משפחתולוגיה בחגים-כל עצה תתקבל 😊אנונימית בהו"ל

כתבתי כאן לפני חודש

בעלי ב"ה טס לאומן כל שנה

אני מתארחת כבר כמה שנים אצל חמותי יחד עם הילדים

בשנים האחרונות היא התחילה לרמוז לי ברמיזות עבות מאוד שאמצא מקום אחר

ברור שאת הבנות שלה היא מזמינה בכיף והם יבואו גם אם היא לא תזמין

השנה גם התקשרה וגמגמה ונעלבתי מאוד כמובן אבל השלמתי עם המציאות

ואני נשארת בבית עם הילדים.

אבל

קשה לי לסלוח לה!!!!!!!!!

קשה לי לסלוח כי היא יודעת שלא פשוט לי להישאר לבד מכל מיני סיבות

וקשה לי שאני צריכה להמשיך לכבד אותה ולחייך כרגיל למרות שאני פגועה

קשה יהיה לי לומר לה שנה טובה בשמחה ובחיוך כשבלב אני פגועה

ובסוף הן יושבות יחד כל בנות המשפחה לארוחות חג חגיגיות ואני עם הילדים לבד בבית.

אני יודעת שיש לאחת הבנות שלה משהו איתי

ובכללי הבנות שלה בכל ראש השנה נוותנות לי הרגשה נוראית וגם לילדים

אם זה התעלמות, פגיעות על ימין ועל שמאל. בקיצור די לחכימא ברמיזה-הן לא רוצות שנגיע נקודה.

אני יכולה לומר בוודאות שאם כלה אחרת הייתה מבקשת להגיע הן היו שמחות ומסכימות בכיף

קשה לי ממש!!!!! שחמותי בלי עמוד שדרה מולן ולא מעמידה אותו במקום

שלכלה שלה ולנכדים שלה!!!! אין איפה להתארח בראש השנה

האם זה נעים להן לשבת סביב שולחן החג בידיעה שאני והילדים לבד?

כנראה שלא אכפת להן

כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!

ומצד שני-

השלמתי עם זה ואני מעצמי השנה אמרתי שאני לא מגיעה כי אני מרגישה לא רצויה!!

אשמח לכל בדל של עצה איך להתגבר על הכאב הזה

או שלא?

מה היית עושה?

ממש פוגע ולא נעים😥שיפור

מצד שני, אולי כבר עדיף לא להיות איתן אם הן כל הזמן פוגעות ולא נעימות...

אולי תחפשי אפשרות אחרת? להתארח/לארח מישהו מהמשפחה שלך או חברה? אולי להתארח/ לארח לארוחות במהלך החג?

ואם זה לא הולך טוב השנה, מציעה בזהירות אולי לדבר ולברר שוב אם מתאים לכם בתור משפחה טיסה לאומן כל שנה לרה"ש.

חד משמעית אני מעדיפה לא להיות שםאנונימית בהו"ל

אין לי בכלל ספק בעניין הזה

רק התחושה המגעילה הזו.... ואחר כך את גם צריכה להמשיך ולכבד ולהגיע מתי שבא להם ולהגיע לאירועים שהבנות שלה בחיים לא מגיעות ואני כן באה בשבילה ומכבדת אותה! זה פוגע אין מה לעשות

קודם כל אני רוצה להגיד שאת צודקתדיאט ספרייט

לדעתי האישית הורים צריכים לחפות על חוסר תפקוד של הילד שלהם מול בני הזוג. ובחוסר תפקוד אני מתכוונת לא בפן הרשלני של הדבר, אלא כפשוטם של דברים.

אם הבן שלי נניח, לא מסוגל לפרנס את אשתו והילדים ואני מסוגלת, כאן אני נכנסת לפער ומנסה למלא אותו.

וזה לא משנה לי בכלל אם הילד בחר בזה,

המציאות הובילה אותו לשם, או לא משנה מה.

וכך גם במקרה הזה.

אני כהורה, לא מפסיקה להיות הורה בכל גיל שהוא ולוקחת את האחריות כל הילדים שלי והנכדים שלי בטוב וגם ברע ואני מקווה ומתפללת שהקב"ה יאפשר לי את זה.

זאת דעתי וכך גדלתי ולכן אני חושבת שהכעס והאכזבה שלך ברורים ממש.

מה שאני עוד חושבת זה שמי שלא נותן לא מגיע לו גם לקבל ולכן כשאת אומרת שאת מכבגת אותה כשהבנות שלה לא- זה דבר שלא צריך לקרות.

אני ממליצה לך לא לנסות לרכוש את ההערכה והאהבה שלך כי לא תקבלי ולא בגללך אלא בגללה ולכן אם היא לא מכילה אתכם כזוג את לגמרי לגמרי פטורה מלכבד אותה.

כך לדעתי.

שתהיו שמחים בחג הזה ובכל החגים.

יש הבדל גדול בין להגיד שאני כהורהמקרמה

חושב שאני צריך לחפות על חוסר תפקוד של הילד לבין להגיד

שאני כילד מצפה שההורים יתפקדו במקומי כשאני בוחר שלא לתפקד

אפילו לא מדוברפה על מילואים טי על מצב רפואי שנכפה

איפה עובר הגבול???

אני אלך להמר בקאזינו ומקסימום ההורים יכסו את המינוס?

אני אלך לי לטיול בהודו לחודשיים וההורים יגדלו לי את הילדים?

אני לא אבשל/אנקה את הבית- מקסימום אמא תבוא???

זה הזיה

אני אמרתי שילד צריך לצפות?דיאט ספרייט

זה בודאי שלא

אבל אני בהחלט מאמינה שהורה צריך לחפות כשהילד לא מתפקד כדי לשמור על שלמות המשפחה ועל שלומם ורווחתם של הילדים.

האם אפשר תוך כדי לנסות לחנך אך הילד שלי? בהחלט כן.

יש הורים שנכנסים ונותנים יד שהילד ולפעמים אפילו מחליפים ממש את ההורה הביולוגי כשהילד מכור לסמים, לאלכוהול או נושא בעיה נפשית או סיבה אחרת.

אם שם זה מקובל, אז אני מאמינה שגם בקטנה, הורה צריך להיות לעזר, לא צריך להתעורר כשמגיעים למצב קיצון.

גם אם אני לא מאמינה ולא מעוניינת שהילד שלי יסע לאומן, אם הוא נסע אני פה כרשת ביטחון למשפחה שלו עד שיבין שנכון אחרת. (ועם הפותחת הסליחה זו דעתי בלבד ואני מכבדת את הבחירות המשפחתיות שלקחתם).

ואם דעתי הזויה בעינייך,

אני חושבת שאני אתמודד עם זה 😃

שנה טובה ❤️

אבל פה הגבת לכלה שיש לה ציפיותמקרמה

לא להורה שנדרש להתמודד עם הסיטואציה

זה פרספקטיבה שונה לגמרי

ממש לא מסכימה עם זהנעמי28

ההורים לא צריכים לחפות על התנהגות של הילד.

לא בצעירותו ובטח לא כשהוא נשוי.

כל הדינמיקה מהרגע שנשואים היא בין בני הזוג בלבד,

ניתן לעזור אבל בטח ובטח שלא חייב.

חבל הטבור צריך להיחתך.

זכותך לא להסכיםדיאט ספרייט

אני בהלם שכתבת את מה שאני גדלתי עליואנונימית בהו"ל

ככה חונכתי גם

אי אפשר להתנער מאחריות

אבל באמת אני ממקום שלם שפשוט לא רוצה להיות במקום בו אני לא רצויה. זה הדבר הכי לא נעים מבחינתי שאני יכולה להרגיש. הלא רצויה.

אגב זו הייתה מטרת השרשור גן, לא ביקשתי לדון בכן לטוס לא לטוס.

אבל מראש כתבתי שעל תגובה תתקבל בברכה אז תודה לכולן 🤗

ממש מסכימה. כתבת יפהשוקולד פרה.

ואני חושבת שמצד אחד ההורה צריך להיות עם עיניים פקוחות ולהושיט יד,

ומצד שני גם לא ישר לעזור, כדי שהבן או הבת ילמדו לקום מהשבר/להציב מחדש את סדרי העדיפויות שלהם לחיים.

זה מאוד עדין...

אבל אני בהחלט מעדיפה קשר שבו הבן אומר שקשה לו, וההורה נותן יד

מאשר שהילדים לא משתפים בכלום/ההורים מתעלמים במודע מהקושי ומה ששלו שלו"...

אני אכתוב ישירמקרמה

דלגי אם את לא בפניות לקרוא.

לארח לראש השנה זה קשה!

לארח נשים עם ילדים בלי אבכ שלהם לרהש זה קשה!!

אני חושבת שהציפיות שלך ממנה להתגיס לעזרה ל'בעיה' שאתם בחרתם בה (לטוס לאומן ולחגוג רהש בהרכב חסר סה בחירה...) היא ציפיה גבוהה

האם זה היה נחמד מצדה לארח - כן

אבל זה גם הגיוני שהיא מיצתה את האירוע

ולענין זה שהעא מארחת את הבנות שלה

כלה זה לא בת

אין מה לעשות

אני לא יודעת על איזה רקע יש לגיסתך בעיה איתך

ולא בטוח לגמרי שזה משנה

אבל בהינתן ששתיכן באותה בעיה (לבד ברהש)

וששתיכן צריכות עזרה

ושמשאב העזרה מוגבל או לחילופין מסיבות אחרות לא ניתן להעניק את העזרה לשתיכן

הגיוני שהבת שלה זכתה בזכות קדימה

ובסוף- את לא באמת יודעת מה הסיפור ומה האינטרקציה בניהן (אולי חמותך פוחדת מההשלכות של להעמיד אוה במקום?)

בשנים האחרונות יצא לי לעשות הרבה חגים לבד

בנסיבות קצת אחרות (מילואים)

אני מודה על כל אירוח

זה לא מובן מאיליו בכלל

יצא לי גם לעשות שבתות לבד עם הילדים

יש בזה קסם

ולשנה הבאה - בנסיבות הקימות- תשקלו האם הבחירה הזאת מתאימה לכם

מסכימה*אורחת

אני קוראת הרבה פעמים תלונות פה בפורום, על אמא/חמות.

אני לא מסכימה עם הנחת המוצא שהן חייבות לנו, ואם הן לא עוזרות אז הן לא בסדר.

הן אדם בפני עצמו, עם כוחות יכולות ושיקולי דעת, ולא חייבות לנו כלום רק מעצם זה שאנחנו בנות/כלות שלהן.

זו דעתי, כאמירה כללית.

עכשיו יש שני סוגי אירועים שצריך להתמודד איתם:

משהו בלתי צפוי, כמו מחלה קשה וכו', שכן הייתי מצפה שיתגייסו לעזרה מעט יותר,

ומשהו צפוי ובחירי, כמו נסיעה לאומן, שזה החלטה שלכם להכנס לזה, ולא שאלתם אותם אם מתאים להם להתגייס לעזרה.

עם כל זאת, כמובן שזה באסה, ודרך העולם שבדרך כלל עוזרים, ובפרט כשיש אפלייה בין בנות וכלות זה מבאס.

אבל המקום הפנימי בנפש צריך להיות מקום של - אני בחרתי, ואני היחידה שצריכה לשאת בתוצאות הבחירה שלי.

כלה זו לא בת ? משפט פוגע מאודדרשתי קרבתךך

לא הבנתי, הכלה לא נשואה לבן של החמות??

באופן כללי מסכימה איתך שקשה לארח לראש השנה וכו וכו אבל זה היה נכון אם היא לא הייתה מארחת את הבנות .. כאן יש פה רק אותה שלא מוזמנת ונשמע שאין לה שום גב משפחתי אחר והחמות מודעת לזה

וזה מאוד מאוד פוגע !!

חיבוק ענקי ממש מכירה מקרוב את התחושה וזה משפיל מאוד

מהצד שלך חמותך היא כמו אמא?מקרמה

אני בקשר מעולה עם חמותי

אוהבת אותה מאוד מאוד

קוראת לה אמא

ובהרבה סיטואציות אנחנו באמת כמו אמא ובת

אבל בסוף היא לא אמא שלי

ואם חס וחלילה אני אגיע למצב שאני אצטרך לבחור- אמא שלי קודמת

גם מהצד השני- לא היינו רוצות שהחמות תרשה לעצמה להגיד או לעשות כל דבר שאמא אומרת או עושה

חמותי תמיד אומרת לי שאני הבת שלה

ואני תמיד מתכנת אותה שאני כמו...

ואם נגיע למצב שאני מתכסחת עם טחת הגיסות שלי ברור לי במי היא צריכה לבחור

מה לעשות... זה המציאות

החכמה היא לא להגיע למצבים של בחירה

(ואנחנו לא יודעות מה החמות אומרת לבן שלה... המקום של הבעל/בן פה בסיפור שהוא בפועל החוט מקשר לא ברור...)

תודה ממש על ההזדהותאנונימית בהו"ל

עצם ההכנה חודש מראש של אל תבואי זה פוגע בי

כי היא מלא פעמים זורקת שאני כמו הבת שלה, אז איך בדיוק?

כן, אני לא הבת של חמותיפה לקצת

כמו שהיא לא אמא שלי.

ברור לי לגמרי שיש ביני לבין הבנות של חמותי הבדל גדול ואני מצפה גם ליחס אחר.

הערות שחמותי אומרת לבנות שלה אני לא מוכנה לקבל ממנה לדוגמא....

ברור שלאהבוקר יעלה

אמא שלך וחמותך באותו מקום?

אני גם תמיד לא הבנת את השרשורים האלה.. כן יש חמות עם יציאות וכאלה אבל בסוף לבת קשורים יותר

חמותך נמצאת בלידה שלך?השקט הזה

אצלי נגיד לא.

אמא שלי כן.

מה לעשות. חמותי היא חמותי ואמא שלי היא אמא שלי.

וכנ"ל להפך. יש לחמותי בת מקסימה שאני מאד אוהבת ואני לא חושבת שאני באותו מקום כמו הבת הזו.

ולי ולחמותי יש קשר מדהים והיא הרבה פעמים אומרת שאני כמו הבת שלה. ועדיין אני חושבת שברור שיש הבדל

דווקא מסכימה עם מה שכתבתאנונימית בהו"ל

ואין סיכוי שבעלי לא יטוס

אבל לא הסכמתי עם האמרה שכלה זו לא בת. מה עם הבן שלה? אלו הילדים שלו

האמת שאני בכלל נגד השוואותמקרמה

כלה היא לא בת

ובת היא לא בן

ואפילו בין שתי בנות אין השוואה

בסוף יש פה אמא אם כמה ילדים

חלקן בנות ביולוגיות

חלקם בנים

חלקן בנות מנישואין

כל קשר כזה הוא מעגל סגור עם הסיפור שלו והאינטרקציה שלו

אנחנו אף פעם לא יודעים את התמונה המלאה

אנחנו אפעם לא יודעים מה הסיבה למה שנראה בעינינו כהעדפה או אפליה

אני יכולה לספר שהיו פעמים שנתנו לנו עדיפות (הייתי אחרי הפלה) ואחכ התברר לי שגיסתי נעלבה (ובדיעבד הייתי מאשרת לספר את הסיבה... חבל על האנרגיות)

ואני מכירה את הסיפור גם מהצד השני... שבו ניתנת עדיפות באופן קבוע לגיסתי...

ספציפית פה אני גם מודעת לסיבה והיא לגמרי מוצדקת

אבל לא תמיד אנחנו יודעים

כל עוד אנחנו לא שוים באופי, מצב זוגי, מצב בריאותי, מצב כלכלי, סטטוס משפחתי, אז ההשוואה לא רלונטית

מסכימההבוקר יעלה

ואם לא מתאים לך דלגי,

אומן זו בחירה, לא מילואים.

אפשר לוותר על העניין.

מצטערת אם זה פוגע אבל אני רואה נשים שנקרעות ברהש ואני בטוחה שלא זו הייתה כוונת המשורר

חיבוק!יהלומה..

אני לגמרי מבינה אותך אבל חשוב גם לזכור שאף אחד לא חייב לארח אותנו, גם לא החמות

מותר לה לבחור איך ועם מי היא רוצה לארח גם אם הבחירה שלה מכאיבה לך

ובמקום להמשיך לשאול למה להן אכפת או לא אכפת, הייתי משקיעה את האנרגיה בלבנות לך ולילדים ראש השנה שמח וטוב

היה פה שרשור שמידהי כתבה טיפים מדהימים- העתקתי לבעלי אני מקווה שגם אנחנו נשתמש בזה בחג

מה בעלך חושב על זה?ירושלמית במקור

חיבוק!! זה מאד פוגע...שמיכת פוך

תני לעצמך מקום להתעצבן ולהעלב אבל אל תבואי עם זה לחג.. תעשי לילדים חג מושלם תתאפסי על עצמך..

אני גם הייתי במקום הזה אבל מהצד ההפוך, הייתי חודש אחרי לידה ואחים שלי עם אותו מספר ילדים כמו שלי הוזמנו להורים שלי לליל הסדר בעוד שאני חודש אחרי לידה לא מוזמנת בכלל !!אין לתאר את הרגשת התסכול שהייתי צריכה להכין את כל החג מאפס בעוד שגיסותיי (לא בהריון / אחרי לידה) מגיעות כמו מלכות להתארח.

היה לי ממש קשה.. אני זוכרת את עצמי בליל בדיקת חמץ , בקושי עומדת במטבח ומכינה את הכל מאפס.. עד עכשיו אני עם דמעות כשאני נזכרת בזה (אי אפשר להכין לפסח מראש.. בגלל שצריך להכשיר את המטבח) לקח לי הרבה זמן לסלוח לאמא שלי על כך ומאז אני פשוט לא מצפה לי לכלום ממנה...

העצה שלי היא פשוט לא לצפות!!! להנמיך ציפיות בקשר עם חמותך.

ואווווואנונימית בהו"ל

ממש קשוח מה שעברת

חיבוק גם לך

זה קרה לנו גם עם חמותי בסיטואציה אחרת...

חיבוק גדול, נשמע מאוד לא פשוטכי לעולם חסדו

יש לי הצעה עבורךיהלומה..

אם תרצי את מוזמנת לפנות אלי בפרטי

למי שתרצי ללכת למקוםנעמי28

שפוגע בך ואת לא רצויה בו שנים אחרי שנים?

למה שהם ירצו לארח כשיש תקלים ביניכם (גם אם זה אשמתם)?

אולי כדאי לחשוב האם הסידור הזה של לטוס מתאים לכם מלכתחילה.

הוא צריך להתאים בהנחה שאף אחד לא פותר לכם את הבעיה ואתם מסתדרים בכוחות עצמכם.

אם מישהו יארח זה בונוס, לא המובן מאליו.

לטוס זה ברור שכןאנונימית בהו"ל

גדלנו על זה

אני לאט לאט מפנימה שצריכה למצוא את המקום שלי

אבל סה"כ התחושה מבאסת אותי כלפי חמותי

אני בטוב עם זה שהשארתי בבית,עבר מאורגנת ואפילו מתארחים לסעודה שתיים

רק אחר כך מה ? היא ביאסה אותי ממש

גם אם גדלת על משהונעמי28

לא בהכרח אומר שזה מתאים במצב הנוכחי.

תמיד אפשר לשנות הרגלים, השמיים לא יפלו.

תבדקו עם עצמכם אם אתם באמת שלמים עם החלטה וכל מה שזה כולל.

באמת מבאס, אבל לא נשמע שהיחסים תקינים גם ככה, הערות פוגעניות זה לא משהו נורמטיבי.

לא כל כך נעים שכן כאן מנסים לשנות דברים....אנונימית בהו"ל

שמאז ומעולם בן אדם רגיל אליהם

לא ביקשתי עצות על אומן כן או לא

סה"כ ביקשתי עצה איך להתמודד עם תחושת כעס

זה קצת יצא מפרופורציה ההמלצות

וגם בעלי עשה מילואים אז אין קשר

אם את מעוניינת בסוג תמיכה מאוד ספציפינעמי28

כדאי שתרשמי את זה בהודעה הפותחת.

הנושא של אומן נכתב פה בפה אחד.

זה משהו בכן בשליטתך בשונה מהעיסוק עם החמות.

בהצלחה זה באמת מצב לא נעים❤️

לדעתיהמקורית

תני לו פשוט להיות

מותר לכעוס ולהתאכזב. לא חייב לטאטא את זה ולהעביר

לדעתי זה יעזור לך לפתח עצמאות ולחשוב על אופציות אחרון שהן לא היא כי בסוף לא טוב לך שם ממילא, ותעשי את השיקולים שלך מה מתאים לך לתת ומה לא בהתאם ליחסים

אגב אומן - יש לי חברה שלא שוקלת בשום צורה ללכת לחמתה כי היחסים שם רעועים. זה לא קשור לאם את נשארת לבד או לא. היא יכולה להזמין אותך אליה,אבל במשפחה של כמה וכמה ילדים להחליט להזמין משפחה שלמה לחג שהוא 3 ימים זה אומר שאולי זה כבד מאוד כמארחת/ מונע ממנה להזמין ילדים אחרים מכל מיני סיבות

אזלא אגיד לך שלא יטוס כי זה לשיקולכם. אבל יש צד שני לאירוח והוא לא אתם גם אם השיקולים של יחסים טובים או פחות לא היו פה. ולכן אם זו ההחלטה הזוגית שלכם וזה המצב הנתון כדאי לחשוב איך בכל זאת תעבירו את זה בטוב בלי שחמתך היא עוגן. כי היא לא

חיבוק ענק. התחושות שלך מובנות.אהבתחינם

אבל לדעתי,

היא באמת לא חייבת

נכון שזה מרגיש כאילו היא בוחרת..

אבל אתם החלטתם שהבעל טס לאומן בראש השנה

אין בעיה,

זה שלכם

תעשו את החישוב שלכם אם מתאים לכם הדרך הזאת אם אין לך איפה להתארח

ואם כן, אז תקחי בחשבון אופציה שתישארי בבית

לארח בראש השנה זה קשה מאוד.

והיא אירחה אותכם שנים (כמו שציינת) וזה מהמם בעיני

אני מאוד מבינה את הכאב שלך,

מאוד מאוד.

אבל אם קשה לך חג לבד

תשקלו אופציה שלא יטוס.

היא לא אשמה שאין לכם איפה להתארח. סליחה אם פוגעתמרגול

אתם בחרתם שבעלך יטוס לאומן ואת והילדים תישארו בארץ

היא מהתיאור שלך כבר כמה שנים רומזת שזה לא מתאים לה שתבואו ר"ה

אם בעלך טס בהנחה שהיא תארח, בלי לתאם איתה מראש- זה לא עליה.

ואם בעלך טס בידיעה שיש מצב שהיא לא תארח ולא יהיו אחרים שיארחו, אז זו תוצאה של בחירה שלכם.

שאפשר לחשוב שוב אם מתאים שיטוס לאומן. אולי את והילדים תצטרפו, אולי הוא לא יטוס, אולי יטוס ותהיו בבית.

אבל הבחירה היא שלכם.

גם אם גדלתם על זה.

אבל מבינה את הפגיעה האישית שחלק מארחת ואותך לאמרגול

בדיוק. קצת מורגש שנשים כאן בוחרות להתעלם מהפגיעה האנונימית בהו"ל

ישר הגיבו על אומן וישר על עניין כלה חמות. מה הקשר? זה בין אדם לחברו גם

הפגיעה מובנת מאוד, חיבוק! אבל לא מובן בכללכתבתנו

למה המשכת להגיע כל השנים האלה כשזה היחס וכשאת צריכה כל הזמן להעמיד במקום. איזו אוירה זו? לא נשמע לי חגיגי ולא סימן יפה להמשך השנה.

אז העצה שלי, תשמחי על ההזדמנות, כי לא הצלחת ליישם בלי הבקשה המפורשת את מה שאת טוענת שאת מעדיפה גם ככה- להישאר בבית ולחגוג עם הילדים באוירה טובה וכולם מרגישים רצויים במקומם, אז הנה היא דאגה לך שתוכלי לקפוץ למים, שנה הבאה גם אם היא תזמין כנראה שתעדיפי את הבית...

שיהיה לכם חג שמח! מאחלת לך שתאהבי את זה הרבה יותר

אמן תודה רבה ממש ♥️אנונימית בהו"ל

כתבתתקומה

שהתייחסו כאן יותר מידי לעניין אומן ולעניין כלה / חמות ואת רוצה שנתמקד בפגיעה.

אני ממש מבינה את הפגיעה, אבל בגלל שביקשת עצות אני חושבת שכן המיקוד הוא בבחירה שלכם כזוג.

אני לא יודעת מה המצב אצל הבנות שמגיעות

אבל חושבת שחלק מתחושת פגיעה קשורה לתחושת אין ברירה. יש מצב נתון שבו אני לבד, ולחמותי לא אכפת והיא מתעלמת מזה. ואם מסתכלים על זה ככה, זה באמת מאוד פוגע.

אבל לפי דעתי, נקודת הבחירה היא לא של חמותך - להזמין או לא. כי אם הבחירה בידיים שלך חמותך, ואת לא יכולה להשפיע על זה, זה גם פוגע, וגם גורם לנו להרגיש קורבן חסר אונים של המציאות.

אבל נקודת הבחירה היא לפני כן, שלכם כזוג - לנסוע לאומן או לא. על כל המחירים ועל כל המשתמע מכך.

ומרגע שעשיתם את הבחירה שם, כבר עשיתם את הבחירה שגם אולי תהיי לבד וממילא, זה לא חוסר אכפתיות של חמותך. כי אתם כבר בחרתם.

ובעיניי ברגע שמסתכלים על זה כבר ככה, כנשהו שיכולת לבחור והוא לגמרי שלך, הנקודה כאן היא לא חוסר האכפתיות של חמותך. כי כמו שלך מותר לבחור, גם לה מותר לבחור. וזה לא חוסר אונים אלא בחירה מוחלטת, ויש לך כוח להשפיע על זה.

מנסה לענותאנונימית בהו"ל

אולי לא הבנתי אבל אצלנו לטוס לאומן זה כמו לשתות מים בראש השנה-בכל מחיר

גם אצל חמותי וזה לא חדש לה.

והיא ממש תיתן מכספה מזמנה עבור זה

אולי מתוך זה אני מרגישה כך

ואולי בגלל זה לא כולן כאן יכולות להבין אותי

אבל אני מבינה את זה גם

יכול להיותתקומה

שבאמת כאן הפער בהבנה שלנו, כי במקום שבו אני נמצאת, זו לגמרי בחירה.

אבל באמת כשזה מושרש כל כך עמוק (אפילו שזו עדיין בחירה), אני מבינה שזה אחרת.

אז משאירה את החיבוק על העלבון❤️

אומן זו באמת לא הנקודהאפונה

יש כאן פגיעה

וצריך לתת לה מקום.

אבל גם חמותך היא לא הנקודה..

היא עמדה במצב בלתי אפשרי

ובחרה בהכי טוב שהיא יכלה.

את כותבת שכבר שנים אתם שם ולא טוב לך

וכנראה שלא היה לך מספיק אומץ עד השנה לעשות את הדבר הטוב עבורך ולהשאר בבית.

יכולה להגיד לך שאני פוטרתי לפני כמה חודשים מעבודה אחרי כמה שנים באותו מקום ועוד כמה שנים בתפקיד זהה במקומות אחרים.

כן זו היתה כאפה כי זה תפקיד שלא מפטרים ממנו

אז מה זה אומר עלי...?

ועוד יותר שפיטרו אותי למרות שלא מצאו מישהו אחר שיאייש את התפקיד.

אבל עם יד על הלב -

התפקיד הזה היה מאתגר מידי בשבילי

נאבקתי בו שנים והשקעתי בו אנרגיות שלא היו לי

ולא זכיתי לסיפוק הולם בתמורה.

ועם כל זה לא היה לי האומץ לעזוב.

אז הקב"ה עזר לי

ואני מאד מאד מודה לו.

להגיד לך שאין חששות? יש

ב"ה יש לי מקצוע שאני אוהבת ומאד מושקעת בו, אבל אני ממש בהתחלה והירידה בהכנסה משמעותית. אבל אני יודעת שהמעבר הזה טוב לי ולנו ולכן הפיטורין הם רק הדחיפה ולא העניין.

לא קשור לשרשורמכחול

אבל אני שולחת לך @אפונה ברכות לשנה חדשה עם פרנסה טובה ובשפע!

אם אני מבינה נכון, המקצוע החדש הוא הנחיית הורים, ונראה לי שאת מעולה בזה 😃

תחל שנה וברכותיה!

חחח תודה רבהאפונה

אמן!!

רק רציתי לכתוב לך ולחזק אותךנפש חיה.

אשרייך שאת מפרגנת לבעלך את הנסיעה!

ומהשרשור נשמע שאתם בקשר מעולה ביחד

ורציתי לכתוב לך יישר כח!

ובקשר לחמות.... חיבוק. אין לי עיצות, אבל אני מאד מבינה את המקום שלך, זה מאד קשה ולא נעים בכלל להרגיש לא רצוי/ לא מקובל/ לא מוערך/לבד.

אני ממש מקווה בשבילך שתמצאי לך ולילדים את המקום הטוב ותיצרו לכם חוויה טובה של כיף שמחה וגיבוש לכם כמשפחה.

תחל שנה וברכותיה

שתהיה לכם שנה טובה בגשמיות וברוחניות

בכל מכל כל

💐🧡💐❤️💐💛💐💚💐💙

ניסית לברר מה הנקודה שמפריעה ואם ניתן לגשר עליה?אמאשוני

גילוי נאות:

את ליל הסדר האחרון הייתי אמורה לעשות לבד בבית (עם הילדים)

ברגע האחרון ה' שלח לי עזרה משמים.

אבל מה שאני כותבת הוא לגמרי מהמקום של הפנמה של התכוננות לעשות חג לבד בלי בעל, בלי שכנים ובלי משפחה מורחבת.

חמותך לא אשמה בנסיבות החיים שלך ושאין לך מקום להתארח. זה שלך.

לה יש משהו שמקשה עליה את האירוח והיא סחבה כמה שנים עם הקושי שלה והכילה את הקושי כדי להתחשב בך שלא תהיי לבד.

הגישה של קשה לי לסלוח לה, היא גישה של "מגיע לי" שהיא לקחה לך משהו שמגיע לך בזכות ולא בחסד וזה לא נכון.

מותר לך להתאכזב, להתבאס, להיות עצובה.

אבל אסור לך לקחת את הרגשות האלה למקום שמאשים אותה.

להגיד שתתקשי לכבד אותה בגלל שהיא לא יכולה לארח, זה להאשים אותה שהיא זרקה אותך מהבית.

היא לא אשמה שנסיבות החיים שלך הובילו לכך שעד היום זה הפתרון היחיד שבה בחשבון.

אם תפנימי שהיא לא חייבת לך כלום, לא כי היא אישה רעה, אלא כי המציאות שאין לך איפה להתארח היא שלך, והחסד שהיא מארחת הוא חסד ולא הכרח,

אז מאוד יכול להיות שתצליחי לראות את הקושי שלה, וכל אחת תוכל לדייק מה קשה לה, וביחד להגיע לנוסחה מתאימה.

וגם אם האפשרות הזאת ננעלת בפנייך סופית, תכווני את הצער להתפלל שה' ישלח לך ניסים. הוא האחראי הבלעדי לדאוג לך לסידור ושמחה לחג.

לא להישאר אפאטית מול המציאות, אלא לקחת יוזמה, להתחיל לברר על חלופות יצירתיות.

אולי יש מישהי במצבך שתשמח לחלוק איתך חלק מהחג.

אולי יש שכנים שיזרום להם ארוחה אחת לארח.

למשל אני מאוד אשמח לגוון ארוחה עם עוד משפחה. יש לי ילדים שגדלו על מציאות של המון המון שבתות וחגים בלי אבא בבית, דווקא מהמקום הזה אני בטוחה שהם יכולים להוות חוסן ומשענת לילדים במצבים דומים וזה לא יהיה להם מוזר או שיפוטי.

מבחינתי לבשל ל4 ארוחות רק לנו, או להגדיל עוד ארוחה לעוד משפחה זה הכי לא ביג דיל אישיו.

גם אם כל אפשרות אחרת נשמעת לך לא ריאלית, תפתחי לקב"ה פתח כחודו של מחט, תתחילי לברר, תשתי מיץ אומץ ותשאלי אם זורם למישהו לארח לארוחה.

גם אם את מחליטה לא לארח ולא להתארח אף ארוחה, את יכולה לבחור איך לגוון את הארוחות ואיך להרים את השמחה.

אפשר חלק להזמין מקייטרינג (אפילו מנות מיוחדות רק בשבילך אם יוצא יקר מדי)

לילדים להכין שניצלים, עוף, דברים פשוטים שהם אוהבים.

אפשר לגוון עם ארוחה חלבית.

אפשר לקנות משהו מיוחד לשולחן החג שישמח אותך (אני לא מוותרת לבעלי שיזמין לי פרחים בשבתות שאני נשארת לבד בבית, זה לגמרי מחבר אותנו לשליחות ונותן הרבה כוח ומשמעות לקושי)

בע"ה תזכי לחג של שפע ורוממות רוח. ותזכי בתורך לקיים מצוות הכנסת אורחים בשפע ושמחה.

חג שמח!

חזקי ואמצי ושנה טובה ומתוקה!

ועוד משהו לגבי חמותךאמאשוני

את שואלת אם לא אכפת להם כשהם יושבים סביב שולחן החג, שאת יושבת לבד,

אז אני חושבת שיש פה מקום ללימוד גדול וזה לא ממש יכול לעבור בהודעה.

אבל דווקא כי סיפרתי שהייתי בסיטואציה של חגים לבד,

חושבת שכדאי שניה להתעכב על הנקודה- שזה שלאדם יש צרכים וקושי בלפתור לאחר את הבעיה שלו,

לא אומר שלא אכפת לו מהאחר.

אני בטוחה שהיא הכי תשמח בעולם לשמוע שאת עורכת שולחן חג כיד המלך הכי מלכה שיש!

כשאני אוכלת ארוחת צהריים ובא אדם לבקש צדקה ואני לא נותנת, זה לא ממקום שלא אכפת לי שישאר רעב, הייתי הכי שמחה בשבילו שימצא פתרון.

אבל אני מהסיבות שלי לא יכולה להוות פתרון עבורו.

ואם תגידי זה משפחה זה שונה,

אז גם כשלילד שלי יש קושי, למשל קרה לו משהו בביה"ס והוא לא רוצה ללכת, לא תמיד אני יכולה לאפשר את זה.

יש לי את השיקולים שלי למה לא לאפשר למרות שאני מאוד מודעת לקושי שלו, ואף אחד מהשיקולים הוא כי לא אכפת לי ממנו.

זו צורת חשיבה חדשה ושונה, אבל היא מאוד יכולה להקל על התמודדויות בחיים.

אפשר להרחיב בהזדמנויות אחרות.

רק אשאיר המלצה אחת-

על הפודקאסט חשיבה פורצת דרך עם פז אושרן.

בהצלחה רבה!

מקסים הגישה. רק לא הבנתי..ממתקית

את לא תתני למבקש צדקה שדופק בביתך- צדקה. כי את בדיוק אוכלת ארוחת צהריםם?

יודעת שזו דוגמא, ולא חייבים לתת למבקש צדקה- צדקה, יש הרבה סיבות למה לא לתת והכל מקובל ובסדר, אבל סיבה כי אני עכשיו אוכלת צהריים אז לא נותנת צדקה- לא הבנתי.

דווקא הסיטואציה היא אחרתאמאשוני

למשל כשאני יוצאת לאכול צהריים במשרד (מקובל ביום העבודה לצאת לאכול צהריים במסעדה סמוכה או להזמין אוכל)

נניח יצאתי לאכול, ויש מבקשי צדקה (דרום תל אביב סתם כדי להמחיש שניה)

ויש אדם שמבקש ממני כסף, ואומר לי שהוא רעב ואין לו מה לאכול.

יש משהו לא נעים בלאכול בזמן שאדם אחר סיפר לי שהוא רעב ומסתכל עלי אוכלת (ועוד אני עם כיסוי ראש שבאותו רגע מרגיש לי כמו לפיד בוער על הראש, אז גם המחשבה של אולי אני עושה חילול ה')

נניח שניה שעוד לא התחלתי את המנה ואני יכולה לתת לו את שלי, או אפילו הוא ביקש בזמן שאני מזמינה את האוכל ויכולה להוסיף עוד משהו להזמנה.

זה שאני אוכלת צהריים זה לא הסיבה שאני לא נותנת צדקה.

השאלה אם אני צריכה לחוש אי נוחות כי לי ב"ה יש אוכל, ולא אין?

ואם כן כמה חוסר נוחות? ברמה שעלי לשנות את ההחלטה?

הבאתי את הדוגמה הזאת בגלל השאלה:

איך הם יכולים להסב לשולחן החג בשמחה, כשלאדם אחר אין את האפשרות הזאת של ארוחה משפחתית?

אז זה כמו לשאול אם אני לא יכולה לאכול ארוחת צהריים בשמחה כי לאדם שביקש צדקה אין ארוחת צהריים לאכול.

למעשה נשאלת השאלה איפה עובר הגבול של עשיית חסד וצדקה ואיך אנחנו מחנכים את עצמנו מצד אחד להיות רגישים לסביבה ולוותר על דברים מסויימים כדי לאפשר לאחר יותר נוחות, ומתי נבחר בנו ומה נרגיש לגבי הבחירה שעשינו ומה השני ירגיש לגבי הבחירה שלנו.

נקודה מעניינת.ממתקית

אולימתיכון ועד מעון

אם כסף זה לא בעיה לקחת את הלימון להפוך ללימונדה

להשקיע ולקנות אוכל טעים ומפנק לחג, למצוא חברה שגם לבד ולקבוע איתה לסעודה

להכין אוכל שבעלך לא אוהב ואת כן

מנחלה שאת תמצאי דרך להנות מהמצב יהיה לך תחושה טובה יותר ותצליחי גם לסלוח.

אני חושבת שבהרבה סיטואציות יש לנו בחירה איך להתנהל במצב, זה המצב שלך כרגע, איך את הופכת אותו להכי נפלא שיש

תודהאנונימית בהו"ל

עזרתן לי מאוד מאוד

ב"ה הכל מאורגן ומבושל כמעט מקווה לחג שמח מאוד ורגוע🙏

שנה טובה לכולן

נהדר!נפש חיה.
איך עבר עליך החג?מתיכון ועד מעון

תודה על המחשבה ♥️אנונימית בהו"ל

עבר טוב ♥️🧡

משמח לשמועמתיכון ועד מעון

טוב לשמועאמאשוני

ב"ה שעבר בטוב, מקווה שמפה רק ימשיך בטוב לשנה טובה ומתוקה!

רוצה להוסיך משהו אמנם את כהר אחרידיליה

אבל לא יצא לי לקרוא ונראה לי שלא התייחסו, אבל בגלל שאת כל כך פגוע הואנחנו קרובות ליום כיפור,

כתבת "כל הבעיה שלהן איתי היא שאני ברוך ה' אישה עם ראש על הכתפיים ולא שותקת להן כשהן פוגעות או מזלזלות והן מרשות לעצמן את זה בלי סוף!!!!"

אז אני לא יודעת מה הכוונה שאת לא שותקת,

אבל ייתכן שיש פה גם בנות שנפגעו ממך ומהתגובות שלך,

לא שאני מצדיקה זלזול וכו' אבל ברור לפי מה שאת מתארת שזה לא כמו משפחה שאחד זורק ציניות על השני השני עונה לו וסבבה, אלא באמת יש כאן מלחמה על משאבים וחוסר נחת שאולי ששווה לבדוק יותר לעומק.

בליה קשר מהממת את ושנה טובה לך ולכולן. ואם כתתבי לא לעניין פשוט תעברי הלאה...

לא לא הבנתאנונימית בהו"לאחרונה

אני דווקא עונה להן מאוד בעדינות אך באסרטיביות

לא נותנת להן לדרוך עליי

מסתבר שיש אנשים שלא אוהבים את זה

מעדיפים את אלה שידרכו עליהם וישתקו

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

יפה הבנתי,דיאט ספרייט

התנהלות בריאה וחכמה.

אנסה לאמץ

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופהאחרונה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידהאחרונה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אני עוד שניה מביאה לך סטירהשאלה גנים

נגמרה לי כל הסבלנות אלייך!!

כמה זה נורא (ממאה עד מאה ואחת 😜) שאמרתי את זה?

זה קרה אחרי ערב מלאאא מלא מלא סבלנות מצידי,

נחת, הכלה ושחרור

באמת!

אבל הילד גמור מעייפות וכאילו אין עם מי לדבר

פשוט הרגשתי שזה המשפט היחיד והאחרוו שנשאר לי לאמר

כדי שהוא באמת ילך לישון...

(בן 10)

תיכנסו בי חופשי

אוכלת את הלב מאז שזה קרה...

אני כותבת לך שזה לא נוראדיאט ספרייט

כי זה מה שאני אומרת לעצמי שכזה קורה לי (ולצערי זה קורה לי לא מעט).

לא יודעת אם עזרתי.

ברור שעזרת, זה תמיד מנחם לדעת ❤️שאלה גנים

אוף באסה שזה קורהעל הנס

אבל זה נורמלי לגמרי.

ילד צריך גם לדעת שלאמא יש גבול.

נכון שזה לא נעים אבל זה גם מלמד אותו על גבולות.

אני בכנות חושבת שילדים לא נולדים למלאכים הם נולדים להורים,אנשים בשר ודם שיש קצה לגבולות היכולת שלהם בשביל שילמדו לחיות בעולם עם אנשים רגילים ולא בעולם של מלאכים.

וזה ברוך השם קורה לכולנו ולא מעיד עלייך כאמא כלום חוץ מיזה שהוא עבר את הגבול ומתח את קצה גבול היכולת שלך🫶

גלוי נאות,גם אני אתמול התפוצצתי על בת ה10 שלי שעברה כל גבול אפשרי....

תודה על התגובה ❤️ וחיבוק גם לך 😉שאלה גנים

אין לי ניסיון בזהרקאני

כי הילדים שלי עדיין קטנים

אבל נשמע לי הגיוני שקורה כזה דבר

שאמא מגיעה לקצה

אני חושבת שאפשר להתנצל

ולהבהיר שההתנהגות הייתה קשה והביאה לקצה

"אתה זוכר מה אמרתי לך אתמול אחרי שעשית כך וכך?

אז תדע שאמא ממש לא התכוונה ולא רצתה לדבר ככה

אני אוהבת אותך ולא רוצה אף פעם לתת לך סטירה, היה לי כבר ממש קשה איך שהתנהגת

אבל עדיין אני מבקשת סליחה כי לא רציתי לדבר ככה"

משהו בסגנון

צודקת לגמרי, אני צריכה לדבר איתו על זהשאלה גנים

תודה שהזכרת לי. התנצלות היא דבר חשוב למרות שממש קשה לי לעשות את זה (כי נו הוא היה פשוט בלתי!)

בתקשורת מקרבתאמאשוני

יש התייחסות שלמה לצרכים של שני הצדדים בדינמיקה,

וזה מה שאני ממש אוהבת בדרך הזו.

כשמנהלים את הסיטואציה בצורה מאוזנת שמתייחסת לצרכים של שני הצדדים אז לא מגיעים לקצה יכולת השליטה העצמית.

נכון שלפעמים מגיעים אליה כדי ללמוד את עצמנו,

אבל זה מתוך מסגור של להכיר את עצמנו, ולא מתוך נסיון לעשות משהו שאנחנו לא יכולים (להתאפק יתר על המידה)

המשפט הזה אכן נוראי, אבל לא נפלתי ממנו, ילד בן 10 עשוי לחוות דברים יותר נוראיים.

מה שבעיני חבל, זה דווקא עלייך.

כ"כ התאמצת להיות בהכלה כל היום, ובסוף בגלל משפט אחד, את מרגישה ממש רע.

את אמא מהממת, ולא מגיע לך להרגיש ככה.

לכן ללמוד להיות קשובה לעצמך בדרך שתוביל לפתרון אידיאלי גם לך וגם לילד זו מתנה בעיני ❤️

ממליצה ממש ללמוד תקשורת מקרבת, לי זה שינה הרבה בחיים לטובה ב"ה.

תודה, אני אוהבת שאת כותבת על זהשאלה גנים

למרות שספציפית פה לא חושבת שזה היה קצה גבול היכולת כמו - טוב, אין שום אופציה אחרת, כלום לא עוזר, זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות כדי להזיז אותו לישון (לא מצדיק בכלל את מה שאמרתי רק אומרת שזה פשוט לא ממש היה מתוך זהו נגמרו לי הכוחות כמו מן חוסר ברירה מעוות כזה)

יש לך המלצה ספציפית איפה אפשר ללמוד את זה?טרכיאדה

יש קורסים חינמיים?

אני אוהבת את הפודקאסט של דני מקוריאמאשוני

אבל הוא לא בדגש של הורות.

דווקא חושבת שזה יתרון. קודם להבין ממקום נקי את הרעיון. אבל זה לא ישר יישומי,

זה להבין את התאוריה וזה יכול לעזור בהקשרים אחרים.

מול ילדים זה טיפה שונה, כי אם בדינמיקה מול שכנה,

כל אחת אחראית על הצד שלה,

מול ילד ההורה אחראי גם על הבנת צד הילד (לילד יש יכולת מוגבלת להסביר. למשל ילד שמתחצף לא יודע להגיד "קשה לי")

וגם על קבלת ההחלטות בסוף (אפשר לשאול את הילד לדעתו, אבל אם הורה החליט, הילד סר למרותו בכל מקרה)

יש את הקורס של הבית להורות מקרבת, אבל הוא לא חינמי.

יש הרבה מאמרים ברשת שיכולים לספק הצצה, אני גם אוהבת את התכנים של לריסה גינת.

לדעתי ללמוד תקשורת מקרבת פותח את הראש ועושה סדר בקשר של הורה וילד.

🙏שאלה גניםאחרונה

האישוoo

הוא לא המקרה הספציפי

אלא המחשבה שזה פתרון למשהו

לאיים בסטירה/ אולי גם לתת

אם יודעים שזה לא פתרון

גם בזמני מצוקה וחוסר אונים

לא חושבים ככה ולא מדברים ככה

אם את רוצה שזה לא יקרה שוב

את צריכה לשנות אמונה

ואז גם במקרים שאין לך פתרון אחר

זה לא יצוץ כאופציה לאמירה

תודה! את צודקת לגמרישאלה גנים

למרות שזה באמת לא אופציה מבחינתי... בשום מצב לא נותנת לו סטירות

(פעם לגמרי הייתי עושה את זה, כיום זה ממש לא אופציה)

אולי סתם נשאר לי מפעם התחושה שזה מה שמאיים הכי טוב 🙈🙈🙈

זה גרוע, אבל לפעמים קורא לי גםטארקו

אני חושבת שהילדים יודעים להפריד מתי זה "אם הייתי יכולה אז, כי הגזמת ברמות"

ומתי זה באמת סכנה שהם הולכים לחטוף

וואלה זה אנושי לאבד את זה

האם זה סבבה? ממש ממש לא

אבל זה קורא.

תודה רבה, מעודד לשמוע ❤️שאלה גנים

לא נעיםשנהב

להרגיש את החוסר אונים הזה שבאמת אין שליטה עליו.

אין לי ילדים בגיל אז אולי קל לי לדבר (ואולי בגלל זה אני מדברת עדיין מהמקום של הילד), אבל בעיני שווה לדבר על זה איתו. הוא כנראה יודע שגם הוא הגזים.

להגיד לו אני אוהבת אותך, אני לא רוצה לדבר אליך ככה, אתמול באמת נגמרה לי הסבלנות.

צודקת לגמרי! צריכה לדבר איתו באמתשאלה גנים

אני בזמנים כאלו לפעמים אומרת לילד מה אניפרח חדש

מרגישה

שאני עצמי כבר עייפה

וקשה לי כי נגמרת לי הסבלנות

עוזר לי לשחרר את העצבים בצורה כזאת

זה נכון לגמרי - הבעיה שעשיתי את זה!!שאלה גנים

זה בדיוק העניין,

הרגשתי שהערב היה מושלם מבחינתי

דיברנו בכיף, הסברתי לו בפשטות

מה אני צריכה עכשיו / מבקשת ממנו ש...

הייתי סופר סבלנית והסברתי שוב שאני צריכה עכשיו עזרה וכו' וכו'

והוא המשיך לשחק כאילו כלום...

ונשארתי רגועה הרבה זמן עד שהרגשתי שזהו זה, זה פשוט לא מוביל לשום מקום 😪

אז קודם כל זה מצויין כי בטאת את הרגשות שלךפרח חדש

והוא מבין מה הוביל אותך לזה

פעם אחרת

מה יקרה אם פשוט תלכי לחדר שלך והוא ימשיך בשלו?

ולא להשכיב אותו לישון?שאלה גנים

אני לא אלך לחדר כי יש לי כל-כך הרבה מה לעשות בבית בנתיים.

והוא פשוט ישכב על הספה ויקרא ספר עד אמצע הלילה, אין לו בעיה (אל תשאלי איך אני יודעת 😂)

קראתי בספרים של לייף סנטריראת גאולה

שלא להיות סופר סבלנית כשאת כבר מתחילה לאבד את הסבלנות, אלא לומר את זה.

להגיד שאני תיכף מאבדת את הסבלנות זה אנושי ובסדר גמור.

מה שהכי מתסכל זה כשאנחנו מתאמצות להיות סבלניות, ואין תגובה. ואז פתאום בום נגמרה הסבלנות ויוצאת המפלצת.

אז עדיף וטוב לומר שאני תיכף מאבדת את הסבלנות. ולעשות את זה רגע לפני.

וואלה צודקת, זה נשמע טוב, שומרת לי ❤️שאלה גנים

זה תמיד ככה אחרי הכלה מוגזמתל666

כשאנחנו יותר מדי מכילים ומוותרים , הרגש השלילי שלנו עולה עולה עד מתפרץ בלי שליטה.

בדיוק קראתי איזה פוסט בפייסבוק של מנחת הורים. היא כותבת שההורים מודרניים מכילים, מכילים , רצים לטיפולים, קונים. ואחרי שכל זה מתפוצץ להם בפנים , כבר אין להם כוח להגיב נכון ולהכיל ולהציב גבולות , הם פשוט מתמלאים במרירות ומתרחקים.

וואי אמאל'ה זה כזה נכון!!! קשה למצוא את הגבול...שאלה גנים

שזה לא נוראבשורות משמחות

וכדי ללמוד את האיזון של עצמי... צריך להיות בקיצוניות

זו עבודת המידות הרמב"ם

עכשיו להבא תדעי מה יותר נכון לך ולו בהתנהלות מולו ומול עצמך

להבטיח שזה לא יקרה שוב? לא..

אבל כשזה כבר במודעות, וכל צעד קטן שתעשי לטובת שניכם יקדם אותך זה לא העניין להגיע להישג מלהיות אמא מושלמת.

זה להנות מהדרך ומההצלחות הקטנות שהצלחתי להיות מה שאני באמת רוצה להיות.

תודה רבה 🥰שאלה גנים

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדש

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

אני לא כתבתי ככההמקוריתאחרונה

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

טוב, אז גם אני בשאלת קשיי השכבה...מתואמת

לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,

ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).

מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.

היא פשוט בלתי רדימה בעליל!

מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.

סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).

גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.

הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...

אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...

אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...

בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?

תודה!מתואמת

מכיוון שבארץ מלטונין הוא במרשם רופא, אנחנו לא ניתן את זה בלי אישור מרופא. (לילדה האחרת שהזכרתי בשרשור כאן אנחנו מתכוונים לתת מלטונין, אחרי שקיבלנו אישור מרופא)

אם המצב לא ישתפר בקרוב אז נפנה לרופא לקבלת עצה, ואולי נעלה את הרעיון של מלטונין.

תודה רבה על החיזוקים!

בהמשך לשרשור השכבות, הילד לא אוכל בא. ערבטוט

אני יושבת לידו בארוחה, משדלת לאכול. לא תמיד בהצלחה.

ברגע שנכנסים למיטה מתחיל לבכות שהוא רעב מאוד.

אני נוטה להגיד לו שהיה זמן של ארוחה, ואם הוא רעב שיחכה לבוקר. אבל תוהה אולי זאת טעות והוא עוד לא בגיל של הסקת מסקנות.

הוא בן 4, ילד נבון.

מה אומרות

בעיני תגובה מעולהמקקה

גם אני עושה בדיוק כך. וגם בזמן האוכל מזכירה שאחר כך המטבח סגור

יש לו מסוגלות להביןהגלה

מצד שני אין ספק שקשה לשים את הגבול הזה

לבן שלי סביב הגיל הזה גם היה קטע קבוע של להזיכר בהשכבה שהוא רעב

בהתחלה אפשרתי

וברגע שזה נהיה קבוע

הייתי מטרימה לו כבר בארוחת ערב

אתה בטוח שבע?

אתה זוכר שאחרי המקלחת וצחצוח שיניים אנחנו לא אוכלים?

אם אחרי המקלחת וצחצוח שיניים נזכר שהוא רעב אני מזכירה לו שמי שהתקלח וצחצח שיניים לא אוכל ובבוקר הוא יוכל לאכול

ברגע שהתמדתי בעקביות גם עם התזכורת בארוחה וגם עם הגבול אחרי המקלחת לאט לאט זה הפסיק

תודה, חיזקתן שפועלת נכוןטוט

לי כשיהיה לי כח היתי מאפשרת משהו בריא ולא הכי טעיםאונמר

היו מבקשים במיטה, אני אומרת מי שרעב ממש אפשר גזר מקלות.

אם הוא ממש רעב הוא יקח, וזה לא מלכלך ומרגיך לאכול ירקות ויש פה יתרונות על החסרונות.

למיטה הבאתי לו. אכל סיים כל טוב.

היום גם זה לא כי הם כן יותר מצליחים להתרכז בארוחה לאכול יפה.

אבל אומרת את זה רק מהמקום שלך כאמור שתרגישי אם נכון לך...

כשזה היה קורה אצלנורק לרגע9

אני מרשה פרי או ירק במיטה. משהו לא מלכלך כמו תפוח או מלפפון.

אני לא רוצה למנוע מילד רעב לאכול, מצד שני באמת הם צריכים ללמוד שיש את הזמן של האוכל ואחכ אי אפשר, אז מבחינתי זה מעביר את המסר.

באמת זה עובר להם מאוד מהר אחרי פעם-פעמיים כאלה.

^^^ לא למנוע לגמרי אוכליערת דבש

אצלנו מי שרעב אחרי הארוחה יכול לאכול לחםהריון ולידה

בלי כלום.

לא מונעת אוכל ולא פותחת מטבח ולא מביאה אוכל שמעודד להמשיך בהתנהלות.

בארוחת ערב מזכירה - שבעת? אחר כך יש רק לחם בלי כלום

תגובה קצת אחרתטארקו

מתי אתם אוכלים ארוחת ערב וכמה זמן לוקח מאז עד שהוא הולך לישון(ונזכר שהוא רעב)?

בכללי אני חושבת שאת פועלת נכון. הייתי מאפשרת אולי משהו כמו מלפפון או לחם בלי כלום אבל ממש לא לפתוח מחדש ארוחה

אבל אם קבוע הוא לא רעב בארוחת ערב ןכן אחכ, הייתי עושה קצת חושבים, אולי ארוחת ערב יוצאת קצת מוקדמת לו ביחס לארוחה הקודמת שלו, והוא באמת עדיין לא רעב שם(נניח אם הוא בצהרון לפעמים אוכלים פרי לקראת 4)

ואחרי שעה+ ומקלחת והכל הוא כן רעב

ןאז אולי כדאי לשקול לאחר לו קבוע את זמן הארוחה, להחליף עם מקלחת או משו דומה..

אני מאפשרת אם אומרים שרעביםשקדי מרק

תפוח או מלפפון.

אצל הקטנה נהיה התניה כזאת כשנכנסת למיטה מבקשת לאכול אז כבר לא בטוחה שזה מוצלח איתה..

אצלי בגיל הזה גםילד בכור

היא פשוט רעבה יותר מאוחר

אז קודם מקלחת ואז ארוחת ערב

מי שרעב כשנכנסו למיטה יודע שאפשר מלפפון או תפוח

שאז זה לא נורא מבחינת צחצוח שיניים וכן משביע רעב קטן ולא פותחים עכשיו ארוחה

הם אוכלים את זה במיטה

הבן שלי בן 6 יותר עושה את זה עוד מאז שהיה קטן.. כשהוא מבקש אני יודעת שזה באמת מרעב ולפעמים הוא אוכל גם 3 מלפפונים ונרדם תוך שנייה

התבלבלתי.רק אמונההה

מאפשרת חתיכת תפוח או מלפפון. מביאה למיטהמנגואית

אני קוראת תגובות ורואה שאני לא מיוחדת ;)מנגואית

לגמרי נכון!מתיכון ועד מעון

זה בהחלט גיל שהוא יכול להבין סיבה ותוצאה.

הייתי מזכירה בזמן הארוחה שכשיורדים מהשולחן האוכל נגמר ולא יקבל יותר, אז שירד רק שהוא בטוח שהוא שבע

מאפשרת לחם עם ממרח לא מתוקחרותאחרונה

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

39. כבד וקשוח!מסע של החיים

אני בשבוע 32השם שלי

מרגישה בסדר

37אהבה.

מצד אחד בשלב שמחכה כבר

מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה

הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)

יא גם אני🥳 37+?הרמה

שבוע 7חושבת בקופסא

הריון ראשון ברוך ה'.

בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.

מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...

מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.

13שאלה גנים

חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות

אבל עדיין לא 🙄

שבוע 4 פלוס 5אנונימית בהו"ל

אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)

בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...

חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות

שבוע 32דיאן ד.

ב"ה מרגישה מצוין

שבוע 25אםאני

בחדר לידה🙄

כבר יומיים,

שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר

אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר

אני בהלם לגמרי,

ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!

לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…

סליחה אם הלחצתי🫣

וואו לא פשוטראשונית

הרבה כוחות! ♥️

וואורקאני

מתפללות עלייך

תעדכני💕

מצטערת לשמוע ושולחת חיבוק גדול!!!!אמהלה

חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה

וואו🙏🙏 הלוואי ויצליחו לעצור את ההתפתחות🙏הרמה

וואי חשבתי עלייךשמ"פ

מתפללת עלייך ועל העובר

בשורות טובות !

בע"ה שהכל יסתדר בשלום!באתי מפעם

איך זה קרה? מה הרגשת?

יקרה הייתי בדיוק במצבך לפני שלושה חודשיםתותית11

מבינה אותך אחד לאחד!

הייתי שלושה ימים בחדר לידה

ואח"כ באשפוז ארוך

וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן

אז תדעי שניסים יכולים לקרות

מתפללת עבורך

שתבשרי טוב מיום ליום!

שולחת הרבה כוחות

12מבורכת

ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר

22באתי מפעם

ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,

עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄

צרבות,

מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.

תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.

התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️

40בת מלך =)

חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;

מרגישה מעולה

שבוע 10מטילדה

בעיקר עייפה ברמות קשות

ומחכה כבר לספרררר חחח

אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם

שבוע 36שוב חוזר הניגוןאחרונה

עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..