סליחה על השחתת השרשור

במה תעדיף לחיות,במציאות האובייקטיבית לשיטתך אך אתה היחיד שחווה אותה? וכל התודעות האחרות חוץ ממך באשליה משותפת?

או באשליה משותפת לכל התודעות?

על זה מבוסס סרט המטריקס.

יש סיכוי שהייתי מעדיף לחזור למטריקס בשביל להיות עם כולם אפילו שהחיים שם לא אמיתיים אלא מסונתזים. אבל זה מבאס

הרחוב מבחינתי (קיומית-חוויתית) קיים.

הנפקא מינא היחידה שאין מה להתעסק איתו פילוסופית, כי פילוסופית זה מושג ריק.

כלומר אני חושב בדיוק כמו אדם פרה-סוקרטי על הרחוב. גם הוא אל דיבר על "הרחוב כשלעצמו" או "החומר כשלעצמו"

כל בר דעת יודע שהרחוב תמיד יהיה קיים, זה שכל ישר ופשוט שהדברים מתקיימים בלי תלות בתודעות הקולטות אותם

הערך הגדול של הפנומנולוגיה הוא שהפילוסופיה הפסיקה לעסוק בדברים שנמצאים מעבר לפרגוד ההכרה שלה (דברים שהם כלשונך מושגים ריקים מתוכן עבורנו) ובנתה מערך חשיבה קוהרנטי (עד כמה שאפשר) למפות את העולם וחוקיו המטאפיזיים דרך החוויה האנושית בלבד. אבל זו רק שיטה שעושה יותר סדר; זו לא האמת...

*לפני שאני צולל לתמסורת הודעות אינסופית סיזיפית מייגעת שרק הולכת ונעשית יותר מעורפלת ותובענית - מניח כאן שכבר היינו כאן ושאפשר לזכור שאין צורך להיגרר עד אין סוף*

מוח בתוך נוזל = המציאות כפי שאתה חווה אותה היא אשלייה מלאכותית, וממילא איננה אמיתית. המציאות האמיתית נמצאת מחוץ להדמייה בה המוח שלך שטוף, ואי היכולת שלך לדעת את זה לא אומרת שזה לא נכון.

אם אדם עומד ליד אקווריום שבו מוח בתוך נוזל - והמוח בתוך נוזל הזה שקוע עד צוואר בחוויה אימרסיבית וטוטלית של קיום פיזי המוזרק אל תוך מערכת הנוירונים שלו - האדם שבחוץ יודע שכל החוויה הסובייקטיבית של המוח הזה איננה אמיתית, אלא פרי הדמיון בלבד.

א. המציאות החומרית לא קיימת אבל זו אשליה משותפת לכל התודעות.

ב. המציאות החומרית קיימת אבל כל התודעות רואות.מציאות חלופית

ג. כל התודעות רואות מציאות אחת ואתה רואה אחרת

ד. אין עוד תודעות בכלל חוץ ממך

מוח בנוזל נמצא בוודאות באחד משני מצבים:

עם אינטרנט: כל המוחות בנוזל נמצאות בתוך המטריקס, וחוות מציאות לא אמיתית מתוך מחשבה שהיא אמיתית

בלי אינטרנט: כל החיים הם הדמייה, אף אדם סביבך לא אמיתי בכלל

אין הבדל בין "אשליה משותפת לכל התודעות" לבין "מציאות אובייקטיבית קיימת".

מאחר שאין שום הגדרה למציאות שמחוץ לחוויה תודעתית.

"להיות, זה להיות נתפש (חוויה נתפשת) או תופש"

מציאות חוץ תודעתית, היא לא חוויה נתפשת ולא "אני" תופש. לכן לומר עליה "קיימת" זה מושג ריק.

עיין ברקלי או הוסרל או וואטאבר אין לי מושג

אתה יודע יפה מאוד שהמציאות האובייקטיבית קיימת, והמוח בנוזל שיבושם לו לדמיין שהוא קיים ושלחייו המדומיינים יש משמעות אובייקטיבית

ואילו אאדם הניצב מחוץ לנוזל הוא החולם על הנוזל הנ"ל?

מה עושה את המציאות שחווה הניצב ליד הנוזל מבחוץ לאובייקטיבית?

האם:

א. זה שכל שאר התודעות (חוץ מתודעת המוח בנוזל) חוות אותה יחד איתו?

ב. או כי היא עקבית לחוקי מדע? גם המוח בנוזל רואה מציאות עקבית לחוקי מדע.

החוויה שלו בתוך הנוזל תיגמר. משמע שאני נמצא במציאות האובייקטיבית והוא לא.

אין לי הוכחה שאני חי במציאות האובייקטיבית, אני פשוט נוטה להניח שזה נכון, ויודע בוודאות שאם הגוף שלי אמיתי ואני רואה לידי מוח בתוך נוזל - ברור לי שמה שאני חווה אמיתי ומה שהוא חווה זו אשלייה סינתטית

מציאות עקבית שמצייתת לחוקים? (הרי ההנחה שלך של הנוזל היתה כי אמפירית בני אדם למדו שיש עקביות תיאורטית להשפעות של מה שהם מכנים "האיבר מוח")

ואולי זה חלום מאוד עקבי, ואילו החלום של זה שבנוזל פחות עקבי? אהל שניכם חולמים?

למה מציאות עקבית מוכיחה שיש עוד תודעות ואילו מציאות לא עקבית לא?

כי יש מציאות. אם מוח קיים הוא יכול לחוות. אם אני שורף אותו הוא לא יכול לחוות

מציאות אובייקטיבית זו המציאות האמיתית. האדמה שאני נוגע בה אמיתית (גם אם החומר הוא אשלייה, האטומים קיימים, משהו בפועל כן קיים - היות החומר מהות מופשטת לא הופך אותו ל-לא קיים, ואם אתה נוטה שלא להסכים אשמח לדפוק לך בראש חומר ספק-אשלייתי שמעלה את המדדים כשהוא עולה על המשקל).

האדמה שהמוח בנוזל נוגע בה היא לא אמיתית. החושים שלו מתועתעים על ידי המטריקס והחוויות המלאכותיות שהנוזל מפיק.

זה ההבדל ביננו. אין לי הוכחה שאני לא המוח בנוזל, זו רק הנחה; אבל ברור לי שאם זה נכון אז ברור שהמוח בנוזל הוא לא במציאות האובייקטיבית

מה ההבדל בין אשליה עקבית שכל התודעות חוות אותה יחד בתיאום, לבין "מציאות אמיתית אובייקטיבית"?

על זה הסרט המטריקס מדבר...

האדם שיצא מהאשליה ופרש מהכלל,הוא בעצם בתוך האשליה שלו וכל השאר במציאות משותפת?

ב. זה הכשל, בסרט *אתה הצופה מהצד. כלומר אתה לא מדבר על מציאות כשלעצמה, אלא על מציאות (ולו תיאורטית) שאתה חווה אותה, בין במחשבה בין בראיה על מסך.

כלומר גם כשהראשוןעוד לא ברח מהצנצנת והנוזל, *אתה בתור הצופה בסרט או הקורא בספר הוא החווה את הנוזל בראייתך או בדמיונך.

אך מהו נוזל כשלעצמו כששום תודעה לא חווה/תופש/מדמיין אותו?

שאם מחברים לך למוח מכשירים שגורמים לך להזות מגע בחומר, כשלמעשה אובייקטיבית אין שם חומר אלא רק סנתוז כימיקלי והולכה עצבית שמגרה באופן מלאכותי את מערכת החושים של המוח - אזי מובטחך שאתה לא באמת נוגע בחומר.

אתה משום-מה מבטל את הערך של הידיעה שהאדם נוגע בדברים אובייקטיביים. שהחמצן שהוא נושם באמת עובר לו דרך הנחיריים. אני לא מצליח להבין למה בעיניך אין הבדל בין חמצן אמיתי לבין עולם סימולציוני שבו הדמייה של חמצן שעובר בנחיריים מרגישה אמיתית

..

לא ייתכן שאני התודעה היחידה במציאות. מאחר שאני לא יכול לדמיין אפילו תיאורטית שאני התודעה היחידה ללא עוד תודיה לפחות אחת חוץ ממני (בין אם היא קשורה לגוף בין אם לא).

זה כמו לדמיין משולש עם 4 צלעות

כשאתה משחק משחק מחשב יש לידך בוטים שנראים כמו אנשים רגילים ואומרים משפטים שנכתבו מראש

עם התפתחות הAI יהיה קשה להבדיל במבט שטחי בין תודעה אמיתית לבין בינה מלאכותית שמדמה חשיבה של יצור בעל תודעה.

מוח בתוך עולם כזה הוא התודעה היחידה הקיימת גם אם הוא חושב שלתודעות סביבו יש תודעה

יש הבדל מהותי בין השאלה:

"מי אמר שכל האנשים שאני מכיר הם לא רובוטים חסרי תודעה"

לבין

"מי אמר שאני התודעה היחידה במציאות ואין שום תודעה אחרת (בין שהיא קשורה לגוף בין לא) חוץ ממני".

שתי שאלות שונות בתכלית.

לא אמרתי שיש וודאות שהיצורים שאתה מכיר אכן בעלי תודעות ולא רובוטים.

אמרתי שוודאי שאיפשהו במציאות (לאאיפשהוא במרחב, אלא בקיום) יש לכל הפחות עוד תודעה אחת חוץ ממני.

תנסה לדמיין באמת (ולא רק חזותית) את כל המציאות, בין המוחשת ובין התודעתית, ריקה מתודעות חוץ ממך. ואתה לבד לבד לבד התודעה היחידה. שום אדם, שום חיה, שום שד , שום חייזר ושום מלאך. רק אתה.

האם תצליח?

זה בודד מאוד אבל אתה מנסה להציג את זה כאילו מהותית זה דבר שלא ניתן בשום אפשרות להעלות על הדעת

תנסה. לא רק להעלות על הדעת במילים אלא ממש לנסות לדמייןזאת.

אני לא מדבר על דמיון חזותי (7 רקיעים ריקים ממלאכים ונשמות, ויקום בעל 100 אחוז,רובוטים) אלא על נסיון הפנמה של בדידות מוחלטת בנפש.

לא יודע, כמו שבלתי ניתן לדמיין שהעולם סתמי לגמרי, כך בלתי ניתן לדמיין שאני התודעה היחידה ללא שום תודעה אחרת איפשהו

למה הפסקנות שזה דבר בלתי אפשרי לדמיין?

(לא ענית לי לגבי אי היכולת לדמיין נצח ואינסוף)

אמנם אנחנו לא יכולים לדמיין נצח ואינסוף, אבל אנו יכולים לתפוש אותם בתפישה של תובנה מופשטת, כמו להבין אפשרות לחוש שישי. עיין משל העיוור מלידה שהזכרתי והחוש השישי והשביעי.

בעוד שלגבי "חומר כשלעצמו ללא תודעה" וכן "מציאות עם תודעה בודדה" גם בתפישה מופשטת הוא נשאר מושג ריק חסר מובן.

ב. למה הפסקנות שזה בלתי אפשרי לדמיין? כי ניסיתי (לא חזותית אלא כניסיון הפנמה מרוכז) ולא הצלחתי, כשניסיתי לדמיין זאת ולסנן את כל דמיוני הרקע, במקום להצליח לדמיין זאת, פגשתי את וודאות קיום תודעת הזולת הגלמית=מושג "הזולת, המישהו האחר שאינו אני" (כלומר הוודאות שיש לפחות עוד תודעה אחת חוץ ממני, גם אם לא "תודעה ספציפית פרטית" שאני יכול לזהות אותה מבין האחרות כמו "יוסי" או "דני". זה נראה כמו פתח להבנה מה זה תודעה קולקטיבית אבל זה כבר דיון אחר (מאחר שהזולת אינו "נתפש" אלא "תופש" בדיוק כמו ה"אני" שלי)

מוח בצנצנת זה תיאור מצב שכל התודעות רואות מציאות אחת, ואתה רואה מציאות אחרת.

אבל זה לא אומר ששתי המציאויות או אחת מהן קיימות.

אולי זה שני חלומות, אחד רק לך והשני חלום משותף לכל התודעות האחרות?

ב. נגיד שכל התודעות רואות מציאות אחרת,מה זה משנה? בסוף אתה פוגש אותן וחבר שלהן בחלום שלך, והן תפגושנה אותךמתישהוא בפרק זמן איקס בעתיד האינסופי. חוץ מזה מה זה בכלל "תודעות זולת איקס" לעומת "תודעת זולת וואי"?

ונוטה להניח שאני נמצא בה ושאני לא מוח בנוזל, אפילו שאין לי איך להוכיח את זה. אני לא דקארט

אבל ברור לי שמוח בתוך נוזל חווה דברים שהם רק הדמייה והם אינם אמיתיים. ועדיין לא החלטתי האם זה טראגי או שאין הבדל

אתה יוצא מנקודת הנחה שיש חוויה של מציאות (בין אם היא חלום בין מציאות) משותפת לכל התודעות.

או יוצא מנקודת הנחה שהמציאות מחוץ לתודעות אכן קיימת?

ושאני הוא האדם שחי במציאות האובייקטיבית, ושאני לא מוח בתוך נוזל

"החוויה האובייקטיבית של התודעה"

כלומר התחושה של התודעה דהמציאות היא ממש.

אבל גם זה בתוך התודעה.

אני מסכים איתך שיש מימד מיסטי של אוביירטביות במציאות, אך אינו חומרי

האם השאלה על אני מול תודעות הזולת,

או השאלה על התודעות כולן מול מציאות חוץ תודעתית קיימת כשלעצמה גם ללא תודעות?

"מציאות חוץ תודעתית קיימת לעצמה גם ללא תודעות" - אני נוטה להניח שאני נמצא לא בתוך נוזל אלא בתוך המציאות הזו, שתתקיים אמנם גם בלעדיי אבל אני חי בתוכה

אם אכן אני חי במציאות האובייקטיבית - ברי לי שהמוח בתוך הנוזל לא חי בתוך המציאות האובייקטיבית אלא בתוך אשלייה סינתטית - בין אם הוא לבד שם ובין אם שכנות לו תודעות נוספות בתוך המטריקס...

אם תיאורטית לא היו תודעות שחוות אותה?

אם כן, מחילה, אבל מה בכלל זה אומר מציאות שאף אחד לא רואה/שומע/מריח/חש/טועם/ או חש אותה ב5 חושים בכלי מדידה?

ב. ואולי אתה היחיד שחי במציאות האובייקטיבית ולכל שאר התודעות יש חלום משותף להן ואתה לא איתן?

אתה יודע בבירור שהקיום ימשיך להתקיים אם לא תהיה תודעה שתפגוש בו, ורק טוען שלא תהיה לזה משמעות. זה נכון, אבל זה שעבורנו, בתור יצורים בעלי תודעה, מחשבות על קיום העולם הפיזי בלי תודעות שחוות אותו לא אומר כלום - לא אומר שהעולם הפיזי לא יהיה קיים. הקיום שלו הוא היותו קיים, בלי תלות בתודעות שחוות את היותו קיים.

אתה יודע את זה, ומנסה לחייב את השיח לעבור לשפה של פנומנולוגיה, בעוד שפנומנולוגיה היא לא "האמת", אלא רק "המדע במישור התופעות כפי שהוא רלוונטי להכרה האנושית"

לא רק במציאות החומרית, אלא בכל מישור.

אם כן , מה לגבי אלוקים? אלוקים הוא לא משהו, הוא מקור המשוהיים והיש

זאת תרבות דיון כל כך מופרכת

אתה עושה סלט. היות המציאות האובייקטיבית "מושג ריק" עבורנו לא הופך אותה ל-לא קיימת. זה שכל ישר ופשוט שהאובר-פלספנות שלך הרחיקה אותך ממנו. "קביעות אובייקט" זה דבר שכל ילד לומד בשלבי ההתפתחות הראשונים שלו.

אני מסכים איתך שמעשית אין לי קשר למציאויות שאין ביכולתי לתפוס, אבל אני לא מרחיק לכת וטוען שהחוויה האנושית קובעת את הקיום האובייקטיבי. אם כל האנושות תעבור למטריקס וכולנו ננשום אוויר מדומה ואשלייתי - אולי אעדיף להגיד שמה זה משנה עבורי אם זה אמיתי או רק מרגיש אמיתי, אבל ברור שיש ערך להיות במציאות אובייקטיבית ולא לדעת בבירור שהחוויה הכי ריאלית שלך היא אשלייה בלבד. זה מעורר מרד נוראי לחשוב שכל מה שאתה חווה לא אמיתי בכלל

זה דיון שנושק לגנוסטיקה כמובן

חוויה קיומית לבין תובנה שכלית פילוסופית.

ילד אמנם הולך ברחוב בתחושבה שהרחוב קיים, אבל דום ילד (ובעצם שום אדם לפני סוקרטס) לא יתחיל לבחון שכלית פילוסופית את המושג "החומר כשלעצמו ללא תודעה הצופה בו" כמושג מופשט פיחוסופי.

בשביל הילד "שולחן" זה פשוט מה שהוא רואה.

אני סובר כמו הילד, אתה (ורוב המתפלספים המבוגרים הפוסט סוקרטים, כלומר כל אדם עם אינטלקט כשלהו בדורינו שלא העמיק בפילוסופיה. אך לא האנשים הפשוטים לגמרי שמעולם לא חושבים על מדע אפילו)זה שלא כי אתה מתחיל להכניס מושגים פילוסופים דמיוניים כמו "החומר כשלעצמו" להכרה שלך.

ב. גם אני כשהולך ברחוב חווה אותו במאה אחוז כאמיתי. ברור שהחוויה של תפישת המציאות רוויה באמיתיות ואובייקטיביות. [אבל הסיבה לכך היא מיסטית ו/או חוויה אקזיסטנציאלית של קיום רובד "מוחלטות" שמנביע על כל צדדי ההוויה כולל המציאות החומרית. (אולי לזה התכוון ברקלי שאמר שהירח קיים גם כשאף אחד לא מסתכל עליו כי אלוקים יודע עליו, למרות שפשטנית זה נשמע סופר ילדותי ופטתי, אבל אם זה רק אלגוריה אז לא)].

ג. אם כן מה הנפקא מינא ביני ובינך?

הנפקא מינא היא שמבחינתי, המושג "חומר כשלעצמו ללא תודעה" הוא מושג ריק מבחינת לדון עליו או ללוש אותו פילוסופית, כל דיון פילוסופי עליו הוא מבוי סתום וכן כל נסיון להכניס אותו או לרתום אותו לטובת או נגד טיעון פיחוסופי אחר הוא ריק, כמו לדון על "פלומפ בגטאטד".

זה לא אומר שחוויתית-קיומית העולם החומרי לא קיים מבחינתי, בדיוק כמו ילד.

(כנל כל הדיונים הפילוסופים על מוח בצנצנת. כי המתדיינים שוכחים משהו אחד - הם הצופים הסובייקטיבים בסרט/דמיון במחשבה על המקרה עם המוח בצנצנת, ולכן כל דיון על "מוח בצנצנת כשלעצמה כשאף אחד לא צופה בהם" הוא ריק מבחינת יכולת דיון פיחוסופי עליו. וכל עיסוק פילוסופי בשאלה על מוח בצנצנת נועד לכשלון כי עוסק בחומר כשלעצמו פיחוסופית. אם השאלה רק מדעית אז יש את זה כבר היום בתור סמי הזיה.

וזה בדיוק - האשמת אותי שאני חושב נגד האינטואיציה של הילד. אבל ילד ששמו את מוחו בצנצנת דווקא יחשוב שהמציאות שהוא רואה היא האובייקטיבית, ושום פלפולים פילוסופים לא ישנו את דעתו)

אם תהיו באזור 12:30 והלאה אני בפנים.

הלמ"ה מדברת מתוך גרונו

מחציו ולמטה אי"ש ומחציו ולמעלה למ"ה

זה הדלאי למ"ה?

או כל גרוטקסיה אחרת

נוקשים בעדינות מבחוץ ומקשיבים להד שחוזר בפנים

תבקש מג'מיני שיכתוב

נצלוש: אולי תכניס לכאן ניק שהוא בוט AI? זה יהיה מעניין

ת'רדס – ויקיפדיה

לפי דיווחי נתוני הפרסום של מטא (Meta) ומחקרי דיגיטל עדכניים, כ-5% מכלל המבוגרים בישראל (בני 18 ומעלה) משתמשים בפלטפורמת Threads. במונחי מספר משתמשים בפועל:

• מתוך כ-7.01 מיליון משתמשי רשתות חברתיות בישראל, מוערך כי ל-Threads יש כ-300,000 עד 350,000 משתמשים פעילים בישראל.

• התפלגות מגדרית בישראל: כ-58.8% מקהל המשתמשים בארץ הם גברים וכ-41.2% נשים.

ברמה העולמית, האפליקציה חצתה את רף 500 מיליון המשתמשים הפעילים בחודש (MAU), אך בישראל האימוץ שלה נחשב למתון יותר בהשוואה לרשתות מובילות כמו אינסטגרם, פייסבוק, ווטסאפ וטיקטוק.

ניתן לפלח את המשתמשים ב-Threads בישראל לפי מגזרים ומאפיינים דמוגרפיים,

אם כי המידע מסתמך בעיקר על נתוני הפרסום של Meta ועל סקרי עומק של הרגלי צריכת דיגיטל (כמו אלו של איגוד האינטרנט הישראלי):

1. פילוח לפי מגזר דתי/תרבותי

• המגזר הכללי/חילוני: מהווה את עיקר נפח המשתמשים באפליקציה. הקהילה הפעילה ב-Threads בישראל מורכבת בעיקר מאנשי תקשורת, הייטק, יוצרי תוכן, פוליטיקאים, ומשתמשים שעברו מ-X (טוויטר) או שהגיעו מאינסטגרם.

• המגזר הערבי: אימוץ הפלטפורמה נמוך יחסית בהשוואה לרשתות מובילות אחרות כמו פייסבוק, אינסטגרם וטיקטוק (שזוכות לאחוזי שימוש יומיומיים גבוהים במיוחד בחברה הערבית). המעבר ל-Threads במגזר זה איטי יותר ומרוכז בעיקר בצעירים טכנולוגיים.

• המגזר החרדי: אחוזי החדירה נמוכים מאוד. בשל המבנה הטקסטואלי-שיחתי של הפלטפורמה והעדר סינון תוכן מובנה הדוק, השימוש בה מוגבל בעיקר לבעלי סמארטפונים מוגנים או למשתמשים שעובדים בתחומי השיווק, התקשורת וההייטק.

2. פילוח לפי גיל

• דור ה-Z והמילניאלס (18–34): מהווים את מרבית קהל המשתמשים (למעלה מ-55% מכלל המשתמשים).

• בני 35–54: כ-25%–30% מהמשתמשים. במקבץ גילאים זה נמצא חלק גדול מקהילת ה"טוויטר לשעבר", העיתונאים ואנשי הדיגיטל.

• בני 55 ומעלה: נתח קטן בלבד מכלל המשתמשים בארץ. 3. פילוח גיאוגרפי • מרכז הארץ (גוש דן ותל אביב): הריכוז הגבוה ביותר של משתמשים פעילים נמצא במרכז, בדומה לדפוסי האימוץ של רשתות טקסטואליות ופלטפורמות טכנולוגיות בעבר (כמו X ו-LinkedIn).

• פריפריה וצפון/דרום: אחוזי החדירה נמוכים יותר, כאשר באזורים אלו ישנה העדפה בולטת לרשתות כמו טיקטוק, אינסטגרם ופייסבוק.

4. פילוח מגדרי

• גברים: ~58.8% מכלל המשתמשים בישראל.

• נשים: ~41.2% מכלל המשתמשים בישראל.

(פילוח זה מקביל במידה רבה למגמה ב-X, שבה אחוז המשתמשים הגברים גבוה משמעותית מזה של הנשים).

למרות שלחרדים יש רק 12 מנדטים ולסרוגים 15 במצטבר...

פשוט כי כבר אין מפלגה שמייצגת אותנו. ועקב כך אין דרך נוחה לכמת ולשייך פלחי אוכלוסייה - גם לפי כמות מספרית וגם לפי אזורי מגורים, המשתייך לזרם הדתי לאומי ליברלי.

הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ' היא לא מה שפעם היתה המפד"ל. היא יותר חרד"לית.

שמירה זה ה-עבודה לסטודנט שיכול לשמור וללמוד בזמן שמשלמים לו. לא ראית אף פעם שומר בבית ספר עם חומרי לימוד?

תודה @ל המשוגע היחידי

@משה

שגיאת כתיב🤦‍♀️

עד 4 דקות מהתגובה הראשונה

@אני))))

@אנימה

@פתית שלג

@פ.א.

@קעלעברימבאר

@פשוט אני..

זה לא הוגן שחמישי ושבת תמיד תפוסים

בכל אופן אני לוקח את שישי בעז"ה

ישר כח

תודה רבה!!

"ציירו על ספינת הגירה בדרך לעבריאל"

האמת שאני רואה כתובת של חברת "מינימייזר" אני חשב שכמו שיש גרנד-מייזר יש מיני-מייזר