שאתה מסכים לפתוח פה את זה...

אז ככה:

בהתחלה הרוב (לא כולם!!) מתגעגעים הביתה יש שמראים ויש שלא...

לאט לאט החברים שלך יהפכו להיות המשפחה שלך...

אבל זה מצריך מצידך להתחבר לחברים....

אני גם חדשה בפנימיה ....

הכל יהיה מעוללההה בעז"ה...

בהצלחה...

קודם כל, הכינוי שלך קורע לי את הלב....

בטח שאתה מתגעגע הביתה. מי לא מתגעגע לנווה דקלים????

ועכשיו,לעצם הענין:

אינני יודעת אם שמת לב,אני יותר קרובה בגילי להורים שלך מאשר אליך.לכן:

א. חלפו הרבה שנים מאז שהייתי בפנימיה,אז קצת קשה לי להזדהות איתך.

אבל ,באופן כללי אני זוכרת שהיה ממש כיף.

 פנימיה זה דבר שמאד מפתח ובונה את האישיות העצמאית שלך. שווה להתגבר על הגעגועים.

ב. העצה של אפוש נכונה. מתגברים,לאט לאט. אל תתייאש.

עוד מעט חנוכה ותוכל להיות שבוע שלם בבית. תמלא את המצברים ותוכל לחזור לפנימיה בשמחה.

ייתכן אפילו שכבר בחנוכה אתה תתחיל להרגיש געגועים לחברים בפנימיה.ומאד תשמח לחזור אליהם אחרי החופש,בהצלחה !

ג. אני מניחה שאתה בישיבה ,נכון?

כבר אמרו חז"ל "הוי גולה למקום תורה"

טוב שאתה מתגעגע למשפחה,תודה לאל שיש לך משפחה טובה.

אבל עכשיו אתה כבר בחור גדול ומקומך בישיבה.

בהצלחה !!!!!

לא זכרתי שכתבתי משהו...

וחוצמזה שמה שנכון לגבי יונה נכון גם לגבי...

וגם אני אף פעם לא התגעגעתי,(חכמה גדולה... חזרתי הביתה כל יומיים..)

אבל לדעתי מה שיכול לעזור זה להתקשר הביתה ולדבר, ככה אתה לא מנותק ממה שקורה בבית ובמשפחה, וגם יש למי לשפוך את הלב... לדעתי זו מחמאה גדולה להוריים שלך שאתה מתגעגע ונראה לי שהם ישמחו שתתקשר...

מקווה שהועלתי.

חוצמזה, אם כבר מדברים- לדעתי זה חבל שילדים עוזבים את הבית ואת החינוך הטוב של ההורים שלהם בגיל 14. למה? פעם היה צריך פנימיה כדי שהתלמידים לא יתקלקלו מהרחוב שליד הבית שלהם ולכן השאירו אותם בפנימיה. אבל היום כשכולם מגיעים מבתים מצוינים ומשכונות וישובים טובים, למה לקרוע ילדים מהבית? (שלא לדבר על הכסף שזה עולה להורים...)

כשאני אגדל אני מתכננת להקים אולפנה אקסטרנית. נראה אם עד אז משהו עוד יהיה בפנימיה...

כל טוב!

התחלתי השנה להיות בפנמייה...

ולא יודע... אני לא מייחס לזה חשיבות גדולה... אני משיך ת'חיים...

ברור שהייתי שמח הרבה יותר להיות בבית... (ולא להשאר עכשיו כעונש על זה שאחרתי לתפילה...)

בס"ד

בעית הגלות אכן קשה לכולם, לפחות תתנחם שאצלך זו גלות מרצון, ע"מ להתפתח יותר ולהיות עצמאי, ויחד עם זה לאהוב את הבית מאד מאד, דווקא ע"י המרחק מבינים כמה הבית יקר ואהוב. העיקר כפי שכתבת לזכור ולשנן ה' מלך וכל מה שה' עושה לטובה, כך שכאשר הרגש גובר בכוון דכאון צריך לעומתו להשליט את השכל ועל ידו את המצווה להיות בשמחה תמיד. 

   ובטוח שכצעיר חושב  תצליח במשימה ותתחזק עוד יותר בעבודת ה'- חילך לאורייתא

בס"ד.

באיזה ישיבה אתה? (אם לא אכפת לך לכתוב)

אבל אני יכול להמציא סיבות למה אם תרצה.

אני סתם נכנס לפורומים נטושים וכותב בהם משהו.

אגב מסתבר שהפורום הזה אפילו מופיע בתפריט הפורומים אז כנראה הוא דווקא פעיל כביכול...

מתקשרים לתנועה יש בטוח מספר בגוגל

😜

מחפשים מבנה שלא אכפת לו שיצבעו עליו (אנחנו צבענו על איזה מחסן של בית כנסת ששימש לנו גם כחדר ציוד של הסניף....), הכי טוב לדוגמא מבנה שטרם צבעו אותו והוא עוד בבנייה ואז יש סיכוי גבוה שייתנו לצבוע. אפשר לנסות לדבר עם העירייה/מועצה ולצבוע ארונות חשמל או קירות בעיר (יש קירות בעיר שלנו שאיזה ארגון של נוער צבע אותם).

בהצלחה רבה

מאוד

ישיבה קטנה? ישיבה גבוהה? מה זה "מקום כמו ישיבה"? 

בהנחה שהתכוונת למסגרת לימודית כלשהי, אז מה חשוב לך שיהיה שם?

מבחינת סגנון  דתי/חרדי, מה חשוב לך?

איפה אתה מרגיש שאתה עומד מבחינת הרצינות שלך? כלומר - בהנחה שאתה מתכוון למסגרת לימודית, יש מסגרות שמיועדות לאנשים שלא כל כך יש להם כח ללמוד, ורוצים יותר מקום עם אווירה טובה אבל מחובר לקדושה, ויש מסגרות שמיועדות לאנשים שרוצים ללמוד בכל הכח...