באמצע חודש רביעי, אין לי חשק בכלל! מרגישה רע כל הזמן ועד לפני שבועיים בכלל הייתי סמרטוט שנלחם לשמור על שגרה נורמלית עם הבעל והילדים..
גם חוסר התפקוד שלי גרר מתיחות ביני לבין בעלי וגם ביקורת מבעלי.. היו ימים ממש קשוחים פיזית ועם חוסר ההבנה של בעלי גם קשוחים נפשית.. מתפללת שתמיד אהיה חזקה לא אצטרך להזדקק להישען על אף אחד לתקופה ממושכת גם לא על בעלי.
יש בינינו אהבה אבל משהו שם עדיין יושב כנראה. ועם או בלי קשר פשוט אין לי חשק לקיים יחסים. בפעם הלפני אחרונה שקיימנו כשנכנסתי לחודש רביעי קמתי בבוקר עם דימום וממש נבהלתי. ואחר כך היינו עוד פעם או פעמיים..
אז מה אני שואלת? זה שאלה ופריקה גם יחד. יש ימים שבעלי לא מפסיק לדבר על זה לאורך כל היום כל מפגש בינינו (!!) שמתי נהיה ביחד והיו ימים שממש הרגשתי לחץ ממנו על זה! עד ששיתפתי וזה נרגע כמה ימים ושוב חזר. אני לא נהנת בכלל עושה את זה מאה אחוז בשבילו לי קשה. ואין חשק. כל יום הוא מזכיר את זה כמה פעמים ביום.
אחרי השיחה שלנו שאמרתי לו שזה לא נעים לא דיברנו על זה שלושה ימים (וגם כשלא דיסרנו הזכיר שלא מדבר על זה ומכבד... ) ואחרי שלושה ימים שוב דיבר על זה. עכשיו אני מבינה שצריך.. אבל התדירות אצלנו כרגע זה פעם בשבוע לפעמים פעמיים (מחילה אם זה חוסר צניעות פה?.) יותר מזה וגם זה קשה לי, ומלחיץ אותי אפילו להתקרב אליו כי הוא ישר הולך לכיוון הזה כשהוא יודע שקשה לי!!!!
אז אפשר להגיד איזה יופי שיש משיכה והכול אבל לא הבנתי הוא לא יכול להתגבר?. אי אפשר פשוט חדבר בכיף ולהיות בקשר חברי בלי שזה תמיד יהיה באויר???ולמה ישר צריך לחשוב שאני צריכה לספק אותו שלא יחשוב אחר כך מחשבות זרות או יסתכל על נשים בחוץ? כאילו.. זו ההרגשה שיש בדור היום. הוא לא אומר משהו כזה ובחיים לא יגיד! אבל אם לא מקיימים הרבה זמן נגיד יותר משבוע אז הוא אומר שאני כבדה.
וכן! אני באמת כבדה הגוף שלי כואב אין לי אויר עד עכשיו הייתי גם מקיאה בבוקר לא נהנית משום אוכל מרגישה חלשה והריונות אצלי די קשוחים..
איך אני מתמודדת על הדבר הזה?
עם לשמור על המקום שלי, לכבד את המקום והרצון שלו ולא לאבד את עצמי ולהכריח את עצמי לקיים וממש לסבול תוך כדי?
מחילה אם הנושא רגיש ותודה למי שעונה אין לי מקום אחר להתייעץ בו..
אז כדאי שהוא ידבר עם רב או טיפול אישי או משהו שיעזור לו להבין את הסיטואציה ולמצוא כלים להתמודד עם זה.
