אני הופכת להיות עצובה
אני אישה מלאה,יש יגידו שמנה
לא מוצאת שמלות בקלות ויוצאות לי העיניים כשלכולן כל כך קל למצוא
כל החנויות המידות כל כך קטנות
וגם אם יש משהו במידה אז בידיים זה לא עולה וכו'
אני עצובה מזה נורא לא מצליחה להרים את עצמי 😭
אני הופכת להיות עצובה
אני אישה מלאה,יש יגידו שמנה
לא מוצאת שמלות בקלות ויוצאות לי העיניים כשלכולן כל כך קל למצוא
כל החנויות המידות כל כך קטנות
וגם אם יש משהו במידה אז בידיים זה לא עולה וכו'
אני עצובה מזה נורא לא מצליחה להרים את עצמי 😭
המידות בארץ באמת קטנות.. זו תופעה ארצית ממש. ומעצבנת. לפני חודשיים הייתי בזויה למשל וחזרתי הביתה מבואסת כי הכל היה קטן.
ממליצה על האתר של חן פאשן אולי יהיה רלוונטי
וגם - ניסית להזמין משיין? יש לי חברה במידות גדולות (120+ קילו) והיא מתלבשת מהמם משם.. היתרון הוא שאת יכולה להחזיר בנוחות ולהזמין גם כמה מידות למדוד בבית ולהחזיר מה שלא מתאים
חייבת לשתף שאני מכירה מישהי שמנה מאוד מאוד שמצליחה תמיד להתלבש עם המון סטייל (לא חושבת שהבגדים עד כדי כך מיוחדים) אלא ממש מחמיאים לה.
ובכל פעם שאני רואה אותה מתלבשת אני נדהמת איזו יפה היא.
את צריכה למצוא את הגזרה שתחמיא לך.
בטוחה שאת מהממת בלי קשר ללבוש!
❤️❤️❤️
תמיד סביב הקניה הזו לפני אירוע עם כל זה שזה הכי משמח בעולם
אני מתחילה עוד יותר לקבל הערות מאחרים
הבוקר שלחתי לאמא שלי תמונה של שמלה שנראית לי
שאלתי אותה לגבי הצבע
ושמעתי עקיצה מהצד של אבא שלי על המשקל שלי.... זה משהו שלא הייתי
אמורה לשמוע כביכול ושמעתי.😰
כנל מישהי שאמרה לי לא ללבוש בהיר כי זה לא מחמיא לי
מבאס כל כך שסביב הזמנים הכי שמחים במשפחה אני רק עסוקה בלהתבאס מאיך שאני נראית...
ואז אחכ לא מסוגלת להסתכל על התמונות
ואני בדכ מחליטה לתפור שמלה, כי אני לא מוצאת שום דבר רלוונטי
ואז זה באמת להשקיע המון זמן אנרגיה וכסף
על תוצאה שאני בכל מקרה לא אוהבת
חיבוק גדול, זה באמת מתסכל!
יצא לי בעבר להזמין מדעים אבל זה לא יוצא באמת מוצלח
כמו בגדים של יומחול
ממש מתלבטת מה לעשות עכשיו
ועוד מרוב תסכול אני רק נופלת לאכילה רגשית יותר
ובעלי מראש אומרת לי שאני ארפה מזה ועכשיו אקנה או אתפור מה שיש
לקנות בשיין.
בשגרה ירדתי מזה קצת כי כתבו על חומרים לא בריאים וכאלה. אבל מה איכפת לי באירוע.
הזמנתי איזה ארבע חמש שמלות אחרי חפירה.
השארתי אחת והחזרתי את היתר. תיקנתי קצת עם צריך. זה עדיין היה בגירושים ביחס למה שעולה פה שמלות אירועים. זה לערב אחד ושלום. יצא טוב סך הכל ב''ה. תנסי...
חושבת ששמתי בחיפוש שמלת מקסי, שמלת ערב, עם שרוולים, כאלה.
ויש להם דברים ממש ממש יפים
ממליצה לבדוק
שכחתי מה השם שלה אבל זה בגדי ארועים בחלק האחורי של הקניון, ואם לא מצאתי שם, ישר הלכתי לחנות בדים ולתופרת...
זה יקר יותר לתפור אבל הגעתי למסקנה שהמחיר הנפשי חשוב לי יותר 🩷🩷
החברה הכי טובה שלי מתמודדת עם עודף משקל כבר כמה שנים.
לפני שנה היא התחילה תכנית תזונה מיוחדת ומאוד יקרה, שסוף סוף השפיעה עליה.
היא התחילה לרדת ולרדת במשקל באופן משמעותי.
לפני 3 חודשים אחותה הקטנה התחתנה.
אני הצטרפתי לחברה שלי למסע קניות וההכנות... קנינו ביחד שמלה מחנות שפעם היא אפילו לא נכנסה לשם כי ידעה שאין במידות שלה כלום היא הלכה למאפרת שגם קשרה לה כיסוי ראש מיוחד, ממש ממש השקיעה ונראתה מהמם.
בחתונה היו אנשים שלא ראו אותה כמה חודשים ולקח להם רגע לזהות אותה!
בהמשך שמעתי נשים מדברות על כמה היא רזתה
בעזרת נשים כל הזמן דיברו על איזה מהממת היא
ואיך היא נראית אחרת
ופתאום נהיה לי מגעיל.
וחשבתי לעצמי, נכון, היא עשתה את הצעד הזה והוא טוב לה אבל בסוף כל ההסתכלות הזאת לא יותר טובה.
להגיד על מישהי איך היא רזתה, כמה היא רזתה, וואו איך היא הורידה,
זה כמו להגיד על מישהי כמה היא שמנה ומסכנה ולא מצליחה לרדת...
זו התעסקות בגוף
ובגוף של מישהי אחרת.
ואין תחליף לאיזשהו איזון ביננו לבין עצמנו
ולהבנה של החברה סביבנו שלא על הכל מותר לדבר ולהעיר ולהתערב (גם משפחה לפעמים מגזימים).
אמא שלי היתה אישה מלאה כל החיים שלה
ובשנתיים האחרונות, התחילה לקחת זריקות, במקביל היא ממש שומרת על תזונה וכושר.
היא שינתה את כל אורח החיים שלה, וכמובן בשילוב של הזריקות
והיא שינתה צורה, נראית בן אדם אחר
רזה, וחתיכה ויפה, וזה גם עושה לה מראה ממש צעיר פתאום
החליפה את כללל הקולקציה
ואנשים בחוסר רגישות, רואים אותה ואומרים "ממהההה? לא זיהיתי אותך, איך עשית את זה???"
מה אתם רוצים שהיא תענה? חלק גדול ממי שיורד היום במשקל זה בזכות הזריקות, זה לא נעים לחייב אותה לספר את זה...
להגיד - את נראית נהדר.
זהו לא צריך הרבה מעבר.
(אני כרגע בשלב ההפוך, שהשמנתי מאוד ביחס למה שהייתי ובאירועים ברור לי שאלו שאני לא פוגשת ביומיום רואים ושמים לב… לא זרובבלה, לא צריך להגיד שהפנים שלי השתנו לגמרי. תודה)
איזה יפה!! ואז את משמינה מחדש ומבינה שחזרת להיראות זוועה. ולא בא לך להסתובב בציבור כי מי יודע איך אני נראית עכשיו
הייתי נראית מזעזע?? אי אפשר לצאת מזה טוב נקודה!! כל הדגשה של הרזית הזה וואו ואיזה מושלמת את עכשיו זה נוראי בעיניי
עד שראיתי שחברה שחזרה מחופשה והרזתה ממש
שמחה לשמוע כל אחת שאמרה לה שהיא רזתה
אני אישית הרגשתי שזה חסר טאקט
אבל ראיתי שזה משמח אותה אז אמרתי לה שהיא נראית טוב
היא אמרה לי שהיא שמחה שמחמיאים לה שרזתה
עבדה על זה קשה וכיף לה לקבל משוב
הופתעתי האמת
אבל כשמתפעלים ואומרים וואי את נראית בן אדם אחר, וואי ממש ירדה לך הנפיחות, וואי את יפה,(כשלפני כן לא ציינו את זה) זה קצת מוריד מהמחמאה , כי הם בעצם אומרים שהייתי נראית נורא. וזה אף פעם לא נחמד לשמוע.. ובהרזיה, בשונה למשל מניתוח אף, לרוב המשקל חוזר, לכן אנשים שמשמינים מאוד לא אוהבים לבוא לאירועים חברתיים, אז אפשר להגיד את נראית נפלא, יפה לך , או את נראית מהמם אבל גם לפני כן היית יפהייפיה, או דברים כאלו.. בקיצור להשתדל לא לבטל את מה שהיה לפני .
בדיוק לפני שבוע חברה סיפרה לי שמישהי החמיאה לה על איפור קבוע שעשתה, נראה לי שיטת השערה משהו, היא אמרה לה: וואו זה משנה לך את כל הפנים! אמנם היא נהנתה מהמחמאה, אבל אמרה לי, מה זה אומר? הייתי לפני כן מפלצת ועכשיו מישהו סידר אותי?
זה תלוי בהסתכלות של כל אחת
אני נגיד עשיתי מיקרובליידינג וכן, שינה לי את הפנים כי סידר א סימטריה
ממש לא הייתי מפלצת לפני כן ואני חושבת שנראיתי טוב גם לפני אבל כן, זה שיפר
כמו שמשנה אם את מאורגנת ולבושה יפה או אם את נראית 'רגיל' או בבגדים היותר "סתמיים" שלך
אני כל הזמן מקבלת מחמאות כאלה כי הפסקתי כמעט לגמרי להתאפר ביום יום ואז לפעמים פתאום יום אחד אני קמה ובא לי להתאפר. וזה משנה, כן
גם משקל (מנסיון) משנה.
זה לא מחייב שהיה נורא לפני, רק שמאוד יפה עכשיו
ובכללי תמיד זה טוב לפרגן לנשים סביבנו.. לא משנה באיזה משקל ואיזו נראות. ויש עוד המון דברים חוץ מזה
וברור שנראה יותר טוב אחרי שינוי אבלללל זה לא אומר שנראינו זוועה לפני , זו הנקודה, כי יש ימים שלא תתאפרי, ובא לך לדעת שבלי איפור את ההפך מיפה? לי לא ..
לא משו שמישו אמר לך הרי אבל, נכון?
אני לא מרגישה זוועה בלי איפור גם אם מחמיאים לי כשאני עם.
מחמאה על משו לא אומרת שבהיעדרו - חשבו עלייך שאת זוועה
ובכללי אני חושבת שצריך לשים את הדעה של אנשים אחרים עלינו בפרופורציה ולשים לב שמה שחשוב לנו זה מה שאנחנו חושבות ולהיות שלמות עם זה
שאני קיבלתי הערות על רזון
במשך תקופה ארוכה
מהסביבה ומהמשפחה
הערות על הגוף/ האכילה
ושם אנשים הרשו לעצמם יותר כי זה רזון ולא שומן
רק שאני הפסקתי להתייחס לאנשים שאמרו משהו על זה
הפכתי אותם לאוויר
הבכתי אותם
רק אז זה הסתיים
למרות שנשארתי באותו המשקל
איכשהו אנשים מרשים לעצמם
בחוסר מודעות מדהים
להתערב בגוף של אחרות
וצריך הרבה כוח לעמוד מנגד
ממליצה לך לחפש בגדים בקווין סייז, יש להם אתר וחנות בתל אביב.
רוב הבגדים שם מתאימים ליום יום, אבל אפשר גם למצוא נגיד שמלה שחורה יפה ולהקפיץ אותה עם מטפחת טובה.
הבגדים שם איכותיים ברמה גבוהה ונראים ממש טוב. האמת היא שאני מתבאסת שאני רזה מדי לאתר הזה😉.
מניחה שיש לך את הבגדים שכן באין ונראים טוב עליך ואם לא, אז לדאוג שיהיו מספר פריטים טובים לאירועים.
וזהו
ולהיות שלמה עם איך שאת
תמיד יהיו בנות יותר יפות. גם לרזות יש תחושות נחיתות עם המראה שלהן. הרוב הגדול מאוד של הנשים מרישות רגשי נחיתות בעקבות המראה שלהן
גם כי לא רוצה שייראה פרסומת או משהו (אין לי שום קשר או רווח)
וגם כי לא הייתי בטוחה שזו התגובה שאת מחפשת בכלל..
אבל רק בשביל הסיכוי שאולי זה כן יועיל, כי כאב לי הלב לקרוא.. אם זה לא בא לך טוב, תתעלמי מההודעה..
אני מכירה משהי שיש לה תוכנית לירידה במשקל, שהקטע שלה הוא בעיקר עבודה עם התת מודע, אכילה בריאה כמובן אבל יחד עם עבודה על התת מודע, היא אומרת שבלי זה שום דיאטה לא באמת מועילה לטווח רחוק, ושזה מועיל לעוד תחומים בחיים.
לא התנסיתי, אני רק רואה את הסטטוסים שלה בווצאפ (אשת קשר שלי מסיבה אחרת)
אבל זה נראה כמו משהו שונה שכן עוזר להרבה
כדי שלא יהיה פרסומת או משו, אולי אוכל לשלוח לך את הפרטים שלה בפרטי אם זה מדבר אלייך..
חיבוק!
כרגע לא פנויה רגשית לשום תוכנית
וגם לקראת האירוע כאילו נהיה לי אנטי לחלוטין לרדת במשקל
מה שבעבר היה ממש מדרבן אותי
אולי כי אני עוברת עוד דברים בחיים חוץ מהמשקל
ושמתי לב שכשטוב לי אני יורדת ממש יפה וגם מרגישה טוב כללי כזה
אין לי כוח מאכזבות מחנויות. שוקלת לעשות סיבוב קצרצר ושם לסיים אם לא מוצאת
ופשוט לגשת לתפור
כואב לי שחמותי שואלת מאיפה אני קונה לילדים בגדים ובחיים לא תשאל מה איתי
כי ברור שאני שמנה וזה לא מעניין מאיפה אני קונה
הכי בא לי בעולם להרגיש שווה בין שווים
מרגישה תמיד הכי שמנה והכי לא יפה
מרגישה תינוקת שאני בכלל כותבת את זה
אני אישה יפה ומטופחת ממש,אין שום סיבה שבעולם שארגיש רע
אבל עדיין,,, הבגדים..... זה פשוט שובר אותי כל פעם מחדש
וכמו שכתבתי, ההערות של אנשים!!!!!!!!!!
אני הולכת לפגוש בשמחה הזו אנשים שלא ראיתי עשר שנים
והייתי בעברי רזה מאוד כך שאני בטוחה שהתגובות והמבטים יהיו בהתאם 😭
כדי לא להביך אותך...
וחוץ מזה, חמיות באופן כללי מתעניינות יותר בנכדים ולא בכלות
בכל אופן - חיבוק של הזדהות!
לי ב"ה לא מעירים הערות במשפחה, אבל אני מרגישה בעצמי את ההבדל מול כל האחיות והגיסות הרזות שלי... (לפחות אמא שלי במצב דומה לשלי, ואני יכולה להתנחם בכך שזה נובע מכך ששתינו ילדנו הכי הרבה פעמים מכולן... אם כי ברור לי שחלק מבנות המשפחה יישארו מקלות גם לאחר עשרה היריונות
)
שבעניין הזה של המידות לוקה מאוד בחסר. אם תכנסי לחנויות בחול תראי את ההבדל הגדול.. זה מתסכל ברמות. איתך בתסכול!❤️
אני גם סובלת מעודף משקל והכי מבינה את התחושות
ניסית באתר של אירופה ישראל?
יצא לי לקנות שם, יש טווח מידות גדול
(מדגדג לי בזיכרון שיש איפשהו חנות פיזית אבל לא ניסיתי)
כמה שבועות אחרי הפלה.
כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.
יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.
לא היה גבול לאושר.
כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.
אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..
חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.
ואז, זה נגמר.
אז יש את הצער הגדול.
אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.
אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.
כואב לי כל כך.
בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,
מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.
האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,
הצדדים,
מקדימה- שיפולי הבטן.
יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.
אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים
ואילו הכאבים באגן חדשים.
למי לפנות?
כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.
בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.
מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?
קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..
תודה מראש..
מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת
חיבוק♥️ תרגישי טוב!
ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,
והבטא כבר מאופסת..
מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף
אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח
אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק
אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב
בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים
החכמתי. תודה
יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?
אני סבלתי מזה כמה פעמים
ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה
השאלה שלי- איך עולים על זה?
אני בלי חום.
אם מרגיש כואב או אי נעימות.
זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד
אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...
יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....
גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.
ולמרות זאת החולשה המשיכה.
לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;
חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..
נגמרה לי כל הסבלנות אלייך!!
כמה זה נורא (ממאה עד מאה ואחת 😜) שאמרתי את זה?
זה קרה אחרי ערב מלאאא מלא מלא סבלנות מצידי,
נחת, הכלה ושחרור
באמת!
אבל הילד גמור מעייפות וכאילו אין עם מי לדבר
פשוט הרגשתי שזה המשפט היחיד והאחרוו שנשאר לי לאמר
כדי שהוא באמת ילך לישון...
(בן 10)
תיכנסו בי חופשי
אוכלת את הלב מאז שזה קרה...
כי זה מה שאני אומרת לעצמי שכזה קורה לי (ולצערי זה קורה לי לא מעט).
לא יודעת אם עזרתי.
אבל זה נורמלי לגמרי.
ילד צריך גם לדעת שלאמא יש גבול.
נכון שזה לא נעים אבל זה גם מלמד אותו על גבולות.
אני בכנות חושבת שילדים לא נולדים למלאכים הם נולדים להורים,אנשים בשר ודם שיש קצה לגבולות היכולת שלהם בשביל שילמדו לחיות בעולם עם אנשים רגילים ולא בעולם של מלאכים.
וזה ברוך השם קורה לכולנו ולא מעיד עלייך כאמא כלום חוץ מיזה שהוא עבר את הגבול ומתח את קצה גבול היכולת שלך🫶
גלוי נאות,גם אני אתמול התפוצצתי על בת ה10 שלי שעברה כל גבול אפשרי....
כי הילדים שלי עדיין קטנים
אבל נשמע לי הגיוני שקורה כזה דבר
שאמא מגיעה לקצה
אני חושבת שאפשר להתנצל
ולהבהיר שההתנהגות הייתה קשה והביאה לקצה
"אתה זוכר מה אמרתי לך אתמול אחרי שעשית כך וכך?
אז תדע שאמא ממש לא התכוונה ולא רצתה לדבר ככה
אני אוהבת אותך ולא רוצה אף פעם לתת לך סטירה, היה לי כבר ממש קשה איך שהתנהגת
אבל עדיין אני מבקשת סליחה כי לא רציתי לדבר ככה"
משהו בסגנון
תודה שהזכרת לי. התנצלות היא דבר חשוב למרות שממש קשה לי לעשות את זה (כי נו הוא היה פשוט בלתי!)
יש התייחסות שלמה לצרכים של שני הצדדים בדינמיקה,
וזה מה שאני ממש אוהבת בדרך הזו.
כשמנהלים את הסיטואציה בצורה מאוזנת שמתייחסת לצרכים של שני הצדדים אז לא מגיעים לקצה יכולת השליטה העצמית.
נכון שלפעמים מגיעים אליה כדי ללמוד את עצמנו,
אבל זה מתוך מסגור של להכיר את עצמנו, ולא מתוך נסיון לעשות משהו שאנחנו לא יכולים (להתאפק יתר על המידה)
המשפט הזה אכן נוראי, אבל לא נפלתי ממנו, ילד בן 10 עשוי לחוות דברים יותר נוראיים.
מה שבעיני חבל, זה דווקא עלייך.
כ"כ התאמצת להיות בהכלה כל היום, ובסוף בגלל משפט אחד, את מרגישה ממש רע.
את אמא מהממת, ולא מגיע לך להרגיש ככה.
לכן ללמוד להיות קשובה לעצמך בדרך שתוביל לפתרון אידיאלי גם לך וגם לילד זו מתנה בעיני ❤️
ממליצה ממש ללמוד תקשורת מקרבת, לי זה שינה הרבה בחיים לטובה ב"ה.
למרות שספציפית פה לא חושבת שזה היה קצה גבול היכולת כמו - טוב, אין שום אופציה אחרת, כלום לא עוזר, זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות כדי להזיז אותו לישון (לא מצדיק בכלל את מה שאמרתי רק אומרת שזה פשוט לא ממש היה מתוך זהו נגמרו לי הכוחות כמו מן חוסר ברירה מעוות כזה)
יש קורסים חינמיים?
אבל הוא לא בדגש של הורות.
דווקא חושבת שזה יתרון. קודם להבין ממקום נקי את הרעיון. אבל זה לא ישר יישומי,
זה להבין את התאוריה וזה יכול לעזור בהקשרים אחרים.
מול ילדים זה טיפה שונה, כי אם בדינמיקה מול שכנה,
כל אחת אחראית על הצד שלה,
מול ילד ההורה אחראי גם על הבנת צד הילד (לילד יש יכולת מוגבלת להסביר. למשל ילד שמתחצף לא יודע להגיד "קשה לי")
וגם על קבלת ההחלטות בסוף (אפשר לשאול את הילד לדעתו, אבל אם הורה החליט, הילד סר למרותו בכל מקרה)
יש את הקורס של הבית להורות מקרבת, אבל הוא לא חינמי.
יש הרבה מאמרים ברשת שיכולים לספק הצצה, אני גם אוהבת את התכנים של לריסה גינת.
לדעתי ללמוד תקשורת מקרבת פותח את הראש ועושה סדר בקשר של הורה וילד.
הוא לא המקרה הספציפי
אלא המחשבה שזה פתרון למשהו
לאיים בסטירה/ אולי גם לתת
אם יודעים שזה לא פתרון
גם בזמני מצוקה וחוסר אונים
לא חושבים ככה ולא מדברים ככה
אם את רוצה שזה לא יקרה שוב
את צריכה לשנות אמונה
ואז גם במקרים שאין לך פתרון אחר
זה לא יצוץ כאופציה לאמירה
למרות שזה באמת לא אופציה מבחינתי... בשום מצב לא נותנת לו סטירות
(פעם לגמרי הייתי עושה את זה, כיום זה ממש לא אופציה)
אולי סתם נשאר לי מפעם התחושה שזה מה שמאיים הכי טוב 🙈🙈🙈
אני חושבת שהילדים יודעים להפריד מתי זה "אם הייתי יכולה אז, כי הגזמת ברמות"
ומתי זה באמת סכנה שהם הולכים לחטוף
וואלה זה אנושי לאבד את זה
האם זה סבבה? ממש ממש לא
אבל זה קורא.
להרגיש את החוסר אונים הזה שבאמת אין שליטה עליו.
אין לי ילדים בגיל אז אולי קל לי לדבר (ואולי בגלל זה אני מדברת עדיין מהמקום של הילד), אבל בעיני שווה לדבר על זה איתו. הוא כנראה יודע שגם הוא הגזים.
להגיד לו אני אוהבת אותך, אני לא רוצה לדבר אליך ככה, אתמול באמת נגמרה לי הסבלנות.
מרגישה
שאני עצמי כבר עייפה
וקשה לי כי נגמרת לי הסבלנות
עוזר לי לשחרר את העצבים בצורה כזאת
זה בדיוק העניין,
הרגשתי שהערב היה מושלם מבחינתי
דיברנו בכיף, הסברתי לו בפשטות
מה אני צריכה עכשיו / מבקשת ממנו ש...
הייתי סופר סבלנית והסברתי שוב שאני צריכה עכשיו עזרה וכו' וכו'
והוא המשיך לשחק כאילו כלום...
ונשארתי רגועה הרבה זמן עד שהרגשתי שזהו זה, זה פשוט לא מוביל לשום מקום 😪
והוא מבין מה הוביל אותך לזה
פעם אחרת
מה יקרה אם פשוט תלכי לחדר שלך והוא ימשיך בשלו?
אני לא אלך לחדר כי יש לי כל-כך הרבה מה לעשות בבית בנתיים.
והוא פשוט ישכב על הספה ויקרא ספר עד אמצע הלילה, אין לו בעיה (אל תשאלי איך אני יודעת 😂)
שלא להיות סופר סבלנית כשאת כבר מתחילה לאבד את הסבלנות, אלא לומר את זה.
להגיד שאני תיכף מאבדת את הסבלנות זה אנושי ובסדר גמור.
מה שהכי מתסכל זה כשאנחנו מתאמצות להיות סבלניות, ואין תגובה. ואז פתאום בום נגמרה הסבלנות ויוצאת המפלצת.
אז עדיף וטוב לומר שאני תיכף מאבדת את הסבלנות. ולעשות את זה רגע לפני.
כשאנחנו יותר מדי מכילים ומוותרים , הרגש השלילי שלנו עולה עולה עד מתפרץ בלי שליטה.
בדיוק קראתי איזה פוסט בפייסבוק של מנחת הורים. היא כותבת שההורים מודרניים מכילים, מכילים , רצים לטיפולים, קונים. ואחרי שכל זה מתפוצץ להם בפנים , כבר אין להם כוח להגיב נכון ולהכיל ולהציב גבולות , הם פשוט מתמלאים במרירות ומתרחקים.
וכדי ללמוד את האיזון של עצמי... צריך להיות בקיצוניות
זו עבודת המידות הרמב"ם
עכשיו להבא תדעי מה יותר נכון לך ולו בהתנהלות מולו ומול עצמך
להבטיח שזה לא יקרה שוב? לא..
אבל כשזה כבר במודעות, וכל צעד קטן שתעשי לטובת שניכם יקדם אותך זה לא העניין להגיע להישג מלהיות אמא מושלמת.
זה להנות מהדרך ומההצלחות הקטנות שהצלחתי להיות מה שאני באמת רוצה להיות.
הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.
עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.
היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.
אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).
היא: שהוא ימות!
ומתפרצת בבכי.
והמחנק עלה לי לגרון.
וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.
ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).
ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.
וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.
איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!
יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔
מניסיון, יש להם כלים טובים!
ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש
וחיבוק גדול♥️♥️
אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)
סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?
שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..
הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.
אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..
בהצלחה בהחלטה!
עברתי לזה בלית ברירה
הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים
זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי
אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)
ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.
להשתמש במניעה לשווא
כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז
נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן
אבל אין לזה סוף ככה
צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)
ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)
אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...
יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.
הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה
כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים
אם להימנע כי יש חשש
אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.
ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה
אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש
אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.
להיכנס להריון.
ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס
הם מתעלמים מהעובדות בשטח
ומתייחסים רק ליום הביוץ
כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ
בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).
ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה
עם קוטל
אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו
עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות
בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.
מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום
אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם
האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום
אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל
לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד
אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים
וגם עם התקן זה קרה ויקרה
וכנל עם גלולות וטבעת
בקיצור
זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות
והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו
אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%
נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד
זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר
והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה
זו הגנה גבוהה
אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר
דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?
אז היא בודקת גם את זה
שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם
ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות
התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.
נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....
אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין
צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.
מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)
כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות
גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת
התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא
לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,
ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).
מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.
היא פשוט בלתי רדימה בעליל!
מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.
סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).
גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.
הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...
אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...
אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...
בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?
מכיוון שבארץ מלטונין הוא במרשם רופא, אנחנו לא ניתן את זה בלי אישור מרופא. (לילדה האחרת שהזכרתי בשרשור כאן אנחנו מתכוונים לתת מלטונין, אחרי שקיבלנו אישור מרופא)
אם המצב לא ישתפר בקרוב אז נפנה לרופא לקבלת עצה, ואולי נעלה את הרעיון של מלטונין.
תודה רבה על החיזוקים!
אני יושבת לידו בארוחה, משדלת לאכול. לא תמיד בהצלחה.
ברגע שנכנסים למיטה מתחיל לבכות שהוא רעב מאוד.
אני נוטה להגיד לו שהיה זמן של ארוחה, ואם הוא רעב שיחכה לבוקר. אבל תוהה אולי זאת טעות והוא עוד לא בגיל של הסקת מסקנות.
הוא בן 4, ילד נבון.
מה אומרות
גם אני עושה בדיוק כך. וגם בזמן האוכל מזכירה שאחר כך המטבח סגור
מצד שני אין ספק שקשה לשים את הגבול הזה
לבן שלי סביב הגיל הזה גם היה קטע קבוע של להזיכר בהשכבה שהוא רעב
בהתחלה אפשרתי
וברגע שזה נהיה קבוע
הייתי מטרימה לו כבר בארוחת ערב
אתה בטוח שבע?
אתה זוכר שאחרי המקלחת וצחצוח שיניים אנחנו לא אוכלים?
אם אחרי המקלחת וצחצוח שיניים נזכר שהוא רעב אני מזכירה לו שמי שהתקלח וצחצח שיניים לא אוכל ובבוקר הוא יוכל לאכול
ברגע שהתמדתי בעקביות גם עם התזכורת בארוחה וגם עם הגבול אחרי המקלחת לאט לאט זה הפסיק
היו מבקשים במיטה, אני אומרת מי שרעב ממש אפשר גזר מקלות.
אם הוא ממש רעב הוא יקח, וזה לא מלכלך ומרגיך לאכול ירקות ויש פה יתרונות על החסרונות.
למיטה הבאתי לו. אכל סיים כל טוב.
היום גם זה לא כי הם כן יותר מצליחים להתרכז בארוחה לאכול יפה.
אבל אומרת את זה רק מהמקום שלך כאמור שתרגישי אם נכון לך...
אני מרשה פרי או ירק במיטה. משהו לא מלכלך כמו תפוח או מלפפון.
אני לא רוצה למנוע מילד רעב לאכול, מצד שני באמת הם צריכים ללמוד שיש את הזמן של האוכל ואחכ אי אפשר, אז מבחינתי זה מעביר את המסר.
באמת זה עובר להם מאוד מהר אחרי פעם-פעמיים כאלה.
בלי כלום.
לא מונעת אוכל ולא פותחת מטבח ולא מביאה אוכל שמעודד להמשיך בהתנהלות.
בארוחת ערב מזכירה - שבעת? אחר כך יש רק לחם בלי כלום
מתי אתם אוכלים ארוחת ערב וכמה זמן לוקח מאז עד שהוא הולך לישון(ונזכר שהוא רעב)?
בכללי אני חושבת שאת פועלת נכון. הייתי מאפשרת אולי משהו כמו מלפפון או לחם בלי כלום אבל ממש לא לפתוח מחדש ארוחה
אבל אם קבוע הוא לא רעב בארוחת ערב ןכן אחכ, הייתי עושה קצת חושבים, אולי ארוחת ערב יוצאת קצת מוקדמת לו ביחס לארוחה הקודמת שלו, והוא באמת עדיין לא רעב שם(נניח אם הוא בצהרון לפעמים אוכלים פרי לקראת 4)
ואחרי שעה+ ומקלחת והכל הוא כן רעב
ןאז אולי כדאי לשקול לאחר לו קבוע את זמן הארוחה, להחליף עם מקלחת או משו דומה..
תפוח או מלפפון.
אצל הקטנה נהיה התניה כזאת כשנכנסת למיטה מבקשת לאכול אז כבר לא בטוחה שזה מוצלח איתה..
היא פשוט רעבה יותר מאוחר
אז קודם מקלחת ואז ארוחת ערב
מי שרעב כשנכנסו למיטה יודע שאפשר מלפפון או תפוח
שאז זה לא נורא מבחינת צחצוח שיניים וכן משביע רעב קטן ולא פותחים עכשיו ארוחה
הם אוכלים את זה במיטה
הבן שלי בן 6 יותר עושה את זה עוד מאז שהיה קטן.. כשהוא מבקש אני יודעת שזה באמת מרעב ולפעמים הוא אוכל גם 3 מלפפונים ונרדם תוך שנייה
זה בהחלט גיל שהוא יכול להבין סיבה ותוצאה.
הייתי מזכירה בזמן הארוחה שכשיורדים מהשולחן האוכל נגמר ולא יקבל יותר, אז שירד רק שהוא בטוח שהוא שבע
מרגישה בסדר
מצד אחד בשלב שמחכה כבר
מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה
הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)
הריון ראשון ברוך ה'.
בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.
מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...
מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.
חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות
אבל עדיין לא 🙄
אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)
בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...
חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות
ב"ה מרגישה מצוין
בחדר לידה🙄
כבר יומיים,
שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר
אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר
אני בהלם לגמרי,
ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!
לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…
סליחה אם הלחצתי🫣
הרבה כוחות! ♥️
מתפללות עלייך
תעדכני💕
חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה
מתפללת עלייך ועל העובר
בשורות טובות !
איך זה קרה? מה הרגשת?
מבינה אותך אחד לאחד!
הייתי שלושה ימים בחדר לידה
ואח"כ באשפוז ארוך
וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן
אז תדעי שניסים יכולים לקרות
מתפללת עבורך
שתבשרי טוב מיום ליום!
שולחת הרבה כוחות
ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר
ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,
עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄
צרבות,
מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.
תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.
התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️
חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;
מרגישה מעולה
בעיקר עייפה ברמות קשות
ומחכה כבר לספרררר חחח
אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם
עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..