודה עם יותר סיפוק ומיפה לשם עזבתי את ההייטק כדי ללמוד התמקצעות בתחום מסוים ולהיות עצמאית, עם הרוגע והשקט שזה כולל, והוא לקח על עצמו לפרנס במקומי ולתפקד פיקס.

זה ממש נהיה הפוך וזה מדהים אותנו כל יום מחדש כמה שזה פעם היה נראה הזוי.

כי גם להיות אשת הייטק זה אישיות וזה טבוע בנו, ולמדתי לבחור בזה שאני רוצה לחיות ברוגע. ולמדתי את זה המבט שסיגלתי לעצמי עליו, כשהוא עבד עצמאי, אבל לא חייב להכניס סכום כדי לסגור חודש (כי אני שכירה ומקבלת קבוע ומספיק לנו) וממש מבחינה של שנינו החלפנו חזרה תפקידים.

אני אומרת חזרה כי אני ממש מרגישה שזה מחזק לי היום את הנשיות ולו את הגבריות, מתחבר למה שכתבת בכותרת...

וזה קצת מצחיק כי אני הכי הייתי עד לפני רגע הייטקיסטית וקריירה והכל.

אני עדיין, ומתחילה תכף ללמוד והכל, אבל אין מה להשוות שכירה לעצמאית.

יצא ארוך ובעיקר להגיד לך שיש תקווה ♥️

כי כשהתחתנו לשנינו היה ברור שאנחנו רוצים להיות במקום שהוא מפרנס עיקרי ואני נהנת (שןב הוא בא מבית שאנא עקרת בית כי אבא עצמאי מאניס הרבה ואמא בנחת שלה, וזה מה שרצה לתת לי)

אז עכשיו הוא בכלל מטפס על קירות

ואני עובדת וסבבה נחמד ברוך ה' מקום טוב, אבל הרבה יותר בנחת לבד וגם קשה לי שהעול הכלכלי עליי

איזה יופי שהסתדר לכם

מעודד❤️❤️

הופך לצל וחסר תועלת.

הדבר הכי מכבה אנשים ובמיוחד גברים זה להפוך ללא נצרך.

אולי למצוא משהו בלי קשר לכמה כסף נכנס.

אפשר לתפוס הוראה או כל עבודה אחרת כשליחות.

כשעושים משהו, יש נקודות שנותנות משמעות. יש הצלחות. יש משהו שמכריח לקום ולצאת לכך וכך שעות. יש איפה להוסיף מאמץ בשביל עוד תגמול.

להיות שעתיים בכולל זה אחלה וזה טוב כי הוא גם פוגש אנשים מבוגרים שהם לא את. אבל צריך עוד.

בקשר לזה שגדל בבית עשיר: דווקא לא לעבוד זה יותר בעיה. אם יעבוד וירוויח אפילו 5 בחודש, זה יתן לכם יותר מרווח נשימה (איזה עשיר חושב על ה10 בחודש כיום בעל משמעות? אני לא עשירה ואין לו משמעות מבחינתי), וגם יותר כסף לפינוקים כמו מגן של אפל (שיקר משמעותית ממגנים רנדומליים אחרים).

אם הוא יעבוד- החיים שלכם יהיו יותר קרובים לסטנדרטים שהוא רגיל אליהם.

אומרת כמי שנשואה לגבר שגדל בבית עשיר וזה בא לידי ביטוי גם בדברים מאוד בסיסיים שהוא רגיל אליהם בתור בסיס (מוצרי מזון, מתי לוקחים בעל מקצוע ומתי עושים לבד, שיעורים פרטיים וכו)

אני גדלתי בארץ למשפחה מבוססת ב"ה

הכל היה לי יותר מאשר לחברות שלי

היום אני אומרת לאמא שלי שהפינוק לא היטיב איתי, והיה לי הרבה יותר קשה מאשר לבנות שגדלו בלבוסטע ועשו הכל בבית.

כשאת בונה בית משלך את צריכה להתאים את עצמך אליו. אלא אם ההורים שלו עדיין תומכים בהם וגם זה אגב בעייתי מאוד בעיני. וזה אומר לצאת מהתפיסה הילדותית ולעשות בשביל המשפחה שלך. להכניס גם שבע אלף בהתחלה, לקחת את הילדים בבוקר כי יש לך, וזה נותן מסגרת. להכין צהריים או מה שעובד לכם.

לא כ"כ הבנתי מה הקשר מאצו. גבר שעושה בבית הוא פחות גבר? בעיני הוא הרבה יותר.

נשמע שהוא מאוד תורני

מה עם להרוויח מזה כסף?

לעבוד בישיבה/תלמוד תורה

אני חושבת שגבר מבחינה נפשית לא יכול להיות מאושר בבטלה

אשה יכולה להיות עקרת בית

לגבר זה לא מתאים למבנה הנפשי שלו ולכן הוא יכול לנבול

שאת קצת מרחמת עליו ועושה לו הנחות, והוא לא מממש את הפוטנציאל של להיות גבר ונהיה מרמלדה רכה שמרחמת על עצמה. גבר זה להתגבר, גם כשקשה ובעיקר כשקשה. הרחמים האלו זה קביים שיוצרים נכות. שיצא לעבוד. דבר ראשון שיקום בבוקר לפזר את הילדים, דבר שני שילמד ויעבוד כדי לממן את הלימודים שלו. דבר שלישי תקני לעצמך שמלה ואייסקפה כתרגול.

ההכלה לא בהכרח עוזרת לו

מה עם להיות סייע במערכת החינוך?

ליווי הסעות? גם וגם?

נשמע שהוא טוב עם ילדים וזה עבודה בשעות נורמליות בלי שישי.

כמובן שאם ילמד חשמל זה מעולה, אבל עד אז..

אינסטלציה

לימודים יחסית קלים

אינסוף עבודה, תמיד תמיד יהיה צריך, אין תחליף למקצוע.

בכל אופן, אצלנו בבניין יש אינסטלטור שעובד שעות נוספות, והם גם לוקחים הרבה...מרשים לעצמם כי אי אפשר בלעדיהם.

עוד רעיון-

מורה לנהיגה, אחלה עבודה אחלה כסף. (ותחסכי הרבה לילדים שלך...

מאוד מאוד מתסכל❤️

יש כאן דברים שלא בשליטתך, אבל יש גם מה שכן.

והנקודה הראשונה שעולה לי, היא הדינמיקה שאת מעלה, שבה את חושבת שהוא מסכן ומרחמת עליו וזה מניע אותך הרבה יותר מכל דבר אחר. אני חושבת שזה לא בריא לא לך ולא לו.

נקודה נוספת, היא באמת כמו שכתבו כאן לעניין הביטחון העצמי והדאגה לעצמך. נסי לחשוב איך את מצליחה לעשות עבודה פנימית מול עצמך. בטוחה שזה יעשה לך טוב.

נקודה אחרונה, אני חושבת שלרוב בשביל להצליח בחיים צריך לעבוד קשה. ולא תמיד מגיעים לאן שרוצים.

אני בטוחה שבשביל להגיע לנקודה שאת נמצאת בה היום, עבדת ממש קשה והשקעת הרבה. נשמע שבאיזשהו מקום יש לבעלך / לך ציפייה שאצלו זה פשוט יקרה. ולצערי זה לא עובד ככה. אני לא אומרת שהוא לא עשה מאמצים. אבל בסוף, צריך גם להכיר במציאות. אם הוא לא למד מקצוע, אם קשה לו לקום בבוקר, אם יש לו תנאים ספציפיים לעבודה, זה לא הולך להיות קל. עבודת החלומות לא תגיע מהשמיים ויכול להיות שזו גם נקודה למחשבה, עד כמה הוא גמיש ומה הוא מוכן לעשות בשביל למצוא עבודה, והאם יש מחשבות או הנחות מוצא שמגבילות את החיפוש ואם הוא יצליח להשתחרר מהן יהיה קל יותר

@גאיה25

ברור שבחרדי הבנות מוסללות לעבוד קשה ולהגיע להישגים והבנים לא. ולכן גבר שלומד ואז רוצה לעבןד- מתחיל למצוא את עצמו

אני חושבת שאצל בעלי שילוב של אבא שמאוד מאוד הצליח ב"ה מגיל מאוד צעיר, אופי של קשב וריכוז, פרפקציוניזם שהוא חייב להיות טוב במה שהוא עושה ושזה יהיה משו מכובד, ורגישות שיאאאאא האיש רגיש כמו בחורה במחזור

אז קשה לו להיות לא יודעת מוכר בסופר

היו לו תקופות שהוא היה חצי בדיכאון וכל מיני שאלות של למה ה' הביא אותי לעולם

אני לא רוצה לדחוף אותו לעשןת דברים שיגרמו לו להרגיש שהוא חנוק…

וכן, אני כנראה באמת לוקחת על עצמי כדי לתת לו ספייס, האם זה נכון? לא יודעת כנראה שלא… אבל משגע אותי יותר כשהוא נכנס לבוץ הזה של מי אני ומה חיי (היה בטיפול, לא עזר)

אצל כולם ובמיוחד אצל גברים עלול להוביל לדכדוך עד לדכאון.

פרפקציוניזם זה לא אופי, תמיד זה יושב על משהו עמוק יותר וזה חתיכת מלכוד, כי לשלמות מסוימת מגיעים (אם בכלל) דרך הרבה חוסר שלמות, ניסוי וטעייה.

איך אבא שלו התעשר? רוב האנשים שהתעשרו בעצמם התחילו מאוד נמוך, אפילו מעבודות כפיים פשוטות.

אם זה המצב אצל אבא שלו, אולי כדאי שידבר איתו כדי להבין שההתחלות לא נוצצות, וכולם מתחילים מלמטה ולרוב לא בעבודה המושלמת ומתגלגלים.

יכול להיות שהוא משווה והציב רף גבוה בין ההצלחה הסופית של הקריירה של אבא שלו תחילת הקריירה שלו, זה לא בר השוואה.

אתם מסתדרים כלכלית אז גם לימודים יכולים להיות אופציה טובה.

(השאלות שלו בסך הכל לגיטימיות וטובות אבל זה שזה מוביל לדכאון מצביע על אנרגיה ירודה שיכולה להגיע מחוסר עשייה מתמשך)

לפעמים צריך פשוט לצאת

להתחיל משהו בידיעה שהוא לא מושלם

רק כדי להניע את החיים ואת הגלגל ומשם קו המחשבה יותר בהיר.

אבל רק לאנשים מבחוץ חח

הוא לאמעושה לו חיים קלים בכלל בכלל

יצא לעבוד בעבודות בקטנה כדי לעשות משן עם עלמו וספג המווןןןן עקיצות (זה שווה יותר מכולל? אז עכשיו אתה נציג שירות? בלה בלה)

וכן אני כל הזמן אומרת לו שהוא ריצה מעתמו להיות מוצלח כמו בן 50

אבל הוא בן 30, רגע, זה לוקח זמן…

דברים שהוא סוחב מהבית שהובילו אותו לערך עצמי נמוך והתמודדויות נוספות.

את לא יכולה לרפא אותו, זה תהליך שהוא צריך לעבור בעצמו.

אבל את כן יכולה לכוון אותו לעשות את התהליך.

נשמע שכדאי שיחזור לטיפול.

אמרת שהיה בעבר וזה לא עזר.

טיפול זה לא קסם, זה תהליך של שנים (אני כבר מעל 6 שנים בטיפול, ולא אפסיק בקרוב)

כמובן שיש הצלחות לאורך התהליך, ואתם תראו שיפור לאורך הדרך, אבל זה תהליך של שנים לאנשים שגדלו בבית עם דינמיקות לא בריאות ואימצו דפוסי חשיבה לא בריאים בנוגע לעצמם ולחיים.

חוסר עשייה מתמשך, קימה מאוחרת מחמירים את המצב וגורמים תחושת חוסר מסוגלות וחוסר ערך (הייתי שם, ולגבר זה משמעותי הרבה יותר)

לדעתי את כן יכולה לעזור חיצונית בכמה דברים.

דבר ראשון לדאוג לעצמך, לפנק את עצמך, למלא את עצמך באנרגיה שתוכלי להכיל את חוסר האנרגיה/האנרגיה השלילית שלו.

ואני חושבת שצריך להציב זמן למציאת עבודה, את חוששת שהוא לא ירגיש גבר כל עוד הוא לא יעבוד בעבודה שמתאימה לו, בחוסר עשייה הוא כנראה מרגיש הרבה פחות גבר מכל עבודה אחרת שהוא יעשה.

הוא שוקע בעצמו

עבודה או לימודים יעשו לו סדר יום, הוא יפגוש אנשים, יקום בזמן, יתחיל להניע את החיים שלו. וכבר רמת האנרגיה תעלה.

אפשר ללכת למשהו בכיוון, לא עבודת החלומות, הוא טוב בחשמל / אפליקציות אז משהו בכיוון הזה, אפילו בידיעה שזה זמני ולא מדויק.

כשאנחנו בתנועה הזדמנויות מגיעות אלינו.

שם כן הייתי שמה אולטימטום מתוך אכפתיות בסיסית ולא מתוך לקיחת אחריות עליו.

(כשהייתי בדיכאון, ברור שהאחריות והטיפול בעצמי הוא עליי, אבל בעלי יכל לעזור לי ולגרום לי לצאת לטיול, לראות שמש ואנשים, הוא לא לקח אחריות, לא טיפל בי, טפלתי בעצמי אבל הייתי צריכה שהוא יוביל אותי למקומות בהם אוכל לעזור לעצמי)

לא לתת לו לשקוע בתוך חוסר המעש שלו

ולא לפחד שדחיפה קלה תפיל אותו.

לתת לו לשקוע יפיל אותו פי כמה.

לא פלא שהוא "פרפקציוניסט" ומחפש את העבודה המושלמת.

על כל צעד שהוא עושה יש לו קולות בראש שמבקרים אותו, עד כדי כך שאתה מעדיף להיות בחוסר תנועה.

כל צעד שתקח, אתה חוטף, גם על עמידה במקום אתה חוטף.

זה מלכוד נוראי.

הוא סובל נורא.

הוא יצטרך לעשות הרבה עובדה על שינוי דפוסים. עבודת חיים.

לא הכל בידיים שלנו, ולא בטוח שלך יש אפשרות לגרום לבעלך לבצע שינוי.

ככה זה, אנחנו שולטים (באופן חלקי) על מה שאנחנו עושים/ חושבים/ מתנהגים

יש לנו די אפס שליטה על המעשים של הסביבה.

יותר מהכל הייתי חושבת איך את יכולה לגרום לעצמך להרגיש טוב יותר במצב הנתון.

אם יש דברים שגדולים עלייך כמו הבקרים מקצה לקצה את יכולה לבקש ממנו/ לדרוש גם/ להציב גבול.

לא בטוח שזה יעזור.

אם זה לא יעזור אז תראי איפה את יכולה כן לשחרר את עצמך.

בעיניי אם הילדים קמים מספר פעמים בכל לילה ואת ממשיכה לישון, זה לוקסוס ענק.

אפשר להתמקד בזה.

אפשר גם להגיד שהערבים יהיו עליו.

אולי את יכולה בעבודה לחזור לישון שעה וחצי בבוקר ולהשלים אחה"צ/ ערב כשהילדים בבית.

כל מיני פתרונות כאלו.

אבל ממש לא יעזור להבליט את החסרונות והקשיים של בן הזוג שלנו.

בעיניי זה גם לא התפקיד של אישה וגם לא התפקיד שלה להיות הפסיכולוגית של בעלה.

וגם, אני לא חושבת שזה יקדם את בעלך לעשות שינוי כלשהו.

באמת.

אבל לזה אני מתכוונת במה שאין לך יכולת להשפיע מול מה שיש.

את לא יכולה לשנות את בעלך וזה גם לא נכון

אבל את כן יכולה לשנות את המצב שבו את מרחמת עליו.

רחמים ומחשבה שהוא מסכן לא אומרים לא להיות באמפתיה, חמלה או הבנה.

אבל כשמישהו מסכן אז "מפחיד" לגעת בו. כי הוא שברירי, כי הוא לא מסוגל. וזה מעמיד את הפגיעות שלו בראש סדר העדיפויות, גורם לכך שאת נדחקת והוא נשאר במקום.

אפשר להיות מאוד מבינה, ועדיין להעז לבקש או לשים גבול מתי שאת צריכה. המיקוד צריך להשתנות מ"הוא כל כך מסכן ואני מפחדת לגעת בו ולכן אבליג על הכל" ל"באמת סיטואציה לא נעימה, אבל גם לי יש צרכים ורצונות ואני סומכת עליו שהוא גם יכול להיות כאן חלק".

ברחמים בעצם ויתרת עליו ועל האמונה שהוא יכול לעשות משהו, ולכן את עושה הכל.

תשמעי, אין לי איך לתאר את זה אחרת, הוא מתנהג כמו ילד ואת מאוד מאפשרת לו את זה.

באיזה קטע רק את קמה לארגן את הילדים והוא ממשיך לישון? מילא היה בתפילה/ בעבודה, אבל לישון באופן קבוע? למה את מאפשרת את זה, אז מה אם קשה לו? שיהיה חזק. ברור שהוא לא מוצא את עצמו בעבודה, כי א ב של עבודה זה הרגלים של זמנים וסדר. זה לא מספיק להיות חכם. צריך לא להתפנק.

דבר שני, הוא אומר לך במפורש ' את יותר טובה ממני', הוא נותן לעצמו להתנהג כמו ילד ולבזבז דברים שוליים שבא לו ואת חוסכת מבגד לחג, זה ממש מביך. למה הוא מרשה לעצמו? כי הוא נמצא כרגע במקום של הילד נותן לך להיות המבוגר האחראי, הוא לא חושש שיגמר הכסף כי סומך עלייך שאת על זה. ומה הבעיה? שאת מאוד מאפשרת את המקום הזה וככה זה נמשך...

ככה אני מנתחת את זה, מה את אומרת?

חח

תחשבי מבחינתו- את גם ככה צריכה לקום… אני לא… אז יהיה לי נחת

חוץ מזה שיש לילות שהוא מתזז בין הילדים שעות ואני ישנה לי, זה לא שהוא לא יעיל…

וכן אני גם לא אוהבת את ה'את יותר טובה ממני' כי זה לסתום את הפה ולהגיד ככה אני ואני לא תומכת בזה

אבל כשמדברים עם אדם שהוא גם ככה מאוד לא מרוצה מאיך שהוא- לעפמים הבעיטה בטוסיק תפיל אותו, לא תדחוף אותו קדימה, ואני בדיוק לכן כותבת כבר כי כבר מרגישה שצריך לשנןת משן לא יודעת

דיברנו אתמול, אמרתי לו שאני רוצה לעשות ימים קבועים שאני לוקחת ימים קבועים שהוא לוקח

עוד לא סיימנו כי הקטן התעורר ואז אני נרדמתי עד שהוא חזר, אבל למרות שהוא הקשיב הוא גם המון מתגונן וכזה 'את רוצה לדאוג לעצמך או לי?' 'אז בואי נעשה גם לילות שאת קמה ואני לא' ואני יודעת דהוא מבין יפה מאוד שזה שונה ויפה מאוד מה אני מתכוונת, הוא פשוט אופ הכניסו לו ככ הרבה שנים לראש שהוא לא מספיק שהוא לא מסוגל שלא להתגונן… מעצבן אותי לפעמים לראות מה הילדות משפיעה עלינו…

כדי להעביר את המקום שאת רוצה להיות בו

ואת רוצה להיות במקום שאת נושאת אליו עיניים וזה מה שנכון. בעיניי לפחות.

אני חושבת גם שאת מתייחסת אליו בעדינות יתר. כמו שכתבו לך - דינמיקה של אמא וילד. את לא אמורה לחשוב איך הוא ייקח מה ולמה כשאת מדברת על משו לגיטימי. את צריכה לדבר איתו על הצורך/ רצון והוא - שיתמודד עם זה

מנסיון שלי לפחות עם בעל עם קשב - להתייחס אליו בכפפות של משי בלבד לא יקדם אותך.

אם הוא מתגונן כמו שכתבת זה כנראה כי הוא מסתכל על זה כביקורת. אזפשר להגיד שזו לא ביקורת, זה לגיטימי שאת רוצה שיעבוד כדי שתוכלי להרגיש שלא הכל עלייך (גם אם את ממשיכה לעבוד). גם אם הוא בא מבית עם כסף, עדיין אבא שלו עבד בשביל זה לא?

ואת לא צריכה בהכרח לתת לו רעיונות. תני לו שיתמודד. אל תמנעי ממנו את זה כי ככה הוא יבנה את המסוגלות שלו ואת האמונה בעצמו. הוא מנסה ולא מצליח? לא נורא. לפחות ניסה. אבל שיתחיל להניע.

יש לך עליו עין טובה וזה מהמם. אבל כל עוד את "סוגרת לו פינה" ומשמשת כמבוגר אחראי, התהליך יתארך

קצת אני מרגישה שאני היחידה שעדינה איתו…

הוא מדבר עם אמא שלו

אתה צריך לקרוע את עצמך אין ברירה יםה מאוד

עם אבא שלו

מה אתה מתלונן שאתה עייף מה עשית כל השבוע

הם אנשים טובים באמתתת פשוט הם כאלה ציניים ויוצא להם לא טוב בחיי

סתם דןגמא, הוא היה מכור לקולה יכול לסיים בקבוק בארוחה

אמרתי לו די מספיק חסל נגמר

עבר לשתות מים/ סודה/ סודה עם פטל

היינו שם שבת וחמי שם לב שהוא לא שותה, מה קרה אתה לא שותה קולה?? בטון כזה ציני מזלזל לא מתעניין נחמד, אמרנו להם

תגובתה של חמותי: ולמה החלטתם שפטל עדיף על קולה? מילא רק מים אבל אם גם סןדה וגם פטל אז כבר שישתה קולה

😮‍💨😮‍💨😮‍💨😮‍💨 מתישההה חח

ובקשר ללא הצליח שיתמודד- שוב בחורי ישיבה לא יודעים להתמודד עם כשלונות כל כשלון הוא שבוע חושב עליו מפענח אותו קשה לו איתו עמוס לו

כשאין ברירה אז אין ברירה

גם אם זה לוקח שבוע. מי אמר שצריך פחות? זה תהליך שלו עם עצמו שצריך לא להתערב בו. אל תרחמי עלעו כי לוקח לו שבוע

אולי כי את מכירה נשים שמכריחות את עצמן להתמודד מהר זה נראה לך הרבה אבל גברים הם לא תמיד ככה, הם שקופים. מה שהוא מרגיש זה מה שיש.

הוא היה ממש ממש ממש בקושי עם עצמו (מתוסכל, קצר רוח, כל היום במחשבות)

כי קודקוד לא קיבלו אותו בסוף מסיבה בירוקרטית מפגרת (זו תכנית שמכשירה חרדים ליחידות טכנולוגיות בצבא, הוא היה חצי שנה בהכשרה וממש היה מרוצה ובסוף לא נכנס כי כבר יש לו פטור ולא אושרו לו התנדבות על רקע רפואי)

כילו מצד אחד אמרתי לו די תתקדם מספיק!! הבנו באסה די לא נעצרו החיים!

אבל הוא מבחינתו הלך לו העתיד זהו עכשיו מה נעשה נגמר מת

בסוף החיים יראו לו שלא

את גם יכולה להציב גבול בקטע של - שומע? כבר קשה לי עם כל המרמור הזה, תטפל בעצמך. תדאג לסדר לך את הדברים כדי שתתחיל להתקדם בחיים למקום שאתה רוצה להיות בו

מותר לך להגיד את זה! ואת לא חייבת לשמור לעצמך. הכלה אינסופית משאירה אותו באותו מקום

כדי לשנות הרגלים ואמונות שמגבילות אותו במציאת עבודה. עבודה טובה ונכונה של הCBT תוביל לשינוי בעוד תחומים.

חוץ מזה אולי אתם לא צריכים להתחלק בבוקר? אולי אפשר להחליט שבוקר את מטפלת וערב הוא מטפל (מביא ארוחת ערב, מקלחות ומשכיב לישון) וככה לך יש זמן לעצמך, וגם הרגשה יותר פיירית.

וכן, זה לא בושה לומר שאת דאגת לעצמך כי את כבר קורסת מהעול עלייך וזה מאוד נחמד שהוא קם בלילה אבל עדיין לא מספיק, והשותפות שלו צריכה להיות יותר משמעותית.

זה המון!

הגיוני מאוד שהוא יתקשה לקום בבוקר וירגיש גם שזאת החלוקה ביניכם.

עצם זה שהוא אמר לך "אז בואי נעשה לילות שאת קמה ואני לא" אומר שהוא מרגיש שהעניין הזה דווקא שיוויוני הינכם ואפילו כאן הוא כביכול ב"פור" עליך. כי לקום לילדים בלילה יכול ממש לדפוק את כל השינה.

אבל באופן כללי זה יותר מצבים לא טובים התחושה של שניכם שאת מנהלת את הבית. את העבודה, מפרנסת, הוא שואל אותך אל לקנות ועוד..

כמובן שברגע שתהיה לו עבודה טובה הכול ישתנה. אם יש לו ידיים טובות הוא יכול להיות אולי הנדימן?

השאלה מה הוא רוצה להיות. במה הוא יחזיק מעמד..

אני אין לי כוחות נפש לנהל את כסף

המשכורת נכנסץ ןבזה תם חלקי

הוא מנל את הכל שם יודע מה המצב בכרטיסים ותאריכי חיוב ואיך לסדר כך שיהיה מאורגן לכל החיובים

אני כפי שהבנתן מאווווודדדד פחדנית ואם אהיה מעורבת (והיו תקופות כאלו) אז אני חצי בנאדם

יש חי גישה להכל כמובן

אבל אין בנינן באמת את ה'לשאול' אאכ זה סכום רציני לא יודעת אלף אלפיים שקל וגם אז זה לא שאי אפשר בלי לשאול, זה שכנראה אחרי נעדכן

מה שאמרתי על הכיסוי זה יותר בקטע כזה של היי מה את אומרת נקנה?

אני מאוד מאוד מאוד לא הייתי רוצה שהוא ירגיש שצריך לשאול אותי כי אני זו שמכניסה

ממש לא

הכסף נכנס למשק הבית מאת ה' לא משנה מי הצינור.

ומסכן , אם יתנו לו דחיפה הוא יתרסק וזה באמת מה שקורה לו.

תסתכלי עליו בעיניים של גבר, חזק, שאת סומכת עליו ונשענת עליו והוא יהיה כזה! את צריכה להאמין בו. אני לא מבינה איך את גם בהריון, גם המפרנסת וגם המארגנת של הבית והילדים לבדך וגם בסוף מפחדת עליו שיתמוטט... ממה בדיוק? זה הגבר שלך, תני לך להניח את הראש שלך על הכתף שלו ותסמכי עליו. את ממשיכה להיות המגוננת והעוטפת ומאוד חוששת לו... תנסי להתבונן על התמונה מבחוץ.

ולא תמיד יש לי דןגמא להוכיח לו שהוא לא

(את אוהבת אותי

ברור שכן מה ישלך

למה? אני לא מבין מה מצאת בי)

כשהייתי אומרת לאמא שלי נגיד על משו אני מרגישה שאני לא מצליחה להתקדם בו ושאני לא נותנת מעצמי מספיק כדי להתקדם היא היתה עונה לי אז תעשי!!

וזה תשובה נכונה בעיני אם את מרגישה אפשר יותר- לכי על זה!

אבל כשהוא אומר לי אני מרגיש אני לא לומד מספיק/ משקיע מספיק בחיפוש עבןדה/ מתפלל מספיק ואני אומרת לו את תעשה

הוא אומר לי כזה 'לא מאמי אתה עושה צספיק, אני מאמינה בך, זה דברים שלוקחים זמן' הוא לוקח את התשובה כלי כהנה גם את חושבת את זה עליי אז אין לי סיכוי

אז אני בעיקר מעודדת

לצאת מהמצב הקורבני שהוא נכנס אליו

גם את יכולה. רק לא בניעור וכעס

נשמע שהמצב הנפשי שלו לא ממש טוב האמת והוא במקום חלש

חלק מהמחשבה שאת זאת שתדאגי לו תוציאי אותו מהמצב היא מה שגורם לזה גם להישאר.

האחריות שאת לוקחת עליו.

יש בעיני שני סוגים של אנשים

אלה שיגידו: אני יבוא יגיד לו 'מאמי אני צריכה שפכמיים בשבוע בוקר תוציא אותם אתה ותמצא עבודה כלשהי כי זה קשה לי שאני הגבר המפרנס פה' במילים כאלה או אחרות.

ויש את הסוג השני שיגידו: אני ידאג לעצמי לכל התנאים שאני צריכה וכל מה שאני צריכה כדי להרגיש בטוב גם בתקופה הזאת שעוסקת עליו כשהוא לא בטוב עם עצמו כדי לתת לו מספיק מרחב לחפש ולמצוא את עצמו ואת העבודה שלו.

ואז לשבת עם עצמך ולהבין מתי את טכנית צריכה ממנו עזרה ולבקש נקודתית, מתי את צריכה איוורור בשביל עצמך ולצאת את המקום לחכות שהוא יצא, וכאלה.

בעיני הסוג השני עדיף. אני מעדיפה להיות לגמרי בעצמאות ולתת לשני שקט מלא להתאזן. לא כולם ככה. בעלי הפוך. יבוא ויגיד לי איפה זה עומד מבחינתו ואיך הוא רואה וחווה את זה שאני לא בטוב ומה היה חושב שנכון. חושבים יחד.

שני הסוגים אנשים האלה בעיני מתנהלים תקין, המביאים לתיקון. אבל השאלה איך.

רק מה שבטוח לא, זה לשבת בעצמי ולחשוב 'איך אני מתקנת אותו'. 'מה אני עושה כדי שהוא כבר יעבוד ויזיז את עצמו'.

זה בטוח לא נכון. לא החלק שלך.

רק נותנת כיווני חשיבה... אין לי ממש נקודה בוקרה לומר פה..

וגם לא רוצה לקחת לו בעלות על החיים

אני לא אמא שלו

ואני יודעת שבאופי שלי אני 'מסדרת בעיות' אבל אני ממש גם לכן לא מעירה לו הרבה על הבקרים ולא נכנסת לזה

הוא ילד גדול שיעשה בקצב שלו

ואני נשמעת אולי שכל הבית עליי אבל הוא כן עושה הרבה

פשוט זה לא ממלא אותו… הוא עושה כי הוא אוהב מאווודד את הילדים וכי בית צריך לתחזק והכל וסבבה הוא לא רוטן כל היום על זה

אבל זה לא ממלא אותו לארגן את הבית בערב לפני הקפה, הוא גבר הוא צריך סיפוקים גבריים חחחח

יש כל מיני סוגי מערכות יחסים וזוגיות שונה לכל אחד מובנה אישיות אחר.

יכול להיות שהוא באמת שברירי.

והנה גם הפותחת כתבה דוגמאות לכך

יכול להיות שזה משהו שצריך ויכול להשתנות אבל בטח לא מעצה בפורום,

בעיני זה תהליך שצריך ליווי מקצועי ומיטיב.

(לי נשמע שטיפול זוגי כאן יכול לעשות ממש טוב, לא עכשיו חירום אבל זה מסוג הדברים שאפשר לעבוד אותם יחד עם איש מקצוע וכל אחד לומד להכיר את הדינמיקה הזוגית ומה מפעיל את ההתנהגות של כל אחד.)

הלכתי אתמול וקניתי לי בגד לחג, ועוד חצאית לשבת וחולצה ליומיום (וזה הישג כי בהריון זה לא פשוט חח)

וה' יחזיר

זה הוצאות שבת וחג ויהיה בסדר בעזרת ה'

רז תודה❤️

שפך פה באמת מלא, והכל בצבע כחול עם חתיכות כחולות...

מצד אחד זה הדאיג אוצי יותר, מצד שני זה סימן טוב שהגוף שלו העיף את זה החוצה...

במוקד אחיות לא הצלחתי להשיג מענה כבר כמה דקות

הם המוקד המוסמך היחיד במקרים כאלה.

ניסיתי להתקשר למה שמצאתי ברשת והיה "המספר אליו חייגתם איננו מחובר"

תוודאי גם את הקידומת

ובדרך מתקשרת למרכז ברמבם כמו שהציעו פה.

לא משנה אם הוא הקיא וכאילו הוציא

זה יכול להיות גם תגובה לחומר ובינתיים חלק מהחומר גם יכול להיספג.

וקחי איתך את האריזה של החומר אם יש לך

לא יודע אם אני אישית הייתי ממהר למיון, אבל זו בוודאי לא עצה רעה.

דבר ראשון: מרכז הרעלות של רמב''ם! לא לוותר. לנסות לתפוס אותם. הם עונים תוך שניות, מניסיון

במיוחד שאת מתארת שהקיא.

יכול להיות שמרכז ההרעלות יגיד משהו אחר, אבל בגלל שאין לך מענה זמין כרגע, קודם להתחיל בנסיעה ואז לברר תוך כדי ומקסימום יגידו לך שאין צורך לנסוע.

שאף אחת כאן לא יודעת מה החומר שיש בסבון הזה, מה ההשפעות שלו, כמה זמן לוקח לחומר להשתחרר ועוד שאלות שאני אפילו לא יודעת להעלות כי אני לא מבינה בזה.

ובכל כל זה, חיוני ושמח עכשיו, לא אומר כלום על אפשרות לפגיעה קיימת ולא נראית, או לפגיעה חס וחלילה בהמשך.

לכן ממש חשוב ללכת בעיניי ולא לחכות

יש התווית חומרים רעילים.

לא מבינה את ההתלבטות. יש ספק, אין ספק. תפנו למיון.

רפואה שלמה!

וקרה לנו כל מיני דברים שאכלו

כמעט תמיד לא קורה כלום.

לא שאני מסכימה עם הסטטיסטיקה, מה זה אומר "כמעט תמיד"

מה האירועים שאת שואלת עליהם?

יש התוויות על חומרים ויש הוראות מה לעשות במקרה של בליעה.

הצד השני כשמתמהמהים זה יכול לגרום לנזק בלתי הפיך למערכת הבליעה. זה לא סתם אכל משהו לא טוב ויש חשיבות לטיפול מהיר.

דווקא את מערכת הבליעה פחות אפשר להציל, אם בולעים משהו שמסוכן לה. כי החומר עובר שם פעם אחת וממשיך הלאה, זהו.

לעומת זאת אם הסכנה היא לקיבה או למה שיקרה בגוף אחרי ספיגת החומרים למחזור הדם, אז באמת האפשרות להציל קיימת אם מגיעים במהירות למיון

כמובן תלוי מה

אבל יש לא מעט דברים שיש משמעות לטיפול מיידי שיכול להיות מציל חיים לעומת מצב שלא טיפלו מיידית.

להתפנות להשגחה

ומזהירה שהם לא נעימים כל כך, לפעמים הם נוזפים בצורה מאוד מעליבה.

היה סיוט להשיג אותם, בסוף הצלחתי ואמרו שזה יכול לגרום לבחילות והקאות אבל לא מסוכן.

ברוך ה'!

שיש שוקולד-וניל

עוגת שמרים (פס)

יפה לערוך אותם במנז'טים במגש מתאים לאורך, כך :

טור א - שליש מגולגלות תמרים

(ניתן לפזר על השטרודל אבקת סוכר לפני שמעבירים את החתיכות למנז'טים)

טור ב- שליש שיש

טור ג- שליש עוגת שמרים

מיני קרמשניט - בצק עלים מופשר, חוצכים לקןביוצ בלי לרדד. מכינים קצפת טעימה, מפרידים כל חציכה לחצי וממלאים. באירוע האחרון שעשיתי זה נחטף.

ג'לי בכוסות - 2 צבעים, אפשר לעשוצ שכבה אחת, להעמיד כוס באלכסון ואחרי שמצייצב את השכבה השניה.

מגש עוגות שמרים קראנץ' - עשיתי 4 עוגות לבר מצוקים של בערך 100 איש

חיצוכיות חמאת בוטנים .

אבל זה יותר מתאים לי לקינוחים.

חיתוכיות חמאת בוטנים הכנתי.שכתי לכתוב ברשימה.

השמרים זה רעיון מעולה תודה🙏

עוגיות שקדים

לא מתחבר לי כל כך לשבת עוגיות מכונה,אבל זה רעיון טוב לנשנושים

שבקייה, נשיקות מרנג, עוגיות גרנולה, חיתוכיות תפוחים, חיתוכיות לוטוס

וטיגון ואז סירופ ושומשום

ממש לא ממליצה בנוסף לכל העבודה שיש לה

הכנתי לפני כיפור אצל אמא שלי (יוצא לי להכין גם לבד) ואם לא היא איתי ביחד היה לוקח לי הרבה זמן רק על נגלה שהסספיקה לכ20 אנשים

יש לך מתכון לחיתוכיות לוטוס?

שבקייה פחות גם תופס מלא מקום וגם חתיכת התעסקות ולכלוך....

עוגיות גרנולה זה מעולה למבוגרים

מישהו כבר המציא כזה, ועשיתי חיפוש וזה נראה מוצלח.

https://www.instagram.com/reel/DaAmc5nIRnO/?cplk=MzFsMGtyOXo0aGti

עוגת תפוחים פירורים מטריפה פרווה | חן במטבח

אני ממש אוהבת את העוגת לימון של אפרת ליכטנשטט.

פרווה וקל הכנה, זה לא הדברים הכי מרשימים, אבל צריך גם דברים לא מרשימים בקידוש

נכון הכי פשוט הכי טעים

יוצא מושלם. מעולם לא הכנתי חלבי אז אני לא יודעת מה ההבדל אבל הפרווה ממש מוצלח

לקידוש אולי אפשר חלבי ואז להכין עוגת גבינה פרורים בכוסות או פס שמרים גבינה

יש לך מתכון מסוים?

אני די מאלתרת, אסל בעיקרון שמנת מתוקה, גבינה, שמנת חמוצה, פודינג.

שמה ביסקיוויט מפורר עם חמאה בתחתית הכוס, חצי כפית מלית אוכמניות, את הגבינה ושוב פרורים.

הכי נח בכוסות עם המכסה- גם לאחסון וגם להגשה.

מוסיפה כפיות קטנות ליד

שמעלות סרטונים עם מתכונים. זה נקרא "מתכונים של חרדים" ויש שם מתכונים ממש מוצלחים

זה סרטונים למתכונים קלים ממוצרים פשוטים שיש בבית. וזה פרווה.

הן מסבירות שיש הרבה קידושים ואירועים וצריך כאלה מתכונים

ממש קל להכנה

1.5 כוסות קמח

0.5 כוס סוכר

0.5 כוס שמן

ביצה

2 סוכר וניל

לשטח בתבנית חד"פ רגילה

לפזר חצי חבילת שוקולד צ'יפס

כוס קמח

3/4 כוס שמן

4 ביצים

1 1/3 כוסות סוכר

3 כפות נס קפה

לשפוך מעל

א. סוכר אחרי האפיה

לחתוך לריבועים ולהקפיא

להקציף ריץ' להמיס שוקולד עם קצת ריץ' ולערבב

לשים בכוסיות ואולי איזה שוקולד ציפס קטן מלמעלה

מאוד קל להכין ונראה מאוד טוב

באותו סגנון הכנתי פעם

ריץ' עם אוראו טחון ושבר של אוראו מעל

ריץ' עם תותים טחונים מעורבב ומלמעלה רק תותים טחונים

פחות קידוש לבוקר.

אבל תודה🙏

קל וממש טעים

סליחה שזה לא כ"כ קריא... ואת יכולה למרוח כל ריבה במקום השוקולד.

הבאסה שהיא מתפוררת בטרוף.

אבל טעימה ממש

פירות זה משדרג ממש (גם קטנים שאפשר לנשנש כמו ענבים, וגם אבטיח ומלון חתוך וכו)

טראפלס- יש מתכון של שוקולד עם ממרח לוטוס ואז עוטפים בקקאו. זה כן עם שוקולד

בחושות- הכי כיף בעולם. נשמר נהדר בהקפאה. אפשר גם לגוון עם בחושה גזר, דבש וכאלה. אם עושים את זה קאפקייקס זה ממש נוח לקידוש. אם עושים פס זה אחלה לנשנוש של אחרי.

עוד דבר, אפשר עוגיות שוקולד צ'יפס לעשות כחיתוכיות. זה יוצא יותר רך כזה, וזה ממש קל להכנה (משטחת על תבנית של תנור, אחרי האפיה חותכת לריבועים, זהו). נשמר טוב בהקפאה.

עוד דבר שאפשר לנשנושים של אחרי- קרקרים תוצרת בית, או חיתוכיות גרנולה. גם זה נשמר טוב בהקפאה

שתהיי בריאה, כמה מקפיאים יש לך? הלוואי עליי כל המקום הזה…

פיניתי מקפיא של 6 מגרות.

לאימא שלי עוד שש.

אבל זה מתחלק גם לפשטידות,ומנות אחרונות.

כל השאר הזמנו קייטרינג.

האח הכי קטן במשפחה אז היא מתרגשת ומנחיתה עליי את כל העבודה😂

לא נורא הכנה מנטלית לבן שלי (אין הרבה הפרש בינהם)

בעייתי בפורום הריון ולידההההה

יאבלההההה באלי הכללללל

שזו לא הנאה זוגית

זו הנאה אישית שעושים אותה ביחד

צריך להגיע להבנה

מה בסיטואציה הזו יכול להיות הנאה עצמית ואז לתקשר אותה

אבל יש בזה גם הנאה זוגית בעיניי

בסוף זו פעולה זוגית שנותנת הנאה וקרבה

אבל זה קורה רק אם כל אחד חווה הנאה בפני עצמו

שבשקט בשקט יש הרבה כמונו.

גם אני מנסה להבין מה העניין הגדול שעושים מיחסי מין ולא מצליחה...

ברור

כי הרבה פעמים נשים עסוקות בלהיות בהריון ולטפל בילדים

ולא פנויות להקשיב לגוף שלהן

גם באופן כללי

זה בגילאים צעירים

ואז בגילאי 40+ הרבה נשים מגלות את העולם הזה

והוא לגמרי צועק אל תגעו בי

את מונעת הורמונלית? זה תמיד היה ככה?

וכן תמיד היה ככה

נראה לי יש אנשים שבאמת זה פחות כיף להם, זה הגיוני סך הכל

כי הן לא מצאו מה הן אוהבות

אולי גם לא חיפשו

אולי אין מקום בכלל בחיים שלהם לתת לזה מחשבה והתבוננות

אולי הן חוות את זה בצורה שלילית

גם באוכל כל אחד אוהב/ לא אוהב משהו אחר

אפשרות להנות מיחסים בכלל, אלא שאולי לא גילינו איך

או לא פתרנו את המחסומים בדרך לשם

מקווה שבכל אופן תמצאי את הדרך שכן ואם טוב לך להשלים עם זה אז גם טוב♥️

אבל זה בר שינוי

קודם להבין למה לא רוצים

אחכ להבין מה יכול לעשות טוב בסיטואציה מתאימה

אחכ לרצות ולתקשר את זה

לא רק בזוגיות, גם ברמה האישית, זה אנרגיה, כוח, עונג וחיבור.

חיבוק על זה.

נראה לי שבשלב כזה את צריכה למצוא מיניות עם עצמך, איך תוכלי לדעת מה חסר לך ומה לבקש ממנו כשאפילו את לא יודעת מה זה.

אפשר לקנות עזרים, והריון זה זמן בסדר להתחיל עם זה, למרות שיש כאלה שפחות מגורות.

בכל זאת, תנסי עם עזרים (יש אפילו בסופר פארם או באנונימיות דרך אתר ואהבתם למשל).

לאחר מכן אפשר להשתמש בעזרים גם בצורה זוגית.

בצורה פרטית יש סיכוי גבוה יותר שתסכימי להרפות ולהיפתח.

לפעמים בצורה זוגית נאטמים, במיוחד כשיש חוויות עבר לא מוצלחות ברמה האינטימית הזאת, הגוף זוכר ונאטם.

ואל תעשי את זה בשבילו, בשביל עצמך.

זה כמעט כמו לגלות שלאוכל יש טעם כשעד עכשיו הכל היה תפל ומריר. (לדעתי יותר מזה)

הייתי הולכת לייעוץ אישי. שיעזרו לך להבין מה נעים לך ואיך להביא את זה למרחב הזוגי.

וקצת אולי לנסות לשנות את התפיסה בכלל על מיניות כי מן הסתם זה גם הרבה על זה

(לא אשת מקצוע, מהניסיון שלי)

• אכילה חברתית. להושיב אותו לאכול יחד אתכם, בשבת וגם כל השבוע אם אפשר. שלא ירגיש שנותנים לו אוכל במיוחד אלא שהוא חלק מ"ארוע משפחתי"

• יש ילדים שאוכלים יותר טוב בעצמם, הייתה לי אחת כזו שכתינוקת אכלה לאט לאט, שעות, בקצב שלה... ואם לא אז היא לא אכלה. אי אפשר היה להאיץ בה.

  לעומת זאת יש ילדים שאם מאכילים אותם הם אוכלים יותר, תנסי ככה וככה או לשלב (לטווח הארוך ההרגל היותר טוב לאכול לבד, אבל כרגע את צריכה שבעיקר ייכנס יותר אוכל).

• להפתח לטעמים חדשים - אם את מתבלת את האוכל תנסי לתת לו אוכל עם מלח בלבד, אם נתת בלי תבלינים תנסי לתת פיקנטי. יש לי ילד שכתינוק הסכים לאכול רק מתובל!! ממש בשלב של הטעימות ראו שהוא נהנה מאוכל מתובל. מרק עם חוואייג', חומוס עם בשר טחון עם הרבה שום וכאלה... עד היום הווא זה שפחות אוהב מתוק אצלי.

• אם צריך נותנים מטרנה, גרבר, תוספי מזון- מה שהרופא ילדים ממליץ. ולא להרתע מזה, לי היה קשה בהתחלה והיה ילד שממש היה צריך את זה... עד שגדל ועבר את השלב. פשוט למצוא דמות מקצועית שאת סומכת עליה כמו רופא ילדים מנוסה או דיאטנית שאת מרגישה שהיא טובה, ולזרום איתם ובעז"ה הוא יגדל ותעברו את זה

• ויש משהו פחות בריא... אני נתתי לבררנית שלי וופלים וביסקוויטים כדי לעודד אותה לאכול מוצק. הרגשתי שהיא צריכה לעבור מחסום ואם היא תאכל בעצמה, כשהיא מחזיקה, זה יעודד אותה לאכול בהמשך יותר. אבל אם את מתחילה ייעוץ תזונתי אולי לא טוב לתת ג'אנק, תתייעצי איתם

היא יכולה לשמוע ממך מה הוא אוכל, ולנסות לבנות תפריט שיעשיר את התזונה שלו.

בדרך כלל ממליצים להוסיף לתזונה מאכלים עם שומנים בריאים, כמו טחינה, חמאת בוטנים, אבוקדו.

עושים מעקב של המשקל, בודקים באיזה קצב הוא עולה ובאיזה אחוזונים הוא נמצא.

יש לי ילד ממש כזה, בררן ממש משהיה תינוק. שלחו אותי לדיאטנית וזה לא עזר כלום. הציעה לי לשים למשל בדייסה חלב במקום מים, אז הוא לא אכל את זה... ועוד כל מיני עצות שלא היו ראליות. אבל תלכי בכל זאת כדי שיהיה במעקב. היום הוא בן חמש ואוכל ממש דברים ספציפיים.

אבל זו לא אשמתך בכלל. זה שלו. אני ממש ראיתי את זה שהצעתי לו אותם דברים כמו כל האחרים. הוא היה זה ששונה

ואני האמת הייתי מורידה בקבוק לגמרי, לא. דללת. גם מים סותם את התיאבון.

בהצלחה!

פגשת איש מקצוע לא טוב, אין זה מעיד על המקצוע או על ההתאמה לתחום.

יש גם רופאים ממש לא טובים ואני אישית נתקלתי בקלינאית תקשורת אחת הגרועות שיש.

בתחילה חשבתי שהתחום לא מתאים לילד עד שפגשתי מקצועית יותר.

אני מכירה משפחה שקיבלו סיוע מדיאטנית למקרה של בררנות והשתפר פלאים. אגב, היה מדובר בבעיה של וויסות חושי, כל שלדעתי ממש ממש שווה לבדוק.

של אי עליה במשקל וחוסר תיאבון אובחן צליאק, מציעה לך לבדוק.

יכול להיות גם טעויות בשקילה עצמה וגם אם הילד היה חולה בשבועות שלפני השקילה האחרונה אז הוא יכול להוריד במשקל מהמחלה.

אם עד גיל שנה הוא עלה ממש יפה ופתאום עכשיו הוא לא עלה אז שווה לבדוק את העניין הטכני של השקילה עצמה.

(הבן שלי בן עשרה חודשים, עלה ממש יפה עד גיל חצי שנה ובארבעה חודשים בין גיל חצי שנה לעשרה חודשים הוא ירד מלא באחוזונים ועלה סך הכל 80 גרם... אז גם אני (והאחות בטיפת חלב) מפקפקת בדיוק של השקילה הקודמת ומפקפקת בדיוק של השקילה הנוכחית ונוסיף על זה שבועיים של ילד משלשל וחולה שבטוח לא עזרו לו לעלות במשקל אז גם אני וגם האחות לא יותר מדי דאגנו)

אל תאשימי את עצמך, זה ממש לא קשור אלייך. יש ילדים בעייתיים באוכל, מכירה ילד בן 4 שממש לא אוכל כלום, הוא נראה בן שנתיים בגודל, זה ממש מפחיד.

לא חשבתי על זה🤦‍♀️

לקחתי לא מזמן

סובלת בטירוף

עם עצירות

הלחצת אותי שאולי זה בגלל זה

אבל הוא בן 5 חודשים

שלך בת שנתיים

הייתי לוקחת ולא מניקה כמה שעות אחרי

בלי אחריות כמובן

אולי אפילו שואבת וזורקת

ההשפעה היא ממש לאותן שעות

ולהרבה ילדים יש עצירות עכשיו בעונת מעבר

חלב חם עם סילאן ממש פותח

תודה

התכוונת חלב אם?

לא זוכרת אם לקחתי פעם בהנקה או לא.

תנסי פרטביוטיקה, בגדול עוזר מרוד לשלשולים, אבל נשמע שאצלך זה מעבר. אבל גם יעזור קצת מניחה שזה יקל עליך.

גם פרכיות אורז וקולה עוזרים.

הדבר היחיד שהסכים זה עם קליפ בפלאפון או סיפור

זה משהו שהוא מאוד אוהב

אולי יש משהו שהוא אוהב ויכול להסיח את דעתו?

בגלל הקיץ היה הפסקה קצת וחזרנו לא מזמן, פתאום השבוע הוא לא רוצה

הוא גדול ומבין ומביע את עצמו ואומר שזה לא טעים ועם ריח לא טוב, בכללי הוא מאוד אסטניסט ונקי אז עוד יותר מכביד עליו

שוקולד/סרט/ פתק/סוכריה לא עזר לשכנע

יצא שככה הלך בבוקר בלי כלום וברור לי שההתקף מתקרב הוא משתעל חזק וחייב טיפול לפי החמרה

עשינו טיפול מונע עי אינהלציות

הפכנו את זה להרגל נעים

תוך כדי פעילות משותפת

הבעיה זה לא רק בטיפול מונע,היום הוא מקבל 4 פעמים ביום- אמור לקבל כי השיעול החזק כבר התחיל ולחומר של האנהלציה - ארבונט הוא גם עם ריח לא טוב

בעצם לא ממש עשיתי פה כלום, ואם משאף זה 2 דק אנהלציה זה לפחות 10 דק איך עשוים את זה בלחץ של הבוקר? הילד בעצמו על קוצים וחסר סבלנות

מקדישים לזה זמן ואנרגיות

המניעה במחלות האלה מאד חשובה

כי אלה מחלות מתגלגלות

עוד ישן. את של הבוקר לפני שמתעורר ואת של הערב אחרי שנרדם.

את של אמצע היום אפשר לתת עם סרטונים בטלפון או עם טלוויזיה.

מאיפה קנית?

שזה קצת קר.

אני שמה בצד וחוזרת אחרי כמה דקות.

בשינה עמוקה לא התקבלו תלונות. קניתי בקופת חולים, אני רואה עכשיו שיש גם בסופר פארם.

לבן שלי עד לא מזמן הצלחתי לעשות כשהוא ישן (לא מיד אחרי שנרדם, אלא כשנכנס לשינה קצת יותר עמוקה).

לאחרונה איכשהו הוא מרגיש גם מתוך שינה ומהיר את הראש ברגע שאני נוגעת בו. אז אני גם לא כל כך מצליחה לעשות...

אבל אולי אצלכם זה כן יעבוד?

עם פטנט שלא ישפוך.

לא ניסיתי, אבל את יכולה לבדוק אם זה עונה על הצרכים שלך.

מצרפת קישור לדוגמה: Spill-Proof Biscuits Container Box Snacks Storage Box Baby Kids Plastic Snack Catcher Double Handle Snack Cup Jar Bowl קופסת אחסון חטיפים עמידה בנזילות לתינוקות וילדים, קופסת פלסטיק לתפיסת חטיפים עם ידית כפולה, כוס חטיפים וצנצנת - AliExpress 1501

יש כמו רוכסן שסוגר. הן יותר עמידות ואפשר להשתמש בהן כמה פעמים, במיוחד לדברים יבשים כמו קורנפלקס וכו'.

אישית אני לוקחת לעבודה הכל בתוך זיפר אחת (כריך, יוגורט, פרי, נשנוש, גרנולה) אבל אני שמה בפנים בתוך שקיות אוכל כל דבר.

הרבה יותר נוח לי מקופסת אוכל שתופסת מקום

וכמובן שזה לשימוש חוזר

פעם ראיתי שיש שקיות בד לכריכים

הילדים שלי שמים בכוסות כל הזמן

אני לוקחת להם ונותנת להם כשהם יושבים והכוסות לא מלאות

לחילופין יש קופסאות פלסטיק עגולות עם מכסה. שייכנסו לאוטו כשזה סגור (אם זה ישים מבחינתך)

קופסא זה נראה לי פחות נוח לתפוס בנסיעה לעומת שקית, חשבתי על זה גם

מספיקים להיות מוכנים ועוד לשחק זמן מכובד בבית לפני שיוצאים

ועדיין נהנים לנשנש באוטו בדרך לגן

כדאי שתסיימי בשעה שאת יכולה לאסוף אותם מהגן

אז אם הגנים אצלכם עד 14 הייתי מסיימת קצת לפני(אפילו 13:50, תלוי כמה הגן שלכם רחוק), אלא אם יש לך מישהו שיוכל להוציא אותם קבוע..

לעניין השאלה, אני שילמתי פה 1800 על מטפלת עד 14 ארבעה ימים בשבוע, כולל ארוחת בוקר + 50 לארוחת צהריים(תוספת שלא היינו חייבים ונגיד לקטנטנים היא לא רלוונטית)

מי שאכל רק טחון הביא מהבית. שלי התחילה בגיל 8 חודשים ולא הייתה בקטע של בקבוקים או טחון וזה היה מאוד נוח שאני לא צריכה לשבור את הראש..

ארוחת צהריים הייתה בערך ב12 ואז שנצ, כמעט תמיד הייתי אוספת ישר מהשנצ

זה היה לפני שנתיים יכול להיות שהמחיר עלה קצת.

וקחי בחשבון שכנראה בשלב הזה של השנה רוב מי שמחפש מסגרת זה כאלה שהיו עד עכשיו עם הבייבי בחופשת לידה, כלומר גילאי 3-6 חודשים, ולרובם לא יהיה רלוונטי אם את מביאה או לא ארוחת צהריים

בנוסף תשקלי לאפשר גם שבוע חלקי.

נגיד ואקח 1800- אז לחלק את זה ב5 וימים ומי שתרצה יום פחות אז לקזז את הסכום כך?

כלומר לחלק ולעגל כלפי מעלה

שישתלם לך

4ימים אז כן.

אבל אם פחות מזה/ משהו לא קבוע את יכולה לקחת קצת יותר.

נניח אם לפי החישוב שלך זה יוצא 90 ליום אז לקחת נניח 110 ליום...

שיותר משתלם להרשם לשבוע מלא בלכל יום בנפרד

כי אז כל אחד יכול לשלם רק פר יום

של עד 14:00 בלי ארוחה, אולי יהיה לזה ביקוש (לדוגמא אימהות שעובדות עד אחת וחצי ויש להם גם דרך להגיע ולא רוצות לרוץ, אבל נותנות אוכל בבית.)

לדעתי להתחיל לבשל זה הרבה עול, יש לך כל ערב אחרי שאת משכיבה את הילדים שלך להבריק את הבית למחר- רצפה ריקה ונקיה, וכו. את צריכה כל יום לקבל ילדים זרים הביתה חייבים להיות ערוכים לזה מבחינת בטיחות (צריך לעשות ביטוח), אני אישית הייתי נמנעת מלהוסיף גם מטלה של בישול כל יום.

לא נראה לי סיפור לההגדיל כמות לעוד 4-5 פעוטות ושווה את המחיר (כאמא לא היה שווה לי כי מעדיפה שיאכלו בבית כאמור)

לפי זה כדאי להחליט אם 2 או אחת וחצי..

על גיל שנתיים, עד שתיים כולל ארוחות וכולל יום שישי- 2300₪.

אצל מטפלת אחרת פה שמתי לפי ימים והסכום ליום היה יותר מחלוקה לחמש של הסכום הכללי (היא קיבלה עד ארבע כולל ארוחות בלי יום שישי- 3000₪. ליום בודד 200₪).

לגבי מה הייתי מעדיפה- לדעתי הייתי מעדיפה עד שתיים עם אוכל, זה מוריד מטלה מהראש. אבל תכלס זה תלוי בשעות העבודה שלי.

את יכולה גם לנסות לחשוב על זה- נגיד אם יש בי''ס שהרבה אברכיות מלמדות בו, אפשר לבדוק באיזה שעה השיעור האחרון מסתיים ולסיים קצת אחרי כדי שיספיקו להגיע (ככה עשתה המטפלת אצלנו שנה שעברה- מלא משפחות שהביאו אליה עבדו בבתי הספר פה, אז היא השתדלה לסיים קצת אחרי ביה''ס, גם בימים קצרים וכאלה).

אגב ארוחת צהריים לפעוטות זה ב12.

1:30 זה ממש מאוחר.

אם זה ילדים קבועים את יכולה לקבוע שכל שבוע ילד אחר מביא לכולם את ארוחה.

הילדים שלי כשהיה להם ארוחת צהריים ב12 לא היו אוכלים כלום ובבית היו משלימים ארוחה בשלוש, סתם שילמתי על אוכל לאחד מהם וסתם שברתי את הראש מה לשלוח לשני כל יום, זה היה מיותר לגמרי.

בשנה אחרת שהילד לא אכל צהריים אלא רק ארוחת בוקר וארוחת פרי זה היה מושלם לו.

(מדברת על גילאי שנה עד שלוש)

שלי אוכלים בחופשים ארוחת בוקר בעשר וארוחת צהריים בשלוש בערך.

חוץ מהתינוק שהוא יונק ומנשנש לאורך כל היום בלי משהו מאוד מסודר.

אז זה תלוי גם לאיזה גיל היא מכוונת, בסוף ילדים בגיל שלוש שעןלים לגן אוכלים נשנוש קטן בבוקר, ארוחת בוקר בסביבות עשר וחצי, פרי באחת וחצי וארוחת צהריים בשתיים וחצי בערך. בעיני זה לו"ז מעולה גם בגיל שנתיים, בגיל שנה פחות.

לק"י

אם אוכלים ב8:30, אז סביב 12 שוב רעבים.

המטפלת אצלנו היתה נותנת ארוחת בוקר ב-9 וארוחת צהריים ב-12 (בערך) ואז הלכו לישון שנ"צ, ב-13:30 התחילו להתעורר ואני הייתי צריכה לאסוף עד 2 (לרוב הגעתי ב13:45-13:50 כדי להספיק לקחת אחר כך גם את הגדול שבגן, כי זה לא לגמרי סמוך).

אחר כך בבית היו אוכלים איתנו גם מארוחת צהריים שלנו ב-14:00.

המטפלת שלנו לקחה 1700 לחמישה ימים עד 14:00, לא כולל אוכל (הייתי שולחת מהבית).

המחיר שכתבתי זה מה ששילמתי לפני 3 שנים, יכול להיות שהמחיר קצת עלה מאז.

גם אם סיימו לאכול סביבות 9...

הייתי בכיתות סוגרים שנה וחצי עד 3, והם חלק אכלו ב 12

והגדולים יותר לקראת 12 וחצי.כבר ממש היו רעבים, ולקבוצה השניה היה מאוד קשה לחכות כבר

שיאכל טוב בארוחת צהריים. ולא ילך לישון רעב.. זה באמת טריקי למי שדווקא כן אוכל טוב...

ואם את מכינה את האוכל זה בתוספת תשלום, אז יכול להיות לך משתלם (אם בא לך בקלות לבשל בריא ומגוון, פעוטות לא אוכלים הרבה אז זאת לא הוצאה כבדה מדי)

אני הייתי מעדיפה עד 14 כדי שיהיה לי אפשרות לעבוד נורמלי.

לגבי המחיר-

השנה משלמת לגיל שנה על חמישה ימים 7:30-14 לא כולל אוכל 1700, אבל זה ממש זול,

שנה שעברה שילמתי לגיל שנתיים על חמישה ימים 7:30-15 כולל ארוחות (לפני השנ"צ כשהילד היה אוכל שם כמעט כלום ובשלוש אוכל ארוחה בבית) 2500,

לפני שנתיים לגיל שנה על ארבעה ימים 7:30-14 כולל ארוחות שילמתי 1800 (וזה היה רק 4 ימים בשבוע)

לפני כן גיל שנתיים חמישה ימים 7:30-13:45 לא כולל ארוחות 1600.

אם יש בך הכוחות והיכולת לשמור על פעוטות. אם את מתחברת לילדים וזה לא רק להשלים הכנסה..

חינוך וטיפול בילדים רכים זו עבודת קודש ממש שלא נכנסים אליה אם לא בטוחים בכך ❤️

היו לי עוד כמה אופציות חוץ מזה

וזה מתוך האופציות היתה לי הבחירה שהכי אני מתחברת

חוץ מזה שעבדתי במעון הרבה שנים אבל מעדיפה באופן פרטי כי במעון זה יותר אינטנסיבי ופה אני יכולה לבחור את הלוז ואת הילדים שאני מקבלת

המשפחתונים עד 13:45 וללא ארוחת צהריים.

מי שאוספת את הקטן ממשפחתון ב14 גם הגדולים יותר לא יהיו בצהרון, וממילא היא מאכילה את כולם צהריים בשעה הזאת אז אין שום תועלת בזה שהקטן אכל כבר (אצלי לפחות הם פשוט יאכלו שוב).

אוכלים בבוקר כריך וירקות ואחרי השנצ פרי.

עד 13:34 ללא צהריים

@אפונה @112233445566

עד 13:45/13:50 בשנה שעברה שילמנו 1700, השנה אני לא זוכרת אם עלה ל1800 או נשאר.

1600

מ8:00 עד 14:00

כשרשמתי חשבתי שזה כולל רק ארוחת בוקר

לשמחתי זה כולל גם ארוחת צהריים

כולל אוכל אבל לא ארוחת צהריים

מי שכתבה לי חרדית?

גרה באזור לא חרדי

ובאזורים החרדים משלמים פחות

לק"י

לא חרדי.

אצלנו זה עולה יותר...

לא יודעת להגיד בדיוק כמה, אבל מעון עד 16:00 עולה בערך 4000... אז לא מאמינה שעד 13:30 יעלה 1700...