אני שמחה שמצאת את הפיתרון הטוב ביותר לבנך אך להמשך חייו אני מקווה שלא תראי את עצמך כפותרת פיתרונות לבנך הקטן אלא נותנת לו כלים להתמודדות עם החיים למרות גילו הצעיר את צריכה להאמין בו ולתת לו גם את האפשרות להאמין ביכולות של עצמו ולא לפתור לו כל בעיה בכך שפשוט עוברים לגן אחר,בית-ספר אחר וכו'.
נכון שכאמא זה כואב מאד אך החיים האמיתיים כואבים יותר וילד צריך לדעת וללמוד לפתור בעיות לבד . מעניין איך הגיב הצוות.
הילד אמנם ללא סריטות ונשיכות,אך מצב רוחו?
צריך לחשוב עם ילדים ולא רק לפעול מכיוון הרגש.
אני מקווה שתהיה לו שנה נפלאה וגם לך
ענת.

אני לא מסכימה עם הגישה שלך. לשלוח ילד שהוא בן פחות משנתיים לסביבה שכזו זה פשוט סכנה. זה נכון שבגיל הזה זה טבעי שדברים כאלו יקרו , אך הכל תלוי במינונים , אם פעם בתקופה הוא היה חוזר כך הביתה זה לא היה כ"כ מפריע לי. הבעיה שלא היה שבוע שהוא חזר ללא סימנים על גופו - במשך מספר חודשים. לעיתים אפילו מספר פעמים בשבוע והיה אפילו שבוע אחד שבכל יום . אין לי תרעומת על המטפלות - כי הם מאד השתדלו שזה לא יקרה. לפי דעתי האשמה היא בתקנים המגוחכים וב"חסכון" הכספי שהמעונות כפופים אליהם.בקבוצה שלו היו 23 ילדים שהתחילו את השנה בגילאי 1.5-2 ועליהם היו 2 מטפלות. ברגע שאחת הלכה להחליף למישהו חיתול , נשארה מטפלת אחת על 22 ילדים.אז לא פלא שראינו מראות קשים במעון - לדוגמא - ילד אחד פשוט יושב על ילדה ששוכבת על הרצפה ומכה אותה , בעוד שכמובן אף אחד מהמטפלות לא שמה לב, ילד אחד גורר ילד אחר בשערות על הרצפה , ויש עוד ועוד דוגמאות. אם יש לך ילד בסביבות גיל שנתיים בבית, את בטח יודעת איך צריך 7 עיניים בכל רגע , בכדי שלא יאונה לו רע. הילד שלי בעקבות מה שהיה לו במעון באמת "למד" איך להתמודד עם זה , והוא היה מגיע הביתה ומרביץ לאחים שלו .

חבל שזה מה שהבנת מדברי. כוונתי היתה בענין של פתירת דילמות במקומו,ברור שאם זה משהו חריג כמו שאת מציינת בתור אם את חייבת לקחת החלטה מה שטוב ביותר לבנך . בנוגע לתקנים במעונות את מאד צודקת שהם לא מספיקים איני יודעת באיזה מעון למד בנך אך התקן שציינת לקוי בגילאים האלה על כל עשרה ילדים מטפלת שגם זה דרוש טיפול. אך קול ההורים צריך להישמע לכיוון משרד התמ"ת שהרי הם קובעים את התקנים. אני מאמינה שבמהלך השנים יחולו שינויים בתקנים רק שזה לוקח זמן.

זה נוח כי יש לך חשבוניות מרוכזות ואתה לא מאבד אותן.