עקב זאת שפנו אלי כמה וכמה אנשים שהבינו את דברי בצורה שלא התכוונתי אליה כלל, ברצוני להבהיר: (ואשמח אם תעבירו את זה הלאה)
שמעון הירש עדיין אריאלניק גאה.
שמעון הירש עדיין חושב שתנועת אריאל הינה תנועה העומדת בפני עצמה ויש לה אידאלים משלה.
שמעון הירש חושב שלתנועת אריאל יש דבר מאד מאד חשוב לתרום לעם ישראל, דבר שאין לאף תנועה אחרת.
שמעון הירש בלנ"ד ימשיך להשתדל לעודד גאווה תנועתית בקרב חניכי תנועת אריאל לדורותיהם, כמו שהוא עשה עד עכשיו (ויעיד יודע תעלומות, או לפחות כל מי שפגשתי אותו אי פעם בהפגנה עם חולצת תנועה ואמרתי לו/ה "שכוייך גדול").
אבל-
שמעון הירש חושב שאנחנו צריכים להפסיק להתעסק בחיצוניות.
שמעון הירש חושב שמבחינה חיצונית זה לא כזה אסון להידמות למיזרוחניקים של בנ"ע.
שמעון הירש חושב שכדאי שנפסיק לחפש איך להיות שונים מכל מי שלא דוס כמונו, אלא דווקא לשמוח שיש קשר כולשהוא.
שמעון הירש היה שמח אם מבחינה חיצונית (ולא בדעות, חלילה) היה ניתן להסיר את כל "שמות הבעלים הללו" (מאמרי הראי"ה 77, מומלץ לעיין בכל המאמר, ממש על עניין זה) והיינו ממשיכים לשמוח שאין "קיר ברזל עומד לפנינו בין מחנה למחנה" (שם). (כלומר ע"פ הרב קוק, יש עדיין שתי מחנות, אין וותרנות בדעות, אבל השמות גורמים לזה שלא יוכלו ללמוד אחד מהשני דברים טובים לטובת עמ"י)
שמעון הירש מסתפק ב"בתוך עמי אנוכי יושבת"(ע"פ פירוש רבינו בחיי בפתיחה לפרשת כי- תשא), שמח להתכלל בכלל עמ"י ולא מחפש שינויים שיבליטו אותו.
תודה. ושוב- מומלץ בחום ללמוד את המאמר הזה של הרב קוק זצ"ל, הוא קצר ופשוט להבנה (יחסית).
