לק"י
בן הארבע ויתר לאחיו הגדול על התור במחשב.
"את יודעת למה ויתרתי לו? כי הגן שלנו הוא גן של אהבת חינם".😍
(הגננת שלהם כנראה החדירה בהם את הנושא טוב טוב).
בן השנה מפגין תכונות גבריות- כשהוא רואה ילדים משחקים בכדור, הוא יכול לזחול אליהם במרץ, כשהוא חדור מטרה להגיע לכדור😅
ובנוסף, הוא מתיישב ליד ילדים שמשחקים במדבקות/ קלפים, ודופקים על הרצפה כדי להפוך אותם, ודופק גם הוא עם 2 הידיים על הרצפה😂
אז בן השלוש הוציא מהמגירה יצירה של מטריה שהוא הכין בגן.
דיאן ד.בת - 2.5 אומרת לי: "אני גם רוצה להיות אמא"
אני: "את רוצה להיות אמא? ומי תהיה הילדה שלך"
היא: "את"
בן ה-5 אומר לקטנה: "כשתהיי גדולה את תהיי בגן שושי ואז את תהיי בגן רבקי (הגננות שהיו לו) ואז את תלמדי על עשרת הדיברות.
את יודעת מה זה עשרת הדיברות? זה דם, צפרדע, כינים.." 🤣🤣🤣🤣
וגם, כל פעם שהיא מבקשת ממנו משהו אז הוא אומר לה בנחת: "מה שכחת להגיד? תגידי ב-ב-ק-ש-ה"
הבת שלי (כמעט בת 4) יום אחד התחילה לדאוג מה יקרה כשגם היא תהיה אמא, כי אז יהיו בבית שלנו שתי אימהות וזה יהיה מוזר.
אז הסברתי לה כשהיא תהיה אמא היא כבר תגור בבית אחר. והיא נלחצה מזה ממש והתחילה לבכות, והזכירה לי שהבטחתי לה פעם שאני תמיד אהיה אמא שלה...
היא לא נרגעה עד שלא הבטחתי לה שגם כשהיא תהיה אמא בעצמה - אם היא תרצה היא תמיד יכולה לגור אצלנו...
הגדול שלי כל הזמן עושה חישובים מה יהיה כשהוא יהיה אבא ואז אבא (בעלי) יהיה סבא וסבא יהיה סבא רבא.
וכמה אבות וכמה סבים יהיו לנו בבית.
פעם אמר לי בשיא הרצינות: "את יודעת? כשאני אהיה סבא רבא אז אבא שלנו כבר ימות..."
לק"י
אולי בן הארבע.
אבל לא זוכרת מה זה היה בדיוק... נראה לי סביב זה שנהיה זקנים.
כמה הוא בכה שהוא לא רוצה לגור בלעדינו.
שיקרתי בלי בושה עד שהוא נרגע
לאחד הקטנים 'נתקע' בראש שדברי תורה הם סביב דמותו של משה רבנו.
כך זכינו לאחרונה לשמוע בשולחן שבת
דברי תורה חדשניים:
משה רבנו בנה תיבה לפני המבול
ה' אמר למשה רבנו לך לך מארצך.. לארץ ישראל..
וכמה שאנחנו מתקנים- לא עוזר(;
הקטנה בת שנתיים וחצי שרה בתלהבות
מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אוהב את ההצגה.
יש לה המון בלי סוף.
יום אחד בת השמונה שלי אומרת עליה אמא מה זה היא לא מפסיקה לדבר,כל הזמן יש לה מה להגיד היא רק בת שנתיים זה לא נגמר לה?
ולי עובר בראש אויש יש לי עד מאה ועשרים לשמוע אותה🤦♀️
הכי כיף לראות את החיקויים של הקטנטנים
גם הקטנה שלנו (בת שנתיים וחודשיים) היום קפצה בגומי עם אחיה, ופתאום התחילה לספור! כמו שהם סופרים כשקופצים.
אבל משהו חמוד יותר:
ענדתי סיכה על הבגד בשבת, וכשהיא ישבה עליי היא הצביעה עליה ואמרה: "אמא."
אמרתי לה: "נכון, סיכה של אמא."
ואז היא הניחה יד על השיער שלה, ואמרה: "ש(יע)ר!"
כלומר, היא מכירה את המילה סיכה משיער... נהניתי מהקישור שעשתה, והסברתי לה שיש סיכה של בגד וסיכה של שיער... (ואז עם הגדולים יותר שהיו ליד התפלספתי על סוגים נוספים של סיכות, כמו סיכה משרדית וסיכת ביטחון...)
לק"י
הוא כבר נראה לי ילדון, ולא תינוק.
מבין עניין, מסרב לדברים שהוא לא רוצה, מתעקש על מה שכן...
מנסה להעיר אותי בבוקר:
הוא: את רוצה לקום בצהרים?
אני: לא
הוא: אז עכשיו בוקר. יאללה לקום!
בת ארבע וחצי משכנעת אותי במרץ תוך כדי השכבות:
את יודעת שאני כבר ישנה?
אני יודעת גם לדבר ולשבת כשאני ישנה.
אם אני צמאה אני יכולה לשבת אפילו שאני ישנה.
אל תגידי לי שוב לילה טוב כי כבר נרדמתי, שלא תעירי אותי.
בכיתה א, נוסע חתיכת נסיעה כל יום לבית ספר ונחשף שלטים של הבחירות על אוטובוסים:
את יודעת על מה הבחירות? כל נהג מנסה לשכנע את כולם שיבחרו בו שיהיה ראש ממשלה. לכן הם עושים שלטים, כדי שיבחרו בהם!
אצלי הגדול אמר סביב הבחירות: אמא, את יודעת איזה אוטו יש למטה? האוטו של הרב עובדיה יוסף...
לק"י
ואומר לי, שכבר יש אור בחוץ וצריך לקום...
הלו!! לפעמים הזריחה בחמש😅
והבת שלך נשמעת פלפלית....
הבת 4.5 שלי ואני יוצאות מהבית בבוקר, ואני אומרת לה שאחרי הרכב הזה נחצה את הכביש. היא עונה לי ''אל תגידי לי מתי לחצות את הכביש. את מפריעה לי לישון''😂
שהיא שמעה את השעון ולא הערנו אותה!
ממש היסטריה ובכי
לקח לה כמה דקות שהסברנו לה שהכל בסדר ואף אחד לא הולך בלעדיה, ואז היא התכרבלה לידי ונרדמה חזרה
חזרנו אתמול מאוחר והיא נרדמה רק כשהגענו אז בעלי החליט לתת לה לישון ולהעיר אותה לקראת המניין הבא🫣(הוא לוקח אותה למעון בדרך לתפילה)
ואז שאלנו על כל חיה איך קוראים לבת זוג שלה.
נמר- נמרה
כבש- כביסה
צבי-צביקה
🤣🤣
אם בת הזוג של הכבש זו הכביסה הוא מוזמן לבוא לקחת אותה מהסל והספה😉
יום אחד אספתי אותו ישר מהעבודה והן חיכו בבית עם בעלי.
אני מגיעה, והגדולה (5) שואלת אותי "איך הוא היה היום? מה אמרו עליו? כל פעם שאת אוספת אותו בלעדיי תגידי לי מה אמרו שאני אדע שהיה לו בסדר"
נסענו באוטו והיה בחדשות משהו על זיופים בקלפיות. אז הגדולה מסבירה לשניה "קלפיות זה כמו קלפי שהצבענו בבחירות. קלפי זה אחד וקלפיות זה הרבה"
מאיפה את יודעת את זה נשמה???
ואין לי משהו ספציפי, אבל אני נמסה כל פעם מזה שהשניה (בת 3) אומרת דברים, במיוחד כאלה שקשורים לגן, עם הבעה סופר רצינית ובעלת חשיבות על הפנים..
או שהיא הראתה לי היופ יצירה שהם עשו על בריאת העולם והיא מראה לי את היום החמישי ואומרת שביום החמישי נבראו הדגים והעופות והשרצים ואז מוסיפה "אבל לא היו מדבקות של שרצים להדביק"
הגדול, בן השלוש וחצי:
אבא, אבל מי עשה את ה'? איך הוא נהיה כשהיה תוהו ובוהו?
קורא לי השבוע בדחיפות מהשירותים-
אמא בואי מהר!! (היה לו שלשול השבוע, אז כבר התכוננתי לראות משו לא משמח)
אני מגיעה, הוא אומר, אני ממש צריך עזרה
אני לא מצליח להגיד שירותים ברבים🤣
אחכ גילה שגם מכנסיים מצטרפים לבעיה שלו...
ציירנו כבאי, והוא רצה לכתוב מטף כיבוי אש, אז אני כתבתי לו על דף אחר והוא העתיק
אני מגיעה אני רואה שהוא כתב מתף כיבוי אש
ואז הוא הסביר לי
אמא נכון מטף זה או עם ט או עם ת, אז את עשית עם ט אז אני עשיתי עם ת כדי שת' לא תרגיש בודדה
בן השנתיים
עובר ליד הסל כביסה וסוגר אותו, תוך כדי אומר לי בארשת חשיבות: אמא אני סוגר את זה כדי שלא יבואו הגויים ויסגרו את זה
וואו תודה בן מסור, הורדת וואחד דאגה מליבי
אמא את גאה באני? אני נכתב בספר של הצדיקים כי אני שמר על הידיים ולא מרביץ
השכבתי אותו לישון, והייתי מחוץ לחדר שלו, פתאום הוא התחיל לבכות ממש, הלכתי אליו ושאלתי אותו אוייי מה קרה? אז הוא אומר לי "אמא אני לא עצוב אני רק בוכה כדי שתבואי"
וגם חכמים ממש! כותב בגיל 3? ומדבר ככה יפה בגיל2? כיףףף
מלא נחתתת❣️
השירותים קרע אותי חחחח
לק"י
כאשר בן הארבע לובש קפוצ'ון עם רוכסן, אז בכניסה לגן הוא מוריד. לא משנה מה מזג האוויר.
אז אתמול אמרתי לו- שאם קר בגן שלא יוריד את הקפוצ'ון.
תגובתו- "אני אתגבר"😅
(הסברתי לו, שאין צורך להתגבר, ואם קר- נשארים עם הקפוצ'ון).
בת ה6, בדמעות, אחרי שביקשתי ממנה להרים בגד לכביסה:
"אני לא יודעת איך לעשות דברים שאני לא אוהבת"
עוד אחד - מסתרקת ותוך כדי מפזמת שיר שהמציאה. (היו לו ארבע בתים, אבל אני לא זוכרת הכל):
שיער, שיער אתה מבולגן.
לא נוכל ככה ללכת לגן.
פזמון: בוא נסרק אותך ונאסוף אותך ונקשור לך סרטים.
בן ה5 שוכב במיטה לקראת השינה. "אמא, אפשר חיבוק ועוד חיבוק ועוד חיבוק עד שנגיע לאלף?"
בת שנתיים וחצי אןהבת לעמוד מאחורי ולהודיע שהיא מסרקת אותי. היא לוקחת חופן גומיות ומתחילה לעשות לי צמות עם הזנבות של המטפחת
נראה מה אני אזכור...
הגדול (2.5) התעקש ללבוש סוודר למרות שהיה ממש חם בחוץ. אחרי שכנועים הוא נחאנח: אוף טוב. אז אני לא ילבש סוודר. שלא תהיה לי כוויה😂"
הוא מביא לאחותו במשחק שלו ואז בא אלי: "אמא, נכון יש לי לב טוב?" נסיך של אמא!!
הקטנה (שנה וחודש) נוגעת בחשמל. אני צועקת עליה בפרצוף חמור ואז היא בוכה ומניחה עלי ראש. אחרי שהיא נרגעת אני רואה אותה שוב פעם מקרבת יד לחשמל. כמעט נוגעת ואז קופצץ עם היד אחורה ומתחילה לבכות עלי בכי תמרורים ( בלי שאמרתי כלום). אחרי שנרגעת שוב פעם!!🤦♀️😂
הגדול שלי עם מלא משחקי דמיון כל הזמן בא אלי: להתראות אמא אני נוסע לזברק (בני ברק) 🤣
השעה 17:00 בערב, הגדול רואה שחושך בחוץ: אוי אמא נהיה חושך בחוץ. צריך לישון. יפה לא בגן החדש( הגננת שלו). יפה הלכה לישון בבית שלה.
אני: אה. מעולה. לילה. תיכנס למיטה ותלך לישון.
הוא: לאאאא. אמא. עכשיו אור. יש שמש בחוץ. את לא רואה?
הם הולכים לישון ויצאתי לרגע מהחדש שלהם. אני שומעת אותו מחנך את הקטנה: "זלדה! לשים ראש! אוי אוי אוי! אמא לא מרשה לקום. עכשיו לילה מאוחר. (תודה שעשית לי את העבודה 😂).
יש עוד מלא. אבל לא עולה לי עכשיו...
פעם כשהייתי ילד...
אוהבת לספר על דברים שקרו לה לפני שנים רבות...
בגיל 10, על משהו שקרה לו לא מזמן, אמר בקול מתרפק:
"הו, זה ממש זכרונות ילדות!"
אתה עדיין ילד חמוד שלי, לא צברת כל כך הרבה פז''ם(:
יצאנו לגינת כלבים, זורקים את הכדור לכלב והגדול ממש מתבאס שהכלב כל פעם תופס את הכדור לפניו.
עכשיו עוד,
הגדול למד ניקוד "קמץ" - היינו צריכים להביא היום משהו שמתחיל בקמץ. הגדול רצה לאסוף בוץ, אבל אחרי שהסברנו שפחות מתאים לסחוב את זה לגן, הוא התפשר על שוקולד וקולה. כן, קמץ
אנחנו מתרגלים קריאה, כל הברה שהגדול אומר הקטן חוזר אחריו. צליל ראשון ממממ, הקטן מממממ. פתח אלף, אה - הקטן אהההה. ממש חוויה.
הגדול מאוד רוצה כבר להיות אבא, "כשאני אהיה אבא "אח שלי שבן שנתיים" יהיה התינוק שלי. אני אשב מקדימה במקום שלך והוא יישב בכסא מאחורה, בכסא תינוק".
ולא ידעתי שחרדים מגדלים כלבים.
לראיה- אין גינות כלבים בבני ברק.
(בירושלים מן הסתם יש)
אני אגב אין לי התנגדות, רק מתעניינת
אני לא גרה בתוך ירושלים אלא ליד.
ליד העיר שלי יש יישוב חילוני, לשם יוצאים גם לגינות (ריקות והרבה יותר מושקעות), ויש גם גינת כלבים.
הילדים שלי ממש אוהבים כלבים, במיוחד הגדול.
היה קצת פדיחה להיכנס לגינת כלבים עם שני ילדים, בלי כלב - כאילו, מה עובר עלינו..
בקיצור, באחד הפעמים פגשנו בעלים של כלב האסקי, כלב חכם וחמוד. הוא הביא לנו את המספר שלו, בהגעה מסמסים והוא מוריד את הכלב אלינו.
הוא נהנה שלא צריך להעסיק את הכלב, הילדים שלי בעננים. ממש לטובה. ב''ה.
הכלב בסיפור שרץ יותר מהר מהילד, כלב אחר. ההאסקי לא ממש זז.
תודה ששיתפת 🤎
בן 8 וחצי בערב לפני הבחירות: "אמא, ביום הבחירות לובשים חולצה לבנה נכון?"(לא חמוד שלי, אבל אתה ציוני ומותק😅)
בת כמעט 3 לאחרונה בחפירות על שמות:
אבא איך קוראים לך?
"אבא"
לא.. מה השם הקודמת???(התכוונה לשם הפרטי)
היינו במשחקיה והייתה שם ילדה בשם שלי. באה אלי "מה, קוראים לה אמא?😆"
נניח שקוראים לנו לצורך הדוגמה אברהם ושרה. בשבת מאודדד הצחיק אותה לקרוא לנו אמא אברהם ואבא שרה.
אחד באותו נושא אבל דווקא של הגדול, כשהיה בכיתה א. אנחנו לא קוראים לחמי וחמותי בשמות שלהם אלא בשם משפחה. לצורך הדוגמה נקרא להם כהן. הוא היה צריך לכתוב בחוברת מעין עץ משפחה כזה, עם השמות של הסבא וסבתא משני הצדדים. אז בצד שלי הוא כתב את השמות שלהם(נגיד סבא משה וסבתא לאה-שם בדוי) ובצד של בעלי הוא כתב גם את השמות שלהם- סבא כהן, סבתא כהן😅 הוא היה מאוד מופתע לגלות שזה לא באמת השמות שלהם🤣
עוד של גברת בתכמעטשלוש:
"אבא אני רוצה עוד קצפת" (אמבטיית קצף)
היינו בגן שעשועים והיו שם ילדים שאכלו חטיף.
היא: אמא בואי נלך הביתה ותביאי לי חטיף. בא לי חטיף!
אני: אני לא כל כך אוהבת שאת אוכלת חטיפים סתם ככה
היא: טוב, אבל אני אוהבת!
אני: אבל זה לא בריא. אולי פרי?
היא: לא בא לי פרי. זה לא בריא לי. רק חטיף בריא לי!
אני: אבל לכבוד מה חטיף?
היא(בטון של ברור מאליו מה יש לשאול בכלל): לכבוד. יום. שלישי!
אחכ היה עוד משהו שהיא אמרה שצריך בגלל/לכבוד יום שלישי. אולי לא להתקלח או משו כזה, לא בטוחה😆
קולטת אותה מתנדנדת עם ידיים מחוברות כזה כמו תפילה
"ואו, את מתפללת?"
"כן! מתפללת לה' שיביא לי מדבקה"
"איזה יופי.. והוא הביא לך?"
"כן.. רגע.. הוא עדיין לא הביא... הנה!(תופסת מדבקה דמיונית ומדביקה בחולצה) הוא הקשיב לי!"
ואי יש עוד מליון🤣 היא ב"ה שופעת
הצחיק אותי האמא אברהם ואבא שרה 🤣🤣
בת שנתיים
כל פעם שמקבלת מכה או שמישהו מרביץ לה "לא ביץ לך!" (לא להרביץ לך, כנראה ששאלו אותה פעם מישהו הרביץ לך?)
יום אחד עברה ליד טרקטור והעיף לה חול לעיניים
היא בוכה "טאקטו לא ביץ לך! נו נו נו"
היא גם מזהה ברחוב את הרכבים של החברים שלה
וכולם אותו דגם
"הנה אוטו שננו (שלנו) הנה אוטו של X הנה אוטו של Y"
כמעט אף פעם לא טועה
יש לי מלאא היא חכמה ולומדת לדבר וזה מתוק
פתאום עכשיו אני לא זוכרת כלום
הבן שלי אוהב לשיר: "גשם בוא, תביא לי קרמבו, אם תפסיק תביא לי מסטיק"
ובשבת במקרה קנינו לקינוח בסעודה קרמבו.
וכשחילקנו הוא מאודד מאודד התרגש שהגשם חילק לו קרמבו. אבל לא הבין מה עם המסטיק, הגשם הרי הפסיק (אגב לדעתי אין לו מושג מה זה מסטיק, לא חושב שאי פעם נתקל במסטיקים)
הקטנה בת 4 נשארה בלי מקום ואומרת בטון הכי מתוק בעולם לאח שלה - אתה יכול לעשות לי מקום כדי שלא אצטרך להידחף?
וגם בעלי לא אוהב
🙁
יש מסעדות שיש בהם ממש תבשילים
או שמכינים משו ממז זריז כמו פסטה מושקעת או דג או גם וגם
ולהכין פסטה מבחינתי זה קשה🙈
כן, גם יבשה בלי רוטב
אוכל מבושל או לא לבשל
בישול זה מיומנות נרכשת
במיוחד היום שכל ההסברים והמתכונים זמינים ברשת
ואפשר להרים סירים יחסית פשוטים
לדוג
תקני עוף בקצביה נקי ומפורק
תוסיפי אפונה וארטישוק משקית קפואה
וקוסקוס משקית
(לקנות קפואים ובשר נקי זה חצי עבודה... מפה ועד להרים סיר זה יחסית מהיר)
על אותו עיקרון
פרגיות עם אורז
חזה עוף ותפוא ופטריות
(תעמידי את בעלך לקלף תפוא...)
אני יודעת ועושה את זה מצוין
אני פשוט שונאת את זה
וגם אז בדרך כלל תבשילים ממש קלים שלוקח לי גג רבע שעה להכין
(למרות שאני לא שונאת לבשל, בדרך כלל פשוט אין לי כוח)
זה פשוט עוזר שיהיה אוכל מבושל שאני לא יצטרך לעבוד עליו יותר מדי...
ואגב מבחינתי אוכל מפנק זה לגמרי סנדוויץ' מושקע או סלט או חביתה, משהו בסגנון הזה, שזה אין לי בעיה להכין
והרבה פעמים כשאני כן מבשלת זה רק להכין קוסקוס משקית, או לזרוק פסטה לסיר או אורז וירק קפוא (יש לי כיריים עם טיימר אז זה ממש פשוט מבחינתי. להרתיח מים, לשים את הפסטה או האורז להדליק טיימר וזהו) מוסיפה לזה עגבניה חתוכה, סלט, שניצל תירס, משהו משימורים וזה ארוחה
אפשר גם קפואים שהולכים בתנור כמו צ'יפס קפוא וסויה כלשהי, זה ארוחה ב2 דקות
כנל דג סלומון או מושט, לזרוק תבלינים ולתנור
קיצור כמה שפחות השקעה ועדיין לקבל אוכל מבושל😅
שימושיתכשאני ביום חופשי אני מעמידה כמה סירים וזה במקרר לכל השבוע,
מרק גדול של ירקות ועוף, יום אחד נאכל כמרק עם שקדי מרק יום אחר עם קוסקוס
תבשיל עדשים כתומות (5 דק' עבודה)
קציצות וירק כלשהו
ואז נשאר רק לסגור פינה של אורז וכדו' .
אפשר ביום חופשי או אור הצהריים - ערב שיש אנרגיות.
ויש שאריות אבל לא תמיד בא לי אותם
וגם כשכן, זה מספיק מקסימום ליומיים
מוצאים מתכונים של שגר ושכח בתנור (ארוחה שלמה בתבנית אחת)
קונים נינגה גריל
עושים תורנות- פעם את ופעם הוא
לוקחים קופסאות אוכל מאמא/ חמות
בגדול מטלות ועבודות בית זה לא כיף… אבל אין ספק שמבין המטלות אוכל זה משהו שיותר קשה לוותר עליו
מזמיים מבשלת פעם בחודש שמכינה בסיסים של כל הארוחות ומקפיאה
עושים אותו דבר לבד...
מכינים ביום חמישי/שישי כמות לשבוע (אני מכינה שניצלים, עוף על שיפודים וקציצות ושתי מרקים) חלק מקפיאים וחלק שומרים במקרר לראשון-שלישי
דרך לכסות את זה? (הוספת שעות, להוריד משהו אחר שאתם קונים בקביעות, וכו')
אפשר גם לעשות בארטר עם חברה- עדיין צריך לבשל אבל מבשלים רק משהו אחד ומקבלים שתיים או יותר דברים בתמורה (תלוי כמה חברות נמצאות בבארטר הזה)
קונים אוכל שיותר קל להכין (כמו חזה עוף פרוס למשל ולא נתח שלם שמקצר את העבודה במיליון)
מכינים דברים קלים ולא תבשילים של המון זמן לכל ארוחה
מתפשרים על לאכול אוכל מחומם ולא חדש כל יום ומכינים כמות שתספיק ותהיה במקרר
קונים מדי םעם בחוץ
ובגדול מתגברים. אין דרך אחרת.
אני גם אוכלת אוכל מבושל ואין לי כח להכין.
אז היום נגיד הכנתי שניצל לילדים לא. ערב - הכמתי יותר בשבילי למחר
מחר אעשה פרגיות במנגל גז שיהיה לי לחמם בנימג'ה
יום אחר זה נתח חזה עוף בכמה דקות בתיבול שווארמה. תוספת אפשר אטריות זהכמה דקות. גם פתיתים לא סיפור
ומבינים שצריך להשקיע בך. אולי שם זה יושב.?
בטח כל שאר הדברים שכתבת
זה יושב על זה שאני שונאת לבשל חחח
כידוע אחותי
תצטרכי להשלים עם זה איכשהו ולהתמודד בסוף אם את רוצה להצליח
סליחה אם אני לא מעודדת♥️
אבל אוהבת ללבוש בגדים נקיים
אז מכבסת בלי לאהוב. טכני.
אפשר לשנוא בישולים ועדיין לעשות..
להקדיש 5 דקות לפעולה השנואה הזאת ולקבל סיר מרק.
כדאי לך לשים ברקע שירים שאת אוהבת או משהו מעניין, ולהתרכז בו. או לבשל עם חברה.
לבעלי יש בעבודה אוכל ולבן שלי בצהרון
כך שבישול רק לעצמי + שנאה לבישול גורם לזה שאני לא מבשלת...
נניח יש כל מיני כאלו של טבעול קציצות עוף או דג ואז שמים עם ציפס בתנור/נינגה וזהו
או יש בקצביות לקנות קבבים מוכנים נניח ואז זה גם רק להכניס לנינגה או תנור
יש דברים שלוקחים 5 דקות- סיר מרק, אורז, פתיתים
ואז להוסיף ליד זה נקניקיות ואת כל הסגנון הזה
לכי למקפיאים בכל סופר יש שם מבחר גדול מאד...
לילדים ולכולם אני אכין דברים, אבל לעצמי לא מסוגלת. אצלי זה גם בגלל שאני לא אוהבת את האוכל שאני מכינה, למרות שאובייקטיבית יוצא טוב.
ברמה שאני מתעצלת להכין חביתה או לפתוח קופסת טונה, זה מעבר להרי החושך בשבילי. המקסימום שאני מכינה לעצמי זה גרנולה משקית עם חלב, או עוגיות. כל דבר שמצריך יותר מפתיחת שקית זה פשוט יותר מדיי מוגזם בשבילי.
המזל שלי הוא שצהריים אני אוכלת בעבודה וארוחת בוקר אני לא אוכלת, ככה שנשאר רק לאלתר ארוחת ערב
יכולה להבין שנאה לנקות כלים של בישול או לעשות עבודות מעצבנות של קילוף וחיתוך
אבל על פניו זה אחת מעבודות הבית הנחמדות בשבילי
יכולה רק להזמין אותך בשמחה לארוחות אצלי😅
תמורת נקיונות אבל, כן?😉
מלכלך ודורש מלא התעסקות ואז אוכלים ורק מלכלך.
וגם אני משוגעת על אוכל מבושל.
מה עוזר לי,
פעם בשבוע אני מבשלת בערב. לא כל שבוע ואז מכינה כל מיני דברים. אני בדרך כלל מבשלת ביחד עם הבת שלי או כשאני. בטלפון עם משהו מעניין.
מבשלת רק דסברים ממש קלים שאפשר להקפיא. נגיד מכינה תבנית שלימה של עופות, מושטים סיר ענק של קציצות וכד‘
מקפיאה במנות קטנות ואז זה למקרוגל.
מודה שלא תמיד יני מחממת לי....
להגיד "אני שונאת לבשל" זו הגדרה ממש רחבה. שווה לנסות למקד את זה: יש כאלה ששונאות להעמיד סירים, ויש כאלה שדווקא סבבה להן הסירים, אבל החיתוך וההכנה של הירקות מראש זה סיוט.
הרבה פעמים הקושי האמיתי הוא בכלל בתכנון מראש – להחליט מה מכינים, להתחיל להתארגן כשכבר רעבים ורוצים פשוט לאכול עכשיו. ברגע שתדעי בדיוק איפה הנקודה הכי קשה לך, יהיה הרבה יותר קל למצוא לזה פתרונות.
וכדאי לחשוב על זה גם מהכיוון של בעלך: אולי יש חלקים שאת יותר מסתדרת איתם וחלקים שהוא? נניח שאת לא סובלת את הבישול עצמו אבל לא אכפת לך מהבלאגן, והוא בדיוק ההפך – שונא את הניקוי שאחרי. במקרה כזה הוא מבשל ואת מנקה. השאלה האמיתית היא מה בדיוק מרתיע את שניכם במטבח, ושווה לחשוב בכיוון הזה.
ביקשתי מהAI:
תכנון והתארגנות: איך מחליטים מראש מה מכינים, ואיך מתמודדים עם הרגעים האלו שהרעב תוקף ואין כלום.
הכנה מקדימה (Prep): הקילוף, החיתוך, והעבודה השחורה שלפני הבישול.
סוג הבישול והכלים: מעבר לשיטות קלות יותר (כמו סיר אחד או אפייה בתנור) כדי לצמצם עבודה ולכלוך.
חלוקת תפקידים: איך מתחלקים בצורה הגיונית בלי שאחד יפול מהרגליים.
הבלאגן והניקיון: ההתמודדות עם מה שקורה במטבח תוך כדי ואחרי האוכל.
מה התדירות שהילד לא רוצה ללכת
האם מצאתם דרך לפתור את זה (בהנחה שאין בעיה נוספת מאחורי חוסר הרצון)
כיתה א' וכל מעבר למסגרת חדשה זה סיפור אחר לגמרי.
כנראה שהוא צריך עוד זמן להתרגל…
(בסוגריים אכתוב שלילדי קשב וריכוז המעבר קשה יותר. לפעמים זה סימן שכדאי לעשות אבחון… כמובן אם יש סיבות נוספות),
אתמול יצאה לי שיחה עם חברה והיא סיפרה שהבנות שלה מתקלחות עם תחתונים..
בחיים לא שמעתי על זה אבל אני לא באה מבית דתי.
תוהה כמה זה נפוץ במגזר הדתי? זה משהו שהייתן מאמצות אליכן הביתה כמובן מגיל 0 או גיל קטן?
כשהילדות מתקלחות יחד.
אם זה כשהן מתקלחות לבד, מחילה מהחברה שלך, אבל בעיני זו בושה מיותרת שרק תעשה נזק.
זה מקום שהגיינית ממש צריך לנקות אותו וללמד את הילדה לנקות מפשעה, זה לא נורמלי...ככה אי אפשר לנקות כמו שצריך
גם כשהייתי רוחצת את הילדות יחד, לא הייתי משאירה להן , מה העניין , למה לסבך את החיים
אולי אם היא מקלחת יחד עם בנים קטנים או משהו כזה
וכשהם מתקלחים יחד הם עם תחתונים,
זה הגיע מהבן שלי שביקש כי לא נעים לו המבטים שלה על האיבר שלו,
והיא זה אחר לה ומענין אז היתה מנסה לבדוק מה יש לו, והסברתי להם שזה איבר פרטי שלנו ולכן דבר ראשון היא לא נוגעת בשלו והוא לא בשלה ודבר שני אם הוא רוצה אפשר בשמחה תחתונים אם זה יותר נעים לו.
הוא העדיף, ואחריו גם היא..
אבל אם הם מתקלחים לבד אז הם בלי..
חושבת שמשם זה הגיע גם אצלה... סתם בהיגיון.
אבל לקלח עם תחתונים גם כשמתקלחים לבד נשמע מוזר.
והיא התכוונה כשהילדים מתקלחים ביחד?
לא שמתי לב שאמרה את זה...
ילדות ביחד אמבטיה? כמו שבבריכה שמים בגד ים
עדיף לעבור למקלחות אישיות ולא להתקלח עם בגד...
נשמע לי ממש לא בריא גם היגיינית וגם בתפיסה נכונה של הגוף לפיתוח מיניות בריאה.
אולי הכוונה למקלחת משותפת?
אישית פחות מתחברת לזה בכללי. בטח שלא בגיל שמצריך להתחיל לכסות.
מאפשרת בלי מצפון
מאפשרת רק בחדר פנימי כדי שהשכנים לא ישמעו
אין על מה לדבר
מחביאה לפני שבת משחקי מוקצה
לא מחביאה, הילד מבין שלא מסכימה ומתגבר
לפני שבת אם אני רואה, לא דווקא מחביאה. יכול להיות שהיא רואה ומבקשת ואני מסבירה ששבת ומציעה תחליף.
אם היא מוצאת בכל זאת משהו מוקצה ומשחקת בו אני מסבירה ששבת ואסור, בדרך כלל היא מבינה
ושוב אני מציעה תחליף של משחק שיעניין אותה, שהיא לא תשתעמם...
אגב גם לבן שנתיים אני משתדלת לקחת משחק מוקצה אם הוא מוצא, למרות שאני לא תמיד יתעקש איתו אם הוא יצרח.
לא מחביאה, הילד משחק, אני מבקשת שיכבה והולכת, אם הוא משתף פעולה מצויין, אם ממשיך לשחק מתעלמת.
מקסימום מבקשת עוד פעם, ואם הוא ממשיך מתעלמת מזה ומחכה שיפסיק לשחק בזה מעצמו. אני מאמינה שככל שהילד גדל ושומע יותר פעמים שאסור בשבת, בסוף הוא מבין ומפנים.
אפשר תכלס להחביא מראש, אבל אני לא בנאדם שעומד בכזו רמה של סדר של החבאה והוצאה של צעצועים אז אפילו לא טורחת לנסות
העבודה הקשה היא מול האחים שלה, שמזדעזעים... השכנים - יתמודדו הם יודעים שיש לנו ילדים קטנים (ושאחת מהם מיוחדת).
לא רק בגלל הילד עצמו יצא כבר ששכחתי לכבות ובטעות התיישבתי ליד וזה הפעיל את הצעצוע.
אני לא נאבקת על שבת, אם הילד ישאל אגיד שזה מוקצה אבל לא אריב על זה.
עם הזמן הם מבינים שלא עושים את זה בשבת
אם שוכחת האמת לי לא כזה אכפת, אומרת לילד שזה לא לשבת וממשיכה בחיי. לבעלי יותר אכפת, אז בדכ הוא לוקח לילד, מסביר שאסור.
יש לקטנטונות שלנו משחק שמנגן ומסתובב. כל שבת אנחנו שמים אותו בצד.
וכשהן מסתכלות עליו בערגה, אנחנו אומרים להם שעכשיו שבת ולא משחקים בו.
זהו.
אומרת פעם אחת שמוקצה (לפעמים גם זה לא) ומשחררת.
תהיתי בשבת האחרונה אם אני מידי משחררת, תודה לכן על המענה. נרמלתן אותי.
בד"כ מעלה למעלה כי כשזה מעורב עם המשחקים האחרים תמיד זה נלחץ בטעות...
כמה פעמים קרה ששכחתי והוא שיחק, אמרתי לו שבשבת ה' רוצה שנשחק במשחקים מעניינים אחרים ובוא נשים את זה ביחד בארון ונחזור לזה במוצ"ש, דווקא זרם יפה... אולי הוא קטן מידי...
ואם לא והשתמשו אז זה יותר בהתאם לילד מאשר בהתאם לגיל
גיל 4 זה תחילת גיל חינוך וזה הרבה עניין של איך זה יתקבל אצלו..
אומרת שמוקצה ולרוב הוא ממשיך
בגדול, אצלינו זה 4. יש למשחקים מנגנים מגירה סגורה והילדים יודעים לא לפתוח בשבת. זה לא מול העיניים אז בד"כ אפילו לא חושבים על זה. אם יש משחק שקשה להם במיוחד, אנחנו שמים יחד איתם לפני שבת במקום מיוחד ולא נגיש.
כמובן, הכל עם דיבור והסבר כדי לבנות הרגל ארוך טווח.
אומרת פעם אחת ומשחררת...
שימושיתלפעמים מאפשרת בלי מצפון לפעמים מזכירה ששבת ולפעמים מחביאה לפני שבת
אבל חייבת לפרוק שכשהוא מדליק את האור (3.5) אני ממש מתרגזת 
משתדלת לכבות לפני שבת, לא את הכל אפשר/ לא תמיד זוכרת
הקטן בן שנתיים מדליק חופשי, לאחרונה בן ה3 וחצי קלט שזה לא לכבודו:
אז הוא מצא פתרון גאוני
פונה לאחיו: אתה יכול בבקשה להדליק לי את הסירנה של המשטרה??
עכשיו תסיע את הטרקטור לכיווני...
וכו וכו...
אני כרגע עושה כמוך, מזכירה פעם אחת ומשחררת.. השכנים לא מעניינים.
וזה היה נורא מתוק! לקח לעצמו דף טיוטה וטושים וארגן לו מקום לציור... ובעיקרון ביום חול זה ממש נהדר שהוא ככה מסדר לעצמו תעסוקה חיובית, התלבטתי מה לעשות, אבל בסוף התעקשתי איתו שיחזיר הכל למקום ופינקתי אותו בעוגה לכבוד שבת שלא יתבאס מדי ששבת היום.
הקטן הנוכחי מבין לחלוטין את המעבר משבת לחול, שואל לפני שימוש במשחק אם מותר בשבת, ומתי תצא שבת.
לא מדליק כלום חשמלי בשבת, ומעיר לאחותו הגדולה..
לקח לי זמן להיזכר שהוא החריג..
מקווה שזה בסדר לנצלש
איך בכללי אתן מתנהלות עם האיסורים של שבת?
הבת שלי בת כמעט 3
והרבה מהדברים שהיא אוהבת לעשות אסורים בשבת-למשל היא מאוד אוהבת יצירות, לכבות לבד את האור בחדר.. אין לי עוד דוגמאות עכשיו אבל בעיקרון.
היא גם מאוד אוהבת ללכת למעון ואם אין מעון זה גם מבאס אותה😆
כל פעם שאני מזכירה לה ששבת עכשיו
היא מתבאסת עלי
ולא בא לי שהיא תגדל בתחושה ששבת זה מבאס ואסור..
אז תמיד אני מזכירה כזה כמה כן כיף בשבת
ועדיין מרגיש שבתחושה שלה שבת זה יום כזה שאסור לעשות כל מה שכיף...
ובכנות, היא קצת צודקת. זה באמת באסה הדברים שאסור.. גם אם יש כיף.
יש לכן רעיון איך עוד לתווך?
ופעילות משפחתית שעושים רק בשבת
ככה שהיא מתבאסת תוכלי להציע לה את זה.
יש לי משחקים מיוחדים לשבת (דברים שהם אוהבים לא משחקים שיוצרו לכבוד שבת ) שאנחנו מורידים רק אחרי הדלקת נרות
ביום שישי התפקיד של בן ה3 וחצי שלי זה לכבות אורות ולשים כיסוי - זה לא מונע ממנו להדליק ולכבות אורות בשבת אבל זה כיף לו ומתי שהוא הוא ילמד שלא מדליקים ומכבים בשבת
ובשבת אנחנו הולכים לגינה שווה שבד"כ ביום חול אנחנו לא הולכים לשם.
ומספרת מלא פעמים ספרים על השבת
ויש לנו כל מיני דברים מיוחדים לשבת שבמהלך השבוע אנחנו מזכירים שזה שמור לשבת...
בשבת יש הרבה זמן לשחק במשחקים של הבית. ליצור זמן למשחק משותף איתה ולהגיד שזה נחמד שבשבת יש הרבה זמן יחד.
עוד משהו - לא עושים יצירות, אבל גם אין טלפונים ואמא ואבא יותר פנויים
המון סיפורים ומשחקי דמיון
אנחנו גם עושים בסעודה סבב שכל אחד מספר מה היה לו הכי כיף השבוע. הם מחכים לזה ממש
לק"י
אבל בן הארבע לפעמים מוצא או לוקח טושים וכאלה. אני אומרת וחוזרת שאסור, אבל לא רבה על זה יותר מידי.
יש מה לעשות עם זה?
הקשר לפורום הוא שיש לי עדיין קטן שיונק אז אני לא ישנה לילות שלמים וכנראה זה גם משפיע, אבל זה לא שאני קמה כל 3 שעות. ממש לא.
אבל מה עושים?
נוסעת מחוץ לעיר לפחות פעמיים בשבוע וחוזרת סמרטוט
וזה אחרי שבבוקר אני מוציאה את הילדים
עובדת (ומשתדלת מאוד להספיק לאכול)
וישר אוספת את הילדים מהמסגרות
ואז משתדלת להיות איתם, חוגים, חברים
אבל ממש לא תמיד מצליחה כי אני פשוט קורסת
ומהשניה שבעלי חוזר אני או על הספה או במיטה
ואין עם מי לדבר
הולכת לישון מוקדם יחסית בימים כאלה או שסתם נמרחת בפלאפון
ובימים שאני עובדת מהבית ואני עובדת רציני מאוד מהבית אני פורחת בצהריים (הכל יחסי חח)
וזה פשוט הנסיעות האלה
חשבתי שאני אתרגל לזה אבל כבר תקופה שזה ככה
ולא משנה מתי הלכתי לישון ערב קודם
יש לי חברות שנוסעות מרחקים יותר גדולים ממני וממש לא מתעייפות ככה
ועשיתי בדיקות דם ואין לי חוסרים
זה סוג גוף? אין דרך לשנות את זה?
שיש אנשים שנסיעות מרדימות אותם כמו שתינוקות נרדמים מנדנוד (או עגלה\נסיעה) - משהו בתנודתיות שבנסיעה משפיע על הפעילות המוחית שלהם באופן הזה.
לא זוכרת אבל איפה וכמה זה היה מוסמך ^^'
זה עוזר פחות להתעייף מנהיגה.
אבל בכללי מזדהה עם התחושות.
אני מזדהה ממש
הייתי נגמרת עד טיפת דמי האחרונה מהנסיעות.
מאז שעברתי לעבוד בעיר שלי, החוויה שלי אחרת לחלוטין!!
קצת עזר לי לישון בדרכים... אבל עדיין נגמרתי
נסי לעשות את השאלון באינטרנט.
גם אני מתעייפת מנסיעות מחוץ לעיר (נדירות לשמחתי) ובעצם מנסיעות באופן כללי ומכל שהייה במקום הומה ומציף חושים... וזה לא קשור לעייפות הפיזית שלי באותו רגע (שתכל'ס היא תמיד נוכחת🤭).
טוב, אולי זה בעצם לא קשור אלייך... אבל כתבתי את זה בכל זאת ככיוון מחשבה.
ביום שיש לי נסיעה (שאני נוהגת) יודעת שאסיים אותו בכאבי ראש ומיגרנה🤦♀️
מה שאני עושה ומאוד מקל עלי
לצאת כמה דקות קודם ולסוע בנחת
לשמוע משהו נחמד
או לדבר בטלפון עם מישהו, ממש מעביר בקלות.
וזה ממש מעייף
אולי לנסות לישון מוקדם לילה לפני?
בינעירוני כל יום
נסיעה אצלי לרוב זה תרפיה
מוזיקה ומחשבות
נסיעה במהירות סבירה שלא דורשת ריכוז גבוה
לפני נסיעה תמיד אוכלת ושותה או מצטיידת עם אוכל ושתיה
אם זו נסיעה ארוכה
עושה הפסקות
ובכל מקרה אף פעם לא ממהרת לאנשהו
ראיתי שנסיעות שלא מתוכננות טוב עם אוכל/ שתיה/ הפסקות
גורמות לכאבי ראש ועייפות
יכול לקחת שנתיים ויותר.
אל תהיי קשה עם עצמך.
תנסי לשלב כושר ותזונה נכונה, זה מאוד מאוד עוזר להחלמה.
גם ההנקה לוקחת הרבה כוחות.
את מתארת שבימים של נסיעות את אחראית עם האיסוף והפיזור.
האם אפשר לשנות את זה שלא תהיי אחראית גם וגם?
נניח אם את יכולה לצאת מוקדם לפני הפקקים, לסיים קודם ולנוח חצי שעה, או לאסוף את הילדים ולשים להם סרט חצי שעה או משהו בזמן שאת נחה
ואז לקום להמשך היום, אולי זה יעזור.
טיפקס לבןהתחילו לעלות בי הרהורים/ערעורים על מה שאני מרגישה
בעלי מביא את הילדה בבוקר והיא עוברת לידיים של המטפלת בלי להתנגד
אבל בבכי
כשאני מגיעה לקחת בדרכ הם בריכוז והמטפלת קוראת סיפור או משחק...
והיא יושבת קפואה ולא נעמדת או רצה אלי...
עד שאני מרימה אותה ואז היא "מרשה לעצמה" להניח את הראש ולחבק
ואז יש נפנופים מאוד מחויכים ונשיקות באויר למטפלת
וכשאנחנו יוצאות ואני ושאלת איך היה היא מגיבה בחיוך ואומרת כיף
וכיף לי עם...
מאז שנוחתות בבית בכי על כל שטות
עד שמתאפסת...
מין תמונה מאוד מבולבלת...
מה הייתם חושבות/ עושות??
שימושיתלא יודעת, אבל תקשיבי ללב שלך ואל תהססי להקליט (מה שמותר חוקית) לבוא באמצע היום ולדרוש להסתכל במצלמות
ובאיזה אמצעים?
לגוף של התינוק/פעוט אבל לא להשאיר נגן בעגלה
יש עמותה מטה המאבק למען הילדים, שיש להם ייעוץ והדרכות מפורטות מה לעשות
עכשיו הסתכלתי הבעיה שהם רוצים שם של המטפלת/ משפחתון בשביל לתת יעוץ
כה זה נראה
מה הבעיה בעצםז?
ומה הבעיה לומר את שם המטפלת או המעון?
שאסור להקליט אדם אלא אם אתה שותף לשיחה, ולכן מותר לשים מקליט רק על גוף הילד, שיקליט רק את השיחות שהילד שותף להן.
תתייעצי עם מטה המאבק למען הילדים
אם המקרה המזעזע באריאל זה גן מתחת גיל 3 כמו מעון או גם מעל גיל 3 שזה בעצם גן עירייה??
בכל אופן מזעזע ומפחיד מאוד.
רק לגבי הבכי של הילדה, כולם אצלי (5) היו חוזרים מהמעון/ מטפלת/ גן 3 ובוכים ומתפרקים במשך שעות אחרי המסגרת, נראה לי המעבר הזה מאוד קשה ומציף, לא בהכרח מעיד על התעללות חלילה.
ולמה קוראים למטפלת שלא עברה שום הכשרה "גננת"?! זה משגע אותי כל פעם מחדש.
בנתיים לא זכור לי שנתקלתי בגננת מטורפת כמו אלו, אבל מטפלות היו גם היו.
מה שמלמד שגפ מטפלת מתחת גיל 3 צריכה לעבור הכשרה, שנות לימודים, תואר/ תעודה, זה לא כל אחת שיש לה 2 ידיים ורגליים יכולה לטפל בתינוקות רכים, זה פשוט נורא.
אבל לא מסובסד תחת התמ"ת
ואאל"ט לאחת מהן וודאי היה תעודה והאחרות לא הבנתי אם היו בתהליך לקבלת תעודה או לא
שחשוב להכיר את המטפלת באופן אישי
להתרשם ממנה שהיא ראויה לתפקידה
ואם זה משהו שמתחלף ולא נגיש
זו נורה אדומה ראשונה
שמשהו עלול להתרחש
(וזו גם הסיבה שלא שמתי במעון את הקטן
אלא בחרתי מטפלת פרטית באופן אישי
בגלל ניסיון לא טוב עם מעון
ולא חלילה שהיתה התעללות
אבל היתה הזנחה מובנת מעצם התנהלות המונית של מעון)
לדעתי להקליט. לא שאני יודעת איך. ושם באריאל גם הקליטו והנחשות עשו הכל בשקט. אבל באמת שזה משהו קיצוני ברמות הזויות. לא יודעת מה אעשה עם המסגרת כשיהיה רלוונטי. נראה.
בכוונה לא קראתי כלום על זה כי אחרת אני לא אישן בלילה
הילדים התנהגו בצורה חריגה?
כי אני זוכרת שאצל כרמל מעודה אמרו שהילדים הלכו וחזרו בכיף
אוף. איזה נורא זה
לא יודעות להסביר.
רואה פה למעלה שספציפית זה לא המקרה אבל מכירה אישית מקרים כאלה.
גם אחד הילדים שלנו עבר התעללות במעון, ובדיעבד היו הרבה סימנים אבל עוד חפני שהיו הסימנים הברורים החמורים היתה לנו מן תחושה שמשהו פחות טוב קורה. לא ידענו לשים את האצבע ואמרנו לעצמנו ששום מקום לא מושלם, ונמשוך את הכמה חודשים עד סוף השנה, אבל בדיעבד, וכותבת גם לפותחת @טיפקס לבן אחד הדברים שהבנתי זה שאם ילד לא בטוב אחר הצהריים ובבית אז משהו לא טוב לו בגן.
זה לא בהכרח התעללות יכול להיות אלף דברים, אבל ילד לא פורק אחהצ שלם רק כי מישהו לקח לו את הבובה. ובמעון ישנים צהריים אז ברגיל הוא לא אמור להיות גמור מעייפות.
תשימי מקליט, תראי אם יש מענה לבכי, איך מדברים אליהם, וכו.
ילד אם היה לו סהכ טוב בבוקר צריך לשדר שטוב גם אחהצ. כיף לי זה חא אומר כלום. יכולים גם ללמד אןתם מה להגיד
דיסקליימר - לא יודעת מה בדיוק החוק היום ואני לא ממליצה לעבור על החוק בשום אופן באמת כמובן תעשי מה שצריך בגבולות החוק.
אבל בכנות בואי, את רואה איזשהי מטפלת שתובעת הורה כי הוא הקליט והמקליט היה בתיק ולא על הילד? את יכולה לדמיין שופט שמקבל את זה ולא מבין שהיה פה חשש של ההורה בתוך כאוס?
לא יודעת נשמע לי חששות רחוקים.
ושוב- יש דרך חוקית אז כבר עדיף ללכת איתה ולא להסתבך. אבל לא חושבת שהחשש מההבנה המדויקת של החוק צריך להיות מה שחוסם הורה.
תלונה והמשטרה פתחה מצלמות.
עזבי אם לא נחשפת שמרי מרחק. זוועות
לבדוק כמה זמן יש בכי עד שנענה ואיך נענה.
איך מנסות להרגיע.
איך מדברות לילדים (אני הוצאתי ממטפלת ששמעתי אומרת לילד ''חכה מה אני אעשה לך'' למרות שאני מניחה שלא עשתה כלום. נורה אדומה בעיני).
בעיקר להקשיב סביב השכבות והאכלות שאלו הזמנים הכי קשים.
לנסות לדמיין את הסיטואציה כדי להבין מה שקורה שם, קשה לפעמים להבין בהקלטה.
כמובן לכבד ולדלג על שיחות פרטיות... כן להקשיב לכל השאר.
בע''ה מקווה שתיהי מרוצה ממה שתשמעי❤️
עברנו הרבה בתים במהלך הנישואים ועכשיו אנחנו בבית הנוכחי כבר 8 שנים עם 9 ילדים ב"ה
למרות שהבית לא גדול אנחנו מסתדרים פה יפה כי החדרים יחסית גדולים
אנחנו צריכים לעזוב פה עוד כחצי שנה כי בעלי הבית צריכים את הבית, ואנחנו מחפשים כבר כמה חודשים וכל מה שאנחנו מוצאים או שבור וישן (מוכנה להשקיע אבל מחיר השכירות לא שווה את הבית)
או מאודדדדד יקר.. אנחנו משפחה לא קטנה
או קומה גבוהה בלי מעלית (שגם על זה הייתי מתפשרת אבל יש לנו איזשהי מגבלה שלא אפרט)
אני רוצה לקנות בית!! שמתאים לנו!! ושלא יעשו לי טובות משכירי הדירות (דירת קרקע 4 חדרים, רוצה 6000 על דירה ממש ישנה ולא מתחוזקת, הדלתות שבורות הרצפה שבורה ברמה שיש חור! שאפשר ליפול ממנו. מוכן לרדת ל5500 בתנאי שלא מדברים איתו על כלום בבית)
כרגע יש לנו הון עצמי רק של 100,000 ש"ח ואנחנו לא זכאים לכלום
המצב הזה ממש מסתכל אותי
מחפשת גם בערים אחרות אבל מפחדת לעבור עיר בגלל שכל הילדים כבר במסגרות שטוב להם שם והם כבר רגילים.
מכירות מקום שבו תנאי המחיה נורמליים? שכירות סבירה ותמורה נאה למחיר? קניית דירה באיזשהי דרך אחרת?
קשוח לעבור דירות
קשה למצוא דירה נורמלית במחיר שפוי
וקשה עוד יותר לקנות דירה בארץ
תתפללי, השם גדול
זה העיצה היחידה שיש לי לתת לך, מניסיון. תמיד ב"ה הוא שלח לנו את הדירה המתאימה לנו
שולחת חיבוק ותפילה
אין לי עצות בשבילך רק הזדהות, חח
ב''ה יש לנו תשעה ילדים ואנחנו אומנם גרים בדירה משלנו אבל היא 3 חדרים 80 מ''ר. קשוח בטירוף!!
וגם אנחנו לא רוצים לעבור דירה לעיר אחרת בגלל המוסדות של הילדים.
אנחנו מנסים למצוא דירה אחרת בתקציב שיש לנו ואין!!! זה פער של מליון וחצי שצריך להוסיף באיזור שלנו ואין לנו את זה..
אני השלכתי את זה על הקב''ה ואני מחכה לישועה!!
מחזקת את עצמי בזה שב''ה אלו הצרות שלנו ולא בבריאות או ח''ו בחינוך ילדים.
בע''ה מאחלת שתגיע לכם בקרוב ישועה!!
והשאר ישנים בחצי חדר שסגרנו מהסלון.
הקטנה איתנו בחדר..
ניסינו את כל האפשרויות שרק אפשר למצוא דירה אחרת או להרחיב את הקיימת אבל הכל תקוע..
אני מאמינה שבכל רגע נתון הקב''ה יכול לשנות את המצב ואפרסם את זה בע''ה
שה' ירחיב גבולך!!!!
ישפיע עלייך את כל הישועות!
ריגשת אותי ממש ממש ממש!
אני מתרגשת מכך שלמרות שהבית קטנטן זה לא השפיע עלייך בהחלטה של להביא ילדים ובזכות זה שתזכי לשפע בלי די.
(לכל השאר, כמובן שזה הכי תקין שכל אישה תחליט כרצונה וכרצון בעלה וכל החלטה היא טובה, פשוט התרגשתי מהבחירה הזאת)
אני לא מרגישה גיבורה ... מצחיק שבדיוק את המילים הללו אומרים לי אנשים שבאים לראות את הדירה ולא מאמינים שאנחנו מגדלים בה תשעה ילדים בליעה''ר .
לגבי להביא ילדים לדירה קטנה האמת שלפני שנתיים כשהילדה השמינית נולדה כבר האמנתי שנעבור דירה מייד ואז אחריה הגיעה התשיעית המתוקה וזה עדיין לא קרה. מתחזקת באמונה שזה יגיע בקרוב!!
אני עם 3 ילדים, בדירת שלושה חדרים 65 מ"ר
וכבר ממש קשה לי...
יש לנו פינוי בינוי באופק בעז"ה, אבל יקח עוד 10 שנים כנראה...
תני לי טיפים!!
משתדלת לחיות באמונה שזה מה שטוב לנו כרגע..
לא שומרת בגדים או כלים שאני לא צריכה.
משתדלת לשמור על בית מסודר וארונות מסודרים עד כמה שניתן..
לפני הלידה האחרונה לא היה לי מקום לבגדים אז קנינו ארון של דלת וחצי מאיקאה שעומד לי בכניסה לחדר שינה ושם אני מאכסנת את הבגדים של הקטנות. זה עומד תקוע בכניסה לחדר כי אין מקום אחר בבית לשים את זה וזה גורם למעבר צר של חצי מטר כניסה לחדר אבל אין ברירה .. מסתדרים
מה עם להשכיר את הדירה שלכם ולשכור דירה אחרת יותר גדולה? היא בטח תהיה יקרה יותר אבל בטח יהיה קל יותר לעמוד בהפרש החודשי מאשר בהפרש קניה של מיליון וחצי שקל..
שכנראה נלך עליה אם לא תהיה ברירה.. היינו בעבר שוכרים ומשכירים וזה היה קשה ..
בכל מקרה נצטרך להוסיף כמה אלפים טובים על ההפרש של השכירות ואת זה נעדיף לתת למשכנתא.
לכן מעדיפים לעבור לדירה משלנו.
צרות של עשירים;)
אם תרצי לרשום לי בפרטי מה הסגנון שלכם, מכירה כמה מקומות טובים יחסית זולים.
בפריפריה יש דירות יחסית זולות או בחריש. חשבתם אולי על קרוואן כפול?
אם יש צפי לעזרה מהמשפחה בקשר לדירה? 100,000 זה סכום נחמד מאוד, אבל נראה לי שעדיף לשמור אותו לאירועים ולשמחות.
המחירים פשוט מטורפים ולא מצדיקים בכלל את הרמת חיים.
לא שאצלנו אפשר לקנות דירה ב- 100 אש"ח - אולי חדרון.
אבל בשכירות של 5000 ש"ח מקבלים דירת 5 חד' חדשה ומרווחת.
אני חושבת שהשאלה שלך זה הרבה מעבר לדירה כאן ועכשיו.
אתם צריכים לעשות תכנון כלכלי ארוך טווח ולחשוב איך אתם מגיעים לדירה ומה אתם צריכים לשנות בחיים שלכם כדי להגיע לדירה.
ואני אגב חושבת שהדרך לדירה עוברת בדירה להשקעה בפריפריה.
100 אש"ח זה קצת נמוך אבל כדי להשלים להון עצמי לדירה להשקעה המרחק הוא לא כזה גדול כמו לקנות דירה לעצמכם.
תתחילו מ:
כמה כסף פנוי יש לכם כל חודש?
כמה אתם חוסכים?
מה פונציאל הגידול במשכורות שלכם?
אילו חסכונות יש לכם? יש קרנות השתלמות?
אגב, למה אתם לא זכאים למחיר למשתכן?
תלוי איפה אבל אני מכירה שזול יותר
אגב, ניגשתם להגרלת דירה בהנחה? המימון של הבנק הרבה יותר גבוה ונדרש הון עצמי יותר נמוך עקב כך. חבל לא לנסות
מה לגבי הגדלת הכנסה?
חיבוק 
מהמרכז
בשביל זכאות, וגם אז התורים ארוכים מאוד להמתנה
לא נראה לי שמשפחה עם 2 הורים עובדים תהיה זכאית
ביישובים שאני מכירה ביוש, קשה מאוד להצליח להשכיר בית גדול ביותר מ4 אלף בחודש.
ובתים גדולים באמת..
והיום ביישובים החדשים שמקימים , לדעתי קרוואנים חדשים עולים סביב 3 (קראוון כפול)
זה באמת לא נשמע שיש לכם אופציה להמשיך לגור איפה שאתם..
בהצלחה אחות, זה קשוח ממש.
ואם את רוצה לפנות אלי בפרטי, אולי יש לי רעיון לקניה בשבילכם... (מחיר נמוך , אבל ממש פריפריה)
