היום יא' חשוון תשס"ז אבדה.....
אנו זוכרים את המורה על אף חליה הקשה מגיעה לישיבה בימי גשם וחורף כאחד בכוחות אדירים ובלתי נלאים על אף מצבה הקשה, שיעוריה תמיד היו מעניינים ומתובלים מסיפורים ממסעיה בעולם ובשליחות באנגליא, ובחכמתה האדירה בנוגע לאזרחות היסטוריא וגאוגרפיא לא אחת שאלנו אותה ''המורה, באיזה מדינות היית?'' וישר תקננו את עצמנו שיותר נכון לשאול ''איפה לא היית?''
מסירותה האדירה לתלמידים אצלנו בישיבה היתה פשוט עצומה המבחנים שלה תמיד היו ברמה גבוהה אך לא קשה מדאי...
הזכרון האחרון שיש לי ממנה: נכנסת לישיבה לפני שבועיים כדי שהתלמידים ח"ו לא יפסידו חומר מדדה, נתמכת בידי אחותה.. (יומיים אחרי זה היא הפסיקה להגיב לתרופות)
לפני שבוע היא התקשרה לישיבה ובקשה שתלמידי יב' יגיעו אליה הביתה שילמדו כדי שלא יפסידו חומר אז הם הלכו ולמדו, והם היו האחרונים שהיא לימדה 4 שעות אחרי זה היא איבדה את ההכרה
מורתינו ברוריה בת ראובן ע"ה אני בשם כל תלמידי הישיבה התיכונית מדעית בראשון לציון המבקשים ממך סליחה וכפרה
אני חושב שנכון לקרוא לנו אבלים כי למורה לא היו ילדים אנחנו התלמידים בישיבה והתלמידות באולפנת 'דרכי נועם פתח תקווה' היינו ילדיה היא זכתה שבשעת מיתתה ילווה יותר ממאה איש!
מורתינו ברוריה בת ראובן יהי זכרך ברוך
אבלים תלמידי הישיבה בראשון ותלמידות דרכי נועם פ"ת
אנו מודים לכל מי שהתפלל