באמת שאני לא אחת שקורים לה דברים מעניינים. אני לא נחמדה במיוחד לאנשים זרים, בטח לא בנסיעות כשאני בוהה בדרך, שוקעת במחשבות ומתנתקת ממה שקורה מסביב.
אבל אני אוהבת לעזור לאנשים למצוא את הדרך, לשתף ידע ולסייע לאנשים בלי שום הקרבה.
זאת בעצם הסיבה שהיום בדרכי אל העיר שהכל קורה בה ניסיתי לעזור לשלושת התיירים.
אמרתי להם שירדו איתי בתחנה ואראה להם את הכיוון. אבל עוד לפני שהגענו ליעדנו הנהג פתח הדלתות ושילח את כולם החוצה.
לבסוף צעדתי יחד איתם, הצלחנו לתקשר לא רע.
הם דיברו אנגלית יותר גרוע ממני, מה שבהחלט העלה לי את הביטחון העצמי.
זה התחיל משאלות על חיים של יהודים דתיים ועל המשפחה, והתעניינות במסע שלהם בישראל. והמשיך לשיחה על חוויות אלוקיות (שלהם), חוקים חובקי חיים (שלי) ותורה שמתפתחת לאורך הדורות.
הם נורא התרגשו מהשיחה וממני, ואני השתדלתי לשמור על הרצינות המתבקשת למרות השעשוע.
הלכנו מלא, כמובן שאחרתי, אחרי שנפרדנו בברכות הדדיות לבקשתם.
מפה לשם נשארתי עם סיפורי חוויות אלוקיות של נוצרים אוהבי ישראל, ומחשבות על אלוקים שבעיני המתבונן.
ועכשיו אני פורקת את הדברים על הכתב, בניסיון לשחרר את החוויות הפנימיות ולהתקרקע לקראת מחר.
לא עשיתי כלום, אבל היה לי יום מרתק ומסעיר להפליא.
