אני כותבת את ההודעה הזו לאחר מערכה קשה שהתנהלה ביני לבין בני בן השלוש שלא רצה לישון _למרות שהשעה היתה כבר אחרי 22:00. לא מיותר לציין שניסיונות ההשכבה החלו עוד ב 21:00...
הקטנטן החמוד מרגיש בנוח להגיד לי לא רוצה, לצעוק, לבעוט בי- כשאני אומרת בתקיפות- "לאמא לא מרביצים" אז הוא עונה בחוצפה, משתמש במילים לא נקיות וכו'.
בעלי ואני ניסינו כל מיני שיטות, בסבלנות, לדבר יותר, באסרטיביות, לאיים, בנחישות. בשורה התחתונה אני מרגישה שהוא פשוט לא מקשיב ושמשהו בסמכות ההורית שלנו לקוי.
איך אני אמורה להתייחס להתנהגות הזו, איך אני אמורה להגיב כשוא מרביץ / מקלל. ההתנהגותץ שלו משפיעה על אחיו בן השנה ועשרה. חוצ"מ בשעה טובה לפני חודש נולד לנו בן נוסף (יודגש שהתנהגותו של בני הבכור דנן לא "התדרדרה בדווקא בעקבות הלידה אלא היתה כך אף קודם).
אשמח לקבל עצות מאמהות מנוסות.
