כבר מזמן חשבנו בתנועה ללכת על מהלך של שיתוף פעולה.חיבור של הנוער של התנועה עם הנוער החילוני. אבל התלבטנו הרבה איך לעשות אתזה..
הלכתי לעשות(בהוראת יוסי ורדי, מזכ"לינו החביב)שאלת רב אצל מורי ורבי, הרב זלמן ברוך מלמד, ראש ישיבת בית אל תיבנה ותיכונן, והוא אמר לי, שהרב צביודה התנגד מאוד לכל מפגשי הנוער המשותפים של הדתיים והחילונים!
הוא מאוד בעד לקרב ולהשפיע, אבל זה לא התפקיד של הנוער. בשביל זה יש ביני"שים שמלאו את עצמם בתורה, וזהותם ודרכם ברורים ומבוררים להם (להבדיל מאשר אצל בני נוער). לכן לבני נוער המפגשים האלה עלולים יותר להזיק מאשר לתרום לחילונים, לעומת מפגשים של אנשים מבוגרים יותר (פנים אל פנים אמיתיים!) שיכולים להשפיע המון.
אח"כ דיברתי עם הר"מ שלי בשמינית, הרב אהרון טרופ, ראש ישיבת בני צבי, והוא אמר לי שמנסיונו כר"מ במדרשיית נועם, המפגשים האלה יכולים בעיקר להזיק! וזה קרה גם לחברה המעולים ביותר שהלכו למפגשים האלה...
בציפייה לבניין אריאל !

זו ממש לא תשובה שמספקת אותי...
למה שזה יהיה בעייתי???
אם עושים פעילויות בנושא...זהירות בדרכים, איזה בעיה יכולה להיות?? ואם הנוער שלנו לא מספיק חזק כדי לפעול אם אנשים שחושבים אחרת אז אנו בבעיה קשה, החינוך שלנו בעייתי מאוד!! זה אומר שאנו חסרי בסיס ברור ונכון!

אם הפעילות היא פעילות של 'החזרה בתשובה'(כמה שאני לא אוהב את המושג הזה) אז באמת אין מקומו של הנוער שם, אך אם הפעילות היא פעילות של הפגנה בשיתוף עם נוער חילוני והנוער החילוני מסכים לדרישות שלנו(הפגנה נפרדת וכו') אז לדעתי אין בעיה, מכייוון שכאשר אנחנו לא באים להשפיע אנחנו גם לא נושפע

וכאן זה מקום לסיפור קטן: סבא רבא מיכאל גוטמן שלי ע"ה(כפי שאתם רואים אני גם קצת אשכנזי) היה ממארגני עליית הנוער של המזרחי בהונגריא לאחר השואה, כאשר הוא עלה לארץ אתם יודעים איפה הוא גר? לא, הוא לא גר בטירת צבי, וגם לא בכפר פינס או כפר חסידים, הוא הלך אדם דתי-לאומי חסיד קאליב קרוב משפ' של האדמו"ר שליט"א(כמובן שאחרי השואה כבר לא היו לו לא פיאות ולא זקן) הלך לגור בקיבוץ של השומר הצעיר!! שם הוא התחתן עם מישהי מבנות הקיבוץ(אשתו וכל ילדיו חוץ מסבא שלי נספו בשואה) והקים משפחה והוא היה בערך הרעבע של הקיבוץ אדם דתי באמצע קיבוץ של כופרים כדי להגשים את האידיאל הגדול של בניית הארץ, אך! הוא אף פעם לא אכל בחדר אוכל הטרף של הקיבוץ היו מביאים לו במשלוח מיוחד בשר גלאט מקבוץ דתי, הוא אף פעם לא חילל שבת כדי לבנות את הארץ, וכל הזמן שאלתי את עצמי איך הוא לא הושפע מהכופרים של הקיבוץ, והתשובה היתה פשוטה, הוא אף פעם לא חיפש להשפיע עליהם אז גם הם לא השפיעו אליו

כשאנו או כל אדם דתי הולך להשפיע על חילונים הוא צריך לקחת בחשבון שגם הוא פותח את עצמו להיות מושפע לרעה מהחילוני

בחסדי אבאלה


אני חושב שצריך סתם לדבר אם
חלונים (גם חרדים)לא בשביל לאחזיר בתשובה

אלא 1כדי לשמור על העם כעם אחד

מה לא קורה שאת(ה) מדברים בתחנה אם חלונים(חרדים)

אז אותו דבר רק שלא בתחנה אלא במקום אחר


מי בא היום להר הבית?

מה כ"כ מפריע לך בצמד המילים הנפלא הזה? וכי אינך מתחנן כל יום "והחזירנו בתשובה שלמה לפניך"?...

בצ"ל אריאל!

החזרה בתשובה=מיסיונריות(לפחות בעיניהם של אחינו התועים) כשאני מדבר עם מישהו על שמירת מצוות, המטרה הסופית היא שהוא ישמור מצוות אבל אני לא רוצה לבוא בדמות של החכם יודע כל שבא להטיף מוסר לאח המסכן והטיפש ח"ו

היה קשה בהתחלה לקבל את הדברים של הרב זלמן, אבל אחרי האישור עם הראיות שקיבלתי מהרב טרופ הבנתי שכנראה אני לא מבין הכל, ויש כאלה שמבינים קצת יותר ממני בחינוך של הנוער....!
את השאלה שאלתי לגבי פרוייקט משותף של תנועות הנוער בנושא זהירות בדרכים, ולא לגבי מפגשי גשר או דברים בסגנון..

המבוגרים צריכים להיות בקשר כדי ל'החזיר בתשובה'
שאלנו את הרב סניף שלנו בנוגע לפעילות של דוכני מעייני הישועה והרב פסק שלא לעשות כזאת פעילות, אחד מבוגרי הסניף(לומד במרכז) שאל את הרב מגנס בנוגע לפעילות עם חילונים וגם הרב מגנס אמר לו שזה לא תפקידו של הנוער

מבוגרים??? גם כן...."אין לנו זמן, יש לנו משפחה, עבודה ,ילדים.....וכו'..."
באמת הנוער זה מי שעושה את העבודה....בדר"כ...
איך אפשר לא להסכים לנוער???

המבוגרים שנפגשים פעם בשנה?
לנוער יותר קל להתחבר ולהגיע אחד לשני מאשר מבוגרים וכן, הם יכולים לעשות עבודה טובה!

במה שכתבתי לפני כן..בתגובה הראשונה.

הרב טרופ שלח אותנו בשמינית להפעלת דוכן ולהפצות בת"א. בעצם גם בשביעית.

יצא לי פעם להיות בקבוצת דיון של דתיים וחילונים. זו היתה קבוצת נוער שנשפגשה עם נוער מכל מיני מגזרים (וזה אומר גם ערבים, דרוזים וכו.. אז ככה גם מתנחלים). זה היה פשוט מפגש מהמם! אם כל מפגש היה חד פעמי אז כאן היה ביקוש להמשך הקשר, היו עוד מפגשים, עוד שבתות אפילו.. פשוט זה היה לראות את הדברים בעינים.
אני לא יודעת אם זה באמת מתאים לכל חב"ב.. אולי רק שביעיסטים ומעלה, אבל אני כן חושבת שזה דבר חשוב ומועיל לכולם!
אצל כולם זה מעלה שאלות ובירורים שהם ניצרכים. הדתיים נדרשים ללימוד ובכלל כל הדיונים זה מחדד דברים אצל כולם.

שתהיי בעד.
אני אמרתי את מה שהורו לי רבותיי(והוא,אגב,אחד מרבני התנועה.ובייחוד בהתחשב בעובדה שהבן שלו,הרב אליעזר מלמד הקים אותה..).
זכותך המלאה לחשוב אחרת, ויש גם רבנים שחושבים ככה..

אבל לפני שאפתח את הפה אברר זאת...
ואין לי בעיה לברר אתזה גם עם הרבנים שיוסי יגיד לי...
לא מקובל עלי להשאיר את כל עבודת הקודש הזאת רק למבוגרים!!...
העבודה חייבת להיות גם שלנו, אבל שוב, אני לא יודעת, אני אשאל, כי כמו שאלעזר אמר אנו לא יודעים הכל...

את הרב זלמן כי יוסי אמר לי לשאול אותו..
אבל את יכולה לפנות גם לרב דב ליאור(שהוא הרב של יוסי) ואם הוא יגיד אחרת, אני בטוח שיוסי יקבל את הפסק שלו.

"עשה לך רב והסתלק מן הספק"- לפעמים נדמה לי שלתנועה יש יותר מרב אחד ואת זה אני לא סובל!!! אפשר שיהיו כמה רבנים שיתוו את דרכה האידיאולוגית של התנועה, אך בעניינים הלכתיים, יש את הרב אייזמן ואתו צריך לשאול, אך ורק אותו!

אנחנו כנוער דתי לא יכולים להסכים לחילוניות, החיבור היחיד האפשרי הוא חיבור של החזרה בתשובה


אני אמשיך אחר כך

לענ"ד זה ממש חשוב לעסוק בהפצות ואני ממש לא מסכימה איתך, האריאלניקהנאמן, שמי שהולך להשפיע בהכרח מושפע.
להפך מי שיודע היטב את המטרה שלשמה הוא צועד ומברר לעצמו לשם מה המפגשים האלו נועדים לא יושפע כ"כ בקלות.
השכבה שלנו (י"ב) מארגנת דוכנים של מעייני הישועה מזה שנה וזה פשוט הדבר הכי מהמם שיש בעולם. יש צמא אדיר בציבור החילוני ולדעתי זה תפקיד גם של הנוער.
לי אישית יש כבר חצי שנה חברותא עם בחורה לא דתית בת 21 ואין לכם מושג עד כמה זה חשוב. כל מה שצריך לעשות זה לברר לעצמינו לקראת מה אנחנו הולכים ולדעת שהיעד הוא החזרה בתשובה וככה לא יקרה לנו שום דבר, הבעיות נוצרות רק כי המטרה לא ברורה , אם חבר'ה חושבים שהמטרה היא גישור אז שלא ילכו להפצות כי הם יגיעו לפישור ולהתפשרות, אבל אם אתה בטוח בשליחות שהקב"ה הטיל עליך והמטרה שלך היא להפיץ את דבר ה' לא יקרה לך כלום. מנסיון.
שלוחי מצווה אינם ניזוקים- כאשר הם זוכרים שהם שלוחי מצווה.

אם את מדברת על פעילות של שמיניסטים מהתנועה זה יכול היות מאוד חיובי! וגם השביעיסטים המאוד רציניים (עוזיה, בשבילך
אבל לא כפעילות כללית לחב"ב. בשום פנים ואופן לא!
לפחות לדעתי...

שאין מה להשוות בין הפצות, שאז ההתמודדות היא בעיקר מצד שמירת העיניים, לביןמפגש שאז ההתמודדות היא מבחינה אמונית במאבק בין התרבויות. הרי ברור שלחילוני הרבה יותר קל להסביר את דעתו ודרכו. והיא גם נראית מבחינה חיצונית הרבה יותר מושכת...
גם בלברותא המוקד הוא הספר שאותו לומדים ולא הדיון הבין תרבותי מי הצודק בדרכו..
מקווה שהייתי מובן(=
בציפייה לבניין אריאל

יוצא לי מלא לדבר עם חילוניים ועוד אף פעם לא סיימתי את הדיון ב- "וואלה, צודק, השתכנעתי". גם כשלא ידעתי לענות אמרתי :"אין לי תשובה על זה אבל אני אברר את התשובה שלי ואענה לך.." ואז הלכתי לאבא\מדריכה\מחנכת\ספרים וביררתי לעצמי את התשובה שלי...
הרבה פעמים כשאנו מתווכחים אומרים לי:"תניחי את התורה שלך בצד, ואז נוכל להתווכח" גם כשאני מסכימה לא לתת תרוצים הילכתיים אז אני מסכמת בדעת ההלכה (כמובן, 70 פנים לתורה ואני מדברת כאיך שאני חונכתי...).
קיצר, לדעתי דווקא בגלל שיש לנו את התורה והם בלי בסיס של תורה יותר קל לי להתווכח איתם על גישות אידיאולוגיות יותר מעם דתיים שחושבים אחרת ממני..

אני מדברת על הקמת פרוייקטים ולא על דיונים ותוכנית גשר...

כי לא כולם כמוך, וכן רוב אלו שיעשו פעילות כזאת יש מצב שיחלשו באמונתם

הרי זה לא הגיוני שאחרי שחונכתה בין 15-20 שנה אתה נפגש עם חילונייים והם מצליחים להחליש באמונה?? זה לא נשמע קצת אבסורדי??

לא חושבת שיש המון המון המון הבדל בין גיל 15 לגיל 20?!

נמאס לי שאתם הדתיים חושבים שאתם יודעים כל דבר על החילונים כי "כמה כבר הם שונים?" תפסיקו לחשוב כך! אף פעם לא הייתם חילונים וכנראה שבעז"ה אף פעם לא תהיו, אולי כדאי שלא תסיקו מסקנות ללא שום הכירות ממשית עם החילוניוּת, ואני חושב שאני כ'חילוני שומר מצוות' יש זכול דיבור בעניין

אבל זה לא סיבה לא לעשות אתזסה.
דניאל, לא הבנתי מה אתה אומר...אנו רוצים להיות חברים שלהם, אחים שלהם, באמת...
לא הבנתיח מה באת להגיד בכלל...

אני לא רואה בלהיות חבר של חילוני כמטרה המטרה היא שהחילוני ישמור מצוות ברגע שאני מתרכז בלהיות חבר שלו אני בעצם מפספס את המטרה האמיתית, ותאמיני לי אני בתור חילוני אומר לך את זה, לא כדאי להיות חבר של חילונים כשהמטרה היא לאשהחילוני יעבור ממצב של אדם שאינו שומר תו"צ לאדם שכן

את חושבת שזה טוב להעלות לאנשים שאלות? יכול להיות אדם ממש חזק, שיש שאלה מסויימת שהוא לא היה צריך להתמודד איתה עכשיו. והיא פתאום נחתה עליו בבום. מה עכשיו?....

ואני אתן לך דוגמא. פעם הביאו לנו באולפנה (לבנות י"ב) אחד אתאיסט שידבר איתנו. היו לו תיאוריות שונות ומשונות והוא ניסה לשכנע אותנו... אז כמובן היו הבנות שהתווכחו איתו ויצאו בהרגשה של "וואלה, כמה שטויות הוא דיבר" ומצד שני, ראיתי ודיברתי עם בנות שיצאו בהרגשה של "וואלה, יש משהו בדברים שלו..." - ואלו בנות שבחיים לא הייתי מאמינה שיגידו דברים כאלו. לפעמים עדיף לא לפתוח, כדי לא להינזק.

שבת-שלום.

אם יש שאלות צריך לברר אותם!
לא ללכת לפעילות כזאת בשביל ש"לא יעלו אצלכם שאלות" זה פשוט טיטוא מתחת לשטיח. כן, יש שאלות וצריך לדעת להתמודד איתם.
החיים זה לא דבר פשוט וברור מאליו ובכלל-גם השקפת עולם.
את יודעת מה, מי אמר לך שהצינות הדתית זה הדרך הנכונה? בדקת פעם? זה שנולדת המשפחה דתיה ב"ה זה לא אומר שזה הדרך הנכונה בטוח, כי אז החילונים והחרדים גם יגידו ככה ואנחנו הרי לא חושבים ככה, נכון?
אז כן, זה חשוב להעלות שאלות ולברר אותם באמת בלי פשרות והנחות..
ובעז"ה זה מחזק.
בהצלחה לכולם.

אצל החרדים מי שמעלה שאלות זה בערך שהוא כופר. אין אצלם דבר כזה של בירור הדרך, אצלם אסור לערער על הנורמות והחשיבה המקובלת.
ומה יוצא מזה? שרת אולי שומרת מצות מבחינה חיצונית וזהו. ומה זה שווה אם את לא באמת מאמינה במה שאת עושה?
ודבר שלא באמת מאמינים בו ועושים אותו חיצונית סופו שיאבד.. ותסתכלי על המצב של הנוער של הציבור הדתי כיום. לי זה מסביר..

זה קצת ארוך אבל שווה קריאה...

אני חושב, שלא רק שאפשר להגיע אל העם, אל נוער חילוני ולדבר אתו, זו גם חובתנו העכשווית. זוהי משימתנו כתנועת נוער, וזהו הדגל שאנחנו צריכים להרים עכשיו בשיא המרץ. כן, אנחנו, ממש אנחנו. ולא ארחיב בעניין זה הפעם, אם כי יש כמה ששמעו את דעתי בהרחבה. אני מסכים עם דניאל, שכמובן, אם אנו כבר נפגשים עם נוער חילוני, אם כבר נקרית הזדמנות, עדיף שתהיה בנושא קירוב לבבות, אבל כל פרויקט אחר הוא הזדמנות מצוינת ו'תירוץ' מצוין להתחבר, ואפילו ליצור קשר אישי עם שניים-שלושה חבר'ה, למטרות קירוב לבבות (כי מן הסתם חילונים לא ששים להפגש למטרות "מסיונריות"...).
אז נכון, לא כל גיל מתאים (לדעתי החל משישית-שביעית, אבל זה גם תלוי באופי של כל אחד), ועדיף מאוד, כמעט חובה שהמפגשים יהיו נפרדים, וכמובן שמקבלים הכנה לכך, אבל בסופו של דבר, חובה עלינו להפגש דווקא, ודווקא עכשיו. זוהי משימת כל הציבור הדתי, בראשו הנוער, ובפרט בתנועת אריאל. הקב"ה פשוט עושה הכל בשביל להוכיח לנו שאנחנו חייבים להגיע אליהם, ודחוף...

ואם ננזק?
א. מה עם "שלוחי מצווה אינם ניזוקים"? זה לא בלקסיקון המעשי שלנו? נכון שלא צריך להכניס ראש ללועו של אריה בכדי לעשות מצווה, אך בואו לא נגזים...
ב. זו מצווה שאינה יכולה לעשות ע"י אחרים. כי למי יש זמן, מרץ, עודף אידיאלים וכוחות? עדיף לא להשאיר משימות כאלה למבוגרים. הן משימות דחופות מידי. המבוגרים עסוקים בדברים חשובים אחרים (כמו לדאוג לפרנסתנו, למשל). המצווה, אם כן, מוטלת עלינו.
ג. יש אמרה יפה וחשובה של הרבי מלובביץ' שאינני זוכר אותה כעת (אשמח אם מישהו יזכיר לי) בנוגע להפצות, שכלי שנותן, אינו מקבל טומאה, משהו כזה. וזה ממש כך. כשאנו מגיעים חדורי שליחות ועם מטרה ברורה, הסיכוי לנזק ממש קטן. כך זה בכל דבר, ובטח בעניין של קידוש שם ה'.
ד. זה כל-כך תורם לאהבת ישראל. מנסיון. כ"כ חשוב להכיר את עם ישראל. להפגש, לחוש את האוירה, לדעת איפה נמצאים. במיוחד בימים אלו. פשוט חשוב להכיר אותם, ושהם יכירו אותנו. עוד לפני פגישות "למטרות רווח" וגם אם לא הצמחנו למישהו פאות או חצאית, בטוח שזרענו זרע שבעז"ה יצמח, אך עוד לפני: פגשנו. זה אח שלנו. זו אחות שלנו. וסליחה על ה'דביקות'(חיריק ב-ב')...
ה. נראה לי שנוער הוא שכבה מצוינת למפגש. 1. כי הנוער החילוני של היום כ"כ ריק מערכים, (ובאמת, מי שחושב שהוא ישמע מנוער חילוני טענות שיגרמו לו לנצנוצי כפירה, לא יודע כ"כ על מה הוא מדבר...)שאין חשש ל'הדבקות'(חיריק ב-ה'). וגם אם בעקבות מפגש עולות שאלות, מצוין. זו דרך אמיתית להבנות. 2. הוא ממש צמא לערכים. תשאלו כל מי שעובד אתם. הצמא פשוא עצום! הם פשוט רוצים, מתחננים לקבל!!!
ו. ונוער אריאל, וקצת טפיחה על השכם, מספיק חזק מבחינה דתית, כדי לא להיות מושפע מדברים שליליים מנוער חילוני. (ואלעזר, נראה לי שכשהרב טרופ אמר לו שיש לו ניסיון רע עם זה, הוא דבר עם, מחילה, תלמידי המדרשייה...)לכן, המשימה מתחזקת ומתעצמת דוקא עם נוער שחזק מבחינה אמונית, שיש לו מה לתת, ויש לו ידע יחסית, באופן שיוכל לבקר ולסנן.

ושוב,
אם יש בעיות של שמירת העיניים, צריך להתרחק, ומילים ודיבורים... המון מניעות יש. והמון מחסומים. צריך לדעת להתגבר עליהם ולחפש דרכים להגיע למשימה. זה אתגר לא פשוט בכלל. זה גם תלוי מאוד באופי של האדם. יש אנשים שמתאימים למפגש ראשוני, יש אנשים שמתאימים לקשר ארוך יותר, לחברותא וכו וכו. כל אחד צריך לתפוס את העמדה שמתאימה לו. יש מקום לכולם. אבל איש בל יעדר.

אין. זאת המשימה. בפירוש. צריך להתמקד בעיקר בעניין הזה. לעזוב דברים אחרים (ממש כך) ולהתמקד במשימה. בחבריא א' לדבר ולחנך לכך, ובחבריא ב' לעשות.
אני מסתכן במכות, אני יודע, אם לא רצח, אבל אומר גם את זה: ההתמקדות שלנו כציבור - אבל עזבו ציבור, כתנועה - היא שם. כל הכוחות צריכים להיות מכוונים לשם. לא לחומש ולא למאחזים. לאלה תמיד יהיו אנשים שידאגו. המשאבים והכוחות הרציניים צריכים להיות מופנים לעם. אין ברירה. פעם אחר פעם אנחנו נכווים.
זוהי המשימה. והיא הרבה הרבה יותר קשה מכל משימה אחרת.

מקווה שלא הלאיתי...

וברור שפעילות כזאת חייבת להיות נפרדת זו ממש לא שאלה!
מבחינת הגיל אני מאמינה שהאחדות צריכה להיות בכל גיל, מגיל ינקות אנו צריכים להיות חברים שלהם, אחים שלהם...

פשוט ככה..
מסכימה לגמרי!
ומנסיון שלי גם בדוכני הפצות וגם במפגש של נוער דתי וחילוני זה פשוט מדהים.. כמה הם רוצים וכמה כולנו מרויחים..

הנוער החילוני לא "כ"כ ריק מערכים".
יש סיפור על תלמידים של הרב קוק (נדמה לי) שהלכו למפגש עם נוע חילוני ודיברו שם איתם. בסוף השיחה קמה אחת ושאלה: "מה אתם למדתם מאיתנו?" כשהתלמידים סיפרו את זה לרב הוא שאל אותם: "ומה עניתם?" הם גימגמו, אז הוא התאכזב והתחיל לומר רשימה של דברים.
אם מחפשים את הדברים הטובים- תמיד אפשר למצוא. אי אפשר ללכת לקירוב לבבות עם הרגשה בלב שאני בא ללמד אותם ואין לי מה ללמוד מהם כי ככה גם הם לא ירצו לקבל.
לענ"ד צריך לבוא בגישה שזה חבר'ה שבאים מהשקפת עולם שונה, אבל יש ביניהם חבר'ה לא פחות אידיאליסטים.

התנועה כתנועה יש לה יותר כח מאשר בבודדים, וזה הגדולה שבתנועת נוער-ותהיה כל שהיא.
חברה שיוצאים מטעם עצמם, אין מה שמחזיק אותם רציני וברגע שזה משהו גדול אז זה יותר כח ועוצמה.

אני לא חושב שהנוער שלנו מוכן למפגשים רציניים. אני אישית בגיל תיכון לא ידעתי כלום בענייני אמונה, ובשיחה פשוטה הייתי מגלה כמה אני אידיוט, ולא בטוח שהייתי מצליח למצוא תשובות לעצמי אחר כך. תלכו ללמוד כמה שנים בישיבה, אחרי זה תצאו החוצה.
ואני לא סתם מבלף- יש לי חבר שטיילתי איתו אתמול (לשם ההבהרה- לארוחת צהריים הוא אכל לחם...) וכל הטיול עשינו שטוקוות בנושאים שונים.בלי הרקע שלי מהישיבה, הייתי יוצא אידיוט מהשיחה. עוד דוגמה- טיילתי שבוע שעבר עם נוער מבית חינוך עוורים בירושלים. מתנדבת אחת שאלה אותי למה המדריכים לא באים לרקוד עם החניכים שלהם ב"מסיבת ריקודים". קצת קשה להסביר לאחת שלא גדלה בבית דתי, ולא מתכוונת להיות כזו (יענו מה שנקרא חילונית) מה זה צניעות ושמירת העניים. היא התווכחה איתי שעות, ובלי מידע שלי מהישיבה הייתי פשוט קורס...

אבל זה טיעונים של פעם.

הנוער שלנו מוכן למפגשים מספיק רציניים ברמה שלו. בטח ברמה של חילוניים ברמת הגיל שלו. והרבה יותר מזה.
החילונים שאתה מדבר עליהם, וכנראה גם החברים שלך, הם יחידי סגולה בנוסח הקיבוצניקים של פעם, וגם זה לא בטוח.
לפעמים לא צריכים לבוא לוויכוח או להתווכח עם לחץ, וניסיון (לפעמים כושל ולפעמים לא) להוציא מהזיכרון כל מה שלמדנו בשנותינו בישיבה. לפעמים, וכל המומחים בתחום מספרים שהיום זה בעיקר כך - הפשטות מדברת. אנחנו צריכים פשוט להביא את עצמנו עם מידע בסיסי. אבל להביא את עצמנו. לדבר בפשטות, להסביר את הטיעונים הכי בסיסיים.

בכלל, איננו צריכים לבוא להתווכח. לבוא ולפגוש. צריכה, כמובן, להיות לנו מטרה ברורה, לקרב את היהודי שמולנו לאביו שבשמים, אך לדעת שהוא רוצה, שנשמתו רוצה.

ואם לא הצלחנו, ואם קצת התבלבלנו. משהו נורא קרה? נלך ונוריד את הכיפה? לא יודע.

ושוב, אני חוזר, זה תלוי באישיות. יש מי שמתאים לו יותר, ויש מי שפחות. אך ככלל, כתנועה, אנו חייבים לעסוק בזה. להשתלם בזה עיונית ולעסוק גם בצורה המעשית ביותר.

כמובן שלמפגשים עם מבוגרים משכילים יותר, רציניים יותר, צריך הכנה. אבל לאחינו בני גילנו. אם נשב כמה שנים בישיבה ואז נצא, מי יודע מה יקרה בשנים האלה? איזה עוד רמזים הקב"ה צריך להביא עלינו כדי שנתעורר? השנים האלה קריטיות מידי.
וחוץ מזה, זה לא כזה לצאת. זה מידי פעם לפגוש-להפגש. זו אפילו הזדמנות לברר ביחד. ללמוד. גם דברים על עצמנו וגם לעצמנו. להפך, כשמבררים עם חילוני, חייבים לענות לעצמנו ולו תשובות ברורות ולא מתחמקות. הוא עוזר לנו הרבה פעמים לחדד את הדברים לעצמנו.

ושוב, נוער הוא לא בישיבה, יש לו את הזמן ואת הכוחות...

אני לא מכיר מפגשים כאלו שלא הגיעו לשיחות בנושאים המותיים. על מה אתה רוצה שידברו? מזג אוויר?

ולא צריך להיות חילוני מי יודע מה שמכיל לשאול שאלות קשות...למרות שאני מודה שהחבר'ה שדיברתי עליהם הם קצת מיוחדים.

למה לדון פה? בשביל זה יש את המליאה (האמת זו אחת מהנק' לדיון במליאה, אצל הבנים) רוצים לבוא? להשמיע את דעתכם? כולם נפגשים באיסרו-חג בעבותים פסח ב14:30 בנועם בנות מ~ל~י~א~ה!!(הנה אליסף, תירוץ בשבילך למה להגיע למליאה)

אני לא יודעת הרבה דברים אבל אין לי בעיה לומר :אני לא יודעת,אבדוק זאת..."וגם שאני לא יודעת הכל זה לא מערער לי את האמונה.אם עושים הכל נפרד לא אמורה להיות בעיה של שמירת העיניים!

שצד אחד שואל שאלות והשני כל הזמן עונה לא יודע, או הרבה יותר גרוע- עונה תשובות רדודות...

אם הבנתי נכון מה ניסת לומר אז תגובתי היא:
לא כל הזמן לא יודעים!מותר לפעמים לא לדעת! מי שחושב שהבחילוניים הם רדודים הוא בבעיה... ואתה קצת מגזימים עם הזילזול שלכם באנשים. נאנשים יודעים,אמנם לא הכל אבל לומדים עם הזמן.
החוכמה היא לדעת לדבר!!פשדוט לשמוע דעותת!!! לנסות לק'רב לבבות אך בעיקר לשם אחדות ישראל!!!

הם עתידים לשמוע הרבה דעות של אחרים (שהרי הם אומרים רק "לא יודע") שקצת יבלבלו אותם.

אני לא מבינה מאיפה הזלזול הזה בחבר'ה שלנו, ממש לא מסכימה שיש לנו חוסר ידיעה, מה שכן יש לנו חוסר בבטחון עצמי. אנחנו יודעים הרבה מאוד דברים שאנחנו לא מודעים אליהם.
וכן יש לנו את היכולת ליצור שיח עם בני גילנו ואליסף צודק שרובם
לא עמוקים עד כדי כפירה. ומנסיון כשאתה מתחיל לדבר על יהדות אתה פשוט מגלה שיש לך המון ידע, כן וגם שיש לך עוד המון מה ללמוד אבל זה ממש לא סותר.

כשאני מדבר איתו אני לא מנסה להשפיע עליו והוא באמת לא מושפע, וגם אני לא, אני זוכר פעם אחת דיברתי איתו על נושאים כאלה ובאמת יצאתי נבוך..

יש בעיה בזה שאתה לא יודע משהו?
וחוצמיזה אם הקב"ה גלגל אתזה שתהיו חברים ברור שיש לך שליחות
ותפסיק לראות את זה בתור להשפיע. תסתכל על זה בתור זכות שנפלה בחלקך לקבל את השפע האלוקי וכמו שלך טוב אתה רוצה שגם לחבר שלך יהיה טוב (אם אתה באמת אוהב אותו.)

אם יצאתי נבוך אני אלך ואפתח ספר אמונה, אך מנקודת מבטו של החילוני (שהמטרה שלי היתה שהוא ישמור תו"צ) אז המטרה התפספסה, כי אני מי ש"אמור לדעת" לא יודע, ואם זה לא הייתי אני אלא חברים אחרים שלי הם לא היו פותחים ספר אמונה על כל המשתמע..

אני מכריז בזאת שאין לי שום עניין להיות חבר של החילוני כל עוד הוא חילוני!
הרי גם אלה שאומרים שאם אתה בא מוכן ובשביל להשפיע-אתה לא מושפע, מישהו חושב שהוא יהיה חבר של חילוני, והוא לא יושפע ממנו?
אני לא גר ביישוב אלא בעיר מעורבת, ועד לא מזמן גרתי בבניין שרובו היה חילוני. היה לי קשר עם משפחה אחת מסורתית, ועם עוד שכן אחד, שגם איתו הקשר היה בלהזמין אותו לסעודות שבת וחג. כשהיינו קטנים היינו הולכים אחי ואני לשחק אצלו, אבל הרגשנו (ואני מדבר על גיל 7,8) שהמשחקים אצלו רדודים ולא כיפים לנו.
פעם אחת שיחקנו במגרש כמה שכנים דתיים וגם הוא היה איתנו. פתאום הגיעה לשם קבוצה וניסתה לגרש אותנו משם. ואז הוא פלט צמד מילים שאני לא מעוניין לחזור עליו...
אני לא רואה ערך בלהיות חבר שלו שלא למטרות השפעה. להיפך! אני חושב שלחיות צמוד לאוירה כזו ולשמוע את הדיבורים האלה זה יכול רק להוריד. מילא בקבוצות דיון\חברותות וכד' הנושאים הם רציניים. אבל סתם להיות איתם בקשר? למה זה טוב?!
ואם מישהו מתכנן לארגן פעילות משותפת, נראה לי שזה יותר גרוע מקבוצות דיון. כי בדיון החילוני יכול להעלות שאלה, שמכסימום אתה לא יודע את התשובה (שגם זה יכול להיות בעייתי, פרטים בהמשך). אבל כשרק רואים את החילונים ועושים איתם דברים, השאלות עולות מעצמם. ואז הן הרבה יותר חזקות! הרי ברור שהאדם מטבעו החומרי נמשך הרבה יותר לאורך חיים חילוני. והמפגש הישיר עם החילוניות יכול לגרום לתוצאות מאוד לא טובות. ואני הפעם אומר את הדברים מתוך הכרה של המקרים! (ואני לא בא לפתוח עכשיו את הנושא של פתיחות לציבור החילוני, כי הוא ארוך ולאו דווקא קשור)
אני כן חושב שצריך להעלות שאלות, אבל יש דרך איך לעשות את זה. והמפגש החוייתי עם התרבות החילונית כאשר הנוער עוד לא מוכן לזה מספיק, עלול להיות הרסני ממש!
מישהו מסכים לקחת על עצמו את האחריות לנזקים שעלולים להיגרם?!
יש המון הבדל בין דיון שנעשה בכיתה עם המחנך לגבי התרבות ויחסינו אליה, למפגש אמיתי עם התרבות המקוקלת הזו. וישנם עוד דרכים איך להעלות את השאלות בצורה מבוקרת ובונה. לא בצורה הזו!

כשהיינו בשמינית בהפצות מטעם הישיבה, ניגש חילוני אחד לחבר שלי והתחיל לשאול אותו שאלות. לחבר שלי לא היו את התשובות הנכונות, והחילוני ניצל את הבמה שיש לו והתחיל לשפוך עליו, והפעם בקול רם שכל הרחוב שמע אותו, את כל מה שהוא חושב על דת ודתיים. החבר שלי נכנס מזה לטראומה רצינית, וזה כמעט גרם לו להוריד לגמרי את הכיפה. בסופו של דבר הקשר מעולה עם החברים ועם הר"מ שלי עזר לו ב"ה והוא חזר לעצמו. אבל מי אמר שלכל אחד מהחניכים יהיה את הסיוע הזה? מי שמרים כזה פרוייקט צריך לדאוג גם לזה...

אני גם חושב שזו 'ה'מצווה של הדור. אז מה? זה אומר שעכשיו כל אחד יכול לעשות אותה? גם מאוד חשוב להעלות יהודים מחו"ל. זו עבודת קודש ממש! אבל זה לא אומר שאנחנו כתנועת נוער הולכים לעשות אתזה..
ויש גיל שהוא בין גיל הנעורים ועד הגיל שכבר יש לנו משפחה עם כמה ילדים, שאז באמת יותר קשה לפעול למען עם ישראל. והגיל הזה הוא מגיל 17,18 עד 30. ויש מספיק אנשים בגילאים האלה שיכולים לעשות את עבודת הקודש הזו. ויש גם המון מהם שעושים את זה!

ובכלל,איך נעשה את ההכנה לכל החניכים? הרי ברור שיש כאלה שזקוקים להכנה כזו, ויש כאלה שצריכים הכנה אחרת? ומי אמר שבאמת כולם יקבלו בכלל את ההכשרה? אולי הם יצטרפו באמצע?
כמה כאן (בגילאי 15-17) מרגישים\ות שיש להם את התשובות הבסיסיות לענות לאדם, נגיד על שבת, תפילין, כשרות, צניעות ותפילה? ואני מדבר על הסברים אמוניים בסיסיים..וכמה מאיתנו גם יודעים באמת לחיות את התשובות האלה? האם אותו אחד שיארגן יוכל להעיד על כולם שהם יודעים את כל זה?

הרבה שאלות..אשמח מאוד לשמוע תשובות.

בצפייה לבניין אריאל!

הכל נכון.

העלית נקודות מאוד נכונות, מאוד מדויקות, ומאוד מסוכנות.

אבל זה לא אומר כלום.

זה רק אומר, שהנושא מאוד לא פשוט ודורש עבודה גדולה מאוד. כמו שכתבתי קודם, יש המון מחסומים ומניעות. המון. לכן אני גם חושב שזו המשימה הכי קשה ואעפ"כ (ואולי לכן) הכי חשובה. שכחת גם לכתוב על המחסום הנפשי שקיים בכמעט-כל-אחד מאיתנו. אתה צודק יש המון קשיים וצריך לשבת טוב-טוב לפני-כן ולפתור את הבעיות. זה שיש בעיות, גדולות ככל שיהיו, לא פוטרות אותנו מ'המשימה של הדור'.

והתייחסות נקודתית:
א. לגבי קשר עם חילוני, שלא למטרות 'מסיון' (ואל תהרגו אותי...) - יש לי מחלוקת אתך. וזה לא המקום. רק אציין שבגילאי נוער (כזה שישית ומעלה), גם אם המטרה אינה מוצהרת, החילוני רואה, קולט ומקבל (בכלל, לא הבנתי את כל הכותבים: הרי ברור שכמו שאני יכול להיות מושפע, גם החבר החילוני מושפע. אסור לשכוח את זה. זה דגש חשוב מאוד...). אין כמעט חברים בלא השפעה. ואסתכן לומר, שאם יש לחבר הדתי מודעות לעניין, הוא גם ידע שאפשר ורצוי ללמוד דברים גם מהחילוני. כן, כן, רחמנא ליצלן...
ב. לגבי נזקים - וזה נכון, לטעמי, לכל דבר בחיים: דבר גדול, התקדמות גדולה, משימה חשובה, טומנת בחובה סכנות גדולות. עלינו לקחת סיכונים בחיים. וככל שהמטרה גדולה ומאירה יותר, הסיכונים בדרך גדולים יותר. אז נכון ש"המטרה אינה מקדשת את האמצעים" אך זה במידה והאמצעים פסולים. וכאן, הם לא פסולים, אלא רק מסוכנים בשוליהם. אם נבחן את העניין בעיניים נכונות ובשכל, נראה לי שהסיכונים כדאיים. הם קיימים, אך אם לא נסתכן, מי יסתכן? ואת הדבר הזה, וכל דבר, אי אפשר לעשות ללא סיכונים. כמובן שצריך לדאוג למזער אותם. בעצם, חייבים לדאוג לכך...
ג. אותה תשובה לגבי החבר בהפצות. אם כי כאן יש להעיר, כפי שהערתי קודם: לא בטוח שלכולם מתאים תפקיד "הפוגש הראשוני" בהפצות ובכאלה. אולי לאותו החבר (ואין לי מושג מי הוא...) מתאים לשבת בחברותא, נינוח, בשלוה ובלי לחץ (מש שכן יש להעיר כאן, הוא שאין צורך להלחץ. זה שחילוני צועק ברחוב כל מה שהתקשורת הכניסה לו לראש על הדת, זה לא סיבה להכנס לפאניקה. וכאן מגיע תפקיד ההכנה המרובה).
ד. לגבי "המוה של הדור". לא. להעלות יהודי מחו"ל זה חשוב, אבל לא כמו המשימה הזו. זהו התפקיד העיקרי שצריך לתפוס 90% ממחשבותינו! ממש כך! והלואי שנזכה... אבל זה תפקיד חשוב כ"כ שברור שעלינו לקחת בו חלק. אם לא חלק עיקרי...
ה. לא מספיק אנשים עושים את זה. בכלל לא.
ו. הכנה צריך. הכנה מסיבית, עם חשיבה ברורה ומוגדרת מראש, עם כמה שלבים, אולי אפילו עם סימולציות. צריך. נכון. וזה קשה. ולא מתייאשים. בטח לא מראש.
ז. "וכמה מאיתנו באמת גם יודעים לחיות את התשובות האלה?" וזה בדיוק הרווח המוסף למשימה לאומית זאת. באמת לא הרבה אנשים יודעים לחיות את התשובות. אפילו רוב הבייני"שים שאני מכיר לא חיים אותם. וגם אני לא. וזאת הדרך לחיות אותם. להתעמת איתם (לא עם החילונים, עם הבעיות, עם התשובות). ולו רק בשביל זה, זה כדאי...

מקווה שקצת הארתי את הנקודות.

מועדים לשמחה, אלעזר.

ואני אומר - לעולם לא תתמלא.

הרי המסלול ברור מראש, מסומן וידוע:

לגדול בחממת היישוב, ללכת לת"ת המקומי, משם לישיבה תיכונית או אפילו קטנה כמובן בהולכים רק לאריאל כתנועת נוער, הדרכה זה מובן מאליו.
בינתיים אנחנו לא יוצאים להשפיע, כי אנחנו עוד לא התמלאנו די צרכנו ויש עוד הרבה מה להכניס לכוס(ההיא מהמשל של הרב צבי יהודה)! סיום שמינית רצים לישיבה, ואז ברור שכבר אין זמן לזוטות כמו גרעין חב"ב, ולצאת להפצות זה סתם ביטול תורה. בשיעור ד' כבר מתחילים לצאת, ואז אנו מבזבזים גם ככה הרבה סדרי ערב על פגישות, אז ברור שלא נצא עוד ערבים לפעילות. בשעה טובה ומוצלחת עורכים חופה, ואחר כך יש את האידאל הגדול - הקמת בית בישראל. אז בהתחלה היינו זוג צעיר, עוד ניסינו לצאת קצת לפעילות, אבל מאז שאשתי בהריון - אנחנו מרותקים לבית. אחרי שנולדו הקטנטנים החמודים, עברנו מיד לגור ביישוב הישן והחביב. בגיל שש מיד רשמנו את החמודים לת"ת המקומי, ומשם הדרך קצרה לישיבה תיכונית עם הדרכה בסניף אריאל, הרי הילד שלי עוד לא התמלא מספיק, ואני לא מרשה לו לצאת סתם כך להשפיע.

רגע, מה? אני בן ארבעים?? לא סיכמנו משו בדבר לצאת ולהשפיע?? פאדיחה, פשוט לא הספקתי...


אז נכון, כולכם תאמרו לי שאני מקצין - ואפילו קצת בצדק.
כי מי שירצה - ימצא זמן. זמן עושים, לא מוצאים.
אבל הרבה אנשים שסתם "זורמים", מפספסים בסופו של דבר את הפעילות החשובה הזאת, ולא מעט בגלל התירוץ השחוק - הכוס עוד לא מלאה.

מוכרחה להודות שלא קראתי ממש את כל השרשור, אבל בכ"ז- א"א לשתוק כשיש כ"כ הרבה מה להגיד...
בשנה שעברה קיימנו "ערב קרוב לבבות" של כל תנועות הנוער בעיר. יוזמה של קומונרית בנ"ע. הערב כלל שיחה של הרב אלון- עוצמתית וחזקה, איך לא, ואח"כ התפזרנו לקבוצות דיון בקן של הנוער העובד והלומד. בהתחלה חשבנו לא להצטרף מפאת ההפרדה (..יעני חוסר ההפרדה..) אבל אחרי השיחה החלטנו להכריז על קבוצת דיון נפרדת- לבנות בלבד. מהדיון הזה לא יצא הרבה חוצמזה שהכרנו, קצת דיברנו על תחומים שבהם נוכל לפעול ביחד, וקצת..שאלות באמונה (א"א בלי..). בכולופן- זה היה מפגש ראשוני שבו החלפנו מספרי טלפון והבטחנו להיות בקשר. מה שיצא מזה זה מפגש בין הסניף שלנו לקן "השומר הצעיר" שבו יש ב"בוגרת" (על משקל חב"ב) בנות בלבד, כעבור כחודשיים. אני לא אגיד שלא הייתי בלחץ, בתור קומונרית, כשתכננו את המפגש, הייתי צריכה להודיע להם מראש שאין לנו תשובות להכל, ויש נושאים שלא נגיע אליהם, ובכלל- נצרכנו למלא עדינות וזהירות בעניין. המפגש התקיים בקן שלהם, והתחיל בטקס קביעת מזוזה עם אבא של אחת הבנות, קצת כיבוד, מדרשים על מזוזות וכו', ואח"כ ניגשנו להכיר עולמות. מפגש אידאלים, שגלש מהר מאד לשאלות באמונה, תו"מ, והיה קשה. לא היו לנו תשובות להכל.
תכלס'- מהמפגש הזה לא החזרנו אותם בתשובה, ואפילו לא קרוב, אבל כמה דברים כן יצאו: א- מפגש. הכרנו אותם מקרוב, בנות נדהמו לראות כמה העולם החילוני כ"כ לא רדוד, בניגוד לכל הסטיגמות, והן פגשו אותנו וגילו שאנחנו חיות בסדר, ואפילו נהנות. כמה מהן עלו רק אז על ההבדל ביננו לבין החרדים, למשל..
ב- מאז (שנה ו3 חודשים) אני בקשר עם אחת משם, שביעיסטית, והמרחקים שעשינו יחד הם עצומים!! השיחות אכן מתישות, ובהחלט יצא לי לומר יותר מפעם "אני לא יודעת", וזה לגיטימי לחלוטין בעיני, ולקח זמן, אבל עכשיו זה לגיטימי גם בעיניה. היא התארחה אצלי שבת- מיוחדת מאד, שבה אבא שלי עזר לי בדיון משותף- ארוך ומעמיק בליל שבת בנושאים בהם אין לי ידע מספיק לענות, ואחרי הכל- אין מה להשוות את נק' הפתיחה שיצאנו ממנה- אתאיזם ואנטי מוחלט- לבין התובנות והמסקנות אחרי כל החומרים שהבאתי לה לקריאה, והדיונים שלנו- שעות על שעות. רק בשביל זה היה שווה. בהחלט!! אני לא יצאתי נפסדת מהעניין. זה בטוח.
אז נכון, זה אחת על אחת, וזה "עבודה שחורה" ומתמשכת שלפעמים מעיקה, אבל הרווח- ענק. לא שווה את זה?!
אני חושבת שהמפגש עצמו- דווקא העובדה שזה בגיל צעיר יחסית- גורמת ליותר התקרבות, מה שבגיל המאוחר יותר קשה להגיע אליו, כי כ"א מתבצר בעולם שלו, בחיים שהוא התחיל לבנות, ולך תעקור אנשים מהאוניברסיטה שיתחילו לשנות פתאום את החיים. למה מי פראייר?!?! דוקא בדיבורים הכנים, האמיתיים, התמימים משהו, מגיעים להבנה, פתיחות, ורצון לשמוע.
זו דעתי. יש עוד הרבה מה להרחיב- עוד לא נגעתי בסביבה בה גדלתי מרבית שנות חיי- שכונה חילונית לחלוטין (מה שנקרא בעברית "גרעין תורני"- הראשון אם אנלא טועה), וההשפעה העצומה שם, או השוואה בין ה"חברים" התל-אביבים של אבא שלי משנות ילדותו והיחסים שלהם לבין הדיסטאנס הכמעט בלתי ניתן לשבירה כיום..
אבל אני שונאת להעיק. אז עד כאן בנתיים.

נכון שזה דבר גדול מאוד שצריך לעשות וצריך לפעול וצריך וצריך וצריך, אך זה לדעתי לא התפקיד של החב"ב, וכאן אני מבחין בבעיה אחרת החב"ג שכ"כ רוצים להשפיע ולעזור והם יכולים להשפיע ולעזור(בין-הזמנים נכון?) מנסים "להטיף" לחב"ב לעשות את מה שהם לא עושים במסגרת התנועה(ואני מדגיש במסגרת התנועה) אם זה התפקיד של החב"ב או לא בשביל זה יש את המליאה שנדון אי"ה גם בזה, אבל אם החב"גניקים רואים שיש צורך שהתנועה תפעל בנושא הזה ואליבא דכולי עלמא החב"ג יכול לעשות את זה בצורה יותר טובה מהחב"ב אז בכבוד חב"גניקים יקרים תצרו לעצמכם מסגרת תנועתית שבבין הזמנים תצאו להשפיע עם חת"ת

מה זה הפחד הזה מלשמוע דעות של אחרים, ואם הם ישכנעו אותי סימן שאני סתם מקיימת מצוות כי גם אבא וסבא קיימו מצוות, בחיים לא שאלתי, לא הרחבתי אופקים, לא ניסתי לשמוע...
התדובות שאומרות שאנו עלולים להיות מושפעים מראות לי עד כמה אנו חלשים ולא מאמינים בעצמנו,ף ואולי יש אנשים שזה מעלה בהם מחשבות כפירה כמו: "מה אם זה אמת אז זו אמת
!! למה הם מפחדים שאשתכנע אולי זו לא האמת?!?!?!?!?!"
(0שאלתי אתזה גם בפאנל אך משום מה לא התייחסו לזה...)

ולי בשונה מאלעזר, יש מטרה להיות חברה של חילוניים גם כשהם חילוניים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כי כמו שיהיה לי אח שהוא דתל"ש אני לא אגיד : "אני מדברת איתו רק למטרות החזרה בתשובה!! הוא אח שלי בכל דבר ואין לי בעיה לדבר איתו, בכיף, בצחוקים....
ואם כל עמ"י אחים- אז בבקשה!!!!

בס"ד
שלום וברכה!
מיכל, אני מסכימה איתך.
באמת מסכימה איתך! אבל הבעיה היחידה היא האם האדם מוכן לכך...
זה בדיוק מה שאמרתי לך כשעבדנו על הגרעין... אמרתי ש'קירוב לבבות' הוא דבר כל-כך חשוב, וכל-כך הכרחי (!!!) אבל יש סוגים של בנות שהיי'תי מפחדת לשלוח אותן למבצע התנדבותי של קירוב לבבות...
כי הן באמת לא מוכנות (אני לא מדברת באמת על בנות שראיתי בחב"ב אלא על התופעה הכללית).
אני גם מסכימה עם עוזיה ואומרת שלומר "נחכה וניתן לכוס להתמלא" זה באמת לא תירוץ טוב, אבל יש גם את השלב ביניים בין 2 הדעות הכלליות שנאמרו כאן והיא:
נשלח את הבנות שיותר מוכנות לכך (ודבר כזה לא נמדד דווקא לפי גיל) למבצע של קירוב ללבות... ואת הבנות שפחות מוכנות נשלח למבצע התנדבותי אחר...
זוהי דעתי שלי..
מותר להסכים וכמובן שמותר לא להסכים.

אוהבת תמיד
מיכל

את לא חושבת שאלה שלא יישלחו ל"קירוב לבבות" יעלבו כי -"הם לא בוגרים"?

קרוב לבבות יכול להיות במישורים שונים... אומנםל רוץ לנוער זה הכי קשה (למרות שאני לא בטוחה) ילדים..זה יותר קל.. גם הם הדור הבא... להתנדב במקומות עם חילוניים זה גם קרוב לבבות...
אני חושבת שאפשר לפרסם מספיק זמן מראש שכל אחד יעשה את השיקולים שלו האם הוא מסוגל להתמודד עם זה ולפוצץ את טל שמים בדעות על זה ומי שיחליט לבוא אני סומכת עליו..
חוץ מזה- מיכל צדיקה, הטעות לדעתי היא שאנו מפחדים כל היום 'להתקלקל' אני מחכה שנתחיל להתרגש ממפגשים כאלה כי 'נתקן את עצמנון במבקשים האלה... יש לנו הרבה מה ללמוד מציבורים שונים- גם מי מי שלא שומר תורה ומצוות...
התחלנו לרקום תוכנית כשהיא תהיה יותרא מבוססת תקבלו גם עידכונים בפורום...

בס"ד
מיכלוש! את ממש צודקת. וכמו שאמרתי מקודם... אי אפשר לומר 'נחכה שהכוס תתמלא' , אבל אני לא חושבת שאנחנו מפחדים כל היום 'להתקלקל' ... עובדה- אנחנו כן רוצים לצאת לרחובות ולעזור, ולהתקרב, ולקרב... ואנחנו כן מנסים לממש זאת!
ובכל זאת- עדיי'ן אני איתנה בדעתי ואומרת שיש אנשים שלא היי'תי רוצה לשלוח אותם למסע של קירוב לבבות פתוח מאוד.. בשמחה היי'תי שולחת אותם להתנדבות אצל חילונים וכדומה... כי זה קצת פחות פתוח.
אני לא היי'תי רוצה לשלוח אותם, לא רק מפני איך שהם עלולים 'להתקלקל' (ות'אמת, מזה אני פחות דואגת) אלא גם (ובעיקר) מפני איך שהם ייצגו אותנו, וידבר איתם...

אוהבת תמיד
מיכל

נחשב פרוגרסיבי מדי?