(שרשור שיותר מומלץ לביני"שים)
נושא שכבר זמן רב אני מתחבט בו: עיון מול בקיאות.
ברוב הישיבות שלנו לומדים סדר אחד גמרא עיון, ו-2 סדרים אחרים משקיעים על בקיאות.
אני יוצא מתוך נקודת הנחה שחייב את שניהם, משום שחובה להקיף את כל התורה כולה(=בקיאות) ומשום שחובה גם להבין את מה שלומדים(=עיון).
וכמובן שכל אחד מפרה מאוד את השני, והם משלימים זה את זה וא"א זה בלא זה.
[הגדר של "עיון" ו"בקיאות" הוא נושא רחב בפני עצמו - אך אני עוסק בהגדרה הכללית: "עיון" - אין שום הסתכלות על הספק כמותי, אלא חופרים וחופרים בהבנת הגמרא הראשונים והאחרונים (בזמן אלול האחרון הספקנו בקושי עמוד גמרא). "בקיאות" - מנסים להריץ גפ"ת (או רק תוספתים עיקריים על הסוגיא) ללא ידיעה מעמיקה, אלא בהבנה פשוטה].
בנושא הזה לגבי הסדרניקים יש לי הרבה תהיות: האם בכלל כדאי שישקיעו על לימוד עיון? או אולי כדאי שישקיעו רק על לימוד עיון (כי במהלך חייהם לאחר הישיבה כאשר הם ילמדו גמ' הם מסתמא לא ישקיעו על לימוד עיון)? ואולי בכלל כדאי שלא ילמדו כ"כ הרבה גמ', אלא ישקיעו את רוב יומם על לימוד אמונה והלכה?
אבל מה שלי אישית 'מציק' בנושא הזה, מה ישב"גניק (=אחד שלומד בישיבה גבוהה) אמור לעשות?
אני תוהה לעצמי: ישב"גניק שהתכנון שלו זה ללמוד לפחות 10 שנים ויותר, האם לא כדאי שישקיע את השנתיים וחצי הראשונות שלו בישיבה להקיף את הש"ס בידיעה בקיאותית, ולאחר מכן להקדיש את רוב היום ללימוד עיון(כגון: 2 סדרים עיון ובסדר השלישי לעשות חזרות על לימוד הבקיאות)?
ואולי בכלל כדאי לפני לימוד הגמרא, להשקיע קודם כל איזה מס' חודשים להקיף תנ"ך בצורה בקיאותית טובה, ולאחר מכן עוד מס' חודשים להקיף ש"ס משניות, ואז לאחרמכן להתחיל להשקיע בלימוד הגמ'.
(הרי סדר הלימוד שחז"ל מסרו לנו, מתחיל מהתנ"ך ומהמשנה ורק לאחר מכן גמ').
דיברתי על הנושא הזה עם חבר שלי שלמד בתיכונית של מצפה יריחו (שכידוע זה מקום של "חסידים של לימוד בקיאות"), והוא אמר לי שיש סכנה בלהשקיע תקופה ארוכה בלימוד בקיאות ללא עיון. כי לאחר שאדם נכנס כל כולו ללימוד בקיאות, הסיכוי שהוא יצליח לחזור ללימוד עיון, הם מועטים. בגלל שמי שנמצא בראש הזה של להריץ גמרא, כאשר הוא מגיע ללימוד העיון הוא מרגיש חוסר סיפוק מהלימוד והוא לא מצליח לתפוס את הערך העצום של לימוד עיון, משום שהצלחה אצל אדם כזה נמדדת ע"פ כמות הדפים שאדם יודע.
הוא סיפר שיש לו מס' חברים שסיימו בתחילת הישיבה הגבוהה שלהם ש"ס (באיזור שיעור ג'), ולאחר מכן הם המשיכו להריץ טור בית יוסף (חיבור הלכתי מאוד מרכזי בנושא ההלכה) ולא לימוד גמ' עיון, וזה כנראה משום שלימוד הבקיאות בצורה שאדם כל כולו שקוע בו, גורם למחסום רציני ללימוד העיון.
והוא גם אמר לי על עצמו (הוא למד בתיכונית ב"מצפה יריחו" והמשיך בשלוחה של מרכז הרב - ישיבת בת-ים), שהיה לו קשה עד שהוא הצליח להיכנס לראש של העיון, וזה בגלל שהוא כל החיים שלו "אכל" רק בקיאות.
בקיצור - השאלה היא: כיצד רצוי שישב"גניק יסדר את יום הלימוד שלו? או את שנות הלימוד שלו?
בצ"ל ארריאל!