רצתה שנגיע כדי שתוכל להשוויץ בפני חברות ושכנות שלה על הנכדים שלה וזה הכל.
לא עניין איך יהיה לנו, לא שאלה איך הגענו, איך היתה הדרך, לא חשבה להציע משהו לשתות או לאכול כשהגענו מדרך ארוכה.
פשוט צרחה על הילדים שקדימה להתארגן לבית כנסת, לקחה לי פיזית את העגלה מהיד והלכה ברחבי השכונה לחפש חברות או מכרות כדי לקרוא להן שיגיעו לגינה שישבתי בה עם הילדים ותראה אותם.
פשוט הזוי...
רציתי להוציא משהו מהתיק של העגלה והיא פשוט זירזה אותי "לא צריך עכשיו", המשכתי להוציא אבל הייתי בהלם.
הבת שלי עצרה להסתכל במראה של הבניין והתגובה שלה "את נראית בסדר בואי נתקדם"
ולא ברור לאן היא ממהרת!!!!
היא לא מתפללת, לא נכנסה בכלל לבית הכנסת.
אני רצה אחרי הילדים בגינה והיא מביאה לי כל מיני שכנות שרואים עליהן שלא רצו לבוא והיא כמעט לקחה אותן בכוח שיבואו לראות את הנכדים שלה...
וואו
יחסים זה דבר מורכב מורכב




אני בעד שישלחו טעימות