פשוט עלה לי משפט של חברה... (מוקדש לנילי)

אך ברצוני להעלות קטע דומה, בסיגנון. אך גם(אך שלא) שונה, בתוכן שלו, לפי השקפתי.
פה המוזכרים הם לא מתקופת מצרים העתיקה... אלה אחרי, בזמן החשמונאים עליהם סיפרנו ממש עכשיו בחנוכה.

לפני שאתחיל(אכתוב)-לחלקכן הייה הקטע מוכר מחנוכה האחרון. ובעיקר למי שלקחה חלק במסיבצ חב"בנות. שלא תומרו שלא אמרתי!

מזל שיהודה המכבי לא שאל פוליטיקאים, שאז היו אומרים לו שיש להתחשב בלחצים בין לאומיים אפשריים, והוא היה יושב ושוקל ושוקל.
מזל שלא שאל יותר מדי אסטרטגים ומומחים צבאיים, אחרת היו אומרים לו שאין סיכוי ל"חלשים נגד גיבורים", ושוברים את רוחו.
מזל שהוא לא שאל סטטיסטיקאים, כי היו מגלים לו את הסוד שאנו "מעטים מול רבים", והיה נבהל מהשד הדמוגראפי.
הוא גם לא שאל יותר מידי ראשי ישיבות, כי אז היו אוסרים לגרום לביטול תורה לתלמידי ישיבות העוסקים בתורה, ואז לא היו נמסרים ,זגים ביד עוסקי תורתך".
גם רבנים הוא לא שאל יותר מדי, כי אז היו אומרים לו, כביכול מפי הגבורה, שאסור להתגרות באומות העולם, ואין סומכים על הנס, בייחוד במקום ששכיחא היזקא, וכולי וכולי.
אף המוניסטים הוא לא שאל על כך, כי היו מגלים לו את הסוד שנפש אחת בישראל שווה יותר מקילומטרים ומחירות לאומית.
הוא לא שאל יותר מדי שאלות, אלא עשה את חובתו הלאומית והרוחנית, וקפץ מתוך גבורת אריות, במסירות נפש נוראה לתוך הקרב הגדול שהציל את עמ"י.

ואז באו כל הפוליטיקאים, כל האסטרטגים וכל הסטטיסטיקאים, כל ראשי הישיבות וכל הרבנים, כל ההומניסטים וכל יפי הנפש, כל ההוגים וכל הפציפיסטים, ונעשו כולם חכמים אחרי המעשה, והדליקו נרות חנוכה על הניצחון, ונרות אלה מאירים את חיינו מהימים ההם עד הזמן הזה. (הרב אבינר)

גם אתם מרגישים שהקטע הזה הוא שונה? או שרק בי נוגעת התחושה?!
מה שאני רואה כאן שאין בשני האחרים שהועלו כאן היא שבהם הקטע בא כדי להטיף לנו על הנעשה בצורה של שתיפת שכל. אולי לא שמים לב לכך אך כך זה נראה. (בעיניי) שני המאמרים הללו נכתבים בגישה של: "אני הולך לתת להם בראש, ולשנות אותם ב-180c" חושבים שזו הגישה?! אני בכלל לא חושבת כך!
ואילו בדברי הרב אבניר, מצאתי שוני. הוא לא רוצה להגיד לנו שאין אנו צריכים להקשיב למשמע זה או אחר... ואין בכונתו להפחית בעינינו מערכו של אף אדם. הנקודה כאן היא שאנו נפעיל ונעורר את המערכות שלנו. ונדע איך לפעול איתם.
וכמובן, שכל מקרה לגופנו...

לדברייה של מיכלי בקריאות עזות ונרגשות.

במיוחד כאשר הלה... החליטו שהם מנסים לראות בקטע או טוב מוחלט! לפי מה שאצלם היא הדרך הטובה שיבחר לו האדם... או שמא להפך... את החוסר אמת וצדק שבתוכן הדברים לא משנה לי כעת בגלל מי זה ומה!!!

בהבאתי את הקטע רציתי להראות לכם שאם אנו שב ונחשוב אך אנחנו היינו משנים את ההסטוריה או שמא אם אנחנו נתחיל לחקור ולנסות לפענח מה חשבו ועפ"י ואיך ולמה פעלו גדולי דורות בעבר שלנו אנחנו רק נשקע בתוך בוץ! שאותו אנחנו נביא על עצמינו.

מפני שאת מחשבותם של המילדות אפעם לא נדע, מפני שלא הייניו שם... וגם לא בזמן הלידה. ומה עבר ברואשם של החשמונאים לא נוכל להתחיל לסרטט ולנחש. כי זהו מעשה כפירה (לפי דעתי) של ממש!!!

לכן, יקיריי אל לכם לתרוח בקירות ובפרושים עצמיים וחדשים על התנ"ך. כי המעשה לא טוב ובימינו עם כל המפרשים שפרוסים הדבר לא שייך.

מה שכן רצויי לכן הבאתי את הקטע הנ"ל. שאנו ראה אך לימיינו אנו ללמוד ממנו נוכל...

בתקווה שהובנתי ובברכת ליל מנוחה.

ענת.

כתבנו בארץ גושן מדווח על מבוכה רבה השוררת שם בקרב המיילדות. המבוכה נובעת מחילוקי דעות בין רבני גושן בעניין גזרת התינוקות. כפי שדיווחנו בשבוע שעבר, פרעה הזמין את נציגי המיילדות לארמונו, ופקד עליהן להרוג תינוקות עבריים ממין זכר בשעת הלידה. כמה מיילדות פנו אל רבני ארץ גושן בשאלה כיצד לנהוג ביחס לפקודה החדשה.

לכתבנו נודע כי כמה רבנים נודעים, ובראשם הרב עמרם בן קהת, הורו למיילדות לא להרוג תינוקות בשום אופן: "מדובר בפקודה המנוגדת למצוות התורה, שבה נאמר כי שופך דם האדם, באדם דמו ישפך. הריגת תינוק היא רצח ושום פקודה לא תתיר את זה. על המיילדות לזכור כי דבר ה' קודם לדברי המלך. אם הן חוששות מהמלך עליהן למצוא דרך להתחמק מהפקודה, ואפילו להתפטר מתפקידם, אם לא תמצא דרך אחרת" אמר הרב עמרם.

עם זאת כמה רבנים הביעו עמדות מתונות יותר, המתחשבות במציאות החדשה. הרב דתן בן אליאב אמר שנטילת נפש היא בעייתית מבחינה הלכתית, אולם סירוב לפקודת המלך הוא בגדר מרידה במלכות, שהוא איסור חמור לאין ערוך. "עלינו לזכור שמלכותא דארעא מעין מלכותא דרקיעא, ושגם הקב"ה בעצמו חלק כבוד למלכות, ולכן אין שום היתר לעבור על גזירת המלכות". אמר הרב דתן.
הרב קרח בן יצהר אמר, בהתייחס לפסקו של דודו הרב עמרם, כי נכון שהרב עמרם הוא גדול הדור, אך בשל פרישותו הוא אינו מסוגל לקחת בחשבון שיקולים רחבים יותר מההיבטים ההלכתיים הצרים. הוא הבהיר שסירוב פקודה גורף יגרום להרס של כל הגשרים שבנינו בינינו לבין החברה המצרית בעשרות השנים האחרונות, הרס שמשמעותו פיקוח נפש ציבורי.

כמה רבנים אמרו, שתינוק בן פחות משלושים יום הוא בגדר נפל, ואין איסור מן התורה בהריגתו; גם אם נאמר שהדבר אסור מדרבנן - המיילדות אינם עוברות על שום איסור, כיון שהם עושות זאת ע"פ פקודת המלך; לאחר שנתקבלה החלטה ממלכתית בנידון, האיסור הוא על המלך ולא על המיילדת הפרטית, שאין בכוחה ובסמכותה לשנות את ההחלטה.

הרב גדי בן סוסי, ראש מכללת "ששה בכרס" להכשרת מיילדות כינס אמש מסיבת עיתונאים, בה הביע חשש כבד שסרבנות המונית מצד המיילדות העבריות, תגרום לשלטונות שלא להעביר תקציבים למכללה, ואולי אף לבטל את ההכרה במוסד. הוא הוסיף ואמר שעלינו להבין ששום סרבנות לא תמנע מהשלטונות את ביצוע הגזירה: כל מה שנשיג הוא פיטורין של כל המיילדות העבריות, ואיבוד כל ההישגים שלהן במערך הממלכתי המצרי של המיילדות. הוא הבהיר שאי אפשר בשום אופן להכריח את הממלכה המצרית לשנות את החלטותיה באמצעות סרבנות, וקרא לפעול בדרכים שקטות לביטול הגזירה: "גם את ההחלטה על הפחתת כמות הלחם לפרוסה וחצי ביום הצלחנו לבטל רק באמצעות הסברה ותחנונים. בכל מקרה מוטב שמיילדת עברית תמית את התינוקות מתוך בכי וכאב, מאשר שיביאו מיילדות מצריות שיהרגו את הילדים ללא כל התחשבות, וללא כל רגישות".

מנהיגים נוספים אמרו שעלינו לחשוב גם על "היום שאחרי". הם אמרו שאם נפעל בכח – נאבד את הכל. כיום הגזירה אינה חלה על נקבות, ויש לקוות שבעתיד תהיינה הקלות גם לגבי זכרים.

מספר מיילדות, שהביעו נכונות להתנדב ליחידה הממלכתית המיוחדת שתעסוק בביצוע החוק החדש, מחו מחאה חריפה על דברי הרב עמרם שהגדיר את הריגת התינוקות כ"רצח". הן אמרו כי האשמת המיילדות ברצח, בעוד שהן אלו שהקדישו עשרות שנים מחייהם למען עם ישראל, והתמסרו למיילדות במשך כל ימות השנה, בקיץ ובחורף, ביום ובלילה, וכל זאת כדי ליילד אלפי נשים (כולל לידות קשות של ששה בכרס אחת), ושרק בזכותן עם ישראל הגיע לממדים אדירים של קרוב לששים ריבוא – היא מעשה מחפיר. המיילדת שלומית בת דברי, נשיאת עמותת המיילדות "חיים לילד", אמרה כי הרב עמרם שגירש את אשתו כדי לא ללדת ילדים, הוא האחרון שיכול להטיף להן מוסר בנוגע לעידוד ההולדה.

אבל אני יכול להמציא סיבות למה אם תרצה.

אני סתם נכנס לפורומים נטושים וכותב בהם משהו.

אגב מסתבר שהפורום הזה אפילו מופיע בתפריט הפורומים אז כנראה הוא דווקא פעיל כביכול...

מתקשרים לתנועה יש בטוח מספר בגוגל

😜

מחפשים מבנה שלא אכפת לו שיצבעו עליו (אנחנו צבענו על איזה מחסן של בית כנסת ששימש לנו גם כחדר ציוד של הסניף....), הכי טוב לדוגמא מבנה שטרם צבעו אותו והוא עוד בבנייה ואז יש סיכוי גבוה שייתנו לצבוע. אפשר לנסות לדבר עם העירייה/מועצה ולצבוע ארונות חשמל או קירות בעיר (יש קירות בעיר שלנו שאיזה ארגון של נוער צבע אותם).

בהצלחה רבה

מאוד

ישיבה קטנה? ישיבה גבוהה? מה זה "מקום כמו ישיבה"? 

בהנחה שהתכוונת למסגרת לימודית כלשהי, אז מה חשוב לך שיהיה שם?

מבחינת סגנון  דתי/חרדי, מה חשוב לך?

איפה אתה מרגיש שאתה עומד מבחינת הרצינות שלך? כלומר - בהנחה שאתה מתכוון למסגרת לימודית, יש מסגרות שמיועדות לאנשים שלא כל כך יש להם כח ללמוד, ורוצים יותר מקום עם אווירה טובה אבל מחובר לקדושה, ויש מסגרות שמיועדות לאנשים שרוצים ללמוד בכל הכח...