אני בסוף שבוע 39.
עד היום היה סבבה, היום היה מחרפןןןן!
היו כאבי גב כמו צירים כאלה, זה שיגע אותי וגם פשוט לא הפסקתי לבכות. על כל דבר ובעיקר על כלום.
וזה לא שאני רוצה ללדת עכשיו! לא מוכנה לזה בשום צורה, תמיד יולדת אחרי התאריך בהרבה, אני מתה מפחד מהלידה וגם תכננתי עוד מלא תכנונים בבית. לסדר ולארגן ולבשל ולהקפיא, ואני רק עצבנית בטירוף על כולם, הילדים משתגעים ממני ואני משתגעת מעצמי.
לא מסוגלת עם הכאבים והבכי הזה לעשות את כל מה שאני רוצה, מרגישה שהבית מבולגן ודוחה וגם לא מסוגלת לשחרר, ואני יודעת שאחרי הלידה זה רק יחמיר. שונאת את ההורמונים של אחרי הלידה, אני בוכה שעות וימים ולא סובלת את זה.
ומילא הייתי רוצה כבר ללדת, אבל אני לא! פשוט לא מוכנה לזה נפשית ופיזית בשום צורה. וגם לא מוכנה נפשית לזה שההורמונים כבר התחילו מלפני הלידה, אין לי טיפת סבלנות וגם לא יכולת לעשות ככה כל מה שרציתי. אני בבית בחופש (עם המתבגרים שלא חזרו לישיבות עדיין) ויש לי מלא מה לעשות ואפס כוח.
סליחה מה' שאני מתלוננת ככה על דברים כאלה שמחים במקום לרקוד משמחה ולהודות לה' כל היום

