מרגישה שאין לי שבתתתתת
בעלי רוצה ללכת לאחותו שהזמינה ואני מרגישה שזה ממש הקרבה בשבילי אוף מה לעשות ?
יודעת שצריכה להתחשב בו אבל זה הזמן היחיד המשפחתי והזוגי שלנו אנחנו בקושי מדברים כל השבוע עם עבודות מטורפות ושלושה קטנטנים צפופים
מרגישה שאין לי שבתתתתת
בעלי רוצה ללכת לאחותו שהזמינה ואני מרגישה שזה ממש הקרבה בשבילי אוף מה לעשות ?
יודעת שצריכה להתחשב בו אבל זה הזמן היחיד המשפחתי והזוגי שלנו אנחנו בקושי מדברים כל השבוע עם עבודות מטורפות ושלושה קטנטנים צפופים
אם זה מנחם אותך, לפחות שבת תצא מוקדם בגלל שעון חורף. זה לא להימרח עד שמונה בערב.
אבל מבינה ממש.
אולי בערב שבת תהיה אפשרות לצאת לסיבוב רק שניכם חצי שעה שעה..
בסוף גם משפחה מורחבת, קשר עם האחים וקשר של הילדים עם בני דודים זה דבר חשוב.
מקווה שאת מרגישה בנוח אצל האחות בסך הכל.
בחירה שלכם.. אם ממש אין לך כוח, אז לא.
אני מרגישה שם בנוח ברוך השם, פשוט אין נוח עבורי כמו הבית שלי והזמן שלנו, אבל אי אפשר אף פעם לא להיות עם המשפחה רק בגלל זה , תודה יקרה
בול אני
מה שכן, להורים שלו ושלי אני יוצאת פעם ב... כיבוד הורים...
משתדלת שזה יצא על שבתות חורף שאז זה קצר ויש מוצ"ש ארוך להשלים פערים זוגיים עם הבעל
אין לארגן את הבלגן של אחרי שבת, הילדים מגיעים מקולחים ישר למיטה ויחסית נשאר לנו ערב פנוי ונחמד
החלטות טובות!
תודה על ההזדהות, אמרתי לבעלי שכמובן שהייתי מעדיפה להישאר בבית כמו תמיד אבל שאני רואה שהוא ממש צריך את זה ועושה את זה בשבילו. אגב גם לאמא שלי אני בקושי יוצאת כבר, לגמרי מעדיפה לארח
מודה ומתוודה שאני בקושי בקושי מארחת, גם מהסיבה שאני רוצה את השקט שלנו (לא יודעת אם אני מקרה יותר חריג אבל בעלי הוא באמת אבא של שבת, אני איתם לבד כל השבוע, גם להם וגם לי ובטח שגם לו, נצרך השרט והלבד שלנו בשבתות)
כן הם רואים אותנו בתדירות די גבוהה במהלך השבוע
את לא נהנית שנחסכים לך מלא בישולים?
נחסכים בישולים אבל גם נחסכת ממני היכולת להשחיל מילה עם בעלי או להתייחס לילדים שלי בצורה נורמלית, אבל מאוד יכול להיות שבסוף זה צורך שהוא יותר שלי וכמובן שלילדים זה ממש כיף מדי פעם להיות עם בני דודים, לי זה יותר קשה מכולם כי אני אדם מאוד אינטימי
האמת אם הזמן היחיד הזוגי ומשפחתי לא הייתי מוותרת עליו, המשפחה הגרעינית שלכם קודמת למשפחה המורחבת לדעתי. ואני אישית ממש לא רואה מעלה בהלקריב משהו שממש לא נעים לי, הרבה פעמים במצטבר זה עושה נזק (וזה מאד תלוי מאיזה מקום בנפש מגיעה ההקרבה הזו).
ועוד משהו קטן שעלה לי, כתבת- יודעת שצריכה להתחשב בו- וישר עולה לי- למה? אולי שהוא יתחשב בך שקשה לך ממש ללכת? סתם נקודה למחשבה. זוכרת שאת עם קטנטנים ועבודה קשה ולא רואה סיבה שתתחשבי בו בדבר הספציפי הזה אם זה בא על חשבון הזמן הזוגי והמשפחתי שלכם.
זמן משפחתי צריך להיות גם איכותי ולא רק כמותי ואם הוא יהיה מתוסכל מזה שהוא לא פוגש את המשפחה לא בטוח שזה יהיה זמן כל כך טוב יחד.
אני מאוד מאוד מבינה את הפותחת חושבת שצריך לחשוב כאן על שיח ועל פתרונות.
נגיד להחליט שנוסעים פעם בחודש למשפחה המורחבת וכל שאר השבתות מוקדשות לבית. נגיד להחליט מעכשיו שאם נוסעים לשבת אז במוצש עושים משהו זוגי כיף ומחבר.
לחשוב יחד איך שניכם מצליחים לראות את המקום אחד של השני בלי לכעוס ולקבל החלטה מתוך זה
אלא אחרי שכל אחד מבין איפה נמצא האחר לקבל החלטה משותפת שתעזור לשניכם. בסוף פעם מישהו אחד נותן יותר ופעם השניה. וצריך לראות איך זה קורה בלי תסכול ואגירת כעסים
אמנם בלב לא ככ שמח אבל כן שלם שהפעם זה זמן הוויתור שלי
ופעם זה היה קורה המון, היום זה בערך אחת לחודשיים, וזו הסיבה שאני מתחשבת כי יודעת שזה לא עניין שבשגרה, מנגד עדיין ממש מרגישה שזו הקרבה בשבילי גם לעיתים רחוקות, כי השבוע ככ מעייף והשבת שלנו ככ מטעינה אותנו . אבל שלום בית זה חשוב
תודה יקרה !! ניחמת אותי בתגובתך
כשהייתי צעירה יותר עם כמה צפופים הזמינו אותנו מלאאא ותמיד הלכנו.
זה היה לי סוג של מנוחה, בלי לרדוף אחרי הילדים וכו... (אצלי תמיד בבית אחר הם סבלנים ורגועים יותר). בלי לבשל, בלי כלום. רק לארוז.
היום התרחבנו וגדלנו ב"ה, הלוואי ומישהו יזמין אותנו.
מי ישמין משפחה גדולה? אמא שלי לא מזמינה.
ממש חסר לנו
אז סתם כותבת, כל עוד מזמינים אתכם תצאו, תהנו מזה. יבוא יום שתהיו שבתות וחגים רצופים בבית.
אז גיסתי וגיסי ממש השתדלו ובאמת אירחו בשפע והילדים נהנו מאודדדדד, גם אני נהניתי בחברתם למרות שהיה לי מלכתחילה קשה לצאת מהבית אבל שבת חורף עבר מהר נהננו נפגשנו וגם חזרנו בשעה סבירה ברוך השם הביתה. הבעיה זה הקשר שלי עם חמותי , היא אישה שמתערבת בכללללללללל דבר , ואין לי כוחות נפש לסבול את ההערות שלה כבר, זה לא אישי כלפיי אלא כלפי כולם. כל דבר לא טוב, הסלטים של גיסתי לא טעימים היא שמה יותר מדי תיבול, חמי עולה לישון צהריים היא מעירה לו , נוזפת בנכדים ומתערבת במריבות ביניהם ואח"כ כשמרביצים לילד שלי ואני מעירה בנועם היא אומרת לי אל תתערבי בחיים בין ילדים, התינוק שלי בוכה אני מזהה שזה בכי של עייפות -"אני אומרת לך הוא מורעב, מה נראה לך שמספיקה לו ההנקה"?? (לא משנה ששעה לפני אכל צלחת מוצקים, מבחינתה כל בכי הוא רעב), הבת שלי שבעה היא דחפה לה עוד חצי צלחת בכוח ואני רואה את הבת שלי כמעט נחנקת ושותקת כי יודעת שיש לה אישיו עם חרדת אוכל ולא באלי לבייש אותה או להעיר כי היא תיפגע, בעיקרון פשוט רוב השבת התמקדתי בספר אבל היא במרחב ורק מעירה לכולם ומעכירה את האווירה ברמות.
מרגישה שאני חוזרת משבתות כאלו עם בטן מפוצצת עליה, יודעת שזו עבודה שלי להתעלם ובאמת שאני גם שוכחת מהר ומכבדת אותה ולא עונה , אבל פשוט מבחינתי לסבול את זה שבת שלמה זה שיא ההקרבה, ויודעת שאם היא לא הייתה שם היה הרבה יותר כיף . היא מעירה לבעלי על איך אנחנו מנהלים את הכסף, מסוגלת לשאול אותי כמה העלו לי משכורת בעבודה, לשאול כמה התלוש, לשאול את בעלי כמה עלו הבגדים של הילדים ולמה ככה לקנות יקר זה לא אומר שאם אתם במצב כלכלי טוב אתה צריך להיות רברבן, הצילווווווווווו הבנתם את הטיפוס. וזה כאמור לא רק כלפיי אלא כלפי כל העולם, היא פשוט ממורמרת ואני מרחמת עליה ובאמת לא עונה ושיא המכבדת אבל עם השנים נוצר בי ריחוק כלפיה שאני לא מצליחה לגשר עליו. פעם הייתי מתקשרת כל יום משתפת וכו ואז הבנתי שזה פשוט קלפים שמופנים נגדי בהזדמנות הראשונה (גם לפני כמה שנים הייתי אדם הרבה יותר מרצה ובעקבות משבר נפשי ברוך השם לאט לאט אני נגמלת מהתכונה הזו- ולה זה קשה שאין את הכלה של פעם שמספרת לה על כל משב רוח). אציין שאני גם מתקשרת היום פעמיים בשבוע אבל לה זה אף פעם לא מספיק והיא דואגת להרעיל את בעלי על זה שאני לא מתקשרת ושהיא לא רואה את הנכדים (אין לי זמן וכוח לדבר איתך כל יום וגם הפעמיים בשבוע לוקחות ממני כוחות). השם יעזור לא מחפשת עצות רק לפרוק כי לבעלי אני כמובן לא פורקת על זה ברור לי שזו אמא שלו והיא לא תשתנה אבל זה פשוט בלתי נסבל כל מפגש איתה
לספור על היד אולי פעמיים או שלוש שעניתי לה וגם זה בנועם ולא מתוך חוצפה, בתוך כל העשור כמעט שאנחנו נשואים, אני באמת באמת הכי נוחה בעולם ועוזרת כשאני אצלה, ואירחתי אותם מלא , תמיד יש לה מה להגיד רק לרעה אולי פעמיים שלוש בחיים שמעתי ממנה מחמאות וזהו
את צריכה באמת מחמאות ממנה? מה את צריכה את זה?
את נשמעת מקסימה וזורמת
וכל הכבוד לך שאת מארחת אותם, מקסים ממש! וממש ממש לא ברור מאליו (האמת גם לא ברור מאליו שהם אכן מגיעים...)
חבל שהיא לא יודעת להעריך, תתעלמי ואל תצפ]י ממנה לכלום.
תחשבי על דבר אחד טוב שיש בה.
יש לי קשר מעולה עם חמוצים ואני מסתדרת איתה מצוין
וממש לא מתקשרת פעמיים בשבוע
שימושיתרק אומרת שלהתקשר פעמיים בשבוע באופן קבוע זה תדירות גבוהה ממש
קורה לי לפעמים שאני מדברת אפילו 3-4 פעמים בשבוע אם יש צורך אבל בשגרה זה פעם בשבועיים ויש לנו קשר טוב
אין לי עיצות איך לשנות את הקשר ואת ההשפעה על זה, אבל חיבוק כי זה ממש אינטנסיבי ורכבת הרים כזה סגנון תקשורת 
זה לא קל שטיפוס מרצה פוגש טיפוס שמנהל את העולם.
לא יודעת איזה סוג טיפול עשית,
אבל לדעתי אימון על המחשבה (אני מכירה CBT)
מאוד יכול לעזור לך מולה.
למשל היא מעירה על התינוק שלא שבע מההנקה.
זה המשפט שלה,
עכשיו כל המשא ומתן וההצדקה שמתחוללים אצלך בראש, יש לך שליטה עליהם.
כלומר לא הייתי מתמקדת בהתנהגות שלך (לא לתת לתינוק תוספת)
אלא בעצם המחשבה. זה לא הכרח שבעקבות משפט כזה תתחילי לשאול את עצמך אם הוא באמת רעב או שבע מהמוצקים לפני.
עצם זה שאת מתחילה להתחשבן בינך לבין עצמך, זה כבר אומר שהיא הצליחה לחדור למרחב האישי שלך.
לפחות הנטל התחלק בינך לבין גיסתך, מקווה שהיא הצליחה להנות מהשבת על אף האירוח והכל.
לגבי השיתוף של בעלך, אני לא חושבת שיש סתירה לשתף אותו.
עיקר המשקל לא צריך להיות כביקורת עליה, אלא לשתף איפה זה מפעיל אותך.
למשל לומר, קשה לי שאומרים לי שהילד רעב, זה ישר גורם לי להתחשבן מצי וכמה אכל, וזה מתיש אותי.
כי באמת, זה לא משנה מי האומר, זה משנה איפה זה פוגש אותך. לא כולם רגישים מספיק כדי לקלוט את הניואנס הזה, אבל אם תצליחו להבין לשתף זה ממש יכול לעזור להתמודד כשיש קול נוסף שמאזן את הקול הביקורתי.
על עצמי ולהגיע למקום שזה לא מזיז לי כל מה שיוצא לה מהפה (לא רק היא אלא עוד אנשים כאלו בחיים)
עם כל מה שזה מביא מאוד משנה את התמונה
ממתי חמה דורשת שכלה תתקשר? שתתקשר גם היא אם חשוב לה לדבר עם הנכדים
אני מתקשרת לחמתי מרצון ואני יודעת שזה לא שכיח בנוף אבל היא מרוויחה את זה ביושר ב"ה
לענ'ד לא יצאת מהריצוי עדיין ויש לך עוד דרך.
בעיניי זה בסדר להגיד לבעל - קשה לי עם האווירה כשאמא שלך נמצאת בשבת בוא נרווח/ בוא נוותר / תגיד לאחותך לארח רק אותנו להבא/ הוא נדאג לדירה ונבוא רק לארוחה נניח
וזה בסדר וצריך לעבוד גם על המקומות בהם זה פוגש אותך אבל לא סותר כי זה תהליך
היא נשמעת מעיקה ברמותתת
בתהליך אבל לעומת המרצה שהייתי לפני כמה שנים, (ברמת לספר לה גם על דברים אישיים של המשפחה מהצד שלי כשהיא חיטטה כדי לרצות), היום אני במקום אחר לגמרי -לדוגמא אם פעם הייתה אומרת ילד רעב הייתי קמה להביא אוכל גם אם ידעתי שלא רק כדי שהיא תראה שהוא באמת לא רעב, היום אני לא מגיבה כלפי חוץ ולא משנה ממעשיי אבל בפנים זה מאוד פוגע בי וזה אכן במקום שאני צריכה לעבוד עליו
לא כצבתי חלילה כדי להוריד אותך כן? אלא כדי להאיר לך שהעבודה הזו פוגשת אותנו ושוב בכל מיני סיטואציות והיא מתמשכת וארוכה (מי כמוני יודעת)
אני חושבת שכמו שכתבו לך זה נכון גם להרשות לעצמך להתעלם ולא לענות ולהשליט שכל על הרגש במובן של - ככה היא ולהתעלם אבל אני לא חושבת שנכון לא לשתף את הבעל בכלל..
אם הצפי הוא כל חודשיים נניח שבת כזו, גם פה את נכנסת למקום של ריצוי באיזשהו אופן ואת שוב יוצאת מבואסת וכועסת. אז לפחות שיהיה לך שותף לקושי. ואפשר גם להתייחס לזה בהומור בשלבים מתקדמים.
אין לי חמות לצערי, אבל את אמא שלי אני המון מרצה ....ברמה שהיה לי קשה שהיא התאכזבה
מזה שילדתי לפניי כמה ימים והלידה שלי הייתה כ"כ לאטטטט
כל פעם שהיא התקשרה אמרתי לבעלי שידבר איתה הוא ומחוץ לחדר כי היה לי קשה שהיא לא מרוצה שהפתיחה לא מתקדמת!
לצאת מריצוי - הניסוח הכי פשטני שמצאתי להגיד לך (וחשבתי על זה לא מעט כדי לא לסרבל) הוא להיות מאוד מרוכזת בטובתך
לא במה שאת רוצה, כי לפעמים את רוצה לרצות (או לרוב). מה שהוא טובתך בלבד. לטווח הקרוב והרחוק. וזה דורש מודעות עצמית.
הלחץ של אמא שלך הוא לטובתך? לא. סתם דאגה מיותרת. היא אישה בוגרת היא תתמודד עם הלחץ ושיהיה לה בהצלחה. את יולדת!! זה לא בראש מעייניך.
אז תרגישי בנח לתת לבעלך את הטלפון ולשים על שקט. לשלוח פעם אחת הודעה - אעדכן כשיהיה מה לעדכן וזהו.
לשחרר. את בעיקר.
(האמת שאני בלידה השנייה בכלל לא קראתי לאמא שלי כי היא לחוצה מדי וזה בא לי לא טוב. עודכנה בדיעבד והיה מושלם. ממליצה גם לך להבא בעז"ה. וגם לא בלידה. מה שאת יודעת שהיא תגיב בצורה שעושה לך רע/ חשק לדאוג יותר מדי מה היא תחשוב - לא חייב לשתף. ובמקביל לתרגל איך לנתק רגשית את התגובה שלה ממך)
את מהממת
פעמיים בשבוע זה המון
אני לא מתקשרת לחמותי בכלל, טלפונים אליה עוברים דרך בעלי
ויש לנו קשר מעולה
הקשר לא תלוי בכמות הפעמים שמדברים
נשמע שאת כבר יודעת איפה לשים את הגבולות
ורק השבת הזאת הכבידה עלייך
אז קחי חיבוק וקחי את הזמן להתאושש
הנס הוא שאנחנו כבר גרים רחוק והעוקצים האלו קורים רק במפגשים
רק רציתי להאיר שלא כל דבר ששואלים אתכם את צריכים לענות.
זה הרגל שאת ובעלך חייבים לרכוש.
אני פעם הייתי משתפת מלא עד שראיתי שאנשים רק שואלים ולא משתפים מהצד שלהם.
מאז התשובות שלי הן:
לא זוכרת.
כמה עלו לך הבגדים:
לא זוכרת.
כמה את משלמת למעון:
זה יורד בהוראת קבע לא זוכרת בדיוק
כמה התלוש:
יש לי כ"כ הרבה הורדות שאני לא זוכרת כמה יוצא לימ
ולפעמים גם אפשר לשתוק.
אני עושה את זה מלא ואני לא מתביישת אפילו.
מישהו שואל משהו, אני ממשיכה בעסקים כרגיל.
ממשיכה להדיח, ממשיכה לשחק עם הילדים, הכל כרגיל כאילו השאלה לא עלתה לאויר העולם.
תאמיני לי- זה עובד פלאים.
אנשים פשוט מפסיקים לשאול.
ויותר מזה, כשמישהו שואל שאלה חטטנית שלא בא לי לענות עליה אבל אם אני מתחמקת אז זה בעצם עונה את התשובה.
(נגיד כמו: את בהריון? שאם אני לא אענה זה סוג של עונה בעצמו)
אז חופשי אני משקרת ועונה תשובה לא נכונה, סליחה ממש מכולם. אבל בעיה שלך ששאלת שאלה לא במקום.
ובאמת לא חייבים לענות הכל וגם לא חייבים לשמוע כל דבר...
בסגנון ברית כרותה לשפתיים.
אבל אולי זו שריטה שלי
ועונה: לא יודעת
לא לבני משפחה
אלא לחטטנים למיניהם, ויש לי חברה כזו חטטנית של איפה היית אתמול? מה עשית? למה לא באת?
הכל מתחיל וניגמר בלא יודעת, לא זוכרת, מה? על מה את מדברת?
הפסיקה לחטט בחיי!!
רק לגבי לא לענות ולשתוק ולהמשיך הכל כרגיל, חושבת שזה קצת לרדת, לא נעים להמשיך כרגל ולא להתיחס למי ששואל משהו, חטטני ככל שיהיה.
אז עונים בעקיפין וכו וכו...אבל להתעלם בעיניי זה סוג של קרירות שיורדת לרמה של שואל השאלה התקועה.
הנטייה שלי לרצות , לענות על הכל כדי שהצד השני ירגיש בנוח שהוא שאל
חיבוק! וכל הכבוד על המאמץ.
לי יש גם חמות ביקורתית שמתערבת בכל דבר, ואני אגיד שאני עונה לה, אני לא רואה בזה דבר רע. היא נעלבת-בעיה שלה. אני עונה בנימוס וברוגע (כשאני מצליחה🤭) וזה לא מונע להמשך, אבל באותו רגע זה עוצר אותה, אחרת לא הייתי מצליחה לבלות איתה ואז גם היא הייתה נפגעת מזה יותר.
אני יכולה להגיד לה- אל תתערבי ביני לבין בעלי, אל תתערבי בבקשה בחינוך שלנו, אל תעירי הערות לילדים שלנו, ועל שאלות חטטניות אני עונה - אני מצטערת, אבל זה שלנו.
אולי זה באמת עדיף מאשר אחכ להתפוצץ מזה שאני שומרת בפנים, או שאולי באמת להגיע עם עצמי על ידי טיפול למקום נפשי שזה לא מזיז אותי בכלל לא רק כלפי חוץ אלא גם בפנים
לא רואה בזה חטטנות.רואה שהיא רוצה להיות חלק.מתעניינת ושואלת.יש כאן בנות שמתלוננות שלא אכפת לחמות שהן לא רואות את הנכדים, ולא אכפת להן לא לדבר עם הכלה וכו.. אצלך זה הפוך וזה טוב.כאשר הקשר יותר הדוק השיחה יכולה להראות יותר חטטנית.זה לא מתוך חטטנות זה מתוך ענין.גם אני יכולה למצוא את עצמי מעירה לבתי הנשואה על התנהלות כלכלית וגם לשאול מתוך ענין כמה עלו בגדי הילדים.זה לא חטטנות בעיני.הנכדים רבים? לגיטימי שסבתא תתערב.מותר לסבתא שהנכדים מתארחים אצלה ורבים- לנזוף בנכדים.אם אמא שלך היתה שואלת אותך זה גם היה מפוצץ אותך? מבינה את ההרגשה הלא נעימה מהביקורתיות שלה, אבל זה לא מכוון רק אליך.כנראה אישה ביקורתית.זה נקרא "שיא ההקרבה""?
סבתא שמתעניינת בנכדים ובילדים שלה זה טוב וחשוב
רק במידה
יש גבול שאם עוברים אותו זה מעבר להתעניינות
זה חטטנות
כתבה עליה כבר בעבר משהו שם חריג, זו לא התעניינות סטנדרטית של סבתא בנכדים, זה הפעלת מניפולציות ושתלטנות ועוד...
שהיא קנתה לי הפתעות אבל הוא לא מקבל עד שהוא לא יתקשר כמה פעמים בשבוע אחרי הגן בוידאו
מקווה שאת כל הזמן אומרת להם שמתקשרים מאהבה ולא מחשש או בגלל מתנות או משהו כזה ושיתקשרו כמה שטוב להם ולא מעבר.
מתנות יקבל מאנשים אחרים.
להעיר על התנהלות כלכלית זה בעיני ממש לא במקום. או להעיר על חינוך או להעיר על לבוש או להעיר על כל דבר אחר.
להתעניין זה לשאול, לשמוע, לא להעביר ביקורת.
וחמותי מאוד מתעניינת בנו, בבעלי, בי ובנכדים אבל בחיים לא זוכרת שהיא העירה לי על שום דבר וגם לבעלי, מהרגע שהתחתן ועומד ברשות עצמו, היא לא מעירה על כלום. וכן מאוד מתעניינת ושואלת על הילדים ועל העבודה ועל מגוון נושאים
בעצמך אז אענה כי חשוב לי, יש הבדל בין לשאול את הבת שלך דברים כאלו, לבין את הכלה, אין מה לעשות קשר דם זה לא חמות וכלה. דבר שני הייתי משתפת המון ועונה כמו לאמא שלי בדיוק בשמחה ובשיתוף, עד שהגיעו הערות כגון "את מתפתחת בזכות זה שהבן שלי שומר על הילדים" (כשקיבלתי תפקיד בעבודה שבעלי מאוד רצה שאתקבל אליה וזה בערך הציל אותנו כלכלית בתקופת המלחמה כשהעסק שלו קרס), היא ידעה שבאותה תקופה הייתי בחרדות ופחדתי מאוד מהתפקיד ועוד העירה לי על כך שאני לא מספיק עם הילדים ורק הבן שלה, בזמן שפחדתי לקום בבוקר בגלל התפקיד הזה (ברוך השם היום אני אחרי הוכחתי את עצמי ומאוד מוערכת בעבודה) ורזיתי 10 ק"ג בחודשיים.
כל תינוק הפריע לה שאני מניקה - הבכור שלי ינק אחרי גיל שנה "תקשיבי זה כבר תלות תעצרי את זה ", יכלה גם להגיד לי למה את מניקה רק מצד שמאל ולא מצד ימין, ויכולה להרשות לעצמה להרים שמיכה או חיתול כשהבן שלי מחובר לשד כדי לראות איך הןא נתפס בפטמה. ויש לי עוד אלף דוגמאות , אני באמת משתדלת לכבד וגם לא עונה אבל היא מתערבת ברמה שאמא שלי אפילו לא הייתה חושבת להתערב בעשירית ממה שהיא כן. ולא זה לא לגיטימי לשאול את הכלה מה תלוש המשכורת שלה, או להגיד לה שהיא השמינה, גם מאמא שלי הייתי נעלבת מהרבה הערות שהיא הרשתה לעצמה כחמות להעיר
כשהיינו גרים קרוב היו מצבים בהם באנו כל שבת ואם רצינו לעשות שבת אחת בחודש לבד- "מה יש לכם לעשות לבד אתם כל היום ביחד תבואו " (אחרי שבועיים שהיינו אצלה ברצף), היא רוצה שליטה בהכל ולדעת הכל זה ברמה שגם הבת שלה הייתה בטיפול זוגי מרוב שהתערבה לה ולבעלה בזוגיות עד שרב גדול אמר לבת שלה להפסיק לשתף את האמא כי היא הורסת לה את שלום הבית ולתפוס ממנה מרחק לתקופה
אם כך, זה באמת מוגזם...זו באמת התערבות לא לגיטימית.אני גם וגם וגם.לכן רואה לפעמים גם את הצד של החמות בצורה יותר חומלת.לעיתים יש כאן כלות שמרבות לקטר על החמות ובעצם מה שרציתי להאיר שלא תמיד יש לחמות כוונות כמו שהכלה מייחסת אליה.
והיא עושה אפליות בין הנכדים יש נכדים שהיא תמיד תגן עליהם, וכאלו שהיא תמיד תתקוף
ותאשים גם כשהיא רואה שהם לא האשמים
אבל רוב האנשים לא זורמים כששואלים אותם על תלוש המשכורת, גם אם זו אמא ובטח שחמות.
מאד חשוב להיות רגיש לסביבה ולהבין לפי התגובות אם השיח לא חוצה גבולות.
והחמות דחפה לה עוד,
אני אומרת את זה ממש בהבנה שאת צריכה ללכת על ביצים ביחסים כאלה, ואת זו שרואה את כל התמונה ולכן אולי מה שאני אכתוב לא קשור למקרה הזה, וגם מרגישים ממך אינסטינקטים שלגמרי מכוונים לא למשוך את החבל חזק מידי אבל להעמיד את הגבולות שלכם.
בעיני, לא טוב שילד שאומר שהוא שבע ואמא שלו חושבת שזה בסדר מה שהוא אכל, יתרגל להצטרך לאכול עוד כדי לרצות מישהו. גם אם זה סבתא. לא טוב בעיני לתת לה להאכיל, גם אם זה כדי לשמור על כבודה, כשזה בא על חשבון הילדה שהיא באמת חסרת ישע ונתונה למרות המבוגרים. כדי לגדל ילדים שיגדלו למבוגרים ללא דפוסי ריצוי, חשוב בעיני בתור המבוגר האחראי לשמור ולכבד את הגבולות של הילדה. כמו שאת יודעת שההנקה היא לא בשליטת החמות, וגם אם בתוך הראש זה מערער אותך קצת את עדיין עושה מה שנכון בעינייך, אז גם בזה בעיני צריך להעמיד אותה במקום עד כמה שאפשר בכבוד.
'כשהיא עושה את הפרצוף הזה סימן שהיא סיימה, אין צורך להאכיל אותה עוד' ולקחת את הצלחת לכיור. לא נעים, אבל באופן אישי אני חושבת שיותר לא נעים שהילדה כמעט נחנקת ולשתוק. ושוב, אני אומרת לפי התיאור שלך בלי להבין את כל השיקולים, לכן את יודעת מה מתאים למצב ותנהגי לפי מה שהלב שלך אומר לך שנכון.
איזה התמודדות בשבילך, את ממש אלופה על היכולת לנתק בין ההערות למציאות ומה שנכון בעיניך. 🤍
אנחנו גדלנו עם סבתא ניצולת שואה שהכריחה אותנו לסיים מהצלחת. אסור לזרוק והייתה מעמיסה לנו כמויות גדולות.
בתור ילדים קטנים הכלנו את זה ברגישות. במיוחד כשאמא שלי ספרה לנו סיפורי שואה והבנו למה היא מתנהגת ככה, לפעמים אמא שלי היתה עוזרת לנו להסתיר.
לא יודעת מה הסיבה פה, ולא כל סיבה צריכה הכלה.
אבל אפשר רגע להסתכל על המצב מלמעלה כמו אדם בוגר ולהבין למשל שיש לה הפרעה נפשית (כמו נרקיסיזם, שתלטנות, חוסר טקט או סתם היסטורית חיים כזאת) לתווך לילדים, ולהציב גבולות ברורים / להגיע בהתאם לכוחות.
בלי להיכנס למערבולת של מי צודק ומי התנהג נכון ובלי להיכנע למניפולציות נעים או לא נעים.
ברגע שמבינים שיש חולי, ריקוד הריצוי הזה נפסק.
נפגעים פחות ושמים הכל בפרופורציות נכונות וגם לא חוששים להציב גבולות.
כי למה שאדם חולה יקבע לי את הלוז, השיח, וכמות השיחות שאני חייבת לעשות בשבוע.
האמת שכבר התפלאתי איך זה שאין את זו שתביא את הנימוק המנצח-יש לחמות הפרעה נפשית....יש חולי?...אוהבת לדעת מה קורה? אוהבת לדעת כל דבר? חסרת טקט? אולי...חולי? הגזמת...
יש דברים חריגים .
וזה לא מעניין כל כך ההגדרה של חולי נפש או לא חולי, אין לנו סמכות לאבחן.
מבחינתי כל דבר שהוא חריג ולא בגבול הנורמה אצל אדם אחר שמשפיע על הסובבים אליו ואין לי השפעה עליו מהצד שלי, אני מסמנת את אותו אגם עם לקות
בתחום הזה.
והיחס שלי מולו ספציפית הוא כמו אדם עם לקות ולא כמו אדם רגיל.
זה לא אומר חולי נפשי עמוק כמו זה נשמע. מספיק חוסר יציבות רגשית או חוסר אינטליגנציה רגשית שמשפיעה מאוד על הסובבים.
אדע לא לשתף בהכל, לא להיכנע לכל מניפולציה, לא להרגיש רע עם זה.
למשל אישה בעבודה שאף פעם לא מרוצה אני קולטת את הלקות שהיא סוחבת איתה, וכשזה מוגדר במשבצת ואני יודעת שהיא בעייתית, יותר קל לי וזה פחות מפעיל אותי.
היא חורגת בתחום הזה מגבולות הנורמה ויש משהו רגשי שמפעיל אותה - ולא מתפקידי להתיישר מולה.
כשיש מישהו בגבול הנורמה אני אנסה לדבר איתו / להתיישר מולו / להתאמץ כמה שאפשר.
ממה שהיא כתבה יש כאן חוסר טקט שלא בגבול הנורמה, זה לא התעניינות, זה התערבות ובעיקר הערות. לא בגבול הנורמה לא לאמא ולא לחמות.
את קובעת מה הנורמה? את קובעת מי בעייתית? את קולטת את הלקות שאנשים סוחבים?את מאוד שיפוטית וממהרת לשפוט אנשים.זו גם התנהלות שחורגת מהנורמה...אז אפשר להגיד שיש לך לקות? לא. אבל כדאי לך לקחת כמה שיחות עם מטפלת.לדעתי זה יעזור לך יותר מאשר לחלק לקויות לכל מיני אנשים.
מה שמתאים לי.
גם אני חורגת מהנורמה של אנשים אחרים, שיתמודדו איתי איך שנכון להם.
נראה שלקחת את זה אישית.
אדם שמתלהם בויכוח פוליטי, כי משהו מפעיל אותו שם רגשית, אני מסמנת לי לא לדבר איתו על פוליטיקה.
במקום להיפגע כל פעם מחדש מהטון שלו בנושא.
אדם שמנצל שיתוף ששיתפתי לרעתי, או מעיר לי , ו*לי* זה חופר ולא מתאים, אסמן לי לשתף אותו פחות.במקום להיפגע.
לקחת את זה לכיוון אחר.
לא אמרתי שהיא חולת נפש.
אמרתי שיכולות להיות מגוון סיבות מחולי נפש ועד היסטוריה אישית שגורמת לה להתנהל ככה (בדיוק כמו כל אחד מאיתנו) ולהגדיר את זה במשבצת שבעייתית לי זה עוזר ויגרום לי להתנהל מולה אחרת ולא להיפגע בכל פעם מחדש.
היא כותבת יפה ואת מגיבה בהתלהמות.
כתבת עליה שהיא שיפוטית, בשיא השיפוטיות..
המושג של חולי הנפש קיים בכל בן אדם בתחום שונה, ותפקידנו להביא את הנפש אל דרך האמצע. אז אם למשל לי יש "מחלת נפש" בתחום הריצוי, אצל חמותי זה חולי הנפש של השליטה. לא כל משהו נפשי חייב להיות במשמעות של פסיכיאטר, וכן חמותי חורגת מגבולות הנורמה בהמון דברים ואני אומרת את זה בתור בן אדם שכלי שבאמת אוהב אותה ורואה אותה כמכלול ולא ממקום של חלילה שנאה או רגש מהבטן
לבחירת מילים יש משמעות.ואני הגבתי כמו שהגבתי כי יש כאן בפורום יד קלה מאוד להדביק כל מיני מצבים רגשיים והפרעות ומחלות לחמות..יש גם הדלים של תרבות.יש תרבויות שחס וחלילה להתערב, להעיר...ויש תרבויות שזה מובנה ושורשי.יש עדות שהחמות תבוא למקווה עם עם הכלה לפני החתונה ההקול תרועה וצלצולים ותספר לכל העיר, ויש כאלה שחושבות שזה ענין פרטי ואינטימי, והכלה הולכת רק עם אמא שלה או חברה..זו רק דוגמא.גם חשיבות האוכל והנקיון שונה בין העדות, ועוד ועוד...אפשר להגיד-קשה לי עם האופי של חמותי, היא חסרת טקט וכו... היא מאתגרת אותי... אבל להחליט שהיא סובלת מלקות? זו לא במקום.
סובלת מלקות, אני שומרת על כבודה ולא אפרט פה אבל אחת הדוגמאות שהבאתי מקודם היא שרב ייעץ לבתה לתפוס ממנה מרחק כי פגעה להם בשלום הבית. זה לא עניין תרבותי, אדם שמתערב כדי כדי הרס חיי נישואין של ילדיו זו לקות לכל דבר . ואין לי אינטרס אישי למהר להדביק לה לקויות, חיי היו יפים יותר (וכנראה גם חייה) אם לא הייתה לה את לקות השליטה
את עברת כברת דרך בתור כלה צעירה ביחסים עם חמותך, היום את מעיניים אחרות. אבל מטבע הדברים שבנות שמחפשות מפלט בפורום רוצות את קול ההזדהות בין יתר העצות, מבחינתי זה או לפרוק פה או לריב עם בעלי או לענות לה, בוחרת לספוג ממנה בשקט ולהתנחם בעצות הפורום
שזה ששתקתי ולא הצבתי גבול איפה שצריך , גרם לי לחזור עם בטן ככ מלאה מהשבת הזו!!
הפה שלי מלא פצעים-
כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-
כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער
תנסי חלב עיזים
אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.
ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.
לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?
לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)
יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?
תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...
הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️
כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.
רפואה שלמה♥️
אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה
כמו שצריך. תרגישי טוב!
שאמור לעזור לפצעים בפה…
החלמה מהירה!!
אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו
לילדים שלי נמאס מעוף…
מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).
חוץ משניצל וחמין 🙏
אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם
או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).
אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז
טורטיות יותר טעים
מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים
מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.
כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח
מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים
מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.
מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.
לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,
מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.
באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.
לשובע
חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה
ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית
יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.
כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)
וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.
אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות
לק"י
אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.
וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.
ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.
ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.
2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.
בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.
ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....
(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).
עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית
בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)
וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈
בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻
קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅
והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים
והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.
כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.
לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.
אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב
ההחלמה היתה קשה קשה קשה
מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.
השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה
מה היה ב2 הלידות האחרות?
יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.
הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת
שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..
קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא
מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק
במיוחד אם זה מחמיר
ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2
לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול
בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו
לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל
כאב בסדר הזה
תפרים
הנקה
צירים ולידה
בכל הלידות אני יולדת על הגב.
חלק עם אפידורל חלק בלי….
הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.
מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.
לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.
חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?
לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.
שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️
שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות
והיו לי לידות טובות.
הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.
ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר
לק"י
יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.
לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה
ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.
אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,
בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה
בלי להיות היסטריים.
כמה שבועות אחרי הפלה.
כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.
יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.
לא היה גבול לאושר.
כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.
אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..
חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.
ואז, זה נגמר.
אז יש את הצער הגדול.
אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.
אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.
כואב לי כל כך.
בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,
מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.
האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,
הצדדים,
מקדימה- שיפולי הבטן.
יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.
אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים
ואילו הכאבים באגן חדשים.
למי לפנות?
כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.
בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.
מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?
קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..
תודה מראש..
מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת
חיבוק♥️ תרגישי טוב!
ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,
והבטא כבר מאופסת..
מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף
אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח
אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק
אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב
בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים
החכמתי. תודה
יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?
אני סבלתי מזה כמה פעמים
ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה
השאלה שלי- איך עולים על זה?
אני בלי חום.
אם מרגיש כואב או אי נעימות.
זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד
אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...
יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....
גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.
ולמרות זאת החולשה המשיכה.
לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;
חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..
יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...
וכן לאמר...
יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.
העיסוי חיצוני כמובן
נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.
בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!
(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(
ממש משתתפת בצערך.
הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.
בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.
אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.
אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה
רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.
יותר בתחום של ספורט קיצבי.
כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.
אבל מוכנה לנסות.
אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..
ותודה!
תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.
מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.
ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.
אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).
אשמח להמלצה בפרטי.
אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.
תודה!
ועל התמיכה.
זה נותן כח..
שהשם יברך אתכן בטוב!
אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?
כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...
ליל שבת
סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח
דגים -50 שח
מרק קובות ביתי 30 שח
שבת בבוקר
בשר 80 שח
ממולאים או אורז עם עוף 50 שח
סעודה שלישית סלטים
מלבד זאת חלות 50 שח
עוגות ופיצוחים וחטיפים 80
התחילו לי בימים האחרונים
זה לא מרגיש צירים
לאורך היום פשוט כואב ממש
מה זה? מרגישה כמו לפני מחזור
אולי עוד לא כאלה שממש מובילים ללידה
אבל הרחם מתחיל לפעול
אבל אולי הפעם זה מרגיש אחרת?
כאילו זה לא ברור כמו ציר- התחלה אמצע סוף..
השאלה אם זה יכול לקחת גם שבוע עד שיתפתח משהו
כי ממש מתלבטת על שבת בקצב הזה
זה לפחות סימן טוב? אם זה מה שיעזור לו להתבסס אז באהבה
לא יןדעת באיזה רמה וכמה רציניים..
תשתי הרבה ותהיי במנוחה..
הכל נורא כואב, מתרחב, העובר מתבסס באגן , אם זה לא בא בגלים אלא כאב רציף נראה לי קלאסי למצבך. את ממש קרובה לסוףףף
עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות
אוףף
דרך כללית
זה לא מופיע בראשי
אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה
תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה
בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.
את יודעת מה לעשות הלאה?
או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.
ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות
כמה זמן את אחרי איחור?
הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.
עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.
היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.
אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).
היא: שהוא ימות!
ומתפרצת בבכי.
והמחנק עלה לי לגרון.
וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.
ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).
ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.
וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.
איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!
יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔
מניסיון, יש להם כלים טובים!
ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש
וחיבוק גדול♥️♥️
אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)
היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים
זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.
הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶
בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)
ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...
לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.
זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.
כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.
וישר הם שאלו אם אבא מת😔
כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?
נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??
אחד מהם חזר ב"ה
וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו
וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'
ילד בן שלוש🙈🙈
מדהים פשוט
בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.
אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')