שאלות גנטיותפשוט אני..

על דעת וברשות מנהלות הפורום,

אני מזמין לשאול אותי שאלות בנושא גנטיקה (בפורום, לא בפרטי...).

גנטיקה והריון, גנטיקה וזקנה, גנטיקה ומחלות, גנטיקה וטעם של כוסברה, גנטיקה וכל דבר.

אני לא רופא ולא אתן המלצות לפעולות, אבל לענות על שאלות בנושא אני יכול, ואשמח לסייע עד כמה שיידי משגת.

רקע קצר:

תואר ראשון, שני ושלישי בביולוגיה וביוכימיה.

הדוקטורט היה בנושא BRCA, אחר כך עבדתי במשך מספר שנים במעבדה בנושא גנטיקה ודמנציה, לאחרונה חזרתי לנושא BRCA במטרה להציל את חייהן של מיליוני נשים. לא בטוח שנצליח, כן? אבל מנסים...

תודה! עלה שלשום דיון על מי שפירירושלמית במקור

תוכל לדייק מה אחוז הסיכוי - עבור מי שהבדיקות הרגילות (בלי ניפט) יצאו לה תקינות - לגלות דברים בבדיקה הרגילה, בלי אקסום, ששווה לדעת עליהם? ברשת ראיתי שזה בין 1 למאה לבין 1 למאתיים.

(אם אפשר, אז בחלוקה לדברים שיש טעם בהיערכות אליהם לעומת מה שיגרור הפסקת היריון...)

וכן, למי היית ממליץ לעשות אקסום? האם בעוד עשור או שניים הרוב כבר יעשה בגלל מימון למשל?

האם ניפט בגירסה הלא-ממומנת משנה איכשהו את מפת ההמלצות שהיו יכולות להיות לך בנושא?

שוב תודה! עברתי מי שפיר רגיל, יצא תקין, וכעת ניצבת בפני עוד אחד, שוב בלי אקסום, אבל בזמנו לא היה ניפט.

ואי ואי זה יהיה ארוךפשוט אני..

קודם כל, השאלה על הפסקת היריון היא לא רפואית אלא אתית... יש כאלה שיפסיקו בגלל ממצא מסוים, ויש אחרים שלא יעלו בדעתם להפסיק בגלל הפגם הזה אבל על פגם חמור יותר הם כן היו מפסיקים, ויש כאלה שלא היו מפסיקים הריון בשום מצב.

לכן קשה לי לענות מבחינה סטטיסטית על משהו שהוא לא מדעי אלא אתי ומשתנה מאדם לאדם.

לעניין עצמו, ממה שאני מכיר יש סיכוי של בערך 1:150 (שזה בדיוק בין שתי האפשרויות שכתבת) למצוא ממצא בעייתי במי שפיר רגיל (צ'יפ גנטי, שבעצמו לא היה נחשב לרגיל לפני עשור אלא רק בתוספת תשלום של אלפי שקלים) כאשר כל בדיקות הסקר תקינות.

האם זה אומר ש-1:150 תפיל? ברור שלא, כי הסטטיסטיקה הזאת כוללת הרבה דברים שעליהם אף אחד לא יעלה בדעתו להפיל, ובאמת יש שם גם הרבה דברים שאין טעם להיערך אליהם מראש. אבל הרבה מקרים דווקא כן יגרמו להפסקת הריון אצל חלק מהמשפחות. כלומר הרבה מתוך אותם 1:150.

מהצד השני, יש דברים שבהחלט יכולים להציל את הילד אם נדע עליהם מראש, כמו תסמונות שקשורות בכרומוזומי המין שדורשות טיפול בגיל צעיר כדי להציל את הפריון של הילד, או בעיות שקשורות להתפתחות שכלית לקויה ואז הבדיקה תאפשר לתת את כל הטיפולים האפשריים כבר מגיל צעיר וכו'.

לגבי אקסום:

אם יש בעיה שרואים בבדיקות הסקר אבל הצ'יפ הגנטי חזר תקין, לפעמים באמת באקסום רואים את הבעיה. אם אין ממצא חריג ובכל זאת עושים אקסום, רק במקרים נדירים הוא יגלה משהו משמעותי שלא היו רואים בצ'יפ גנטי. בערך אחד למאה. יש כאלה שבשבילן אחד למאה שווה אלפי שקלים, וזו כמובן זכותן...

אני די בטוח שבעתיד כל הבדיקות יהיו של אקסום, כמו שבעבר צ'יפ גנטי היה רק פרטי אבל היום זה הסטנדרט. הבדיקות תמיד נהיות זולות ומהירות יותר, זו דרכו של המדע...

לגבי ניפט:

כפי שכבר כתבתי בעבר, הוא מעולה לבדיקת תסמונת דאון, חלש בבדיקת מספר תסמונות אחרות, וחסר סיכוי במציאת אלפי תסמונות אחרות.

לכן הוא לא יכול באמת להחליף בדיקת מי שפיר.

אבל אם מישהי רוצה לדעת רק לגבי תסמונת דאון, אז זו כן בדיקה מעולה שיכולה לחסוך בדיקת מי שפיר. או אם מתעורר חשד לתסמונת דאון ולא רוצים לחכות עד לשבוע שבו מותר לעשות מי שפיר, אז יש כאלה שפשוט עושות עכשיו כדי להירגע, ואז אחרי חודש עושות גם מי שפיר בשביל לבדוק את כל השאר.

תודה רבה! מחכים!ירושלמית במקור

ונכון, לא התכוונתי הפסקת היריון כמו לאפשרות שיש ממצאים שאין מה לעשות איתם (ואז כביכול חבל שהסתכנו ב-1:1400 הפלה מהדיקור)

לגבי האקסום - הכוונה שלך בערך אחד למאה אקסומים שנערכו כשהצ'יפ יצא תקין וגם שאר בדיקות הסקר תקינות? אז למעשה בשילוב הנתון על 1:150 ממצא משמעותי במי שפיר רגיל, יוצא שבקרב עושי האקסומים בלי משהו בעייתי לפני כן - יש סיכוי של 1:100 ל*שני* ממצאים? מרגישה שפספסתי משהו...

לא לשני ממצאים אלא לממצא אחדפשוט אני..

כי הנתון של אחד למאה מתייחס למי שבצ'יפ הגנטי לא מצאו משהו חריג.

כלומר מכל 100 נשים שעשו צ'יפ גנטי והוא חזר תקין, תהיה אחת שהאקסום כן ימצא דבר בעייתי אחד בעובר שלה, שהצ'יפ הגנטי פשוט לא היה מסוגל למצוא.

מי שתעשה אקסום בלי צ'יפ גנטי קודם, פשוט תקבל בבערך 1.7% מהמקרים תשובה חריגה אחת, שזה חיבור של מה שהצ'יפ היה מוצא לבד (בערך 0.7%) ומה שהאקסום מוצא אבל הצ'יפ לא יודע למצוא (1%).

אגב, לדעתי זה לא אפשרי לעשות אקסום בלי צ'יפ, אז זה תיאורתי בלבד...

לא הבנתי איך עוזרת בית קשורה לגנטיקהפשוט אני..

ואז ראיתי שיש הפרדה קטנה, וזה לא שייך לאותו השרשור 🙈

מצחיק. קורה לי גם...ירושלמית במקור

ושאלה על brcaירושלמית במקור

אם ה-brca - זה גן? - יצא "תקין" על פי בדיקה ישנה מ-2010/2009 סיכוי שפשוט לא ידעו אז לבדוק מוטציה אחרת שיש בגן הזה?

כי גם לאמי ז"ל יצא תקין (2009) והבדיקה נערכה לאחר שנפטרה מסרטן שמקורו לא ידוע אבל סביר שסרטן נשי (הסטוריה עשירה במשפחה).

במצב כזה חוץ ממעקב עוד איזו בדיקה גנטית שווה, אם בכלל, לעשות?

תודה רבה!!!!

שכחתי לצייןירושלמית במקור

שנבדקתי מאז באינביטה לעוד 89 "גנים של סרטן" והכל תקין. אבל זה היה ב-2021 והתחום זז כל הזמן...

זה משנה את כל התשובהפשוט אני..

לדעתי מאז שנת 2021 לא הייתה מהפכה נוספת בתחום הבדיקות לגנים שמעלים סיכוי לסרטן, ולכן בדיקה בשנה הזאת מכסה אותך גם היום.

אם את עדיין מודאגת, את יכולה לקחת את הדוח המלא שלהם עם כל מה שהם בדקו, אל רופא או אחות גנטית, כדי לבדוק אם אולי בכל זאת יש משהו משמעותי שנכנס מאז.

בכל מקרה, את במצב הרבה יותר טוב לעומת מי שנבדק בפעם האחרונה בשנת 2009...

ובכל זאתפשוט אני..

לא כל המוטציות הגנטיות בעולם תועדו ומופו, ולא תמיד אנחנו מבינים את המשמעות של כל מוטציה ומוטציה, ובטח שלא מבינים את המשמעות של שילוב בין מוטציות שונות (יש מיליארדי צירופים שונים ואנחנו לא יכולים לדעת על כל צירוף האם הוא מסוכן או לא וכו').

לכן, אם יש היסטוריה משפחתית וכל הבדיקות הגנטיות חוזרות תקינות, לצערי זה לא אומר שאת ''מוגנת'' אלא שהמדע פשוט עוד לא יודע מה גרם להיסטוריה הבעייתית הזאת.

ההשלכה המעשית היא שאת כן צריכה להקפיד על בדיקות סקר ומעקב רציף, יותר מאשה רגילה ללא היסטוריה משפחתית.

אבל זאת כבר המלצה רפואית שאני לא יכול לתת, אז פשוט תשאלי את הרופא שלך על זה

תודה רבה! סיכוי שאינביטה חשבו שמיותר לבדוק brca?ירושלמית במקור

כי הבדיקה של brca מ-2009 לדעתי בדקה כל מה שאז היה ניתן לבדוק טכנית בגן הזה (כי נעשתה רק בעקבות הפטירה של אמי וההסטוריה המשפחתית... שערי צדק)

הסיכוי שבבדיקה פרטית של ''גנים של סרטן''פשוט אני..

לא בדקו BRCA, הוא כמו הסיכוי שקרדיולוג לא יבדוק את הלב...

מוטציות בגן BRCA הן הגורם הגנטי הכי ידוע בעולם לסרטן, אין עוד אף מוטציות שנחקרות כל כך הרבה ומאומתות כל כך הרבה כמו בגן הזה...

תודה רבה! עזרת לי מאד...ירושלמית במקור

איזה כיף לשמוע, תודה!פשוט אני..

נקודה נוספתפשוט אני..

אגב, דווקא אם היו מוצאים את המוטציה הסרטנית אצל אמא שלך ז''ל, ואז אצלך היו מגלים שהיא לא קיימת - זה כן היה מוריד דרמטית את הסיכון שלך, כי הסבירות שבמקרה את נושאת בנוסף משהו אחר לגמרי כבר הופך להיות נמוך כמו אצל כל אדם באוכלוסייה.

זה בעצם ההבדל בין True Negative, כלומר שלילי ודאי,

לבין Uninformative Negative, שזה שלילי לא אינפורמטיבי, כלומר פשוט לא מצאנו את מה שחיפשנו אבל זה לא באמת שולל את הבעיה.

(נכון... מכאן השאלות שלי...)ירושלמית במקור

תשובהפשוט אני..

בגן BRCA יש 3 מוטציות שכיחות אצל יהודים אשכנזים (בכוונה לא כותב בלשון נקבה, כי גברים יכולים להיות נשאים של המוטציה באותה המידה).

כשעושים סקר לאוכלוסיה הכללית, בדרך כלל בודקים רק את 3 המוטציות השכיחות.

אם יש סיבה טובה לחשוד שיש מוטציה במשפחה, אפשר לעשות ריצוף מלא של הגן ואז בודקים עוד אלפי מוטציות בגן הזה.

לפני כמעט 20 שנה, בשנת 2009, סביר להניח שבדקו רק את 3 השכיחות, פשוט כי בדיקה מקיפה עלתה אז המון כסף.

נקודה נוספת:

יש עוד גנים, פחות שכיחים, שיכולים לגרום לסוגי סרטן נשיים. כדאי לבקש מהרופא או אחות גנטית לבדוק ריצוף מלא של brca וכן את שאר הגנים שיכולים להסביר את המחלה המשפחתית

מדהים בעיניי. ישר כח!המקורית

עשיתי את בדיקת הדם דרך הקופהנעמי28

האם זה מספיק במידה ויש חולה ממדרגה שלישית?

לכאורה כןפשוט אני..

חולי אחד במשפחה לא מעיד בהכרח על גן בעייתי, בטח כאשר זאת משפחה רחוקה.

זו דעתי האישית,

אבל הלכה למעשה זאת שאלה לאחות גנטית או רופא.

בנוסף לא כתבת מתי עשית את הבדיקה, אם היא נעשתה לפני שנים רבות אז כדאי לבדוק מה נוסף מאז לסל, בלי קשר לחולי שיש במשפחה

תודה! עשיתי לפני חצי שנה.נעמי28

אז לא סביר שיש בדיקה נוספת רלוונטיתפשוט אני..

באת בזמן!שוב חוזר הניגון

בדיוק אתמול העבירו לי את ההודעה הבאה:

חשש מתוצאות שגויות בבדיקות גנטיות לסרטן הנשים: מחקר מצא כי אחת מכל שש נשים שנבדקה לפני 2013 וקיבלה תוצאה שלילית, התגלתה כנשאית של מוטציה מסוכנת בבדיקה חוזרת בטכנולוגיה חדישה. מומחים ממליצים למי שנבדקה בעבר לשקול בדיקה עדכנית. (עכשיו 14)

'המיטב' | הכל במקום אחד! התחברו לערוץ: whatsapp.com/channel/0029VaBTMKzFMqrXfIx4wm2R לקבוצות: hametav.online

לא מצאתי מקורות מידע נוספים שיתמכו בידיעה הזאת. נבדקתי בערך ב2012 ויצאתי שלילית לBRCA. יש נשאות במשפחתי.

יש צירך להיבדק בשנית?

כותרת בומבסטית שאין מאחוריה הרבהפשוט אני..

אם אני לא טועה,

הם מתכוונים שם בדיוק למה שכתבתי קודם בתגובה אחרת:

בעבר בדקו רק את 3 המוטציות השגויות, ואז עברו לבדוק את כל הגן וכך אפשר לגלות אלפי מוטציות נדירות.

כלומר זה לא שהייתה טעות, אלא שמאז הבדיקות התקדמו והתרחבו.

אם קיבלת אז תשובה שלילית, אז היא נכונה למה שבדקו אותך. אם את רוצה ודאות גבוהה יותר, אז צריכה להיבדק שוב.

אם את יודעת איזו מוטציה יש למשפחה שלך, וזאת אחת מ-3 השכיחות, אז את יכולה להיות רגועה - לך אין אותה.

כמובן טעות הקלדהפשוט אני..

לא 3 המוטציות השגויות אלא השכיחות

אשמח להסברמבורכת

יש לי תאומים זהים עם מום בלב (partial AVSD) שלא משפיע עליהם ביום יום ב"ה. הקרדיולוג הפנה אותנו לבדיקה גנטית עבורם. רציתי להבין מה הסיבה (הבנתי שמומים בלב הם דבר נפוץ אצל תאומים, אך הרופא טען שלא המום הזה), מה בודקים בעצם, מה מגלים ומה המטרה. זה חשוב לעתיד שלהם? זה חשוב עבורנו כהורים להריונות הבאים?

מצטער מאודפשוט אני..

אבל זה לא משהו שאני יודע לענות עליו באופן ספציפי, כי מדובר במום ספציפי בלב שעד עכשיו לא שמעתי על קיומו.

בגדול, כאשר יש בעיה עם חשד למרכיב גנטי, אז רוצים לבדוק האם באמת הגנטיקה ''אשמה'', ואז לפעמים יודעים איך אפשר לפתור את זה, או איך לטפל, או איך למנוע הריונות נוספים עם הבעיה הזאת (pgd).

אבל כאמור אני לא יודע מה בדיוק הרופא מחפש בבדיקה כי אני לא מכיר את הבעיה הזאת... סליחה

שאלה על בדיקת מי שפירהשם שלי

ממה שאני מבינה, בבדיקת מי שפיר אפשר לגלות תסמונת דאון ותמונות נוספות שהסיכון אליהן עולה עם הגיל.

אבל אפשר לגלות עוד הרבה תסמונות אחרות שלא מושפעות מגיל האם.

ובעצם בשביל רוב הדברים, לא משנה הגיל.

למרות זאת המימון לבדיקה נעשית רק מגיל מסוים של האם, ולפני כן אפשר לעשות את הבדיקה בתשלום, אלא אם יש סיבה לקבל זכאות לבדיקה.

רציתי לדעת מה התסמונות שהסיכון אליהן עולה עם הגיל?

האם זה רק טריזומיות, או שיש דברים נוספים?

האם אלו תסמונות שאפשר לבדוק גם בבדיקת ניפט, או שיש להן סימנים חיצוניים שאפשר לגלות בבדיקות אחרות שעושים בהריון?

בעצם אני מנסה להבין עד כמה העניין של הגיל משמעותי בהחלטה אם לעשות את הבדיקה או לא. (חוץ מהעניין הכספי).

מעניין גם אותי. עוקבתאחת כמוני

תשובהפשוט אני..

קודם כל,

ההחלטה של המדינה מה לממן לא אומרת מתי יש סיכון ומתי לא. היא אומרת שתקציב המדינה מוגבל, כמות הרופאים מוגבלת, כמות המעבדות מוגבלת... אז צריך לשים גבול כי אין מספיק לכולם.

המדינה גם לא מממנת תרופות מסוימות לסרטן למרות שהן מצילות חיים, לא בגלל שהן לא חשובות אלא פשוט כי התקציב מוגבל.

לגופו של עניין, את צודקת: רוב מוחלט של הדברים שמי שפיר מזהה, כלל לא תלויים בגיל.

מה שתלוי בגיל זה רק פגמים שקשורים לחלוקה לא נכונה של הביצית (למשל 3 כרומוזומי מין במקום 2, או תסמונת דאון ועוד תסמונות של כרומוזום מיותר), ולא להורשה מההורים של גן בעייתי (למשל מוטציה של BRCA) או מוטציה אקראית חדשה.

דווקא התסמונות תלויות הגיל, הן התסמונות עם השינוי הגנטי הכי גדול (לא שינוי של כמה אותיות אלא כרומוזום שלם!), ולכן אותן אפשר לזהות בבדיקת ניפט.

במילים אחרות, אשה צעירה ללא גורמי סיכון שעושה מי שפיר, כנראה לא תמצא שם תסמונת דאון, אבל עדיין יש סיכון של 1:150 לבעיות אחרות.

ככל שהגיל עולה הסיכון לתסמונת דאון עולה, ובשלב מסוים הוא אפילו יותר גבוה מכל שאר הסכנות ביחד, כלומר מעל ל-1:150.

אז בקיצור, בגיל צעיר ובגיל מבוגר הסיכון לממצא שאינו קשור לגיל האם נשאר 1:150, אבל הסיכוי לממצא שקשור לגיל עולה עם הגיל, מצד שני את אלה אפשר בדרך כלל לבדוק עם ניפט, סקר ביוכימי וכו'.

זה מה שחשבתיהשם שלי

זה יותר שאלה של תקציב מאשר של סיכונים.

ממה שהבנתי בייעוץ הגנטיאורוש3

גם הסיכון לדה נובו, כלומר תסמונות שנוצרות משיבושים אצל העובר עצמו עולה קצת עם הגיל. למרות שקיים תמיד.

לא?

עם הגיל כן, אבל לא עם הגיל של האמאפשוט אני..

אלא הגיל של האבא...

אשה נולדת כשיש לה בגוף את כל הביציות שיהיו לה אי פעם, הגוף לא מייצר ביציות חדשות אחרי הלידה.

לכן אם יש לה ביצית הכוללת פגם גנטי אקראי שלא עבר בתורשה ממנה, אז זה קיים כבר מהלידה שלה עצמה, ולא משתנה כאשר היא בת 20 או 50. אלה בדיוק אותן הביציות.

לעומת זאת, האבא מייצר זרעים חדשים כמעט ללא הפסקה, במחזורים של כל כמה ימים מאז שהוא נער צעיר ועד גיל 120 ללא הפסקה. כשהאבא מזדקן, ובמיוחד מעל גיל 45, יש יותר תאי זרע עם פגמים גנטיים אקראיים שלא קיימים אצל האבא.

מה שיוצא דופן זה כמו שכתבתי, חלוקה לא נכונה של כרומוזומים, שם יש משמעות לא רק למטען הגנטי של הביצית (שכאמור לא משתנה בעקבות הגיל של האמא) אלא לדרך שבה הביצית מבשילה לפני ההפרייה, ואז באמת ביצית ''זקנה ועייפה'' יכולה להישאר עם חלוקה לא נכונה כך שכרומוזומים שלמים יישארו עליה בשני עותקים במקום עותק אחד.

ממה שהבנתי בזמנואורוש3

הדה נובו זה מטציות חדשות שנוצרות בתהליך ההפריה במפגש בין הזרע לביצית. לכן עשוי לקרות בכל גיל אך עם עליה מסויימת תלויית גיל.

יש כאן כמה הנחות שגויותפשוט אני..

א. מעל 95% מהמוטציות לא נוצרות ברגע ההפרייה, אלא הן קיימות בזרע או בביצית מהרגע שהם נוצרו (הביצית כאמור נוצרה עוד לפני שהאמא בעצמה נולדה, הזרע מיוצר כל הזמן).

אם תא זרע עם מוטציה יפרה ביצית, או שדווקא בביצית תהיה מוטציה, אז הילד יהיה עם המוטציה. כלומר למעשה זה ''נקבע'' עוד לפני ההפרייה.

ב. בגלל שהאמא לא מייצרת תאי ביצית חדשים, המטען הגנטי של הביציות שלה לא משתנה אלא נשאר קבוע גם כשהיא בת 50 בדיוק כמו בדיל 20.

ג. מה שמשתנה בגיל של האמא זה כאמור הסיכוי לחלוקת כרומוזומים שגויה, ולא מוטציה חדשה בודדת, וגם זה קורה לפני ההפרייה (בזמן ההבשלה של הביצית).

כלומר ביצית שלאחר ההבשלה תהיה עם 2 כרומוזומים 21 במקום אחד, תהפוך אחרי ההפרייה לתינוק עם תסמונת דאון. אם לא תהיה הפרייה (כמו שברוב החודשים ממילא אין הפריה, אשה ממוצעת נכנסת להריון מספר חד ספרתי של פעמים מתוך מאות ביציות שמבשילות), אז לא קרה כלום.

אגב, בעתיד יהיו לזה השלכות מעשיות שממש ישנו את האפשרות ללדת ילדים ללא פגם גנטי ידוע שרוצים להימנע ממנו:

היום, אם רוצים ללדת תינוק בלי פגם גנטי ידוע, למשל טייזאקס כאשר שני ההורים נשאים, אז צריך:

א. לתת לאמא זריקות כדי שיבשילו המון ביציות

ב. לשאוב את הביציות תחת הרדמה

ג. לקחת דגימת זרע מהאבא

ד. להפרות את כל הביציות עם תאי זרע

ה. לחכות שהעובר יהיה בן 3-5 ימים

ו. להוציא תא אחד של כל אחד מהעוברים שהופרו ולבדוק אותו במעבדה

ז. רק את העוברים ללא הגן הזה מחזירים לרחם, את השאר זורקים

אבל רגע, אם אמרנו שהמוטציה קיימת או לא קיימת עוד לפני ההפרייה, למה להפרות תאי ביצית יקרים וספורים בתאי זרע נשאים, במקום לבדוק מראש את תאי הזרע, ורק באלה הבריאים נשתמש בשביל ההפרייה?

(לא רוצה להישמע מזלזל, אבל... תאי זרע יש מיליונים וזו לא בעייה להשיג עוד, לעומת זאת תאי הביצית ספורים ובודדים והושגו בדם יזע ודמעות, ולכן זה בזבוז אדיר להשתמש בתא זרע נשא בשביל להפרות ביצית בריאה)

התשובה היא שהיום הטכנולוגיה עוד לא יכולה לבדוק תאי זרע בלי להשמיד אותם על הדרך, כלומר אם אני אבדוק מה המטען הגנטי של תא זרע מסוים, אחר כך לא יהיה אפשרי להשתמש בו להפרייה, ואז זה לא יעזור לי אם אגלה שהוא לא נשא.

מאוד מאוד הגיוני שבעוד עשור או שניים כבר נוכל לבדוק בצורה אמינה תאי זרע ותאי ביצית עוד לפני ההפרייה ברמת הגן הבודד, ובלי שתהליך הבדיקה יהרוס את היכולת שלהם להפרות, ואז מראש לא נשתמש בתאי זרע נשאים להפריית הביציות, וכך נחסוך ביציות ונעלה את הסיכוי של הטיפול להצליח כבר בסיבוב הראשון עם מספיק עוברים בריאים שנוכל לנסות להחזיר לרחם.

מקווה שהסוף היה מובןפשוט אני..

חרגתי מהשאלה שלך, מקווה שזה לא סרבל את כל העניין

ממש ממש מענייןאחת כמוני

תודה רבה רבה🙂פשוט אני..

מכירה את התהליךאורוש3

עדיין ממש זוכרת שהדה נובו מדברים על פגמים חדשים בעובר ספציפי.

הפגם אמנם חדש בעובר הספציפיבארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך ה' בחשוון תשפ"ז 11:40

אבל זה כי הביצית הספציפית או הזרע הספציפי שממנו הוא נוצר היו עם מוטציה.

אצל הגבר תאי הזרע נוצרים כל הזמן, והסיכוי שתהיה 'טעות' ביצירה של תא הזרע שתגרום למוטציה חדשה כן גדלה עם הגיל.

אבל אצל האישה זה לא ייתכן, כי הביצית כבר היה קיימת מאז שהאישה עצמה היתה עוברית. אז לא יכולה 'להיווצר' מוטציה חדשה דווקא כשהאישה מבוגרת יותר.

ואם אני מבינה נכון, כשפשוט אני אמר ש-95% מהמוטציות היו קיימות בזרע או הביצית מהרגע שהם נוצרו, זה כי מוטציה יכולה להיווצר רק תוך כדי תהליך של התרבות תאים.

ברגע ההפריה עצמו לא יכולה להיווצר שום מוטציה חדשה כי כל מה שקורה שם זה רק החיבור בין מידע הגנטי של הביצית לבין המידע הגנטי של הזרע, בלי שהם יכולים להשתנות תוך כדי.

אני מבינה (מנחשת, על בסיס הידע המוגבל שלי) שה-5% הנותרים זה מצבים שבהם נוצרת מוטציה תוך כדי התהליך הראשוני של התפתחות העובר - כשהתאים הראשונים מתחלקים ומכפילים את עצמם, ואז מה שנוצר זה 'מוזאיקה' - שרק חלק מהתאים עם מוטציה (אלו שנוצרו מהתא שהתחלק לא טוב) וחלק תקינים (אלו שהמשיכו להתחלק מהתא הראשוני התקין).

אני מניחה שגם במקרה כזה אין תלות בגיל האם, כי זה כבר תהליך של העובר ולא תלוי באמא.

צדקתי? או שהמצאתי פה שטויות? @פשוט אני..

צדקת לגמרי 😄פשוט אני..

תודהאורוש3

בהקשר של חלוקת כרומוזומים שגויה124816

זה שאנחנו שומעים יותר על עודף כרומוזום ולא שומעים על חוסר כרומזום, ולכאורה אם יש חלוקה שגויה אמור להיות גם מצב של חוסר, זה כי בחוסר העובר לא מתפתח?

יש את תסמונת טרנרבארץ אהבתי

שבה חסר כרומוזום X (יש רק אחד במקום שניים).

אבל נראה לי שבאמת חסרים אחרים לא מאפשרים לעובר להתפתח בכלל.

בדיוקפשוט אני..

למעשה אם ניקח את כל הביציות שהובשלו עם חלוקת כרומוזמים שגויה, נגלה שבחצי מהמקרים יש עודף ובחצי יש חוסר.

אבל החצי עם החוסר לא יתפתח לעובר חי, ובדרך כלל האשה אפילו לא תדע שהיא עברה הפלה, כי זה יהיה ממש בימים הראשונים לאחר ההפרייה.

תסמונת טרנר היא היוצא מן הכלל, וגם אז רק אחוז אחד מהעוברים שורד, לעומת 99% שלא יתפתחו לעובר חי.

איך אפשר לחיות עם כרומוזום x אחד?

כי ממילא לנשים יש 2 כרומוזום x, וממילא הגוף משתיק את אחד מהם ורק השני יבוא לידי ביטוי.

בקיצורפשוט אני..

כל הפריה שבסופה יש תינוק חי ונושם,

היא פשוט נס מטורף.

יש כל כך הרבה דברים שיכולים להשתבש בדרך, שבאמת צריך להסתכל על הילדים שלנו ולהבין איזה נס עברנו שהם בכלל בחיים. וגם אנחנו כמובן 🙂

מעניין ממש!שלומית.

לא הכרתי את העניין של יותר תאי זרע פגומים בגיל מאוחר...

אז שאלה תאורטית, תמיד אומרים שאחרי גיל 40 יש יותר תסמונות ופחות מומלץ הריונות וכו'...

אז בעצם כשזוג מחליט על הריון נוסף הגיל של הגבר גם נכנס לשיקולים? נניח אישה בת 35, שנשואה לגבר בן 45 צריכה לקחת בחשבון את הסיכונים...?

תודה רבה 🙏פשוט אני..

לשאלתך,

יש הבדל גדול מאוד בין גברים לנשים בהיבט הסיכון שעולה עם הגיל...

אצל אשה בת 45, הסיכון לתסמונת דאון עולה לבערך 3.3% - שזה אחד מכל 30 לידות, כלומר המון).

אצל גבר בגיל הזה, הסיכון עולה ל-1% בערך (לא לתסמונת דאון אלא לדברים אחרים).

בנוסף, אצל נשים רבות בגיל 45 הביציות כבר לא יכולות לעבור הפריה מוצלחת, לעומת גברים שמייצרים מיליוני תאים טובים עד גיל 120 (למרות שבאמת יש ירידה לעומת גיל צעיר).

זאת גם הסיבה שנשים רבות מקפיאות ביציות בגיל צעיר, לעומת גברים שלא זקוקים לכך...

אז לא הייתי נמנע מהריון בגלל שהגבר או האשה מבוגרים, אבל כן הייתי מקפיד על כל הבדיקות המומלצות, כולל מי שפיר.

אבל בעצם עם גבר מעל 45בארץ אהבתי

עדיף לא להסתפק בצ'יפ גנטי אלא לעשות אקסום מלא, לפי מה שהסברת פה, נכון? כי מוטציה בגן בודד לא תתבטא בצ'יפ גנטי (מה שעושים בדרך כלל במי שפיר).

ברעיון את צודקתפשוט אני..

מוטציות בעקבות גיל האב יכולות להיות קטנות מאוד, שינוי של אות אחת בלבד, ואז הצ'יפ הגנטי יפספס.

בפועל, כשמדובר על אחוז בודד של סיכון, המדינה לא תממן בדיקה כזאת יקרה (לדעתי המדינה לא תממן אפילו בדיקת צ'יפ גנטי אם הסיבה היחידה היא הגיל של האבא), ואני יכול להבין את ההיגיון של לא לבדוק עכשיו 20,000 גנים רק בשביל אחוז אחד...

וכל זה נכון כמובן כל עוד אין שום סיבה אחרת לבדוק. אבל אם גם יש בדיקות US לא טובות או תוצאות מדאיגות אחרות, אז בוודאי שהתשובה תשתנה.

אבל מי שממש רוצה להיות בצד הבטוח והיודע, כן, צריך לעשות אקסום.

תודה!בארץ אהבתי

זה מעניין, כי בתסמונת דאון המדינה מממנת גם בחשש של הרבה פחות מאחוז (מ-1:380 - 0.2% סיכון).

וכאן אתה מתייחס ל-1% סיכון בתור סיכון מאוד קטן, כשסיכון של 1:100 לתסמונת דאון נחשב סיכון די גבוה שהרופאים מאוד מלחיצים עליו...

אני מניחה שההבדל הוא גם העלות של בדיקת האקסום, שהיא הרבה יותר יקרה...

בכל מקרה אני באופן אישי באמת לא הייתי עושה מי שפיר (ובטח לא אקסום) בלי ממצאים אחרים שמעלים חשש. אבל מי שעושה מי שפיר רק בגלל גיל - שם מדובר על סיכון הרבה יותר נמוך, אז לא מופרך בעיני שבמקרה כזה תבחר גם לעשות אקסום.

אבל יש עוד שוני בנוסף לסטטיסטיקהפשוט אני..

שזה מהות הסיכון.

תסמונת דאון לעומת ''משהו''.

כלומר אצל אשה מבוגרת, אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו מחפשים וממה אנחנו חוששים.

אצל גבר מבוגר, זה סיכון של אחוז למשהו לא ברור, שאנחנו לא יודעים מה בדיוק אנחנו מחפשים, ולכן גם לא יודעים ממה אנחנו דואגים.

זה יכול להיות חמור יותר מדאון, חמור פחות, לא חמור בכלל...

כמו שלא עושים בדרך כלל מי שפיר בגיל 20, למרות שגם אז יש סיכון לפגם גנטי כלשהו.

אחרי סאגה ארוכה של ניסיון למצוא גורם גנטיחושבת בקופסא

לקושי רפואי במשפחה של בעלי (בשביל אולי לעשות בררת עוברים) שבו מצאו גן נדיר שבמחקרים בשנים האחרונות קושר לבעיה הזו.

אחרי הרבה בדיקות גילו שהוא מגיע מהצד של אמא שלי בעלי, ולא אבא שלו, שבצד שלו יש את הבעיה. בקיצור המסקנה היא שאין מה לעשות ואכלנו אותה. (שאלתי אותך בפרטי בעבר על זה, מעדיפה לא לשתף באופן פומבי מה הבעיה).

כחלק מהברורים האלו עשינו שנינו בדיקת אקסום פרטית. אמרו שהיא תצליב, בנוסף לאותו גן, גם את כל המחלות הגנטיות המשותפות שעלולות לצוץ. העדכון לגבי התוצאות היחיד שקבלנו מהרופאה שלבעלי יש נשאות לגן ההוא (שכרגע הוא חסר משמעות) וכל השאר תקין. (וזה בנוסף לבדיקת סקר גנטית מומלצת לכל האוכלוסיה שעשינו קודם לכן ויצאה תקינה).

בנוגע להריונות עתידיים בעזרת ה', זה אומר שנבדקנו ולא יהיו שום מחלות גנטיות? אני מעריכה שזה לא שולל דברים כמו תסמונת דאון, אבל יהיו בדיקות גנטיות בעתיד שנוכל לחסוך? אני מודה שעייפתי מהנושא והכל נראה כמו מבוי סתום אחד גדול.

עוד שאלה על בדיקות גנטיותהשם שלי

יש לי במשפחה כמה תופעות שחוזרות על עצמן אצל הילדים. (אנמיה בגילאים צעירים, עיכוב בגדילה במהלך ההריון).

עם הבת השלישית שלי הופננו לייעוץ גנטי, כחלק מבירור של האנמיה.

אמרו לנו שאנחנו יכולים לעשות בדיקת אקסום, בלי מימון. אבל לא דיברו על משהו ספציפי או משמעותי שאפשר לגלות, אז בסוף לא בדקנו.

אצל הבן הרביעי עשינו בדיקת מי שפיר (סוג של), בגלל עיכוב בגדילה בהריון. יצא תקין.

האם יש משהו גנטי שכדאי לבדוק?

האם נוכל לגלות משהו משמעותי שתהיה לו השפעה?

או שלמרות שאלו דברים שחוזרים על עצמם, והגיוני שיש להם גורם גנטי, אין טעם לבדוק את זה, כי בכל מקרה לא נגלה משהו עם משמעות?

קשה לי לענות על זהפשוט אני..

כי אני לא יודע מה בדיוק הבעיות, מה גורם להן, מה ההשפעה של זה... אז אני לא יכול לדעת כמה משמעות יכולה להיות לקבלת תוצאות גנטיות.

לדעתי רוב המקרים של גדילה לא תקינה בהריון, קשורים לגוף של האמא ולא לגנים של העובר. למשל תפקוד שלייה לא מיטבי, הורמונים לא תקינים וכיוצ''ב. אבל אני לא רופא נשים וכותב רק מהידע שלי. העובדה שעשיתם מי שפיר ולא נמצאה שום בעיה, מחזקת את ההנחה שלי שהבעיה היא לא בגנטיקה של הילדים.

אנמיה באותה המשפחה יכולה להיות גנטית, אבל גם יכולה להיות קשורה להתנהגות המשפחתית. אם ההורים לא מקפידים על מזונות עשירים בברזל, על מתן ברזל מוסף, אם הילדים בררנים ואוכלים רק אוכל שאין בו הרבה ברזל... כלומר לפעמים לכמה אחים יש את אותה הבעיה אבל לא בגלל סיבה גנטית אלא פשוט כי הם חיים באותה הסביבה, חשופים לאותו החינוך ואותה התרבות, לאותו מטבח ולאותם תבשילים.

דווקא סיבות לאנמיה יותר מקובל לבדוק בבדיקת דם פשוטה במרפאה עם הפנייה מרופא המשפחה, ולא בבדיקה גנטית... בבדיקת דם פשוטה אפשר לגלות הרבה על אנמיה, למשל האם מדובר בחוסר ייצור או אולי דווקא בפירוק מוגבר וכו'. אפילו סיבות גנטיות מסוימות כמו רגישות לפול אפשר לגלות בבדיקת דם פשוטה שאינה גנטית, שכל רופא ילדים יכול לרשום.

זאת גם הסיבה שאתם לא זכאים לאקסום בחינם. אין כאן משהו שזועק פגם גנטי, וגם אם כן אז אין משהו דחוף שהגילוי שלו יעשה שינוי משמעותי. ואולי אם תעשו באופן פרטי כן תמצאו משהו עם משמעות קלינית, אבל בכלל לא בטוח וכאמור גם אם כן אני לא מזהה כאן דחיפות.

מדגיש שזו דעתי האישית ואני לא רופא ילדים או רופא בכלל, קחו זאת כנקודה למחשבה כי אני מעוניין לתת ידע אך לא לתת המלצות לפעולה כלשהי...

תודה על התשובההשם שלי

לגבי ההריונות- זה משהו שחזר בכל ההריונות, ובמעקבים שעשיתי לא נמצאה סיבה.

אצל הילד שיצא תקין במי שפיר, יש חוסר בגדילה גם עכשיו, אז כנראה שזה כן משהו אצלו ולא רק קשור להריון.

כרגע אנחנו בבירור רפואי לגביו, אבל לא עשינו בדיקות גנטיות נוספות.

בגלל שזה משהו שיכול להשפיע גם על ההריונות הבאים, הייתי שמחה לדעת אם בכל זאת אפשר לגלות משהו.

לגבי האנמיה, אני מבינה שזה יכול להיות מושפע גם מהרגיל אכילה וכד'.

אצל כולם היתה אנמיה גם עם קבלת תוספי ברזל, וכמובן שעשינו בדיקות דם (למשל לשלול צליאק).

הופננו לבירור גנטי אחרי שהדברים האחרים לא עזרו.

גם אני חושבת שפחות סביר שנגלה משהו משמעותי, לכן לא עשינו את האקסום.

אבל אם הייתי יכולה לדעת מה הגורם לאנמיה, הייתי יכולה לטפל בה בדרך הנכונה.

זה משנה לגמרי את התמונהפשוט אני..

אם גם לאחר הלידה הוא לא מדביק את הפער,

לדעתי זה כבר כן מצדיק בדיקת אקסום.

יותר מזה, עם מכתב מאנדוקרינולוג על כך שיש בעיה בגדילה, ומכתב מהמטולוג על אנמיה משפחתית, אולי גם תשיגו מימון לבדיקה במקרה הזה על חשבון הקופה.

אני מראש מוריד ציפיות כי לא בטוח שהאקסום ימצא משהו משמעותי, אבל במקרה של עיכוב בגדילה זה שווה ניסיון לדעתי, בטח ובטח אם תצליחו להשיג מימון.

נקודה חשובה:

מה שכתבתי קודם בתגובה אחרת, שהאקסום מזהה בעיה רק ב-1% מהמקרים, זה נכון כשעושים אותו באופן אקראי כשאין אף תסמין שגרם לנו לבצע את הבדיקה.

אבל אם עושים את הבדיקה כי יש תסמינים עם חשד לגורם גנטי, אז הסיכוי למצוא משהו גדל לעשרות אחוזים במקום אחוז בודד.

(כמו שאם נעשה משטח גרון לכל האוכלוסייה אז רק ל-5% נמצא סטרפטוקוק, אבל אם נעשה את הבדיקה רק למי שמתלונן על כאב גרון, אז הסיכויים יטפסו לעשרות אחוזים)

אגב, אם יש לכם ביטוח פרטי שכולל הרחבות כמו בדיקות גנטיות, אז את רוב הכסף תקבלו בחזרה גם בלי מימון מהמדינה, ברגע שרופא מומחה ממליץ עליה.

דווקא על הילד הזה לא קיבלנו הפניה לייעוץ גנטיהשם שלי

כן היה פעם שזרקו משהו, לא זוכרת מי.

בינתיים הוא במעקב של דיאטנית ומקבל העשרה תזונתית. התחלנו מעקב של אנדוקרינולוג ושל רופא גסטרו.

אצל המטולוג לא היינו איתו. היינו עם הילדים הקודמים.

ויש לי את הסיכום של הייעוץ הגנטי של אחותו (שהיה לפני שהוא נולד).

אני יכולה לבקש הפניה לייעוץ גנטי, ולראות אם יאשרו לו את הבדיקה.

ממי הכי טוב לבקש?

יש לנו ביטוח בריאות דרך העבודה שלי, אבל לא מורחב.

לא נראה לי שהוא כולל בדיקות גנטיות, אבל שווה לבדוק.

אני אחרי בדיקת ניפטאנונימית בהו"ל

שנמצא בה 91 אחוז לטריזומיה 18

מה הסיכוי שבבדיקת מי השפיר תצא עם ילד בתיכון בריא?

כמובן שחוץ מהתשע מתוך מאה של ה81 אחוז

אבל הרופאה אמרה שמוזר מאוד שלא נראו ממצאים חריגים אחרים בשקיפות, סקירה, חלבון עוברי. ושאולי זאת טעות.

האם נתקלת הדברים כאלו בעבר עם ניפט?

לא קשור המילה בתיכוןאנונימית בהו"ל

הייתי שומר על אופטימיות זהירהפשוט אני..

אני מצטער מאוד לשמוע שזאת התשובה שקיבלת, לצערי נראה שאין מנוס מבדיקת מי שפיר כדי לקבל בטחון של 100% לכאן או לכאן...

מה שכן, יש לי כמה סיבות להניח שהניפט שגוי...

א. זה פגם גנטי שגורם לשינויים רציניים מאוד בגוף העובר, עוד יותר מתסמונת דאון. לכן אם לא ראו כלום בסקירות us למרות שהרופאים היו מומחים בתחומם, זה מעלה את הסיכוי שהניפט פשוט טעה

ב. הניפט לא בודק את תאי העובר אלא קטעי DNA שהגיעו מהשלייה שלך והשתחררו לדם. לפעמים יש מצב שבשלייה באמת יש תאים עם פגמים גנטיים כגון טריזומיה 18, והתאים האלה פשוט לא מנבאים על מצבו של העובר כי הוא התפתח מתאים אחרים ובריאים. לכן טעות כזאת יכולה לקרות גם בבדיקת סיסי שלייה, אבל לא בבדיקת מי שפיר שבה בודקים רק תאים של העובר עצמו.

ג. זאת אחת הסיבות לכך שמראש בדיקת ניפט מוגדרת כמעולה לתסמונת דאון, אבל פחות טובה לשאר התסמונות.

ד. הייתי אומר שאם הם בעצמם מכירים שב-91% המעבדה שלהם צודקת במקרה הזה מתוך כלל האוכלוסייה, וזה עוד בלי שהם הכניסו למחשבון את העובדה שהסקירות יצאו תקינות, אז יש עשרות אחוזים פחות של דיוק לעומת ההצהרה שלהם. כמובן אני לא יכול לחשב כמה בדיוק.

(כמו הדוגמה שכתבתי בתגובה אחרת כאן, על ההבדל בין לעשות משטח גרון לכל האוכלוסייה לבין לעשות רק למי שכואב לו הגרון.

אז במקרה שלך זה הפוך:

הפעם זה כמו ההבדל בין לעשות משטח גרון לכלל האוכלוסייה, לבין לעשות רק למי שלא כואב לו הגרון, כלומר שאין לו תסמינים כלשהם שבכלל מצדיקים את ביצוע הבדיקה)

בקיצור - אופטימיות זהירה...

הסבר נוסף לסעיף האחרוןפשוט אני..

אני אקח עוד דוגמה לבדיקה אבחנתית שאינה 100%, בדומה לניפט בהקשר שלך.

נניח, בדיקת אולטרסאונד בטן לבדיקת אפנדציטיס.

נניח שרופא מומחה בתחום יכול לזהות את הבעיה, אבל ב-1% מהבדיקות הוא ייתן תוצאה חיובית למרות שהבעיה לא באמת קיימת, מה שנקרא חיובי כוזב.

אם נביא לחדר המיון 1,000 אנשים אקראיים מהרחוב והוא יבדוק את כולם, בערך 10 אנשים יקבלו אבחון של אפנדציטיס למרות שאין להם כל בעיה. לא כי הרופא לא טוב, אלא כי במציאות אין 100% דיוק בבדיקות כאלה.

אבל אם נביא לחדר המיון 1,000 אנשים עם כאב בטן בצד ימין, חום גבוה ומדדי דלקת בבדיקות דם, אז כנראה באמת לחצי מהם יש אפנדציטיס, ואז רק 5 אנשים יקבלו אבחון חיובי שגוי.

כלומר בקבוצה מהרחוב: 10 קיבלו תוצאה חיובית וכולם בריאים לחלוטין.

בקבוצה עם התסמינים: מתוך 505 שקיבלו תשובה חיובית (500 חולים ועוד 5 בריאים בטעות), כמעט כולם באמת חולים (פחות מ-1% טעות מתוך החיוביים).

זאת גם הסיבה שלא עושים ברפואה בדיקות כלליות לכל מה שאפשר, אם אין תסמינים מסוימים שיכולים להעיד על בעיה. נניח MRI לכל הגוף לכל אזרח.

בדיקה כזאת שלא קשורה לתסמינים כלשהם, פשוט תוביל לאינספור תוצאות חיוביות שגויות של אינספור מצבים רפואיים שונים.

בקיצור - העובדה שבאולטראסאונד לא ראו משהו בעייתי, מגדילה מאוד את הסיכוי שהם טעו.

שאלה מסקרנות- על גרראט

אני יכולה להבין למה הרבה יותר קל לאבחן בניפט תסמונת דאון לעומת תסמונות גנטיות שתלויות בגן בודד.

אבל מה ההבדל בין תסמונת דאון לטריזומיה 18?

יש הבדל ברגישות הבדיקה בין כרומוזום 21 לכרומוזום 18?

יש 3 הבדלים עיקרייםפשוט אני..

א. יש הרבה יותר תסמונת דאון באוכלוסייה מאשר טריזומיה 18. גם בגלל שזאת תקלה שקורית הרבה פחות פעמים, וגם בגלל שבדרך כלל עובר עם הטריזומיה הזאת לא ישרוד את תחילת ההריון ותהיה הפלה, לעומת תסמונת דאון שמאפשרת הריון תקין.

וכמו שכתבתי קודם, ככל שבודקים משהו נדיר יותר ללא שיש סיבה ספציפית לבדוק אותו (כמו למשל לבדוק אנשים בלי כאב בטן אם יש להם אפנדציטיס), כך יהיו יותר תשובות חיוביות כוזבות.

ב. כמו שכתבתי, לפעמים יש תאים עם טריזומיה 18 בשלייה, אבל אלה לא התאים שמהם התפתח העובר. לכן לא רק בניפט עלולה להיות תשובה חיובית שגויה אלא גם בבדיקת סיסי שלייה. בטריזומיה 21 שמובילה לתסמונת דאון, זה מאוד מאוד מאוד. השלייה לא מפתחת תאים עם הטריזומיה הזאת בלי ''להוריש אותם'' לתינוק.

ג. מבחינה ביוכימית כרוזומום 18 חמקמק יותר לבדיקה במעבדה בגלל כל מיני תכונות שלו, אבל בשורה התחתונה זה נכון מבחינה מדעית אבל פחות משמעותי מבחינה טכנולוגית, כי היום הטכנולוגיה יודעת להתגבר על זה בדרך כלל.

טעות קטנהפשוט אני..

''זה מאוד מאוד מאוד'' = זה מאוד מאוד נדיר

אגב היכולת של עובר לשרוד הריוןפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ד' בחשוון תשפ"ז 11:53

עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ד' בחשוון תשפ"ז 11:53

אחת הבעיות שלי עם דור ישרים, היא שהם לא בודקים BRCA, למרות ששני הורים נשאים עלולים להוריש שניהם את המוטציה אל העובר, ואז הוא לא ישרוד ולא יוולד (ובמקרים נדירים יותר וטראגיים יותר - הוא כן יוולד אבל ימות בגיל כמה חודשים, אחרי חיים מלאי סבל, עם כמה סוגי סרטן שונים ואגרסיביים שהוא כנראה יחלה בהם כבר מהלידה ועד הסוף העצוב, האכזרי והבלתי נמנע בגיל כמה חודשים.

היכולת של נשאי מוטציה בגן BRCA לשרוד ולהגיע לבגרות, קיימת רק בזכות זה שהם ירשו את הפגם מהורה אחד, ואילו ההורה השני הוריש להם גן תקין עם ''הוראות נכונות'' לגוף איך לזהות ולתקוף תאים סרטניים.

אבל אם אין אף עותק בריא של הגן הזה כי שני ההורים הורישו את המוטציה, הגוף פשוט יקרוס מכמות הסרטנים שיהיו לו כבר מהלידה.

מצד שני, גם בקופות החולים זאת לא בדיקה שגרתית לפני חתונה לשני בני הזוג.

בדיוק בגלל זה, אני בעד לעשות בדיקות פרטיות ולדעת כמה שיותר... אבל זה כבר נושא אחר.

מה ההבדל בין תורשתי לנטיה משפחתית124816

מישהי נולדה עם מום לב כלשהו,

ההנחיה של הרופאים היא לבדוק (אקו לב/אקו לב עובר) את האחים ,ואת הילדים כשיהיו לוודא שאין מום.

הסבירו שזה לא תורשתי אבל כן יכולה להיות נטיה משפחתית אז צריך לבדוק.

אמרו שאם נגיד באוכלוסיה הכללית זה כ1% עם מומים אז מי שיש לו במשפחה זה כ3%.

אני מבינה שזה לא תורשה ישירה אבל מה זה נטיה משפחתית זה גם סוג של תורשה?

2 הבדליםפשוט אני..
  1. אם נסתכל על גנטיקה בלבד, אז יש שני סוגי תורשה של פגמים:

    הסוג הראשון הוא תורשה ישירה של גן מסוים או כרומוזום מסוים וכו', שאנחנו יודעים לבודד במעבדה ויודעים להבין מה המשמעות שלו. אנחנו גם יודעים את ההסתברות המדויקת: לכל הורה נשא יש סבירות של 50% להוריש את הפגם לצאצא שלו. למשל אנחנו יודעים שמי שירש את הגן הזה משני ההורים (סיכוי של 25% אם שניהם נשאים), יחלה בטייזקס. ויודעים שאם אין את הגן הזה משני ההורים, אז אין טייזקס.

    הסוג השני הוא שילוב של אלפי (ואף יותר) גנים שונים, שאנחנו עוד לא יודעים לזהות אותם ולא יודעים מה המשמעות של כל אחד מהם בנפרד ומה המשמעות של כולם ביחד. למשל אנחנו יודעים שיש לגנטיקה השפעה על השמנה, על אוטיזם, על נטיות מיניות, על רמות הורמונים, על הגיל שבו מתחילה התבגרות מינית, על הגיל שבו מתחילה התקרחות גברית... ולמרות שאנחנו יודעים שיש לזה השפעה גנטית, אנחנו לא יודעים מה המנגנון, לא יודעים לעשות בדיקת דם ולזהות האם הילד יהיה קירח בגיל 35 או רק בגיל 80.

  2. סיבות נוספות לפגמים יכולות להיות קשורות לגוף של האמא ולא לגנים של הילד. למשל אם השלייה לא תקינה, אם היה לה חום גבוה בתקופה הראשונית של ההריון, אם התזונה שלה לא טובה... עכשיו נניח שיש לתינוק פגם בלב בגלל שיש לאמא שלו יותר מדי או פחות מדי נוגדנים בדם. ברור שהסיכוי שזה יקרה לאחים שלו, שהולכים לחיות באותו הרחם, גדול יותר מהסיכון של תינוק אקראי שלא ידוע לנו שיש לאמא שלו נטייה לבעיות האלה.

בגלל שזה יכול להיות גם גנטי וגם קשור לגוף של האמא, ובכל מקרה אנחנו לא יודעים לבדוק את זה מבחינה גנטית כי זה שילוב של אינספור גנים שונים, אין ברירה אלא לבדוק בעזרת אקו לב וכיוצ''ב ולא בעזרת בדיקה גנטית.

אשמח לשתי שאלותשושנושי
  1. אוטיזם

    קיים הרבה במשפחה המורחבת, כך שאין ספק שיש פה תורשה. לקראת הלידה הבאה, האם ניתן לבצע מיון עוברים כדי להמנע מהבאת ילד נוסף על הרצף?

  2. אפילפסיה

    קיים בצד השני , היו אצל רופא גנטי והוא אמר שאין איך לדעת מה בדיוק הגן הבעייתי כדי לברור עוברים. זה נשמע לך נכון?

לגבי שניהם, אני מצפה שאם יש חזרתיות של בעיה מסוימת, אמורה להיות דרך לעלות על הבעיה ולדעת לברור אותם. לא?

תקראי בדיוק תגובה אחת למעלהפשוט אני..

אנחנו לא יודעים למפות ולזהות את התוצאות של כל שילוב גנים אפשרי,

כך שגם כאשר יודעים שמשהו גנטי, זה לא אומר שאנחנו יודעים לזהות זאת בבדיקה.

באסה. לא מסוגלת לקחת את הסיכון הזה בילד הבא.שושנושי

גדול עליי הלחץ הזה.

עברתי על כל השרשרור, איזה יוזמה יפה - כל הכבוד!

לגבי לקיחת סיכוןפשוט אני..

יש דרך לבדוק האם מדובר בגן אחד מרכזי ש''אשם'' באוטיזם או באפיפלסיה, ובשביל זה צריך לבדוק באקסום את קרובי המשפחה שיש להם את הדברים האלה. לא את ההורים שלהם אלא רק את מי שאובחן בעצמו.

לפעמים כן מצליחים לזהות גן בודד שגרם לזה, כמו למשל בתסמונת איקס שביר.

ואם מוצאים גן בודד, אפשר לברור עוברים ב-pgd וללדת רק ילדים ללא הגן הזה.

בכל מקרה לפני שאת מרימה ידיים, תלכי ליועץ גנטי בצורה מסודרת. אולי גם בלי למצוא את הגן הוא יצליח להראות לך שהסיכון לא עצום, למשל 3% במקום 1% באוכלוסייה הכללית, וזה אמנם פי 3 אבל עדיין נמוך.

ותודה על הפידבק 🙏

בדיוק תהיתי למה אני נכנסת לפורוםגלויה

היום השתכנעו סופית ללכת על pgd

בעקבות עניין גנטי שהתלבטנו מה הסיכון והבנו שהוא גדול.

צריכים להתחיל את המסע, כמובן בקשר עם מכון פועה.

ה' עשה לי ניסים כידוע

מקווה שיהיו עוד.

המון בהצלחה במסע!פשוט אני..

בידיים מלאות ובריאות.

האם עד עכשיו הועלתי לך...? כי לא שאלת כלום...

תודה! כן, הועלת בעצם פתיחת השרשורגלויה

אני כבר תקופה ארוכה יודעת שאולי יהיה pgd

וכתבתי על זה בגלוי או לא בגלוי פה

והיום קיבלנו חיזוק ש-כן

ומה שכתבתי זה שבאמת תהיתי למה אני פה

אם אין הריון בזמן הקרוב (כנראה)

ואז ראיתי את השרשור שלך

אז סימן שיש לי מה לעשות פה.

סליחה. אם לא הייתי מובנת מספיק.

אם יהיו לך שאלות אז בשמחה 🙂פשוט אני..

ו...

אני לא יודע מה הבעיה שגרמה לכם להחליט על pgd,

אבל אם בסוף החלטתם שכן - לכו על זה באמונה שלמה, שהילדים והנכדים שלכם יודו לכם על כך שהתאמצתם בשביל לתת להם מתנה גדולה כ''כ, עוד לפני שהם בכלל נולדו.

תודה!גלויה

ב"ה כבר יש 2 בביתגלויה

בן ובת מהממים.

החשש הוא קדימה...

וזה אכן לא קל.

משפט לפנתיאון!גלויה

מחזק ממש.

איזה יופי, תודה!פשוט אני..

BRCA לגברשלומית.

בעלי ואני שנינו אשכנזים "על מלא"

אני עשיתי את הבדיקה לbrce וב"ה יצאתי שלילית.

השאלה אם יש כדאי שגם בעלי יעשה את הבדיקה.

אני מציינת שבמשפחה שלו היו קצת סיפורים של סרטן, אבל לא סרטן "נשי"

תודה רבה

אני בדעה שתמיד ידיעה עדיפה על אי ידיעהפשוט אני..

לנשאות של גבר יש 2 השלכות:

א. סיכוי גבוה לסוגי סרטן שונים, בעיקר סרטן הערמונית (כ-33%). אמנם לא דרמטי כמו אצל נשים, ועדיין דורש מעקב קבוע מגיל צעיר לעומת גבר ללא המוטציה. יש היום בבתי חולים (אני יודע על שיבא ובלינסון, אולי יש עוד) ''מרפאת גברים נשאי BRCA'', שם הגברים צריכים להגיע פעם בשנה לטיפול 10,000 הכולל כל מיני בדיקות:

בדיקת החזה על ידי כירורג (גם לגברים יכול להיות סרטן השד, אצל גברים נשאים הסיכוי גבוה יותר מאשר שאר האוכלוסייה), בדיקת הערמונית על ידי אורולוג, בדיקת שומות ונגעים על ידי רופא עור.

ב. הורשה לילדים, כולל לילדות

איך גברים עושים?שלומית.

עד כמה שידוע לי אין את האופציה בקופה אבל אולי אני טועה

אני לא בקיא בענייני מימון...פשוט אני..

בגדול אפשר לשכנע את רופא המשפחה או אחות גנטית, או לעשות באופן פרטי.

אני אישית בכל מקרה עשיתי פרטי כי הבדיקות במדינת הסטארט אפ ניישן שלנו הן בדיקות מאוד מאוד קמצניות, ובאופן פרטי תמורת כמה עשרות דולרים מקבלים בדיקות הרבה יותר מקיפות.

ולמרות שהרפואה בארץ הרבה יותר זולה מאשר בארצות הברית, דווקא בדיקות גנטיות הרבה יותר זול לעשות במעבדות אמריקאיות מאשר כאן בישראל.

(מזמינים ערכה והיא מגיעה במשלוח לבית, בערכה יש מטוש ובעזרתו מלטפים את הלחי הפנימית בתוך הפה במשך דקה, מכניסים אותו למבחנה קטנה שיש בערכה, ואז שולחים הכל בחזרה אל המעבדה בארצות הברית בעזרת המעטפה שכבר מצורפת לערכה)

כמה אני פריק של בדיקות DNA?פשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ה' בחשוון תשפ"ז 16:21

את התינוק שלי בדקתי רק אחרי שהוא לא ינק במשך שלוש שעות ברציפות, כדי שלא יהיו שאריות DNA מהחלב בתוך הפה שלו...

רשמית הבדיקות מיועדות לגיל 18 למעלה, אבל בפועל אין להם דרך לגלות שהבאתי להם תאים של תינוק...

מזכיר שזאת לא המלצה! אני סתם משוגע בקטע הזה

אם יש נשאות במשפחה יש לגברים זכאותטארקו

תביני את הטרלולפשוט אני..

נניח היה גן כלשהו,

שפוגע רק בגברים. לא מזיק בכלל לנשים שנושאות אותו.

וגבר שנושא את הגן הזה, היה עם סיכון של 33% לפתח סרטן.

האם היה עולה על הדעת שהבדיקה לא תהיה מכוסה בסל?

בחיים לא, 33% לסרטן זה המון! ועוד לא סתם סרטן, אלא סרטן בגיל צעיר יחסית ואגרסיבי יותר מאשר ללא הגן הזה.

אלא מה?

בגלל ההשוואה לנשים, שעבורן הגן הזה באמת הרבה יותר מסוכן, נוצר מן רושם כאילו לגברים זה ''בקטנה''. לא קריטי. מקסימום יש לך, תגיד תודה שאין לך שחלות.

אבל כאמור זה פשוט הזיה!

אותו גבר שקיבל סרטן בגלל הגן הזה, לא יכול להתנחם בעובדה שאם היה אישה אז הסיכון היה גבוה יותר. הוא עדיין התמודד עם סטטיסטיקה מאוד רעה, ובסוף באמת חלה.

בבתי החולים כבר מזמן הבינו את הסיכון של גברים, ופתחו מרפאות לגברים נשאים. שם הם עוברים בדיקות של אורולוג, צילומי ct, קולונוסקופיה, רופא עור, כירורג שד... כל מה שצריך.

ברור שהמדינה הייתה מממנת את הבדיקה הזאת לכל גבר, או לכל הפחות לכל גבר עם שורשים אשכנזיים, אם היא הייתה מסתכלת על ה-33% בלי להשוות לסיכון של הנשים.

ההשוואה פשוט לא רלוונטית, ולכן ההחלטה לא לבדוק גברים פשוט הזויה.

ההשוואה לנשים הפכה את הגברים לשקופים מבחינת משרד הבריאות, שהרי אם לא ההשוואה לסיכון העצום לנשים, בחיים לא היו משאירים מחוץ לסל בדיקה גנטית שמזהה 33% לחלות בסרטן.

מצטרפת לשואלותרוני_רון

אתייחס רק לחלק הגנטי שבשאלהפשוט אני..

היום ההמלצה היא לבדוק את כל הנשים האשכנזיות, בלי קשר לסיפור המשפחתי.

סרטן אחרי גיל 80+ לא נחשב כמעלה חשד גבוה למוטציה בגן BRCA.

הבדיקה היא בדיקת דם פשוטה, ככל בדיקה גנטית אחרת. אפשר גם לבדוק ברוק באופן פרטי ולא בקופת החולים, אבל חבל על הכסף אם המטרה היא לבדוק רק brca. אלא אם כן את מעדיפה לשלם בשביל לא להידקר...

לא נשאלתי אבל בכל זאת, כמה דברים מעניינים על BRCAפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ו' בחשוון תשפ"ז 22:59

הנה כמה עובדות מעניינות על הגן המיוחד הזה, ולמה בעצם הוא כל כך מיוחד וכל כך מושך חוקרים:

א. בניגוד לרוב המוטציות שהן רצסיביות, מוטציות על הגן BRCA משפיעות גם אם יש רק עותק אחד שלהן, כלומר רק הורה אחד הוריש אותן לתינוק. כמו שכתבתי למעלה, אם יש שני עותקים - התינוק ימות ברחם או בגיל כמה חודשים.

ב. המוטציות בגן הזה הן המוטציות הדומיננטיות (כלומר שמספיק עותק פגום אחד) הכי נפוצות אצל אשכנזים - 1 מכל 40 נשא (אם מחברים את 3 השכיחות).

ג. אם אני לא טועה, אין בעולם כולו אף מוטציה דומיננטית כ''כ מסוכנת עם שיעור נשאות כ''כ גבוה.

הסיבה היא שבדרך כלל גנים קטלניים לא מאפשרים ילודה ולכן הם לא מתרבים באוכלוסייה, לעומת זאת מה שמיוחד במוטציה של BRCA הוא שהסכנה מגיעה רק לאחר גיל הפריון ולכן לא הייתה שום הפרעה להתפשטות הגן.

ד. המוטציה הכי מפורסמת ושכיחה על הגן הזה נקראת 185delAG. כלומר בכרומוזום 17, בגן BRCA, אחרי האות ה-185 יש מחיקה (del) של שתי אותיות, AG. זה גורם לכך שהגוף לא יוכל לקרוא את הגן הזה, לא יוכל לייצר את החלבון שהוא אמור לייצר, ונכון להיום אין תרופה חיצונית שיכולה לתקן את זה.

ה. תפקיד החלבון הזה הוא לתקן תאים שבהם ה-DNA השתבש. ברגע שהחלבון לא מופק, תאים עם DNA משובש לא עוברים תיקון, משתכפלים במהירות, וכך נוצר סרטן.

ו. כל יהודי בעולם שנושא את המוטציה הזאת, הוא צאצא של אותו אב קדמון. המוטציה הזאת קרתה פעם אחת בלבד בהיסטוריה היהודית, ולא קרתה אצל אנשים שונים בזמנים שונים. זה ידוע בוודאות.

ז. מה אנחנו יודעים על אותו אב קדמון (או אם קדמונית)?

הוא יהודי, אשכנזי, והוא חי לפני כ-1,500 שנה. פלוס מינוס 500 שנה, תלוי במחקר.

ח. בגלל שהאוכלוסייה האשכנזית הצטמצמה שוב ושוב לאורך ההיסטוריה, פרעות וגירושים וכו', ומצד שני כמעט ולא נכנסו אנשים חדשים, הגן הזה הצליח לשגשג כל כך באוכלוסייה, בניגוד למצב הנורמלי שבו רק גנים יעילים משתכפלים ביעילות ואילו גנים הרסניים נעלמים.

ט. אם משהו קרה, אז הוא קרה ב-100%, גם אם הסבירות שהוא יקרה הייתה מאוד מאוד נמוכה.

אז מה הייתה הסבירות שהמוטציה הזאת תקרה?

אצל אותו אב קדמון, הפולימראז (חלק בגוף שאחראי לשכפל את ה-DNA שלנו אל תאים חדשים, בין היתר אל תאי זרע/ביצית) עשה טעות קטנטנה בהעתקה. רק 2 אותיות נמחקו מתוך 3,000,000,000 אותיות של DNA אנושי (3 מיליארד).

בנוסף, יש לנו פרוף רידינג, שתפקידו בדיוק לתקן טעויות העתקה, והוא מצליח בכך ב-99.9% מהפעמים.

מה הסיכוי שטעות כזאת תקרה ולא תתוקן על ידי מנגנון התיקון?

שימו לב:

אחד לעשרה מיליארד. זה מטורף כמו שזה נשמע.

מה הסיכוי שזה יקרה דווקא לתא זרע/ביצית ולא לתא אקראי וחסר חשיבות בזרת? נניח שמדובר בגבר.

בהתחשב במספר תאי הגוף של גבר לעומת מספר תאי הזרע שהוא מייצר בחייו, זה בערך 1 ל-10,000.

ותבינו, אם זה היה קורה בתא בזרת - התא היה מת מעצמו, לא עובר לאף אחד בתורשה, והגן הזה היה מוכחד מיידית.

מה הסיכוי שדווקא אותו תא זרע/ביצית יעבור הפריה? הרי רוב מוחלט של תאי הזרע והביצית לא הופכים בסוף לתינוק. מדובר באחד לכמה מיליארדים אם מדובר בגבר, או אחד לכמה מאות אלפים אם מדובר באשה.

ומה הסיכוי הכללי לכל אלה גם יחד, בהנחה שזה אב קדמון?

כלומר גם שהטעות תקרה, גם שהיא לא תתוקן, גם שזה יקרה דווקא לתא זרע ולא לתא בזרת, וגם שדווקא אותו תא זרע יהפוך לתינוק?

1 לחצי סקסטיליון,

שזה 1 ל- 10 בחזקת 21,

שזה 1 ל-אלף כפול מיליארד כפול מיליארד.

שזה פחות מהסיכוי לזכות בלוטו 3 פעמים ברציפות.

כלומר הסיכוי שטעות כזאת תקרה כ''כ קטנה, עד שהיא פשוט לא קיימת.

אבל כאמור, מרגע שהיא קרתה אז זה כבר 100%...

גילוי נאות:

בחלק החישובי של הסעיף האחרון נעזרתי בג'מיני.

יש כאן המון הנחות אז כל מומחה וכל חישוב וכל הנחה יובילו לתשובה אחרת, אבל התשובה תמיד תהיה 1 ל-המון...

מאוד מענייןבארץ אהבתי

אני רק לגבי הסעיף האחרון שלך -

לדבר על הסיכוי שמישהו יקרה אחרי שהוא כבר קרה, זה קצת מטעה לדעתי.

אני אתן דוגמא ממשש מעולם אחר, אבל רק בשביל להסביר את העיקרון של ההבדל -

הסיכוי של משפחה שיהיו לה ילדים בסדר הבא: 'בת - בן - בת - בת - בן - בת - בת - בת - בן - בת - בת - בת - בת - בת - בן' הוא 1:32,768 (סיכוי אפסי ממש).

אבל אני מכירה משפחה כזאת, אז יש פה משהו באמת ייחודי עד כדי כך?

לא. מה שייחודי פה ללא ספק זה שיש להם 15 ילדים. ואם הייתי מנסה לנחש מראש מה יהיה סדר הילדים שיוולדו להם ובאמת הייתי מצליחה לקלוע לסדר הנכון, אז זה היה באמת מדהים והסיכוי שזה היה קורה היה אפסי ממש.

אבל אחרי שכבר יש משפחה כזאת - להגיד שהסיכוי שיהיה להם בדיוק את רצף הילדים הזה הוא ממש אפסי - זה מגוחך. כי כל רצף של 15 ילדים יש לו את אותו סיכוי (לפי מספר האפשרויות הקיימות - 2 בחזקת 15).

אז פה כמובן דיברת על משהו אחר.

אבל עדיין נשמע לי שהסיכוי שחישבת לא ממש משקף את המציאות.

כי בפועל קורות גם היום מוטציות חדשות על תאי זרע שמופרים הופכים לעובר (שלפעמים שורד ולפעמים לא, תלוי מה המוטציה). וממש למעלה בשרשור כתבת שהסיכוי לגלות מוטציה כזאת אצל עובר שנוצר מגבר מעל 45 היא כ1%, שזה לא כזה נמוך.

אז אולי קורות גם כאלו מוטציה בזרת של הרגל, ובתאי זרע שלא מופרים, או שיש גם מוטציות שקרו אבל התבטלו בגלל הבקרה שהגוף עושה. אבל מה שמעניין בפועל זה כמה קורה בסופו של דבר שיש מוטציות שמגיעות לתינוק שנולד. ואמנם יש המון אותיות בדנ"א, אז אם תנסה לנחש מראש מה תהיה המוטציה - הסיכוי שתקלע הוא אפסי. אבל אחרי שזה כבר קרה, אז זה לא כזה מדהים שקרתה דווקא מוטציה שהסיכוי שלה הוא 1 ל-3 מיליארד, כי זה הסיכוי של כל מוטציה, פשוט במקרה האחת שקרתה הפעם...

מבחינה סטטיסטית את לגמרי צודקתפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ו' בחשוון תשפ"ז 23:48

גם אני עצמי הסתייגתי, וכתבתי שזאת חכמה מוזרה מאוד לבדוק מה הסיכוי שמשהו יקרה, אחרי שהוא כבר קרה...

והדוגמה שלך עם סדר הילדים באמת נכונה.

אבל בכל זאת פה יש משהו חריג:

לא מדובר ב''עוד מוטציה'', כזאת שקורית אחת למאה לידות. אלא בכזאת שהיא מצד אחד קטלנית, מצד שני דומיננטית, מצד שלישי לא פוגעת בפריון, מצד רביעי נוצרה לראשונה דווקא אצל יהודי אשכנזי ולכן פגשה היסטוריה של צמצום גנטי בלי כניסת שחקנים חדשים, ולכן מכל הצדדים מתקבלת המוטציה הדומיננטית הכי נפוצה אצל אשכנזים, והיא בעצם המוטציה הדומיננטית הקטלנית עם שיעור הנשאים (באוכלוסייה מסוימת) הכי גבוה שיש.

אם זאת הייתה סתם עוד מוטציה אז בוודאי שלא הייתי מדבר על ''מה הסיכוי שזה יקרה''.

אתן דוגמה:

נניח אדם כלשהו יורה עם עיניים עצומות בתוך חדר עגול.

אם אחרי שהוא יפתח את העיניים הוא ילך ויבדוק איפה הוא פגע, זה יהיה מוזר מאוד אם הוא יתלהב ''וואו, הסיכוי שהייתי פוגע דווקא כאן הוא רק אחד לאלף!''. כי הרי איפה שהוא הכדור בוודאות היה פוגע, ולכל נקודה בקיר יש סיכוי שווה.

אבל אם הוא היה פוגע בדיוק בנקודה שהייתה אדומה על קיר שכולו לבן, בזמן שהוא עם עיניים עצומות? כאן זה כבר נהיה מעניין, למרות שבאמת הסיכוי לא היה יותר נמוך לעומת כל נקודה אחרת.

כלומר זה מיוחד לא מעצם זה שנוצרה מוטציה, כי מוטציות באמת יש המון. אלא שהמוטציה הספציפית הזאת, ושיעור החדירה שלה וכו', זה משהו נדיר כמעט בלי אח ורע (וואי איזה ביטוי זקן) בעולם הגנטי. כמו שאותה נקודה אדומה על הקיר הייתה מיוחדת לא רק בגלל שבדיעבד פגעו בה.

אם נחזור לדוגמה עם הילדים שכתבת:

זה כמו שהסדר של הילדים בפועל הוא לא חסר חשיבות, אלא דווקא הסדר המסוים הזה שבו הם נולדו, גורם למשהו מיוחד או שינוי כלשהו בעולם. ואז למרות שזה אותו סיכוי כמו כל סדר ילודה אחר, זה עדיין מיוחד שדווקא הסדר הזה, שגורם לשינוי אובייקטיבי כלשהו בעולם, קרה בפועל.

ההתפעלות היא לא מהסטטיסטיקה של "איזה קטע שרצף כלשהו התרחש", אלא מהעובדה שרצף בעל משמעות ביולוגית אובייקטיבית על אוכלוסיה מיוחדת התרחש.

הבנתי. תודה על ההסברבארץ אהבתי

אם כבר יש סרטן, מה היתרון במוטציה הזאת?פשוט אני..

תאים סרטניים, כמו כל התאים, משכפלים את עצמם.

כדי לשכפל את עצמם הם צריכים העתקה מדויקת של ה-DNA שלהם.

אבל רגע, אם אמרנו שלאנשים עם מוטציה בגן BRCA, חסר בגוף מנגנון של תיקון DNA, אז בעצם גם התאים הסרטניים עצמם יכולים ''לסבול'' מזה, כי גם ה-DNA שלהם עלול להידפק ואז הם יפסיקו להתרבות!

זה בדיוק מה שחברות ביוטק מסביב לעולם הצליחו לייצר, תרופות ייעודיות לסרטן עבור נשאי מוטציה ב-BRCA.

התרופות מנצלות את זה שאותם תאים סרטניים בגוף ''לא יודעים'' לתקן DNA פגום, וכך לאחר שיצליחו לשבש עוד יותר את תיקון ה-DNA של התאים הסרטניים, הם פשוט לא יוכלו עוד להתרבות.

הבעייה היא שאצל חלק מהחולים (ובעצם בעיקר חולות), התאים הסרטניים יכולים לפתח עמידות בפני התרופות שמשבשות את ה-DNA שלהם, ולכן היום יש מחקר מסביב לעולם (בעיקר בישראל ובארצות הברית, איפה שיש הרבה מאוד נשאים) כדי לפתח תרופות על בסיס אותו רעיון, אבל כאלה שיהיו יותר מתוחכמות ולכן יעבדו בצורה יותר יעילה אצל יותר חולות.

בנוסף יש הרבה מחקר על פיתוח חיסון לנשאיות, שיעזור לגוף שלהן לזהות ולתקוף תאים סרטניים על ידי זיהוי חלבון מסוים שהוא ייחודי לתאים סרטיים שמקושרים למוטציה הזאת.

בקיצור יש עוד הרבה עבודה,

ובעז''ה בעתיד הקרוב והרחוק יהיו טיפולים שלפני 20 שנה אפילו לא היו נחשבים למדע בדיוני.

מעניין ממש~מרמלדה

שאלה מסקרנות - אם המוטציה בbrca גורמת לכך שאין בקרה על תיקון DNA פגום, למה הוא מעלה את הסיכון דווקא לסרטנים נשיים?

תיאורטית נשמע שהיה אמור לגרום להעלאת הסיכון לכל סוגי הסרטן באופן שווה.

תודה רבה! תשובה בפניםפשוט אני..

א. קודם כל, המוטציה מעלה את הסיכון גם לסרטנים לא נשיים. כ-20%-30% מהגברים עם המוטציה יחלו בסרטן ערמונית, בנוסף גם לגברים המוצטיה מעלה את הסיכון לסרטן השד, ויש גם סוגי סרטן נוספים כמו סרטן הלבלב והעור ששכיחים הרבה יותר אצל נשאים לעומת לא נשאים, אבל שם זה כבר באחוזים לא גבוהים כמו הסרטנים האחרים שהזכרתי

ב. ובכל זאת, למה לנשים זה הכי מסוכן, ולמה דווקא בתאי שד ושחלה?

ההורמון אסטרוגן מעודד את הגוף הנשי לייצר עוד ועוד תאי שד, התאים מתחלקים ונולדים מחדש במהירות עצומה ביחס לשאר האיברים בגוף. כשיש חלוקה כ''כ משמעותית של תאים חדשים, הסיכון לתא סורר עם שגיאה ב-DNA עולה משמעותית.

לגבי השחלות: בגלל שבכל ביוץ השחלות נפצעות בשביל שהביצית תוכל לצאת מהשחלה, והגוף צריך ''לתקן'' אותן, אז גם שם יש יצירה מואצת של תאים חדשים לעומת שאר האיברים בגוף. ובדיוק כמו קודם, יותר תאים חדשים שווה יותר סיכוי לתא סרטני.

לגבי ערמונית אצל גברים נשאים:

בדומה לשד הנשי, תאי הערמונית מתחלקים במהירות גבוהה הרבה יותר לעומת שאר האיברים בגוף הגברי, גם כן בגלל הורמונים שאומרים להם לעשות כך. כשהחלבון של BRCA פוגש תא ערמונית ששוכפל לא נכון, הוא מגיע לתקן אותו. כשהוא לא תקין בגלל מוטציה, אז התא הסורר יהפוך לסרטני.

אגב,

גם אצל גברים וגם אצל נשים,

הבעייה היא לא רק השכיחות הגבוהה לעומת שאר האוכלוסייה, אלא גם שהסרטן מגיע בגיל צעיר הרבה יותר והוא אגרסיבי ומהיר הרבה יותר מאשר אצל שאר האוכלוסייה.

תוספת בנוגע לביוץפשוט אני..

כמו שכתבתי, הביוץ הוא זה שגורם לפציעת השחלה וליצירת תאים חדשים בקצב מואץ.

לכן, אשה נשאית של המוטציה שתיקח גלולות באופן קבוע וכך תימנע מביוץ, או תפסיק לקחת גלולות רק סביב חודשים שהיא רוצה להיות בהריון, תוריד בעשרות אחוזים את הסיכון לסרטן בשחלות.

זה לא ייעוץ רפואי! בשום אופן! רק מידע כללי. כל אחת צריכה להתייעץ עם הרופא שלה.

תודה על התשובה!~מרמלדה

בהחלט מטורףאפונה

אני רק

תקן אותי אם אני טועה,

ההנחה שהמוטציה התרחשה דוקא בתא מין (זרע/ביצית) שעבר הפריה לאחר מכן היא לא מוכרחת.

יתכן שהמוטציה התרחשה במהלך ההתפתחות של העובר בתאי מסילת הנבט. ואז הסיכוי הסטטיסטי גבוה יותר (בחלק הזה). לא ?

מחשבה יפה, לא חשבתי עליה😄פשוט אני..

אבל לדעתי זה לא מגדיל את הסיכוי, רק מקטין...

תאי זרע למשל נוצרים מיליארדי פעמים אצל כל גבר, ולכן הסיכוי למוטציה גבוה יחסית. תאי הגזע שיוצרים אותם עוברים מאות חלוקות.

בעובר יש רק כמה עשרות חלוקות תאים של מסילת הנבט, מה שדווקא מוריד את הסבירות שמוטציה כזאת תקרה דווקא שם.

עם זאת יש משמעות אחרת לתיאוריה שלך,

אם באמת שם הייתה המוטציה המקורית,

אז זה מעלה את הסיכון שאותו אב קדמון העמיד מספר צאצאים עם המוטציה ולא רק אחד (מוטציה במסילת הנבט שעברה לדור הבא, תהיה עם 1% להישנות נוספת אצל כל אחד מהאחים שיוולדו בעתיד).

אבל באמת היא שהכל השערות, אין לנו דרך לדעת האם זה אב או אם, ובאיזה שלב בדיוק נוצרה המוטציה במחזור חייו/ה.

לא הבנתיאפונה

למה הסיכוי להישנות הוא 1% בדור הבא.. הסיכוי להבנתי הוא 50%

לא בדור הבא אלא באותו הדורפשוט אני..

כלומר אחים של הבן הראשון, לא הילדים שלו. אצל הילדים שלו זה כבר באמת 50%

אז עוד יותר לא הבנתיאפונה

אם המוטציה אירעה בתאי מסילת הנבט של עובר ספציפי, הסיכוי שתתרחש אצל אחיו זהה לסיכוי שתתרחש אצל כל פרט אחר באוכלוסיה (כלומר אפס פחות או יותר)

לא אצל אחיו, אלא אצל הבן השני שלופשוט אני..

ו. איך אנחנו יודעים את זה?קפיץ

מאיפה אנחנו יודעים שזה לא קרה עוד מליון פעם?

כי לכל היהודים עם המוטציה הזאתפשוט אני..

יש עוד הרבה מקטעי DNA משותפים ממש בסביבות המוטציה הזאת. מכאן יודעים שהם ירשו את כל החבילה ביחד, והיא לא נוצרה בנפרד אצל כמה ענפים שונים.

ייעוץ גנטיעדי7

אני אחרי שתי הפלות בשליש שני שלושנ ילדים בריאים

המליצו לי ייעוץ גנטי

לאחר ההפלה הראשנה כבר בדקתי את הנשאות למחלות גנטיות

השאלה מה עוד אפשר לבדוק ?

תוכל להרחיב לי קצת?

קודם כל מצטער לשמוע 😟פשוט אני..

לעניין הגנטי,

קודם בדקו גנים שיכולים לגרום לעובר חולה, למשל טייזקס.

עכשיו ירצו לבדוק גנים שלא מאפשרים (או יותר נכון: מקשים מאוד) על קיום הריון תקין, ואלה גנים שונים לגמרי. למשל גנים שגורמים לקרישיות יתר שיכולה לסתום את השלייה, ועוד כל מיני הפרעות גנטיות כרומוזומליות שיכולות להוריד את הסיכוי של העובר לשרוד את ההריון.

אני לא השואלת: אם יש גנים כאלה איך נוצרו 3 בריאים?ירושלמית במקור

והאם אין אפשרות אחרת חוץ מעניין גנטי אצל ההורים?

(למשל קרישיות חשבתי שבודקים בכמה בדיקות דם)....

אבל אולי אני עושה השלכה מהפלות בשליש ראשון. זה שונה משמעותית?

בגדולפשוט אני..

יש סיבות רפואיות שונות להפלות בשליש ראשון לעומת שני,

ואחרי שתי הפלות כבר לא מסתכלים על זה כסתם ''מזל רע'' אלא מנסים להבין האם יש גורם משותף (למרות שבאמת יכול להיות שאין גורם משותף).

באמת העובדה שכבר יש ילדים בריאים מורידה חלק מהאפשרויות, אבל יש דברים שמקשים על הריון אולם לא בהכרח גורמים להפלה, או למשל מחמירים ככל שהגוף עבר יותר הריונות או עם הגיל של האמא, או שאולי דברים שלא בהכרח יעברו בהורשה לילדים הבריאים אבל כן עברו לעוברים הבאים (למשל טרנסלוקציה).

אם אני לא טועה, בדרך כלל לא מוצאים משהו כאשר יש 3 ילדים בריאים, אולם גם בשביל המיעוט שמוצאים - שווה לבדוק.

הרי מחיר הבדיקה הוא רק דקירה, אז גם אם לא ימצאו כלום - לא הפסדתם דבר מהניסיון. אבל אם תגלו, זה יכול להיות שווה יותר מזהב כי אז יידעו איך להציל את ההריון הבא...

להרחיב על טרנסלוקציה?פשוט אני..

לא רוצה לבלבל או להפחיד כאשר זאת סתם אפשרות שקיימת, וממש ממש לא בהכרח מה שיש לשואלת

אתן לשואלת להגיב🙏 לשתי תגובותיך. תודה!ירושלמית במקור

בטח, תודהעדי7

אני מאמינה שידע זה כח

אני גם אוסיף שיש לי כבר קרישיות ידועה אפלה

וטענו שזה לא גנטי (או שעוד לא גילו את הגן...)

ממש מעריכה את הזמן שאתה מקדיש לענות

בשמחה פשוט אני..

קודם כל אדגיש שוב - אני כותב לידע כללי, ממש לא מנסה לרמוז שזה משהו שקשור אלייך.

זה פשוט עניין שיכול להסביר למה הריונות מסוימים שורדים ואחרים לא (ויש אלף הסברים אחרים! זאת רק דוגמה מעניינת).

אז ככה...

טרנסלוקציה היא מצב שבו שני מקטעים גנטיים (שיכולים להכיל מאות גנים) מתחלפים במיקום שלהם. נניח אחד מהם אמור לשבת על כרומוזום 17 ואחד על כרומוזום 20, ובן אדם מסוים נולד כששני המקטעים האלה התחלפו וכל אחד מהם יושב על הכרומוזום שבו השני היה אמור לשבת.

אני מזכיר שלאותו אדם יש עוד עותק של כרומוזומים 17 ו-20 (כי לכל אדם יש 2 עותקים מכל כרומוזום), ובהם אין החלפה כלשהי והם נורמליים לחלוטין.

אז לאדם הזה יש עותק של כרומוזום 17 עם מידע גנטי שאמור להיות על כרומוזום 20,

עוד עותק תקין לחלוטין של כרומוזום 17,

וגם עותק של כרומוזום 20 עם מידע גנטי שאמור להיות על כרומוזום 17,

וגם עותק תקין לחלוטין של כרומוזום 20.

במצב מאוזן, אותו אדם יהיה בריא לחלוטין וזה לא ישפיע עליו, כי כל הגנים קיימים בגוף ונותנים את ההוראות הנכונות לגוף, וזה לא מעניין שהם לא במיקום שבו הם אמורים להיות.

אבל אם אותו אדם מנסה להתרבות, יש כמה אפשרויות:

אפשרות ראשונה היא שהאדם יוריש את הכרומוזומים בדיוק כפי שהם אצלו. ואז התינוק יהיה כמו ההורה: בריא לחלוטין, פשוט עם גנים שיושבים על הכרומוזום הלא נכון.

אפשרות שנייה היא שהאדם יוריש את העותק השני של הכרומוזומים שלו (כי לכל אדם יש שני עותקים לכל כרומוזום), ואז התינוק יהיה בריא לחלוטין ולא תהיה לו שום מיוחדות גנטית, כי בעותקים האלה כל הגנים יושבים בדיוק במקום הנכון.

האפשרות השלישית והבעייתית היא שאותו אדם יוריש כרומוזום אחד "מיוחד" (נניח את כרומוזום 17 שעליו יש מקטע שאמור לשבת על כרומוזום 20), אבל את הכרומוזום השני (בדוגמה שלנו - כרומוזום 20) הוא יוריש דווקא את העותק הרגיל שלו ולא את העותק שעשה החלפה עם כרומוזום 17. ואז בעצם לילד יהיה בלגן גנטי בגוף:

מצד אחד יהיה חסר לו מקטע גנטי שאמור להיות על כרומוזום 17. מצד שני, את אותו מקטע גנטי שיושב על כרומוזום 17 ואמור להיות ב-20, הילד יקבל פעמיים: גם מהעותק התקין של 20 וגם מהעותק המיוחד של 17. במצב הזה הכל יכול להיות, תלוי מה אורך הקטע הכפול ומה אורך הקטע החסר, כמה גנים יש שם ומה הם הגנים האלה. יכולה להיות פגיעה קלה, פגיעה קשה, או שאולי התינוק בכלל לא ישרוד את ההריון.

וזאת דוגמה למצב שבו בעייה גנטית אצל ההורים יכולה להיות עם 0 משמעות להורה עצמו, אבל לפעמים יכולה לגרום להפלה בעוד במקרים אחרים היא לא תעשה שום דבר בעייתי.

תודה רבהעדי7

והסיכון לנל עולה עם הגיל?עדי7

לא, נולדים עם זהפשוט אני..

שואלת גם (מסקרנות)בארץ אהבתי

הסיכוי שתקרה טרנסלוקציה כזו אצל העובר (שבעצם לא תשפיע עליו אלא על הדור הבא) - כן גדלה עם הגיל? זה משהו שקורה בהיווצרות של התא עצמו או בחלוקה שלו כמו בטריזומיות?

וזה משהו שאפשר לראות אצל העובר אם עושים מי שפיר?

יש שתי דרכים שהעובר יקבל את זהפשוט אני..

הדרך הראשונה היא תורשה מהוריו, כלומר שאחד מהוריו נושא טרנסלוקציה בעצמו. ואז בוודאי שזה לא שייך לגיל, כי בעצם אין כאן מוטציה או פגם חדש, אלא פשוט הורשה רגילה. כמו שאדם נשא של טייזקס יכול להוריש את זה באותה המידה בכל גיל.

אבל אם מדובר בהיווצרות חדשה, דה נובו, אז לכאורה כן יש עלייה עם הגיל (בעיקר של האבא) אבל זה מזערי ולא הייתי מייחס לזה חשיבות. כלומר גם אם האבא בגיל 100, זה עדיין סופר סופר נדיר ומיוחד ולא משהו לדאוג ממנו. בדרך כלל אם יש את זה לתינוק, זה כי הוא ירש זאת מאחד מהוריו ולא מוטציה חדשה.

בצ'יפ גנטי וגם באקסום יזהו את הטרנסלוקציה רק אם היא לא מאוזנת. כל עוד היא מאוזנת, כלומר בסופו של דבר יש לתינוק את כל הגנים ורק המיקום שלהם שגוי, אז הבדיקות האלה לא יזהו אותה. וממילא במצב הזה התינוק יחיה חיים רגילים לחלוטין מבחינה גנטית, ורק כאשר הוא ירצה להתרבות עלולה להיות בעיה.

הדרך היחידה לזהות טרנסלוקציה מאוזנת היא בשיטה הישנה והטובה, קריוטיפ, שבה לא סורקים את כל המאגר הגנטי אלא סורקים את הכרומוזומים עצמם במיקרוסקופ.

אם אחד הכרומוזומים העביר קטע שלם לכרומוזום אחר, הבדיקה תזהה את זה.

קצת סטטיסטיקהפשוט אני..

בציבור הרחב,

לבערך 0.2% מהאנשים יש טרנסלוקציה מאוזנת.

בקרב מי שחווה הפלות חוזרות - זה עולה ל-3% עד 5% שלאחד מבני הזוג יש טרנסלוקציה.

פתאום זה כבר לא מאוד נדיר, ולכן בדיקת קריוטיפ לשני בני הזוג לזיהוי טרנסלוקציה היא בדיקה שגרתית בבירור של הפלות חוזרות.

(מזכיר את מה שכתבתי על ההבדל בין לבדוק לכולם אפנדציטיס לבין לבדוק רק את מי שמתלונן על כאב בטן. ברגע שבודקים רק את מי שיש לו תסמין כלשהו ולא את כולם, אחוז החיוביים גדל).

גיל האבאחת כמוני

לא קראתי את כל התגובות הקודמות

אז סליחה אם כבר ענית, ואם כן אשמח להפניה לתשובה הרלוונטית..

כתבת שככל שגיל האב עולה יש סיכון מוגבר יותר לכל מיני מוטציות בתאי הזרע..

האם לקראת הריון בגיל מבוגר של שני ההורים יש דרך / רצוי לעשות בדיקות שהן ספציפיות לזה?

מעבר לאחרי היווצרות עובר, מי שפיר וכו'..

תודה

אין דרך לבדוק מראש בעיות כאלהפשוט אני..

בעיות גנטיות שקשורות לגיל של אחד ההורים הן אקראיות לחלוטין ולא קשורות לגנים של ההורים, לכן אי אפשר לבדוק אותן מראש

ואו שרשור מטורף, אשמח לשאלה 🙂לא מחוברת

לסבא שלי היה סרטן השד לפי כמה שנים ובה החלים.

אמא שלי שנה שעברה עשתה את הבדיקה הגנטית של brca ויצא לה שלילי. היא אשכנזיה

מהצד שני אבא שלי בא מגנים לא יהודים ולא אשכנזים בכלל.

השאלה שלי אם אני גם צריכה לבדוק? ואם יש בדיקה אחרת שכדאי לנו לבדוק?

תודה רבה!פשוט אני..

לשאלה שלך יש תשובה פשוטה:

כן, את צריכה להיבדק, כי את אשכנזיה. ואם המדינה מממנת לך את זה, אז למה לא?

בפועל הסיכוי שאת נשאית נמוך מאוד, כי לאמא שלך אין ואבא שלך לא ממוצא אשכנזי. אבל עדיין אין סיבה לוותר על הבדיקה.

לגבי הסבא, האם הוא נבדק?

ליהודי אשכנזי עם סרטן השד, יש סבירות של כ-15% שהוא נשא של מוטציה בגן הזה. כדאי שייבדק, גם בשביל עצמו וגם בשביל ילדים אחרים שאולי יש לו מלבד אמא שלך.

ממש תודה רבה!לא מחוברתאחרונה

זהו הוא נדבק ואמר שאין לו.

הוא כבר לא בחיים ולכן גם אמא שלי נבדקה.

אבל אמא שלי אמרה שגם בת דודה שלה וגם לדודה שלה (לא בטוחה שזה מאותו הצד) היה סרטן השד.

אם אמא שלי וסבא שלי לא היו נשאים יכול להיות שבכל זאת אני נשאית?

ואז גם אחיות שלי צריכות גם להיבדק?

2 שאלותשאלה גנטיקה

לגבי אוטיזם וגנטיקה יודעת שהמחקר מאןד מתפתח, כמה זה גנטי? אם לאיש יש אח/ות עם אוטיזם מה הסיכוי שיהיה לילדים שלו. כמה לחשוש מכך (שואלת כרווקה שכבר כמה שנים בשידוכים. והיתה בעבר הצעה כזו, בסוף נשלל מסיבות אחרות אבל היה לי חשש..)

והאם יש הבדל בין תפקוד גבוה לנמוך בעניין גנטי.

בנוסף לגבי brca אם ל2 ההןרים אין נשאות גם לילד לא יהיה? האם תשובה שלילית של 2 ההןרים חוסכת בדיקה לבת.

או שזה לא רק תורשתי?

האם הבדיקת דם של brca בודקת גנים נוספים?

מאיזה גיל כדאי לבדוק בבדיקת דם?

תודה

2 תשובותפשוט אני..

לאוטיזם יש מרכיב גנטי משמעותי בחלק מהמקרים, ובחלק מהמקרים זה כנראה לא גנטי, אלא קשור להתפתחות ברחם (למשל אם לאמא היה חום בזמן ההריון) ולכל מיני דברים אחרים. זה עדיין במחקר, אין היום באמת תשובה ודאית ''למה יש אוטיזם''.

גם המרכיב הגנטי הוא לא ישיר כמו למשל צבע עיניים, וזאת כנראה תוצאה של שילוב בין המון גנים שונים.

לתינוק ללא רקע משפחתי יש סיכוי של כ-1.5% להיות מאובחן עם אוטיזם, והמספר הזה גדל כל שנה... לתינוק עם דודים אוטיסטים יש בערך 2.5% שזה עדיין מעט, לא הייתי פוסל שידוך בגלל עלייה של אחוז. לתינוק עם אח אוטיסט יש כבר יותר סיכויים.

בתפקוד נמוך יש יותר קשר גנטי ולפעמים זה תופעת לואי של תסמונות אחרות של גן בודד שאפשר לבדוק בקלות, אבל גם אז לפעמים זה מוטציה דה נובו, כלומר לא תורשה מההורים אלא מוטציה אקראית שנוצרה בתא הזרע או הביצית או בתהליך ההפרייה.

לגבי BRCA, אם ההורים לא נשאים אז גם הילד לא יהיה נשא, אבל בכל כמה שנים מוסיפים עוד ועוד בדיקות על הגנים האלה, פעם בדקו רק 3 מוטציות והיום בודקים הרבה יותר. אז לא הייתי סומך על בדיקה של ההורים מלפני 15 שנה, נניח.

בדרך כלל בודקים בגילאי ה-25 ומעלה, כי ממילא אין השפעה בגיל צעיר יותר.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !