אמרתי שאסור לאהוב את מי שמחלל שם ה', או פוגע במזיד במקדשי ה' (זה אנחנו, נעים מאוד). את החילונים צריך לאהוב מצד שהם יהודים ויש בהם את סגולת ישראל (כמו שצריך לאהוב כל אדם שנברא בצלם אלוקים) אבל ברור שיש מדרגות באהבה, ומרגיז אותי שאנשים מתחמקים מלאהוב את מי שקרוב אליהם, ורצים לאהוב את מי שרחוק ורמת האהבה שצריך לאהוב אותו נמוכה הרבה יותר.
(את מכירה את אלה שרצים לקרב חילונים אבל שונאים חרדים? )
עכשיו ראיתי מקור: תקשיבי.
הרמב"ם כותב: (הלכות דעות, ו,ג )" מצווה על כל אדם לאהוב כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר- ואהבת לרעך כמוך..." וכתוב בהגהות מיימוניות - "ודווקא שהוא רעך בתורה ובמצוות, אבל אדם רשע שאינו מקבל תוכחה, מצווה לשנאותו,שנאמר "יראת ה' שנאת רע"..."
מה רציתי להגיד, שלא צריך לאהוב את הרשעים האלה, ומי שחושב שבזכות אהבת הרעים העולם יבנה, פשוט טועה, כי אהבת הרע והתעלמות ממעשיו מחזקת את הרע בעולם, ומרחיקה את הגאולה.
כידוע- הרע לא צריך שיעזרו לו, רק שלא יפריעו...
סליחה על האורך. שכוייח על הנושא החשוב