אני לא תמיד הולכת עם חצאיות שמטטאות את הרצפה, אני משתדלת שלא לדבר לה"ר אבל זה לא תמיד הולך לי, יש לי הרבה חברות שהן הרבה יותר צדיקות ממני בתחומים כאלו ואחרים
אבל
אני שואפת להגיע למצב שבו אני אחיה את כל החיים שלי בדיוק עפ"י חוקי התורה. למצב שבו כל מעשה שאני אעשה באמת יתאם את ההלכה. הדרך כרגע היא עוד קשה, ויש לי עוד הרבה לאיפה להתקדם, אבל בעזרת זה שאני נמצאת בתנועה ובחברה שמקדמת לכיוון הזה, לחיים של "תורת חיים בעז" אני אוכל להתקדם ולהגיע לכך בעז"ה.
הסיבה שציינת שבגללה את מרגישה לא שייכת לשבט לא מתקבלת אצלי. לכל אחד יש את התחומים שבו הוא חלש יותר מאחרים (ושאני לא אובן לא נכון, חצאיות קצרות זו לא חולשה, כל עוד הן תואמות את ההלכה ועומדות בגדרי הצניעות-אף אחת לא מחוייבת לטאטא את הרחובות) ושבהם הוא צריך להתקדם. אולי השוני שלך הוא יותר בולט כי הוא חיצוני, אבל תאמיני לי, לכל אחת יש לאן להתקדם, וכל עוד החזון הוא משותף, אין סיבה להרגיש לא שייכת. אם את מסכימה עם הדרך, אל תסתכלי על החיצוניות, תראי שאת יחד עם חברות שלך במהלך מסויים וכולכן כרגע באותה סירה ומתקדמות לאותו כיוון.
רק דבר אחד שהפריע לי מאד בדברים שכתבת, את אומרת שאת באריאל כי זה קרוב לבית, ושבעצם אם היה בנ"ע קרוב אז היית הולכת לשם. זו נראית לי הנקודה הבעייתית שאולי היא הגורם להרגשה שלך. כשאדם נמצא במקום שהוא לא באמת רוצה להיות בו, אלא הוא שם בלית ברירה, מרגישים את זה. אז נכון שאת נהנית עם החברות, אבל זה לא מספיק, את כבר ילדה גדולה ואני מקווה שאת מבינה שאת לא באה לסניף בשביל החברות, אלא שהסניף הוא הרבה מעבר לזה, וכל עוד את לא סגורה על הדרך של התנועה שאליה בחרת להשתייך, יהיה לך קשה להרגיש שייכת לגמרי.
עצתי אלייך- שבי עם עצמך ותחשבי האם זה המקום בשבילך והאם תנועת אריאל תהיה זו שתצליח לכוון אותך למקום שאליו את רוצה להגיע בחיים בכלל בעבודת ה' בפרט, או שאולי יש תנועה אחרת או מקום אחר שבו תוכלי להתקדם יותר טוב. אני מאמינה שכשתקבלי החלטה ותבואי ללסניף כשאת מסכימה עם הערכים שהוא מקנה לך, באופן אוטומטי את תרגישי יותר שייכת, ותביני שמה שבאמת חשוב זה שכולם צועדים לכיוון אותו חזון ואותו אידיאל, ולא באמת כמה רחובות כל אחת מנקה עם החצאית שלה.
שיהיה לך המון בהצלחה בכל החלטה שתקבלי
בצפיה לבנין אריאל
יוכי