יש לי תקופות שאני ממש אנטי בייבי בום, ויש תקופות שזה מרגש אותי , עכשיו אני באנטי והזכרת לי גם למה, כולם שמחים ומאושרים, אין מיילדת מעצבנת, אין מיילדת שלא מדברת יפה , אין המתנה למרדים, אין פתאום מיילדת שנעלמת, אין תפרים, אין שיליה שיוצאת, נו, עריכה כדי שהכל ייראה מושלם כמו בסרט, מקסימום סרט דרמה.

למה כולם בשכיבה?

ממש רציתי לראות לידות בכריעה, בעיקר כי בראשונה שכבתי ורציתי לראות איך זה אחרת

וגם התבאסתי שלא היתה אחת שלא לקחה אפידורל, הכל די אותו הדבר והשוני זה בסיפור האישי

והמהירות של הניתוח הזויה ממש פרסום שלילי לבית החולים

שוואלה אני לא מבינה למה הם מוציאים את עצמם ככ רע…

ילדתי שם פעמיים

אחותי פעמיים

ומה וכמה חברות שלי

וואלה את מי מעלים לחדר לידה עם פתיחה אחד??

באתי עם אחד וחצי כאובהההה צירים ארוכים כל שתי דק וחזקים במוניטור

אמרו לי מתוקה זה לא לידה פעילה לכי הביתה תחזרי כשיתחזק…

חברה שלי הגיעה לשבוע ארבעים באה לבקש זירוז אמרו לה למה אין מצוקה עוברית אין מצוקה אמהית עזבי אותו

נתנו לי פיטוצין וממש לא הייתי רק במיטה כי הרופאה אמרו שעדיף לי לקחת אפידורל כשיכרב יותר ולא מההתחלה כדי שאוכל לעזור לגןף ולהיות בתנועה

ובקשר לתנוחה- אני אישית ילדתי על הגב והיה לי ממש נוח אבל אף אחד לא אמר לי לעשות את זה, היה לי אינטואיטיבי וזרמו איתי (ניראלי גם היא שאלה אותי אם נוח לי אפילו)

ואז את רואה את הסדרה וכולן כמעט בחדר לידה עם פתיחה אחת, ואפידורל, לא מתקדם אז פיטוצין ובלון, לא מתקדם יאללה ניתוח

כילו, אה?… אתם בכלל לא עושים ככה🤓😆

הטיפול של בית החולים לא ממש משקף את המציאות

אבל כן יש שם מקרים ששולחים את היולדת הביתה

ויש מקרים שמייצרים לידה מאפס שזה כן קורה הרבה גם במציאות.

ויש שם מלא ניתוחים- נראה לי הרבה יותר מאשר במציאות.

שזה באמת מוציא קצת פחות טוב את הבית חולים.

אבל הלוואי על כולנו צוות כל כך סבלני וזמין.

אני חיכיתי 3 שעות לבדיקת רופא במיון יולדות.

ומכירה מישהי שעכשיו חיכתה 5 שעות...

ובטוחה שיש יותר.

אבל בשום לידה שלי ללא נכנסו שלוש מיילדול לבדוק מה שלומי. ולא נכנס מנהל המחלקה.ולא הקשיבו לי לסיפור על סבתא שלי מפולין. זה ככ ערוך שזה כמעט לא מציאותי. כמו הקטע שמישהי צירפה פה מטעם מיילדת..

לגבי בייביבום, בואו נסגור רגע פינה. כמי שעבדה בעבר מאחורי המצלמות והיום בלידות במציאות, אני רוצה רגע לשים דברים על השולחן ולדייק. בייביבום זאת קודם כל ולפני הכל תכנית טלוויזיה. יש לה תסריטים, במאים, מפיקים, עורכים ומלהקים. יש טייפקאסט וסיפורים שנקבעים מראש ועל פיהם מלהקים. יש חיסיון רפואי שחותמים על חלקו וויתור, כלומר- הסיפור לא מסופר במלואו, רק החלקים שתואמים לתסריט. יש מילים שמשדרים על המסך ומילים שלא ישודרו לעולם. ויש אג'נדה ומחלקה משפטית וזכיינית שידור ואישורים שצריך לקבל מההפקה הראשית. ויש צוות בביה"ח שחותם ריליס, כלומר אישור להשתמש בחומרים מצולמים שלהם, וכאלו שלא, אנחנו נפגוש אותם בחיים האמיתיים אבל לא נראה אותם על המסך. אנחנו גם לא נראה ולא נשמע את הנוכחות של זוגות אחרים, לא את המיון לידה, לא את המוניטור שמשנה מיקום כל שלוש שניות ומצריך התעסקות משל היה יולדת בעצמו. אנחנו לא נראה מתמחים עם עיניים נפוחות ממחסור בשינה, מיילדת שעושה פליקלאקים בין שלושה חדרים, כוח עזר, דם, הליך אפידורלי. אנחנו לא נראה את המצלמות שנמצאות שם, את המיקרופונים, עמודי התאורה. אנחנו לא נישמע מוזיקת רקע שבחרו הזוג מבעוד מועד בהתרגשות כי אי אפשר להקליט עם מוזיקה ברקע. צריך לזכור היטב היטב שזאת לא המציאות, זאת טלוויזיה. גם הלידות שצולמו, לא נראו כך במציאות. המציאות הרבה, הרבה, הרבה יותר יפה, מרגשת, מורכבת, מפחידה, לעיתים בודדה ולעיתים מלאה ביותר מידי אנשים. הפחדים שצפים בלידה הם לא משהו שעובר מסך, כי ברב המקרים זה נראה כמו שקט. לפחות 50% מהלידות שאני רואה הן בעירום מלא כמו שאמא טבע התכוונה, יש לפעמים חוסר סבלנות או חוסר הבנה או חוסר תמיכה, יש הלם ושאלות שחוזרות על עצמן מאה פעם (מס' ת.ז, מספר לידה, הריון ספונטני? מהלך הריון תקין? סטטוס gbs). לידה היא רב הזמן המתנה. צוות צילום הוא לא חלק מהתכנית לידה של אף אחת, נוכחות תדירה ועוטפת של צוות רענן, סבלני עם כל הזמן שבעולם שמספר בדיחות ומחייך בערגה על סיפורי סבתא- נפגוש אולי בדנמרק איפה שיש להם זמן ותקציבים למשרד הבריאות ותקינה הגיונית וליווי מילדותי רציף. אני אוהבת את ז'אנר הניתוח של הפרקים בפייסבוק, בעיקר כי זאת פלטפורמה טובה להעלות לשיח לידות ונושאים הקשורים בהן. אבל זאת לא המציאות. רחוק מאוד מכך. ספק אם אפשר לקרוא לזה תיעודי.

בית חולים מאוד התערבותי..

אז זה ממש לא מפתיע

לא הספקתי לראות את הפרק הזה עדיין...

ויש אופציה של לידה במים.

כן קשה להשיג שם מוניטור נייד שזה מבאס.

לי בלידה הראשונה כל הזמן אמרו. תקחי את זה ואת זה. אם לא נצטרך להכניס אותך לניתוח. כל הזמן זה היה ברקע..

ובכללי יש לי דיס המלצה רצינית על איכילוב בעיקר בגלל כל ההתערבויות. לא חזרתי לשם. ואז היו לי רק חוויות מתקנות

היה לי קשוח עם זה

כמה שאישה צריכה את הכסף, התינוק חי בתוכה 9 חודשים

ונקשרים ורוצים רק לחבק וללטף איך שהם יוצאים, אז לתת אותו? זה עשה לי רע מאוד

אלא מתחושת שליחות

זה מאוד אחר בנפש..

היתה לי חברה שאמרה לי שהיא מאוד רוצה להיות פונדקאית

ממקום של שליחות לעזור לזוגות שלא יכולים להביא ילדים.

אמרה שמצידה לא אכפת לה, היא אוהבת את ההריון והלידה

ולא מתכננת לעצמה עוד ילדים מעבר ל- 2 שיש לה.

והיא לא הלכה על זה כי בעלה ממש לא היה בעניין.

אני מאמינה שיש איזה בדל של קושי, אבל בגדול הן באות לזה מלכתחילה בידיעה שזה לא שלהן, והם לא נקשרות.. ברור שאחרי הלידה, ההורמונים וכו', זה יכול להכאיב קצת או להיות מוזר, אבל הן כביכול תכנתו את עצמן ולא קשה להן כמו שאנחנו רואות את זה, כאילו בסוף הריון רגיל, מישהו לקח את התינוק..

אם זה הסכמים שעושים (שכוללים בתוכם סעיף למשל מה קורה אם ח"ו להורים קורה משהו במהלך ההריון, מי לוקח את התינוק במקומם)

ואם זה כל הסמנטיקה- להחזרת העובר קוראים הפקדה ולא החזרה

אז זה ממש אחרת בנפש מלגדל תינוק שלך.

ו @מולהבולה זה תהליך ככ מאתגר, מליון בדיקות שצריך לעשות, ותקופה ארוכה שאת מוקדשת למשימה הזו, וסיכוי לניתוח שלא מביא איתו בסוף ילד בשבילך שהסכום, גדול ככל שיהיה, לא שווה את זה. אפ עושים את זה, צריך אמונה גדולה בערך של זה.

ומאחלת שאף אחת לא תזדקק להיות בצד שנזקק לעזרה הזו כי גם לאמא הביולוגית זה לא פשוט לדעת שלא היא נושאת את ההריון וכו'

סליחה אם יצא חריף, פשוט חוויתי זוג במעגל קרוב שהביא ילדים בפונדקאות מסיבות רפואיות וההתכתבות פה על איך אפשר שלא האמא שנושאת את הילד תחבק וכו' עשו לי קצת רע. כי ב"ה יש זוג הורים שהשתוקקו לילד הזה וחיבקו אותו שניה אחרי שנולד. אז זה לא אותם פעימות לב, נוו שוין

מבינה שהסיפור בסדרה זה קצת אחרת כי זה גברים, אבל תזכרו שיש גפ זוגות שנעזרים באופציה הזו ואולי אפילו פה בפורום יש.. אי אפשר לדעת

הרגיש מאוד שכלי כמו שמתאים לגברים

ואני לגמרי מבינה.. חושבת בדיוק כמוך, שוב ראיתי כתבות ואני אוהבת לראות כתבות על פונדקאיות, פעם גם היה לי חלום להיות כזו , ולתת לזוג אופציה להגשים חלום, מבחינתי זו מצווה ענקית ומדהימה, יודעת מה? מכל המחשבות על אם כדאי או לא, לא חשבתי על כסף, ולא חשבתי מה יקרה אם אני מתחבר לתינוק, שניהם מבחינתי לא היו רלוונטיים, יותר חשבתי אם אני אצליח ומה יהיה עם הבריאות שלי, אבל זה כמובן היה רק במחשבה ראשונית כזו ואפילו לא בא לידי מעשה גם מבחינה מחשבתית, כי לא היה רלוונטי, אבל זה נתפס אצלי כמעשה חסד נטו, וכגידול ילד שהוא לא שלי בשביל זוג אחר. מעריצה כל אחת שעושה את זה.

היא שמעה את הדפיקות לב של הפונדקאית כל ההריון. ולא משנה עכשיו מאיזה דנא היא נוצרה. יוצאת.. ומחזיקים אותה ככה חצי מחוברת כדי שאחד האבות ינתק את החבל. ואז לא מונחת בכלל על הלב שנשא אותה. אני לא יודעת.. היה לי קשה לראות

הזו בסוף "יתומה" מאמא . ויכוליות שהם שני גברים מהממים ויאהבו והכל. עדיין.. חסר אמא. אבל סה קושי מול כל זוג חד מיני.

אם פונדקאית של זוג "רגיל" שלא מחזיק הריון, היה מרגיש לך שונה....(וגם לי.. אני מאוד חלוקה בין ראש ללב בזה)

בסוןף היא תהיה אצל אבא ואמא שיאהבו אותה מאפס. כן קיים הקושי לראות באמת את הניתוק הזה מהרחם שנשא אותה והרעש המוכר והריח והיא ישר מתרחקת למישו "זר" . אבל .. זה כן אחר. לא יודעת.. זה שראו ששמו על זוג הגברים את הצמידים של הביח. כאילו.. איפה היולדת?. וכן זה לא שלה אבל זה צורם. (ואנלא יודעת אם שתי נשים זה שונה. משו בחדר לידה כששני גברים הם המקבלין את התינוק עוד יותר קיצוני. נמצאים במחלקת יולדות)

למרות שכל הקונספט של בייבי בום זה חדירה לפרטיות

אבל עדיין, זה ששני גברים עונים לה על השאלות הכי פרטיות זה בררררררר

ואגב אותי זה ממש התחיק שהם אומרים מאחורי הדלת שמפחיד אותם לחוות את זה שוב כי היה מלחיץ לשמוע, הזכיר לי את בסיפור על אותו גבר שחיכה מחחץ לחדר לידה כמה שעות טובות בלחץ וכשהודיעו לו שנולדה בת, הוא נשף לרווחה ואמר: "איזה יופי, היא לא תחווה את מה שחוויתי עכשיו"...

ממש רחמים עליכם מסכנים

היא היתה גרושה עם ילד נראה לי,

אחרי הלידה התינוק בכה והיא אמרה חצי בצחוק חצי בהקלה: איזה מזל שהוא לא שלי...

שכדי שיהיה אפשר לצלם מסכמים איתם שזה רק בשכיבה

בכללי זה ערוך ממש

את לא רואה אותן סובלות כמעט

מראים לך רק את הרגעים היפים

וערוך ומכוון.

לא צריך לקחת את זה כדוגמא או כמראה לשום דבר.

אם כיף אז לראות, אם עושה טריגר או מעצבן אז לוותר.

אישית אני אוהבת. אין לי הסבר מלומד למה, אני לא רואה סדרות בכללי, אבל את זה כן אבל לוקחת ממש קליל ובפופורציה. אני בכלל ילדתי ואלד רק קיסרי...

אני רק אגיד שבאחד העונות הקודמות יש מישהי שילדה על הברכיים

ולי זה ממש נתן השראה וחוץ מהלידה הראשונה ילדתי את שלושת האחרים בתנוחה זקופה על הברכיים ובכריעה..

ובאמת כדאי שיראו יותר לידות מגוונות.. אבל השאלה מה המטרה והאג'נדה של מי שעומד מאחורי הסדרה...

את מה שצריך בתנוחות אחרות, כשהאישה שוכבת מהמצלמה מאחוריה או מהצד, הרבה יותר קל

לק"י

לאן התינוק יוצא אם יושבים על הברכיים?

אני לידה אחת הייתי בעמידת שש (בלידת מים) ולידה אחת בעמידה על הברכיים כשהכתפיים והראש נשענים על המשענת של המיטה כשהיא מורמת.

אם אני זוכרת נכון, בשתיהן המיילדות אמרו לי לקבל את התינוק ואז אני הושטתי ידיים למטה והחזקתי אותו (אבל אולי זה היה ככה רק באחת מהן ובשניה המיילדת החזיקה)

לתפוס בעצמך את התינוק...

אבל היא אמרה לי לעשות את זה וכאילו מין ידעתי שאף אחד אחר לא יתפוס אותו במקומי אז תפסתי, אבל בלידת מים זה מפחיד פחות כי הוא לא נופל לריק, הוא יוצא לתוך המים ואז צריך להרים אותו משם, אבל זה לא שהוא יחטוף מכה או משהו...

לגעת בראש כשהמיילדת מציעה אני לא מעיזה...

בלידת מים- הם יכולים לשחות להם לא? כאילו הם שטים כזה בפנים?

הוא יכול להיות במים כל עוד הוא מחובר לחבל הטבור והשליה מחוברת לגוף, וכל עוד המוח שלו לא מזהה שהוא יצא מהרחם (שאם אני לא טועה זה תלוי בטמפרטורה ולכן ממש מנטרים את הטמפרטורה של המים בלידת מים שלא יהיה קר מדי) אבל בכל מקרה תופסים את התינוק ומרימים אותו, זה רק לרגעים שהראש יוצא והגוף עוד לא ואז עוד חצי שניה עד שמרימים את כולו וזהו.

הן רצו שאני אקבל את התינוקת

אבל הייתי כזה בהיסטריה- לא היה עם מי לדבר 🤣🤣🤣

1. אצלי הלידות ממש דומות לביבי בום. מגיע מקשקשת עם המיילדת מתייסרת נהנית חוויה טובה.

2. ילדתי פעמיים בעמידה על הברכיים עם להישען על שראש של המיטה זה חוויה מאלפת, המיילדת קיפלה את סוף המיטה ועמדה על ידי והיא תפסה את התינוק...

3. לא יצא לי לראות מיילדות עצבניות כועסות ולא נחמדות בכול שש הלידות שלי.... גם הרופאים תמיד היו נרגשים ונחמדים. מעניין למה כולכן פוגשות כאלו...

אף פעם לא נתקלתי ברופא או רופאה נרגשים, זה רק בסרטים.

שראה אותי במסדרון בדרך לחדר לידה, מתנועעת עם הציר, ושאל את האחות שליוותה אותי אם לקרוא למרדים, והאחות השיבה בגאווה שאני לא רוצה אפידורל וזו לידה ראשונה, והוא התלהב/התפעל בקול... אולי המילה פה היא לא נרגש שכתבה למעלה דיליה, אבל כן התרגש.

אבל זה מחלקה קטנה... בטוחה שלא מייצגת.

דאגו איתי

התרגשו איתי באמת כשהצליחו (הייתי כבר כמעט בניתוח ובסוף עשו וואקום שהציל אותנו)

וגם אחכ באו אלי למחלקה להסביר לי מה היה ברגישות והתפעלו מהתינוקת וממש הרגשתי שהם איתי בחוויה.

במאיר.

לק"י

עושה לי חשק ללדת ככה😉

כל תנוחה שהיא לא על הגב מרגישה לי לא בנוח

מה אני אמ פרה? יולדת ככה על הבירכיים🙈🙈🙈

אאכ אהיה במים, אני לא חושבת שאלד חוץ מאשר על הגב חח מתפדחת מעצמי

המיילדת תפסה אותו והביאה לי בין הרגליים אליה קדימה..

בלידות מים הראש יצא ואז הסתובבתי לחצי שכיבה והוצאתי אותם אלי קדימה...

דווקא מהסיבה שזה ערוך בצורה מגמתית ולא מציג את המציאות כמות שהיא

אבל היה לי כל כך עצוב לראות אותה הרבה שעות לבד

בלי יכולת לתקשר כמעט

ועוד יותר נעצבתי שהיא לא בזוגיות תקינה

ואין לה כלום בחיים מלבד הילדה שנולדה

חוץ מזה ממש כיף לי לראות את הפרקים

ברור לי שזאת לא המציאות

למרות שאם היו מסריטים את הלידה שלי

היא הייתה נראית די דומה

מבחינת הצוות מבחינת האינטראקציה עם הבעל וכו..

וכן ביאס לראות שכולם יולדות בשכיבה

עם אפידורל

חוץ מנסיה כולן לקחו

שזה הזוי מצד אחד מצד שני זה כל כך מקל על הכאב שלמה לא לקחת

אני לא לקחתי למשל

אבל לדעתי ובגלל זה אני לא צופה גם - יש עניין של לקבע נרטיב מסויים.

וממילא יותר קל למיילדות כשיש אפידורל יו נואו

שיש שוקולד-וניל

עוגת שמרים (פס)

יפה לערוך אותם במנז'טים במגש מתאים לאורך, כך :

טור א - שליש מגולגלות תמרים

(ניתן לפזר על השטרודל אבקת סוכר לפני שמעבירים את החתיכות למנז'טים)

טור ב- שליש שיש

טור ג- שליש עוגת שמרים

מיני קרמשניט - בצק עלים מופשר, חוצכים לקןביוצ בלי לרדד. מכינים קצפת טעימה, מפרידים כל חציכה לחצי וממלאים. באירוע האחרון שעשיתי זה נחטף.

ג'לי בכוסות - 2 צבעים, אפשר לעשוצ שכבה אחת, להעמיד כוס באלכסון ואחרי שמצייצב את השכבה השניה.

מגש עוגות שמרים קראנץ' - עשיתי 4 עוגות לבר מצוקים של בערך 100 איש

חיצוכיות חמאת בוטנים .

אבל זה יותר מתאים לי לקינוחים.

חיתוכיות חמאת בוטנים הכנתי.שכתי לכתוב ברשימה.

השמרים זה רעיון מעולה תודה🙏

עוגיות שקדים

לא מתחבר לי כל כך לשבת עוגיות מכונה,אבל זה רעיון טוב לנשנושים

שבקייה, נשיקות מרנג, עוגיות גרנולה, חיתוכיות תפוחים, חיתוכיות לוטוס

וטיגון ואז סירופ ושומשום

ממש לא ממליצה בנוסף לכל העבודה שיש לה

הכנתי לפני כיפור אצל אמא שלי (יוצא לי להכין גם לבד) ואם לא היא איתי ביחד היה לוקח לי הרבה זמן רק על נגלה שהסספיקה לכ20 אנשים

יש לך מתכון לחיתוכיות לוטוס?

שבקייה פחות גם תופס מלא מקום וגם חתיכת התעסקות ולכלוך....

עוגיות גרנולה זה מעולה למבוגרים

מישהו כבר המציא כזה, ועשיתי חיפוש וזה נראה מוצלח.

https://www.instagram.com/reel/DaAmc5nIRnO/?cplk=MzFsMGtyOXo0aGti

אני ממש אוהבת את העוגת לימון של אפרת ליכטנשטט.

פרווה וקל הכנה, זה לא הדברים הכי מרשימים, אבל צריך גם דברים לא מרשימים בקידוש

נכון הכי פשוט הכי טעים

יוצא מושלם. מעולם לא הכנתי חלבי אז אני לא יודעת מה ההבדל אבל הפרווה ממש מוצלח

לקידוש אולי אפשר חלבי ואז להכין עוגת גבינה פרורים בכוסות או פס שמרים גבינה

יש לך מתכון מסוים?

אני די מאלתרת, אסל בעיקרון שמנת מתוקה, גבינה, שמנת חמוצה, פודינג.

שמה ביסקיוויט מפורר עם חמאה בתחתית הכוס, חצי כפית מלית אוכמניות, את הגבינה ושוב פרורים.

הכי נח בכוסות עם המכסה- גם לאחסון וגם להגשה.

מוסיפה כפיות קטנות ליד

שמעלות סרטונים עם מתכונים. זה נקרא "מתכונים של חרדים" ויש שם מתכונים ממש מוצלחים

זה סרטונים למתכונים קלים ממוצרים פשוטים שיש בבית. וזה פרווה.

הן מסבירות שיש הרבה קידושים ואירועים וצריך כאלה מתכונים

ממש קל להכנה

1.5 כוסות קמח

0.5 כוס סוכר

0.5 כוס שמן

ביצה

2 סוכר וניל

לשטח בתבנית חד"פ רגילה

לפזר חצי חבילת שוקולד צ'יפס

כוס קמח

3/4 כוס שמן

4 ביצים

1 1/3 כוסות סוכר

3 כפות נס קפה

לשפוך מעל

א. סוכר אחרי האפיה

לחתוך לריבועים ולהקפיא

להקציף ריץ' להמיס שוקולד עם קצת ריץ' ולערבב

לשים בכוסיות ואולי איזה שוקולד ציפס קטן מלמעלה

מאוד קל להכין ונראה מאוד טוב

באותו סגנון הכנתי פעם

ריץ' עם אוראו טחון ושבר של אוראו מעל

ריץ' עם תותים טחונים מעורבב ומלמעלה רק תותים טחונים

פחות קידוש לבוקר.

אבל תודה🙏

קל וממש טעים

סליחה שזה לא כ"כ קריא... ואת יכולה למרוח כל ריבה במקום השוקולד.

הבאסה שהיא מתפוררת בטרוף.

אבל טעימה ממש

פירות זה משדרג ממש (גם קטנים שאפשר לנשנש כמו ענבים, וגם אבטיח ומלון חתוך וכו)

טראפלס- יש מתכון של שוקולד עם ממרח לוטוס ואז עוטפים בקקאו. זה כן עם שוקולד

בחושות- הכי כיף בעולם. נשמר נהדר בהקפאה. אפשר גם לגוון עם בחושה גזר, דבש וכאלה. אם עושים את זה קאפקייקס זה ממש נוח לקידוש. אם עושים פס זה אחלה לנשנוש של אחרי.

עוד דבר, אפשר עוגיות שוקולד צ'יפס לעשות כחיתוכיות. זה יוצא יותר רך כזה, וזה ממש קל להכנה (משטחת על תבנית של תנור, אחרי האפיה חותכת לריבועים, זהו). נשמר טוב בהקפאה.

עוד דבר שאפשר לנשנושים של אחרי- קרקרים תוצרת בית, או חיתוכיות גרנולה. גם זה נשמר טוב בהקפאה

שתהיי בריאה, כמה מקפיאים יש לך? הלוואי עליי כל המקום הזה…

פיניתי מקפיא של 6 מגרות.

לאימא שלי עוד שש.

אבל זה מתחלק גם לפשטידות,ומנות אחרונות.

כל השאר הזמנו קייטרינג.

האח הכי קטן במשפחה אז היא מתרגשת ומנחיתה עליי את כל העבודה😂

לא נורא הכנה מנטלית לבן שלי (אין הרבה הפרש בינהם)

שפך פה באמת מלא, והכל בצבע כחול עם חתיכות כחולות...

מצד אחד זה הדאיג אוצי יותר, מצד שני זה סימן טוב שהגוף שלו העיף את זה החוצה...

במוקד אחיות לא הצלחתי להשיג מענה כבר כמה דקות

הם המוקד המוסמך היחיד במקרים כאלה.

ניסיתי להתקשר למה שמצאתי ברשת והיה "המספר אליו חייגתם איננו מחובר"

תוודאי גם את הקידומת

ובדרך מתקשרת למרכז ברמבם כמו שהציעו פה.

לא משנה אם הוא הקיא וכאילו הוציא

זה יכול להיות גם תגובה לחומר ובינתיים חלק מהחומר גם יכול להיספג.

וקחי איתך את האריזה של החומר אם יש לך

לא יודע אם אני אישית הייתי ממהר למיון, אבל זו בוודאי לא עצה רעה.

דבר ראשון: מרכז הרעלות של רמב''ם! לא לוותר. לנסות לתפוס אותם. הם עונים תוך שניות, מניסיון

במיוחד שאת מתארת שהקיא.

יכול להיות שמרכז ההרעלות יגיד משהו אחר, אבל בגלל שאין לך מענה זמין כרגע, קודם להתחיל בנסיעה ואז לברר תוך כדי ומקסימום יגידו לך שאין צורך לנסוע.

שאף אחת כאן לא יודעת מה החומר שיש בסבון הזה, מה ההשפעות שלו, כמה זמן לוקח לחומר להשתחרר ועוד שאלות שאני אפילו לא יודעת להעלות כי אני לא מבינה בזה.

ובכל כל זה, חיוני ושמח עכשיו, לא אומר כלום על אפשרות לפגיעה קיימת ולא נראית, או לפגיעה חס וחלילה בהמשך.

לכן ממש חשוב ללכת בעיניי ולא לחכות

יש התווית חומרים רעילים.

לא מבינה את ההתלבטות. יש ספק, אין ספק. תפנו למיון.

רפואה שלמה!

היה סיוט להשיג אותם, בסוף הצלחתי ואמרו שזה יכול לגרום לבחילות והקאות אבל לא מסוכן.

ברוך ה'!

שזו לא הנאה זוגית

זו הנאה אישית שעושים אותה ביחד

צריך להגיע להבנה

מה בסיטואציה הזו יכול להיות הנאה עצמית ואז לתקשר אותה

אבל יש בזה גם הנאה זוגית בעיניי

בסוף זו פעולה זוגית שנותנת הנאה וקרבה

אבל זה קורה רק אם כל אחד חווה הנאה בפני עצמו

שבשקט בשקט יש הרבה כמונו.

גם אני מנסה להבין מה העניין הגדול שעושים מיחסי מין ולא מצליחה...

ברור

כי הרבה פעמים נשים עסוקות בלהיות בהריון ולטפל בילדים

ולא פנויות להקשיב לגוף שלהן

גם באופן כללי

זה בגילאים צעירים

ואז בגילאי 40+ הרבה נשים מגלות את העולם הזה

והוא לגמרי צועק אל תגעו בי

את מונעת הורמונלית? זה תמיד היה ככה?

וכן תמיד היה ככה

נראה לי יש אנשים שבאמת זה פחות כיף להם, זה הגיוני סך הכל

כי הן לא מצאו מה הן אוהבות

אולי גם לא חיפשו

אולי אין מקום בכלל בחיים שלהם לתת לזה מחשבה והתבוננות

אולי הן חוות את זה בצורה שלילית

גם באוכל כל אחד אוהב/ לא אוהב משהו אחר

קודם להבין למה לא רוצים

אחכ להבין מה יכול לעשות טוב בסיטואציה מתאימה

אחכ לרצות ולתקשר את זה

שמעתי עליה המלצות ושאנשים מגיעים גם מרחוק.

היא טיפלה גם בבן שלי.

בגדול - חותכים את הציפורן.

רבקה: 050-4151496

(רק אומר שבטרם לא עשו טוב)

תלכי למישהו עם המלצות, יש כירורגים יותר ופחות עדינים. הפעולה עצמה פשוטה מאוד אבל את רוצה שהיא תהיה כמה שפחות כואבת.

בדרך כלל נותנים זריקה מקומית של הרדמה, ואז הרופא חותך את מה שצריך.

טוב עשה הרופא שנתן לך אנטיביוטיקה, התהליך הרבה יותר כואב כשיש דלקת פעילה.

וכמובן איך אפשר בלי להיזכר בזה?

רפואה שלמה!

תודה!

משחה אנטיביוטית לא הועילה בכלל. אז עברנו לכדורים דרך הפה.

ממליצה על דניאל פולק אם רלוונטי,

בזמנו ביררתי שמקבל פרטי בחשמונאים

ובמכבי בבית שמש.

(אבא שלי ובעלי היו אצלו).

האם יש למישהי המלצה בירושלים והסביבה?

מישהי טופלה אצלו ויכולה לתת המלצה?

עם פטנט שלא ישפוך.

לא ניסיתי, אבל את יכולה לבדוק אם זה עונה על הצרכים שלך.

מצרפת קישור לדוגמה: Spill-Proof Biscuits Container Box Snacks Storage Box Baby Kids Plastic Snack Catcher Double Handle Snack Cup Jar Bowl קופסת אחסון חטיפים עמידה בנזילות לתינוקות וילדים, קופסת פלסטיק לתפיסת חטיפים עם ידית כפולה, כוס חטיפים וצנצנת - AliExpress 1501

יש כמו רוכסן שסוגר. הן יותר עמידות ואפשר להשתמש בהן כמה פעמים, במיוחד לדברים יבשים כמו קורנפלקס וכו'.

אישית אני לוקחת לעבודה הכל בתוך זיפר אחת (כריך, יוגורט, פרי, נשנוש, גרנולה) אבל אני שמה בפנים בתוך שקיות אוכל כל דבר.

הרבה יותר נוח לי מקופסת אוכל שתופסת מקום

וכמובן שזה לשימוש חוזר

פעם ראיתי שיש שקיות בד לכריכים

הילדים שלי שמים בכוסות כל הזמן

אני לוקחת להם ונותנת להם כשהם יושבים והכוסות לא מלאות

לחילופין יש קופסאות פלסטיק עגולות עם מכסה. שייכנסו לאוטו כשזה סגור (אם זה ישים מבחינתך)

חדר בריחה

מציאות מדומה

כתבו פה המלצות חמות על ניווטים זוגיים (חוויה מתוכננת אולי? לא בטוחה, בנות אחרות יידעו בטח להשלים את החסר)

עשינו כבר פעמיים והיה לנו ממש טוב!

ולפעמחם מתעוררים ספונטני בלי שעון...

פיסול בברזל, זכוכית, סדנאות בתחומי הנפש של הרגעה ודמיון מודרך וכד'.

אטרקציה- משהו מעולם האקסטרים? צניחה או תעופה או אומגה ופארק חבלים, קארטינג, טיול בריינג'ר וכד', קניות של בגדים בשבילו (או בשבילל) יחד אם זה כיף לכם, אם אומנות מעניינת אתכם לחפש תערוכות צילום או ציור או כאלה, אפשר גם במוזיאון כלשהו (לזכור שיש ז'אנר שלם של אומנות בעייתי לשמירת העיניים אז לברר), סיור מודרך באיזה נושא אהוב עליו עם מדריך תותח.

מזל טוב!

הוא היה מתקשר למשטרה מיד

לא נראה לי שזאת היתה התחלה מבטיחה ליום כיף עבורו :

את מכירה את בעלך הכי טוב - אבל תחשבי היטב אם הקונספט הזה של ההפתעה יתאים לו באמת... אם הוא ישמח שתחליטי בשבילו לא ללכת לעבודה יום אחד, ושלא יקום בבוקר בשעה שהוא רגיל...

(יודעת שבעלי לא ייהנה מזה בכלל, למשל. וגם אני לא, האמת...)

אפשר במקום זאת רק לבקש ממנו שישריין יום לפעילות זוגית, ואז להפתיע אותו בתוכנית עצמה בלבד.

בכל אופן, כותבת קצת רעיונות:

חדר בריחה

סנפלינג

שיט

קייאקים

סדנת שוקולד

סדנת קרמיקה

סדנת אריגה בסגנון של פעם

(אנחנו בדיוק אתמול יצאנו ליום זוגי, אחרי שמזמן לא היה לנו אפילו פנאי חלקי לזה... רציתי שנעשה כל מיני דברים מגניבים, אבל בסוף רק טיילנו וקנינו אוכל - ובכל זאת נהנינו מאוד! כי עצם היציאה והזמן לדבר בשקט בלי לדאוג לילדים כל הזמן עושה טוב. אבל אולי פשוט כי אצלנו זה נדיר...)

יש לי המלצות בפרטי, באזור ירושלים

1. ההורמונים בהתקן משפיעים בד"כ אחרת מההורמונים בגלולות/מדבקות וכו' אז אי אפשר להקיש שתגיבי אותו דבר.

2. 2-4 מנסיון עם התקן רגיל ולא הורמונלי- דימום לקח בערך שבוע, היום-יומיים הראשונים החלפתי פדים אח"כ מגני תחתון,

   רוב הדעות אומרות שזה אוסר, יש מיעוט שלא, לא יודעת מה אומרים במכון פועה.

   גם מי שסובר שההתקנה עצמה לא אוסרת, אם זה לפני טבילה יותר קשה להתיר את הדימום והכתמים וזה דוחה את הטבילה אז עדיף אחרי.

   מבחינת נוחות התקנה עדיף כמה שיותר קרוב לווסת כי המקום רח ופתוח, אבל אפשר כל הזמן

1. עד שלא תנסי לכ תדעי- זה מאוד אינדיבידואלי ומשתנה מאישה לאישה

2. תזמון ההתקנה מדפיע מאוד על הדימום - כדאי להתקין כשהרירית דקה

   באופן אישי התקנתי 7 שבועות אחרי לידה בהנקה מלאה

   היו רק הכתמות שלא אסרו

3. יש פסיקות שמתיחסות לדימום מההתקנה כדם מכה (אחכ יכול להיות גם דימומים הורמונלים אבל הם ממש משתנים מאישה לאישה ולהרבה נשים זה רק כתמים)

   לגבי המקווה כדאי קודם לברר פסיקה ואז להחליט בכל מקרה הרבה יותר קל להתיר כתמים אחרי מקוה אבל אם אתם הולכים לפי פסיקה שעצם התקנה אוסרת- לא הייתי טורחת להיטהר לפני

1. אמר לי רופא פרטי מאד מומחה שעדיף את המירנה (יותר הורמונים) על פני הקיילינה (פחות הורמונים). חוץ מזה שמעתי שהקיילינה לא ממש מונע מחזור אלא המחזור רק חלש יותר, כך שאין את הכיף של השקט מהמחזור. ומבחינת השפעה הורמונלית אין כ"כ הבדל ביניהם.

2. הדימום היה לאורך כמה שבועות אבל ממש לא דימום אלא רק הכתמות.

3. אני לפי שיטה שזה לא אוסר, ולכן:

4. עדיף אחרי המקווה כי הכתמים יקשו מאד על הבדיקות. לבשתי תחתון שחור ולא הסתכלתי בניגוב. כמובן אם אתם לפי פסיקה שההתקנה אוסרת זה כבר סיפור אחר. התקנתי אחרי לידה שהרירית דקה.

1. לא יודעת. זה יותר מקומי. תלוי כמה קריטי לך שיהיה כמה שפחות דימום וסת.

2. אני התקנתי בזמן וסת כי מסובך אצלי שם למטה ובזמן וסת הצוואר רחם יותר פתוח והרירית דקה יותר. שמתי נגיד ביום השני או השלישי, ונגיד מההתקנה היו לי עוד 5-7 ימים של דימום. טפו חמסה לא היו לי כתמים. חודש אחרי היה דימום של איזה יומיים ממש בקטנה. אחרי זה הפסיק.

3. יש דעות שונות, ולפיהן כמובן משנה אם כדאי לפני או אחרי מקווה אם אצלכם זה אוסר אז כמובן כדאי גם לפי ההמלצה הכללית להתקין בזמן וסת (ומסייגת- לא קל לתזמן את התור עם הוסת, בטח אם היא לא סדירה)

1. לא יודעת מה עדיף. אני עם המירנה, ב"ה הרבה יותר טוב מהנוברינג והגלולות מבחינת החשק.

2. מייד אחרי ההתקנה היה דימום שלא אסר יעוד קצת כתמים כמה ימים.

3. אצלינו לא אסר. דיעות שונות

4. ברור שאחרי

לא עם המירנה כי מסיבות רפואיות צריכה פחות הורמונים

אני איתו כבר שנה וחצי וממליצה ממש! לא מקבלת מחזור (אבל עדיין מניקה אז אולי קשור)

פעם באף פעם יש קצת כתמים ממש בקטנה, וכמעט ולא מרגישה השפעות הורמונליות. גם יודעת שכן יש לי מחזוריות של חודש בערך, פשוט בלי הדימום

היה לי דימום הסתגלות שהתחיל שבוע בערך אחרי ההתקנה ולקח איזה שבועיים שלושה להיטהר ממנו. בעיקרון הרופא שהתקין אמר שלא אמור להיות ובתכלס כן היה

אבל מאז לא נאסרנו בכלל ברוך השם

כמה זמן נמשך לכן??

זה בנוסף לדימום אחרי לידה ממש קשוח..

טבלתי 12 שבועות אחרי הלידה 😵‍💫

טבלתי חמישה שבועות אחרי הלידה, ורק אח"כ שמתי את ההתקן. היו לי בהתחלה כתמים אבל לא דימומים ממש, לא נאסרנו מזה.

1.קחי בחשבון שההוא עם היותר הורמונים יש יותר סיכוי שלא תקבלי מחזור,עם מירנה 75 אחוז לא מקבלות באופן סדיר חלקם עם דמום שהוא יותר הכתמות ולא מחזור ממש.אבל התופעות לוואי שלו לא תדעי איך את איתם עד לא תנסי.

הקייילינה שזה פחות הורמונים גורמת לאל ווסת ל50 אחוז מהנשים.

קחי בחשבון שמעבר להתקנה לרוב הנשים יש דימומי הסתגלות עד חצי שנה זה נחשב נורמלי...ורוב הנשים שמוציאות אותו זה בגלל הכתמים.

יש רופאים שיש להם פרטקול מסודר איך לדקק את רירית הרחם לפני ההתקנה על מנת למנוע או להפחית דימומי הסתגלות.

זה נוח רק אם את מתכננת למנוע תקופה ממש ארוכה יותר משנה פחות מזה לא הייתי הולכת עליו כאופציה.

דבר נוסף יכול להיות שבסוף ההנקה תהיה תקופת הסתגלות נוספת.

2.הדמום בגדול יכול לקחת בין יומיים לחמישה ימים של ההתקנה,אבל אז לרוב הנשים מתחיל דימום הסתגלות מההורמונים שבהתקן.

4-3.יש דעות שונות בהלכה,צריכה לברר את הפסיקה שלכם.

במכון פועה אין המלצה גורפת הם סוברים שעצם ההתקנה לא אוסרת אבל עלולה לגרום להתפוררות של רירית הרחם ולכן זה עלול לגרום לזוג להיאסר.

הם טוענים שיומיים מההתקנה זה נחשב דם פצע שלא אוסר אבל לאחר מכן צריך להתייחס לזה ככתמים אם הדמום מתגבר אז אוסר ואם הוא פוחת אז ללבוש צבעוני או פד שאינו מקבל טומאה.

אחרי לידה בדרך כלל הרירית דקה יותר וההתקנה לא תגרום לך להאסר לפי שיטתם ויותר קל להתיר כתמים שיבואו אחרי טבילה מאשר להיטהר אחרי התקנת התקן במיוחד הורמונלי.

אבל זה תלוי גם מתי יש לך תור לא תמיד הכל מסתכרן יחד.

אני זוכרת שכתבו כאן שאם זה ברקסטונים אז רבע כוס יין תרגיע אותם

ואם לא אז זה ימשיך וכנראה שכדאי ללכת

זה נראה לי כמו הרצון לעשות עוד ועוד בדיקות הריון בימים שבין הביוץ למחזור, כאילו, את במצב של חוסר ודאות, הלידה כבר באופק וזה ממש חוסר ודאות כל הסיטואציה של לידה... אבל הבדיקות לא יעזרו לך להגיע לודאות הזאת, אז לא רואה סיבה ללכת באמת כשאין סיבה אמיתית.

להתייעץ

אין לך הערכת משקל בקרוב?

אז כן צריך להיבדק.

אם סתם הבטן מתקשה וזה מציק בעיקר.

לא לוקחת אחריות אבל לא הייתי הולכת. תשתי ותנוחי.

אני מרגישה שאישה שמרגישה צורך להיבדק זה נכון לה.

אבל רק אם לא הייתי מתעצלת...

מסכימה