ואם לא תשנו את הדיסקט זה ימשיך.

אני הכי מבינה אותך בעולם

גם הבנים שלנו בודקים גבולות בלי סוף.

אני מפחיתה ביקורים במשפחה כי אחרת נוצרת עוינות כלפיהם.

ובעיקרון בעלי ואני קיבלנו עצה מאחד המטפלים, לא זוכרת מה הטייטל שלו, שרק אחד מאיתנו מתמודד עם שובבות וברגע שנגמר הכוח מסמנים לשני.

כדי להחליף אחד עם השני.

כי אם שנינו יחד זה גומר אותנו.

וואי נשמע לא נעים!

נראה לי שכולם מעולפים עליהם אבל גם כל הזמן מבקרים ומעירים ומתלוננים. עלינו ועליהם.

השיא היה שאחד האחים שלי פשוט דחף את הבן שלי על השולחן בסלון והוא נפצע.

היום אבא שלי אמר לאמא שלי תחשבי שאת עוד כמה שעות נשארת לבד והם חוזרים עם השובבים האלה הביתה.

כואב לי. ואבא שלי בן אדם מאד טוב ועדין ורגיש.

ואין לי מילה להגיד כי הבנים שלי באמת מגזימים לפעמים.

לכן אני לא הולכת כל שבת. משתדלת שזה יצא פעם בחודש כזה.

לצד השני בקושי הולכים לשבתות. אחת לכמה שנים.

מצד שני. והוא צד חשוב מאד. אני לא רוצה לעצור להם את השובבות.

נכון, לא רוצה שיסכנו את עצמם. אבל כל עוד הם לא מסכנים את עצמם אני מאפשרת להשתולל. זה חלק מהחיים. זה חלק מהאופי שלהם. מעדיפה אותם ככה מאשר כמו נקבות.

ואני בטוחה באלף אחוז שבגיל מסוים זה יתאזן (הם בני 9 7 ו4).

אז עוצרים כשזה מוגזם. ובדכ רק אחד מאיתנו ואם הוא מרגיש שהוא בקצה אז מסמן לשני והשני נכנס לפעולה.

יש לי אחד שמתחצף. אוהו איך הוא מדבר אלינו.

מכניסה לחדר שישקול מילים.

ולגבי ממתקים- לא קונה. אין ממתקים אז לא אוכלים ממתקים.

ואם קונה- מחביאה. ומביאה להם בעצמי.

אנחנו בכלל לא מענישים כי הם אפילו לא נכנסים לחדר אצלנו אז אין טעם.

גם אלף פעם מבחינתי.

אני לא משאירה שעות בחדר. 5 דק.

זה עושה ריסטרט קטן וגורם לו להבין שלא שווה לו פעם הבאה.

והמחבוא - לא במטבח. בחדר שלנו. בארון גבוה גבוה.

יהיה קשה בהתחלה. זה גמילה

אבל כנראה צריכים את הניתוק

🤣🤣

תקראי את שני חלקי המשפט שהגבת עליהם..

אני כן נעלבת

אבל טוב שיש חצי נחמה שעוד אנשים שותפים לזה.

הם ילדים טובים אבל לפעמים עושים שטויות ולא נרגעים. אני לא זוכרת את אחיינים שלי ככה וגידלתי המון. היו ממושמעים וכיפיים.

עם הורים אנחנו בודקים גבולות.

אני לא נפגעת מאבא שלי.

מאחי נפגעתי מאד! ארזתי את הדברים וחזרתי הביתה פשוט.

ועוד משהו מוסיפה- הכי שובב שלי,הוא הכי רגיש שלי וטוב לב.

אז לפעמים כשהוא ממש מעלה לי את הסעיף אני מנסה להיזכר בדברים הטובים שלו וזה מרכך אותי כלפיו.

הוא היחיד שהתגעגע אלינו כשנסענו לחופשה בעלי ואני.

היחיד שדואג לנו.

עם כל הסערה שלו הוא עם לב טוב ורגיש.

וממליצה עוד דבר- תני להם 10 דק לכל אחד לבד איתך או עם בעלך.

כל יום תנסי.

זה עוזר גם להרגיע וגם יגרום לך לראות אותם בעין קצת יותר חומלת.

וגם את תצרי ערוץ תקשורת מאד חשוב מולם

שיספרו לך מה קורה איתם וכו.

שכולם יוצאים עליהם

לא כרגע.

יש לי עוד דברים להתמודד איתם לפני הדרכת הורים😅

מול אח שלי- הוא נגע לו ביד תוך כדי שאחי שיחק במחשב (אחי גיימר כזה אז זה חירפן אותו).

מול האחרים- צועקים. טורקים דלתות. לפעמים שוברים דברים. אבל בעיקר הצעקות.

פעם אחרונה שבן שלי שבר משהו- לקחנו לו 10 שקלים מהדמי כיס כדי לקנות חדש.

לרוב מתנהגים אליהם מאד יפה ואוהב ומפנק.

לרוב

אחי שהתעצבן- 99 אחוז מהזמן משחק איתם בכיף.

גם אבא ואמא שלי מפנקים אותם ויוצאים איתם והכל.

אבל יש מצבים שהם מביאים אותם לקצה. וזה בסדר.

אני לא מצפה מההורים שלי להחליף אותי.

אני מודה להם מעומק ליבי על כל מה שהם עושים למענם וזהו.

אני באמת באמת לא מתרגשת.

כי הרוב טוב, והרוב קובע😅

אני גדלתי בת בן בנים.

אחותי הגיעה כשהייתי כבר בכיתה ו.

האחים הקרובים אלי הם בנים.

וככה הם התנהגו.

כאילו זה ממש טבעי לי🤷‍♀️ לא מפחית מהקושי- אבל המציאות היא לא חריגה.

זה מה שילדים עושים.

בודקים גבולות.

משתוללים.

לפעמים מתחצפים.

הם ילדים כפרוני עליהם. זה בסדר גמור. ושהקב"ה ישמור לנו עליהם תמיד באנרגיות ובשמחה ובאהבה.

ומנגד. זה בסדר שאנחנו גם עייפים לכן אנחנו משתדלים מאד לעשות חצי חצי בנושא הזה.

אני ממש נוזפת בהם ולוקחת את הגישה של המשפחות שמעירות ואני לוקחת את זה ללב

איך אפשר להיות יותר כמוך?

ממש סבלתי החג

אני לא מצליחה להבין אם זו השתוללות כללית

או שזה חוסר גבולות וחוסר הקשבה וקשיים איתכם גם כמו לא הולכים לישון

דורשים לשבת איתם מלא

לא יושבים לאכול

כל דבר זה מריבה

כאלו

שאני עצבנית על הילדים

כועסת על המשפחה שלי

ומרגישה ריחוק וניכור

ולוקחת ללב

גם בעלי חושב שהם ילדים והוא אופטימי מטבעו וזורם ולא כמוני חושב על זה

ואח"כ אני כועסת על עצמי שככה אני חושבת על הילדים שלי

הם התנהגו מתחת לכל ביקורת

וגם צמתי וגם כעסתי

וגם היה לי קשה

וגם התעצבנתי על הביקורת כלפיהם

ובבית הכנסת ראיתי ילדים שהתנהגו למופת

ואז כעסתי על עצמי על המחשבות שלי

אמא שלי התקשרה במוצש לשאול איך היה ועניתי בחמיצות כי נמאס לי מההערות כלפיהם

נכון רב הזמן הם לא התנהגו יפה

רק ככה בצהריים היום הם התאפסו ושיחקו איתי יפה ואז הם היו ילדים מדהימים אבל זה אחרי שממש רדפתי אחריהם כל היום בבית כנסת ובבית

אבל זה מי שהם באמת! טובים!

הם ילדים!!!

זה מאד נורמלי.

אני נוסעת וקונה דברים שיעסיקו אותם שעות.

במלא כסף.

קניתי להם לגו סופר מושקע.

וכמה וכמה פאזלים. ואז הם יושבים ומעסיקים את עצמם.

ואני לא יוצאת איתם לתפילה.

הגדולים הולכים לבד- הקטן נשאר איתי.

אני לא בודקת את הכוחות שלי בזמנים כאלה.

בצומות אחרים שהם בימי חול- שמה מחשב עם ערוץ מאיר וזהו

אף אחד לא לימד והכין אותנו להיות הורים.

אם תדעי מה עבר לי בראש הרבה פעמים או מה הוצאתי מהפה- את תזדעזעי.

ואני הזדעזעתי מעצמי כ"כ הרבה פעמים.

אבל בסוף אנחנו בני אדם.

אני לא אומרת שזה בסדר, אלא שזה קורה.

ולא על בסיס אירוע חד פעמי,

את לא חושבת שזה טיפה בעייתי להמליץ על דרך פעולה שהביאה אותך למצבים האלו לאחרים?

אין לי חבורת בנים אנרגטיים, אני באמת לא מכירה את ההתמודדות הזו מקרוב,

(היה לי אחד שהוא כמו שלושה, אבל לא הייתה דינמיקה שלו עם אחים שמדליקים אותו)

אבל מה שבטוח כשלא הייתי מרוצה ממה שקרה אצלי בבית עצרתי לחשוב איזה שינוי עומק אפשר לעשות.

מבינה שיש לך צרות גדולות יותר, אבל הייתי נזהרת מלנרמל את המצבים האלו לאחרים.

(ואין לי מושג מה עשית/חשבת, אולי זה לא מזעזע בכלל. אם כי בעיני להשכיב ילדים לישון בצרחות ועצבים דבר כבשגרה זה כבר נורה אדומה להתנהלות לא תקינה שהייתי מנסה לשנות מהבסיס)

יש הבדל גדול מאוד בין לתכנן איך להתמודד עם השובבות והאנרגיות הגבוהות, והתורנות בינכם בעיני מקסימה,

לבין לנרמל חוסר שליטה עצמי והתפרקות של ההורים.

אנחנו בני אדם, לא מושלמים, אבל יש לנו את הכח ללמוד ולהשתפר.

אמנם לא תקין שהורים מתפרקים על בסיס קבוע

אבל זה נפוץ יותר ממה שמישהו רוצה להודות

כדי שזה לא יקרה

צריך מודעות והסתכלות נכונה ושליטה על קצב החיים

מה שלהרבה אנשים פשוט אין

וגם לא באמת יהיה

כל עוד לא עוצרים ועושים חושבים

השיח הזה ככ לא קיים

לא בהקשר הורי

ולא בהקשר עצמי

לא חושבת שהיא צריכה עוד הלקאה עצמית מעבר למה שיש לה.

לאורך כל השרשור הבאתי טיפים לדברים שעוזרים אצלנו להתמודד.

האם תמיד אני מצליחה להתמודד? לא.

אני אמא 9 ומשהו שנים ברוך השם.

אז כן, כמות הפעמים שהרגשתי חשבתי או וואטאבר היא גבוהה. ולכן התבטאתי פה עם צמד המילים- הרבה פעמים

כי זה מרגיש הרבה.

הדבר האחרון שאני צריכה זה עוד נקיפות מצפון.

הכל בסדר אצלנו ברוך השם.

הילדים שמחים מאושרים מסופקים ומטופחים טפו טפו. פיזית ורגשית.

לא הבנתי איך הוסקה המסקנה שאני משכיבה כל לילה בצרחות.

זה ממש לא הדיבור.

(כנראה כי כתבתי הרבה פעמים אבל הסברתי את עצמי לעיל).

אבל כן, קורה.

כשאני אמא 9 שנים. ואמא לילד מאתגר כבר 7 שנים- אז קורה. וזה מרגיש הרבה ולכן גם כתבתי הרבה פעמים.

והכל בסדר.

היא לא צריכה עוד הלקאה עצמית מעבר למה שיש לה.

ואני מרוצה מההורות שלי. ומהאמא שאני. ונפעמת מההורות של בעלי.

ואכתוב בדומה למה שכתבתי לאפונה- כשלא יודעים איך דברים נראים מקרוב- אין מה לנסות להוכיח או לשפוט.

אני לא מתכוונת להצטדק או משהו.

אלה ההתמודדויות שלנו. מבחינתי אני מתמודדת מדהים.

האם יש מקום לשפר? בוודאי, תמיד.

האם אני מרוצה מכל מה שיוצא לי מהפה או עובר לי במחשבה? לא.

אבל מה שבטוח לא יעזור לאמא שמתמודדת זה להגיד לה את לא בסדר את לא מתנהגת טוב וכו.

בהרגשה שלי הפותחת במין לופ.ושניה רגע להסתכל על עצמה בעין חומלת רק יעזור.

גדול על התמודדות לא פשוטה♥️

את נשמעת אישה ואמא מאוד מודעת, מאוד ריאלית ומאוד יציבה בהורות שלך.

לא התכוונתי להוסיף עוד למצפון שלך. ולא חלקתי על הטיפים שהבאת, וחושבת שהשיתוף שלך חשוב וגם אני למדתי רעיונות ממך.

מה שאת עושה בבית שלך עם כל המורכביות זה דבר אחר. כמו שאני לא מבינה את התמונה הגדולה, גם אחרות לא מבינות אותה ולכן צריך פה זהירות.

מבינה מה כוונתך שיעזור לפותחת להסתכל על עצמה בעין חומלת, קצת חולקת על הדעה הזאת

אבל בכל מקרה הדגש בעיני שצריך להבין שאפשר אחרת.

למה את לא שם. זה שלך ומאוד תלוי בנקודת הפתיחה וההקשר הרחב.

אבל אחרות יכולות לשאוף לשם ולא להכיל מצבים שמזעזעים אותן או בכללי.

(שאין לי מושג מהם, אבל בעיני כשאמא מזועזעת מעצמה פעם אחרי פעם היא כן צריכה לעצור ולחשוב ולקחת עזרה בתשלום. את כותבת שאצלך זה לא כמו שנשמע קודם, מאמינה לך לגמרי, הביקורת היא לא על מה את עושה או לא עושה אצלך בבית אלא על המסר הכללי)

לכן אומרת שזה אנושי לטעות. אבל גם אנושי שאם טעות חוזרת על עצמה, אז אפשר לתקן אותה.

(לא את ספציפית, כל אמא שמזהה טעות בהורות)

לעניין החמלה,

בעיני החמלה היא כלפי האתגר עצמו, לגדל ולחנך ילדים זה אחד הדברים הקשים.

גם חומלת על מי שלא קיבלה דוגמה אישית ראויה בבית, שם קשה כפליים.

חומלת על מי שהסביבה משפיעה עליה לרעה בביקורתיות יתר.

אבל את כל החמלה הזאת צריך לנתב לעשייה שיוצאת מהמקום הקורבני הזה.

זה לא שאין פתרון, ואם הפותחת מחפשת הדרכה שתוציא אותה מהמצב,

שתדע שזה אפשרי לגדל ילדים באווירה אחרת.

האם הכל מושלם? ממש לא

ועדיין שונה מאוד.

ובשולי הדברים,

על רקע מה שכתבת, התרגשתי, לקרוא על הפרגון לבעלך.

אמא אחת תהיה מזועזעת מעצמה על זה שהיא טיפה הרימה קול. ואמא אחרת תעשה מלא דברים לא וואו ועדיין תרגיש שלמה עם עצמה.

דווקא אמהות עם מצפון הרבה פעמים מזועזעות מעצמם , מלקות את עצמן על כל דבר.

גם לגבי יחס הפותחת, בעצמך כתבת שילד שלך בערך באותו גיל מתנהג בערך כמו ילדים של הפותחת. אז בשביל מה היא אמורה לקחת קורס שאת ממליצה אליו , אם תוצאות יהיו אותו דבר?

מה המצב של הילד ומה הגבולות של האמא.

כשאמא מרגישה חוסר אונים מול הילד שלה, שהוא מביא אותה לקצה ואחרי הקצה, שהיא חוששת מאינטראקציות איתו שעלולות להסלים או מהצבת גבולות -

זו עמדה הורית מאד קשה ולא טוב להיות בה, לא עבור ההורה ובטח לא עבור הילד.

גם אם יש הרבה אמהות שנמצאות שם תקופה או באופן קבוע...

לק"י

היא הנחיית הורים?

(אותי זה פוגש גם בבית, וגם בעבודה).

להוריד סטרס.

אבל אם המוקד הוא הורות אישית הייתי פונה להדרכת הורים בגישה היקשרותית.

לצערי אין ברוב מקומות העבודה מענה לצורך בעיבוד רגשי. אבל אני מאמינה שכל תהליך שעוסק בויסות מייצר אדוות שמשפיעות על כל תחומי החיים.

בדרך כלל הורים מגיעים סביב ילד אחד שיותר מאתגר והרבה פעמים מתרחבים בהמשך, אבל בהחלט אפשר לבוא עם כל מה שמאתגר בהורות.

שמעלה את הקושי,

בוחנים את התגובה להתנהגות ואת התקשורת באופן כללי

ואת תפיסת וחווית ההורות.

זה כמו שתגידי גם אני וגם קונדיטורית מתחילות מאותה נקודת מוצא

רק שלי יוצאת עוגה שאני לא מרוצה ממנה ולקונדיטורית כן,

אבל מה יש לי ללמוד שתינו מתמודדות עם אותו מתכון...

אם הפותחת מרגישה מותשת אחרי שרדפה אחרי הילד לבוא לאכול, ואני לא (לצורך הדיון) אז יש פה הבדל

למרות שההתנהגות ששתינו מתמודדות איתה לכאורה זהה.

זה עוד יותר מחדד שזה שילד לא רוצה לבוא לאכול סעודת שבת עם כולם, זה לא פגם בייצור, זו התנהגות נורמלית בהתחשב בא-נורמליות של החג.

כדי לדעת איך להגיב לסיטואציה צריך לרדת לפרטים,

אבל כתיאור מקרה בהתחשב בחג שכולו ממתקים ושעות משובשות זה טבעי, ואם גורמים לילד לשבת סביב השולחן שלא מרצונו, אז הוא יקום כמה פעמים, מה שגורם למאבק מיותר סביב שולחן השבת, במקום להנות מהארוחה מתוסכלים מהמרדף אחרי הילדים וממילא לתחושת כישלון.

כשלא מנסים להנדס ילדים, אלא קשובים לצרכים שלהם וממילא מגיבים בהתאם, אז שיתוף הפעולה עולה והסטרס ההורי נרגע. (או להיפך הסטרס נרגע ושיתוף פעולה עולה, בעיני זה בד בבד, לא משנה מה קודם)

ואת זה למדתי בהדרכת הורים. לי זה עזר ולכן ממליצה הלאה.

מקבלת מה שאת אומרת.

ולא הוספת לי מצפון אל דאגה.😄🩷

המצפון שלי עובד שעות נוספות- והוא קיים מול עצמי בלבד. כלומר אחרים לא במקום של לערער אותי היום (וברוך השם על זה אלף פעם ותודה לעבר המאתגר שלי בנושא ביקורת והערות).

ילדים בהגדרה בודקים גבולות.

ואם הם מגלים שאבא ואמא מותחים את הגבול- הם ימתחו.

הגבול צריך להיות ברור. ולהתמיד בו.

מבין שנינו- אני זו שיותר קשה לה עם הצבת גבולות. אז איתי הם מרשים לעצמם יותר.

מול בעלי הם מנסים אבל פחות.

אבל נשמע שלכם זה סבבה ואתם לא מתרגשים

את לא יושבת איתם שעות בהרדמות? ולא עושים לך בעיות באוכל?

כלומר אם היה לכם קושי בבית איתם מניחה שהייתם פונים ליעוץ לא?

בוודאי שיש.

במיוחד עם אחד ספציפי שרואים שזה יושב על עניין רגשי.

אבל יש לנו עוד קשיים אחרים שאני מוציאה מאות שקלים בחודש אז אין לי כרגע הכנסה פנויה בשביל זה.

לקחתי אותו אגב למטפלת רגשית והיא 'פיטרה' אותי. כתבתי על זה פעם.

היא אמרה שלא יכולה לפתור איתו את העניין עד שלא נסתדר שנינו מבחינה זוגית.

אני לא אומרת אל תקחי הדרכה.

אבל קחי בחשבון- שבהדרכה יש שיעורי בית.

ידרשו ממך להיות עקבית, להיות אסרטיבית, להיות ברורה.

לכן מה שכתבתי מראש- שאתם צריכים קודם לשנות דיסקט. אם אתם לוקחים הדרכה אתם באים כדי לעבוד.

תקחו את זה בחשבון.

שלא תשרפו כסף לחינם

שבכלל לא בכל הדרכה זה מה שיעשו (יתנו תכנית עבודה שדורשת החקה ועקביות).

בהדרכות על בסיס התנהגותי כן, אבל בהדרכה היקשרותית ממש לא.

קודם כל תהיה התבוננות מעמיקה על המצב הכללי של הילדים:

מה קורה בחיים שלהם מכל מיני בחינות, ההיסטוריה שלהם מינקות ועד עכשיו, מה מצב הקשר וגורמים נוספים, ועל בסיס המידע הזה ניתוח של הסיבה שהילדים מתנהגים כמו שהם מתנהגים, ומה הצורך שלהם שזקוק למענה שהחיסרון שלו גורם לו לאותה התנהגות.

במקביל תהיה התבוננות יחד עם ההורה בצרכים שלו עצמו כדי שיוכל לספק את אותו מענה לילד (מעמיקה יותר או פחות תלוי בהגדרת התהליך ובהכשרה של המדריך/ה, אבל בודאי תהיה לזה התייחסות). לצורך העניין אמא שקשה לה החזקה ועקביות לא תקבל תכנית שמבוססת על התמדה - גם אם זה מה שהיה עוזר לילד.

אני גם ממש לא מסכימה עם המשפט "ילדים מחפשים גבולות".

חיפוש גבולות זה לא פעילות שתורמת להתפתחות של הילד ובטח לא לקשר שלו עם ההורים, ואם ילדים באופן קבוע מתנגדים לגבול כדאי לבדוק מה הסיבה ולטפל בה.

ולגבי מה שכתבת על זוגיות והורות, המטפלת צודקת. ילדים זקוקים למצע של זוגיות טובה בין ההורים כדי לגדול על גביו. אם יש לך משאבים להשקיע במשהו - קודם כל זה.

אבל זה בהחלט חלק ממה שילדים עושים.

לא תמיד.

לא כל הזמן.

אבל בהחלט חלק מהגידול שלהם.

ובטח מגידול של בנים תוססים ופעילים.

לא צריך לאבד את זה מול העניין הזה.

(אני אומרת את זה גם לעצמי כי אני הרבה פעמים מאבדת את זה)

ונשמע שאצלה זה לא שהם מתנגדים לגבולות- אלא שההורים לא מצליחים לשים את הגבולות. כי אין להם כוח זמן או לא יודעת מה. לא שופטת.

הילד לא מתנגד- הוא חוצה אותם פעם אחר פעם כי אין מי שיציב לו אותם.

לצורך העניין אם ההורים לא מסכימים סוכריות בשעות הערב.וכשהילד לוקח אף אחד לא מתנגד לו- אז גם מחר הוא יקח. וגם מחרתיים הוא יקח. אם אין מי שמסוגל, מכל מיני סיבות, להציב את הגבול- הילד יחצה אותו.

לא באה בביקורת חלילה ולא שופטת לשניה. בתוך עמי אני יושבת. גם לי קשה יותר לשים גבולות מאשר בעלי.

ולגבי הזוגיות- ברור שזוגיות טובה צריכה להיות בסיס.

אבל אני חושבת שזה לא אמור למנוע ממנה לטפל בנו.

מלכתחילה קלטתי שהיא נזהרת להגיד שהיא מסוגלת להצליח איתו. עוד לפני שהבינה מה מצב הזוגיות. אז הרגיש לי שהיא קצת תופסת טרמפ על זה ששיתפתי אותה. שיתפתי אותה לקראת סוף המפגשים.

ומנגד מהתחלה היתה רומזת שהיא לא נתקלה בהתנהגויות כאלה וכו.

ולגבי סוף ההודעה שלך - הדברים שאני כרגע משקיעה בהם הם אחרים. לצערי. בלי להכיר את כל הרקע שלנו לא ניתן להגיד שעבודה על הזוגיות היא קודמת לכל. כי היא לא- במקרה הזה.

ברוך השם אנחנו נושאים פירות בדברים שאנחנו משקיעים בהם. כי שמעי קטע- המטפל לא יודע על הרקע הזוגי שלנו. ולכן אין לו שום סיבה לנפנף אותנו בתירוץ מטופש. ואותו ילד שמטופל פורח.

תודה להשם שימשיך ככה.

גם שגויה וגם מזיקה.

ילדים בריאים ונורמליים במצב רגשי טוב אמורים להסתגל היטב לגבולות של ההורים. ברור שהם גם עוברים מידי פעם על הגבולות...

אבל הם עושים את זה כי יש להם דחפים ורצונות שמתנגשים עם הגבולות של ההורים - סקרנות, אגרסיביות, עוררות וכד'.

כשמגדירים את זה "בדיקת גבולות", זה נשמע כאילו הם מחפשים דוקא לעשות מה שאסור, וזה לא מצב בריא. במצב כזה צריך להבין מה גורם להתנגדות הגבוהה, או למה הילד מתקשה להסתגל, או האם הגבולות סבירים.

הביטוי "מחפש גבולות" מזמין התעלמות מכל הדברים החשובים האלה.

במקרה של הפותחת היא כן מנסה להציב גבולות אבל זה גורם למאבקי כח. זה מצב שורש התבוננות ולא הפעלה של יותר כח.

ולגבי המטפלת הרגשית - נשמע שהיתה שם מורכבות. ב"ה שהילד בטוב עכשיו, מקווה שימשיך ככה ותראו ברכה ומנוחה בכל העניינים וגם בזוגיות.

שלי יחסית גדולים.

אולי בן ה4 מבקש שנלטף לו את הגב.

ולפעמים אנחנו בהחלט רודפים אחריהם שיעלו למיטות.

ובעלי שם להם סיפורי צדיקים בהקלטה הם אוהבים ונרדמים ככה.

הרבה פעמים אחרי צרחות שלי ועצבים שלו 😅

זה מחרפן באותו רגע מאד.

אבל כשאני יוצאת מהסיטואציה אני זוכרת שהם ילדים.

במה שכן עושים עבורי אותם אנשים שמעירים לי.

גם אם זה צובט לי זה לכמה דק. (או שעות, במקרה של אחי). אבל זה יעבור לי כי אני יודעת שהם אוהבים אותם ואותי המון.

האחרים שמעירים והם לא קשורים אלינו מדי- שילכו לחפש😅

גדלתי גם בתור ילדה שמקבלת הרבה ביקורת והערות והקטנות על המראה החיצוני שלי.

והייתי נפגעת המון. המון המון המון.

אבל מניחה שבסוף זה משהו שגם חישל אותי.

היום אני שמה פס ארוך.

התנהגויות חיוביות?

אצלנו זה עזר בהרבה דברים

הרמת ידיים, ריבים בין אחים

לתת הרבה חיזוקים חיוביים, מילים טובות, מעצימות, פידבקים להתנהגויות חיוביות שאתם רוצים לשמר.

אבל מה תעשי טבלה על כל כך הרבה דברים?

שינה בלילה

להירדם לבד

לא להתחצף

טבלת מעשים טובים לכל הילדים ותלינו אותה על המקרר. כל פעם שילד עשה מעשה טוב הוא הדביק לעצמו מדבקת סמיילי. כשילד צבר סמיילים עד סוף הטבלה הוא קיבל הפתעה (הפתעה קטנה מחנות של הכל בשקל).

אצלי זה ממש עזר ודירבן אותם לעשות דברים טובים שהתקשו לפני זה (לאסוף צעצועים, לשבת לאכול).

אין עניין לטפל בכל סימפטום בנפרד כשהכל מגיע מאותו שורש.

ועם הילדים שלכם בפרט הייתי מתרחקת מעיצוב התנהגות. זה בדיוק ההיפך ממה שהם צריכים.

אני אשמח מאד לעבוד איתכם, לחילופין יכולה גם להמליץ לך על מדריכות אחרות. מוזמנת לפרטי אם תרצי.

ואחרי עשר הצלחות מקבל פרס - עשר הצלחות ביחד לא לכל פרמטר בנפרד.

תחליטו יחד כהורים מה הקווים האדומים שלכם של "חהרג ובלציעבור". אל תגיבו יותר מדי כאלו.

ותתחילו בהם. בקווים האלו תשקיעו את מירב הכל והצאמץצותורידו מלחמות בזירות אחרות.

זה מתכון די ברור לאי הצלחה.

טבלה צריכה להיות עם פרמטר אחד בלבד, חיובי פשוט וברור

שכל אחת תעשה מה שמתאים ונכון לילד שלה

אבל הרבה פעמים זה מתכון לחוסר הצלחה ותסכול

זה עוזר לקשיים משפחתיים ספציפיים.

למשל עכשיו בשבועיים של חגים וחופש, זה מאוד עזר לי לרתום את כולם לעזרה ומילוי תפקידים שהם לא עושים ברגיל, ואני לא בבית לבקש.

מה שאני מקפידה בטבלאות מהסוג הזה (כשמדובר על ילדים שכבר מבינים ומפעילים הגיון)

להסביר מה עומד מאחורי המבצע, להסביר על הדינמיקה המשפחתית (כי כל ילד עסוק רק בדבר הקטן שהוא שכח והם לא מסתכלים על התמונה הגדולה איך זה משפיע גם על האחרים)

אני מסבירה שהמטרה של המבצע, להפוך את המשימה למעין משחק, כדי להעצים את החוויה, זו לא מטרה בפני עצמה.

ואז זה עוזר.

אבל אם זה לפתור בעיות שזה לא כמו שוכחים לצחצח שיניים או להרים צלחת,

אלא שיש מניע מאחורי ההתנהגות (קשיי הירדמות, חוצפה, חוסר שיתוף פעולה כרוני)

טבלה תגרום לתוצאה הפוכה של העמקת התסכול, חוסר שיתוף פעולה ועוד טריגר של התנגדות ומאבק כח.

כי את לא מבינה אותם, והם לא מבינים אותך ואתם מדברים בשפות שונות.

נכון ש*לפעמים* מעצם היותך ההורה, הדרך שלך תיגבר בנקודת זמן ספיציפית,

אבל זה גם שוחק ומעייף אותך, גם הם מחפשים איפה לעקוף את דברייך (לא כי הם נגדך, כי עדיין לא נרגע בהם מה שמלכתחילה הציק להם)

וככה מגיעים בקלות למצב של תחושת חוסר הובלה הורית, שחיקה ותחושת כישלון.

טבלה יכולה לעזור למשל אם עכשיו לקראת החורף הם לא רגילים לתלות קפוצונים על המתלה אלא זורקים על הרצפה, סתם כי חסר ההרגל, לא כי יש סיבה שמקשה עליהם להגיע עד החדר לסדר, אז טבלה היא כלי כדי להרגיל אותם להתנהגות החדשה שמצופה מהם.

ללמוד להגיב למה שהם עושים, במקום ללמוד להגיב למניע שלהם, נשמע קל על הדף, אבל בטווח הארוך זה הרבה יותר קשה.

מנגד ללמוד את השפה של מניעים (מה גורם לעשות את מה שהם עושים)

זה קשה בהתחלה, אבל בהמשך הרבה יותר משתלם.

לי לקח ארבעה חודשים של לימוד ותרגול, התבוננות והקשבה, עד שהתחלתי לשים לב שהיישום באמת עוזר ולא רק כלפי משהו ספציפי, אלא שכל האווירה בבית נרגעה ויש יותר הקשבה, חיבור ושיתוף פעולה.

(עשיתי את הקורס של הבית להורות מקרבת כשהגדול שלי היה בערך בן 4)

תמיד אפשר לחשוב שאין זמן וכח לתהליך עומק וצריך פתרון כאן ועכשיו.

אבל אם לא מתחילים, לא מגיעים ליעד לעולם.

ככל שהם גדלים, גם יותר קשה לעשות שינוי כי גם להם כבר מתקבעים דפוסי חשיבה ואמונות על התקשורת המשפחתית, אז כדאי להתחיל כל עוד הם גמישים מחשבתית ומתאימים את עצמם למה שקורה סביבם אחרת יהיה יותר קשה נניח כשהם יהיו בני 12 מאשר עכשיו כשהם בני 6.

בני כמה הילדים בערך?

באיזה איזור את מחפשת?

בעלך מעוניין בהדרכת הורים?

באופן כללי אין קוסמיויות בתחום הזה, והדרכת הורים כולל עבודה מאוד קשה של ההורים, ולעיתי םבתחילת הדרך אפילו הדברים נעשים גרועים יותר (ההורים מתחילים להציב גבולולת הילידיל מתקשים לקבל ומחמירים את ההתנהגות, לפעמים הקשר עם הילדים משתנה לרעה ובנוסף ההורים צריכים להשקיע הרבה אנרגיות פנימיות, להבין מה קרה ולארגן את עצמם מחדש באופן שפחות רגילים אליו ואולי לפעמים לא הצורה שבה רצו לגדל ילדים מלכתכילא...)

אני אנסה לחדד קצת את ההבדלים:

יש כל מיני גישות שאפשר ללמוד בהדרכת הורים כמו גישת ABA שזו גישה התנהגותית יותר או גישת שפר שעובדת הרבה על מסוגלות הורית (לא הכי מכירה אבל שמעתי בעיקר דברים פחות טובים, מאנשים שפחות עבד להם ופגשתי אחר כך בשלב ב' אבל זה לא אומר על השיטה עצמה אלא רק על מה שאני שמעתי עליה...)

יש שיטה נוספת שאת באה למטפלת רגשית כמו פסיכלוגית, עו"ס שיש להן מומחיות בהדרכה הורית והן בעיקר יעבדו על להבין את ההתנהנות שלך ביחס לילידםי ועל איך מתמודדים עם זה זה בדרך כלל שיטה יותר שורשית ועמוקה- אך לעיתים גם דורשת יותר זמן.

אני כפסיכולוגית ממליצה על על הדרך השניה כמובן אבל שוב כי אני מגיע המהפרספקטיבה הזו ורואה כמה השינוי הוא יותר משמעותי בעיני וגם עושה סדר באיזה אימא את רוצה להיות מה את מוכנה לוותר ומה אי אפשר, ולא רק מציעה תכניסי לחדר 1000 פעמים וכל מילה שאת ואמרת תעמדי בה... אבל כמובן הכי חשוב זה שתחשבי רגע עם עצמך איזה סוג של עזרה את יותר רוצה כי כתבת הלוואי שהייתי יכולה להכניס לכאן סופר נני.... את באמת היית רוצה שמשהו יעשה במקומך רגע את העבודה של הגידול ילדים...? מ הבעצם את רוצה שהסופר נני הזו תעשה,

תצעק עליהם במקומך תישר אותך?

תלחש לך באוזן איזה תגובה לומר? וכו'.... אני מאמינה שכשיהיה לך תשוה לשאלה של מה את רוצה מסופר נני זה אולי יעזור לך להבין איזה סוג של עזרה את רוצה...

בהצלחה מלא!!

גידול ילדים זה אתגרררררררר!!!

אין הדרכות שעושות קסמים

ילדים לא מאופסים בחג

לא רוצים לשבת לאכול

קמים מהר

דעתניים

זה קלאסי

ויש לזה גם צדדים טובים

הבעיה שלך היא לא בהכרח התמדה

היא התסכלות ואמונות לא נכונות

אני לא בטוחה שהבן שלי מתנהג מאד שונה מהילדים שלך

אבל אני מסתכלת עליו וגאה בדעתנות ובעצמאות שלו

ורואה בו ילד כמעט נטול בעיות

גם אם תלכי להרבה ייעוצים

אם לא תשני אמונה

באיך ילדים אמורים להתנהג/ להרגיש

תשארי עם אותה החמצה ביד

גם הבן שלי בגיל הזה לא ירד לאכול איתנו צהריים

ובחזור מהגינה הרמתי אותו על הידיים.

ברור כשזה שניים הכל יותר מועצם, זה לא אומר שמשהו לא בסדר עם הילדים.

הבעיה היא בתחושות שאת באה איתם מראש שהם עושים מאיתנו צחוק אז מראש זו נבואה שמגשימה את עצמה.

כשילד מפריע לו משהו צריך להבין מה.

למשל הבן שלי בחזור מהגינה עשה בעיות כי היה עסוק במה שקרה לפני כן בכדורגל.

כשאני יודעת מה מציק אני יכולה לבחור איך להגיב, אבל אף תגובה לא תהיה מהמקום שהוא לא שם עלי.

למרות שטכנית הוא לא שם עלי, והתיישב באמצע הכביש.

שמחת תורה זה חג שיש בו מעט פורקן, גם סדר יום משובש, גם הרבה חגיגות של ריקודים וממתקים.

זה טבעי.

גם עכשיו החזרה לשגר תהיה מלווה בקשיים. לא להיבהל. צריך להחזיר את הילדים למסלול בסמכות ובביטחון.

תאמיני בהם שהם ילדים טובים וכל מה שהם עושים זה לא נגדך אלא לטובתם, זה חלק מתהליך בניית האישיות. תביני מהצד שלהם איך הם מסתכלים על זה, ודווקא מהמקום הזה יהיה לך קל להבין איך להגיב להתנהגות עצמה שמאתגרת.

לגבי הדרכת הורים, אני ממליצה על הקורס של הבית להורות מקרבת. הם גם מכשירים מטפלים אז תוכלי לבקש המלצות.

בכל הדרכה תצטרכי לעבור תהליך של שינוי תפיסה. זה לא רע, זה נהדר. זה יעזור לך מול הילדים עכשיו, כשהם יגדלו, ומול הילדים העתידיים בע"ה.

אני מבינה שמהמשפחה את מקבלת מסרים הפוכים וזה מבלבל אותך מאוד.

אבל העובדה שאת חוזרת לכתוב גם פה פעם אחרי פעם, למרות שאת מכירה את כל סגנונות התשובות, מוכיחה שאת כן מאמינה שיש אמת גם בגישות ובהסתכלות אחרת גם בלי להכיר את הנפשות הפועלות, רק מתוך מה שאת כותבת.

האם כל הפעילות עם משפחה הייתה מותאמת לילדים?

ילדים קטנים לא יכולים לשבת הרבה זמן. והם כן מרעישים וגם רבים פה ושם.

אולי הם הרגישו שאתם רק רוצים לדבר עם משפחה והיו צריכים לגרום לכם להסתכל עליהם דווקא.

לא אומרת , שאסור לך לשוחח עם בני משפחה, דווקא חשוב שילדים ילמדו לכבד את זה , אבל המינון הוא חשוב.

אם קשה לילדים בבית כנסת , לא חייבים ללכת לבית כנסת.

מה עוד? שדר שלך. שמת לב שאצל מורות מסוימות כולם יושבים בשקט ואצל אחרות חגיגה לא נגמרת? לכאורה הן עושות אותו דבר אבל שדר שונה. אחת משדרת שהיא פה המבוגר האחראי והשניה משדרת חולשה. אחת אומרת שקט וכולם שותקים, שניה אומרת שקט וכולם צוחקים.

את צריכה להאמין בעצמך. לשדר ביטחון עצמי.

אני לא אובייקטיבית אבל ממליצה לפנות לשרות הפסיכולוגי המשלים בשרות הפסיכולוגי, יש שם הרבה פסיכולוגים חינוכיים שיכולים לסייע לכם כהורים בחשיבה על מהם הצרכים של הילדים, מה הצרכים שלכם ואיך בונים הורות שמתאימה עבורכם ועבורם.

בנוסף ממליצה על לירז מוזס או על יפעת בנג'ו באופן פרטי, מקבלות בפ''ת

שתיהן מעולות ושתיהן מקבלות בפ''ת

והשרות הפסיכולוגי בעיר מקצועי מאוד.

בעיני עדיף ללכת למקום שנוח להגיע אליו גם מבחינה טכנית שזה לא יהיה גורם שיפגע ביכולת להגיע לאורך זמן כי הדרכת הורים זה לא פגישה אחת או שתיים של כמה טיפים אלא עבודה על שינוי גישה שלוקח לא פעם הרבה זמן

אם תרצי אני יכולה לתת לך המלצה גם במקומות אחרים

ממליצה על מיכל לזיגר שרקא שמקבלת בגני תקווה, על יעל צבי סבן שמקבלת בראש העין , יש לי המלצות נוספות אם תרצי

קודם כל חיבוק ענק, איזה פגיעה בבטן הרכה.

דבר שני, הצורה שהוא מציג את זה כאילו נכפה עליו השינוי הזה בחשק היא לא נכונה.

חשק, משיכה, רצון ליחד זה גם עניין של עבודה זוגית. זה ביטוי של הזוגיות, ולמרות שזה לא אחד לאחד, המצב המיני הוא הרבה פעמים תמונה מראה של המצב הזוגי.

לא כתבת שום דבר על הזוגיות שלכם חוץ מהעניין הזה, אבל אני חושבת שהמקום להתחיל ממנו הוא עבודה זוגית.

לגבי הפורנוגרפיה

אני לא בעלת ידע מקצועי, אבל אני מניחה שסף הריגוש הולך ועולה אם מתרגלים לכזה דבר. ולכן מצב כזה דווקא היה מעלה לי שאלה אם החסימה עזרה בסופו של דבר להפסקת הצפיות. שוב, אני לא בעלת ידע מקצועי, רק שזה מה שאני הייתי חושבת.

לא זה לא רגיל.

אולי אין פרפרים וריגושים מכל מגע כמו בהתחלה, אבל משיכה יכולה להחזיק כל החיים.

במיוחד (מקווה) שהסיפוק המיני שלו לא ממומש בשום מקום אחר (פרונו לא משתווה לדבר האמיתי).

יש כאלה גברים שממש לא מסוגלים להיות עם אישה בהריון, מפחד, רתיעה (יכול להתבטא אולי כחוסר משיכה)

אולי מדובר רק על התקופה הזאת?

משיכה בזוגיות מורכבת מהמון גורמים, קודם כל אהבה, אינטימיות רגשית, נתינה, זמן בילוי ביחד, אולי כדאי להשקיע קודם שם?

רק שהטענה שלו שהמשיכה ירדה בגלל הזמן לא נכונה

בטח לא באופן גורף.

אולי ההשקעה בזוגיות ירדה (אולי של שניכם) ומשם זה משפיע על המשיכה.

או שיש בעיה עמוקה יותר במיניות שלו (כתבת שאת שמה לב לחרדת ביצוע, זה יכול לשתק את החשק)

שאתם בתקופה מאוד אינטנסיבית.

3 ילדים ב5 שנים.

אתם כנראה יותר בדינמיקה של אבא ואמא מאשר זוג.

אולי תשקלו לקחת מניעה כדי לייצב קצת את הזוגיות ולתת לה יותר מקום.

הקביעה שלו, שזה בגלל הזמן, גם לא נכונה וגם מייאשת, כי לדעתו הזמן עובד לרעתכם.

לדעתי כשתשקיעו בזוגיות, בבילויים, תזכרו למה בחרתם אחד בשני מההתחלה, וסיכוי גדול שגם המשיכה תחזור.

ולכן כדאי לבדוק אם יש משהו שיכול לעזור לזה.

זה יכול להיות פרקטית- איפור/ לבוש/ אביזרים/ ריח וכו' איך מעוררים חשק ותשוקה

וזה יכול להיות משהו משמעותי יותר כמו טיפול עבורו.

כדאי מאד להשקיע על זה, חמש שנים זה באמת מעט וזה ממש לא אמור להיות ככה.. תתפללי על זה גם.. חיבוק, זה לא קל..

לא מפסיקה לבכות..

אנחנו בטיפול זוגי כבר 3 שנים אבל בתחושה זה לא נוגע לאנטימיות.. כל פעם שמעלה זה איכשהוא נדחק ולא מטופל

עשינו עבודה זוגית גדולה מאוד, התחלנו במקום נמוך (הלכנו לטיפול בעקבות שתפסתי אותו צופה שהיינו במשבר עצום...)

לגבי רתיעה מאישה הריונית, בהריונות הקודמים דווקא כן היה לו חשק, לכן זה פגע בי שדווקא הפעם לא (פתחתי על זה שירשור בזמן אמת אם מישהי זוכרת)

חשבתי שאחרי הלידה זה ירגע

וכן יצא שכשהיינו מותרים כן היינו יחד (זה היה לזמן קצר כי ילדתי ממש לא מזמן) אבל לא כמו שזכרתי מבעבר עם החשק שהיה לו.

לגבי חידושים, לבוש אביזרים.. רגיש מאוד

אני דווקא בעניין ומציעה, גם אני הרגשתי צורך לגוון ולחדש (דווקא הוא כל הזמן אומר שטוב לו ככה)

אז שאלתי אם ירצה שאקנה משהו חדש, בפעם הראשונה. אמר שכן.

קניתי.

ואז כשהגיע הרגשתי ממנו מן חרדת ביצוע. היה פיצוץ מטורף ולא הבנתי למה. אח''כ אמר שמרגיש שאני מעמידה אותו במבחן. הזכרתי לו ששאלתי ברגע של קירבה ואמר שהוא רוצה לנסות. ענה לי שהוא חשש לומר לא.

מרגישה מבוישת שככה נפתח בפניו והוא עשה לי את זה. בנתיים זה יושב אצלינו סגור כבר שבועיים.. לא מעניין אותו בכלל מה קניתי

לגבי לבוש, אין לי את הביטחון שאלבש משהו והוא מתלהב על זה.

זה קרה לפעמים, והיו פעמים שהיה עייף והחלפתי לפיג'מה בבושת פנים ממש. אין לי כוחות נפש לניסיון כזה.

ושאנחנו כבר מתחילים ואני מציעה לו הוא לא רוצה לעצור באמצע כי אז הוא נכבה

הוא כאילו זורק הכל עלייך.

לו אין חשק

את צריכה לעשות עבודה

והוא לא עושה שום צעד קדימה כדי שמשהו ישתנה..

אני לא יודעת שיש לי פתרונות אבל אני אשמח לנרמל ולחזק אותך

שזה נורמלי מאד שאחרי תקופה בזוגיות מחויבת החשק משתנה וכמעט תמיד יש גם פער. אני רואה בעלי מקצוע שמדברים על זה.

בדיוק היום שמעתי את אוריה מבורך אומרת בפודקאסט שמחקרים מראים שהצופה בפורנו לא חושב שזה משפיע על חיי המין ועל הזוגיות שלו אבל סטטיסטית זה כן

לא תמיד אני עונה מייד אבל אני אשמח לדבר

אחרת אין מצב שכ"כ הרבה אנשים היו מחזיקים שנים רבות של זוגיות ארוכת טווח.

יכול להיות שהוא מרגיש וחושב באינסטינקט ראשוני זה ההרגל, אבל לענ"ד זו לא הסיבה השורשית.

אולי זה קשור לצפיה, אני לא מבינה בזה או לדברים אחרים בזוגיות או אצלו אישית.

לא חושבת שבאמת אפשר להיות ביחד נטו ממקום שכלי, זה לא מחזיק...

מה שכן מאוד מבינה את הפגיעות סביב להציע דברים ולהדחות, זה מאוד מאוד קשה ופוגע ואולי בשלב הזה עדיף לך להימנע מזה.

( מה גם שמרגיש לי שזה לא באמת הפתרון)

הייתי משחררת לחלוטין את העניין של הצפייה בפורנוגרפיה. לחלוטין.

זה שלו. ירצה יצפה, לא ירצה לא יצפה. אני לא נכנסת לזה ולא בולשת.

גם אני הייתי שם ממש, והבנתי שזה משפיל קודם כל אותי, המעקבים האלו.

דבר שני- אני נסיכה. אני לא מחזרת אחריך, אני לא מנסה לקנות אביזרים בשבילך, ואני בטח לא מנסה להתאמץ כשאתה מסתכל עליי מרחוק.

אני הפרס. אני גולת הכותרת.

אתה רוצה את כל הזוהמה של האייפון? בבקשה. רק אותך זה משפיל. אף גבר לא אוהב את עצמו אחרי צפייה בפורנו. גם לא גבר חילוני.

אתה רוצה את הדבר האמיתי?

קודם כל תבין שזה לא מובן מאליו.

ודבר שני- אתה בא אליי. לא אני אליך.

זה נשמע קצת כמו אינטריגות ומשחקים.

אבל- זו האמת.

ברגע שאת כבר לא תשאלי את עצמך מה קורה אתו, אם הוא ירצה שתהיו ביחד או לא,

ברגע שאת תראי כמה את נסיכה שווה ומלאת יופי, כמה את פי אלף מהבחורות המזוהמות שם,

את תביני שאין לך תחרות בכלל.

אבל את צריכה להבין קודם שאין לך תחרות בכלל. ולהסכים לתת לו חופש ומרחב מקסימליים.

רק מתוך בחירה אמתית יבוא לו החשק..

הוא נותן את חילו ואונו לנשים שם, ושוכח ממני.

ואז זה גורם לעלבון נוראי, לתחושת השפלה מאין כמוה.

אבל... כל זה מתמקד בו. במגרש שלו. מה הוא.

הגיע הזמן להפסיק לחשוב או לשאול מה הוא.

תשאלי מה את.

האם את מרגישה את עצמך יפה ונחשקת גם בלי האישור שלו?

האם את מרגישה חוסר ביטחון מול הנשים הללו, שברור שהן פוטושופ ועיוותים מכאן והודעה חדשה?

האם את מרגישה יהלום?

תזכרי שאת יהלום!!

והוא כאילו כמו נער מתבגר, מתעקש לאכול זבל, רק כי ההורים אמרו שזה אסור.

את לא זקוקה לשום אישור. את יפהפייה כמו שאת.

הבגדים האלה שקנית השפילו את היהלום שאת? תזרקי אותם. אפילו רק בשביל הסמליות שבזה.

כאומרת לעצמך- אני משליכה מעליי כל מה שלא מכבד אותי.

מאד מסכימה שכדאי ממש לעבוד על הדימוי העצמי ולחשוב על עצמי כעל מינית ונחשקת בלי קשר אליו

אבל אני מרגישה שאת קצת מבטיחה שהוא ישתנה ויבוא ואי אפשר לבנות על זה

לאישה יש המון עוצמה דווקא כשהיא מפסיקה את המערכת של הריצוי, מתנתקת ומסתכלת מגבוה על הדינמיקה.

כל עוד היא מחפשת איך לרצות אותו ויה כל הזמן לפי התדר שלו- היא מתוסכלת.

ברגע שהיא חיה את "כל הקופה"- אני מפסיקה כל ניסיון של ריצוי, גם במחיר של איבוד הזוגיות- אז הגבר מתחיל לעשות אחורה פנה.

כל עוד היא רודפת הוא יתגונן...

לא חושבת שכדאי לבנות על זה שהוא יעשה אחורה פנה

איך מגיעים למקום של בטחון כזה בעצמי? לצערי ממש לא נמצאת שם.. גם כשמרגישה יפה אני מרגישה החמצה גדולה שהוא לא רואה את זה, והוא הכי חשוב לי.

העניין של הצפיה די מאחורינו ממה שידוע לי (מקווה שאין משהו מאחורי הגב.. זה לפחות מה שאמר לי) בשנים האחרונות היו נפילות פעם בכמה חודשים, אבל ממה שידוע לי לא יותר מזה

אבל כן, ברור שיש חשד שזה פגע בנפש שלו שנים של צפיה.

ואיך אני מגיעה למקום שתיארתי בלי להרגיש שהוא קטן בעיניי ולשמוח כשהוא מגיע? זה מרגיש לי או בעדו או בעדי

מקווה שזה מובן

יש בנות מדהימות, שממש יכולות לעזור לעשות סדר במחשבות והשאלות שלך.

וגם לעזור לשניכם.

אני אישית מאוד אוהבת ומעריכה את אלירז פיין.

לבינתיים חיבוק 🫂

והוא אמר שאם הוא עצמו היה חוטא בפורנוגרפיה הוא גם היה מפסיק להימשך אלי.

הוא אומר גם שבן אדם שסף הגירוי שלו גבוה מאד ימאס במשהו נורמלי וטבעי.

נתן דוגמא- שותה קפה עם כפית סוכר או עם 5. אם תתחילי לשתות עם 5 אחרי כמה זמן גם כפית סוכר לא תהיה לך טעימה.

ושהבעיה אצלו ולא אצלך🩷🩷 הוא צריך להבין למה הוא מתנהג ככה ולא לנרמל את זה.

נשואים 10.5 שנים.

מה שאת מתארת לא תקין💔 ובטח ובטח לא נכון.

יש פה משהו מעבר.

אני לא אשת מקצוע אבל הדבר הראשון שעלה לי זה אולי שמתווסף לזה שאתם מותרים כ"כ הרבה זמן ב5 שנים האלה אז כבר אין את הריגוש אולי?

לא יודעת אם זה נכון ואם זה לא קשור אז תתעלמי לגמרי.

מקבלת מחזור רגיל אז לא מותרים יותר מדי

וסתם שאלה

חשבתי שרוב ככל הגברים נופלים או נפלו בזה בעבר, פתאום מרגישה לבד בזה ושזה ממש חריג

אני למשל לא מעניין אותי אם כן או לא האמת

אז רוצה לשלוח לך חיבוק

ולדעתי זה לא תקין. האמת שלא רק לדעתי אני רואה, ואני רוצה לתת לך את העצה היחידה שאפשר לתת לאישה במצבך : לכי לטיפול את לבד לחזק את עצמך

בעלך צריך לטפל בעצמו, זה ודאי, אבל את לא אחראית לזה כרגע. את צריכה לדאוג לעצמך כי יש לך 3 ילדים קטנים ויש לך את עצמך לשמור עליכם, אבל כדי להכיל את המשבר הזה - את צריכה יותר מטיפול זוגי. את צריכה מרחב שיאפשר לך לפתוח בכנות ולא מולו את התחושות הקשות שזה מעלה בך כי הוא לא משתף פעולה,וללמוד איך לראות את עצמך נכון כדי להגיב נכון לסיטואציה

התחושות שלך הכי נורמליות וטבעיות שבעולם. ואני בטוחה שאת נראית מעולה ויפה וטובה ואישה מדהימה ואמא מסורה. אל תחשבי שזו בעיה בך. ושום אביזרים לא יפתרו את זה לדעתי כרגע וגם לא הייתי מציעה דבר כזה במקומך האמת

ועוד משו : גם אם אתם בקושי מקיימים יחסים, אני אישית לו הייתי במקומך, הייתי דואגת למניעה.

זה נחמד שהוא מרגיש מספיק פתוח לספר לך אבל זה לא מספיק יציב כדי להכניס עוד הריון ותינוק למשוואה בעומס ובמצב הקיים לדעתי

שולחת לך חיבוק גדול♥️

אני מונעת

ותמיד מנעתי

רק כשרתינו הריון הפסקנו מניעה וב"ה נקלטנו מהר

זה תקופות של החוסר חשק, לא תמיד

מן הסתם בטיפול מיני.

ואני בטוחה שאת מדהימה ויפה!

ממש לא נשמע לי חריג מידי

לק"י

אבל אני גרה בעיר עם מגוון שמות. וזה לא נשמע לי מאוד מוזר. לא נפוץ, אבל הצליל נשמע בסדר.

נשמע כמו שם שכשתגידו אותו אנשים ישאלו: מה? ותצטרכו לחזור.

בקריאה זה נראה כמו שם חיבה של ישעיה.

בהצלחה בכל בחירה

לישעיה ויכול להיות שם חיבה.

בכל אופן לי נשמע חמוד, ישעי, אבל גם חמוד כתור שם חיבה לישעיה

תראי, זה מוזר. זה לא אומר שזה לא טוב או לא יפה, ויש אנשים שעפים על השמות הייחודיים.

קיצור זה אישי.

נגיד השם ישי

קל להגהות אותו כמו "אישי" כמו איתי נגיד.

כשמנסים להגיד את האות הראשונה בלי א' בהתחלה זה מעט קשה.

אבל אצל ישי, ההמשך קליל

לעומת זאת ישעי

גם בסוף יש "עי" שזה לא סתם סיומת "אי" כי ע' יותר כבדה מא'

ואם מוותרים על הע' זה נשמע כמו: "אישי"

שזה שם יותר קליל להגייה אבל מאבד לגמרי מההקשר.

אני מכירה אחד כזה

לא מכירה אף אחד בשם הזה

אמנם מיוחד , אבל לדעתי מיוחד מידי, ולא הייתי רוצה שלילד שלי יהיה שם חריג, המון מזל טוב!!

אני מכירה כל כך הרבה שמות הרבה הרבה יותר מיוחדים מזה, הרבה יותר מוזרים מזה ...

ולי זה נשמע מהמם ואחלה !

ואני גם רוצה להגיד שלדעתי זה לא כזה משנה מה אחרים חושבי,ם והכי חשוב שאתם אוהבים!! וזהו

יש היום כל כך הרבה שמות אחרים ומיוחדים שכאילו זה מה זה לא משנה בעיניים האחרים חושבים אם אתם אוהבים..

לק"י

צריך לחשוב על הילד.

למרות שבאמת קשה לדעת אם הילד ישמח בשם או לא. מה גם שמה שמקובל במקום אחד, לא מקובל במקום אחר.

הוא צריך להיות הרבה יותר מוזר מזה את יודעת איזה שמות הזויים יש היום? אני לא חושבת שזה בגדר השם שיפריע לילד...

ואני גם יגיד שאני מכירה ילדים עם שמות הכי רגילים בעולם ששונאים את השם שלהם ממש..

ככה שזה לא משהו שאנחנו יכולים לדעת מראש ..

אז אני מסכימה לגבי לא לתת שם ממש הזוי שיגרום לילד שחברים יצחקו עליו נניח .

אבל אני לא חושבת שזה משהו שאנחנו יכולות לדעת מה הילד יחשוב על השם שלו...

ישעי לא נשמע לי כזה מוזר. יש הרבה יותר מוזרים...

אני כן מסכימה שלא לקרוא לילד בשם מוזר, אבל לא נראה לי שישעי ספציפית נופל לקטגוריה

וגם חושבת שצריך מאוד להפריד בין שם מוזר- כי הוא מילה מומצאת, כי הוא עם משמעות משונה או שלילית, כי הוא ארוך ומסורבל בפה

לבין סתם שם שפחות נפוץ אבל הוא יכול להיות שם הגיוני ונעים..

אישית מכירה ילד ישעי אבל מדברת על העיקרון גם.

כל שם התחיל מהמצאה בתכלס

גם בתנך..

אז כל עוד השם נשמע כמו שם

בעיני זה ממש לגיטימי לתת אותו..

ואז זה מעצבן

איך קוראים לך?

-ישעי

אה? ישי? איך אתה מאיית?

אני גם עושה את זה, כי רוצה לקרוא לאדם באמת בשמו. אבל זה עשוי להיות מעצבן. (י-ש-ע-י כמו לדוד ה' אורי וישעי, ככה לחצי מהאנשים הזרים ששואלים לשמו)

זה שם שצריך להסביר אותו, או לחזור עליו או לאיית.

בתור אחת שיש לה שם כזה, אין מעצבן מזה.

וישעי מודה שלא שמעתי

החיים בכל מקום בו יבחר לגור ז(שלא בטוח שזה יהיה יישוב קטן או איזור מקובל עם שמות כאלה)

כמעט תמיד השם יסמל את המקום שממנו באת.. וזה ממש לגיטימי בעיני.

נגיד ילד עם שם מודרני דיי סטנדרטי כמו שילה או נווה שיחליט כשהוא גדל להשתייך לציבור החרדי או החילוני, השם שלו יהיה מאוד חריג למרות שהוא ממש מיינסטרים בציבור הדתל..

אין לזה סוף תכלס.

(האמת שבמקרה השמות של הילדים שלי הם מאוד מקובלים גם בדתל וגם בחילוני, ברמה שהשם של הבן כבר שנים ברשימת 5 השמות הנפוצים אבל בחרדי למשל פחות, וכנראה שאם אחת מהם יחליט להיות חרדי אז ירימו גבה על השם ואולי לא יידעו איך להגות אותו או משהו.. אז מה?)

יש לי אחות עם שם ממש מיוחד, ומעניין אותי מה היא חושבת..

יש לה גם שם שני רגיל מאוד והיא בוחרת לא להשתמש בו למרות שמבחינת ההורים שלי הם אמרו לה ממש ממתי שהיא הייתה קטנה שיש לה בחירה..(רק נגיד בארומה וכאלה היא לפעמים נותנת אותו)

שמתאימים לילד שנולד בסוכות?

לא בנאליים ונפוצים, אבל גם לא מידי חריגים

הם בתכלס יחסית נפוצים.. אבל דוד יוסף הם שמות ממש יפים

טוביה נגיד זה עוד שם של משה

משהו שקשור לשמחה, למשל אפשר רון, יגל..

שם שקשור לבית המקדש ועלייה לרגל, כמו מבשר, ציון, מעוז...

משהו שקשור למים- מצוות ניסוך המים, ובקשת גשמים בסופו, כמו מעיין, טל, בארי..

וכמובן אפשר לשלב בין שמות ומשמעויות כמו יגל ציון, רון בארי וכד'..

וגם ישעי, בעיניי נשמע ממש יפה ובכלל לא מוזר.

מתאים מאוד לחודש תשרי

גם מאותו פרק תהילים

וקוראים לו ..... ישעי

שני שמות

החברים קוראים לו בדקכ בשם הראשון

אבל לא מעט גם בשני

מיוחד ואם אתם אוהבים זה הכי חשוב

אותו סגנון של בארי

יערי

עברי

אם היתה לי הגיה גרונית טובה (או בפשטות לו הייתי תימניה)

אם לא, אז מה ההבדל מעדי נגיד או נטע או מעיין?

שבשמות שכתבת ברור לכולם מה השם גם אם לא הוגים נכון את ה-ע'.

למרות שהם מאוד התחברו לשם ולמשמעות

כי אבא שלי מבטא את זה נהמה😆🫣

אבל מאותה סיבה היא פסלה גם מעיין..

לק"י

@טארקו מה שכתבת הזכיר לי, שבילד הראשון צחקנו שנקרא בשם שקשה לצרפתים להגות (בעלי צרפתי).

ובאמת שיצא שם כזה, עם ח' ו-ע'🤭

זה עניין סביבתי.

הכרתי ילד עם השם הזה, בסביבה שבה גדל השם לא היה ככ מוזר

בסביבה שאני חיה בה כיום לא הייתי קוראת לילד שלי ככה.

אז נראה לי שזה די סןבייקטיבי

הסתובבתי בין הנשים וב"ה מלא ילדים ונשים בהריון

ורק אני עם בטן שנראית כמו חודש שישי אבל בתכלס מונעת, עם מחזור שהקדים מאוד פתאום...

אז בלי לרצות התחלתי לבכות והלכנו הביתה. חברה החמיאה לי על השמלה ולא עניתי לה כי הדמעות כמעט יצאו

ובחול המועד חברה נטולת טאקט שאלה מתי אני צריכה ללדת...

בקיצור חברות, אני צריכה לתלות שלט.

"לא בהריון, תודה שלא שאלת".

טוב שאני מצחיקה את עצמי.

חיבוק❤️

ולא צריך לתלות שלט. פשוט צריכה להיות מוסכמה חברתית שעד שהאשה לא אמרה כלום, את לא אומרת כלום בעצמך גם אם את בטוחה במאתיים אחוז שזה הריון

קרה גם לחברה שלי

ממש ריחמתי עליה

עלי מסתכלים לבטן ולא אומרים כלום

אני נראית חודש 5 כזה.. ולא, אני לא בהריון

אבל המבטים אומרים הכל

בסופר מישהו איחל לי לידה קלה ובן זכר צדיק

כנל... סתם שיריים מהעבר הרחוק

השתדלתי לקחת בקלות

למרות שבפנים עשה לי קווצ'

וואוו, זה כבר עליית מדרגה...

מבינה ממש את הקווצ'.

שיש אנשים שונים ורגישויות שונות.

נניח אני - כשאני נראית בהריון, גם אם אני לא בהריון, אני הרי מודעת למצב שלי ויודעת שאני ניראית בהריון ובטח כולם בסביבה חושדים, אז אני הרבה יותר שמחה אם באים ושואלים אותי ואז אני יכולה לשתף בדיוק בהשמנה שלי, ולצחוק ביחד על המראה ההריוני וכו. מאשר לדעת בוודאות שכולם חושדים ולא מעיזים לשאול...

אני קוראת פה שירשורים ורואה שיש פה נשים שמרגישות שונה ממני, אבל כן חשוב לי להניח את זה שלא תמיד זה נובע מחוסר טאקט...

היתה תקופה כשהייתי נערה שהייתי צריכה לשים מחוך לגב, זה משהו ממש מסורבל מהצוואר ועד מתחת לאגן. ואני זוכרת שכשהתחלתי לשים, היו חברות שלי שראו אותי עם זה ופשוט התעלמו וכאילו דיברו איתי רגיל. וזה ממש הציק לי.

זה הרי משהו שכל כך רואים אותו, אז למה לא פשוט לשאול אותי בטבעיות מה זה, ולתת לי אפשרות לשתף בצורה נעימה, במקום להתעלם ממשהו כל כך נוכח.

חפרתי קצת, אבל היה חשוב לי לציין את זה ולהגיד שלא תמיד מדובר בחוסר טאקט, אלא פשוט שכל אדם אוהב שמגיבים ומתייחסים אליו אחרת.

פשוט אצלי זה יושב על מניעה כי חייבים מסיבה רפואית

אז זה קצת יותר מורכב.

(ולא סותר את זה שאני מודה לה' על מה שיש לי.)

אם משהו חסר לי זה כואב

זה ממש לא סותר את זה שאני מודה להשם על מה שיש

אבל מאוד מאוד רוצה עוד מהטוב שנתן

ה❤️ אתך

בעז"ה שעוד השנה יהיו לך בשורות טובות🙏🏼

גם לך!

כואב ממש

כ"כ מבאס

לי ישבטן תמידית אז ממש מבינה אותך.

עוזר לי לצחוק על עצמי כל הזמן על העניין הזה ככה לגרש אנשים חסרי טאקט אבל באמת שמתבעסת איתך על החוויה

האמת שגם אני עצמי לפני שנים שאלתי פעם חברה את השאלה הזו... ממש הייתי בטוחה שהיא בהיריון... מאז למדתי טקט

(לפני כמה זמן נסעתי באוטובוס ועמדתי, ומישהי רצתה לקום לי. למזלי היא לא אמרה בפירוש למה היא רוצה לתת לי לשבת, אבל זה היה ברור... אבל לפחות לי זו לא נקודה כואבת...❤️ חוץ מזה שחבל לי שאני שמנה, כמובן)

מאחלת לך בשורות טובות בכל התחומים! ושתזכי לכבס גם את נשמתך, שתרגיש טהורה וטובה בשבילך!

ואמן!!

היה חג מרגש, אבל גם צובט.

פדיחות בקטע של הילודה... (כו----לם מגיעם לבית כנסת ועושים עדכוני גירסה 😑😑😑)

(החזקתי אחיין ומכרות באו לאחל לי בשמחה מזל טוב, חברים ששנתיים לא נפגשנו שאלו אותנו- נו, אז כמה ילדים הספקתם כבר להביא? והלאה)

בעיקרון עטיתי על עצמי לפני החג עור של פיל, אבל איכשהו זה הצליח לחדור וצבט לי בלב 😑😑

ועוד תקווה קטנה וטיפשית בלב

שאולי זה בכלל דימום השתרשות...

(מדמיינת כל פעם שיש איחור ומתרסקת.

בחודש שעבר היה מעל 40 יום. והפעם הקדים ב5 ימים ולא היה לי זמן לחשוב איחור... בקיצור, חלומות מתוקים. הריון כרגע לא בתכנון מכמה סיבות, אבל תמיד יש 1% שלקב"ה יש תכניות אחרות...)

סופסוף הגייה

היה לי חגים ממש קשוחים

וממש חיכיתי

אנחנו עושים שבוע שבוע בכביסה, חול המועד נפל עליי והשבוע עליו

מגניב שזה עובד לכם

שאנחנו עושים תורות בהכל,כלים זה יום יום כביסה שבוע שבוע.

הוא צוחק עליי שבטח אחרי הלידה זה יהיה התור שלי בכביסה

יש רשימה של רופאים מומחים ומידע

אז צריך קודם רופא נשים אנושי ושיאמין בהרגשות שלי ויתן לי הפניה 😩

לפחות במכבי

לרופאה מומחית לאנדומטיריוזיס.

ממליצה לך לחפש את ד"ר מירי ארנברג. היא רגישה ונעימה מאוד, בכללית. נראה לי שהיא עובדת במרכז. אני הלכתי אליה בשדרות פעם אחת.

ומוסיפה: גם אני עם כאבים בעיקר בביוץ ובזכות רופאת הנשים שהלכתי אליה קישרתי את זה לאנדו. בהתחלה זה היה לי ממש מוזר כי כל השיח על זה הוא רק על כאבי ווסת.

אם תרצי אפשר לבקש מהמנהלות שיקשרו בינינו.

ממליצה ללכת לרופאת נשים ולבקש. אם את חוששת אז אולי רופא/ה יחסית צעירה תהיה יותר מודעת.

אח"כ יש מרפאות אנדומטריוזיס ואולי יש רופאים בקופה שזה התחום שלהם.

בכל מקרה, יכולות הטיפול הלא-פולשניות הן מוגבלות. אצלי למשל זה פשוט לקחת אמצעי מניעה הורמונליים (ולדלג על וסתות ככל האפשר). אציין שהטיפול יכול להגיע לרמה של ניתוח.

בכל מקרה לא כתבת בדיוק מה הסימפטומים שלך, אבל אולי תסתכלי גם על שחלות פוליציסטיות ועל תסמונת קדם וסתית.

אני מרגישה סביב הביוץ כאילו כל הגוף שלי זורם בו דם עם משהו

כל הגוף כואב

הראש כואב כל הזמן

בחילות

ואזור האגן גם רגיש עם כבדות ולא נעים

אחרי הביוץ עובר הכל רק נשארת עם רגישות/כאב לא רציני אבל בהחלט מורגש באחד מהצדדים של האגן

בוסת אין לי כלום.

ברצינות לתלונות של מטופלת

ואני עוד מדברת על רופאות שהם נשים בעצמם.. אבל כנראה באמת נפלתי על כמה גרועות

לפותחת, ממליצה לך ללכת לרופא פוריות,

בכללי נראה לי שהם יותר מומחים בהכל וגם יותר רגישים (מאמינה שגם שם יש פחות אבל בכללי..) נכון שאת לא מטופלת פוריות אבל קראתי שזה יכול להפריע בפוריות גם אז תתרצי את עצמך בזה ולכי ישר לכזה.

מציעה לך להתייעץ שם על רופאים סימפתיים ומה יכול לעזור.

גם בפייסבוק ולדעתי יש גם אתר.

להשאיר קצר קצר, ואז אין פצעים

במספריים נגיד. גם במכונה אפשר

תודה רבה

ויש לך המלצות איך אפשר להרגיע את העור כרגע?

היא כבר בת 11, למה שלא תעשה לעצמה לבד?

ובקשר לפצעונים, קצף גילוח עוזר למנוע אותם ומשאיר את העור חלק ונעים.

עלולה להיחתך

ואיזה קצף את ממליצה? יש משהו לעור רגיש?

אבל בעיני זה גיל מאד מוקדם להסיר שיער במפשעה.

הגיוני שמפריע לה, זה חדש והגוף משתנה. היּיתי מעודדת אותה לקחת את הזמן להתרגל לשינוי ולא ממהרת "לתקן".

או שגם אני מיושנת ;)

לא מבינה את הצורך להסיר שם בטח בגיל הזה. בעיניי זו החלטה של אשה בוגרת מה היא מעדיפה ולא נכון להסליל שהיא חייבת להוריד.

בנוסף מרגיש לי לא בנח שאמא מתעסקת בזה, בסוף זה איבר פרטי...

ואני לא מיושנת

לא מזמן הייתי בת 11

ולדעתי אם היא קטנה בעיני הפותחת להשתמש שם בסכין היא גם קטנה כדי להוריד שיער

החלטה להוריד שיער במקום כזה צריכה להגיע אחרי התנסות קצת עם מה זה בכלל שיער שם

ילדה בת 11 גם מתביישת בשינויים בחזה ובעוד מליון דברים שיש בגוף האשה. מוזר לי לשדר על ההתחלה שזה מטרד שצריך מייד להפטר ממנו

יש לה סל די גדול וגם כיס. הגגון די רחב (שלנו כבר לא, כי נהרס), יש קשת מקדימה שאפשר לפרק אותה. היא מתקפלת קיפול מזוודה, שלי הוא נוח יותר. האמת שהיא לא מתקפלת מספיק קטן מבחינתי, אבל בסדר.

היה לנו בעבר טיולון של איה בייבי, כבר לא זוכרת איזה דגם. אהבתי אותו יותר - כשמקפלים יש ידית כזו ואז אפשר לסחוב ממש כמו מזוודה, וגם הקשת נפתחת באמצע לשני הצדדים וככה לא מאבדים אותה. אבל הוא נהרס לנו יחסית מהר (קנינו פעמיים), אז לא יודעת אם להמליץ... הוא עלה זול יותר, 600 או 700 נדמה לי.

יש לי אותה . עלתה לי 450 במבצע. קלה לקיפול ונוחה

מרוצה מאוד.

מתנקה טוב. נוחה. השתמשתי מגיל לידה עם מזרון שלהם.

נוסעת בנוחות

על הצד כשהוא מאחורייך

חפשי בגוגל: מאקו התנוחות הטובות לנשים בהריון

@המקורית

@אלישבע999

הבעיה היא פחות התנוחה ויותר שאני נשארת מדבר סהרה לא משנה מה ברמת רוצה (ולא כמו בימים כתיקונם שהגוף מתעורר עם הרצון)

סליחה אפ היה לא מובן

זה כאילו בטמפ החדר, וזה מתחמם מהחום גוף ונמס.. ואז זה לא קר בגלל.

עכשיו הזמנתי בוולט שמן של מיי פלז'ר ראיתי עליו המלצות אונליין

אקווה שאכן יעזור

אבל חמאה שלא קרה נשמע רעיון מעולה

יש לו ריחות נעימים והוא לא קר

הרבה פחות קר מג'לים אחרים

אפשר לחמם אותו קצת

גם שמן קוקוס יעיל מאד

אצלנו עשה ועדיין עושה פלאים ממש.

לפעמים מביא אותי מ-0 ל-100.

יש ברשת אתרים דתיים שאפשר לקנות דרכם אביזרים בצורה דיסקרטית ונקייה. גם התמונות וההסברים שם מאוד מותאמים לדתיים.

בנוסף, שמן אתרי ורדים, עוזר מאוד להגברת החשק.

מספיק לטפטף כמה טיפות. ריח מושלם, גם אם לא יעזור בטח לא יזיק😉

כי לפעמים בתנוחה נכונה גם פחות יבש

ולא קרות בכלל! ממש חבל להימנע בגלל סיבה כזו.

ממליצה ממש על משחת סיכוך טבעית של ספירולינה.

נעימה, לא יקרה ולא קרה

לא חושבת שבגיל הזה כדאי להתעסק עם זה.

הילדה עם כמות מכובדת ביותר ומריחה בהתאם כך שאין ברירה

(רק אומר שזה לא בהיכרח קשור.

יש ריח של גיל ההתבגרות/לחץ/חרדה וכו)

אגב, שמעתי המלצות על דאב ירוק (נראה לי עם מלפפון) ספריי.

מי שאני מכירה שמשתמשת באופן משמעותי הריח פחת.

אז אולי בלי קשר זה יעזור.

כשהורדתי שיער רק הזעתי יותר והכל נזל והיה מגעיל

אולי יש לה יותר ריח כי היא פשוט יותר מתבגרת עכשיו. וזה לא דווקא בגלל השיער או משהו

שהבת שלי בת 9 עם זיעה בריח של חייל באוטובוס 🙃ועוד אין לה שיער... למה ריח קשור לשיער?

שמים דאודורנט סטיק אחרי מקלחת, לא מספיק?

היה לה ריח מגיל צעיר אבל השיער מחריף את הריח

אני כבר עכשיו בהלם מזה אז מה יהיה עם השיער😵‍💫 שיהיו בריאות.... לא מכירה את זה בכלל

מכירה נשים שמרגישות שזה גורם להם ליותר ריח כשיש שיער ומכירה נשים שמרגישות דווקא הפוך

לי הכל עשה ממש רע והוא טוב..

בלי קשר לשערות....

אז אולי רק לגזור?

זה בסדר, צריך לעשות לפי ההוראות.

אולי שווה לקנות לייזר ביתי, שאמור להחזיק לכמה שנים טובות ולתת תוצאות טובות יותר

סכין אבל רק במקלחת אחרי שהיא מסבנת את האזור... (כשיש עדיין סבון). אמור לעזור משמעותית

עם קצף גילוח?

כי זה עוזר לגילוח עדין ולא מורגש

אבל סבון לא כואב. מגלחת כבר שנים..

בכל מקרה היא לא רוצה לנסות שוב סכין אז מחפשת חלופה

שם מים

אני עושה סכין גילוח תוך כדי זרם מים

אולי לנסות להחליף סכין גילוח

מגן על העור ומשאיר אותו חלק.

וממליצה להשקיע בסכין גילוח איכותי ועם כמה להבים, יש כאלה גם עם פס אלוורה שבכלל כדאי.

ממליצה גם-

1. לשים דיאודורנט ממש אחרי המקלחת ולא בבוקר

2. להפחית מאכלים מתועשים

רק בכיוון השערה ולא נגד אז פחות יוצר עיקצוץ וחוסר נוחות

סכין טובה (ונוס למשל.. אין לי אחוזים 😝) וגם לחדש אותה בתדירות גבוהה

הרבה סבון או קרם

ולגלח מלמעלה למטה