המאמר:

זה קרה היום.

אל תגידו שלא ידעתם.

אל תאמרו שלא הוזהרתם.

הכתובת נמצאת על הקיר.

כתובה בדם.

רשמו לפניכם את התאריך - ה' באב, 20 ביולי.

היום בו נחרץ דינם של מאות ישראלים להיהרג ושל אלפים נוספים להיפגע. חלקם יישארו נכים לכל ימי חייהם.

והכול, כמובן, בהכשר הבג"ץ.

מה קרה?

שום דבר משמעותי.

בסף הכול מ-א-ת-י-י-ם ח-מ-י-ש-י-ם ו-ח-מ-י-ש-ה (255!) מחבלים משתחררים היום בחדווה מן הכלא בישראל ויוצאים לחופשי חינם חזרה לאחיהם שמחכים בכיליון עיניים לתגבור המשמעותי שהם עומדים לקבל.

ללא ספק. חיזוק משמעותי לכוחות המאבק ב'כובש הישראלי'.

טוב, למען ההגינות, חובה עלינו לציין שלא מדובר ברוצחים.

הם אינם אנשים נוראים כאלו עם 'דם על הידיים'.

בסך הכול מדובר באזרחים הגונים ונאמנים שומרי חוק שרק נאשמו בעבירות קלות כמו הנחת פצצות, מסחר בכלי נשק, נסיונות לרצח, ירי וכדו'. אם בגלל חוסר דיוק מקרי  הקליע פספס במילימטר מלנפץ את הגולגולת של האישה או התינוק שישבו ברכב או שהפצצה התפוצצה דקה מאוחר יותר ושלושים ישראלים לא הפכו לגופות מרוטשות בין רגע, הרי שאין להם עוד דם על הידיים, ואין שום סיבה להחמיר איתם כל כך.

לא נורא. עכשיו תהיה להם הזדמנות להשתפר.

כן, אני יודע, הם גם חתמו (בכתב ידם!) על התחייבות לא לעסוק יותר בטרור.

בכלל, יש לדעת, הפלשתינאים הם עם שמאוד אוהב לחתום על הסכמים כתובים. הוא כל כך אוהב את זה עד שהוא דואג מייד להפר את הקודמים רק כדי שיוכל לחתום שוב על חדשים (ולהפר אותם שוב וחוזר חלילה).

רק בשלושת החודשים האחרונים, במסגרת מסעי החיסול ההדדיים של הפתח והחמאס ברצועת עזה (ובהזדמנות זו נשוב ונאחל הצלחה לשני הצדדים במאבקם הצודק), חתמו ביניהם על כמה עשרות הפסקות אש, לפעמים אפילו כמה באותו יום. למותר לציין שהם דאגו להפר אותם באובסיביות השמורה רק להם, לעיתים עוד קודם שיבש הדיו על הנייר.

מה ההגיון, אתם שואלים. מה עומד מאחורי הצעדים הגדולים הללו?

אין צורך בהסברים, ההגיון פשוט מיותר. יש משהו חזק יותר.

מה לא שמעתם על הטרנד החדש? זה מה שהולך היום! סיסמא בת ארבע מילים שכנגדה ההיגיון נמס, השכל מת, והרגש מתפוגג בין רגע. הג'וקר ששום דבר לא יכול עליו. יסוד האמונה שעומד בראשה של ה'דת' החדשה של ממשלת ישראל.

"לחזק את אבו מאזן".

כל השיקולים, כל הסכנות, כל החששות, כל האיומים, נעלמים בין רגע למול העיקרון העליון הזה שאי אפשר להתווכח איתו. (מעניין! אם תחפשו בגוגל את הביטויים 'לחזק את בטחון ישראל' תמצאו הופעה אחת. לחזק את העליה - 5, הילודה - 2, הכלכלה בישראל - 2. אם תנסו לחפש את הצירוף 'לחזק את אבו מאזן' תמצאו לא פחות מ- 840 הופעות!!!). מה, אתם לא מבינים? האיש היקר הזה, חסיד אומות העולם ידוע, מי שעשה את הדוקטורט שלו על הכחשת השואה, וכל דאגתו ומעייניו נתונים רק לשלומם ובטחונם של אזרחי ישראל, צריך חיזוק, וחובתינו המוסרית לעמוד לעזרתו בשעה קשה זו. מחווה כמו לאפשר לרב מחבלים ידוע נאיף חוותמה, רוצח הילדים ממעלות, להיכנס לגבולות הארץ ולצאת בשלום היא דבר שעשוי לחזק את ידידינו? ניתן לו! שחרור מאות מחבלים (ביניהם גם שלושים ושניים אנשי חמאס והג'יהד האיסלאמי) יקדם אותו? בבקשה! וכי לא שווה שיישפך קצת  דם יהודי למען מטרה נעלה שכזו?!

ומילה לאחינו היקרים, אנשי כוחות הביטחון.

אתם שעמלתם ימים ולילות במסירות נפש כדי לתפוס את הפצצות המתקתקות ולכלוא אותם מאחורי סורג ובריח, לאנשי היחידות המיוחדות שסיכנו את חייהם (ותנחומינו למשפחות הנופלים ואיחולי החלמה לפצועים ולנכים) בכל המבצעים המיוחדים לעצור את חוליות הטרור, אתם שביום זה כל עמלכם יורד לטימיון. לא נורא. המשיכו במלאכת הקודש שלכם, ומעכשיו במשנה מרץ.

אתם חייבים להשיג לנו מחבלים חדשים.

אחרת, איך יוכל אולמרט לעשות עוד מחוות? איך נוכל, למען השם, להמשיך במשימת הקודש ולחזק את אבו מאזן?

נ.ב גִלְעדוש היקר. תמשיך להירקב בינתיים באיזה בור טחוב ברצועת עזה. לאהוד, אין פנאי בשבילך כרגע. הוא עסוק מדי. לא שמעת? צריך לחזק את אבו מאזן.

________________________

ולסיום, נקודה קטנה למחשבה.

האמת היא שמספר המחבלים שהיו אמורים להשתחרר היה צריך להיות גבוה יותר.

אלא שאחד מהם הודיע שהוא מעדיף להישאר בכלא הישראלי.

למה? אתם תמהים.

פשוט מאוד. אצלנו הוא מקבל טיפול רפואי מלא לבעיות שלו ותרופות בשווי 4000 ₪ בחודש. אשתו והילדים מבקרים אותו פעמיים בשבוע, הוא יכול להשלים בגרויות, לעשות תואר באוניברסיטה הפתוחה. וזה לא הכול. איפה בחוץ יהיה לו את הלוקסוס הזה?

אז החליט בלי להניד עף עף -  'לעזאזל עם אבו מאזן. אני את הכלא הישראלי לא עוזב. מה, אני פראייר?'

המציאות עולה על כל דמיון, אה?