הרבה מחידות חיינו היו נפתרות....

ולפני שאני אכפור בעיקר, אני חייב לציין את המשך הגמרא שלך...

איכא דאמרי: כל הלומד תורה ומלמדה, דומה להדס במדבר - דחביב!

אז אכלת אותה במקצת... למרות שזה אכן לא סותר.

וכאן אני אכפור בגישה האריאלניקית:

נהוג אצלנו בתנועה להשתמש במשל של הכוס שמתמלאת על גדותיה.
ובכן, המשל הזה חמוד מאד בשביל להסביר למה יש תנועה - אבל הוא משל גרוע.
כי אתה לעולם לא תתמלא.
בוא נראה מסלול של אריאלניק ממוצע:
חניך בסניף אריאל חבל"ז.
מדריך בסניף אריאל חבל"ז.
כמובן שהוא לומד בישיבה התיכונית הידועה חבל"זי גאולה.
אח"כ הוא עובר ללמוד בישיבה הגבוהה מרכזצ"ל.
אח"כ הוא מתחתן עם בת ישראל הכשרה אריאלה.

מתי הוא הספיק לצאת ולהשפיע? עד הישיבה הגבוהה האידאל הגדול היה להתמלא בתורה, ואח"כ האידאל הגדול היה להקים בית בישראל בעזרת המלגה הצנועה שהוא מקבל.

אז לענ"ד - זו דרך שגויה. הדרך השניה היא שיטת הנר. יש לך נר דולק, ולמישהו יש נר כבוי. אם תדליק את הנר הכבוי - לא תפסיד כלום.

אין לי רעיונות מעשיים לך ספציפית, אבל לחבר'ה שבערים - יש מספיק מה לעשות. אפשר להעביר פעולת חב"ב בסניף בנ"ע פיתוח הסמוך, אפשר ואפשר ועוד הרבה אפשרים כאלה שלא עולים לי בראש.

בהצלחה.

נ.ב.
וזה שתזכך את עצמך זה יעזור לעם ישראל גם אם לא תצא להשפיע. לפחות כך אני הבנתי, וזה אפילו הגיוני. אני מוכן להסביר איך. (אפילו הגיוני.. נשמע כאילו שאר דברי הרב הם לא הגיוניים...)

אי אפשר להשוות את ה"מילוי" של חניך "למילוי" של מדריך ל"מילוי" של אדם בוגר ואני אסביר את דברי: ברור שאי אפשר לקחת ילד בן 11 ללכת להניח תפילין לאנשים אז מהבחינה הזו הוא לא מלא (ככלל ילדים בגילאים האלה לא מספיק "ממולאים" לכלום) דוג' אחרת את לא יכול לקחת מדריך בן 17.5  להתווכח עם חילוני כופר (משמע שיש חילונים שאינם כופרים) על מהות החיים והאם יש מנהיג לבירה, כי לדברים האלה אותו מדריך בן 17.5 לא מתאים כי הוא לא מלא מספיק כדי להשפיע ברמה הזו,, אבל אותו מדריך בן 17.5 כן מתאים ל"פנים אל פנים" כן מתאים ל"דוכמים להנחת תפילין" כן מתאים כדי ללמוד עם ילדים בבתי ספר של מיזרוחניקים\חילוניים (בדוק ומנוסה!!)    

בנוגע למשל הנר אם בצד של הנר הכבוי יש רוח שמונעת ממך להעביר את האש (שהרי ברור שהנר יכבה) אז אתה לא תעביר כי רוב הסיכויים שאתה תשאר ללא אור כלל, אותו דבר אנו צריכים וחייבים להשפיע לטובה על עמ"י אך כל זאת ללא לפגוע בערכי הצניעות והתורה המקודשים לעמ"י,,, כי אם קירוב לבבות ידרוש ממני לוותר על הלכה שהיא מעיקר הדין הרי שברור שרני אבחר בהלכה שיש כלל "אין הספק מוצי ידי ודאי" אולי אתה תקרב את אותו יהודי אבל אתה ודאי תשמור על המצוות אז מי שאתה צריך לקרב נחשב ספק (ספק ישמור תורה) ואתה ודאי(ודאי תשמור תורה) בגלל זה תמיד צריך בכל פעילות לשמור על פרופורציא שמצד אחד אתה עושה ככל אשר ידך מגעת ומצד שני אתה לא תצטרך לוותר אפילו על פסיק מתורתנו הקדושה

ואכן בסניפים העירוניסטים יש הרבה לעשות

שכחת שיש חיים גם אחרי הנישואין עם אריאלה...

המון חיים..עיקר החיים!

ודי לחכימא

אז אולי כבוד אלעזר יצא להשפיע בהם - לא אולי, בטוח.

אבל מה עושים אנשים רבים?

מתחתנים, ואז האתגר הגדול הוא לחנך ילדים.
כמובן שהם יגורו ביישוב חרד"לי, ישלחו את הילדים לאריאל, ואח"כ לישיבה תיכונית - והבנת את ההמשך לבד.

הסמקתי(-:

אבל עדיין נדרש מאיתנו להעביר את הציבור שלנו,וזה אומר להתחיל בתוך התנועה שלנו קודם כל,את המסר הזה

הוא נכון.ומי שהמציא אותו היה מו"ר הרצי"ה..אז תרגע קצת.ודחוף!!

צריך פשוט אנשים שיסבירו את הנמשל..

הרב צבי יהודה גם ביקש פעם כוס מים. סו וואט?

המשל הוא טוב ונחמד - אבל אסור להצמד אליו כל הזמן.

ואם אתה רוצה - נעזוב רגע את המשל בגלל הבעייתייות שבו - אנחנו צריכים להשפיע הרבה גם בדרך השניה שהזכרת, ולא רק בדרך של זיכוך עצמי.

"לפי אותה המידה, שכל יחיד מתעלה, שכל תכונתו האישית מזדככת, כך הוא מטביע בתוכיות של האומה כולה את חלק האצילי שבו, והיא מתווספת על ידו בעטרה של תפארת, ונעשית בכללה ראויה לאהבה ולדבקות של חן.
על כן הצד הרוחני שבהתגברות הלאומיות תלוי בזיכוך האישי של כל פרט"
(הרב זצ"ל, אורות ישראל, פרק ו' פסקה ב.)

אם מישו לא הבין, אני אשמח להסביר, ואני בטוח שגם אלעזר יוכל להבהיר את הנקודה...

כתבת 'תשם שלי אז אני עכשיו חייב להתייחס..

אז ככה:את ההשפעה שלנו על הציבור הדתי בפרט ועל עם ישראל בכלל אפשר לחלק לשני סוגים:

1.מה שאנחנו עושים למען האחרים-שעל זה כבר כתבה מיכל ובצדק שאם הייתה לזה תשובה ברורה הרבה מחידות חיינו היו נפתרות.למרות שזה כמובן לא פותר אותנו מלחשוב מה אנחנו כן יכולים לעשות אפילו שזה לא יהיה הפתרון המושלם(ועל כך אני אכתוב בפעם אחרת בעז"ה..)

2.מה שאנחנו פועלים על עצמינו ומיתוך זה ככל ישראל מושפע-שזה בעצם הפסקא שעוזיה הביא מדברי הרב.עמ"י הוא כולו דבר אחד מאוחד כמו הגוף.כאשר אבר אחד חולה,כל הגוף סובל ולא רק אותו אבר.וכאשר אבר אחד מתחזק,כל הגוף מתחזק ביחד איתו.

וכך גם בעמ"י:כאשר אחד מיתוך הכלל מתחזק,זה משפיע בצורה ישירה על כל הכלל כולו ומרומם אותו למדריגה גבוהה יותר ממה שהוא היה לפני כן.

להשפיע בשני הדרכים.

אבל בדרך של הזיכוך העצמי אנחנו עובדים כל החיים.

בדרך של השפעה ישירה על האחרים אנחנו רשאים להשתמש רק כאשר אנחנו בנויים לכך.והשלב הזה מגיע לא כאשר הכוס באמת התמלאה-כי זה לא יקרה לעולם.. אלא כאשר האדם מרגיש בתוכו שהכוס כבר מלאה ויש לו מה לשפוך לאחרים.הרצון לתרום ולהשפיע יבער בצורה כזו שהדם כבר מרגיש שהוא מתפרץ מעצמו!

השלב הזה יכול להיות זמני,כלומר שהאדם עדיין לא עוזב את עולם הבנייה שלו אלא יוצא ממנו באופן זמני,כגון שליחים לשבת ארגון שיוצאים להשפיע וחוזרים לישיבה.לתקופה ארוכה כמו הצבא ורק אז מגיע השלב שהדם הופך למשפיע קבוע..

אבל אני יכול להמציא סיבות למה אם תרצה.

אני סתם נכנס לפורומים נטושים וכותב בהם משהו.

אגב מסתבר שהפורום הזה אפילו מופיע בתפריט הפורומים אז כנראה הוא דווקא פעיל כביכול...

מתקשרים לתנועה יש בטוח מספר בגוגל

😜

מחפשים מבנה שלא אכפת לו שיצבעו עליו (אנחנו צבענו על איזה מחסן של בית כנסת ששימש לנו גם כחדר ציוד של הסניף....), הכי טוב לדוגמא מבנה שטרם צבעו אותו והוא עוד בבנייה ואז יש סיכוי גבוה שייתנו לצבוע. אפשר לנסות לדבר עם העירייה/מועצה ולצבוע ארונות חשמל או קירות בעיר (יש קירות בעיר שלנו שאיזה ארגון של נוער צבע אותם).

בהצלחה רבה

מאוד

ישיבה קטנה? ישיבה גבוהה? מה זה "מקום כמו ישיבה"? 

בהנחה שהתכוונת למסגרת לימודית כלשהי, אז מה חשוב לך שיהיה שם?

מבחינת סגנון  דתי/חרדי, מה חשוב לך?

איפה אתה מרגיש שאתה עומד מבחינת הרצינות שלך? כלומר - בהנחה שאתה מתכוון למסגרת לימודית, יש מסגרות שמיועדות לאנשים שלא כל כך יש להם כח ללמוד, ורוצים יותר מקום עם אווירה טובה אבל מחובר לקדושה, ויש מסגרות שמיועדות לאנשים שרוצים ללמוד בכל הכח...