פוחדת לעשות בדיקת מי שפיררננה 11

שלום לכולן... אני בהריון השישי שלי ב"ה ללא הפלות קודמות וסיבוכי הריון וכו, עקב גילי, 37, הומלץ לי לעשות בדיקת מי שפיר, אני נורא חוששת... קראתי שיש בזה סיכון להפלות, וכן ואני יודעת שלא אוגל באמת לנוח 3 ימים עם כל הילדים מסביב..

בדרכ אני עושה את כל הבדיקות וממש פועלת לפי ההמלצות, אך הפעם אני חוששת... גם חוששת ללכת נגד הרופא שהמליץ לי לבצע בעקבות הגיל.. אשמח לשמוע דעתכן והאם מישהי היתה במצב כמו שלי ולא עשתה מי שפיר? תודה מראש!

באיזה שבוע את?כבדה

בשבועות מוקדמים אפשר לעשות ניפט (בדיקת דם שבודקת את ה ד.נ.א של העובר) ולהחליט לפי התוצאות שלה. עושים פרטי אבל יש החזר מקופ"ח. אם פונים דרך מכון פועה יש הנחה לחברה שעובדת איתם

ניפט לא בודקת את הדנ"א של העוברבארץ אהבתי

כן אפשר לגלות באמצעותה שינויים כרומוזומאליים משמעותיים (בעיקר תסמונת דאון, טריזומיה 13 וטריזומיה 18, ועוד תסמונות שמתבטאות בשינוי בכמות הכרומוזומים), וזה בעיקר מה שהסיכון אליו עולה עם הגיל.

אבל שינויים גנטיים שלא מתבטאים בכמות הכרומוזומים אין לבדיקה יכולת לזהות.

ד.נ.א עוברי. זה מה שאמרו לנו כשעשיתיכבדה

אולי אני טועה

לא הסבירו כמו שצריךבארץ אהבתי

הכרומוזומים מרכיבים את הדנ"א העוברי. אז זה לא שאין שום אמת במה שאמרת.

אבל איך שכתבת זה מטעה. כי מוטציות שמתבטאות רק בדנ"א לא ניתן לגלות בבדיקת ניפט. רק מה שמתבטא בכרומוזומים (ובעיקר השינויים הגדולים כמו עודף או חוסר של כרומוזום, שהשכיחים בהם זה תסמונת דאון וטריזומיה 13 ו-18).

@מקרמה הסבירה בתגובה שלה למטה בצורה יפה.

הכרומוזומים זה כמו 'ספרים' שמכילים את המידע הגנטי.

בניפט אפשר לזהות אם יש ספר עודף או ספר חסר. לפעמים בחלק מהמקומות אפשר לזהות אם יש ספר בעובי שונה ממה שאמור להיות (עודף או חוסר), אם זה באופן משמעותי מספיק ואם הבדיקה רגישה מספיק.

אבל את כל התוכן של הספרים זה לא מגלה בכלל. וזה בעצם הדנ"א עצמו, שאותו אפשר לבדוק בבדיקת אקסום במי שפיר (שעליה צריך להוסיף תשלום באופן פרטי).

בדיקת מי שפיר שמשרד הבריאות מממן זו בדיקת צ'יפ גנטי, שגם היא בודקת רק את מבנה הכרומוזומים בלי התוכן שלהם (מבנה וגודל הספרים - לפי המשל שנתנו), אבל ברגישות הרבה יותר גבוהה מהניפט (עם יכולת לזהות גם חסרים/עודפים קטנים מאוד).

במחשבה שניה - הניסוח שלי בתגובה שכתבתי לך גם לא היה מדויק.

כי בעצם בדיקת ניפט כן מוצאת את הדנ"א העוברי בתוך הדם של האם ובודקת אותו.

וגם מגלים בה דברים על הדנ"א העוברי (אמנם לא על ה'תוכן' אלא על ה'מבנה', אבל זה עדיין מידע גנטי חשוב).

אבל זה כן ניסוח שעלול לבלבל. בכל מקרה, מקווה שההסבר שלי קצת מסביר יותר את האפשרויות השונות.

איך את מתנהלת עם הילדים אחרי לידה כשצריך לנוח?ירושלמית במקור

נשמה הייתי בהריון בגילך, וגם בגילאים מאוחרים יותרממתקית

הרופאים תמיד המליצו לי בדיקת מי שפיר בגלל הגיל, זה בנוהל.

בגלל שב"ה לא היו לי הריונות עם סיבוך, השקיפות והכל יצא תקין לא עשיתי מי שפיר.

ב"ה הכל בסדר...

אני חושבת שאם הכל תקין בבדיקות השוטפות, זה לא הריון ראשון והכל תקין אז בשביל מה???

אני לא רופאה ולא רוצה לסתור את דברי הרופא, אבל הם אומרים את זה על אוטומט.

גם אני הולכת לפי ההמלצות תמידחוזרת4

והרופאה שלי ממש דחפה אותי לעשות הכל בהריון הנוכחי כי אני פחות או יותר בגילך, אבל עשיתי ניפט, שקיפות + חלבון עוברי וסקירה מוקדמת וזה סיפק אותה ב"ה.

עשית שקיפות?מוריה

איך היו התוצאות?

אישית, לא עשיתי מי שפיר.

ולא חושבת שאעשה בגלל הגיל. רק אם יש תוצאות בעייתיות. וגם אז הייתי בודקת אם יש בדיקה פשוטה יותר לעשות.

אני לא עשיתי מי שפיר בגיל הזה.מתואמת

זה מומלץ רק מכיוון שככל שהגיל עולה יש יותר סיכוי למומים כלשהם. למיטב ידיעתי בעבר התייחסו לגיל 40 כגיל סף לדברים האלה, והיום הורידו את זה ל-35 ואפילו פחות. ולדעתי זה מכיוון שנהיה קל יותר לממן את זה, או בגלל הגישה הכללית של רפואה מונעת שהתפתחה בשנים האחרונות או בגלל החשש של הרופאים מפני תביעות.

בעיניי זה לא נכלל ברפואה מונעת ואני גם לא מתכוונת לתבוע רופא במקרה שאגלה חלילה בלידה שיש מום כלשהו, אז לא רואה שום סיבה לעשות.

הסקירות מספיקות לי בשביל לדעת פחות או יותר שהעובר בריא, והן בדיקות פשוטות בהרבה ולא מסוכנות.

מעבר לזה מספיקות לי תפילות. (וגם ידיעה שתינוק שנולד בריא לא בהכרח נשאר כך, ולא בהכרח כל לקות נראית כבר בהיריון ובלידה...)

לגבי הלקותאורוש3

מבינה על מה את מדברת וחיבוק.

אבל למשל בדיקת אקסום כן יכולה לגלות סיכון גבוה להפרעות מאוד חמורות שלא ניתן למצוא בסקירות. כלומר כן יכולים לומר אחוז סיכון לשיבוש גנטי שעשוי לגרום לאוטיזם או אפילפסיה או דברים נפשיים. אבל זה בצד המאוד קיצוני וקשה של ההפרעות הללו. ולא בצד של תפקוד גבוה וכד'.

לי מבחינתי יש גבול להשתדלותמתואמת

אני עושה השתדלות מסוימת לבדוק את בריאות העובר, כל עוד היא לא כרוכה במאמץ נפשי ופיזי גדול במיוחד. ומכיוון שבכל מקרה לא נוכל לעלות על כל הבעיות האפשריות אצל התינוק העתידי, אני מגבילה את עצמי בהשתדלות.

אבל מבינה את מי שסוברת אחרת...

זכותך. מאוד אישיאורוש3

השאלהאפונה

לשם מה לדעת.

האם אלו הפרעות שתפסיקי היריון בגללן, או שאפשר לטפל בהן ברחם או מיד לאחר הלידה?

אבל יש עוד תסמונות חוץ ממה שמנתה אורושירושלמית במקור

הפרעות שלפי הצ'ט סיכוייהן 1 למאה או 200 בלי קשר לגיל (כשהסיכון אצל רופא מיומן 1 ל-1400) שאי אפשר לדעת עליהן כלל מהבדיקות המוקדמות, ושבהחלט יש מה לעשות איתן כבר בחדר הלידה ואפילו בתכנון מקום הלידה...

שלא נדע וזהואורוש3

רק כדאי לדעת שבדיקת אקסום לא ממומנת גם בגיל כזהבארץ אהבתי

בדיקת מי שפיר שממומנת בגלל הגיל היא בדיקת שבב - שבודקת את כמות מובנה הכרומוזומים ויכולה לאבחן באופן וודאי טריזומיות וגם תסמונות כרומוזומאליות שונות.

בדיקת אקסום שבודקת את רצף הדנ"א עצמו לא ממומנת עולה כ-3000 לבדיקה לעובר בלבד, או כ-9000 לבדיקת טריו (שבודקים גם את שני ההורים ואז כשיש שינויים לא מוכרים משווים להורים וזה מספק מידע ברור יותר).

את יודעתהשם שלי

אם אפשר לקבל החזר לאקסום מסל הריון?

לא שאני מתכננת לעשות, סתם מעניין אותי.

וגם ככה אין לי על מה לנצל את הסל הריון.

אפשראורוש3

לא ידוע לי שאפשרבארץ אהבתי

אבל לא חקרתי את זה לעומק.

אולי @אורוש3 תדע יותר ממני

זה לא מדויקמקרמה

ההמלצה הרפואית לעשות מי שפיר בכל גיל

היום המסכנה היא שהיחס בין התועלת מהבדיקה (גבוהה מאוד) אל מול הסיכון שבה (מינורי) מטה לגמרי את ההמלצות לכן לעשות

הסיבהשיש יותר ענין סביב גיליים מאוחרים היא כי אז יש מימון

המדינה לא יכולה לממן לכולם ולכן חתכו איפשהו.ומשנה לשנה כעל שמבינים כמה התועלת עולה- הגיל שקובע את המימון יורד

תודה על הדיוק!מתואמת

אם כך, השיקול לא צריך להיות לפי הגיל, אלא לפי היכולת הכספית...

אם אין צורך ממשי לא הייתי עושה מי שפיריעל...

ובכל מקרה, היום כבר כמעט ואין סיכון להפצות בעקבות מי שפיר. במחקרים זה ממש ירד לאחוזים נמוכים ובלתי משמעותיים. גם המנוחה שצריך אח"כ זה לא נוחה מלאה, אלא יותר של לא להרים דברים כבדים, לא להתאמץ מדי

החלטות טובות

ההמלצה על המי שפיר לפי גילרק לרגע 1

היא משום שהסיכון חלילה שמשהי לא תקין עולה סטטיסטית על הסיכון מהבדיקה

אני שמעתי מפרופסור מאוד בכיר שאם כל הבדיקות תקינות שקיפות ניפט סקירה אז אין טעם לעשות מי שפיר רק בגלל גיל

כמובן שמי שפיר בודקים גם דברים נוספים אבל אלו כבר לא קשורים ישירות לגיל אז לפי מה שהאישה מרגישה

לא הבנתי מה הפרופסור הזה אמר (מי זה אגב?)ירושלמית במקור

מה הכוונה "אין טעם לעשות"? מה אם מגלים משהו שניתן לסייע לו כבר בחדר לידה אם דואגים מראש לנוכחות של צוות מתאים?

(הרי לדבריו השכיחות למשהו כזה עולה עם הגיל ובכל מקרה גוברת על הסיכון, כיום, מהבדיקה...)

אודה להסבר...

יקרה ציטטת רק חצי משפט החלק העיקרי הוא הגילרק לרגע 1

ההמלצה הרפואית למי שפיר מגיל מסויים זה רק בגלל הסכון המוגבר לתסמונת שסטטיסטית הסיכוי עולה עם הגיל אל מול הסיכון שבבדיקה.

על זה הוא אמר שאם ניפט ושאר בדיקות תקינות הוא לא בעד לבדוק רק כי האישה עברה גיל מסויים.

ברור,שאלתי למה הוא אמר שאין טעם לעשות רק בגלל הגילירושלמית במקור

הרי עם הגיל עולה הסיכוי למשהו שיכול לדרוש היערכות מוקדמת...

אסביררק לרגע 1

ההמלצה לפי גיל היא כי הסיכון מהבדיקה הוא פחות מאשר הסיכוי שמשהו לא תקין

אם כל הבדיקות הנ"ל תקינות כבר אין משמעות לגיל והפער בין הסיכון שקיים מהבדיקה גדל.

כמובן אנע חא מביעה את דעתי כל אחת תתייעץ ותעשה מה שנכון לה

בשורות טובות לכולן

אני לא שמעתי את זה ממנו, אבל משערתענבלית

שאם היה ממצא חריג, הוא חושב שהיו מגלים כבר בבדיקות אחרות (ניפט, שקיפות, סקירה)

מוזר, הרי בכ"כ הרבה מקריםירושלמית במקור

שהיו, שמענו בהם שמי שפיר גילו משהו חשוב שיתר הבדיקות לא הצביעו עליו...

כולל ניפט?ענבלית

ניפט בכלל לא בודק כל התסמונות שמי שפיר בודקירושלמית במקור

אני לא שמעתי על הרבה מקריםהשם שלי

לא על דברים שגילו במי שפיר וגרמו להפסקת ההריון.

לא על דברים שגילו וגרמו להיערכות אחרת בלידה.

ולא על מקרים בהם לא עשו מי שפיר, ואחר כך גילו משהו שהיה אפשר לדעת מראש.

ברור שזה לא מדד, ויכול להיות שהיו סביבי יותר מקרים שאני לע מודעת אליהם.

באמת מעניין אותי איזה דברים אפשר לגלות, שאין להם סימנים נוספים חוץ מבדיקת מי שפיר, ומה האחוז של המקרים האלה.

בקבוצות הרלבנטיותירושלמית במקור

שבפייסבוק עולות בקביעות שאלות שמתארות מקרים כאלה.

לשאלתך השניה מעתיקה לך חלקים רלבנטיים ​ממה ששאלתי הבוקר את הצ'ט (מציעה לך לשאול גם בעצמך כי הוא מתאים את הדגשים בתשובה להטיה המדוייקת של השאלה):

הצ'יפ הגנטי (Microarray): היום בדיקת מי שפיר אינה מסתפקת רק בקריאת כרומוזומים בסיסית, אלא כוללת צ'יפ גנטי שמחפש מיקרו-חסרים ומיקרו-הכפלות (כמו תסמונות דיגורטן, פראדר-ווילי ועוד). מרבית התסמונות הללו אינן מותירות שום סימן בסקירת המערכות – מבנה המוח, הלב והאיברים נראים נפלא, בעוד שהבעיה היא ברמת המקטע הדק של הדנ"א.

​ הסיכון למצוא פתולוגיה משמעותית בצ'יפ הגנטי (שכאמור אינה קשורה לתסמונת דאון ושסקירת המערכות עיוורת לגביה לחלוטין) עומד באוכלוסייה הכללית על כ-1% (כלומר 1 ל-100), ללא קשר ישיר לגיל האם או לתוצאות הסקירה.

שאלתי אותו אם יש מה לעשות עם זה טרם הלידה:

​1. היערכות רפואית מיידית ברגע הלידה (הצלת חיים ומניעת סיבוכים):

​חלק מתסמונות המיקרו-חסר כוללות תופעות קליניות הדורשות התערבות רפואית מיד לאחר הלידה, שאם לא מודעים אליהן מראש – עלולות להוביל לסיבוכים קשים:

​תסמונת דיג'ורג' (22q11.2):

​היפוקלצמיה קשה (ירידה חדה ברמת הסידן): נובעת מחסר או תפקוד לקוי של בלוטת התריס (Parathyroid). ירידה בסידן מיד לאחר הלידה עלולה לגרום לפרכוסים, הפרעות בקצב הלב ונזק נוירולוגי. אבחון מוקדם מאפשר ניטור ומתן סידן מיד לאחר הלידה.

​מומי לב נסתרים: כ-75% מילדי דיג'ורג' סובלים ממומי לב. חלק מהמומים אינם מתגלים באולטרסאונד רגיל. ידיעה מוקדמת מאפשרת ביצוע אקו-לב עובר ייעודי, ותכנון הלידה במרכז רפואי עם מחלקת טיפול נמרץ יילודים וקרדיולוגיה ילדים.

​חסר חיסוני (Immune Deficiency): עקב בעיה בבלוטת הטימוס. תינוק כזה אינו מורשה לקבל חיסונים מסוימים (חיסונים מוחלשים) מיד לאחר הלידה, והצוות נערך להגנה מזיהומים.

​תסמונת פראדר-ווילי / אנגלמן:

​תינוקות אלו סובלים לעיתים קרובות מהיפוטוניה קשה (רפיון שרירים חמור) בעת הלידה, הגורמת לקשיי נשימה, קשיי בליעה ורפלקס מציצה ירוד. זיהוי מוקדם מונע אספירציה (שאיפת מזון לריאות) ומאפשר חיבור מיידי לתמיכה נשימתית/האכלה בצינורית במידת הצורך.

​2. תכנון מקום ואופן הלידה:

​ידיעה על מיקרו-חסר מאפשרת לקבל החלטות מושכלות לגבי מעקב ההיריון והלידה עצמה:

​בחירת בית חולים מתאים: לידה במרכז רפואי שלישוני (בית חולים גדול) המצויד בפגייה מתקדמת, יחידת טיפול נמרץ יילודים (פגייה/טיפול נמרץ ילדים) ומומחים בתחומי נוירולוגיה, גנטיקה, אנדוקרינולוגיה וקרדיולוגיה.

​מניעת מצוקה עוברית: מעקב הדוק יותר בשבועות האחרונים להריון להערכת צמיחה (IUGR) וניטור מוכן למזעור מצוקה בלידה.

​3. בירור גנטי להורים ותכנון משפחתי:

​ברוב המקרים (כ-90%), מיקרו-חסרים נוצרים כאירוע אקראי חדש (De Novo) אצל העובר. עם זאת:

​ב-10% מהמקרים, אחד ההורים הוא נשא סמוי של המיקרו-חסר (לפעמים עם ביטוי קל מאוד שלא אובחן מעולם).

​אבחון העובר מאפשר לבצע מיד בדיקה גנטית להורים. אם אחד ההורים נשא, הסיכון להישנות בהריונות הבאים עומד על 50%, מה שמאפשר להשתמש בטכנולוגיית PGD (דיגום גנטי של עוברים בהפריה חוץ-גופית) בהריונות הבאים.

(בהמשך מוזכר שם היתרון של ההכנה הנפשית והרגשית)

נשמה זה אחד ממאה למשהו קשהאורוש3

בכל הריון שנראה תקין בבדיקות הרגילות.

לא אמרתי לעשות.

התלבטתי על זה מאוד מאוד מאוד. וכל זוג יחליט לעצמו.

אם זה כזאת הסתברותהשם שלי

זה אומר שבאוכלוסיות שפחות עושות בדיקת מי שפיר, נולדים כמות כזאת של תינוקות עם כל מיני תסמונות קשות.

הייתי מצפה להכיר יותר מקרים של ילדים שנולדו עם תסמונות כאלו.

אני מניחה שיש הרבה תסמונות שונות שנכללו בקטגוריה הזאת, ולכל אחת מהן יכולה להיות הסתברות נמוכה.

אבל בסך הכללי זה אמור להיות משהו יותר נפוץ.

אני יכולה לשתף (באנונימי כי זה ממש אאוטינג)אנונימית בהו"ל

(ומי שמכירה ומזהה - הכל בסדר...)

בהריון האחרון שלי היה לנו שקיפות עורפית גבוהה (סיכון משוקלל של 1:7 התסמונת דאון). במי שפיר (צ'יפ גנטי, לא אקסום) יצא תקין.

הסקירות היו תקינות, הממצא היחיד הבעייתי היה 2 כלי דם בחבל הטבור, שזה לפעמים מתלווה לכל מיני תסמונות, אבל בגדול לא נמצא מדאיג בפני עצמו.

אז כביכול בהריון לא היו ממצאים שהיינו על בעיה, למרות שכן היו סימני שאלה.

ואחרי הלידה התפתחו כמה בעיות רפואיות (לא מיד בלידה, ולא משהו שהיה מועיל לדעת מראש).

בעקבותיהן עשינו בדיקת אקסום ששם גילינו שיש לו מוטציה (דה-נובו - לא משהו שהוא ירד מאיתנו אלא מוטציה שנוצרה אצלו).

אבל אני באופן אישי לא הייתי מגדירה את מה שיש לו כ'משהו קשה', ולא יודעת אם זה כן נספר בסטטיסטיקה ש@אורוש3 הזכירה (האמת שגם אותי הנתון של 1 ל100 ממש הפתיע. מאיפה הנתון הזה?)

הבן שלנו כן צריך יותר מעקבים רפואיים, הוא עם עיכוב התפתחותי ובמעון שיקומי, אבל בסה"כ הוא ילד מתוק שמתפתח ומתקשר מהמם, בקצב שלו אבל כל הזמן מתקדם. ילד שמוסיף המון אור ושמחה בבית.

ואם היינו יודעים בהריון שיש לו את המוטציה הזו, זה היה רק מבלבל ומלחיץ, ולא באמת עוזר או מועיל במשהו.

(ברור שזה לא מעיד על מצבים אחרים או מקרים אחרים. משתפת רק מהחוויה שלנו).

למיטב זכרוניאורוש3

אלה היו המספרים בייעוץ הגנטי. אחד ממאה של הריון שנראה תקין.

אני לא זוכרת בפירוט מה נכנס לתוך זה. היו המון התלבטויות ואחרי שהחלטנו סופית מה לעשות ועברנו את הבדיקה קצת הראש שלי פנה לדברים אחרים, ב''ה לא חסר...

לגבי העלויות זה נכון. הצלחנו לקבל קצת החזר מסל ההריון ומביטוח.

כן היה טוב שבהדסה התוצאות מהירות מאוד יחסית. וגם לקחו גם לנו דם ואמרו שבמקרה הצורך ניתן לפי התוצאות בסינגל לשקול להרחיב לטריו. ב''ה לא היה צורך.

אז אחרי בירור - מדייקת אותך קצתאנונימית בהו"ל

גם ממה שכתבת פשוט אני בשרשור השני, וגם מביקור עם קרובת משפחה יועצת גנטית -

מדובר על סיכוי של כ-0.5-1% (או כמו שפשוט אני כתב - בערך 1 ל-150) למצוא ממצא כלשהו בהריון תקין (שלא נראו ממצאים חריגים בבדיקות אחרות).

אבל זה לא שכל ממצא הוא קשה.

היועצת גנטית ששאלתי אותה העריכה שזה יותר קרוב לעד כ-0.5% לדברים יותר קשים. וגם פה זה מורכב קצת להגדיר מה נחשב כ'קשה'.

(רוצה להדגיש שזה לא בשביל להתווכח איתך או לפקפק בהחלטות שקיבלת. זה רק כי יש פה עוד קוראות, והנתון שכתבת נשמע קצת מלחיץ בעיני, ולכן היה לי חשוב לבדוק ולדייק. וכאן כל בחירה היא סובייקטיבית ולפי מה שמתאים לכל אחת).

וואי חצי אחוז לממצאים קשים? 1 ל-200. זה המון בעיניירושלמית במקור

ולהבנתי עם חלק מהממצאים ה"לא-קשים" יש מה לעשות לפני הלידה ומיד אחריה, ככה ששווה לדעת.

לא דיברתי איתה לעומקאנונימית בהו"ל

אז לא יודעת מה ההגדרה של 'ממצאים קשים'.

אבל זה כל כך נתון לדיון וזה מאוד קשה להגדיר.

מבחינתך 30% סיכוי למגבלות שכלית זה נחשב כממצא קשה? כי ממה שהבנתי ממנה זה חלק מהספירה. אני לא הייתי מגדירה את זה ככה (ברור שאם בסוף יש לתינוק מוגבלות שכלית אז זו התמודדות למשפחה, אבל אני באופן אישי לא הייתי מגדירה את זה כ'קשה'. אז אולי לפי ההגדרות שלי הסיכון לדברים 'קשים' הוא הרבה יותר נמוך...).

שוב - זה כל כך אינדיבידואלי.

לא באה לשכנע אף אחת לנהוג כמוני. מכבדת כל אחת עם הבחירות שלה.

אבל 'שווה לדעת' זה כבר עניין של החלטה אישית. אם לך זה מתאים אז מעולה. אבל זה גם הגיוני לגמרי להחליט שלא.

ברור שהגיוני (ולשאלתך באמצע - כן)ירושלמית במקוראחרונה

המקרה שלךהשם שלי

מחזק את הדעה שלא לעשות בדיקת מי שפיר.

גם עשיתם את הבדיקה אחרי ממצא לא תקין בשקיפות, ולא סתם רק בגלל גיל.

וגם הבדיקה יצאה תקינה ולא גיליתם בה את המוטציה. ככה שבכל מקרה לא היתה תועלת בבדיקה.

אני לא חושבת שזה מדויקאנונימית בהו"ל

כי המקרה שלי הוא רק מקרה אחד, ודי נדיר. זה לא בהכרח מלמד מה עשוי לקרות במקרים אחרים.

אבל בגדול גם אני חושבת שבלי ממצא חריג בבדיקות הסקר הרגילות לא הייתי עושה מי שפיר.

וגם כשעשיתי - בחרתי לעשות רק את הצ'יפ גנטי ולא לשלם עוד על אקסום, למרות שידעתי שזה מידע פחות מלא (ואכן לא יכלו לראות בבדיקה הזו את המוטציה שבילינו בהמשך). ואני שלמה עם ההחלטה הזו ועדיין חושבת שזו הייתה בחירה נכונה.

ועדיין - מה שנכון לי לא בהכרח יהיה נכון לכל אחת..

יהיו מי שיגידו מהסיפור שלי שדווקא ברור שהיה נכון לעשות את המי שפיר, אבל היה כדאי מראש לעשות את הבדיקה אקסום (למרות התשלום) וככה לדעת כבר מה הריון מול מה אנחנו עומדים להתמודד.

(רק שגם אם זה מה שהיינו עושים, לא באמת היינו יודעים מה ההתמודדות תהיה, כי יש שונות גדולה בביטוי של המוטציה הזו בין אנשים שונים שנושאים אותה. חלק מהתסמינים כן ידועים מראש, אבל יש עוד הרבה 'מעלה סיכוי ל-' שאין דרך לדעת מראש מה יהיה אצלו...).

חשובתקומה

להגיד, כמו שכתבת בעצמך "לא שמעתי" זה לא מדד.

האמירות וההמלצות מבוססות על מחקרים ולא על סביבה קרובה.

דבר נוסף חשוב, בדיקת מי שפיר היא בדיקה אבחנתית. יש בה תשובה לגבי המציאות.

חלק מהבדיקות האחרות הן בדיקות סקר, שמראות סיכוי למשהו אבל לא וודאות, ולכן אי אפשר לקבל החלטות על פיהן

אני לא מחשבת סטטיסטיקות לפי הכרות אישיתהשם שלי

אבל זה גם משהו שמזין את עצמו.

אם אני חשופה למקרים של ילדים שנולדו עם תסמונת שהיתה יכולה להתגלות במי שפיר, זה יכול יותר לגרום לי לעשות את הבדיקה.

אם אני פחות מכירה מקרים כאלה, אני פחות מבינה את החשיבות של הבדיקה.

מצד אחד זאת בדיקה יותר וודאית, אבל מצד שני יש בה סיכון, גם אם הוא נמוך.

נכון שהסיכון בבדיקה יותר נמוך מהסיכוי לגלות משהו משמעותי.

אבל למקרה הבודד זה לא משנה.

זה גם לא נכון לחלוטיןאורוש3

כי נגיד יש תוצאות של אחוז כך וכך למשהו....

אנחנו נגיד בהדסה בחרנו לא לשמוע על תוצאות שהן מתחת לעשר אחוז. מעל כבר לא ניתן לבחור לא לשמוע.

אני יותר צעירההשם שלי

אבל גם אני זכאית למי שפיר בגלל הגיל.

(כיום נותנים מגיל 32).

אני החלטתי לא לעשות מי שפיר אם אין סיבה חוץ מהגיל.

הרופא קיבל את זה ולא ניסע לשכנע או להפחיד.

אם את רוצה, אפשר לעשות בדיקת ניפט, שבת בדיקת דם בלי סיכון.

היא לא מדויקת כמו מי שפיר, והיא יקרה.

אבל היא יכולה לתת רוגע.

בהחלט פחדתיאורוש3

זה גם הריון שהושג בקושי והמתנה.

אבל עשיתי. ב''ה עבר בסדר גמור. זו לא בדיקה נעימה בכלל ואני לגמרי נחתי אחרי, בעיקר כי פחדתי. כלומר מיד אחרי גם הרגשתי צורך פיזית אבל המשכתי עוד קצת עד שהייתי רגועה. הבעל והילדים הבוגרים עזרו. תתארגני לעזרה קצת אם את עושה. תשתי ותנוחי.

האמת שאין פה נכון ולא נכון. זה לגמרי החלטה אישית...

הרופאה שלי היא גם גנטיקאית- אני אנסה להסביר את מהמקרמה

שהיא הסבירה לי- יכול להיות שאני לא מדייקת

אבל זה העיקרון

קודם כל נדבר הסיכון במי שפיר

היום בטכנולוגיה שקיימת תחת אולטרסאונד ורופא מומחה הסיכון כמעא ולא קיים כך שמהבחינה הזאת הנטיה שלא לעשות היא יותר על יחסי ציבור של הבדיקה הזאת (במיוחד בציבור הדתי) ולא על העובדות והסיכון הממשי

לעומת זאת הסיבות שכן לעשות

המידע שהיום מצליחים להםיק מבדיקת מי שפיר הוא פי כמה וכמה ממה שהיה לפני שנים

היא השוותה את הדגימה של המי שפיר לספריה עירונית

אם בעבר המדע ידע לקרוא כותרים או אפילו שמות ספרים

היום היכולת היא לקרוא פרקים, מילים ואפילו אות משובשת

יש תסמונות שמופיעות בפרקים

ויש תסמונות שמופיעות באות

אבל שתיהן יכולות לגרום לסבל בל יתואר ותוכלת חיים נמוכה מאוד באותה המידה

גנטיקה היא לא רק ענין של גיל

גם לאישה בת 20 יכול להיוולד ילד פגוע מאוד

בין אם זה בגלל תורשה

ובין אם זה בגלל שיבוש DNA של העובר

כמו פיגור שכלי קשה

את יכולה לשלוט במידע שמגיע אליך

ואת יכולה להחליט מה לעשות איתו

לדוג- אנחנו בחרנו שלא לדעת על שינוי גנטי (עודף או חסר) שהרפואה עדיין לא יודעת בוודאות מה ההשפעה שלו. האם הילד יהיה בריא לחלוטין? האם תהיה השפעה קלה או קשה?

זה מסוג הדברים שלא ראינו בהם תועלת

וחוץ מחרדה זה לא היה מוסיף לנו כלום

מהכירות אישית שלנו עם עצמינו

בחרנו שכן לדעת על מומים קלים ודאיים שמאפשרים חיים טובים גם אם מאתגרים כי זה לא ישפיע על גורלו של המשך ההריון- אבל מעדיפים לדעת מוקדם

בחרנו לדעת על מומים ודאיים שגורמים לסבל רב או שהתוחלת חיים שלהם נמוכה מאוד

בחרנו לדעת על מחלות גנטיות תורשתיות שמתפרצות בגיל מאוחר ויש להם טיפול מונע

גם בשביל הילד

וגם בשביל שנדע להיבדק בעצימנו אם תהיה תוצאה חיובית ולהתחיל טיפול מונע

בחרנו לדעת על מחלות שיש לרפואה מענה בשבילם

חוץ מענין הסיכון- תשאלי את עצמך למה לא?

ואולי יהיה לך יותר בהירות

(עוד טיפ- בימי ראשון בהדסה עין כרם בשירות הציבורי יש את דר נילי ינאי... ככה מקבלים רופאה סופר מומחית בשירות ציבורי ובמימון מלא)

מוסיפה עוד משהו שנזכרתי

מי שפיר היא בגיקה אבחנתית לא סקר

היא ודאית

והיא גם יודעת לבחון נוגדנים אם יש מחלות שהעובר נדבר בהם ברחם כמו cmv שיש להם השפעה גדולה על בריאות העובר

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !