חבל שיש כאלה תגובות בפורום ...

אמא של הנסיכים :
כל ילד עובר את המרד הראשון , או , גיל ההתבגרות הראשון ,
גם אנחנו עברו את זה ...
הילדים מביאים " מילים " שלא אומרים בבית ,
הילד שלך בסדר , וגם אתם בסדר , הוא רק :
בודק גבולות .
זה דבר חשוב שילד בודק את הגבולות , זאת הזדמנות .
ילד בודק את סביביתו , את דפוס ההתנהגות של הוריו במצבים שונים , כמו שעשו לי , החבורה שלי , כל אחד בתורו , וכמו שעוד יעשו לי ... בגיל ההתברות השני ...

מה שאני עושה במקרה שהקטן שלי כועס וצועק ואומר דברים כמו : אני אזרוק אותך לזבל!
אני מתקרב אליו , " יורד " לגובה שלו , מחבק , ומסביר:
אני אוהב אותך, אלה לא מילים יפות, ואנחנו לא מדברים ככה , נכון?
זה כמעט תמיד עובד והתשובה היא : כן .
ואפשר להוסיף לגבי המקרה לגופו : אל תכעס על זה ... ( או מה ששיך למקרה)

זה לא קסם אבל זה חשוב להגיד לילד בצורה ברורה וחד משמעית - אנחנו לא אומרים ככה , זה לא יפה , הכעס - זו פונקיצה שלנו , ז"א - זה רק מצב שמראה את חוסר האונים שלנו , זה לא תורם להבנה שלו . ולכן כדאי פחות ופחות להראות את הכעס ( אפשר להתאכזב ולכעוס -אבל לא להראות את זה מול הילד...)

לסיכום - הילד מחפש מי שיכיל את הכעס שלו , מי שיקח את זה ממנו , וזה לא קל בכלל ..
אבל בגלל שאנחנו כל כך אוהבים את הקטנים האלה , זאת בכלל לא בעיה !

את מי את מעריצה נשמח לשמוע

אני מסכימה חלקית עם מה שאתה אומר. אבל לגבי כעס על ילדים לפי מה שלמדתי יש לכעוס כלפי חוץ אך מבפנים אנחנו אמורים להיות שלווים ושוחקים, כיוון שאנו כהורים יודעים שבעצם הילדים הקטנים שלנו פועלים בצורה ההגיונית ביותר והיא-בדיקת גבולות. בתקופת הילדות הילד בודק את גבולות הוריו, וכדי לחנכו נכון על ההורה לפעמים לכעוס אך מתוך אהבה שמטרתה לחנך את הילד להיות אדם טוב וישר ולא חלילה כעס שהוא התפרקות עצבים על הילד הקטן והיקר.כמובן שהכעס לא אמור להתנהל בצעקות, לילד קטן מספיק שההורים יזעיפו פנים. לחלופין אני מרבה לומר לילד שלי (אחרי שאינו מתנהג יפה) שאני עצובה, כי ככה לא מתנהגים ואחרי זמן מה הוא בא אליי ומבקש סליחה ואומר לי שזה באמת לא יפה איך שהתנהג.

זה לא נכון שההורים תמיד "אשמים". יש ילדים מאד קשים,גם להורים מאד מוצלחים, ולכן צריך לפעמים עצות מבעלי ניסיון או מאנשי מקצוע. הטפות מוסר בוודאי לא מסיעות.

שולמית שלום למה את מתכוונת ילדים קשים,האם אלה ילדים שקמים בבוקר ומחליטים "היום אני ארגיז את אמא" או "היום ארביץ לכל הילדים בגן" כשאנחנו משתמשים עם סיסמאות והאשמות כאלה חשוב שנבין למה הכוונה. כמ-כן מה הכוונה הורים מוצלחים מה צריך לעשות כדי להיות הורה מוצלח מי אלה בכלל האם קיים מושג כזה?

בוודאי ובוודאי שיש ילדים קלים ויש ילדים קשים יותר.יש למשל ילדים שהם תמיד לא מרוצים. יש ילדים שלא יודעים להעסיק את עצמם.יש ילדים שרבים הרבה. הניסיון לטשטש ולומר להורים שכל הילדים הם קלים ונוחים, לדעתי, לא נכון ולא צודק.

אין פה שום נסיון לטשטש דברים אך חשוב מאד שנדע אנו כהורים ומחנכים שהתנהגות הילד היא תוצר של התנהגות המבוגר. אינני מדברת על ילדים עם צרכים מיוחדים וקשיים מאובחנים.

לגבי הדבר הראשון נראה לי שילד קשה הכוונה שלהורה קשה עם התנהגותו של הילד, יכול מאד להיות שהורה אחר לא יראה בילד זה קושי כל כך גדול, נראה לי שהכול מתחיל ונגמר בהורה, באווירה שמושרית בבית, בצורת הדיבור, בזמן שמבלים יחד כמשפחה כל אלו משפיעים עמוקות על הילד לטובה או חלילה לרעה. לכן לפני שאנו מגדירים ילד כקשה עלינו לבחון את עצמנו עד כמה אנו קשובים לו, משחקים עימו, יורדים לרמה שלו ומשם מתחילים לדבר איתו וכו. אני חושבת שהגדרה מדוייקת יותר היא לא ילד קשה אלא יום קשה או תקופה קשה.
לגבי הורים מוצלחים, כבר ידוע שאיננו מושלמים וזאת דווקא בכוונה תחילה, אם ה' היה מחפש שלמות הוא היה בורא מלאכים ולא בנ"א, אנו פה כדי לעבוד ולעמול ולתקן עצמנו ותיקון זה יתקן גם את הטולם ויעלה אותו בדרגה. לכן אני חושבת כי הורים מוצלחים אינם קיימים אבל הורה בעל הצלחה הוא הורה אשר לומד מטעויותיו, מוכן לקבל ביקורת והכל כדי שיוכל לחנך את ילדיו להיות אנשים טובים וישרים.

לקרוא ולהפנים.......

אמהות רשעיות

יום אחד כשילדי יהיו בוגרים מספיק להבין
את ההגיון שמניע הורה,
אני אספר להם, כפי שאימי הרשעית אמרה לי :
אני אוהבת אותך מספיק ......לשאול אותך לאן את הולכת,
עם מי ובאיזה שעה תגיעי הביתה.
אהבתי אותך מספיק בכך ששתקתי ונתתי לך לגלות
שהחבר הכי טוב שלך הוא סתם נקניק.
אהבתי אותך מספיק כדי לשבת לך על הראש שעתיים, בזמן שניקית את החדר
עבודה שהייתה אמורה לקחת רבע שעה....
אהבתי אותך מספיק בכך שהראתי לך
כעס, אכזבה, דמעות בעיני, ילדם צריכים לדעת שהוריהם אינם מושלמים.
אהבתי אותך מספיק כדי לתת לך לקחת אחריות על מעשייך
גם כשהמחיר ששלמת היה כה כבד שליבי כמעט נקרע בקירבי.
אבל הכי הרבה, אהבתי אותך מספיק לומר לא כשידעתי שתשנאי אותי אח"כ בגלל זה.
אלו היו הקרבות הכי קשים, אני שמחה שניצחתי אותם, בגלל שבסוף גם את ניצחת.
ויום אחד, כשילדייך יהיו מספיק בוגרים להבין את ההגיון שמניע הורים
את תגידי להם:
אמי הייתה רשעית? אני יודעת שאימי הייתה.
לנו הייתה את האמא הכי רשעית בעולם, בזמן שבבתים אחרים אכלו ממתקים לארוחת בוקר,
אצלנו אכלו קורן פלקס ביצים וטוסטים
בזמן שילדים אחרים שתו קולה ואכלו סופגניה בצהריים
אנחנו חויבנו לאכול כריכים...
ונחשו מה הכינה לנו אמא בערב, גם זה היה שונה מבתים אחרים.
אמא התעקשה לדעת בכל רגע איפה אנחנו, אפשר לחשוב שאנחנו אסירים בחופשה.
היא הייתה חייבת לדעת מי החברים שלנו ומה אנו עושים איתם.
היא התעקשה שאם אמרנו שנעדר לשעה, נעדר לשעה או פחות.
התביישנו להודות - אבל היא הפרה בקלות את חוק העסקת הילד בכך שהכריחה אותנו לשטוף כלים,
לסדר את המיטה, לבשל, לשאוב את הרצפה, לכבס, לזרוק את הזבל
ועוד כל מני עבודות אכזריות .
אני חושבת שהיא הייתה שוכבת בלילה במיטה וחושבת מה עוד היא יכולה לתת לנו לעשות.
היא התעקשה תמיד לומר לנו את האמת, את כל האמת ורק את האמת.
כשהגענו לגיל הטיפש עשרה היא קראה את מחשבותינו וגידלה עיניים מאחור
אז החיים היו ממש קשים.
אמא לא נתנה לחברינו לצפצף מלמטה כשהגיעו, הם היו צריכים להגיע לדלת כדי שתוכל לפגוש אותם.
כשכולם "יצאו" בגיל 12 13 אנחנו חיכינו עד גיל 16.
בגלל אמא הפסדנו הרבה חוויות שילדים אחרים חוו.
אף אחד מאיתנו לא נתפס גונב, הורס רכוש של אחרים או מבצע כל פשע אחר.
הכול בגללה!
עכשיו כשעזבנו את הבית, לכולנו השכלה, אנחנו אנשים ישרים,
עושים את כל שביכולתנו להיות הורים מרושעים לילדינו.
כמו שאמא הייתה.
אני חושבת שהבעיה של העולם הזה הוא שאין מספיק אמהות מרושעות ..

רבקי יקרה
אני לא יודעת עד כמה ההגזמה שלך אך אני חושבת שגם אימך וגם את אימהות נהדרות שנתתן לילדיכם כלים להתמודדות טובה יותר עם עולם המציאות גם אם את "מנסה" להראות אתכן "רשעיות" אינך מתארת לעצמך איזה חסד עשיתן עם ילדיכם.חשוב מאד לגדל ילד מאושר אך שישיו לו הכלים והכישורים להתמודד מול העולם ולכן הורים שלא עושים גבולות והחינוך אצלם ללא חוקים וכללים מגדלים ילדים מסכנים שיגדלו בלי כשרים חברתיים מפותחים........

האמיני לי, את הקטע מצאתי באחד האתרים באינטרנט.
חלילה לי מלחשוב על הדרך האמת כדרך רשעות...
פשוט נקודה ממבט שונה.
גם אני בתור ילדה היו לי לפעמים מחשבות כאלו...

האמיני לי, את הקטע מצאתי באחד האתרים באינטרנט.
חלילה לי מלחשוב על הדרך האמת כדרך רשעות...
פשוט נקודה ממבט שונה.
גם אני בתור ילדה היו לי לפעמים מחשבות כאלו...

האם יש לך ם שירים המיועדים לילדים?
איזה שירים אתם משמיעים לילדכם האם התוכן חשוב או אולי המוסיקה?.......

בס"ד

 

ואו

וגם אמא שלי היתה מזה רשעית... והלואי עלי כזו רשעות.

חובה להעביר הלאה!

ומשו קרה בגן או בביצפר!!

את הילד מהגן, החברים משפיעים הרבה.

מי שחושב שאני אשמה במה שקורה

בנתיים הצלחנו על ידי הסבר בנועם שלא נעים לנו בחברתו בזמן הזה
אז הוא נרגע

לפי מה שאת מתארת הילד שלך בריא ונורמלי עם התנהגות בריאה לחלוטין המתאימה לגילו "גיל המרד" את פשוט צריכה להבין את מה שהוא בעצם רוצה להגיד לך.
"אני גדול עברתי לגן חדש ותסתכלו עלי אני חשוב".....
את כניראה מאפשרת לו להתנהג כך וזה בסדר כל זמן שזה בסדר איתך אך זה מצריך התמדה כי ילד לא חושב כמו מבוגר ואת צריכה לנסות להבין מה הוא אומר לך בהתנהגותו זו!!!

כל הכבוד שעמדת על שלך למרות הקללות שלו.
לא צריך להילחץ מזה בכלל!
חשוב מאוד להגיד לו "אסור לדבר ככה" אבל לא לצאת למלחמת חורמה נגד הביטויים הללו- אלא כל פעם כשהוא מדבר כך להגיד לו- ברוגע!- שזה אסור.
חשוב לא להילחץ מזה, זה עובר! להרבות בגילויי חיבה בד בבד עם התעקשות על שלכם. דווקא ההתעקשות הזו מאוד נותנת ביטחון.
(כשאומרים לילד: אם תשחק בפלאפון אקח לך אותו- ובאמת לוקחים, זה מאוד נותן ביטחון!)

הרבה נחת
זמן אם

זה נוח כי יש לך חשבוניות מרוכזות ואתה לא מאבד אותן.