אך אני אשתדל לענות בכ"ז דרכינו היא דרך תורת חיים בעוז! שיוצא מזה שאין אנו ח"ו מחפשים או ח"ו מעגלים פינות,
ולעשות סניפים מעורבים זה חיפוף במצוות ועיגול פינות, ואין להקשות, את"ל שבסופו של דבר הרי הם יפרידו וליפכך באידיאל אין הבדל, י"ל-שאין זו המגמה בעיקרון תנועת בנ"ע מסכימה במקומות מסוימים(ופעמים אפ' לכתחילה) לערבוביא, אם באמת לא היו מתפשרים, אז לא היו צריכים לפחד שמא ילדים יעזבו, יש דרכים אחרות לחזק את עמ"י
המשלתי לזה משל פעם-דמייני שבאמצע הרחוב יש שתי ערימות ענקיות של (חוץ מכבודכם) צואה ובתוך כל ערימה יש יהלום 24 קראט, יש שתי גישות איך להוציא את היהלום,- גישה א'-להכנס לתוך הצואה להיות מסריח בעצמך ולהוציא את היהלום
גישה ב'- לקחת זרנוק מים להשפריץ על הערימה לחכות שכל הצואה תעוף ואז ללכת להתכופף לקחת את היהלום

ומי אמר שאנו לא מחזקים את עמ"י- אנו מחזקים ע"פ הדרך שלנו, אצלנו לא כל פעילות חב"ב כשרה, פעילות חב"ב מעורבת פסולה!! ללא קשר מה עמ"י ''ירויח'' לאחר מכן כתוצאה מהפעילות, אצלנו המטרה אינה מקדשת את האמצעים

(אינני בא ח"ו להפחית בערכן של מוסרי הנפש על עמ"י מבנ"ע, שכרם מרובה)

הוא גם מתמצא בפרטים שלא ניתנו לפרסום

לענ"ד אף אחד לא בא לשלול את המציאות ואת מה שבנ"ע תורמים. התרומה שלהם מאוד גדולה לעם היהודי (גם בחו"ל) בכלל ולציבור הדתי-לאומי בפרט. אנחנו גם לא באים לשלול את הדרך של בנ"ע, זו משימה חשובה מאוד וחשוב שיש אנשים שמתעסקים בה.


דרכנו היא, ע"פ דעתי, לחזק מבחוץ ו"לשלוח יד מלמעלה" כדי להעלות (ולכן אריאל מגדלת "דוסים"- כדי שיוכלו לתפוס מלמעלה אנשים שיותר למטה מהם ולהעלות אותם. כמו במשל הקטר החם- אנחנו לוקחים חבר'ה, הופכים אותם ל"קטרים חמים" ואז הם יכולים למשוך אחריהם "גם קרונות רבים קרים כקרח".) והם באים ומשתלבים בתוכו ו"משפיעים מבפנים"- יורדים אליהם כדי להעלות אותם למעלה.


שני התפקידים האלו מאוד חשובים ו"אי אפשר לאחד בלא חברו".


לכן לענ"ד כל אחד צריך להחליט לפי איך שהוא מכיר את עצמו- אם יש לו תכונות שמתאימות יותר להשפעה מבפנים, הוא צריך לשקול עם עצמו- יכול להיות שמבחינתו יהיה יותר טוב ויותר מועיל לו ולחניכים להדריך בבנ"ע.


זו החלטה שצריך לקבל אחרי שיושבים על הנושא הרבה זמן ובוחנים אותו ביחס לאיך שאני מכיר את עצמי, אבל צריך להיזהר מכמה דברים:

1) צריך לחשוב טוב טוב עם עצמך- "האם באמת אני יותר מתאים להדרכה בבנ"ע?" צריך להיזהר מאוד שלא להיות מושפע מהקטע של ההשפעה של החבר'ה של- "אני מדריך בסניף פיתוח (כאן מגיע הקטע של הטפיחה על השכם)". החלטה כזאת צריכה להיות עניינית לגמרי ע"פ מה שאתה מכיר את עצמך (כמובן שאפשר להיעזר בהורים ואנשים קרובים אליך, אבל להיזהר שזה יהיה רק בצורה של עצות ולא להתחשב במה ש"יחשבו עלי")

2) אל תחשוב אף פעם שלהיות מדריך ב"סניף פיתוח" יותר קשה מלהיות מדריך בסניף של "דוסים". זה הרבה פעמים יכול להיות הרבה יותר קשה, מקבלים הרבה פחות הרגשה טובה בלב ורואים הרבה פחות את התוצאות.

3) אתה צריך לחשוב לעצמך האם אתה באמת מסוגל לעמוד בהשפעה עליך ולא רק להשפיע. אתה הולך להיות עם חבר'ה כ-10 שעות בשבוע לפחות (באידיאל) שלא לדבר על שאר צוות ההדרכה. זה אפילו לא כמו להיפגש עם חבר'ה לא דתיים- זה הרבה יותר זמן וזה אמור להיות הרבה יותר קרוב.

4) צריך לבדוק עם עצמך האם אתה מסוגל לעמוד בכל הבעיות ההלכתיות (ובשביל זה צריך כמובן ללמוד אותן, אבל זה צריך בלי קשר- זה לכל תחומי החיים) כי אחרת כל זה לא שווה בבחינת- "אין אומרים לאדם חטא חטא כדי שיזכה חברך".
ד"א: מישהו אמר לי פעם שלבנות אין את הבעיה הזאת, אז לכל מי שלא יודע- גם האיסורים שאינם במקור על בנות, יש אותם לבנות בגלל "לפני עיוור לא תתן מכשול".


מה שכתבתי פה זו דעתי האישית אחרי התייעצות עם כל מיני אנשים ביניהם רבנים. זה ממש לא אומר שזו הדעה היחידה, ואפילו לא הדעה הכי נכונה.


המלצה: כדאי לעשות את ההתיעצות הזאת עם רב שמכיר אותך ואתה מתחבר אליו. זה יכול לתת הרבה פעמים נקודות השקפה חדשות על העניין שלא חשבת עליהם קודם.

כשאתה רוצה לקרב בנאדם אתה לא אומר לו בוא תהיה כמוני ותתחיל לדבר איתו מגבוה כי הוא פשוט לא יקשיב לך!
אתה צריך לדבר איתו בגובה העינים.
כשאתה מנסה לחנך ילד קטן ואתה רוצה לומר לו שלקחת סוכריה בלי רשות זה אסור. אתה לא תפתח לו ספר הלכה ותסביר לו שזה אסור. אלא אתה תקח אותו לצד ותסביר לו בשפה שלו שזה לא בסדר אתה תגיד לו שזה אסור ותסביר שכמו שהוא לא אוהב שלוקחים לו את המכונית - צעצוע שלו בלי רשות ככה אתה לא אוהב שהוא לוקח לך סוכריה בלי רשות.
הבנתם?!

אינה הדרך היחידה לקרב יהודים

אני לא מתכוננן לבוא לבן אדם ולומר לו "בוא תהיה כמוני ולדבר איתו מגבוה". גם לתת דוגמה אישית זה הרבה. כשבן אדם רואה דתי ויכול לומר: "ראו מה נאים מעשיו של זה שלמד תורה" זה כבר יכול לקרב אותו ל-ה'.
וחוץ מזה- לא שאלת איך לדבר עם אנשים כדי לקרב אותם להחזיר אותם בתשובה (מחלוקת פורומיסטים האם בכלל צריך לדבר רק כדי להחזיר בתשובה וע"ש), שאלת בשביל עצמך למה להיות באריאל ולא בבנ"ע. לא?

אני לא מאמינה כ"כ בלקרב מגבוה אני יותר רוצה וגם חושבת שהקירוב באמת יבוא עם "נרד לעם"
אתם בטח שואלים נו, אז למה את לא בבנ"ע? האמת ששקלתי ברצינות אם להדריך שם אבל הגעתי למסקנה שיהיה לי מאד קשה כי זה מעורב. ואני עד היום לא יודעת אם עשיתי את הצעד הנכון....

ע"ע הפעילות לקירוב לבבות שחיפשו קודם בפורום אנשים שיארגנו אותה.

זה עניין של דעות. אני חושבת אחרת ואתם חושבים אחרת וזהו כל אחד מאמין בדרך שלו...
אני ח"ו לא מזלזלת בשום סוג כזה של פעילות ואני כן חושבת שזה חשוב.
אבל הבנות האלה שדיברתי איתן אני ראיתי שהן מדברות מכל הלב והנשמה . זה פשוט שכנע אותי

מי שבאמת חושב ככה ומתאים באמת לזה חייב לעשות את זה, כי אחרת זה פשוט בזבוז של הכוחות שלו. וכמו שנימא...

אם אתם אומרים "לרדת לעם" זה אומר שאתם שמים את עצמכם "מעל", מעין "אנשי בשורה", "מורמים", משכמם ומעלה", שכל האמת נמצאת אצלם ורק אצלם. ולענ"ד עצם המינוח הזה כבר מועיד לכישלון חרוץ את הניסיון לקרב אנשים. כי אם אתה בא למישהו בגישה של "אני יותר טוב ממנו", "אני צריך לרדת אליו" וכד' הוא ירגיש את זה ולא יקשיב לך.
חוצמיזה מה זאת ההתנשאות הזאת? מי שמנו להיות שופטים מי צדיק ומי רשע?!?
אני חושבת שצריך לבוא קודם כל בגישה של "יש לי מה ללמוד ממנו", "אני יכול לקבל ממנו".
ואין מה לעשות, בזה בנ"ע טובה פי אלף!!! שם תמצאו הרבה פחות התנשאות מאשר באריאל ולכן בקירוב רחוקים הם גם מצליחים הרבה יותר...

ובאמת יש הרבה מה ללמוד מהם, ומי שיחפש- ימצא.
אבל גם את/ה כותב לעשות את זה כי אחרת "הוא ירגיש את זה ולא יקשיב לך".
זה לא חוכמה גדולה להגיד לאחרים איך להתנהג כשאתה לא מתנהג ככה בעצמך.

אחת מהשתיים: או שיש לך בעיה חמורה בהבנת הנקרא, או שאתה נטפל לזוטות...
אני התכוונתי שאם באים בגישה של "אני יותר טוב ממנו" לבן אדם, הוא מרגיש את זה ולא מקשיב לך!!!, ולכן צריך לבוא בגישה אחרת של "אני רוצה לקבל ממך", ללמוד ממך". כשבאים בגישה כזאת , שרוצה להקשיב ולא להטיף, שיודעת שלא כל האמת נמצאת אצלה ורק אצלה, ומוכנה להקשיב גם לאנשים אחרים,אפשר להגיע להקשבה הרבה יותר טובה ואז ממילא גם האדם שהתקרבת אליו יתקרב אליך...
(מזכיר קצת את משל קרשי העץ עם הבליטות והשקעים...)

מי שאומר ככה לדעתי לא מבין איך אפשר לקרב יהודים ע"פ דרכינו דרך תורת חיים בעוז!

בסד"ש
אם יד על הלב ויש לי לב...

אני היתי בבנ"ע ובאריאל לא...
ובטח שלא בעזרא אבל אני מניחה שכמו שיש דרכים רבות לעבוד את ה' יתברך(זרמים בציונות חסידות מתנגדים ליטאים ש"ס מפד"ל איחוד לאומי דת"ל)

ככה זה גם בתנועות הדתיות...

עם יד נוספת על הלב הוא כואב שהציבור הדתי שסוע בעצמו...
כואב.


שב"ש
בעוז.
אוס.

לדבר עם אנשים בגובה העניים או לא זה לא העניין פה בעיני העניין אם להראות להם שהם לא במסלול הנכון ולנסות לכוון אותם או פשוט ללכת איתם בדרך שלהם בלי לתת להם תזכות לדעת שהם טועים

בהפרדה!!!!

לא נראה לי שהבנת מה אני רוצה להגיד, דעתי אי שיש שתי צורות השפעה: אחד זה לשים את האור בסיום של המערה החשוכה ולהאיר את נקודת הסיום לאנשים במערה(השפעה מגבוה).ואחד זה פשוט לקחת את האור וללכת ביחד עם האנשים(השפעה בגובה העניים).אני לא יכנס לדיון מה יותר טוב אבל מה שבטוח שבשתי הסוגים השאיפה היא לקדם את האנשים ולהאיר להם את הדרך, עד כאן הכל נשמע יפה אבל הבעיה מתחילה ברגע שלפעמים קורה שאתה יורד לעם להשפיע וללכת איתם ביחד ואתה נעצר יחד איתם במקום,אתה שוכח מה היתה המטרה ואיפה נקודת הסיום שאליה אתה צריך להתקדם ביחד עם האנשים ואז פספסת הכל כי גם הכנםת את עצמך לחושך וגם השארת שם את שאר האנשים, לכן לפני שנכנסים לחושך צריכים לחשוב על זה טוב טוב ולבדוק את זה מכל ההבטים. ערב טוב!

היום תשעה יום, שהם שני שבועות וחמישה ימים לעומר.
מבט בלוח השנה מראה ש... או-טו-טו(האם שמתם לב?!) בעוד כחודש יחול חג השבועות – זמן מתן תורתנו.
התורה כולה חסד. תחילתה: "ויעש להם כתנות עור וילבישם" (הקב"ה בכבודו ובעצמו) וסופה: "ויקבור אותו בגיא בארץ מואב" (הקב"ה בכבודו ובעצמו).
על הפסוק "זה א-לי ואנווהו" דורשת הגמרא (מסכת "שבת"): "הווה דומה לו: מה הוא רחום וחנון, אף אתה היה רחום וחנון; מה הוא גומל חסדים, אף אתה היה גומל חסדים".
רבים מהתלמידים יבלו במהלך הקיץ בקייטנה זאת או אחרת. אך האם ידעתם, שיש ילדים, שלא יוכלו לבלות בקייטנה רגילה? אלה הם הילדים החולים (בסרטן ומחלות אחרות), שבגלל המוגבלויות שלהם לא יוכלו לשהות עם חבריהם בקייטנות, אבל הם זקוקים לזה הרבה יותר מאיתנו. ילדים אלה עם בני משפחותיהם עוברים במהלך השנה סבל בל יתואר. מגיעה גם להם הזכות להיות בקייטנה. הם האחים של כולנו.
אנחנו ב"קרן ישעי" מאמצים אותם בחום אל ליבנו ומעוניינים לארגן להם קייטנה מיוחדת במינה, שהרושם שלה ייזכר אצלם במשך זמן רב. הם הילדים, נהנים סדרך כלל מסיוע אישי ישיר בהתמודדות עם צרכיהם הבריאותיים, ועתה הגיע הזמן להעניק להם כמה רגעים של אושר וחיוך בתוך סאת הייסורים, שהם מנת חלקם במהלך כל השנה.
מי מכם/ן בעל/ת ניסיון, שיכול/ה לסייע לנו בכך? אנו מחפשים חבר'ה צעירים, נמרצים ושאפתניים, שיעזרו לנו לארגן את המחנה. אולי אתם מכירים חברים בעלי ניסיון? נשמח להצעותיכם.
פנו אליי לדוא"ל yishiy@015.net.il

נח



http://www.kerenyishiy.org.il

חוץ מזה- יישר כח ענקי על מה שאתם עושים. זו עבודת קודש כפשוטו. אבל אם תוכלו לפתוח שרשור חדש במקום כל פעם לשים את זה בתגובה יותר אנשים יראו את זה, ובכלל יהיה יותר נוח לקרוא.

בתודה, בהצלחה ובצלב"א.

בנ"ע צריך להיות מעורב במקומות שצריך (כמו הדוגמא שלך..) ונפרד במקומות שצריך.. לדוגמא ביישובים יחסית דוסיים.. וחוץ מזה שיש דברים שחייבים לעשות נפרד בכל מקום כמו הופעות במוצ"ש ארגון וכו'..
אגב, אני בבנ"ע והסניף שלנו נפרד (רשמית..=])

אחותי הדריכה בבנ"ע . אז הם עשו קודם את ההופעות של בהנות ויותר מאוחר הבנים הגיעו והופיעו... מוצאים פתרונות.

נחשב פרוגרסיבי מדי?