בעקבות השרשור על בייבי בוםאנונימית בהו"ל

והדיבור על תנוחות בלידה.

כל פעם שאני חושבת על הלידה אני מוצאת את עצמי חושבת 'מה אם', ומוצאת את עצמי מאשימה את המיילדת וממש כועסת עליה.

אני מנסה להבין אם זה מוצדק או שאני סתם מחפשת אשמים.

ברוך ה' היתה לידה מדהימה אבל המילדת לא היתה כל כך קשובה

רציתי ללדת על הבירכיים (על המיטה) והתחלתי ללחוץ ככה ואז היא אומרת לי שהיא לא מצליחה לראות ולעזור לי ואמרה לי לעבור לשכיבה, עברתי לשכיבה על הצד (כל זה תוך כדי צירי לחץ אני לא כל כך איתנו, כן?) והיא נוגעת בי אפילו שאמרתי לה בבירור, וגם תוך כדי- לא לגעת בי בציר!

והיא אומרת לי שהיא מרחיבה אותי בשביל שלא יהיה קרעים..

ואז בסוף היא גם אמרה לי להסתובב על הגב כי עוד פעם היא לא מצליחה, ולא רואה. לא הסתובבתי והיא ממש פיזית סובבה אותי. אחרי כמה שניות הוא כבר יצא.

מעניין אותי אם זה לגיטמי ככה לא להקשיב ליולדת ולהחליט בשבילה. (ועוד משהו שמאוד מרגיז אותי- אחרי שהתינוק יצא היא באה להזריק לי משהו לעירוי, כששאלתי אותה מה זה היא אמרה שזה פיטוצין בשביל השליה. אם לא הייתי שואלת היא לא היתה טורחת לעדכן)

זה מחרפן אותי! טוב שיש מקום לפרוק

ברעיון זה לא לגיטימי אבל זה סגנון של הרבה מיילדותחילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך ב' בחשוון תשפ"ז 10:09

וזה באמת מבאס

בול^כיסופים^

הלוואי שיותר ויותר יולדות יעלו את זה מול בתי החולים אחרי הלידה כדי שיזהרו בזה יותר

בעיניי כנל לא לגיטימיהמקורית

אני כן ילדתי ככה בלידה השנייה כי הראשונה הייתה וואקום (וגם בה הייתי הרבה על הברכיים בצירים. וגם ביקשתי להחליף מיילדת כי רצתה שאשכב רק על הגב)

חיבוק♥️

לידה ראשונה?כתבתנו

מצטערת מאוד שעברת חוויה כזו. חיבוק!

ברוך ה', אני לא מגיעה לבית חולים הרבה. באמת ברוך ה'. ולקח לי מספר יפה של לידות רק להבין שבעצם כשנכנסים לבית חולים, העובדים שם כל כך שקועים ברוטינה של עבודה, וכל כך מכירים מה הנהלים ומה הרציונל, אבל הרבה מאוד פעמים (אני חושבת שיש שינוי משמעותי בדבר הזה במשך השנים האחרונות) הם שוכחים שמי שעומד מולם ולא מתוך המערכת- אין לו מושג מכל זה. שוב, אני חושבת שהיום הרבה בתי חולים עוברים שינוי בהנגשת המידע למטופל ושירותיות. אבל ברור שאם יש מיילדות ותיקות שכבר הרבה שנים רגילות להתנהל כזה 'מעל הראש' של המטופלת ומקבלות החלטות בשבילה ללא הסכמתה, אז קשה לשנות את הגישה שלהן שאין דבר כזה להחליט בשביל המטופלת.

בכל אופן, לקח לי זמן להבין שאם יש משהו שלא הבנתי, זה תפקידי להגיד סליחה, מה הכוונה, או מה האפשרויות האחרות, או מה זה לעבור למחלקת נשים? זהו שם אני מחכה עד אינסוף? עד משהו מסוים? מה מותר לי לעשות בזמן הזה ומה לא מומלץ? וכן הלאה, כי להם ברור מה כל דבר אומר, אבל הם קצת שוכחים שאת לא קבועה פה במערכת.

ואחרי ההבנה הזו, הגיעה לידה שבה הכל היה נחמד וטוב ומיילדת זורמת והכל, אבל הרופא המיילד פתאום נכנס לחדר והתחיל בניגוד לכל מה שדובר ביני לבין המיילדת לקדם באיזה אופן שלא היה מקובל עלי את הלידה, והייתי קצת בהלם ממה קורה כאן עכשיו, ורק בדיעבד הבנתי שהוא היה מאוד לא בסדר ולא הייתי צריכה להסכים לשתף פעולה עם הדרך שלו- אבל בשביל זה את צריכה לבוא מוכנה לאפשרות שיש אנשי צוות לא רגישים ולא קשובים ואת צריכה לדעת להתעקש ואפילו לאיים בתלונה אם צריך כשאת לא מסכימה לאיזשהי פרוצדורה. אני כמובן לא חושבת שהצוות נגדנו, הפוך, ולכן חשוב להבין למה ממליצים כך ולא אחרת, אבל לפעמים השיקולים שלהם כל כך לא רואים את צרכי המטופל אלא איך הם יוכלו לבצע את הטיפול בדרך שהכי נוחה להם.

כמובן, שלאחר מעשה, כל המחשבות של 'מה אם...' לא ישנו שום דבר, אבל כן ללמוד מזה מה את לא רוצה שיקרה להבא, ואיך את מתכוננת כדי לעמוד על שלך בסיטואציה (ואז את בעצמך או מכינה את המלווה שלך איך לענות לתרחיש מסוים).

אם זה מעסיק אותך באופן שמרגיש לא מאוזן, אני יודעת שיש דולות שעושות איזשהו סשן של עיבוד לידה אם את מרגישה צורך לעבד את מה שקרה שם, או לפנות לגורם טיפולי, (אפשר לברר בטיפת חלב מי הכתובת ואיך לעשות את זה) כדי לעבד את החוויה הזו.

ודבר אחרון, שרלוונטי ללידות הבאות אם וכאשר ובעזרת ה', קיבלתי טיפ עוד לפני הלידה הראשונה ואני חושבת שהוא עוזר, שאם אני בעניין של ללדת בתנוחות, כדאי להגיד מראש אפילו בקבלה כבר שאני מעוניינת בזה ושאני מבקשת מיילדת שזורמת עם זה ולא אחת מקובעת שצריך לעבוד אצלה. אני חושבת שזה עזר לנו בהחלט.

לידה שניהאנונימית בהו"ל

רק שהפעם הייתי רק עם בעלי

וזה בדיוק היתה ההרגשה- שעושים מה שנח להם ולא מה שבהכרח יהיה לי טוב.

את הלקחים שלי למדתי, עכשיו באלי ללדת בשביל לעשות חוויה מתקנת

ואולי באמת אני אעשה עיבוד לידה

זאת בדיוק התחושה שלי^כיסופים^

כשהבאתי רק עם בעלי הם פשוט לא שמו עלינו לעומת יולדות שהגיעו עם עוד אנשים.

וגם אני כשבאתי בפעמים הקודמות עם דולה/ אמא שלי התייחסו בכבוד

אצלי באחת הלידות באתי לבד לגמריעל הנס

ודווקא בגלל זה התחשבו בי יותר.

הכעס שלך מובן ומוצדק מאודגלי מטר

ואני בטוחה שהרבה נשים מזדהות עם הדברים. בשביל הבריאות הנפשית שלך אני ממש מציעה לך לעבור תהליך עם עצמך או עם מישהי בעיבוד לידה שבו תסכמי את הלקחים,תכתבי אותם לקראת ההיריון הבא ותשתדלי לשחרר את זה. כי רק אנחנו נפגעות מכעס ממושך ורגשות טינה. לידה היא אירוע עצום וחשוב לעבד אותו בצורה משמעותית, כי כל דבר קטן שקורה במרחב הזה הוא בעל חשיבות גדולה מאוד.

לי עזר לזכור שיש מיילדות ואנשי צוות שמתנהלים כמו רובוטים ועושים בדיוק מה שהמערכת מצפה מהם. כל המיילדות הממסדית בנויה על מה שנוח לצוות הרפואי, ועד כמה שזה נשמע הזוי, חשוב יותר למיילדת שיהיה לה נוח מאשר שאת תלדי כמו שאת מרגישה שנכון לך. הן מצדיקות את זה לעצמן באמירה שאם הן לא יעזרו ולא יפקחו יקרה משהו רע, אבל אם הלידה מתנהלת בצורה תקינה ההתערבות הזו שלהן רק מפריעה ויוצרת גורמי סיכון. זו גישה שלא יוצאת מנקודת הנחה שגוף האישה יודע ללדת בבטחה ולכן הם חושבים שתפקידם לנהל את הלידה.

אני מאחלת לך שעוד תזכי ללדת בחופשיות ובלי הנחיה והתערבויות, כי זו באמת חוויה משנת חיים.

אחרי שעברתי דברים דומים המסקנה העיקרית מבחינתי היתה להביא איתי ללידה דולה שתתפקד בין השאר כשומרת ראשון ויחד עם בעלי תבהיר לאנשי הצוות מה אני צריכה ורוצה ותשמור על המרחב שלי.

רק לגבי הפיטוצין-באתי מפעם

כמה שידוע לי זה נוהל של בית חולים, חלק מהפרוטוקול.

אני מאמינה שהמסע של הלידה נקבע מלמעלה , כולל מי השליחים שהיו לך , גם לי היתה לידה שתכלס היתה יחסית טובה, אבל לצערי החוויה היתה שלילית בגלל השליחים שהיו לי, הרגשתי בודדה, המיילדת נתנה תחושה של אין לה כל, מבוגרת, אכלה טונה באמצע בסטלה, הודיעה לי בשואה האדישות שאני צריכה ללחוץ ולא תמכה בי בכלל (קונטרה ברגליים) וגם בעלי לא היה כמו שציפיתי... אבל כנראה שזה גם נקבע מלמעלה.

הטונה😨ראשונית

יותר ככה🤮 בלידה הכל נהיה פי אלף יותר גרועעל הנס

לגבי הפיטוציןדיאן ד.

אני בלידה של הבת שלי הרופאה רצתה לתת לי זריקת פיטוצין כדי להפסיק את הדימום

ואני לא הסכמתי בשום אופן.

והיא לא נתנה, כי לא הסכמתי.

בדיעבד כנראה היה טעות כי ההמוגלובין שלי צנח אחרי הלידה עקב דימום מוגבר.

אבל זה לא משנה,

לא עושים פרוצדורה רפואית בלי הסכמה של המטופל.

אוי זה נוראאנונימית בהו"ל

חזקת אותי! איזה אמונה יפה וחשובה!

לא לגיטימי בכלל... ממש מעצבןיעל...

את היולדת

זה הגוף שלך

ואת העיקר פה

היא אמורה להתאים את עצמה אלייך.

ולא הבנתי למה היא צריכה לראות, אין שום צורך וזה מדהים ומעולה ללדת על הברכיים..

תודהאנונימית בהו"ל

זה בדיוק מה שרציתי לשמוע

זה ממש לא לגיטימי בעינילומדת כעת

מצטערת על מה שעברת ♥️

בכנות חוץ מעיבווד לידה הייתי גם מתלוננת עליה אחרי הלידה.

חייב הסכמה מדעת על כל פרוצדורה רפואיתשיפור

זה באמת מקובל כבר שנים ללדת על הגב כדי שהמיילדת תוכל לראות ולעזור כמה שיותר וכנראה שזה מה שהיא מכירה, אבל זה לא אומר שזה הכי טוב וזכותך לבחור אחרת.

וגם לגבי הפיטוצין, זה לגמרי זכותך לבחור. והיא מחוייבת להסביר מה היא עושה.

ממש מתסכל🥺❤️

בול! ובוודאי על משהו שהוא לא מצב חירום מסכן חייםמרגול

היא לא יכולה לבדוק אותך בלי לבקש, לא יכולה לחבר לך כלום בלי לבקש

ועוד בלי להודיע אפילו??? איזו הזייה ודריסה של האוטונומיה שלך על גופך ושל זכויותייך כמטופלת.

מצב של ביצוע פעולה בלי לבקש הסכמה זה רק כשהזמן שיקח לבקש את ההסכמה יהווה סיכון אמיתי למצבך הרפואי. (ואגב גם במצבי דחק ממש, אם את מסרבת הם בבעיה וצריכים הצדקה רצינית לעשות מה שהפרוטוקול הרגיל שלהם אומר)

לא לגיטימי!112233445566

אבל אצלי אני מצפה מהמלווים לעזור לי מול הצוות כשאני בצירים בעולמי...

את לא חייבת לקחת פיטוצין ולא חייבת לשכב על הגב את היולדת וזה הגוף שלך ומקסימום שיחתימו אותך שזה על אחריותך.

ממש מבאס חיבוק על התחושות הללועל הנס

אני גם הרגשתי ככה בחלק מהלידות שלי.

בא נגיד שבלידה האחרונה יצאתי ממש מבואסת סיפור דומה לשלך....הגשתי תלונה וגם התלוננתי לפני כל שיכולתי בתוך הבית חולים.

ממליצה לך להתלונן,א.כי ככה הרגשתי שעשיתי משהו גם למען נשים אחרות ב.נגרמה לי ממש עוגמת נפש ורציתי הכרה בזה.ג.זה גם היה סוג של פריקה.

באלי להגיד קול קצת אחרדפני11

קודם כל חיבוק על החוויה שלך!

נשמע ממש מבאס ולא בסדר.

וחבל שהמיילדת לא תיקשרה את זה כמו שצריך.

ומצטרפת לכל התגובות פה מעלי שצרחך את.ההסכמה שלך וכו

אבת חשוב לי לומר

שלפעמים היולדת רוצה משהו מסויים, כמו שרצית ללדת בתנוחה מסויימת ולא משנה כרגע מה הסיבה שרצית... אבל לפעמים המיילדת לא מספיק מיומנת ליילד ככה או שבאמת התנוחה שאת רוצה עם המבנה גוף ספציפי שלך/המנח של התינוק באמת לא מאפשר לה ליילד אותך בצורה בטוחה!!

לא יודעת מה איתך

הדבר שהכי מפחיד אותי זה קרעים, בטח קרעים לא פרופורציונאליים או גורמי נזק עתידי.

ולכן בעיני ברור שזה מה שעמד מול העיניים של המיילדת. ועם כל הרצון לתת לך ללדת כמו שאת רוצה, אם לטווח הרחוק תפגעי מזה- מה זה שווה?

ולכן זה לא שהיא לא רצתה להיות קשובה אליך, אלא היא הכי רצתה לעזור לך בעולם!

ולסיום, פיטוצין זה זריקה ולא בוריד, אז לא יודעת מה קיבלת בווריד... וזה באמת לא בסדר שהיא לא ביקשה רשות!! היא חייבת לעדען מראש ולשאול אם את.רוצה ולא לתת בלי רשותך. אבל מעניין מה זה היה..

אפשר גם פיטוצין בורידEBM

אני קיבלתי פיטוציןרקאני

בוריד

אוקיי טוב לדעתדפני11

שתעזור כמו שאני רוצה ולא בניגוד לרצוני112233445566

היא יכולה לומר שלדעתה זה יותר סיכון לקרעים ככה וכדאי לה לשכב... אבל היולד בוחרת היא לא הופכת אותה

תשמעידפני11

חברה שלי לומדת מיילדות

ובדיוק סיפרה לי על יולדת שבאה עם איזה דולה.. ויש שלב בלידה שהמיילדת מבקשת לא ללחוץ כדי להגן על הפרינאום והיא גם רצתה לעשות לה אפיזיוטומי כי היא זיהתה מה הולך להיות.. אבל היולדת ככ רצתה ללדת טבעי והדולה לחשה לה ללחוץ שהיא פשוט לחצה חזק העיקר שלא יהיה חתך...

בקיצור

נקרעה ברמה שלא תוכל יותר ללדת רגיל... לידה ראשונה!

כל כך כאב לי הלב!!

לפעמים צריך לדעת לסמוך על המיילדת. היא רוצה את טובת היולדת. וכשהיא אומרת לא ללחוץ או כשהיא אומרת לא רואה כלום ורוצה להגן עליה מקרעים היא יודעת על מה היא מדברת... ועם כל הכבוד יולדת לא תמיד מבינה את המשמעויות של מיילדת שלא רואה כלום.

יש אלף סיפורים הפוכים...112233445566

לא מכירה כאלה. ולא רוצה לקחת סיכון כזהדפני11

זה המקצוע שלה, וזאת אחת הסיבות שיולדים עם עזרה של מיילדת ולא יולדים בבית לבד...

מסכימה.. סיפור כואבאמא לאוצר❤

אבל יש ככ הרבה סיפורים הפוכים

וגם את לא באמת יודעת מה היה קורה אם כן היו עושים חתך גם עם חתך אפשר להיקרע לכל הכיוונים אמנם זה מוריד את הסיכוי אבל זה חד משמעית יכל לקרות גם אז

חוץ מזה שמי יודע מה היה קורה אם מראש היתה יולדת בתנוחה טבעית יותר שהמיילדת בכלל לא היתה רואה.

לא אומרת שלא צריך להקשיב למיילדות חלילה אבל גם הרבה מיילדות התערבותיות. מידי. וממש אפשר להבין יולדות שלא רוצה להקשיב לכל מילה שלהם וקשה להם לסמוך לגמרי..

לא מאמינה שיש ככ הרבה מיילדותדפני11

שרוצות להתערב סתם. כי זה נוח להן וזהו.

ואם ככה

למה בנות הולכות לבית חולים? אם את (כמובן לא את.. ככלל) לא רוצה עזרה של מיילדת אז שנשים כאלו יילדו לבד את עצמן.

אם הן רוצות עזרה אז צריך להבין שהמיילדת צריכה לראות או להרגיש מספיק בטוח ליילד... ואם היא לא רואה כלום או לא מרגישה שיכולה ליילד בבטחה בתנוחה מסויימת, אז זה חלק מהאירוע....

ועדיין, הן חלק ממערכת שיש בה הרבה שיקוליםאמא לאוצר❤

ויש פרוטוקולים ולא הכל תמיד 100 אחוז טובת היולדת

לצערי

כשאני ילדתי, הייתי בבית חולים כדי שאם תהיהקופצת רגע

סכנת חיים לי או לתינוק, יהיה מי שיגיש לי עזרה. ברור שטוב שיש את כל נפלאות הרפואה המודרנית.

יחד עם זה, כיום מאפשרים בהרבה בתי חולים לידה במים למשל, שם אף אחד לא עומד ומסתכל בכל רגע איך התינוק יוצא. אז כנראה שיש דרך גם ליילד ככה בצורה בטוחה.

המים מרככים את הרקמותדפני11

זה לא אותו הדבר

בכל אופן

היה לי חשוב להסביר את הכיוון הזה

מי שלא רוצה להעזר בצוות- בבקשה. רק תדעו את המשמעויות האפשריות ותהיו מוכנות לקחת אותן במכלול השיקולים

וגם את זה לא תמיד מאשרים 🤷אחת כמוני

זה לא סתם. זה כי ככה הן חונכו ולמדוחילזון 123

הן לא למדו איך לתמוך בלידה בדרכים נוספות

ולא למדו שזה נצרך וחשוב

והן כן למדו שהן אלו שמנהלות את הלידה

שהן אלו שצריכות להגיד מה לעשות ואיך

שהיולדות לא יודעות מה הן צריכות

כמובן זה עדיין לא מבטל את זה שהן השקיעו זמן, כסף וכוחות כדי ללמוד ולהתנסות.

אבל לא בכיוון הנכון....

מה זה סתם, הם רפואת כסתחים בסוף112233445566אחרונה

יש מלא מחקרים שלידות בתנוחות שונות עוזרות לא להקרע וללדת מהר יותר,

כנל שזירוזים והתערבויות גוררות סיבוכים והתערבויות נוספות

זה לא שהן מתערבות סתם, באמת ככה הפרוטוקול אצלם וככה הן רגילות.. אבל לאט לאט יש שיפור ומבינים שהגוף הוא של האישה, והתינוק הוא של האישה.. דברים שעד לפני כמה שנים היו לא ברורים.. ולאט לאט הם יותר ברורים.

כשהלידות היו רק טבעיותמקקה

תמותת נשים ותינוקות הייתה בשמים

זה לא שטבעי זה קסם

ולא בשירשור הזה אבל כשמישהי שמעולם עוד לא ילדה כותבת שהיא רוצה כך וכך ולנשום את התינוק החוצה וכל מיני מנטרות שנשמעות יפה על הנייר, אני בכל זאת סומכת יותר על המיילדת...

וחושבת שהטרנד של הטבעי קצת יצא מפרופורציה

מסכימהאיזמרגד1

כאילו חווית לידה טובה זה דבר באמת מהמם וחשוב

אבל באמת חשוב לזכור שהדבר הכי קריטי בלידה זה אמא ותינוק בריאים, ולפעמים צריך התערבויות וכו' צוות עם פרוטוקולים כדי שזה יקרה...

מה שהוריד את אחוזי התמותה משמעותיתשיפור

מבחינה היסטורית הם גילוי חשיבות שטיפת ידי המיילדת, שימוש במלקחיים והמצאת האנטיביוטיקה, לא שינוי תנוחת הלידה לשכיבה שקרה כבר לפני כ300 שנה. שמעתי הרצאה מבוססת מחקרים בנושא.

נכוןדפני11

את צודקת

אבל אני דיברתי על הקרעים

זה מה שמיילדת רוצה לעזור כשהיא אומרת שהיא לא רואה כלום.....

באחת הלידות נתנו לי פיטוצין בורידשיפור

הלוואי שזה היה מקרה ספציפי של מילדת לא מספיק מיומנמקרמה

או שהיא הפעילה שיקול דעת שזה לא נכון במקרה זה.ואולי היא אפילו צדקה

אבל זו ראיה צרה והתמונה המילדותית היא הרבה יותר רחבה

כל מערך הלידותבהתח חולים בנוי על איך נכון ונח לצוות לילד

ולא איך נכון בריא ונח ליולדת ללדת

החל מעיצוב החדר, בעלל עיצוב מיטת יולדות

ועצם זה שהלידה מתנהלת תחת נהלים של בית חולים

(זה לא שאני בעד לידות בית, אני חושבת שלידה בהחלט יכולה להפוך למקרה רפואי... אבל זה לא נק פתיחה של כל לידה)

לשמחתי אנחנו כבר מתחילים לראות שינוי בגישה

יש בתי חולים שיותר ויש שפחות

ולכן הזהירות והחשש במקום

אבל אחרי שוידאת שהמילדת באותו ראש ותפיסת עולם כמוך

יש לבוא בגישה שאנחנו באותו צד

ולא אחת נגד השניה

התחברתישיפור

בדיוק... הלואי שהאינטרס היה רק רק טובת היולדתאמא לאוצר❤

אנחנו לא שם

ואין לי התנגדות ללידות בית חולים בהגדרה ואני חושבת שיש להם הרבה כלים מצילי חיים וטוב שיש אותם.

אבל אני גם חושבת שיש יותר מידי נהלים יותר מידי שיקולים שהם הרבה מעבר לטובת היולדת והילוד...

מה לדעתך יכול להיות אינטרס נוסף של מיילדתדפני11

שאומרת שהיא לא רואה כלום?

מה עוד יכול להיות אינטרס שלה אם לא טובת היולדת והגנה עליה מקרעים?

ברור שהיא יכולה פשוט לקבל את התינוק שיצא בכל תנוחה שהיא

אבל ככה היא לא יכולה לעשות את מקסימום ההשתדלות הגנה על היולדת.. או לחילופין אולי היא לא מספיק מיומנת לקבל ככה תינוק והיא חוששת שיחליק לה?

אני לא רואה שום אינטרס אחר של מיילדת שמבקשת מהיולדת לשנות תנוחה, מצטערת.. אשמח אם תעשירו אותי

לגבי פרוטוקולים וכו- אני לגמרי מסכימה שהם ברובם מתבססים על סטטיסטיקות או על אינטרסים של בית החולים כמו עומס.

אבל בנושא הזה- לא מבינה על מה אתן מדברות.. זה נטו טובת היולדת או התינוק. לא מאמינה שיש מיילדת שתעשה דווקא. להפך, היא תרצה לעזור לה

למשל, יכול להיות להן אינטרס ליילד כמו שלמדוקופצת רגע

השאלה, האם באמת לידה על הגב מורידה את הקרעים? למיטב ידיעתי, מחקרים דווקא מראים שתנוחת לידה שמאפשרת לעצם הזנב לנוע בחופשיות מפחיתות קרעים.

אגב, יולדת שנמצאת בכריעה, על שש או אפילו על הצד, צריכה יותר תמיכה והשגחה שלא תיפול, מאשר יולדת ששוכבת על הגב ובסך הכל די יציבה ככה. אם המיילדת צריכה גם להשגיח על עוד חדר, אולי זה יותר קל לה ככה.

אז יכול להיות שמבחינה מערכתית, כשמשקללים את כל הנתונים באמת עדיף. מבחינת בית החולים שהיולדת תלד על הגב, אבל באותה מידה הגיוני שבאופן פרטי, זה לא נכון עבור כל יולדת.

ליילד כמו שלמדודפני11

לא נחשב אינטרס. זה נחשב במקסימום יכולת מצומצמת ולא מספיק מקצועית.

לגבי הצורך לתמוך יותר ביולדת- על זה בדיוק אני מדברת. אולי היא רואה שלא תוכל לתמוך בה במקביל לקבלת התינוק (שוב, קשור למיומנות ולמקצועיות)? אני באמת לא מבינה בזה. אני רק יודעת שכשמיילדת מקבלת לידה היא לא משגיחה במקביל על עוד חדר אלא להפך, היא מתרכזת רק ביולדת שיולדת ואפילו לפעמים מביאה איתה עוד מיילדת לעזרה. ולכן הסיבה הזאת לא רלוונטית.

לגבי לידה על הגב וקרעים- מסכימה לגמרי!! אני בעד שאישה תלד איך שנוח לה ובטח אם יש תנוחות פיזיולוגיות שתומכות בזה! אני פשוט מסתייגת מהמבט שרואה במיילדת שמבקשת לעזור ליולדת (לשמור על הפרינאום שלה) ולתינוק להוולד בבטחה (ולא משנה אם זה בגלל חוסר מיומנות או באמת נתונים אובייקטיבים) כאיזה מישהי נוראית שאיזה אינטרס זר גורם לה לבקש מיולדת להתהפך לגב.

מה זה "מקבלת לידה"- את מדברת על השלב האחרוןיעל מהדרום

לק"י

של פתיחה מלאה?

כי לרוב מיילדות אחראיות על כמה חדרים.

ואף פעם לא נתקלתי במצב שבא עוד מיילדת בנוסף. וגם לא הייתי רוצה... מינימום אנשים יותר נעים לי.

אצלי קרה שהמיילדת שלי נכנסה לניתוח, וכל פעם נכנסה אלי מיילדת אחרת🤦‍♀️

בסוף היא הספיקה לחזור מהניתוח ולהיות איתי בלידה עצמה

גם כשהייתי בפתיחה מלאה המיילדת שלי הלכה מידיזוית חדשה

פעם ליולדת נוספת

וואי.... לא זוכרת שנתקלתי במצב כזהיעל מהדרום

מעניין אם זה משתנה בין הבתי חולים~מרמלדה

כי אצלי בכל 3 הלידות הגיעה מיילדת נוספת לחדר בשלב הסופי של הלחיצות, עניין של כמה דקות.

וגם זכור לי מההכנה ללידה שזה הפרוטוקול - שבלידה עצמה צריך 2 מיילדות נוכחות.

כן אני מכירה שלרובדפני11

בשלב הסופי מגיעה עוד מיילדת לעזור

אולי זה תלוי בית חוחים או עומס

או אולי אם יש עוד מלווה ליולדת? לא יודעת

כנראה באמת תלוי בכל מיני דבריםיעל מהדרום

אה, לא נראה לי שאף אחת חושבת שיש כאן איזהקופצת רגע

אינטרס זדוני. אני בוודאי לא חושבת. כך ולא כך הבנתי את הדיון.

אבל כן, לפעמים יש שיקולים שמוכוונים יותר לטובת המערכת ופחות מתאימים נקודתית לכל יולדת. המתח של בריאות הציבור מול הפרט קיים בעוד תלויים של הרפואה, זה לא ייחודי למיילדות כמובן.

ולא כל כך משנה לי האם ליילד כמו שלמדו 'נחשב אינטרס' או לא, העובדה היא שאם מיילדת לומדת שלטובת הפרינאום עדיף שהיולדת תשכב על הגב, למרות שמחקרים עדכניים לא תומכים בזה ואף להיפך, הפועל היוצא הוא שהמיילדת לא פועלת לטובת היולדת כשהיא משכיבה אותה על הגב, גם אם יש לה את כל הרצון הטוב שבעולם.

הפותחתאנונימית בהו"ל

את צודקת בגדול שזה לא מכוונות זדון. אני לא חושבת שאישה שיש לה כוונות זדון תלך להיות מיילדת. והנקודת מבט שלך גם עוזרת לי ללמד עליה זכות.

אני כן חושבת שהמיילדת היתה עסוקה יותר באיך יהיה נח לה מאשר איך יהיה נח לי.

לשם השוואה (ומה שגורם לי לחשוב שכנראה היא לא בסדר)- היא ביקשה מעוד מיילדת להכנס לחדר בתחילת הלחיצות לתת לי קונטרה בזמן שהיא מביאה משהו, וכשאמרתי למיילדת השנייה תוך כדי ציר לא לגעת בי היא פשוט לקחה צעד אחורה והזכירה לי לנשום.

בכללי היתה ממנה תחושה של 'בואו נתקתק את זה ונעבור הלאה' ו'אני מנהלת את האירוע'

וזה לא רק היא, זה היה גם הרופאים אחר כך ובכללי תחושה מהצוות.

אם זה כל מיני שאלות ששאלתי אותה והיה צריך לשאול כמה פעמים עד שהיא תואיל בטובה לענות לי (כנ"ל לגבי הרופאים) ואם זה שהיא רצתה לעשות פקיעת מים כדי לקדם את הלידה בלי להתייעץ איתי (למרות שהלידה התפתחה ממש מהר ויפה, ורק בגלל שאמרתי לה שאני לא מעוניינת היא התחילה לנדנד לי על זה..)

בעיני זה בהחלט עניין של גישה

חיבוק גדול! אני לגמרי מבינה אותךקופצת רגע

ומניחה שגם אני הייתי נשארת עם רגשות קשים אם הייתי נתקלת ביחס כזה.

לא יודעת אם הובנתי, בעיני המיילדת לא הייתה בסדר. ויחד עם זה אני בטוחה שלדעתה היא עזרה לך, ולא הייתה לה כוונה רעה. זו דוגמא ליחס פטרוני ומתנשא של אנשי רפואה, שצריך לעבור מן העולם.

אני חושבתאיזמרגד1

שזה לא רק יחס פטרוני ומתנשא, אלא פשוט העובדה שבשבילה את אחת מ x לידות במשמרת ואני לא חושבת שתמיד הם מחזיקות במודעות (בטח אם יש משמרת קשוחה או יום עייף וכו'...) שבשביל היולדת זה אירוע חד פעמי ומיוחד... ומבחינת המיילדת היא באמת יכולה להגיע בראש של '' בואו נתקתק עוד לידה במשמרת ונעביר אותה...''

חיבוק!!דפני11

מכל הדוגמאות זה לגמרי נשמע אירוע אחר ממה שחשבתי בהתחלה שזה רק עניין של הגנה מקרעים. באמת נשמע כמו מישהי שרוצה לנהל את האירוע ופחות לתת לגוף שלך ולרצונות שלך להוביל.. ואין מבאס מזה🤍 חיבוק ענק. ממליצה בחום לעשות עיבוד לידה.. ובע"ה שללידות הבאות יהיו לך מיילדות קשובות ומכבדות את התהליך עצמו.. אבל אם לא תכיני מראש את מי שמלווה אותך להזכיר לך או להגיד בעצמו בנעימות אבל אסרטיביות שאתם מבקשים מיילדת אחרת..

שוב חיבוק גדול. את לגמרי ראויה ללידה קשובה ומכבדת..

אף אחת כאן לא אמרה חלילה שמיילדות הן נוראיותאמא לאוצר❤

שרוצות להזיק

בשום צורה.. וחבל להוציא דברים מהקשרם

זה ממש לא נאמר פה

הדבר היחיד שנאמר הוא שיש עוד אינטרסים בבית חולים מלבד רק שיהיה ליולדת הכי טוב

בנושא הזה הבעיה לא במיילדת אלא במערכתשיפור

שלא מנסה להכשיר מיילדות ללידה בתנוחות אחרות.

ברור ואף אחד לא האשים מיילדות בכוונות לא טובותאמא לאוצר❤

אלא בזה שהם חלק ממערכת שיש בה הרבה שיקולים-

בתוכה מה שהם לומדות

בתוכם שיקולים מערכתיים

בתוכם עומס וזה שהם על כמה חדרים במקביל

ולכן זה לא תמיד יהיה באמת התנוחה הכי טובה ליולדת ולתינוק אלא התנוחה הכי נוחה למיילדת ולבית חולים

מסכימהשיפור

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !