סתם, חשבתי לעצמי, אחרי כל כך הרבה ידיעות אבסורדיות בחדשות על המצב בעזה, אחרי כל כך הרבה הרוגים במבצעים צבאיים ובמלחמה, אחרי אמירות בגנות הגירוש מפי גורמים צבאיים (למרות שיש בהם צביעות איומה...), אחרי הגעגוע שכולנו מרגישים ומשום מה הוא לא דועך...
אחרי כל זה- למה? למה אנחנו שקועים במצב הקיים וממשיכים לקרוא בסיסמאות- עוד נחזור, נשוב לכל ישוב... למה הכל נשאר בגדר אמירה? האם כניסה מחודשת לגוש היא משוללת כל הגיון? איך התחיל גוש אמונים? איך התחילו כל המאחזים? למה אנחנו לא קמים ופשוט מחליטים- חוזרים לגוש!
לצפון השומרון כבר נכנסו כמה פעמים, צריך פשוט להחדיר את זה חזק למודעות של כולנו.
מה אתם אומרים? אולי נצליח לעורר משו מעשי דרך הפורום...
נ.ב- למי שעוד יש את "עולם קטן" מפרשת "נח"- מוזמן לקרוא את "משהו קטן" על פטירת רחל אימנו. (וגם מוזמן להעלות אותו לפורום)
