נשים לא עובדות?-לכאןאנונימית בהו"ל

אתן עושות הכל בבית כולל הכל והבעל עובד?

אני גמורהההההה עם כאבי גב מטורפים

ובעלי-מתעלם .הוא יוצא לתפילות משאיר אותי עם כל הקלחת

עובד עצמאי כך שאין לו שעות מסודרות,יכול לצאת לעבוד גם ב11 ,גם ככה עובד עד הלילה

מרגישה והוא גם אומר את זה מדי פעם

את לא עובדת אין עלייך עול

אבל עליי כ-ל העולם של הבית והילדים וזה לא פחות קשה

מרגישה שצריכה לשתוק כל הזמן כי הוא מביא את הכסף

ולא בקטע אלים כי לא חסר לי כלום ב"ה

פשוט די אני מותשת מזה שאין אפשר לבקש ממנו כלום

בסוף זה דינמיקה ביניכםאיזמרגד1

ומה שצריך להשתנות הוא תוך כדי דיון ביניכם והבנה של מה צריך להשתנות ולמה.

אישית כשהייתי בבית עם הילדים, מהרגע שהוא חזר הביתה מהעבודה הוא היה איתם וגם בעבודות בית התחלקנו 50-50. וכשיצא לו כמה פעמים להישאר בבית עם הילדים הוא אמר שלצאת לעבוד זה קל יותר מלהיות איתם. (אני גם חושבת ככה.)

אני חושבת שתתחילי קודם כל מלאות את כל מה שאת עושה ולכבד את זה, ולהקל על עצמך איך שאפשר. (מיקור חוץ, מכשירים כמו מייבש, שואב שוטף, מדיח, בייביסיטר, חד פעמי, כל מה שאפשר ומתאים לך.) ולפרגן לך כשהוא שומע על כל מה שאת עושה.

בהצלחה!

זה לגמרי לגמרי לא מה שאצלנואנונימית בהו"ל

אני בהלם מהאישה

הוא כל הזמן מתבכיין כמה קשה לו וכמה אני משוחררת

זה מן מניפולציה כזו עליי

אז אולי כדאי לך כן לצאת לעבוד?דיאן ד.

אפילו משרה חלקית בבוקר.

תשקלי את זה מחדש.

אבל עבודה בבית יכולה להיות יותר קשהנעומית

מעבודה בחוץ

במיוחד אם יש ילדים שאיתך בבוקר ולא הולכים למעון.

כן יש לי תינוק איתי בביתאנונימית בהו"ל

תינוק איתך יכול להיות הרבה יותר קשה מלצאת לעבוד!יראת גאולה

אז תתחילי בלהעריך את עצמך שאת עובדת כל כך קשה! ללא הפסקה! ה"בוס" שלך קשוח במיוחד, ולפעמים אפילו לא מאפשר לך לשתות קפה או ללכת לשירותים, נכון?

צריך לעבוד על זה בצורה חכמה, כי התמרמרות, מריבות או ביקורת לא יגרמו לבעלך לשנות את התפיסה שלו ולא את ההתנהלות שלו.

הוא כנראה באמת ובתמים חושב שהוא עושה המון ואת לא.

תראי, אני באמת חושבת שכשבעל מגיע הביתה מהעבודה, הגיוני שהוא צריך קצת לנוח, להתאושש, לשתות משהו... אבל אח''כ כן מצופה שהוא יקח חלק אם אשתו לא מצליחה להחזיק הכל בעצמה (כמו רוב הנשים).

אולי תתחילי בלחשוב מה יקל מעליך - להוציא את הקטן? לקחת בייביסיטר מדי פעם? לקנות מדיח או שואב שוטף?

ואולי באמת את מעדיפה לצאת לעבוד? מה את הכי היית רוצה?

אני עובדת אבל הרבה נשים בסביבה שלי לא עובדותשימושית

מטבע הדברים ככל שהגבר מחוץ הבית יותר שעות העול נופל על האישה שנמצאת יותר בבית (וגם יותר טבעי שהיא תיקח את העול הזה גם כשהיא עובדת )

זה נשמע שבעיקר מה שמפריע ומקשה עלייך זה שרגשית ונפשית הוא לא חולק איתך את העול של גידול ילדים ותחזוקת בית, וזה נראה לי משהו שאת צריכה להנכיח לו.

וחוץ מזה לעשות מיקור חוץ לחלק מהמטלות- מנקה פעם בשבוע, נערה שתבוא לקפל כביסה, לשלוח את הילדים עם בייביסיטר מידי פעם או באופן קבוע.

ולמצוא חברות שנמצאות בבית ולצאת איתן מידי פעם לקניות, להעביר צהריים יחד באחד בתים וכו'.

אתן גרות בארץ?? מאיפה היכולת הכלכלית?מרגול

זה שהגבר מרוויח הון? גרים בפריפריה או מקומות זולים?

לא הבנתיייי

יקר פה ברמות, איך גם משכורת אחת וגם מיקור חוץ

שואלת באמת באמת באמת

שמחה בשבילכן על היכולת

הלוואי שהייתי יכולה שימושית

כמו שכתבתי- אני עובדת, ולא יודעת איך האחרות מצליחות (חוץ מאחת שאני יודעת אבל לא הייתי רוצה להתחלף איתה כי זה לא מסיבה שמחה)

רק יודעת שבפועל הן בבית ולא עובדות, או עובדות ממש בקטנה סוג של להעביר חוג 3 שעות בשבוע

זה כולל הרבה ויתןרים אחרים פה לקצת

אני מוותרת עליהם בשמחה בתמורה להישארות עם הילדים בבית אבל יש לי חברות שאין סיכוי שיוותרו ולכן אצלם שניהם עובדים

ולי אין עזרה מבחוץ ולא מרגישה צורך בזה, עושים הכל בעצמנו ב"ה

אילו ויתורים לדוגמה?הבוקר יעלה

רמת החייםפה לקצת
עבר עריכה על ידי פה לקצת בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 9:01

לא קונים דברים יקרים

ובכלל משתדלים לא לקנות אלא יותר יד 2- בגדים, ריהוט, משחקים

כמובן שאין דירה משלנו

וגם על עצמנו חוסכים יותר מאשר עליהם כמובן

זה לא שאנחנו לא קונים, אבל במה שאפשר לחסוך אז חוסכים

הילדים שלי לא גדלים עם איזה חסך, כשאוספים קלפים אז גם להם יש, יש ממתקים ופינוקים

אבל מסעדה זה פעם בשנה

לא יוצאים לבתי מלון וכאלה

וזה כמובן לחלוטין מבחירה

יש לי אפשרןת לעבוד (למדתי כמה דברים) אבל אני מעדיפה להישאר עם הילדים בבית ולחיות בשכירות ולא לקנות בגדים חדשים מאשר לשים את הילדים שלי במעון שמישהי אחרת תהנה איתם רוב היום....

עריכה:

אנחנו מעדיפים

זאת החלטה משותפת

ברגע שלאחד מאיתנו זה כבר לא יתאים אז נעשה חישוב מסלול מחדש

ועדיין זה מסתדר לי בראש רק אם גרה במקום זולמרגול

ברמת העיר/ מועצה אזורית.

כי במקומות מרכזיים רק שכירות (ולו לדירה מצומצמת וישנה) עולה מלא.

מעון זה אכן חיסכון משמעותי.

שאר הדברים שאת מתארת לא נשמעים לי מאוד רחוקים מאורח החיים של רבות מתושבות הפורום, ועם מפרנס אחד…

שאפו!!

ברור גם שזה חייב לבוא יחד עם אופי שזה מתאים לו (מכירה לא מעט שמעדיפות לעבוד ולשלוח למסגרת, על פני להיות בבית עם הילדים כל היום)

מאחלת שתגדלו אותם בנחת ובכיף!

נכון, גם גרים בפריפריה ובדירה ישנה...פה לקצת

רבות מתושבות הפורום לא קנו מעולם ארון, שולחן, מיטה או ספה?

אם אני לא טועה הרהיט היחיד שקנינו זה את המיטות בחדר שלנו.

כל השאר מיד 2 (כולל מכשירי חשמל גדולים)

ואני חייבת לציין שבלי קשר לכסף אני באמת חושבת שזה מיותר לקנות הכל חדש כשמוסרים דברים מצויינים *בחינם*, ממליצה

למרות שאני מאמינה שיש משהו כייף בלקנות ושהכל חדש ובדיוק לפי אחך שרצית אבל לא באמת יודעצ כי לא ניסיתי....

לא יודעת.קל"ת

אצלנו גם הכל מיד 2 או מסירה, לא יוצאים לבתי מלון וחוסכים מאד על עצמינו.

וזה עוד כששנינו עובדים🤔

לאן עוד יכול להגיע הצמצום אם האישה בכלל לא עובדת?🤔

אני לא עובדת וכך אנחנו חייםפה לקצת

כנראה שמהעשרות באמת גורמים לנו להתעשר ;)

אני לא מרגישה ענייה, ולא מרגישה שחסר לי יותר מידי.

אז אני שמחה לשמוע שבסה"כ גם לעומת אחרים אנחנו חיים טוב

ותודה לה' ולבעלי שעובד קשה בשביל זה.

ממש ככההבוקר יעלה

מעטים הרהיטים שקנינו יד ראשונה

הביגוד זה שיין וחנויות לואו קוסט למיניהן

ספציפית עם ביגוד יש לי בעיה עם יד שניה אבל מקבל ממשפחה ומה שלא קונה ממש בזול

חופשה משפחתית שנתית באכסניה

קיצור נראה לי מובן

לדירה משלנו הגענו ב"ה במאמץ רב

אבל לא לעבוד ולחסוך יותר מזה? נראה לי לא אפשרי.

איפה אתן גרות שזה מתאפשר לכן?

גם אנחנוכורסא ירוקה.אחרונה

ביגוד יד 2 ריהוט ממסירה, אין חופשות כי אין לזה כסף, אין ממתקים ושטויות, אוכלים בשר רק בשבת, קונים בעיקר אוכל בסיסי מאד במקומות הכי זולים.

ההוצאה החריגה שלנו היא 2000 בחודש על רפואי, שנינו עובדים ואנחנו ממש סוגרים את החודש בול

אני איתך מעולם לא קנינו שום ריהוט וזה נראה לי סבבה112233445566

אבל מודה שהשנה112233445566

שהתחלנו תלמוד תורה והסעה פרטית פתאום מאתגר יותר...

האמת שאני מצטרפתבוקר אור

קניה של דברים גדולים זה לא הדבר המשמעותי אלא אם קונים המון (גם אנחנן לא קנינו כמעט שום רהיטים חדשים מאז החתונה, אבל גם אם כן 2000 שקל לשמונה שנים זה לא מה שישנה את המאזן מהותית)

זה כנראה גם תלוי בכמה הבעל מרוויח. לי נשמע שהוא צריך להרוויח מעל 12000 כדי לאפשר חיים אפילו פשוטים בפריפריה

כי עדיין יש אוכל חשמל מים נסיעות.. שלא לדבר על השלמות מידי פעם של בגדים או דברים שצריך

אבל טוב זה ידוע שאני מעריצה את @פה לקצת , עכשיו יש לי עוד סיבה

בעלי מרוויח הרבה פחות ומסתדרים יופיאמא לאוצר❤

הכל עניין של סדרי עדיפויות ❤️

המשפחה שלך גם קטנה יותר משל פה לקצת לדעתיבוקר אור

וזה גם משמעותי

על הדירה אתם משלמים?

ואת לא עובדת בכלל?

לא חייבת לענות, פשוט מסקרן אותי איל אפשר (אנחנו גם מוציאים פחות, אבל לא מוציאים על דיור ויש לנו שלושה ילדים )

בילד אחד פחות אם אני לא טועהאמא לאוצר❤

ברור, שכירות וארנונה והכל...

אפשר ..

סתם אומרת שרמת המחיה הזו מצויה גם אם שני בנישימושית

הזוג עובדים...

וואיי בדיוק מה שעבר לי בראש..קל"ת

כן ולאאפונה

קודם כל רוב הזוגות ששניהם עובדים כן קונים בית או חוסכים לבית. אז הנה ההפרש...

דבר שני לגדל את הילדים בבית זה הרבה הוצאות שנחסכות, נניח חצי משכורת? ככה שהפער לא מאד גדול.

ממש לא חצי משכורת.הבוקר יעלה

חצי זה אם יש שניים בו זמנית

זה תלוי בכמה וכמה גורמיםאפונה

גובה המשכורת כמובן.

עלות המסגרות ומספר הילדים בהן (לא לשכוח צהרונים!)

הוצאות נלוות כגון אחזקת רכב

חיסכון בעבודות בית שכן נעשות תוך כדי כמו בישול, כביסות וכד'.

איזה חיסכון יש בעבודות הבית בין אישה שנשארת בביתשימושית

לאישה שיוצאת לעבוד?

אני חושבתאפונה

שנשים שעובדות בחוץ מעבירות למיקור חוץ יותר בקלות.

למשל לקנות אוכל מוכן במקום לבשל וכאלה.

כנראה תלוי סביבהשימושית

זה לא סטנדרטי בסביבה שלי לקנות אוכל מוכן, בקושי מנקה פעם בשבוע יש פה אולי ל10 אחוז (שחלקן בכלל לא עובדות אז זה לא תלוי בזה)

לא בהכרחהמקורית

אני לא קונה אוכל מוכן וגם אין לי מנקה האמת

ממש112233445566

אני עכשיו יצאתי לעבוד וזה מאתגר כלכלית. נכון שההכנסות גדלות אבל פתאום קשה עד בלתי אפשרי רכב אחד, ומשפחתון, ואפילו הרכב האחד חייבת שידפוק עבודה, ודלק,

ואני ממש מרגישה שבשביל שזה יהיה רווחי צריך ממש לעבוד משרה מלאה ואני מוציאה את הילדים ב2 ורוצה גם להשאיר זמנים חופשיים... אז רחוקה ממשרה מלאה....

ממש מרגישה שבתור אחת שהייתה הרבה בבית יש בזה צד שאם עובדים לא מלא מדי אז זה מאתגר כלכלית

מבחינת הדירה יש מצב, לא יודעת מה מצב החסכונותשימושית

שאנשים חוסכים לזה, אבל שאר הדברים זה משהו שאני כן יכולה לראות ומצוי סביבי ללכת לגמ"ח/לקבל מחברות בגדים, לקנות יד שתיים אם לא מצאו למסירה

מכירה מלא משפחות שמלון ומסעדה זה גם לא פעם בשנה ולא פעם בשנתיים...

ומשתדלים לחסוך בעיקר על ההורים אבל בהחלט גם הילדים לא חיים בלה-לה-לנד כלכלי

ככה שאני לא רואה ברמת חיים כזו כויתורים למען ההישארות בבית אלא משהו סטנדרטי.

כמה אפשרויותoo

המשכורת שווה כמו 2 משכורות או יותר

ואז גם יש הורה נוכח בבית

שכלכלית זה יכול להיות יותר חסכוני

וגם יש הכנסה מספיקה

או

שצורכים לפי ההכנסה ולא לפי קודים חברתיים

או גם וגם

חיים ממה שישהמקורית

כשהייתי עם הילדים בבית היה רק רכב אחד שהיה שייך לבעלי עוד מהתקופה שהיה רווק

קיבלתי מלא בגדים יד 2. בכלל מלא ציוד לתינוקות יד2. בקושי קניתי משו.

קניתי מה שזול בסופר אבל מזין

התפשרנו על דירה זולה אבל במצב לא משו

לא קניתי לי כל מה שרציתי

המטרה הייתה להצליח להישאר עם הילדים בבית.

גם בעלי עצמאיהמקורית

ובשנים שהייתי בבית (וגם היום כשאני עובדת) רוב הבית עליי

עם השנים זה השתפר ובעלי כן מבין שיש עליי עול ואני חושבת שחייבת להיות שותפות מסוימת שתהיה מוסכמת על שניכם איכשהו ותמנע הצטברות של מטענים, אפילו ברמה של להקל עלייך במיקור חוץ כלשהו

אם את לא מרגישה טוב פשוט תשכבי במיטה. אם הוא רואה אותך על הרגליים למרות שכואב מאוד, הוא כנראה מסיק מזה שאת עוד יכולה לתפקד

תרגישי טוב♥️

היו תקופות ארוכות שלא עבדתינעמי28
עבר עריכה על ידי נעמי28 בתאריך כ"ה בחשוון תשפ"ז 10:29

אבל בעלי היה שותף מלא מהרגע שחזר.

דבר ראשון, אם מדובר על להישאר עם ילד בבית, זאת עבודה לכל דבר ואפילו קשה יותר

וכשהוא חוזר הוא לחלוטין שותף.

אני מדברת על תקופות בין עבודות שהייתי בבית ללא הילדים, גם אז הוא היה שותף.

כמובן שלא מלא, הוא יצא מוקדם וחזר בסביבות 7, אבל לגמרי הכניס מדיח, עזר לי לאפס כשהיה צריך (זה דורש שחרור שליטה, לדעת להרפות גם כשדברים לא נעשים ברמת נקיון שלי ולהוקיר תודה בלי הרבה הערות)

יש תקופות אחרות כמו הריון תוך כדי עבודה, אחרי לידה, להישאר בבית אם ילד, ששום דבר מהמאמץ שהוא יעשה לא ישתווה לזה.

ויש הקרבות גדולות אחרות שעשיתי בשבילו.

אי אפשר ולא נכון למתוח קו מי עושה יותר ומי פחות.

כל אחד לפי היכולות שלו. הוא לא מנצל אותי ואני לא אותו, אם הוא יגיד שהוא עייף, אני אעשה ולהיפך.

כדי לקבל עזרה צריך בשלב הראשוני והכרחי להכיר בזה שאת ראויה לעזרה, שאת עושה הרבה.

אם הגעת למצב של שחיקה וכאבי גב את לחלוטין עושה הרבה

את עם תינוק בבית? תחזוקת בית מלאה קשה בעיניי בהרבה מלצאת לעבוד. גם ברמה הנפשית.

כשיוצאים לעבוד פוגשים אנשים, מדברים בגובה העיניים ולא רק עם ילדים, צוחקים, מרגישים משמעות והערכה לפעמים הרבה יותר מהטלות המובנות מאליהן בבית, מרוויחים כסף.

וואאווקל"ת

כל כך קשה להיות כל הזמן עם הילדים ועוד לבד..

לפני פתרונות טכניים אני חושבת שקודם כל בעלך צריך לשנות גישה. כשאנחנו לא עובדות בחוץ אבל כל גידול הילדים עלינו מאד קשה לשמוע את המשפט "אין עלייך עול". צריך להסביר לו שגם עלייך יש עול, פשוט לא עול כלכלי אלא עול אחר והוא לא פחות שוחק.

וגם את צריכה לשאול את עצמך אם מתאים לך אורח החיים הזה. אולי כדאי לך לשקול לצאת לעבוד, אפילו משרה חלקית, בשביל בריאותך הנפשית.

והחלוקה לא צריכה להיות דיכוטומית, צריכה להיות שותפות לשני הצדדים. בעלי שעובד, הוא יודע שמהרגע שהוא חוזר הבייתה הוא נכנס לקריסס בבית עם הילדים🫣. יש יום אחד בשבוע שסיכמנו מראש שבו אני "משחררת" אותו אחר הצהריים-ערב והוא יוצא לעיסוקים שלו ואני לבד עם הילדים. כך אני יודעת שגם אני מפרגנת לבעלי לצאת כשצריך כדי שיישאר לי בעל שפוי אבל אני יודעת ומתכוננת לזה מראש, לא שכל יום שהוא חוזר הוא רובץ בנחת על הספה.

אני חושבתoo

להתחיל מזה שזו דינמיקה לא טובה

את מותשת

והוא מתעלם

זה לא קשור רק לסיטואציה הספציפית

הוא לא רואה אותך

מעבר לזה

תבדקי עם עצמך למה את מותשת ואיך את יכולה לשפר את המצב

לצמצם עבודות בית/ לשים תינוק אצל מטפלת לפעמים או באופן קבוע

וגם להסתכל קדימה

תכנון ילודה

לחשוב מחדש אם זה מתאים לך הסיטואציה של להיות בבית

בעלות תועלת של זה

אני בביתאונמר

אחרי מלא שנים שלא הייתי בבית,

והוא עובד עצמאי אבל העול הכספי יותר עליו מעלי.

ברור שביחס לאיך שהיה כשהיתי בחוץ עובדת, היום אני עושה יותר.

אבל ממש בטוב ולגמרי לא שהכל נפל עלי.

המקום החשוב פה זה שהוא לא מכבד את זה שקשה לך או מעיק לך בלי קשר למה את מביאה הביתה מהעבודה.

אם היית מביאה כסף אז היה יותר נכון להתחשב בך?

אם היית מוציאה כבר כח היה יותר נכון להתחשב בך?

זה לא באמת מדד.

זה שאלה של התיחסות לעומס עלייך אפילו בלי לדבר על אם הוא מעריך את העשיה שלך בבית או לא.

גם אם הוא לא מעריך, יש ציפיה שהוא יבוא לתת יד כשקשה לך. גם אם זה סתם כי את עובדת יותר לאט נגיד.

בטח ובטח כשאת עם תינוק קטן והכל עלייך.

תנסי לדבר איתו על זה. בעז"ה.

אני לא עובדתרקאני

אבל כן לומדת

ובעלי עובד עבודה פיזית קשה

והרבה שעות ביום

וכן משתדל לעזור בבית

יש תקופות שהוא ממש שותף

ויש תקופות שעמוס לו בעבודה ופחות עוזר בבית

אבל תמיד הוא נותן יד

נגיד שבתות אני בחיים לא עושה הכל לבד

אני חושבת שפשוט צריך לדבר

שיבין מה כולל העול של הבית

ושגם אם לדעתו אישה אחת אמורה להסתדר לבד

בפועל את לא

ולכן את צריכה עזרה

אז תקחי עזרה בתשלוםאמאשוני

ואם לא חסר כלום, אבל גם אין תקציב לעזרה מבחוץ,

את יכולה לצאת לעבוד אפילו כמה שעות ביום, ובכסף הזה לממן עזרה בבית ועוד יישאר תקציב לפינוקים.

לגבי הילדים, יש עול דאגה וחינוך שזה לא קשור למטלות בית, וילדים שיש להם שני הורים שמעורבים בחייהם לגמרי ירוויחו וילמדו ויקבלו משני ההורים.

אז אם הוא עושה את זה, מצויין.

אם לא, כדאי לדבר איתו על ההשפעה הזאת.

בנוסף הרבה נשים צריכות שיראו ויעריכו אותן. זה לא שאם הוא יפעיל מכונה זה יוריד עלייך עול טכני מטורף, אבל זה יקל על הבדידות ועל התחושה שאף פעם אין גיבוי ואת לא יכולה פשוט להוריד הילוך לפעמים כשאת זקוקה לזה.

זה לא תחרות מי יותר מסכן, שניכם צריכים להיות במקום שטוב לכם בחיים.

וגם להשקיע בזוגיות. הזוגיות משפיעה על ההתנהלות היומיומית ולהיפך.

אגב לגבי העזרה בתשלוםאמאשוני

אני מכירה הרבה שזה נשמע להם מטומטם ודפוק שאם הן לא עובדות אז הן צריכות עזרה בתשלום.

אבל זה בדיוק העניין

מי שרואה את עצמה, ומעריכה את מה שהיא עושה,

מבינה שזה מגיע בזכות!!

ושזה לא פינוק.

אם אשה תופסת את העשייה שלה בבית כברורה מאליה אז איך מצופה מהאחרים להעריך את זה?

אשה שיודעת מה טוב לה ואיך להקל על עצמה, ודואגת לעצמה, זאת אשה שתהיה מוערכת.

וגם עוד צד פסיכולוגי, יותר קל להתחבר לאדם עם אנרגיות, ולשמר את מה שעושה לו טוב,

מאשר להתחבר לקושי של אדם ממורמר ולנסות להקל עליו.

זה תלויקל"ת

עזרה בתשלום למישהיא שבחרה במודע להיות עקרת בית זה קצת אבסורדי ולא רווחי.

עדיף כבר לצאת לעבוד- גם פחות נטל ילדים במשך היום וגם עוד מקור הכנסה.

לרצפה לא אכפת מי שוטף אותהאפונה

לילדים כן..

עולם הפוך ראיתי.

לא הבנתיקל"ת

מסכימה מאודואז את תראי

זו הסתכלות קצת חד צדדיתלפניו ברננה!

אישה שבחרה במודע להיות עקרת בית/אמא במשרה מלאה מבינה שההכנסות של כסף זה לא הכל בעולם ולא מנהלת את כל סדרי העדיפויות שלה לפי כמה נכנס וכמה יוצא.

זה באמת קול שלפעמים עולה.. את גם ככה לא עובדת, אז עכשיו תקחי מישהי שתעזור לך?

ולדעתי התשובה היא לגמרי כן. זה כמעט בלתי אפשרי שאדם אחד יחזיק עול של בית שלם עליו .. במיוחד בלי הערכה ותמיכה מבן הזוג.

בלתי אפשרי שאדם אחדקל"ת

יחזיק עול של בית שלם עליו- בדיוק, לכן אני נגד להישאר בבית ולגדל את הילדים, אלא לצאת לעבוד.

בעיני אי אפשר לתפוס את החבל משני קצותיו- לרצות להישאר בבית עם הילדים מאידאל אבל מצד שני להגיד שאת לא מסוגלת לזה.

אם זה אובר קשה לה- כנראה שזה לא בשבילה.

לנישאר עם הילדים לא אומר בית מתוקתקהמקורית

זה אומר נוכחות הורית שמיטיבה עם הילד ודאגה וטיפול והיקשרות סביב השעון. וגם בלאגן. ואוכל להכין. ועוד ילדים לדאוג להם בדרכ

אני לא מבינה את הרעיון של לצאת לעבוד כדי לא לקחת עזרה.מה הקשר כאילו? ניקיון זה דבר אחד, ושמירה על הילדים זה משו אחר.

כשאת יוצאת לעבוד את משלמת 2/3 משכורת אם לא יותר רק על מסגרת לילד. וגם אז יש הרבה הרבה נשים שהבית שלהן לא מטופטפ והיו שמחות לעזרה בתשלום

אין קשר לחוסר התאמה. העניין הוא ציפיות גדולות מדי לדעתי

אישה לא צריכה להרוויח את הזכות לעזרה בזה שתיקח על עצמה עול פרנסה גם. כי בדרכ היא נשארת גם עם העול של הילדים והבית ברובו ממילא. אז שתעשה מה שהיא רואה לנכון וממילא תיקח עזרה

הכסף זה העניין השוליקל"ת

לדעתי בריא שאישה תצא מהבית ולא תישאר בבית לגדל את הילדים.

לא משנה לאן לצאת, מצידי שתתנדב, העיקר לצאת. אמרתי כעל הדרך אם היא יוצאת לעבוד, אז מה טוב כי זה עוד מקור הכנסה.

זה שאישה גם מרוויחה זה לא אומר שעול הפרנסה עליה.

ברוב הבתים המשפט שלך לא נכון האמתהמקורית

אני גם בעד שאישה תצא. אם מתאים לה והיא רוצה. לא כל אישה רוצה. גמני העדפתי להישאר עם הילדים בבית והיה מאתגר אבל זה הדבר הכי טוב שיכלתי לעשות בעיניי ואני מברכת על כך. ולכן אניבעד שילדים קטנים יישארו עם האמא כל עוד אפשר ובעיקר מבחינה נפשית

לא הבנתי למה זה סותר עזרה.שתתנדב אם זה מתאים לה והיא רוצה ותשלם למנקה עדיין.

אולי את מדברת על סדר יום. עם זה אני מסכימה.

דווקא בעיניי אישה שמרשה לעצמה לקחת עזרה זה מראה על מקום בריא מאוד.

ההבדל בנינוקל"ת

הוא שאת רואה ערך בזה שהאמא כל היום עם הילדים בבית..אני לא.

אני חושבת שיש גיל שממנו כבר טוב לילד חברתית לבלות בחוץ עם בני גילו ולא להיות דבוק כל הזמן לאמא

מחקרים די סותרים את מה שאת אומרתהמקורית

והאמת גם הנסיון שלי.

עד גיל שנתיים לפחות לא אמורה להיות בעיה כזו. בטח ובטח אם יש אחים נוספים נוספים. אולי יותר קשה לאמא, לא בהכרח שיותר טוב לילד כי זה מגיע עם עוד המון דברים שהם לא בהכרח חיוביים בעיניי

אגב הם לא חייבים להיות כללל היום עם האמא. בלעדית. יש אבא יש עוד משפחה יש גינות ציבוריות שכנים חברה תהיה להם ואם צריך הפוגה אפשר בייביסיטר לכמה שעות

אבל זה בסדר להישאר חלוקות

לא נקבתי גיל מסוייםקל"ת

אז לא ככ הבנתי איך את טוענת שמחקרים סותרים את דברי.

ונגיד וזה גיל שנתיים. מה עושות אותן נשים שכבר כל הילדים שלהן מעל הגיל הזה? עדיין נשארות בבית? הרי לא בהכרח כל שנתיים יש ילד

(או שבמגזר שלהן כן..קטונתי)

אז עד איזה גיל נשארים עם הילדים?המקורית

שנתיים שלוש לכל היותר🤷

ומי שיש לה רק ילד קטן אחד ומעליו עוד אחים - זה עדיין לא גרוע. יש עוד אחים שיגיעו הביתה ויהוו חברה/ עוד אמהות בסביבה שכנראה גם בבית הרבה פעמים. נשים עושות את זה שנים לא הבנתי מה השאלה בכלל. מסתדרים והילדחם גדלים בסדר גמור

זה דורש מאמץ מהאמא אבל הנה זה קורה כל הזמן אז מי שבוחרת בזה כנראה נערכת לכך ומי שקשה לה שתפסיק

אז נשמע לי שאת לא מתאימה לשרשור הזה..לפניו ברננה!

אין בעיה שלך לא נכון ולא מתאים אבל כל הדיון התחיל ממישהי שבחרה ככה. ורק צריכה לדייק את ההסתכלות על התמונה המלאה.

והטענה שלך התחילה מזה שאנחנו מדברים פה על עניין רווחי - לא הגיוני גם לא לעבוד וגם להביא עוזרת.

אז כל ההסתכלות שלך מושפעת מהאג'נדה שלך...

אמנם בחרה בהתחלה.קל"ת

אבל נשמע שבעקבות כתיבת הפוסט לדעתי צריכה לעשות חשיבה מחודשת על הבחירה הזו.

נכון, והבעתי את דעתי- לי נשמע אבסורדי גם לא לעבוד בכלל וגם להביא עוזרת. שוב, גם מעניין רווחי אבל לא רק.

אין כמו לגדול עם אמא, מחקרים מצביעים על זה.ואז את תראי

שום חברה לא מחליפה את זה

במה זה בא לידי ביטוי?קל"ת

ילדים גדלים מצויין גם במסגרת

פחות מנהלת את החיים שלי על פי מחקריםקל"ת

אלא יותר על מה שרואה בפועל.

ואת רואה בפועלפה לקצת

שלילד בן חצי שנה-שנה-שנתיים יותר טוב לגדול עם מטפלת וחברים?

באמת שואלת

אין לי תשובה למה יותר טוב עם אמא כי לא חשבתי על זה אף פעם, זה ברור לי שזה טבע העולם שתינוק יהיה עם אמא שלו.

אבל מעניין לשמוע את דעתך.

אם כבר מחקריםקל"ת

אז תינוק נחשב עד גיל שנה, ומגיל שנה הוא מכונה פעוט ולא תינוק. אז הלך הרוח פה שאימהות נשארות עם ילדיהם גם כשהם כבר לא בגדר "תינוקות".

אני חושבת שאין אקסיומה, זה אינדוידואלי. מחקרים מהסוג הזה יש להם הרבה מגבלות. איך בחנו "טוב"?

ולשאלתך, לילדים שלי היה יותר טוב כששלחתי אותם למטפלת בשלב מסויים( שלב מוקדם יחסית לכותבות פה כנראה).הם מאד צמחו והתפתחו שם, וגם קיבלו אחכ אמא עם יותר כןחות וקשיבות אליהם. מה שנקרא, זה האיכות ולא רק הכמות.

אם תינוק בן חצי שנה שאמא איתו כל הזמן בבית ובגלל שכבר נמאס לה היא עצבנית ולא נותנת לו שום יחס רגשי אלא צרכים טכניים בלבד אז יצא שכרו בהפסדו. אז לתינוק כזה עדיף באמת להיות כמה שעות אצל מטפלת בחוץ כדי שאחכ הוא יחבוק לאמא שטובה אליו יותר.

אני לא מדברת על מחקרים כי זה לא מעניין אותיפה לקצת

מתנהגת עם הילדים שלי בהתאם להרגשתי ולמה שאני חושבת שנכון בשבילם ובשבילי.

את צודקת

רק אספר לך שיש כאלה שיכולות להיות עם הילדים ולא לשלוח למעון ועדיין להיות עם כוחות וסבלנות ואהבה אליהן בכל זאת.

ויש כאלה שזה לא מתאים להן וזה בסדר גמור.

כולן אמהות טובות שקשובות לעצמן וזה הכי חשוב

כי המטפלת בטוחאפונה

הרבה יותר סבלנית מאמא

בדיוק מה שהתלבטתי אם לכתובפה לקצת

עדיף לילד אמא עם שעסוקה בטלפון וחסרת סבלנות מאשר אישה זרה

ואני עוד עם הרושם של הפרשייה האחרונה שנחשפה בגן ילדים שאני לא מבינה איך אפשר לומר שמטפלת יותר טובה מאמא בלי סבלנות 🤦‍♀️

את מודעת לזהקל"ת

שבתקשורת תשמעי רק על המטפלות המתעללות ולא על המטפלות המקסימות כי הרי זה מה שמעניין?

וכן, יש מטפלות מקסימות, פשוט צריך לדעת לאן לשלוח. ועדיף שילד יהיה כמה שעות אצל מטפלת מסורה ואחכ יחזור לאימו מאשר שיהיה דבוק לאמא 24/7 ושניהם יסבלו.

מה זה אישה זרה? גם סבתא היא בהתחלה זרה ואחכ לא זרה. כך גם מטפלת קבועה.

אני מבינה שאת פשוט לא מוכנה לקבל אופציהפה לקצת

שילד נשאר עם אמא שלו וזה טוב לו ולה.

ולא הבנתי איפה ההשוואה בין סבתא לאישה זרה.

מרגישה שהדיון מוצה מבחינתי.

בהצלחה רבה!

ושנזכה להיות אמהות טובות לילדנו ולקבל את האמהות שבוחרות אחרת מאיתנו בלי לשפוט ולהסיק מסקנות עצובות.

למה את יוצאת מנקודת הנחהחושבת לעצמי

ששניהם יסבלו?

לך טוב לצאת מהבית, לעבוד- מעולה.

לאחרות טוב להישאר בבית עם הילדים שלהן, לגדל אותם, להיות נוכחות ב100%.

אין לי נקודת הנחה כזוקל"ת

פשוט נפתחת שרשור בנושא של קושי להיות עם הילדים בבית, ולא כמה כיף, תענוג ומדהים זה. לכן על המקרים האלה אני מדברת.

לאאפונה

השרשור נפתח סביב הקושי עם מטלות הבית.

את העלית א. הקושי שלך מהמחשבה על להיות עם הילדים כל היום בבית

ועל זה אני רוצה להגיד שני דברים:

  1. בהכללה - אבל היא די גורפת - הרבה יותר קשה לגדל בבית ילדי מסגרת. ילדי חנ"ב הרבה יותר קלים לגידול. ככה שמה שאת מדמיינת על להשאר בבית עם הילדיםש לך כמו שהם כרגע זו לא אותה חוויה בכלל.

  2. אם מישהי מרגישה שקשה לה עם הילדים, הפתרון ההגיוני הוא לא להוציא אותם למסגרות כדי שיהיה לה פחות שעות של קושי, אלא להבין מה שורש הבעיה ולתקן אותה. ואם שורש הבעיה זה העומס סביב מטלות הבית, להביא עוזרת זה פתרון הגיוני.

ואם אשה עובדת תכתוב שקשה להחילזון 123

להיות מחוץ לבית ישר צריך להגיד לה עזבי תשארי בבית?

או שאפשר לעזור לה להתמודד ולמצוא פתרונות להקל על העומס שלה?

מותר לבן אדם להתלונן על קושי בלי שיציעו מייד לשנות את כל ההחלטות שלו מקצה לקצה

כל אחת רשאית להציע כראות עיניהקל"ת

זה פורום, הציעו לה פה עוד רעיונות חוץ ממני,

שהיא תיקח מה שהיא רואה לנכון🙂

הממ כן בסוף זה פורום פתוח. אבל השרשור נפתחחילזון 123

במילים ''נשים לא עובדות''

כלומר ביקשו עזרה וטיפים איך להמשיך לא לעבוד ולתפקד יותר בנחת

ולא לשנות את כל הגישה ולשמוע שהבחירה היא לא נכונה

אז תקראי שובקל"ת

את התגובה הישירה שלי לפותחת השרשור.. (לא יודעת לתייג תגובה).

התגובה שלי הייתה מאד מתונה ומכילה, אז זה קצת פוגע איך שאת מציגה אותי.

פשוט אחכ עוד הבעתי את דעתי בתוך השרשור כשעלה רעיון של להביא מישהיא בתשלום.

כן ייתכןקל"ת

שאישה שעובדת משרה מלאה עם ילדים קטנים תכתוב שקשה לה אז אציע לה להוריד אחוזי משרה. ואגב, לא רואה בעיה גם שתכתוב את זה מישהיא שבעצמה לא עובדת.

יש מטפלות מעולות ומקצועיותoo

ויש פחות וגם גרועות

וכנל אמהות

יש את כל הסקאלה

ממעולות ועד גרועות ממש

אז אם האמא גרועה והמטפלת טובה

אז כן

התינוק זוכה לשעות חסד

תתפלאי אבל כן, לפעמיםקל"ת

מחט בערימת שחתואז את תראי

ואז מה?נעמי28

גם חלק מעול הפרנסה יהיה עליה וגם מטלות הבית? רק כשהיא מרוויחה מספיק, העזרה החיצונית היא מוצדקת?

אני נשארתי עם הילדים שנתיים ונעזרתי בעוזרת וזאת תקופה שהצטמצמנו כלכלית מאוד בשביל זה.

זה היה לי הרבה יותר אינטנסיבי ופחות כלכלי אבל ראיתי בזה ערך חינוכי

ושמחה שבחרתי בזה.

אין מודל אחד שנכון לכל אישה, כל עוד האישה שמחה בזה, שתישאר כמה שבא לה, ותעזר כמה שבא לה.

אגב כשבעל יוצא לעבוד הצפייה ממנו שבגלל שהוא בענייני הכספים, הכל צריך להיות מושלם בתחומו? הכל מתקתק? רמת חיים גבוהה, חסכונות, הכל כלול? ואם לא הוא לא עושה את העבודה כראוי ועדיף שיתפטר?

אז למה בצד של האישה אם היא בוחרת בזה הכל צריך להיות מושלם והיא לא יכולה "להחזיק את החבל משני קצותיו"

לא נשארתי כעוזרת בית, נשארת כאמא, זה לא הכל כלול.

וגם שימי לב שזאת בסך הכל תנועה חברתית. אין נכון או לא נכון.

עכשיו התנועה היא הגשמה עצמית ו"לא בריא לאישה להישאר בבית " - שזה אגב , ניצול קפיטליסטי של הפמיניזם.

מאוד משתלם לכלכלה שנשים יהיו חייבות לעבוד, ובאמת הכלכלה יצרה מצב שכמעט ולא אפשרי כבר שאישה תבחר אחרת.

הרבה מרגישות צורך רק בגלל שהחברה דוחפת אותנו להרגיש צורך לזה.

כמו שפעם קבעו שמאוד "בריא" לנפש האישה ולמען השיוויון שלה ושל הילד הפרדה מגיל קטן ובתי תינוקות.

המון דחף חברתי ומעט חיבור פנימי.

בהחלט בריא לי לצאת אבל אם כל בחירה אחרת נתפסת כלא לגיטימית ולא בריאה לנפש, זה כבר עדר חברתי ולא תנועה בריאה.

אני חושבתoo

שהאישו החברתי הגדול הוא הצריכה

המחשבה שחייבים לצרוך

הן מבחינת רמת חיים והן מבחינת גודל משפחה

אף אחד לא חייב לעשות שום דבר

אבל הנה גם את חושבת שכמעט לא אפשרי שאשה תבחר אחרת

תכלס נראה לי שנשים נמצאות במצב הכי טוב שלהם אי פעם

עם יכולת בחירה הרבה יותר גדולה

וכן

תמיד השפעה חברתית תהיה דומיננטית

זה מהותו של עדר חברתי

התנהלות אנושית בסיסית

ויחסית מעט אנשים שיבחרו לעשות אחרת

אני חושבת שכל בחירה היא לגיטימיתנעמי28

בכל נושא כל עוד אין פגיעה במישהו אחר.

ויש המון גורמים שמשפיעים על הבחירה שלנו (לדעתי כמעט ואין בחירה חופשית טהורה, כנראה שבכלל)

ממניעים פסיכולוגים, חברתיים, היסטוריים, גנטיקה, אמונה ועוד

דוגמה קלאסית- ילודה.

אישה יכולה להיות בטוחה שמספר הילדים שלה היא בחירה אישית טהורה אבל אין צל של ספק שאם היא היתה גדלה בפינלנד ולא בארץ, הילודה שלה היתה שונה.

ההשפעה היא כל כך עמוקה ואנחנו נוטות לחשוב שזו בחירה חופשית.

ככה בכל נושא.

הגשמה, אמונה, דעה פוליטית, הכל.

והעצם ההבנה של זה גורם לי לערער ולשים בסימן שאלה כל "צורך" חברתי, כמו שכתבת "המחשבה שצריכים".

ולקבל כל צורך אחר.

אין נכון או לא נכון.

הקביעה שנכון לצאת לעבוד או עד גיל שנתיים להישאר, זאת בסך הכל תנועה דורית תלויה בזמן.

בקיבוץ חשבו אחרת, כמה דורות לפני זה חשבו אחרת לגמרי, ועוד כמה עשורים יחשבו אחרת.

ועם כמה שהחברה משפיעה לנסות כמה שאפשר להרגיש בגוף מה נכון.

נקיות הבחירהoo

תלויה בכמה קולות מבחוץ נכנסים פנימה

בחירה נקיה לא חייבת להיות נכונה

והיא יכולה להיות מושפעת מפצעים ומשיקולים מוטעים

אבל עדיין נקייה מהשפעות חיצוניות

ספציפית צריכה

זה אישו חזק בכל חברה

כי (כמעט) אין שאלה חברתית אם לצרוך או לא

אלא מה לצרוך

חופשות/ רכבים יקרים/ מלא ביגוד קוסמטיקה

או

להביא הרבה ילדים/ להשקיע בחינוך השכלה חוגים

או גם וגם וגם

שובקל"ת

אני אישה עובדת. כמעט במשרה מלאה, אבל שוב, זה לא אומר שעול הפרנסה עלי.

עול הפרנסה הוא על בעלי. איך זה בא לידי ביטוי?

הוא עוקב על חשבונות הבנק שאנחנו סוגרים את החודש, הוא מנהל את החסכונות. זה בא לידי ביטוי שאני אפילו לא זוכרת את פרטי חשבון הבנק. הוא מפקד על זה מלמעלה. אבל כן, מקור ההכנסה לבית הוא בשותפות. אם ארצה להוריד משרה אז נשרוד את זה כלכלי ואני לא עובדת רק כי " טוב, כי אחרת לא יהיה לבית כסף".

אם אפשר לשאול, איזה ערך חינוכי את רואה בלהישאר בבית עם הילדים?

לא דיברתי על העול הכלכלי שלךנעמי28

אלא על הגישה שאם דבר לא נעשה בצורה מושלמת, עדיף שלא יעשו, זה לא נכון לשום צד, לא העובד ולא הנשאר בבית.

אני לא נשארתי בבית איתם בגלל מחקרים, זה מה שהרגיש לי נכון והיה בכוחות שלי.

אבל אם מסתכלים על מחקרים יש יתרונות חותכים,

ולא מדובר על מחקר מעבדה, מחקר תצפיתי לאורך זמן.

בשנים הראשונות של החיים הילד מפתח דפוס היקשרות שנשאר איתו ומנהל אותו לאורך כל החיים.

להישאר עם אמא בבית, עם גורם מטפל אחד שבוודאות נותן יחס פרטי יותר ואוהב יותר, משפיע מאוד על דפוס היקשרות בטוח.

רואים את זה בבדיקה של רמות קורטיזול (סטרס) לאורך ביום במסגרת לעומת הישארות עם אמא.

בנוסף אין שום יתרון חברתי קוגניטיבי משמעותי לפני גיל שנתיים.

יש גם יתרונות של יכולות קוגניטיביות כי השקעתי בהם יותר משמשקיעים במעון אבל בעיניי זה שולי, הקשר הרגשי הבטוח הרבה יותר משמעותי.

הדבר הכי חשוב שאנחנו יכולים להביא לילדים שלנו זה -זמן ונוכחות.

פשוט להיות בנוכחות איתם, כמה יוצא לך כאישה עובדת להיות בנוכחות אחד על אחד לאורך זמן?

לי משמעותית פחות כשאני עובדת.

יש עוד דברים שמצבעים על יתרונות, באופן אישי לא בחרתי בזה בעקבות מחקרים, זה מה שהרגיש לי נכון והם באמת גדלו להיות ילדים בטוחים בעצמם, לא שילדי מסגרות לא, אבל לנו זה התאים ובוודאות השפיע.

כל עוד זה נעשה בשמחה מצידי למרות שהיה אינטנסיבי.

יכול להיות שבילדים הבאים זה לא יתאים לי וזה לגיטימי, אבל בהחלט אוותר על יתרונות אם אבחר אחרת.

לא הבנתי למה זה קשור אחד לשניפה לקצת

לפעמים אני אומרת לחברות שלי שעד שהן לא ישארו עם ילד בבית תקופה הן לא יצליחו להבין מה זה אומר.

לצאת לעבוד ולהישאר בבית עם ילד/ים זה כמעט אותו הדבר, לטענת בעלי להישאר עם ילדים בבית זה יותר קשה מהעבודה שלו (והוא לא עובד במשרד ממוזג...)

זה שאני נשארת עם הילדים בבית לא אומר שאני יושבת רגל על רגל והם על השטיח לידי בונים מגדל בקוביות.

זה אומר להאכיל, לנקות, לשחק, להחליף, לשעשע, להרגיע בלופ שלא נגמר עד שהם הולכים לישון.

אז בין לבין מה שאני מצליחה אני מתחזקת את הבית ומה שלא- נשאר לבעלי/לשנינו לערב.

לא הייתה לבעלי מעולם ציפייה להגיע לבית מתוקתק אחרי שילדים היו בו לאורך כל היום.

ברור שבבית זה יותר קשהקל"ת

לצערנו כולנו במדינת ישראל חווינו את זה בתקופות המלחמה.

זה כמו לעבוד במעון רק בלי תגמול כספי.

לא מבינה איך ביוקר המחיה של היום משפחות יכולות להרשות לעצמן אורח חיים כזה.. זה או שההורים כנראה מאד עוזרים עד הגבול שתלותיים בהם, או שזה בא על חשבון הילדים.

אני מעדיפה לצאת לעבוד ולראות את הילדים שלי "רק" אחרי צהריים ולחסוך עבורם כדי שאוכל לתת להם יציבות כלכלית.

איך אפשר לקנות דירה ככה? איזה מן תחושת חוסר ביטחון זאת שכל החיים גרים בשכירויות רק מתוך רצון להישאר עם הילדים בבית?

קניית דירהנעמי28

זה קיבעון מאוד ישראלי.

המשוואה שחייב לקנות דירה בשביל ביטחון.

גרתי במדינה שמאוד נפוץ לשכור דירות לנצח - ויש פיקוח מצד המדינה של הקפצות מחירים מתונה.

יש לא מעט גישות שעדיף להשקיע במניות ושוק ההון מאשר בדירת מגורים.

אפשר לחיות ככה גם בארץ, פשוט יש לחץ חברתי מאוד גבוה על קניית דירה ובגיל מסוים שהוא בדיוק גיל הילודה.

זה יותר קיבעון חברתי מאשר המציאות.

אני גם לא בלחץ מגיל פנסיה, זה עוד גורם מספרי שמחשבתית מגביל אותנו שבשנות הפוריות חייב גם להרוויח את רוב הכסף.

העבודה שלי ושל בעלי לא מוגבלת בגיל, ורוב האנשים בריאים יכולים ורוצים לעבוד גם אחרי גיל הפנסיה.

אפשר לקנות גם דירה בגיל מאוחר יותר אם רוצים.

ביטחון כלכלי זה יותר תחושה מאשר כסף בבנק - עובדה שכל אחד מגדיר את זה מספרית אחרת.

בסוף אנחנו רוצים שהילדים יהיו מאושרים, הדרך שלך היא דרך ביטחון כלכלי, לדעתך בלעדיו הם לא יהיו מאושרים, לדעתי בוודאי שצריך ביטחון כלכלי מסוים (קטן בהרבה ממה שהחברה מכתיבה גם בנוגע לצריכה) ו ביטחון עצמי גבוה והשקעה בילד יתנו להם הרבה יותר כלים ואושר בחיים מאשר עוד חיסכון שאעניק להם, ואני סומכת עליהם שהם מוכשרים וחכמים ובטוחים בעצמם ויסדרו כלכלית גם בלי דירה לירושה.

כן דואגים למצב שהם לא יצטרכו לדאוג לנו בזקנה אבל זה לא בהכרח דירה.

אם אצליח לחסוך להם מעבר, מה טוב.

וברור לי שאת מביאה להם ביטחון בדרכךנעמי28

לי זאת הדרך שמרגישה לי לתת להם ביטחון והיא עדיפה עליי תמורת כמה שנים פחות של דירה, אז אקנה דירה מאוחר יותר.

לא קונים דירה.חושבת לעצמי

ותחושת ביטחון לא מתבססת רק על דירה אצל הרבה אנשים.

יש שרואים תחושת ביטחון בצורה שונה, למשל תחושת ביטחון של רך נולד שקרוב לאמא...

זה לא היה נכון אצליהמקורית

כמו שכתבתי (אולי בשרשור אחר) הצטמצמנו התפשרנו על דירה לא משו והשתמשתי ביד שנייה אבל אלו היו השנים הכי משמעותיות במינוף הקריירה העצמאית של בעלי וב"ה גם קנינו דירה. אני מניחה שנכון ללפני 7 שנים נניח יוקר המחיה היה פחות משמעותי היום, אבל הילדים שלי גדלו שמחים מאוד ב"ה ולא היה חסר להם כלום חומרי. במיוחד בגילאים הקטנים לדעתי,הצרכים החומריים שלהם לא מאוד גדולים

ולא הייתה שום תלות בהורים. פשוט כמו שכתבתי,היינו מאוד מצומצים והורדתי סטנדרטים וההכנסה של בעלי ב"ה איפשרה את זה. אני זוכרת ממש איך הייתי יושבת לחשב הכנסות מול הוצאות ומוודאת שאין חריגה. מתנהלת ממה שיש.

האמת שגם היום אני יכולה להרשות לעצמי לא לעבוד. זה כנראה אומר לבזבז פחות על צריכה לא נחוצה אבל המשכורת שלי היא נייס טו האב ולא מאסט ב"ה

רק אומרתקל"ת

שאם את זו שיושבת ובודקת הכנסות מול הוצאות ומוודאת שאין חריגות אז לדעתי זה אומר שלקחת קצת מהתפקיד של הגבר שעול הפרנסה עליו. זה האחראיות שלו לא שלך. אבל זה קצת פחות קשור לשרשור

ההתיחסות שלך מאד כוללניתאונמר

אנחנו בני אדם. לא זן ספציפי של חיה.

כל זוג יש לו את ההתנהלות שלו.

כל משפחה יש לה את הצורה שלה.

כל גבר יש לו חלקים שהוא נקבי.

כל אישה יש לה חלקים שהיא גברית.

אין נכון ולא נכון.

אין לקחת תפקיד של גבר.

אין השארת את בעלך נקבה.

כל זוג אמור לבדוק מה נכון לו ולבצע.

כל ההכללה הזו של גבר הוא כזה,

אישה היא כזו,

זה בדיוק אותו מערביות כמו זה שחייבים שני בני הזוג לעבוד ואחרת אתם כנראה או קמנצים או מסכנים או עצובים.

או שהילדים שלכם עצובים.

כל כך הרבה אמונות שסתם נטבעו בנו בתרבות המערב,

שאנחנו בטוחים שככה ככה ככה העולם עובד.

ורק ככה.

וזה לא נכון.

העולם עובד גם אחרת.

הוא עובד בשביל אישה שיוצאת לעבוד ורק בעלה נשאר בבית.

הוא עובד בשביל אישה שעובדת חצי ובעלה מלא.

עובד בשביל אישה שחיה לעצמה ואין לה גבר שיפרנס אותה.

עובד לילד שגדל במעון

ועובד לילד שיש לו חיבוק של אמא.

אין מתכון שהוא חובה ומייצר חיים וכל השאר חארטה.

מחילה שיצא לי בוטה,

לא מדברת דווקא אלייך אישית,

לגמרי כל השרשור הזה מביא נקודות מוצא מאד ברורות של כל אחת מה אמור להיות,

ונשכחה הנקודה של בחירה חופשית,

שוני מחשבתי,

ועולם מגוון.

ואני אומרת את זה כאחת שהכי בקריירה בהייטק והכל, ועדיין מעיזה לחשוב גם אחרת. ובטוחה שלכל אחת ואחד יש טוב אחר.

וגם יש תקופות.

אני יש לי תקופות יותר גבריות,

ותקופות יותר נקביות,

וכנל לבעלי.

וזה בסדר.

כולנו מורכבים מהכל.

פשוט שכחתי לציין שזו דעתיקל"ת

זה מה שהיה חסר לך?

חשבתי שזה מובן מאילו..

למה שיהיה מובן מאליו אם את כותבת אחרת.אונמר

את כותבת בצורה מאד ברורה דברים אחרים.

לדוג

"שאם את זו שיושבת ובודקת הכנסות מול הוצאות ומוודאת שאין חריגות אז לדעתי זה אומר שלקחת קצת מהתפקיד של הגבר שעול הפרנסה עליו. זה האחראיות שלו לא שלך. אבל זה קצת פחות קשור לשרשור"

דווקא רשום שם "לדעתי"קל"ת

לא ככ הבנתי

למה זה מחריג את זה מההכללה?אונמר

ברור שזה דעתך ואת לא מחייבת אותה להפסיק.

בדיוק על זה אני אומרת.

על הדעה ש'גבר הוא גבר אם הוא מנהל את כל החשבונות בד,

אישה היא אישה אם היא לא לקחה שום חלק בניהול החסכונות או ההשקעות'.

זו דעה שהיא מכלילה את כל הגברים לסוג מסוים,

את כל הנשים לסוג מסוים,

ואת כל העולם לצורה מסוימת.

אהה הבנתיקל"ת

מפריע לך שדעתי היא גורפת..

טוב סורי, נכון, אני חושבת שזה האחראיות של הגבר ושלא בריא שהאישה לוקחת את זה על עצמה גם אם נראה שלא אכפת לה..

נישאר חלוקות;)

אצלנו אני האחראית הבלעדית על הכסףאמא טובה---דיה!

וזה מצוין לשנינו (האמת היא שזו הייתה בחירה שלי ובעלי זורם למרות שמבחינתו היה מסכים בשמחה להיות אחראי על זה).

ממש לא מרגישה פחות אישה בגלל זה או שבעלי פחות גבר.

מחילה אבל לא הבנתי מה הקשרהמקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך כ"ט בחשוון תשפ"ז 15:43

דיברתי על תקופה שהיינו מראש בה בצמצום. ולא עבדתי. מה עול פרנסה פה? מעורבות בפרטי החשבון בתור הבזבזנית הראשית.? לא הבנתי גם מה הבעיה שאישה תהיה מעורבת בעניינים הפיננסיים של הבית. אין איסור כזה למיטב ידיעתי למי שעול הפרנסה לא עליה. גם היום אני זו שמשלמת חשבונות ועוברת עליהם.

עול פרנסה מבחינתי אומר - אני חייבת לעבוד אחרת אנחנו תקועים. אני לחוצה שאין מספיק כסף. אני חייבת לעבוד במה שאני לא אוהבת/ שעות שלא מתאימות לי/ לא יכולה לקחת חופש להתאוורר מתי שבא לי כי אחרת נהיה תקועים. מבחינתי לפי ההגדרה הזו אין לי עול פרנסה וברור שגם גם אז לא הייתי שם. קודם כל כי הרשיתי לעצמי לא לעבוד כדי להיות עם הילדים שלי ולהגשים משאלת לב.. וגם כי לא נלחצתי. התאמתי את מאזן ההוצאות לכסף שיש2 וזה היה מתוך בחירה לא אילוץ, ויש הבדל. זה מצב רגשי שונה לגמרי.

והאמת שדווקא לדעתי הפוך. בתור זו שעושה 90 אחוז מהרכש בבית, אני רוצה לדעת אם יש חודשים של הוצאות גבוהות יותר. לעומת תקופה שחיינו בה ממה שיש, לשפע יש "חסרונות" משלו וזה נחמד לעקוב ולראות דפוסים מסוימים של צריכה. או לראות אם יש חודשים שהצריכה גבוהה יותר ולבחון מה היה שם. קוראים לזה אחריות לדעתי, לא עול פרנסה. אני לא מחלקת את זה לשחור ולבן כמוך, אני מסתכלת על המהות של ההתנהלות ועל הלך הרוח

אוי ואבוי אם בעלי יהיה זה שעוקב ואז בא לשאול שאלות. ממש לא מתאים. הוא יודע מה קורה בחשבון אבל לא עובר לבדוק כל דבר.

כל זוג ומה שמתאים לו אין נכון ולא נכון112233445566

לא מסכימה בכללפה לקצת

אנחנו חוסכים על עצמנו ולא על הילדים.

אם ברור שבבית יותר קשה אז למה יש ציפייה שהאישה תצליח בנוסף לעבודה עם הילדים גם לתקתק את הבית?

ואני לא חושבת שמה שנותן ביטחון ואושר לילדים זה הדירה או הכסף אלא אלה החוויות שהם אוספים מגיל 0.

לתינוק בן שנה לא משנה איפה הוא גר, כן משנה לו אם כשהוא בוכה אמא פנויה אליו ונמצאת איתו או לא.

לי כרגע אין שאיפה לקנות דירה כי אני מעדיפה להיות יותר עם הילדים מאשר ללכת לעבוד כדי שנוכל לקנות דירה.

אני באמת לפעמים לא מבינה איך נוצר מצב שבו לאנשים יותר הגיוני לשמוע שאני שמה את התינוק בן החצי שנה אצל אישה זרה ל8 שעות מאשר לשמוע שאני נמצאת עם הילדים בבית מבוקר עד לילה.

אין לי ציפייה כזו.קל"ת

אני חונכתי לשותפות, שבפרקטיקה גם הגבר וגם האישה שותפים במלאכות הבית.

כל אחת מה שמתאים לה. הילדים שלי צוברים חוויות מקסימות גם ממשפחתון שהם נמצאים בו בגיל שנה וגם חווים אחר כך אמא שיש לה פניות נפשית אליהם בהמשך היום.

קשר טוב עם הילד לא נמדד בהכרח בכמות הזמן איתו אלא גם באיכות שלו.

אם הייתי 24/7 עם הילדים שלי אז אמנם הם חווים את אמא כל הזמן איתם פיזית, אבל בתוך הזמן הזה לא בהכרח הם חווים אמא רגועה, נינוחה עם כוחות נפשיים. אז לדעתי עדיף להוריד מהזמן שהם דבוקים לאמא פיזית, אבל בזמן שהם כן עם אמא, אז הם מקבלים אמא אחרת.

זו דעתי כמובן;)

בעיני זה פשוט שוני פנימיאונמר

או תקופות של התנהלות.

אני מכירה בעצמי תקופות של יותר רוגע פנימי,

שאז כן יש לי מסוגלות להיות עם ילד יותר זמן בבית.

ותקופות שאני פחות ברוגע פנימי,

ואז הילד שלי במעון מגיל 4 חודשים.

זה לא בושה,

זה שוני פשוט.

ויש נשים שתמיד יש להם את הסבלנות להיות עם ילדים 24/7

ויש כאלה שלא.

ושתיהן אחלה. אין פה טוב ולא טוב.

הדבר היחיד שכן חובה - לדעת להיות קשובה לעצמך באמת,

ולא ללכת לאחד הצדדים רק כי זה השאיפה אלך, או מלחץ חברתי,

ואז באמת זה חבל.

כי או שהילדים סתם במעון כי את מאמינה בקריירה, אבל כן היה להם יותר טוב איתך בבית,

או שהם איתך בבית כי את טבעונית ומגניבה, אבל חוטפים עצבים שעדיף להם להיות במעון.

היו קשובות ❤️

זו דעתך בהתייחס ליכולות האישיות שלךחושבת לעצמי

יש לנשים שונות יכולות שונות וזה בסדר.

חשוב שכל אחת תהיה מודעת להיקף ולגבול של היכולות שלה ובהתאם לנהל את חייה

אמתקל"ת

לכן גם אי אפשר להציג אקסיומה לצד השני ש- תמיד טוב יותר לילדים לגדול עם אמא

זה בערך כמו להגידאפונה

לא תמיד מלפפון יותר בריא מסוכריה.

יש מצבים שסוכריה יותר בריאה (בהתקף היפוגליקמיה, למשל).

יקרה, ילדים צריכים את אמא שלהם.

ההמצאה הזו של ילדים שגדלים אצל אשה זרה זו המצאה חדשה יחסית והיא נולדה מאילוץ של ההורים בעקבות המהפכה התעשייתית ולא לטובת הילדים.

נכון אנחנו מעדיפים מטפלת חמה ואוהבת שתהיה תחליף יחסית טוב לאמא אבל זה לא תמיד מסתדר, והיחס בין מספר הילדים למטפלת, העומס החושי, המסגרת הנוקשה, המעברים בית-גן לא מותאמים לצרכים של הפעוט/ילד ויש לזה השלכות רבות ועצובות.

תמיד טוב לילד להיות עם אמא שלואיזמרגד1

(לדעתי עד גיל שנתיים לפחות, אבל זה כבר משתנה מאוד ואני לא נחרצת על זה😅)

במציאות חיים הנוכחית שלנו, בשקלול נתונים ספציפי של כל משפחה, יהיו הרבה מאוד כאלו שמה שטוב להם יהיה כן לצאת לעבוד ושהילד יהיה אצל מטפלת. אבל נטו מבחינת הילד, תמיד טוב יותר לילד להיות עם אמא.

אז כנראה לא הבנתי אותך נכוןפה לקצת

בלתי אפשרי שאדם אחד יחזיק עול של בית שלם עליו- בדיוק, לכן אני נגד להישאר בבית ולגדל את הילדים, אלא לצאת לעבוד.

בעיני אי אפשר לתפוס את החבל משני קצותיו- לרצות להישאר בבית עם הילדים מאידאל אבל מצד שני להגיד שאת לא מסוגלת לזה.

אם זה אובר קשה לה- כנראה שזה לא בשבילה.

הטקסט הזה זה מה שאת אמרת.

אני מבינה מכאן שלהחזיק את החבל בשני קצותיו- זה גם להישאר בבית עם הילדים וגם להגיד שהיא לא מסוגלת לדאוג לניהולו השוטף לבד.

הבנתי נכון? על זה היה השיח כאן

כי אם כן אז כן יש לך ציפייה שצד אחד יעשה את זה.

בסדר גמור שאת חושבת אחרת, אני רק הגבתי לדעתך הנחרצת שתחושת ביטחון זה בית משלנו.

לכל אחת יש את הדרך הכי טובה להיות אמא לילדים שלה ואין דרך אחת נכונה.

איך כיף לי לקרוא אותך! השראה!112233445566

מה ההבדלאמאשוני

בין לבקש מהבעל לעבוד פחות ולעזור בבית,

לבין לתת לו לעשות כמה שהוא יכול להגדיל הכנסה ולקחת עזרה בתשלום?

בד"כ לעצמאים או עובדים בכירים השכר לשעה גבוה משמעותית מתשלום על שעת נקיון. ועוד שעתיים בערב זה יכול להיות ההבדל בין לסגור עוד עסקה.

אז הגיוני שבעל שכל עול הפרנסה נופל עליו, מוטרד מזה הרבה יותר מאשר להביא מישהי בתשלום שתעזור לאשתו.

במיוחד אם למשל מביאים צעירה שתסייע בכביסות, גיהוץ, איסוף צעצועים

או בייביסיטר שתעזור במקלחות או תחזיק תינוק בשעת עומס.

מסכימה עם כל מילה.המקורית

מי שלא הייתה בבית עם ילדים ובעל שעובד המון שעות לא תבין כנראה איך זה הגיוני הצורך הזה, אבל כשהתחלתי לעבוד הבית שלי היה הרבה יותר נקי מהתקופה שהייתי בבית. בלי מנקה.

קודם כל הילדים יותר קטנים ודורשים יותר השגחה

דבר שני הם פחות בבית אז יש פחות. שעות "בלאגן"

אני עוד זכיתי לישון לילות שלמים רצופים מגיל 3 חודשים אבל אני סופר פריווילגית רוב הנשים טרוטות מעייפות מילדים שקמים בלי סוף

שלא נדבר על האכלה סביב השעון וטיטולים

ילדים גדולים יותר שרוב הפעמים לא נמצאים בצהרון ממילא וגם כן חוזרים מוקדם עם מלא אנרגיות בקנה ועמוסים בחוויות והרבה פעמים מוצפים וצריך להיות קשובה אליהם. ולהיות קשובה לילד תופס פניות אחרת. כמו לנקות למשל. שלא נדבר על זה שלנקות כל היום זה לא פסגת האושר

חוסר בחברת שווים שיכולה מאוד לדכדך

ועם גישה כמו הבעל של הפותחת אז כנראה גם המון בדידות

להיות המטפלת הבלעדית, גם אם זה "רק" הילדים שלך, זה הרבה חוסר עצמאות וזה שואב מאודדד גם אם זה מאוד מספק וזה הדבר הנכון לעשות. אז בטח לקחת עזרה.

זה תלויoo

ממה נובע העומס על האישה

מחוסר סיפוק/ מעומס גדול בלתי אפשרי

יציאה לעבודה יכולה לטפל בחוסר סיפוק (וגם יכולה להגדיל אותו)

אבל תעמיס עומס נוסף

עזרה בתשלום יכולה לעזור בעומס גדול מדי

בעיניי אגב שניהם פלסטרים

צריך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לקצב לכוחות ולחלומות

לא לחיות חיים מלאי בעיות ולכבות שריפות

חולקת..קל"ת

לפחות אצלי זה לא ככה.

הרבה יותר קשה לי ומעמיס עלי לבלות מהבוקר עד הערב עם הילדים מאשר כשאני עובדת ואוספת את הילדים אחהצ מהמסגרות. בלי קשר לסיפוק/לא סיפוק.

זה משהו אחר. כנראה לך לא מתאים להישאר עםואז את תראי

הילדים.

זה לא אומר שזה מה שטוב לילדים.

זה יכול לנבוע גם מבדידות..לפניו ברננה!

ותחושה שכל העול עלי בלי הערכה מספיקה.

ויש אישה שמרגישה הערכה ממילים, ויש אישה שצרחכה להרגיש הערכה משותפות של הבעל ונתינת יד..

סוג של חוסר סיפוקoo

אישה שנשארת בבית והילדים הולכים למוסדותשימושית

זה באמת קצת אבסורי (או הרבה אבסורדי) לקחת גם מנקה ועזרה חיצונית, אבל אישה שנשארת עם הילדים שלה בבית

עובדת במשרה מלאה רק לא בעבודה שמכניסה כסף ותלוש, אז זה סופר הגיוני להוסיף עזרה חיצונית.

סורי, אני רואה את זה הפוך..קל"ת

אישה שהיא עובדת אז היא פחות בבית, אז הגיוני שתביא עזרה חיצונית למשק בית או טיפול בילדים. מה גם שכספית היא כנראה יכולה יותר להרשות את זה לעצמה

את לא רואה הפוך, את רק לא מבדילה בין אישהשימושית

שנמצאת בבית עם הילדים לאישה שנמצאת בבית בלי הילדים

אמתקל"ת

אישה שנמצאת בבית עם ילדים זה כמו מטפלתלפניו ברננה!

מאוד מאוד אינטנסיבי..

לקח לי הרבה זמן להגיע לתובנה הזאת. בהתחלה חשבתי שזה עצלנות, קשב.. היה בי הרבה תסכול - את כל היום בבית אז למה כל הזמן הפוך פה?

בדיוק בגלל שאת כל הזמן בבית...

הבוקר שטפתי כלים עם התינוק. לקח פי 2 זמן ממה שהיה לוקח אם הייתי עושה את זה לבד. והכלים יצאו פחות נקיים, כבר החזרתי כמה לכיור.

גם רגשית הרבה יותר מתיש לעבוד ככה...

ואישה שבבית עם תינוק בתור התחלה "מכניסה" כ3000 שקל (שהייתה מוציאה על מעון אם הייתה יוצאת לעבוד..) אז נכון שבדרך כלל כשיוצאים לעבוד מכניסים יותר ממה שמוציאים, אבל לפעמים הסכום הסופי לא באמת שווה את זה..

אישה שהילדים שלה בבית, היאחושבת לעצמי

אותה אישה ששומרת על הילדים.

אין מי שישמור עליהם כשהיא מנקה

ממש חכם המשפט שכתבת בסוףואז את תראי

צאי לחופשה ליומיים תשאירי אותו. אח''כ תדברו 😁🫣אורוש3

מצטרפת לרעיון... השיעור הכי חזקDoughnut

בול, אפילו יום יספיק תאמיני לי חחחח🤣קל"ת

כל האחיות שלי בבית עם הילדיםאמא טובה---דיה!

ואני יודעת שהבית ממש ממש לא רק עליהן.

הבעלים שותפים מלאים,

אבל נראה לי שמה שהכי משמעותי הוא שכל הגיסים שלי ממש מעריכים את אחיות שלי על זה שהן בבית עם הילדים ועל כל מה שהן עושות,

(אגב, לאו דווקא בגלל שזה קשה, אלא בעיקר בגלל שזה כל כך משמעותי בעיניהם לבית ולילדים),

וזה לדעתי המפתח לכל שינוי ההרגשה.

תודה כולן..עונהאנונימית בהו"ל

הקטע הוא שאני לא באמת מצליחה לתקתק את הבית וכאלה,כי יש מלא דברים, בדיקות עם הילדים, חינוך וכו' בחוץ

כך שהבית די מוזנח וגם על זה אני מרגישה באמת שכאילו מה אני עושה לפעמים

אבל אני עושה המון.

השבוע הוא זרק משפט 'אין קשר בין המציאות לכתבה' וזה גמר אותי ממש

למה שתצליחי?אמא טובה---דיה!

זו עבודה סיזיפית נורא, דורשת בלי סוף.

הבתים של אחיות שלי ממש לא מתוקתקים.

ולאחת גם יש עוזרת בנוסף לשותפות של הבעל.

אז מה אם היא בבית? יש לה מספיק עבודה עם הילדים ועם שאר ענייני הבית.

וגם אימא שלי הייתה כל השנים איתנו בבית, והייתה מביאה עוזרת הרבה שנים.

כל השאלה היא אם ההישארות שלך בבית מוערכת או מזולזלת.

אם היא מוערכת - כל מה שאת עושה הוא מדהים, ואם היא מזולזלת - לא משנה מה תעשי, זה ייחשב לכלום...

זה קצת נשמע לי שהאישיו זה את מול עצמך ולא מולואונמר

יש מצב?

את מעריכה את עצמך?

את חושבת שאת אלופה ושזה לא קל להיות עם ילד קטן בבית?

את מרגישה שאת עושה את מה שאת צריכה ויכולה?

או שיש לך מלא ביקורת עצמית?

כי אני חושבת שזה הדבר הראשון שמשודר הלאה לאנשים סביבנו,

ואם את לא בטוב מול עצמך ומעריכה את העשיה שלך יהיה לו קשה להעריך.

מבינה מה אני אומרת?

תתחילי לכתוב לעצמך מה עשית היוםנעמי28

מטלות הבית זה המון דברים על הדרך, וההרגשה שלא עשית כלום אבל גם לא עצרת לרגע, מאוד נפוצה.

אבל בשבילך לא בשבילו.

והדיבור שלו לא לעניין (יש מצב שהייתי משאירה אותו להתמודד עם הבית לבד לכמה ימים כדי שיבין 😅)

תתחילי מעצמך.

יש הבדל בין לרצות להיות מוערכת לבין להזדקק לאישור והערכה.

למשל ההבדל בין להרגיש יפה ולרצות לקבל מהבעל מחמאה על זה - לבין לא להרגיש יפה כל עוד הוא לא אמר את זה, כלומר להיות תלויה בהערכה.

תנסי להתחזק מבפנים ולשדר לו שאת עושה הרבה, ובכנות להגיד לו שינסה בעצמו ואז ידבר.

למה הוא מצפה, לבית מתוקתק אחרי שהיית שעות עם ילדים קטנים ? זה לא ריאלי, השאלה למה את מצפה את זה מעצמך.

ממש ככה רק אצלוהמקורית

אין קשר בין הציפיות שלו,למציאות

מציעה לך להשאיר אותו קצת בבית עם הילדים כדי שיבין מה המשמעות של זה

וגם אם הוא לא יבין מאה אחוז

הבית לא אמור להיות מתוקתק. ואם הוא רוצה את זה וחשוב לו אז תשלמו על עזרה, הכל טוב

בית שכל היום נמצאים בו לא יכול להיות מתוקתקחושבת לעצמי

תחשבי על זה שבבית שלך יש בשעות הבוקר מעון, בצהריים צהרון, בערב מועדונית, מקלחות ולישון.

בכל אחת מהמסגרות האלה מנקים כשהילדים הולכים.

ב"ה מהבית הם לא הולכים, ולכן אין זמן לתקתק אותו כמו שמצופה מאישה שאין לה ילדים קטנים והיא לא עובדת.

וגם ממנה לא מצופה, שתעשה מה בראש שלה.

חוץ מזה, שאת כל המשרות מאיישת אישה אחת, שילדה לא מזמן כנראה, בקושי ישנה בלילה, וכל האחריות עליה.

חיבוק ענק, תחושה ממש מעצבנת ומחלישה.

אבל גם אני במצב דומה. אני עובדת ממש טיפה, כדי להיות עם הילדים.

כשאני הרגשתי ככה מול בעלי, שמתי לב שזה א'- מגיע בזמנים אחרי תקופות ארוכות שלא הסתכלתי על עצמי ולא עשיתי משהו בשבילי.

ב'- הרגשתי שכל מה שאני קונה זה בזבוז, ושאני לוקחת מהכסף שלו.

זה תלוי באיך אנחנו מסתכלות על דברים בעיני עצמנו. כשהסתכלתי על כל הדברים שאני עושה והשוויתי לאם זה היה נעשה אם הייתי עובדת במשרה מלאה, הבנתי שאני חוסכת המון.

וזה שאני מקדישה את השנים האלה לגידול הילדים זה תמיכה כלכלית בעסק של הבעל.

עצם העובדה שהוא יכול להיות רגוע כשהוא בעבודה שיש מי שדואג לילדים שלו- זו שותפות עסקית של שניכם.

מסכימה לגמרי עם ההתחלהקל"ת

לגבי הסוף..השאלה היא האם הבעל יכול להיות רגוע גם כשמישהוא אחר שומר על הילדים ולא רק אשתו בשביל הבריאות הנפשית שלה..

כמובן. התכוונתי לבחירה של שניהם שהיאחושבת לעצמי

תהיה בבית באופן כללי.

כזוג וגם כאדם יחיד צריך זמנים של חופש כדי לתפקד...

>>>שימושית

מה את מרגישה לגבי התפקוד שלך בבית? את מרגישה מסופקת בסוף יום?

הרבה פעמים אישה לא עובדת תספיק פחות מאישה עובדת כי אישה עובדת יש לה באופן "טבעי" מנועים לעשיה

ואישה שנשארת בבית צריכה להפעיל את עצמה מה לעשות כי יש אשליה בתת מודע שיש לה את כל הזמן בעולם לעשות אז עכשיו היא יכולה לנוח/לעשות דברים בסלואו מושן וכו'

ממליצה לך לשבת ולכתוב את כל המטלות שהבית צריך בשביל להיות נעים ומסודר בכללי ואיך את מצפה שהוא יראה בשעה X בערב, ואז לעשות טבלת נקיון יומי-

מחלקת את המשימות מה צריך לנקות כל יום, מה פעם בשבוע ובאיזה יום ומה פעם בשבועיים/חודש.

אם מעניין אותך טבלה שלי אני אעלה.

במקביל את עושה סדר יום הפוך- שמה קודם כל את השעה שבה את רוצה שהבית יהיה מאורגן, ואז הולכת אחורה- מה צריך לקרות לפני כן בשביל שזה יהיה מציאותי,

נניח אצלי- אני רוצה שבשעה 7 בערב מטבח יהיה מאורגן, כלים שטופים וסלון מאורגן, בשביל זה אני צריכה שיאכלו ארוחת ערב מספיק זמן בשביל שאני אוכל לארגן מטבח לפני מקלחות

אז ארוחת ערב ב5 וחצי, אז ב5 ורבע עושים 15 דק' שמארגנים את הסלון וכו'

סדר היום שלי מן הסתם לא מתאים לך אבל פירטתי שתביני מה התכוונתי בסדר יום הפוך.

כשנכנסתי לשגרה הזו הקפדתי על שבועיים שלא עושים דברים שוברי שיגרה, עכשיו אני מאורגנת גם לימים לא שגרתיים, וגם מרפה בשעת הצורך.

בגלל שבבקרים אני עובדת וחוזרת הביתה ב4 עם הילדים, אני דןואגת שיהיו לי תשתיות אוכל בפריזר ובמקרר שיעזרו לי לארוחת ערב (מבושלת)

זה גם עוזר לתחזק את הבית וגם מכניס מנועים לעשיה. חוץ מזה את צריכה לדאוג למלא את עצמך ביציאות עם חברות (נניח לבוקר אמהות במתנ"ס, הליכה מידי פעם) להקפיד על פעילות גופנית, ללכת לעיסויים וכו'

להתלבש מיד בבוקר כאילו את יוצאת לעבודה, לתכנן לעצמך 'פרויקטים' גם נניח (מנסיון) אם יש לך תינוק בן שנה- שנתיים בבית, אז לתכנן לו גן עם איזה חומר את רוצה ללמד אותו ואיזה מיומנוות את רוצה שהוא ירכוש, וכמובן איך לעשות את ולהצטייד בהתאם.

כשאת מובילה את היום שלך עם מטרות ועשיה לפני ולא כיבוי שריפות מספיקים יותר ומרגישים טוב יותר וממילא גם השיקוף של המציאות לבן זוג/לסביבה הוא אנרגטי ועסוק.

ובלי סתירה גם אישה עקרת בית לא צריכה להספיק לעשות הכל לבד. זה לגמרי בסדר לקחת עזרה חיצונית למה שצריך ויאפשר לך לתת את המיטב כעקרת בית.

חוץ מזה- ילדים צריכים גם אבא וגם אמא, והגידול שלהם אמור להתחלק בין אבא לאמא גם אם אחד מבני הזוג יכול לעשות הכל לבד לבד, והתפקיד שלך הוא לשקף לו את זה. החלוקה לא צריכה להיות שוויונית אבל היא צריכה להיות משמעותית מספיק להרגשת שותפות. אולי הוא יכול לקחת לרופאים? אולי להכין להם תיקים בבוקר ולקחת למוסדות? אולי ללמוד למבחנים? גם אם ביומיום הוא לא בבית בשעות הקריטיות של ש.ב.-משחקים-ארוחות-השכבה וכו', יש מספיק אזורי גידול אחרים שהוא יכול ויהיה טוב שיקח על עצמו.

יצא לי מגילה ארוכה מידי 😅

מקווה שלפחות חלק מזה יעזור לך

ובקשר לגב- רפלקסולוגיה יכולה לעשות פלאים לכאבי גב שונים, ממש ממליצה לך ללכת ל3-4 טיפולים, ויש גם דרך הקופה.

תודה על התגובה ועל הפירוטאנונימית בהו"ל

ממש בול ההתחלה שכתבת על המריחת זמן

אני לא טיפוס של טבלאות ורשימות לצערי....

לי מה שעזר פרקטיתהמקורית

ועד היום תופס,גם כשאני עובדת מהבית והילדים לא פה, זה להחליט שאני מסדרת רק בערב.

אם זורם פה ושם לעשות משו בקטנה כמו לפנות שולחן נגיד סבבה. אם לא, יש זמן מוגדר אחד ביום קבוע כבר המון שנים שזה זמן איפוס לבית.

תנסי למצוא לך גם זמן כזה. תגדירי מה נכלל בו וזהו. חוץ מזה - את בעבודה עכשיו. כשעובדים לא מנקים

כתבתי הודעה ארוכה והיא נעלמה, לא ברור למה לא עלתהשימושית

מנסה לשחזר מה כתבתי-

יש לך דרכים שעוזרות לך להתפקס ולנצל את הזמן? אולי תנסי לכתוב טבלה ולוח יומי רק בשביל לסדר את זה בתוך המח ואז לזרוק? לפעמים רק צריך שהמח יסתדר וזהו

אולי לעשות פעמיים/שלוש ביום 'הפסקת נקיון' ולשים שעון מעורר לתחילת ההפסקה ושעון מעורר לסוף ההפסקה וכל פעם לבחור מה לעשות עכשיו?

ועוד משהו- מה הכי מפריע לבעלך כשהוא נכנס הביתה? תנסי לדאוג שזה יהיה מסודר כשהוא מגיע

ומשהו שעוזר לי תקופות- סלסלה גדולה בסלון, מידי פעם גורפת את מה שנמצא בסלון ובמטבח לתוך הסלסלה ואז בזמן פנוי במהלך היום מרוקנת קצת את הסלסלה ובערב מרוקנת לגמרי.

אם יש לך חברה שאתן יכולות לעשות סבבי הספקים אז זה גם מעודד עשיה וגם עושה תחושה שאת לא לבד במערכה

אני ממש אשמח לטבלה כזו של מה צריך למקות ובאיזו תדיצהוב

לי התגובה שלך ממש עזרה.

העתקתי לי כדי לקרוא שוב

לא, אבל אני לא יודעת אם אנחנו הכי בריאים גםטארקו

המציאות שלנו היא שלנו, וזה בדכ עובד לנו ולפעמים לא..

נשמע שיש לכם על מה לעבוד ושווה ללכת למישהו שיעזור לכם לעשות שיקוף טוב ובריא.

מדהימות שאתן ריגשתן אותי עם התגובותאנונימית בהו"ל

תודה לכל אחת ואחת

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמתאחרונה

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)אחרונה

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

החלק הכי קשה בגידול ילדים זה חוסר שעות שינהניק חדש2

אלוקים אדירים!!!!!!!!

עם הכל אני יכולה להתמודד באור יום.

קשה לי עם הלילות האלה קשה כ"כ.

והם כבר גדולים! ועדיין הלילות שלי בד"כ מכילים איזה טוויסט סיוטי. מוצאת את עצמי ברגע שהם נרדמים עולה גם למיטה כדי שלפחות תהיה לי איזו שעת שינה עלובה.

הפעם זה שיעולים מטורפים.

ימים לפני זה זה כאבי בטן ושיעולים.

שבוע קודם תולעים

שבוע לפני תולעים

שבוע לפני לפני שיעולים וסטרידור.

מתי זה עובר? מרגישה כ"כ אגואיסטית אבל די!!!!!!

תנו לי את השינה שלי חזרה.

אני לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד רק מהמחשבה לעבור את הטרפת הזו שוב.

ואין מי שיחליף אותי בלילות. ניסינו. לא עובד.

זה רק אני כבר כמעט 10 שנים

בלי שינה זה קשוח בטירוף. הכי מבינה אותך!!יעל...

וואו אני מזדהה כל כךראשונית

התחברתי❤️שיפור

מזדהה🩷השקט הזה

אני עם מתוקי בן שנה וארבע שעדיין קם בלילה.. אצל הגדולות כבר ישנו לילה בשלב הזה ואני כבר הייתי בהריון הבא. עכשיו לא מסוגלת לחשוב על עייפות של הריון שמתווספת לקימות בלילה

הקטן שלי בן 4.5ניק חדש2

הגדולים בני 7 ו9.

קמה כבר 2 לילות לבן ה7.

לפני זה לבן ה4

ברקע הגדול עם חרדות ולפעמים קופץ מתוך שינה.

חוסר שינה זה הכי קשהכורסא ירוקה.

אני קמה לילדים בטווח שבין פחות משנה ועד גיל 5 וכל התעוררות היא סיוט, אבל העייפות בימים קשה לא פחות. אני כל כך חסרת סבלנות

וואו ממש ככה!ניק חדש2

אני עשיתי הפסקה מאד ארוכה

הקטן בן 4.5

מודה שאני לא יודעת אם אצליח לחשוב אי פעם לחזור לטירוף הזה שוב.

זו את הסיבות העיקריותכורסא ירוקה.

שלא צמודים קשה לי יותר מצמודים.. אני עם תינוק עכשיו ואנחנו מונעים כרגע כי לא אפשרי לנו עוד הריון, ואני ממש מפחדת שיהיה פער גדול מדי ואצטרך לחזור ללופ אחרי רגיעה

כמו בשיר אמא טובה, ישנת היטב לפני שנתייםשמש בשמיים

וגם אז היטב זה היה שעתיים

חחח לא מכירהניק חדש2

אז תכירי, מדבר עלייך שמש בשמיים

היא לא מתלוננת, היא רק עייפה, היא לא מתעוררת היא תמיד ערה...

האמת שאני מזדהה מאוד גם, עכשיו אנחנו רוצים לגמול את בן השלוש ממוצץ ולגמול את בן השנה מהמיטה שלי ולשני התהליכים האלה אין לי כוח להתחיל בגלל חוסר השינה שזה יגרור, אז בינתיים אני ישנה עם תינוק בן שנה קבוע במיטה שזה שינה איכותית נורא, כן? אבל לפחות כשהילד בן שלוש מתעורר בלילה אז זה רק חמש דקות לחפש את המוצץ שלו מתחת המיטה ולא חצי שעה ללטף אותו ולשיר לו שירים... נראה לי כשנאזור אומץ לשלבים האלה אז אני אצטרך ללכת לישון בשמונה.

היא תמיד ערה... זאת ממש התחושה😅שיפוראחרונה

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!