בדרך כלל הם מצליחים...
לא, באמת-אני חושב שעיקר העניין זה חוסר האמונה בכוחותינו. פעם אחרונה שאירגתי משהו תנועתי לחב"ב (וסליחה עם מי שכבר שמע ממני את הסיפור)זה היה בפסח לפני הגירוש. יצאתי לבין הזמנים, והלכתי לתנועה לברר מה קורה אצלנו מבחינת המחאה על התוכנית, והתברר לי שגורנישט. חוץ מאחת שנתנו לה פלאפון ושום סמכות, התנועה לא עשתה כלום. והתרוצים מוכרים לכולנו- אין זמן, אין כוח אדם וכו'... אז כמה חבר'ה בוגרים (קוממיות,עז, יחיעם) לקחנו על עצמנו להזיז את התנועה בעניין. אמרו לנו ההנא"ר- אין לכם סיכוי, לא תצליחו לעשות כלום, אבל ניתן לכם לעשות טלפונים מההנא"ר (באמת תודה רבה...ההורים שלי שילמו באותו חודש חשבון גדול במיוחד בפלא' שלי, "תרומה לגוש"...). החלטנו שעקב חוסר הזמן נארגן בלחץ של שבוע כנס של חב"ב תנועתית ועד אז גם נכין תוכניות פעולה. שניתן דחיפה, ואולי העניינים ימשיכו להתגלגל לבד בסוף החודש אחרי שנחזור לישיבה (דבר שלא כלכך האמנו בו בעצמנו, שחב"ב ימשיכו לפעול בלי שמישהו ידחוף אותו, אבל היינו חייבים לנסות).
בהנא"ר אמרו לנו שאולי יגיעו 15 חבר'ה, הרי אף אחד לא רוצה לפעול בשם התנועה, כולם כבר פעילים דרך מקומות אחרים, וחוצמזה- אף אחד לא יבוא בערב פסח, כולם עוזרים בבית... ממש צחקו לנו בפנים.
מזל שאנחנו עקשנים, אה? עבדנו קשה, והגיעו כ-90 (!) בנים ו30 בנות. ההנא"ר אכלה את הכובע (חלק אפילו השכילו להתנצל...)אבל לא קבלו שכל להמשיך מאיפה שהפסקנו. אז אחרי 3 שבועות כל ההשקעה שלנו ירדה לטמיון.
עוד לקח מאותו ארוע- לא לסמוך על הקומונרים/ות. חב"ב צריכים לפעול לבד, מיוזמתם. הגיעו כלכך הרבה חבר'ה כח לא העברנו את ההודעה דרך הקומונ', שאז ההודעה היית נתקעת, אלא דרך חב"ג של הסניפים. השקענו הרבה באירגון תיק פעולה לקומונ', כל מה שהן היו צריכים בשביל לפעול היה בפנים, אבל אני מניח שרובם לא קראו אפי' את הדף הראשון (ואם יש פה קומונ' מאותה תקופה שרוצים לתקן אותי, אשמח לדעת).
בקיצור- לכו על זה, אל תהססו, ואל תגידו לי שזה לא הולך...
