כתבת רק על תחום הלימוד

מה עם שאר התחומים הבית ספריים?

יש לילד חברים בכיתה?

מה הוא עושה בהפסקות?

יש אינראקציה טובה עם בני גילו?

הוא יודע לבקש? לשתף?

מקשיב בשיעורים או מפריע??

הולך לתנועת נוער? חוגים? פעילות אחר צהריים?

יוצא לטיולים? פעילויות חברתיות?

הוא ילד שמח?

איך הוא בבית? מזמין חברים? וכו וכו...

אוכל טוב?

ישן טוב?

אם כל שאר התחומים סבבה אצלו והוא מסתדר וטוב לו בחיים

הייתי שמה בצד את הלימודים כרגע, שמחה שטוב לילד שלי, אז לא אוהב ללמוד

או שישתנה או שלא. הייתי מבקשת ממנו בקשה לימודית אחת ממוקדת שיעמוד בה (ש"ב במקצוע אחד בלבד בכל יום וכדומה...)

אם המצב הכללי לט טוב בנוסף לתחום הלימודי- פה כבר הייתי פונה לעזרה, ליווי, הדרכה, יועצת בית ספר, דואגת לסל לשנה הבאה, כל מה שאפשר.

אבל שוב, אם זה רק הלימודים, להתמקד בדבר אחד ספציפי שתחליטו ביחד (ואפשר כל הזמן להוסיף עוד אתגר לימודי קטן)

ומשם לסמוך עליו ולא לחפור לו.

אגב, לא ציינת באיזו כיתה הוא? מנחשת ש ז'? ח'? לפי הציפיה?

נשמע שהוא בוגר ומבין שלא רוצה רטלין, לא לכולם זה עושה טוב, אם הכל טוב לו והוא בסדר בבית ספר, ומקשיב וחברים וכו וכו... אז אני כאמא שלו הייתי רגועה יותר.

האמת שהוא ילד חברותי פלוס פלוס

מעדיף תמיד חברים וטיולים ע"פ לימודים...

אני לא ככ רגילה לזה

וגם לא האופי שלו

לכן קשה ליח עם זה...

איך ילד יעדיף לבלות מאשר להצליח במבחן??

הצלחות לא מדרבנות לימוד?

ולא כדאי לנסות תרופה אחרת?

הרי עכשיו הכל נהיה יותר קשה אבל אחכ זה כבר יהיה מתסכל ואולי יהיה מאוחר מדי?

הוא הבכור שלך נכון?

יש ילדים שאוהבים הצלחות, וההצלחה מדרבנת

ויש ילדים שלא- זה לא מעניין אותם

ויש ילדים שמשלבים, לא מתאבדים על מבחן ו 70 זה סבבה להם.

מבינה שאת ובעלך מצפים לילד מחונן ולמדן, ובפועל זה לא ככה, וזה ממש מלחיץ אתכם.

הוא סה"כ יושב בכיתה ולומד? ילד נעים לזולת? מידות טובות? רגוע? טוב לו בחיים? מתפלל?

אז הייתי נפגשת עם המחנך ומנסה ליצור לו רצף מטרות לימודיות ספציפיות, משהו בקטנה, אבל שירגיש למידה ולאט לאט מחליטים יחד על עוד ועוד מטרה לכבוש בלימודים, הכל בהתאם לקצב שלו ולמה שהוא מצפה מעצמו, כי בסוף צריך ללמוד ולהתקדם גם אם זה לא מעניין אותו, אבל כנראה שהוא צריך קצב אחר, ושאצלו הצלחה זה דווקא במשחק בגול במשחק כדורגל ולא במבחן)

אם הכל זורם איתו טוב, וזה ממש רק עניין הלימודים, לא הייתי כריחה אותו לקחת כדור. (כמובן אם הוא מסוג הילדים שמפריעים בכיתה, לא לומדים, מתפרעים, עושים שטויות מתוך חוסר עניין לימודי- זה כבר משהו אחר).

בעבר הוא אהב ללמוד? פחות אהב חברים וטיולים?

ועכשיו השתנה?

האמת שהוא לא הבכור

הבעיה שלפניו 2 שלומדים

אחד גם לא כשרוני כמוהו... ובכא מתאמץ מאוד

ורוב המורים מפרגנים לו מעבר גם בגלל שרואים את ההשקעה

כן ילד רגוע... אבל יושב לי שבנא שיש לו בעית קשה צריך להיות מטופל לא?

ומה זה רצף מטרות לימודיות? כמו מה?

ובטח שלא משדרות לו את זה.

ולא משדרת לו שאני כועסת כי קיבל 50 במבחן

והייתי משוחחת גם עם המחנך שקראתי בכמה הודעות פה שכתבת שהוא מאוכזב שלא למד ומהציון.

הייתי מציעה לשים פחות דגש על הלימודים, יותר על החברתי וןההתנהגותי

מבינה שהוא ילד מוכשר- תעצימי את זה

ילד נבון וחברותי- להעצים, גם בכיתה וגם בשיח עם המחנך והצוות.

לתת לו תפקידים

לפרגן לשים רגע את הלימודים בצד.

ואז לאט לאט-

רצף מטרות לימודיות- להציב יחד עם המחנך (בהתחלה בלי הילד), מטרה אחת ממוקדת וקטנה בפן הלימודי ולצד זה פירגונים, העצמה ורק משפטים חיוביים במה שהוא טוב.

לאט לאט להוסיף עוד מטרה לימודית, יחד איתו, ולא להפסיק לפרגן ולהעצים ולהגדיל ולתת תפקידים חשובים ושהמחנך יפסיק מהר לומר לכם על התפקוד הלימודי הלקוי ואתם תפסיקו "לכעוס" על התפקוד שלו.

מאמינה שזה יגיע מתוך שלא לשמה...

טיפין טיפין

בהדרגה בטוחה ויציבה

אי אפשר לצפות ממנו עכשיו לבצע מטלות לימודיות וכדומה.

עם הזמן לעקוב, לראות , עין מקצועית- האם באמת הכרחי להביא לו רטלין?

לא נראה שזה המצב כרגע

כרגע הוא צריך כדור העצמה במה שהוא טוב בו- תתחילו בזה

אבל כל מה שאת כותבת נשמע הגיוני לגמרי ולא קשור בכלל לקשב וריכוז או לריטלין. האמת שאני לא מכירה הרבה ילדים שיעדיפו ללמוד במבחן מאשר לבלות ולעשות משהו שהם נהנים ממנו.

כמה תכלס הילד מקבל במבחנים וכזה? כי אם הוא מקבל ציונים סבירים (נניח סביבות 80) זה הגיוני לגמרי שהוא יעדיף לקבל ציון סביר ולא להשקיע הרבה ולקבל ציון טוב יותר.

מה שתכלס לדעתי כדאי לעשות זה לשחרר לגמרי. אין לכם איך ללמוד במקומו, וממה שאת כותבת נשמע שהנסיונות לעודד אותו ללמוד רק יצרו לו התנגדות ללמידה. תנו לו לקחת אחריות על הלמידה של עצמו, וזאת בחירה שלו עד כמה להשקיע ואם להתאכזב מהציונים שהוא מקבל או לשמוח איתם.

רגילה מה2 לפניו שמבחן זה מבחן

ואם צריך ללמוד אז לומדים, כל אחד כמה שצריך

אז מה זא ילדים תמיד יעדיפו לעשות משהו שהם נהנים?

לכולם יותר נחמד אבל אם יש מבחן אז לומדים ואחכ נהנים לא?

ולא להפך...

פה זה פשוט עובר לידו...

לא מענין אותו כהוא זה

ולגורור אותו ללמוד זה משימה מאוד קשה

וגם בסוף נגמר לרוב בלא כלום

אני לא חושבת שרוב הילדים ישבו ללמוד כמה שצריך למבחן ורק אחרי זה ילכו לעשות משהו כיף, בטח אם זה ילד עם יכולות שיכול לקבל ציון סביר גם אם לא ילמד.

יכולה להגיד לך מהניסיון שלי בתור מישהי עם יכולות והפרעת קשב- אף פעם לא למדתי למבחנים, לא ראיתי שום עניין ללמוד שעה מבחינתי מיותרת בשביל עוד 10-15 נקודות במבחן. גם לבגרויות למדתי די את המינימום האפשרי. וכשאמא שלי ניסתה לשכנע אותי ללמוד יותר זה רק גרם לי להפסיק לשתף אותה במתי יש לי מבחנים כדי שלא תחפור לי על זה. והאמת שגם בדיעבד לא הייתי משנה משהו, אני חושבת שיכולות למידה הציונים זה חשוב אבל רק עד גבול מאוד מסוים ולהעכיר את הקשר עם הילד שלכם הוא בעיני הרבה מעבר לגבול הזה...

אז למה כן יש ילדים שלומדים וילדים שלא?...

סתם מענין...

ואם היית לוקחת תרופה שתעזור לך ללמוד את חושבת שזה כן היה עוזר לך ללמוד עוד?

או שזו החלטה שהחלטת שמספיק לך?

הבעיה שאם הוא לא מצליח והמורה אומר לנו כמה מאוכזב זה גם מעכיר לנו את היחסים איתו...

ולכן אני מאוד מבולבלת עד כמה לשכנע אותו ללמוד/ לקחת תרוםה שתעזור לו אם צריך...

שרגע יהיה עם קצת יותר חמלה.. מגיע למורה לדעת וגם לילד שקצת יותר יבינו אותו, את המקום שלו., לדעתי.

לגבי כדור, אני לקחתי ריטלין - התחושה באמת לא נעימה.

אטנט היה לי מעולה, לא ממש מתמידה, לוקחת רק בתקופות עמוסות שחייבת קשב מלא. אצלי אין תופעות לוואי.

ויש תחושה מגניבה שאני פשוט רוצה לשבת ולעבוד עוד ועוד ועוד.

אבל - זה חייב להגיע עם תחום עניין שרוצה ללמוד אותו.. קצת לא פר לתת כדור ולהכריח אותו לעשות איתו רק דברים ששונא לעשות.

הכדור יכול לעזור לו לאהוב את הלמידה.

קחי דוגמה - את רוצה לשבת לאכול פלאפל, וכל ביס משהו מחרפן אותך, מושך לך את הפיתה ואת ממש רוצה למשוך אותו חזרה אלייך וסופסוף לאכול. תרצי להמשיך לאכול אחרי כל זה?

זו התחושה שלי - אני רוצה לעבוד, אבל קשה לי. כל רגע המחשבות שלי במקום אחר.

כשאני בלי כדור אני מגדירה לעצמי זמן למשימה, עד שעה מסויממת או עד סיום מטלה אני לא XXXX, רק בסיום סעיף כלשהו אני קמה לאכול וכו

זה יכול לעזור לו אולי בלמידה למבחן, לומדים דף אחד והולכים לשחק, דף נוסף ויוצאים לרכב וכו

נ.ב. דיעה אישית, לא תורה מסיני. לא לוקחת אחריות.

אופי, חינוך, כמה השקעה נדרשת מול כמה התוצאה שווה. בכללי אני חושבת שכשמפעילים לחץ בכיוון מסוים הצד השני הרבה פעמים מפעיל התנגדות. ולהגיד אכזבה מילד זה אף פעם לא הדרך הנכונה לחנך לדעתי.

היה תקופה שניסיתי ריטלין, עזר ליכולות ההקשבה אבל לא למוטיבציה כי באמת לא ראיתי עניין להשקיע. וכמו שכתבתי אני עד היום לא חושבת שהיה לי עניין להשקיע יותר, למרות שהן יכולתי לקבל ציונים הרבה יותר טובים.

אני גם חושבת שלנסות לשכנע זה מה שניסיתם עד היום ולא דווקא עבד, אולי כדאי לשנות גישה. להחליט ולהגיד גם למורה וגם לילד שהלימודים הם באחריותו של הילד, אם הוא רוצה עזרה אז בשמחה ואם לא אז לא. ולא להתאכזב אם התוצאות לא דווקא מתאימות למה שציפיתם.

אבל כמובן שאני כותבת מתוך החוויה האישית שלי ולא דווקא שזה המקרה פה, אז אני מציעה גישה ותחליטי אם מתאים לכם או לא🙂

ולמוטיבציה פנימית.

ממש לא הייתי דוחפת ילד לקחת כדור אם הוא לא מעוניין בזה וזה גם לא יעזור כי הוא יכול לעשות כאילו הוא לוקח ולא לקחת.

בסוף זה החיים שלו וההחלטות שלו. בתור אמא אפשר להדריך ולכוון אבל אי אפשר לעשות במקומו ולכן הייתי מתעסקת בעיקר במוטיבציה.

אם תהיה לו מוטיבציה ורצון אולי מעצמו הוא יחליט לנסות סוג אחר של תרופה.

אם לא - א. גם התרופה לא תעזור ב. מה תעשי אם הוא לא ייקח? או שיגיד שלקח אבל יזרוק לפח?

אם את אומרת שהוא מוכשר, הוא יוכל גם להשלים את החומר הנלמד בעתיד כשירצה (אגב, אולי חלק ממה שמפריע לו זה שבכיתה הרבה פעמים מורחים את הזמן...)

הייתי מתמקדת בעיקר בקשר

אין לי ניסיון בכלל עם ילדים בגי כזה, או קושי כזה.

יכולה להגיד לך על עצמי - כשהייתי ביסודי גם לא היה לי שום עניין וחשק ללמוד.

אהבתי רק מקצועות מסויימים ובכל השאר נכשלתי.

אני זוכרת את היום הזה שבו אמא שלי ישבה איתי לשיחה, והסבירה לי שאלה הם חיי. אם אחליט להשקיע, אצליח. אם לא, אעבוד בתור ___.

התחלנו עם מבצעים. המבצע הראשון היה להביא 80 במספר מבחנים, התמורה - סידור לבת מצווה עם כריכה בהתאמה אישית במקום כריכה קרם שהיה לכולן (משהו שהיה מאוד יקר ומגניב באותם שנים חח).

לאחר מכן מבצע על עוד איזה מתנה, כל תקופת מבחנים מחדש.

אני לא יודעת מה הגישה החינוכית בעניין מבצעים, לי זה העלה את המוטיבציה.

אני ממש מעריכה היום את אמא שלי על הצעד הזה, הייתי חייבת את האיפוס כדי להבין שיש פה בעיה ואני חייבת לקחת אחריות עליה.

לא אשקר, עד היום - אני שונאת לשבת להקשיב וללמוד. קשה לי ברמות. אני עם קשיי קשב מאבדת עניין ברגע.

האם יש תחום כלשהו שהילד כן אוהב? אני נגיד ממש אהבתי מקצוע מסוים, הוצאתי בו תמיד 100 והמשכתי לימודים בכיוון.

הלוואי וכבר בילדות היתי יכולה לתקתק חוגים בתחום.

בנוסף למבצעים וההצלחה שלך שהגיעה ב"ה, לקחת גם כדורי קשב?

או בלי הכדורים הצלחת בסוף?

מעניין...

אני עם תרופות קשב רק לאחרונה, בשביל העבודה

התבוננות עצמית ואישית, שלכם מול עצמכם.

הכי טבעי להורה לרצות שהילד שלו יהיה דומה לו (ולאחים שלו, לפעמים). הכי קל לגדל ילד שדומה לך ושדרכו בחיים דומה לשלך.

הכי קל - אבל לא מגדל.

והילדים שלנו, שאמנם אנחנו מגדלים אותם, מעניקים לנו הזדמנות מיוחדת לגדול בעצמנו. להבין שלא הכול בחיים הולך בדרך שאנחנו רוצים. להבין שיש סוגים שונים של אנשים בחיים, וצריך להסתדר איתם ולאהוב אותם. במיוחד אם הם הילדים שלנו.

אז כן, הוא אולי לא אוהב ללמוד, ואולי באמת יש לו קושי שמונע ממנו להצליח ללמוד למרות שהוא מוכשר.

אבל זה לא משנה את העובדה שהוא הילד שלכם, האהוב והמתוק, שצריך תמיכה בדרך החיים שהוא בוחר לעצמו.

ובעיקר - צריך להסתכל על נקודות החוזק שלו בחיים (ונשמע שיש לו כאלה) ולהעצים אותן.

זה לא קל בכלל ועלול להזמין חיכוכים... אבל זו עבודת חיים...

(כותבת את זה ממקום לגמרי-לגמרי מזדהה❤️ גם אני בעבודת החיים הזו עכשיו...)

מקוה מאוד מאוד שהוא לא מרגיש שלא אוהבים אותו

למרות שאנחנו מבקשים ממנו ללמוד

כהורים אני מודה שאני הרבה חותר משחררת ובעלי פחות...

וזה החשש שלי גם

הבעיה ישיש לי עוד חשש

ולא יודעת מה מוצדק יותר

ואיך לאזן בין שתי החששות

שבעצם לא לתת לו את "הטיפול" שהוא צריך

זה להזניח את הבעיה ששאולי יש לו והיא צריכה מענה

חוששת שכשיהיה גדול יגיד לי אבל למה בעצם לא טיפלתם...

יש לכם איש מקצוע אמין וקשוב להתייעץ איתו?

נשמע שגם הדרכת הורים תוכל לעזור לכם. (גם לנו היא עוזרת מאוד)

ואיזה הדרכת הורים מומלצת?

איפה מוצאים?

הוא ידע לתת לכם הדרכה רגישה ומבינה, לכם בתור הורים?

באיזה תחום הדרכה?

הוא נוירולוג

נתן תרופה , עודד שמדובר בילד מוכשר שיקפיץ אותו בכמה רמות

וזהו

אחכ גם הקשיב והחליף תרופה

זה לא רופא להדרכות הורים

נראה לי שבאמת כדאי לך ללכת לפי ההמלצה של @אפונה - ואולי אפילו ללכת להדרכה אצלה, כי למיטב ידיעתי יש לה גם ניסיון עם קשיי קשב.

אני אהיה בוטה

ילד זה לא מכונה, אם משהו לא עובד לא הולכים לטכנאי שיתקן את התקלה.

יש לכם ילד שלא מעוניין לעשות את מה שאתם רוצים שהוא יעשה.

כל דרך שבה תנסו "לתקן" את הבעיה ולגרום לו ללמוד בכל זאת -

לתת תרופה

לעשות מבצע

להטיל סנקציות

לכעוס

יכולות להחמיר את המצב.

אתם צריכים קודם כל להבין מה קורה עם הילד שלכם.

תגידי שניסיתם והוא לא שיתף פעולה. ושזה ממש לא משנה עכשיו כי תמיד אפשר להתחיל מחדש ואתם פה כדי לעזור במה שאפשר.

וזהו.

יש 3 שותפים לאדם. והשותף הרביעי זה הוא עצמו..

בתור הורים יש חובת השתדלות אבל איפשהוא היא נגמרת ואחר כך זה רק תפילות..

ונשמע שיש לכם הרבה סימני שאלה לגביו

התנהגויות שלא ברור ממה הן נובעות,

ומצד שני כל מיני אקסיומות שאתם מתייחסים אליהן כאמת מוחלטת ובעיני מזמינות בירור נוסף.

וביניהם יש נושאים שאתם לא רואים עין בעין.

הייתי הולכת להדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית-התפתחותית כדי לעשות סדר ולהבין קודם כל מה אתם רואים מול העיניים ואחר כך איך אפשר לעזור לו.

יש ילדים שלא מעניין אותם לימודים וכשגדלים, בוחרים מקצוע ולוקחים את עצמם בידיים- עושים מכינה כדי להשלים את מה שצריך כדי להתקבל, ולוקחים כדורים אם זה מה שצריך כדי להצליח. אני מכירה כמה כאלו.

והיום, עם התפתחות הבינה המלאכותית, שמעתי שמשערים שכישורים חברתיים- רגשיים יהיו יותר משמעותיים בעולם העבודה מאשר ידע או כישורים אקדמאים.

ועדיין ממש מבינה את הקושי כרגע כשהוא במסגרת בית ספר עם ציפיות מסוימות מהילד והוא לא מעוניין לעמוד בהם. זה באמת מורכב מאוד. חיבוק!!❤️

והאמת עד שהמורה לא אמר לא הרגשתי מאוכזבת

זרמתי

כמו שאמרתי בעלי פחות

ניסה שוב ושוב

ולא בצעקות

יותר בתחנונים

שלדעתי זה גם גרוע

המורה שידר וגם אמר בפירוש שהוא מאוכזב כי הוא יכול בפירוש להצליח פי כמה

הוא זה שדחף אותנו כן לנסות לעשות שינוי...

אבל אולי זה לא נכון

וצריך לשחרר

השאלה גם עד כמה או בכלל וזהו...

מצד אחד מה שבאמת חשוב זה כישורי החיים והחותם הרגשי שתתנו לו עכשיו.

מצד שני הוא עכשיו במסגרת שבאה אליו עם ציפיות

איזה ילד מעניין אותו חילוק ארוך?

למדתי קצת בשיעורים שאהבתי את המורות או את המקצוע. רוב השיעורים סתם ציירתי לעצמי, בהרבה גם הפרעתי..

הוצאתי ציונים סבירים. 70-90

אמא שלי לא חפרה לי יותר מידי, אולי מידי פעם אחרי אסיפות הורים..

היא כן שמה הרבה דגש על ללכת לבית ספר, אבל בחיים לא התעקשה איתי על להכין שיעורי בית.

אלף פעמים שמעתי מהמורות (במיוחד בתיכון) "מה יהיה איתך?" "את רוצה ללעבוד בציפורניים?" "את מסוגלת הרבה יותר" אבל פשוט לא עניין אותי הלימודים.

עברתי את הבגרויות, באחת אפילו קיבלתי 57..

וזהו. אני מבוגר נורמלי, יודעת לקחת אחריות, מפותחת עם עבודה (שאני אוהבת) במקצוע טיפולי. הציונים מהיסודי ומהתיכון לא משפיעים לי ולו בטיפה על החיים, אז ממש טוב שלא השקעתי בהם.

מה כן הייתי שמה לב- הוא מקבל ציונים סבירים או שהוא נמנע כי הוא חווה שם חוסר הצלחה?

איך המצב החברתי שלו? כיף לו בבית ספר מבחינה חברתית?

יש לו דברים אחרים שהוא אוהב לעשות?

כשהוא עושה דברים שהוא אוהב הוא משקיע בהם? אפשר לעזור לו לפתח אותם, ללמד אותו להשקיע בדברים.

יש לו תחומי אחריות משלו?

אולי כדאי לשנות "ילד שלא רוצה ללמוד... במקום ילד שלא אוהב...

הציונים שלו יחסית לזה שהוא לומד בכלל

אבל זה בגלל הכשרון ,

למה בעצם שיחווה חוסר הצלחה אם לא לומד?

מנסה לחשוב על תחומי אחריות משלו

לדעתי אין לו חוץ מלימודים...

הוא כן ילד שעוזר בבית אם מבקשים ממנו..

מצב מצוין חברתית

אוהב בעיקר להיות במגרש ולבלות

הקטע שגם המורה הזה וגם אלו שלפניו מיד קלטו שמדובר בילד מוצלח וכשרוני

ולכן אולי האכזבה?

זה לא שמישהו אמר עליו שהוא לא מוצלח.. להפך התפלאתי שבדגישו שמוצלח אבל...

ההורה והמורה אמורים לשלב ידיים כדי לאפשר לתלמיד ללמוד.

לפעמים יש בלבול כזה שנדמה שההורה צריך לגרום לתלמיד להתנהג כך שהמורה יהיה מרוצה.

אבל זה לא נכון

המורה כבודו במקומו מונח, במיוחד אם הילד לא מפריע לאף אחד שיתמודד עם האכזבה שלו.

אתם ההורים צריכים לחצוץ לפעמים בין הצוות לבין הילד שלכם

כי רק אתם ההורים שלו, רק לכם יכולה להיות ראיה מערכתית, מה קורה בחיים שלו כרגע.

אם ילד שלי לא פנוי ומעוניין ללמוד הדבר האחרון שמעניין אותי כאמא זה שהמורה שלו מאוכזב.

ילדים לא אמורים לספק את החלומות של אף אחד אחר

אני כן בעד להכווין ילדים שיש להם כשרונות לימודיים ללמוד ולנצל אותם, אבל כשילד בוחר שלא זה שלו, זה לא שלנו ולא של המורים שלו

אני לא משתמשת בטרמינולוגיה של אכזבה מתלמידות, נכון שאני שואפת לגרום להן למצות את הפוטנציאל הלימודי, אבל מי שבוחר שלא- זה שלה, והיא לא מאכזבת אותי. חשוב לי לשדר להן במקביל שאני מאמינה בהן, שהן מסוגלות, שהן יכולות ללמוד ולהצליח. ואני מדברת איתן הרבה על זה ששום בחירה עכשווית לא אמורה לקבע אותן על מסלול מסויים, ובהמשך החיים הן יכולות לבחור אחרת ולהשלים

במיוחד שבהפרעות קשב וריכוז יש קושי גדול מאוד להתרכז במה שלא מעניין, ולכן אצל ילדי קשב וריכוז מאוד נפוץ שלמרות שהיכולת קיימת בפוטנציאל- הם לא מצליחים להביא את זה לידי ביטוי

אבל בהמשך החיים הן יכולות לבחור מה ללמוד, ולא יהיו מחוייבות לתכנית הלימודים של משרד החינוך

כרגע כדורים זה פתרון עם חסרונות, וילד שהתחום החברתי חזק אצלו, שיש לו הרבה אנרגיות ותשובות חיים, לא בא לו לקחת ריטלין כי זה פוגע לו בדברים שהוא אוהב

אבל אם הוא יצטרך את זה בהמשך החיים- הוא יוכל לחזור לזה תמיד

וכל עוד הוא בוחר שלא- זה שלו.

במקביל ממליצה לנסות לחפש תחומי עניין שלו ולעודד אותו להשקיע בהם (לא רק בתחום החברתי), שכן תהיה לו למידה כלשהי בחיים.

כלי נגינה, משהו באומנות, לפעמים קורס במחשבים, כשאנשי קשב מתעניינים במשהו הם מסוגלים להיות בו מאוד מאוד טובים

במערכת בחינוך הזאת.

לפני שאתם מחפשים פתרונות בשבילו, לדעתי תשנו גישה.

דבר ראשון תטילו ספק במערכת החינוך, במיוחד בדור של היום, היא לא מתאימה לרוב הילדים, היא מדכאת סקרנות טבעית והיא כבר מזמן לא מדד להצלחה בחיים.

לעומת זאת, אהבה ללא תנאי, ראיית הטוב בילד ועידוד היכולות שכן קימות אצלו - הם מדד מוחץ להצלחה בחיים.

והחלק השני הוא לגמרי בידיים שלכם.

הוא רק בכיתה ו', הלימודים כרגע לא רלוונטיים לכלום, חווית הכישלון שמשדרים לו רלוונטית להצלחת החיים שלו הרבה יותר.

יש מקצוע אחד שהוא כן טוב בו? תחום אחר? תגרמו לו להיות כוכב שם, תשלחו אותו לחוג, תאירו בזרקור את מה שהוא כן טוב בו.

שיטת המקל, האיומים והאכזבות כבר לא עובדות על ילדים בדור שלנו, רק עושים נזק, גם ההשוואות לילדים האחרים.

אני בטוחה שאת מוצאת בו המון אור בתחומים אחרים, תתמקדו שם, תנו לו להרגיש מוצלח והוא יהיה מוצלח.

ואל תתרגשו מהדברים של המורה, הוא כפוף למערכת מיושנת ותבניתית שכל מי שלא נכנס לתוכה, מאכזב.

הילד הזה יכול להיות מוצלח מאוד, בתחומו.

הבעיה לדעתי אצל בעלך מחילה

לא הבנתי מה הלחץ

אז המורה מאוכזב, ביג דיל. שינמיך ציפיות.

זה מורה חדש? נשמע מאוד מקובע מחשבתית

יש ילדים מאוד מוכשרים שלא אוהבים ללמוד בדרך הרגילה של מע החינוך. אני למשל גם לא התחברתי ועדיין הצטיינתי. היבטוריה למדתי מקריאה בויקיפדיה ומצפייה בדוקומנטרי..מי זוכר מה היה בביהס?

היום חווית הלימודים לא מותאמת והיא גם לא חוויה בכלל לרוב

תאמיני לי אם הילד שלך ירצה ילמד אנגלית גם בלי המורה. היום מספיק שהם חשופים קצת לאיזה משחק מחשב מעניין והם יתחילו להרעץ תרגום ולבדוק מה כל מילה אומרת וכו

לדעתי שחררו ממנו לחץ כי זה הנזק הכי גדול שיכול להיגרם לו, וזה מולכם. זה הכי גרוע שיכול להיות. לא חוסר לימוד אינטנסיבי במקצוע x

אין צורך לתקן את הילד. הגישה שלכם (של בעלך) נוקשה מדי כלפיו.

רק צריך את המסגרת המתאימה.

מסכימה עם בעלך לקדם אותו מחוץ למסגרת הכיתה,

אבל כן צריך לדעת מתי לדחוף ומתי להרפות.

האם הבן שלך אוהב משחקי מחשב?

אפשר בקלוד לעשות דברים מטורפים שיעזרו לו להשתפר וללמוד. (יש מלא תוכנות משחקיות ללימודים בלי קשר, אבל אם רוצים לעשות משהו מיוחד יותר גם אפשר)

הבת שלי למשל לומדת מסיכומים עם צבעים

(צבע למקומות, צבע לדמויות, צבע לחפצים וכד')

הכל עם הקלוד

ואז יש סיכום של כל המילות מפתח לפי צבעים

ואז יש משחקים והשלמות משפטים ולגרור רצף אירועים, והלחנו שירים בסונו

זה ממש עוזר לה ללמוד, ועשיתי לה את זה בלי שיש לי רקע מיוחד. אם לבעלך יש סבלנות וזה חשוב לו, זה עולם

תעזבו את החוברות לדעתי.

צריך להוריד אפליקציה של קלוד?

תפילת ראש חודש עם הלל מוסף, אם יש לי אפשרות.

לא יותר מידי.

נוהגים לא לגזור ציפורניים.

קבוע בראש חודש אני נזכרת שצריך לגזור ציפורניים לילדים, ואז בעלי מזכיר לי שראש חודש.

לק"י

נראה לי שסריגה/ תפירה

זה מה שבעלי נוהג.

כי לא חטאו בחטא העגל

הלכה ז - מנהג נשים בהימנעות ממלאכה בראש חודש | פרק א - ראש חודש | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

לא על אי עשיית מלאכה לנשים.

בערך על מה זה עומד

תודה רבה על הפירוט🙏🙏

המנהג שלא לגזור ציפורניים בראש חודש מקורו בצוואת רבי יהודה החסיד, אחד מחכמי אשכנז שחי לפני כ־800 שנה.

בצוואתו, בסעיף מ"ח, הוא כתב:

> "לא יגלח אדם לא הראש ולא הזקן בראש חודש, וכן לא יטול הציפורניים בראש חודש".

אבל למה?

ההימנעות היא משום חשש סכנה, כלומר אזהרה שנמסרה בצוואתו של רבי יהודה החסיד. לא מדובר באיסור שמופיע בתורה או בגמרא, ואין לנו הסבר חד-משמעי לסיבת החשש. לימודי יהדות באור החסידות +1

האם זה מחייב את כולם?

* יש קהילות ומנהגים, בעיקר בקרב חלק מהאשכנזים והחסידים, שמקפידים שלא לגזור.

* מנהג הספרדים הוא בדרך כלל להקל ולגזור ציפורניים גם בראש חודש.

* מעיקר הדין אין איסור הלכתי מוסכם לגזור ציפורניים בראש חודש. אתר ישיבה +2

אגב, יש הבדל בין גזיזת ציפורניים לתספורת, ויש פוסקים שמחמירים בתספורת יותר מאשר בציפורניים.

כלומר, זו הנהגה שמקורה בצוואת רבי יהודה החסיד ולא איסור כללי לכל עם ישראל. ❤️

משתדלת להגיד הלל

אם זוכרת לא לכבס 😅

אם מצליחה אז ארוחה קצת יותר חגיגית ומושקעת מהרגיל (בתור ילדה זה היה אצלנו יום של צ'יפס ונקניקיות שאהבנו ממש, מקווה להצליח ליצור איזושהי מסורת כזאת גם בבית שלי)

וופל בלגי/ בלינצס.

אתמול הכנתי סופגניות היתה ממש חגיגה

מעדנים מיוחדים (דנונה , מילקי) בשגרה אנחנו לא קונים. רק בראש חודש

ממש מקפידים בזכות בעלי לעשות סעודת ראש חודש בשרית ואם לא בשרי אז חלבי שווה

ההפתעה לילדים

הפתעה טעימה בבוקר- לפעמים משהו מיוחד קנוי ולפעמים מכינה בלינצ'ס או משהו בסגנון..

סעודת ראש חודש- הולכים למסעדה או קונים אוכלים איפשהו בחוץ

לפעמים אם אין זמן לצאת מזמינים משהו טעים לבית

והיו פעמים שהכנתי משהו חגיגי בעצמי

לק"י

פעם פעם הייתי לובשת חולצה לבנה.

בדרך כלל לובשת חולצה לבנה.

נוהגת לא לעשות מלאכות מסויימות- לא מכבסת, סורגת, תופרת... (די דומה למלאכות שלא עושים בתשעת הימים)

למשל בחול המועד לא כותבים או כותבים בשינוי, בחול המועד לא עושים מלאכה שלא לצורך המועד, בראש חודש כולם הולכים לעבודה...

שנשים לא מכבסות

זה מתבטא בזה שבעלי לוחץ על כפתור ההפעלה חחחח

אבל תמיד אני שוכחת ולא שמה לב

ומשתדלים להתפנק באוכל טעים

כי מכונת כביסה זה לא טורח

החכמתי מקישור שהעלו פה

לא תופרת וסורגת,

לגבי כביסה פעם לא הייתי עושה בכלל, היום משתדלת להמעיט (עשיתי על זה התרת נדרים)

'הפתעת ראש חודש'- יכול להיות מעדן (לא אוכלים ברגיל) או משהו טעים אחר

לפעמים ארוחה חגיגית

היום הכנו ארוחת לביבות (וסלט ענק לרענן את כל המטוגן הזה) וקינחנו בשתיה חמה ועוגיה

לפעמים, כשמתאפשר, נוסעים בערב ראש חודש לסיבוב שערים.

ממליצה. מרגש מרגש ומחבר מאוד

וחוץ מזה רק חולצות לבנות לילדים..

והם יכולים מה שרוצים..

המון בריאות ונחת, התאוששות קלה ונעימה!❤️❤️

איזה מרגש. ממש חיכיתי איתך.

מקווה שעבר לך בטוב💓

הרבה נחת והתאוששות קלה

מזל טוב!!

הרבה נחת 💕💕

חיכית לזה כ"כ...

התאוששות קלה ❤️

התאוששות קלה ומלא נחת

תגדלו אותו בנחת

מרגש ממש!! הרבה נחת!

התאוששות מהירה וקלה!

התאוששות קלה ומהירה

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

זה גם תופעה של תחילת הריון.

תחושת זומבי כזה כמו שתיארת נרדמת בלי שליטה

בתחילת הריון אני כן עייפה וחלשה אבל לא כמו עם הכדור...

מבחינת איפה יהיה יותר טוב לתינוק, אז בעיני יחס אישי זה הכי טוב, עכשיו חברה לא מעניינת אותו בכלל, וגם בסוף שנה בגיל שנה הוא לא באמת יצטרך חברה, עוד תינוקת אחת זה נחמד אבל גם רק הוא ומבוגר זה אחלה בגיל הזה.

וגם מנסיון בגיל שנה וחצי כשכבר כן יותר מחפשים חברה היה לבן שלי מושלם עם חבר אחד (שמרתי עליהם יום בשבוע, אז ראיתי מקרוב, הוא ממש לא היה צריך יותר מזה)

וכשיש הרבה פיציים אצל מטפלת אחת אז יש לו פחות מענה, מכורח המציאות ולא כי היא יותר טובה או פחות, פשוט תינוקות בוכים במקביל והמטפלת לא יכולה לטפל בכולם במקביל.

יכול להיות שיקול לטובת המטפלת המנוסה שאולי יש לה נסיון בלהאכיל סרבני בקבוק. וגם העניין הכספי הוא שיקול...

שיהיה החלטות טובות!

עד גיל שנה חברה אחת זה בסדר

יש עם מי לשחק ולא צריך יותר מזה

ויהיה לו שם הרבה יותר יחס אישי

יחס אישי יותר שווה בהחלט את הפער. בכזה גיל חבר אחד זה מספיק בהחלט.

מחיר כפול המטפלת שהתחלתי איתה ולא מתחרטת בכלל

אם כבר מתחרטת שלא השארתי אותו גם השנה.

אם זה חברה שאת מכירה סומכת עליה הייתי הולכת על זה ( ברור שרק אם את יכולה כלכלית וכו' )

פעם ראשונה בערך חודשיים

פעם שניה - חודש

שבוע בהתחלה

לאחרונה היו לי כמה ימים מאוד הורמונליים וטיפה הכתמות, מניחה שזה סוג של מחזור.

בכולם הייתי על הנקה מלאה

והיו רק הכתמות קלות

(התקנתי אחרי מקווה- כך שלא נאסרנו אפילו)

ואז התחילו הכתמות תקופה מסויימת ועבר.

כל התקופה של ההכתמות לא נאסרנו, אבל כן היו פעמים של כמעט בגלל חוסר תשומת לב.

אם נאסרים לדעתי זה הסיפור הגדול עד שמצליחים לטבול כשכל הזמן יש הכתמות.

אקמול זה לא רק לחום. אם תינוק סובל אני בעד לתת, אין סיבה שיסבול סתם.

ויש גם משחה לחניכיים שעוזרת, טיג'ל או ג'נג'יג'ל, לא זוכרת בדיוק.

ולמה לך היום אפשר להביא נשכנים שהיו במקרר או במקפיא או דברים כמו חתיכות של גזר שאפשר לנשוך וזה יקל.

יש לנו משחה אבל היא לא מספיק עוזרת אולי פעם הבאה באמת אתן לה אקמול

ולשים קובית קרח בנגיסון סיליקון (זה ששמים בתוכו פירות)

יש משהו מומלץ? עוד לא יצא לי לקנות כזה

מנסיוני יותר יעיל ויותר נעים לתינוק למצוץ

אם דודה באמת את מכירה אותה ממש? רואה אותה בסיטואציות ממש מעצבנות? רואה איך היא מגיבה? כמה סבלנות יש לה? אם את רואה את כל זה רוב הזמן וסומכת עליה אז הייתי משאירה איתה.

סומכת עליה לגמרי

אבל שוב- בייביסיטר כזה

לאור המצב היום, הייתי שמה אצל בת דודה שאני יודעת שלא תתעלל

מנשים זרות שאינני יודעת מה טיבן

בייביסיטר זה מעולה. היא תשחק איתו, תצא מדי פעם לגינה, תלך איתו לסידורים. תהיה פנויה אליו, תיתן לו מענה בלי לחכות בתור של עוד 4 ילדים.

אני הייתי חותמת על זה בלי להסס

לי בגיל הזה פחות חשובים חוגים ומפגשים וכאלה. ואפילו קצת מרגישה שבמעון לפעמים מגזימים עם הדרישה מהילדים. בעיני תינוקות בגיל הזה יכולים להתפתח מצוין גם בבית עם תיווך מתאים... מה שהכי חשוב לי זה יד חמה אוהבת.

בעיני בגיל שנה וחצי ילד לא צריך חוגים, אם יהיו שם עוד ילדים והוא יקבל יחס אוהב זה ממש מספיק בעיני.

גם שתי מטפלות על 10 ילדים נשמע ממש אחלה, שתי האופציות נשמעות טובות

ש2 האופציות נשמעות טובות

2 מטפלות על 10 (אני מניחה שאם יגיעו עוד ילדים ה יהיה 12)

והגן חדש גדול ומרווח.

והשעות נוחות 7:30-16:00

אצל הבת דודה זה 8:00-15:30 שזה מאתגר אבל אפשרי כי בעלי זמין גם כשהוא עובד

יחס אוהב ומטפלת שהאמא סומכת עליה. אז לגמרי הייתי הולכת על הדודה

זה תינוק קטן ממנו בחודשיים

ועוד תינוקת הרבה יותר קטנה לא יודעת בת כמה

מניחה שבכל מקרה כנראה המעון יותר יקר בגלל החוגים..

הייתי הולכת על בת הדודה, שקט נפשי מובטח

עזר לי מאוד