רק רציתי לציין שעברה שנה מאז פוגרום עמונה.
שנה קשה , לא קלה, שנה שעדין הפצעים מדממים ומסרבים להגליד.
שנה שאני עדיין נושאת איתי צלקות בנפש,
שנה שקשה לי עם מראה שוטר שנושא איתו אלה.
שנה שכל יס"מניק ,שאני רואה מזכיר לי מיד את אותו בחור מסכן שהראש שלו פתוח.
שנה שכל טרקטור מזכיר לי את ההרס של הבתים . ואני צועקת אל תהרסו את הבית שלי.
שנה, שנה של כל הנוער שהתחשל שלא נשבר,
שמתוך ההריסות צומחת אישיות חזקה יותר ומחושלת יותר,
אישיות שיודעת להתמודד לעמוד מול הקשיים והיא לא נרתעת,
אישיות שהולכת עם האמת שלה,
האמת, שה' הוא המלך, שיוצאת הכרזה הזאת ולא פוחדת לצעוק אותה בקול.
אני יודעת שהאמת היא נצחית ולשקר אין רגלים
סופנו הוא לנצח!
עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.