בס"ד
- לענוד בגאווה עט, עט-עיפרון, ופק"ל קלמר על דש החולצה המשובצת.
- לא לגעת בזקן אבל להסתפר כל ראש חודש.
- לעמוד בטרמפיאדה עם התיק על הגב ומִשְנה עם סימניה בכיס הקדמי.
- לדבר במלעיל גם כשזה באמת לא שייך.
- לתפוש את עצמך מתופף על הסטנדר או מתנדנד בעמידה בלי ממש להבין למה.
- לקרוא לחרדיים "גלותיים" ו"אנטי-ציוניים", אבל לשמוע את כל הדיסקים שלהם וללמוד בהברה אשכנזית.
- לחפור עם האגודל באוויר גם כשמדברים על פוליטיקה.
- להגיד "שכוייעך" במקום "תודה". "מַמֵש" במקום "אשכרה". ו"לא, לא, זה בסדר. לא קרה כלום" במקום "אם לא הייתי בייני"ש מזמן הייתי שוחט אותך!".
- לקנות ספר אמונה שלא שמעת עליו בחיים רק בגלל שהוא עולה 12 ₪.
- לענות במשך חצי שעה על השאלה "מתי אתה מתגייס?".
- לענות במשך שנייה ורבע על השאלה "מה אתה מתכנן לחיים?".
- להכריז: "אני עומד להיכנס לכושר" ולא לעשות דבר בנידון.
- לספר: "יש קטע בסרט אחד שממש במקרה יצא לי לראות" למרות שראית אותו כבר שש פעמים.
- לקרוא בזמן החופשי את 'כך הורדתי את המשקפיים'.
- לא לקרוא את 'תיאום כוונות' אבל לספר לכולם: "תשמע, איזה ספר חזק. חובה!".
- לענות: "תראה יש כאן חילוק, מצד אחד... ומצד שני..." גם כשאין לך ממש תשובה.
- לנדנד את הגב בצורה המסורתית גם כשאתה יושב לאכול או סתם קורא עיתון.
- למלא צ'ק בתאריך עברי רק כדי שתוכל להטיף לפקידה "מה, את לא יודעת מה זה ניסן?"
- כשמספרים לך קטע מצחיק עם " Taz" ואתה עדיין לא מבין את הקשר לטורי זהב.
- להסביר שגם כשאתה מבטל סדר זה "לשמה".
- לרדת על חבר ומיד להתחנן "סתם, סתם, מחילה!".
- לקרוא לחילונים אחינו הטועים/התועים/התוהים" ולהוסיף אח"כ "רחמנא ליצלן בעזרת ה'".
- לשבור את הקרח עם משפט כמו "שמעת את הבדיחה האחרונה של הר' ....?".
- להיזכר להחליף בחזרה את הכיפה של שבת ביום רביעי.
- לזעוק: "מישהו גנב לי את המגבת!" ומייד לתקן: "כלומר... שאל שלא מדעת".
- לעטר כל ספר, מחברת או כלי כתיבה ב-"לה"ו, בחזקת... מותר להשתמש בד' אמות ולהחזיר למקום!" ועל נייר טואלט "לזיכוי הרבים".
- להשתמש בטלכרד המקום בסרגל.
- לשאול פוסקים שאלות מפוצצות למרות שאת התשובה אתה כבר יודע.
- להגיע לבקו"ם ולהתלונן שאין מזוזה בכניסה. ואם יש אז לשאול בנימה מוטרדת "זה כשר?"
- לנהל שיחות שלמות אחרי ברכת 'המפיל' בעזרת הגיית "נו" בכל הוואריאציות האפשריות.
- לסיים לקרוא בחנות את 'סבא שלי היה רב' בלי לקנות אותו, ואח"כ להתלונן שהמו"לים לא נותנים הזמנות ליוצרים דתיים.
- לספר בדיחה שמתחילה ב"חסיד אחד לך לרב שלו ושאל..." ומיד להתנצל עליה.
- לשמור את הפלאיירים של ההפגנות בתור דפי טיוטא
- להיות הגורם הפוסק בבית.
- לסכם את כל מה שהרב מוציא מהפה. גם בדיחות ושיעולים.
- להקים גמ"ח, לא משנה למה - מקיסם שיניים בודד ועד טוסטר אובן מקולקל.
- לעשות 'כוונות' בכל ברכה וברכה, אבל לירות את "תיכתב-ותחתם-לחיים-טובים-ולשלום" בנשימה אחת.
- לפזם שיר במסדרון ולשמוע מכל החדרים "שששששששש!!!".
פסח שמח וכשר לכל בית ישראל!
