הציבור שלנו .שנית לגבי הניצחון במלחמה עיין במאמרו של רון בן ישי "ביבבות לא תעשה לך מלחמה" וציטוט קצר ממנו- התחקירים הפרטניים שערך צה"ל, אשר חלקם טרם פורסם, מציגים תמונה הרבה פחות מעודדת. המציאות היא שכמעט בכל קרב קרקעי, ברגע שבו נתקלו לוחמינו בהתנגדות - נפסקה התקדמות הכוח, המפקדים זעקו בקשר לעזרה וסיוע, והלחימה התמקדה בחילוץ הפצועים והגופות. כך היה במארון א-ראס, בבינת ג'ביל, בדבל, בעייתה א-שעב ובמקומות אחרים. המרגיז במיוחד הוא שרוב ההיתקלויות הללו היו עם קומץ לוחמי חיזבאללה, שמספרם לא עלה על עשרים. לכוח הצה"לי הייתה כמעט בכל המקומות עדיפות מקומית במספר הלוחמים ובעוצמת האש. אבל במעט מאוד מקרים בוצעה הסתערות לעבר מקורות הירי. גם לא הייתה לחימה מסודרת לכיבוש האזור שבו שהו אנשי חיזבאללה שהתקילו את חיילינו; המפקדים והחיילים זנחו את המשימה שלשמה יצאו לפעולה, תפשו מחסות וחיפו על אותם מתי מעט שחרפו נפשם, ותוך מעשי גבורה עילאיים חילצו את הפצועים, טיפלו בהם תחת אש ומשכו את גופות ההרוגים אחורה, כדי שלא יפלו בידי האויב. את המשך המשימה השאירו לכוח התגבור שנקרא בבהילות, ושאנשיו גם הם הצטרפו לפעולות החילוץ במקום להילחם על היעד. לגבי שאר דבריו עיין שם