לפני לידה שלישית
הוא תמיד היה כזה מכחיש בקטע שעושה צחוק כזה מגברים שבאים להכנה ללידה (יגידו לי להזיז לך את הטוסיק? הנה אני אזיז אותו) ותמיד בראש כזה של אם תגידי לעצמך שאת גןססת שישה שבועות את תגססי, תצאי מנק' הנחה שיהיה בסדר ואם משו מרגיש לך יותר מידי- אז ברור שתרפי
בפועל זה חצי בדיחה כי בלידה השנייה היינו רק שנינו והוא היה מעולה (גבר, אבל מעולה, היו לו נגיד קטעים שאני ירדתי לכריעה בצירים והוא חשב שאני קורסת אז ניסה להרים אותי חח ואני בעתמי לא הבנתי מה אני עושה כי הייתי בלי אפידורל)
וגם אחרי הלידה הוא כן תומך ואומר לי לישון המון ושומר על הילדים (גם עכשיו, תמיד כשארצה שנץ והוא בבית יאפשר ותמיד כשארצה לצאת זה סבבה ומצויין)
אבל עכשיו
אני מרגישה הרבה יותר כןבד מנטלי מהלידה
אני בןכה הרבה יותר
קשה לי להתכונן
אני כבר תכלס יכןלה ללדת ולא ארזתי כלום (וגם לא הכל יש בבית ואני לא רוצה סתם לזרוק דברים לתיק שכוח אני אוהבת ממש את ההתארגנות הזו בדרך כלל)
וכשאני פונה אליו
מרגיש לי שהוא בכלל לא מבין אותי
היום כתבתי לו שאני ממש בבאסה, אחרי שאתמול בלילה בקושי ישנתי מרוב כאבי גב, והוא התקשר לשאול מה איתי וזה ולמה אני לא יוצאת לעבןד מחוץ לבית וכשאמרתי שאין לי כיח ולא מתאים כל יום לצאת גם וזה- אז זה מבאס אותו כי מה אני רוצה שהוא יעשה מה אני רוצה שהוא יגיד אני לא מוכנה לעזור לעצמי בלה בלה בלה
והוא באמת בתקופה עמוסה (התחיל עבודה שלא אוהב ודןרשת הרבה כי צריך תוספת הכנסה) אבל אני גם… ואני צריכה את הבעל שלי…
ואני מפחדת שאחרי הלידה עם כל ההןרמונים זה רק יחמיר (עד כה לא חוויתי בייבי בלוז, אבל עד כה גםחודש תשיעי היה מוקף בפרפרים ופרחים ולבבות אז לא יודעת…)
