שלום בנות!מישהימוזרה

אני עם שאלה מוזרה קצת.

במשך שנים השתדלתי מאוד להתחשב ברגשות של הילדים ולהיענות להצרכים ולדבר על כל מיני דברים.

בזמן אחרון אני חושבת שהגזמתי בזה. וגם כולנו כחברה הגזמנו בזה.

ילדים רגילים שהכל אמור להתאים להם בול. קשה להם לקבל משהו שלא בדיוק. קשה לקבל סמכות.

יש היום נדירה מטורפת ממסגרות בגלל זה.

ואנחנו כחברה כבר עשרים שנה מנסים להציב גבולות בלי להציב גבולות. בהתחלה זה היה תוצאה טבעית. לא לקח מטריה , נרטב , פעם הבאה לקחת מטריה.

אם זה היה עובד , לא היו מבוגרים עושים טעויות , הרי עשית טעות , קיבלת תוצאה טבעית , שינית התנהגות שלך. אבל באמת זה לא עובד. כי לא תמיד אנחנו מתקשרים בין סיבה לתוצאה, לא תמיד יש לנו יכולת להתאפק, לפעמים עדיף לנו לספוג תוצאה.

עכשיו באה שיטה נוספת . במקום להציב גבולות לילד , מנסים לבנות מערכת יחסים כזאת שילד יהיה תלוי רגשית בהורה ויעשה מה שהורה רוצה. לכאורה זה טוב, אין עונשים, אין אלימות, אבל ילד מאבד את עצמו בדרך. איך הוא יחיה בתור מבוגר אם הוא תלוי רגשית בהוריו ורוצה לעשות רצונן.

כל זה באה ביחד עם פחד מודרני לא לגדל ילד מרצה מלשון ריצוי. שמעתי מענת נתן שאסור לגדל ילד מרצה. זה לא הפריע לה להנחות ריאליטי מבחן הורים הגדול. אבל ילד לא מרצה פשוט היה מסרב להשתתף בזה.

ואני גם לא חושבת שזה רע לרצות מישהו אחר לפעמים, כל עוד זה בא עם מודעות.

בקיצור חפרתי.

אני גם במחשבות על זה..אוהבת את השבת

מרגישה שאני במירוץ הזה ורואה מסביבי הורים שפי כמה וכמה

כל הזמן לחץ השילדים יהיו מרוצים

שלא יהיה להם קר חם

אוכל שהם אוהבים

וכו וכו

שלכאורה זה חשוב חד משמעית

אבל.. משהו בזה לא עובד...

משהו בדור השפע הזה שהכל נמצא הכל אפשר - לא עובד ולא בריא

אני מרגישה שאותי זה יותר פוגש כשהילדים גדליםאוהבת את השבת

ויותר קולטים מה קורה בסביבה

וכולם מרצים ומפנקים אז אי אפשר להיות הילדים שלא

באוכל מעובד

בממתקים

בבגדים אופנתיים

ועוד כל מיני ומיני

ובכלל וייב שקולטים גם מהסביבה..

מרגישה שזה פוגש אותי יותר בגילאי יסודי פלוס... מכיתה ב כזה...

בד"כ ילדים יודעים לעשות הפרדה^כיסופים^

בין מה שאפשר אצל סבא וסבתא, בית ספר, חברים, סניף וכו'

לבין הגבולות של הבית שלנו

גרמת לי לחשוב על זה היום...אוהבת את השבת
עבר עריכה על ידי אוהבת את השבת בתאריך י' בחשוון תשפ"ז 23:51

המחשבות שלי היו על זה ש

  1. לא הילדים בעייתים, אלא ההורים, ואולי גם ההורים של ההורים😅

  2. סוד העניין הוא קשר, קשר טוב, חזק, עמוק, כשהקנייה והדאגה הם תכלס במקום הקשר זה הופך ללא בריא ולא מקדם.. וזה מה שבאמת קורה הרבה פעמים, קשה לפתח קשר ותקשורת טובים אז קונים עוד ועוד ועוד דברים כדי לחפות על חוסר התקשורת האמיתות.

    ובגלל שאנחנו בדור של שפע, אז אין לדבר סוף וזה גם מזין לחץ חברתי שמגביר את התופעה ואת הקנייה ומזין את עצמו...

אני חושבת שלהתחשב ברגשותאיזמרגד1

ולהיענות לצרכים בכלל לא אומר לתת להם כל מה שמתחשק להם. להתחשב ברגשות מבחינתי זה להכיר ברגשות שלהם ולכבד אותם, ולעזור להם להתמודד עם רגשות קשים יותר שמגיעים כשמשהו לא הולך לפי התוכניות שלהם, אבל לא לתקן את המצב ככה שהכל ילך לפי התוכניות. (לדוגמה ילד מתוסכל כי לא קיבל ממתק, אני לא יביא לו ממתק, אני יגיד שאני ממש מבינה שהוא מתוסכל, באמת ממש כיף לקבל ממתק ועצוב שאמא לא מרשה. היציע לו דרכים לוויסות והתמודדות עם התסכול.) וצרכים של ילד זה שכל הצרכים הפיזיים שלו יתמלאו- שיהיה שבע, נקי, ויישן כמו שצריך, ולקבל חום ואהבה. ואת כל זה אפשר לתת גם בלי להיענות לכל רצון או גחמה של הילדים.

אבל בכללי הגבול הזה של מתי לתת ומתי להגיד לא ומתי להציב גבול וכו' זה גבול שכל ההורים כל הזמן בהתחברות ומשחק עליו...

^^בדיוקאמאשוני

לא הבנתי איך להיות קשוב לילדים זה להיענות לכל ההתנהגויות שלהם,

אין שום גישה שתומכת בזה.

להיפך תמיד מדברים על הצורך של הילד והצורך של ההורה ואיך זה מתיישב יחד. (צורך בניגוד להתנהגות זה הבדל שמים וארץ)

צורך זה מה שהילד זקוק לו בעומק

התנהגות זה איך שהוא מבטא אותה מעל לפני השטח.

זה ממש לא לגדל ילד צמר גפן חסר עמוד שדרה.

לגבי גישות שהופכות ילד למרצה או שיהיה תלוי בהורים, זה הזוי עד כי כמעט לא אמין שדבר כזה קיים.

מציעה לך ללמוד דברים לעומק כמו שצריך, ולא לחטוף משמועה מפה ומשמועה משם.

בהצלחה

ממליצה מאווד על מעיין הד^כיסופים^

מדריכת הורים מצוינת שמדברת בדיוק על הגישה הזאת

יש לה קבוצות ווטסאפ חינמיות שהיא שולחת סרטונים ואני לומדת ממנה המון

היי, איך אפשר להצטרף לזה?מצפה88

שולחת את הפרסום שלה לקבוצות, מקווה שזה בסדר^כיסופים^
תודה רבה!מצפה88

אני חושבתoo

שהורות זה מורכב

לא בגלל שהילדים מורכבים

ולא בגלל שיטות כאלה ואחרות

אלא בגלל שהיא מצריכה הרבה יכולות

כמו:

  1. ניהול תקשורת נטולת שיפוטיות ומופחתת כעסים

  2. יכולת לכוון את הילד אבל להשאיר בידיו את רוב הבחירה

  3. לראות סיטואציה בשני מבטים המבט של הילד והמבט של ההורה

  4. להכיר בטעויות וללמוד מהם

  5. לתת דוגמא אישית

  6. לנהל את הציפיות באופן תואם לגיל הילד

ועוד

להרבה מההורים חסרות יכולות כאלה

ואז עולים קשיים

ואז משליכים אותם על הילדים/ השיטות

במקום לקחת את ההורות ב2 ידיים

ללמוד להתפתח ולפתח

אני ממש מסכימה עם זהאפונה

ילד זקוק להורה חם, קשוב, אכפתי, מוביל ומציב גבולות.

בסופו של דבר גם אם לומדים גישות שונות בהורות כמעט תמיד חוזרים לדיפולט, שזה איך שגדלנו (או ריאקציה לזה).

אז יוצא שאנשים שלא מצליחים להציב גבולות חושבים שלא להציב גבולות זו גישה גרועה.

אין חיה כזאת גישה לחינוך של הכלה אין סופית בלי גבולות,

יש הורה שהוא לא מספיק אלפא ופוחד לתסכל את הילד שלו.

מצטרפת להצעה של @אמאשוני שתלמדי לעומק במה מדובר.

אני לא חושבת שלהתחשב ברצוןהמקורית

של הילד זה לעשות לו נזק חינוכי

הרצון של הילד הרבה פעמים הוא תולדה של צורך שבא לידי ביטוי בבקשות או בהתנהגות

התפקיד של ההורה הוא להיות קשוב בעומק לילד שלו

לא סותר את זה שיש הורים שלא באמת נותנים לילד מה זצריך/ מציפים אותו. אבל זה לא אומר שזה לא נכון להיענות לצורך או לדאוג לו

אני גם חושבת על זה הרבהאונמר

וגם מנסה ליישם את זה.

הילדים שלי ממש לא מקבלים כל ציוץ. וגם לא מתפרקים מכל סוכריה שלא קיבלו.

הם מקבלים המון ואני נותנת הכל מבחינה רגשית, ובעיני פה הדגש החשוב.

הורה לא אמור להשיג תוצאה. של ילד שפועל בצורה מסוימת (כמו לא בוכה או מחויך או מתנהג יפה)

הורה אמור לתת לילד כלים לחיים. ללמד אותו איך.

ולכל אני הרבה יותר ידאג שהילד שלי ידע להבין דיבור של איך להתמודד. מאשר שיקבל את מה שהוא בדיוק רצה.

אני הרבה פעמים ראיתי סביבי הורים שמופתעים איך בגיל יחסית קטן,

כשהילד או הילדה שלי רוצים משו, וכרגע אין אותו, אני מסבירה במילים, והפלא ופלא הילד קיבל.

נותנת דוגמא - מוצץ. שני הילדים שלי היו עם מוצץ בשינה.

זה דבר שהוא רגיל ומצוי והגיוני. רק מה? ילד מוצץ מלא פעמים נהיה מעסיק של ההורה שלו להשיג מוצץ בכל רגע נתון.

פעם הינו שבת לא בבית ובטעות שכחתי להביא מוצץ. למארחים שלנו גם לא היה.

הילדה בת שנתיים, שהסברתי לה, שהיום שכחנו מוצץ אז נישן בלי ואפשר לנסות לשים אצבע במקום או בקבוק של מים, והיא התבאסה. אבל הבינה שזה אפשרי והיא מסוגלת. והסתדרה.

(פעם הייתי עדה לסיטואציה הפוכה של ילד בן 6 שעדיין עם מוצץ וכשהילד שלי היה בן שנה וחצי וחיפש מוצץ הילד בן 6 לא הסכים לתת לו כי 'מה זאת אומרת הוא גם צריך להירשם עם מוצץ' ולבן השנה וחצי שלי הסברתי איך מתגברים, כשהילד בן 6 לא דמיין לראות אופק.)

חושבת שהתנהלות כזו מול הילדים מוציאה אותם קצת מהבועה הזו שגדלים היום. שכל פיפס אתה מקבל וכל ציוץ נסגר לך.

נשמע מדהים!איזמרגד1

מעניין אותי, רוצה לפרט איך את מסבירה להם בגיל הקטן בצורה שהם מבינים?

בתכלס הם מבינים הרבה יותר מכמה שנראה לנואונמר

אבל בטוחה שזה גם תלוי באופי הילד.

מותק שומע? היום שכחנו להביא מוצץ. אז אתה תישן היום כמו יוסי שהוא גדול והוא כבר בלי מוצץ. נכון הוא נרדם? אז גם אתה תצליח. יש שמיכה ואפשר לעשות נעימי בלי מוצץ. אם אתה רוצה אפשר אצבע בפה ככה שיותר דומה למצוץ או מים בבקבוק. וכמו גדול אתה תירדם גם. כמו אני ואבא ויוסי.

או בסיטואציה אחרת

יעלי שומעת? הסוגיה הזאת היא לא שלנו. פה זה הבית של חיים והסוכריה היא שלו. אז צריך לשים לו את זה בחדר כי הוא לא הסכים את זה, ואפשר לשאול את סבתא אם יש לה משהו אחר במקום. אבל זאתי היא שלו והוא רוצה אותה.

תכלס הם הבינו. והחזירו / חילקו..

מענייןוהרי החדשה

אני בהרבה מחשבות עד כמה זה תלוי אופי, תלוי גישה הורית, תלוי התייחסות לתגובת הילד.

הילדים שלי למשל ממש ממש לא מקבלים כל מה שהם רוצים. הם כן בוכים ומתפרקים כשהם לא מקבלים את זה.

זה לא גורם לי לתת להם אבל כן להביע אמפתיה לבכי שלהם. לחבק אותם. להגיד להם שאני מבינה שזה עצוב להם.

בעלי שהגישה חינוכית אחרת משלי כשזה קורה הוא לא אוהב לתת להם לבכות, הוא בעד לתת להם מענה אחר- הסחת דעת, תחלופה למה שלא הרשינו, בקיצור, מתייחס ומנסה למצוא פתרון אבל לא "נכנע".

בנוסף כן יכולה להגיד שמצד אחד אנחנו הורים מאוד מחברים וקשובין ומצד שני יודעים מאוד לכעוס שנעשים דברים שאנחנו לא מרשים (מכות, דיבור לא יפה ועוד)

אני מאוד עסוקה באיך שהילדים שלי חווים את העולם, את המשפחה, מה העמידות הרגשית שלהם

ואני מאוד לא מבינה איך זה עובד המקום של להציב גבולות בלי כעס ושהילד יקבל הזה.

הילד שלי מתמרד ממש ובסוף זה רוב הפעמים יגיע למקום שאצטרך להגיד לו שאני מאוד כועסת לפעמים זה להרים קול לפעמים זה ממש להחזיק ולעצור.

כואב לי שזה המצב ומאוד מנסה להבין איך ילדים נשמעים פשוט לאמירה פשוטה וזהו

הרב יעקובזון קורא להרמת קול וכדהמקורית

בספרו - הפעלה

האמת שאחרי קריאה אחת בספר החלטתי לעשות ניסוי ולהציב גבול בלי תפאורה. רק לחזור עליו בנחת וזה עבד.

יש מאחורי זה רעיון כמובן שכרגע אין באפשרותי לפרט ואני לא זוכרת במלואו אבל שתדעי שזה קיים ואני ממש ממליצה על הספר הזה

באלי לקרוא.אונמר

איך קוראים לספר?

זה 2 כרכיםהמקורית

קוראים להם "אל תחטאו בילד"

את יכולה גם לשמוע אותו כדי לראות אם את מתחברת לפני. יש לו שיעורים ביוטיוב והקול הלשון וכד

יש לו המון ניסיון ולדעתי הוא מתנה גדולה לדור שלנו

בא לי שתתני לי דוגמא קונקרטיתוהרי החדשה

נגיד

ילד שמרביץ לאח שלו הקטן

איך את מציבה גבול?

ילד שלא עושה מה שביקשת ממנו כמו לפנות מהשולחן, להרים מהרצפה, להביא משהו

ילד שמדבר במילים לא יפות שאני לא מרשה להגיד בבית

איך מציבים גבול?

רק אומרים פעם אחת בקול רגוע אנחנו לא עושים את זה וזה עובד? (כי ניסיתי... ו90 אחוז מהפעמים זה לא עובד)

בא נתחיל מההגדרה של 'עובד'oo

ילד הוא לא חייל

וההורה הוא לא המפקד

זה בסדר להגיד לילד

תפסיק להרביץ

והוא ממשיך

זה טבעי

הרעיון הוא ליצור שיח והרגלים טובים לילד

ואם אומרים לו

תפסיק להרביץ אני לא מרשה מכות

אז בפעם הראשונה/ השניה/ השלישית זה יעבוד

ואם זה לא עבד

אולי להרפות רגע וזה יפסיק לבד

אולי אחרי שזה נגמר לשוחח על זה עם תובנות לפעם הבאה

אבל אם ילד מרביץוהרי החדשה

ולא מפסיק

אני לא אתן לא להמשיך לפגוע

אני אקח אותו בידיים אם יש צורך

אני לא טרפה בזמן שהוא מכסח את אחיו במכות. מבחינתי זה גבול למוגנות של שניהם בבית

זו מריבת ילדיםoo

אף אחד לא באמת נפגע קשות ממנה

אני אף פעם לא נגעתי בילד כדי להפסיק מריבה

אם היא נמשכת אני אגיד להם להתרחק אחד מהשני

כשהורה מתערב פיזית במריבה בין ילדים

הוא הורס להם בככ הרבה מובנים

את התקשורת והקשר ביניהם

את ההבנה איך פותרים קונפליקטים

וגם הקשר של הורה ילד נהרס

את אומרת להם להתרחק - והם מתרחקים?מתואמת

אני מסכימה איתך שיכול להיות שההתערבות הפיזית פוגעת ביכולת שלהם ללמוד להפסיק מריבות בעצמם, אבל מסכימה גם עם @והרי החדשה שצריך להגן על הילדים שלנו, גם אם זה אומר שצריך להגן עליהם מפני האחים שלהם...

אז כן, אם ילד בן תשע מרביץ לאחותו בת השנתיים - אני ארחיק אותו פיזית ממנה. כנראה שהוא ייפגע מזה, אבל אני רוצה שהיא תחוש מוגנת. וגם אני רוצה שהוא ילמד שלא מרביצים... (לא שזה עוזר, במקרה שלו, אבל לפחות משהו מחלחל...)

ולא, לא יעזור אם אגיד לו במילים להתרחק

אני אתרכזoo

בהרחקה של הילד שמרביצים לו

(גם אני צריכה לטפל במריבות לא הוגנות בין ילדים בפער של עשור)

אבל הרחקה מילולית 'בא תהיה לידי רגע'

או לשניהם

אתה לחדר ואתה לסלון

אני גם משערתoo

שבגלל שאני אף פעם לא הרחקתי פיזית וכמעט ולא קורה שאני מרימה קול בשביל לפתור מריבות

הם הרבה יותר קשובים מילדים שרגילים אחרת

באמת מעריכה את זה שאת מצליחה לא להרים את הקולמתואמת

הלוואי עליי...

איך את מרחיקה את הילד שמציקים לו? ואיך הוא לא מרגיש ב"עונש" בגלל זה?

אומרת לו לבוא לידיoo

זה לרוב לא עונש 🙂

אבל בעיקר אני מטפלת במריבה אחרי שהיא נגמרה

כדי שתהיה הבנה/ השלמה ביניהם

והפקת לקחים לפעם הבאה

כהילד רואה שאני מתייחסת ומטפלת בהצקות

הוא מרגיש אמון ובטחון בסיטואציה

הבנתימתואמת

טוב, זה באמת רלוונטי בגיל גדול יחסית, ולא בגיל שנתיים...

והאמת שגם כשהילד המוצק עליי - הילד המציק עלול להמשיך להציק, ואז גם אני אספוג...

בכל אופן, אנסה לאמץ את הגישה שכתבת.

הוא באמתאפונה

לא ילמד מזה שלא מרביצים,

אבל הוא ילמד שאת שומרת עליו מפני הכעס של עצמו ולא מניחה לו להיות פוגעני.

וזה לימוד חשוב מאד בשביל ילד.

צודקת, תודה!מתואמת

את יודעתאפונה

לפעמים יש לנו פנטזיה כזו שאם רק נעשה את הדבר הנכון אז נשיג שיתוף פעולה (נדבר בנחת, נדבר בסמכותיות, נאמין לגמרי במה שאנחנו אומרים וכו')

אני שואלת אותך - נניח שבעלך רוצה שתעשי דיאטה, מה הוא צריך לעשות כדי שבטוח תשתפי פעולה?

האם יש משהו כזה בכלל?

לילדים יש רצונות ודחפים משלהם, והם לא רובוטים. להיפך. אנחנו המבוגרים חיים בעולם של "צריך" ואילו הילדים יכולים ואמורים לפעול מבפנים.

אני מבחינה בין גבול שנמצא בידיים שלי לגבול שאני חייבת בו שיתוף פעולה של הילד.

גבולות מהסוג הראשון (אין עוגיה, אני לא מרשה ללכת לחבר) אני יכולה להציב כשאני רוצה. לצפות לבכי והתנגדות - ולהמשיך להחזיק בגבול.

גבולות מהסוג השני (לא מדברים ככה, תיכנס למיטה) זה יותר מורכב, צריך כח בשביל לגרום לילד לעשות משהו בניגוד לרצונו. אז כּכל שיש קשר חזק יותר, יש לנו שם יותר כח ואנחנו יכולים להדק את הגבולות, וככל שאין קשר ואנחנו מציבים גבול כזה בכל זאת, נצטרך להפעיל כח אחר כדי להחזיק אותו - פרסים, עונשים, כעס וכו'.

אז לפני שמציבים גבול, צריך להתבונן בילד, בקשר ובגבול.

אני לא מרשה להרביץ, אוקיי? אבל אם הילד שלי מוצף כרגע ולא שולט בעצמו, אז אין טעם לצפות שישתף פעולה. אני צריכה לקחת אחריות על הגבול ולעצור אותו פיזית.

או אם הילד שלי שקוע במשחק ולא מונח בתוך הקשר איתי, לא יעזור שאני אגיד לו "לך להתקלח". אני צריכה ליזום איסוף, לוודא קשב ורק אז.

לפעמים ילד מתקשה בתחום מסויים והגבול שאנחנו מציבים (למשל: עכשיו אתה מכין שיעורי בית) לא מעשי בשבילו וסתם מתסכל. אז אני יכולה במקום להציב את הגבול, להתגייס לעזרתו - להתחיל פעולה ולתת לו להצטרף, לעשות דרך משחק, ולטווח הרחוק אפשר לעשות איתו עבודה ישירה או דרך משחק שתעזור לו לרכוש את היכולות הדרושות.

אני חושבת שלפניהמקורית

שנדברים על משו קונקרטי צאיך להתייחס למכלול רגע "מלמעלה"

מה זה אחים בבית

ואיך מתייחסים לאחים בבית

מה זה ילד בבית מה התפקיד שלו ומה החובות ואיך מתווכים לו את זה

לפני שאני ניגשת להתייחס לזה,חשוב לי להגיד שהשיח אצלנו הוא שאחים שומרים אחד על השני. הם החברים הכי טובים שיש. וכן גם רבים

במקרה ספציפי - אני יכולה לומר שאני לא מושלמת לפי המודל אני בעצמי עוד לומדת אותו אבל אני חושבת שצריך להבין את המנגנון קודם כל של מה זה "הפעלה" ואיך זה עובד ועל שאר הדברים שהוא מדבר עליהם כדי להיכנס לזה ספציפית ולהבין שסו גישה שלמה (אם נקרא לזה אולי כוללנית ליחס לילדים ואותי לפחות זה עורר להמון מחשבה כי יש בזה הרבה עבודה עצמית) ואין לי אפשרות להאריך בזה כרגע

אבל פרקטית שנייה - ילד לא מוכן לפנות שולחן - נסי לבקש כמה פעמים באותו טון. ילד מטבעו רואה את ההורה כסמכות רק שאנחנו הרבה פעמים "הורסים" לו את זה בזה שאנחנו לא יציבים בגישה מולו

כמו שכתבתי ל @אונמר אפשר לשמוע קצת הרצאות כדי להבין יותר

ואני לא מפרידה כשרבים. אבל אין לי בנים יש לי בן ובת אז אולי זה אחרת כי אין כיסוחי מכות פה. הבן שלי יודע שהוא והיא לא באותו לבל מבחינת כח וגם כשהוא הפעיל כבר כח - שלחתי אותו רגע להירגע בחדר ואז דיברנו על זה והוא התנצל ותכלס הוא לא רב איתה בגללה, זה חוסר ויסות בניהול רגשות כי לרוב זה לא םרופורציאנלי ל'עוול' שנעשה לו וגן זה די חד צדדי כי היא לא תבעט בו בחזרה לצורך העניין

מבינה אותך אבל באמת לדעתי הורה לשני בנים ומעלהוהרי החדשהאחרונה

מתמודד עם חוויה ממש שונה ואני רואה את זה מסביבי כל הזמן.

אגב אני בכובע המקצועי שלי עוסקת הרבה בנושא, מצויה בגישות הפסיכולוגיות השונות אבל כאמא אני מוצאת את עצמי במקום אחר לגמרי שפחות מצליח ליישם את מה שאני קוראת, מקשיבה וכו'

(לא שהמצב אצלנו קטסטרופה, ממש לא. יש לי בנים נהדרים ומקסימים. רק שאני שותפה לתחושה שהשינוי בגישה הדורית יש בו גם הרבה חסרון בחינוך מוצאת את עצמי משווה לא פעם לילדה שהייתי וקצת כואב לי שהילדים שלי גדלים אחרים למרות שבראייה המקובלת זה 'מבורך')

והנקודה הכי חשובה שאני קוראת ממה שכתבת זה המקום של החוסר יציבות בגישה מולו- שאני מרגישה שזה ה-בעיה. אבל א. זה קשה להיות יציבים כשההורים חלוקים ביניהם על חלקים בגישה החינוכית.

ב. בסוף אנחנו בני אדם. מוצפים רגשית, חווים עומס, עושים טעויות, מאוד קשה להיות העוגן ההורי והמווסת

אם כל זה בעיני זאת העבודה הכי חשובה וברגע שההורה מווסת ומגיב מתוך מקום הורי ולא ילדי אז פחות משנה מה מגיבים וזה כבר תגובה יותר נכונה

אני גם מגיעה למצבי קיצוןאונמר

יצא שהצטייר כאילו אני. חיה את החלום.

יש ימים פיצוץ וזמני עצבים וימים שאני אומרת מה יש עכשיו וממש לא מקשיבים. וכן, צועקים וברוכים ומפגינים.

אבל כשהמצב רגוע ואני רגועה ולא עייפים זה כן יתקבל בצורה טובה.

לא חושבת שהילדים שהשתתפו במבחן ההורים הגדולמתואמת

עשו זאת מתוך ריצוי.

יש עוד פלוסים בדבר כזה - כמו אתגרים מעניינים, להיות מצולמים לטלוויזיה, התחרותיות שבזה שאולי הם הצליחו לקלוט... ואולי פשוט ההורים הציגו את זה כמשהו נחמד, בלי להסביר הרבה, והם הסכימו כי הם אוהבים את ההורים שלהם...

בכל אופן, ילד מרצה זה באמת אחד הדברים הקשים (אני יודעת מניסיון), כי זה מציב את ההורים במקום שדורש איזון עדין מאוד בין הנוחות שלהם כשיש סוף סוף ילד שמקשיב להם בלי בעיות לבין ההבנה שזה לא בריא לילד להיות תמיד בעמדה של ריצוי. זה דורש עבודה עדינה מאוד, כי הילד גם נעלב כשההורים כאילו לא רוצים את העזרה שלו או את ההקשבה שלו...

ובקשר למה שכתבת בהתחלה -

אכן הצבת גבולות נעשתה קשה בשנים האחרונות, כי קשה לדעת מה נחשב גבול בריא ומה גבול שעלול לפגוע בילד.

אני כן חושבת שהחיים בימינו הרבה יותר תובעניים ומציפים, גם לילדים, ולכן נכון לפעמים קצת להרפות להם את החבל כדי שיגדלו בבריאות. אבל באמת - במידה הנכונה. וגם זה רגיש ועדין.

ועוד נקודה - יש ילדים שגבולות רגילים לא יעזרו להם (מדברת על כאלה עם לקויות מסוימות), ולזה צריך הדרכה מיוחדת... אולי בעבר הצליחו להציב גבול גם להם, אבל מניחה שזה לא היה בצורה שבריאה להם...

מקפיצה לישמעונה

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידהאחרונה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*

בטוחה שזה מה שיש לה?כבת שבעיםאחרונה

סליחה שאני מערערת, פשוט גם לנו אמרו שכנראה יש לו ריפלוקס סמוי. לא יודעת אם יש או אין, אבל טיפול אצל אסתאופטית עזר ממש. זה לא היה מיידי, אבל הוא נהיה רגוע יותר מיום ליום.

תוודאי שהיא עולה במשקל ושיש מספיק יציאות.

זו תקופה קשה ומטלטלת נפשית, אבל היא תעבור בעז"ה!

היום הוא נסיך מהמם! 😍😍😍

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^

קרה לי בשני הריונות~מרמלדהאחרונה

בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.

ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️