הפרעות אכילה אצל ילדיםשובל אור

אני שואלת את השאלה בשם אמא שלי (שביקשה ממני לחפש חומר באינטרנט בנושא..)

מדובר בילדה בת 5+, הצעירה במשפחה (וגם מפונקת בהתאם, אולי זה קשור) שנוטה להחביא אוכל שלא מתחשק לה לסיים במקומות שונים ומשונים (מאחורי המדיח, במעמקי ארון, מתחת לספה, בגינה, ואיפה לא.. מזל שיש נמלים שטורחות לגלות לנו את כל המקומות ההזויים שלה..). אמא שלי שיש לה כבר ניסיון בגידול ילדים טוענת שהיא לא נתקלה בתופעה כזו ותופעות דומות לה אצל אף אחד משאר הילדים, אעפ"י שלא היינו בכלל אכלנים גדולים.                                                                                                                     חשוב לציין שזה כבר נמשך על פני תקופה ארוכה וקורה לעיתים מאוד קרובות.

אני מכירה את התופעה הזו מחברה שהיתה אנורקסית ונהגה גם להעלים את האוכל שהכריחו אותה לאכול כדי שיחשבו שהיא אכלה את הכל וירדו לה מהוריד (היא מצהירה על כך בעצמה).

כאנחנו שואלים את אחותי למה היא מחביאה אוכל היא בד"כ מתחמקת, או מתחילה להתעצבן, אבל פעם הצלחנו להוציא ממנה את התשובה שהיא אכן מפחדת מהתגובה שלנו על כך שהיא לא מסיימת את הכל כמו שצריך.

אז דבר ראשון רצינו לדעת מה פשר ההתנהגות הזו, ודבר שני איך עלינו להתנהג (מה לומר ומה לא לומר וכו') ואיך עוזרים לה להיפטר מההרגל הזה.

תודה.

הפרעת אכילה אצל ילדיםיהודית פוגל
ובכן, ברור שהיא מחביאה אוכל כדי להיפטר ממנו. מדהים לחשוב שעדיין יש מי שמכריח ילדים לאכול. הדרך האחת והיחידה והבטוחה להקניית הרגלי אכילה נכונים היא פשוט לא לעשות מזה שום עסק. להניח לה לאכול מה ומתי שהיא רוצה. כמובן שצריך להיות היצע של אוכל בריא ומגוון.ילד רעב יאכל הכל. יכולתי למלא כאן דפים שלמים עם הוכחות. אנחנו היינו הדור הראשון אחרי השואה, הכריחו אותנו לאכול ובתמורה היינו גם הורים מכריחים (אצל הילדים הראשונים) והיו המון קשיים. אצל נכדי בילע"ה אני רואה שכולם אוכלים נפלא וללא שום קשיים, כי לא מכריחים, שמים להם את האוכל והם אוכלים אותו בתיאבון רב ב"ה, והכל כתוצאה מהגישה הרגועה והבלתי חרדתית, אוי הילד לא אכל, עוד מעט הוא ימות או יחלה ח"ו... הניחו לה, אבל באמת הניחו לה, והיא תתחיל לאכול בעז"ה. בגיל הזה עדיין אין מה לדבר על אנורקסיה. בהצלחה! כאן המקום להוסיף כי הרגלי אכילה נכונים יש להקנות מהגיל הרך ביותר,כלומר אכילה בשעות קבועות, אוירה שמחה ורגועה, היצע נחמד של סוגי מזון. מאוד חשובים הקביעות והסדר.
הכרחהשובל אור
את הבנת מהודעתי שאנחנו מכריחים אותה לאכול?
אנחנו ממש לא מכריחים, וההיפך- אומרים לה שמותר לא לאהוב את הכל ולא לסיים הכל, והיא רואה בעצמה ששאר אחיה גם לא אוכלים את הכל ואף אחד לא מעיר להם על כך, ובכל זאת, עדיין יש בה את החשש מהתגובה שלנו.
עוד אני חייבת לציין שכשאנחנו מבחינים בעצמנו שכבר לא בא לה לסיים את האוכל אנחנו שואלים אותה אם היא רוצה להפסיק, והיא בעצמה מבינה שאין לנו בעיה עם זה.

עכשיו כבר הגענו לשלב שצריך להתווכח איתה על ארוחות, כי היא לא פשוט לא רוצה לאכול, אבל זה לא קורה בתדירות גבוהה.

עוד משהו שחשוב לי לציין- הילדה נראית טוב, ולא ניכר שהיא אוכלת כמו ציפור, כך שמהבחינה הזו אנחנו לא מודאגים ואין לנו שום גורם שמכניס אותנו ללחץ בקשר להתפתחותה הפיזית.
לדעתי חלק מהגישה שלכם מוטעת:אנונימי (פותח)
1.אמרת ש"פעם הצלחנו -להוציא- ממנה את התשובה..."
זה לא עוזר כשמכריחים! וזה רק נותן תחושה גדולה של -דווקא-!
כלל בחיים שלדעתי לא יזיק להורים לדעת הוא שלא תמיד צריך לדרוש הסבר:
איך אסביר ש:לא בא לי ללכת לחברה הזו בגן?
" " " " לאולפנה הזאת?
" " " על הבחור/ה הזה/את?

יש דברים שקשה מאד להסביר במילים!!!

2.אמרת(בהודע הבאה)ש:"היא רואה בעצמה ש...)אז מה אם -היא רואה-?!
וילד שרואה שחוצים כביש בירוק-תמיד יחכה לרמזור?!
לפעמים צריך לומר במ-י-ל-י-ם:אנו אוהבים אותך,מקבלים אותך,רוצים אות אולי לא תמיד מסכימים איתך-אבל את עדיין ש-ל-נ-ו! אסור לתת לילד תחושה של--הצילו! לא גמרתי הכל!!!-אוי!מה אמא תגיד?!--

תארי לך מה זה ילד שבחיים לא שמע במפורש מהוריו-אני אוהב אותך-!
הרי ברור שהורים אוהבים את ילדיהם! למה צריך לומר זאת במילים?
אזהו-צריך! יש לזה השפעה הרבה יותר גדולה!

3.עוד אמרת ש"כשאנחנו רואים שכבר...אנחנו שואלים..."
לדעתי יועיל יותר אם למשל,כשאוספים צלחות לומר"הו---(שם מסוים)-לא בא לך/אתה לא רוצה לסיים הכל?לא נורא-את הלחם אפשר לתת לצפורים ואת העוף נחזיר לסיר" (וכדומה)
כך שגם אומרים בפה (לא ישירות לילדה-אך בקול)וגם מראים ומוכחים ש-לא נורה ,לא משנה אז מה אם לא בא לך לגמור? לא תמיד צריך לעשות ביג דיל אפשר לטפל בדבר גם ללא הסטריה ,הפרזה והרגשה שצריך תגובה מידית!(ולאו דווקא במקרה הזה)

אני חושבת שסיימתי לבטא את מחשבותי במילים...

בהצלחה!וסליחה אם דברי נאמרו בשמץ התרסה...


צר לי מאוד אבל את בכלל לא הבנת את המצב לאשורו.שובל אוראחרונה
לא הבנתי מאיפה הגעת למסקנה שאנחנו לא אומרים לה בפה מלא שהיא לא חייבת לגמור את הכל- נכון שאמרתי שהיא בעצמה רואה שגם אנחנו לא מסיימים הכל, שזה בעיניי הדבר הכי חזק שילד יכול לקבל-דוגמא אישית, בלי מילים, אבל היא גם שומעת ממנו בפה מלא את האישור לכך שלא מתחשק לה לאכול הכל.

והרשי לי לחלוק עלייך בהקשר לדברייך שהורה צריך לומר לילדיו שהוא אוהב אותם- אעפ"י שזה ממש לא קשור לנושא השרשור- תארי לך הורה שרק אומר לילדו 'אני אוהב אותך', בלי לתת לו חיבוק וכד', הילד לא ירגיש שזה אמיתי! הרבה יותר קל סתם לזרוק לאויר הערה כזו של 'אני אוהב אותך' והרבה יותר קשה להראות לו 24 שעות ביממה ש'אני אוהב אותך'.
אז ילד הרבה יותר קונה את האפשרות השניה..
מחפשת בכל הארץ בית ספר טוב לבת שלי בכיתה ח'צמאה

הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ

בשביל הבת שלנו

היא בדיכאון

ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה

היא לומדת בכיתת לקויות למידה

והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.

היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר

ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....

לפני שאת רצה לחפש לה מסגרתמשה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

גם אני אציע לבדוק קודם לעומק מה הילדה צריכהמתואמת

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

מצטרפת לנאמרמתיכון ועד מעון

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

אני רק חיבוק גדול, שולחת כוחות ותפילות ❤️!!!קמה ש.

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

אל תמהרי לקבוע מסמרות. יש לי ניסיון עם זה.די שרוט

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

אנחנו מטופלים גם עם פסיכאטרית וגם פסיכולוגיתצמאה

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

לא קל. מצב מוכר. אנו מתייחסים לזה ככפרת עוונותאורין

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

מה הצוות החינוכי והטיפולי ממליץ?מתיכון ועד מעון

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינויaibrainora

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

מסגרת חדשה מהשנה מעולה בדולב.very emportant

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

תיכון גלvery emportantאחרונה

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונaibrainora

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

עשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש ונושעתישאלונת קטנטונת

תודה להקב"ה.

משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕

ואואוריןאחרונה

מה עושים בשמחת תורהוהוא ישמיענו

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

תעתיק את השאלה לפורום נשואים טרייםזמירות

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תודה שהגבתוהוא ישמיענואחרונה

מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום

ייעוץ אי זוגי - פריקה והתייעצותדון מנואל

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.

 

ממליצה לך לכתוב את זה בפורום נשואים טרייםיעל מהדרום
לק"י

הוא יותר פעיל.


בהצלחה!!

לגיטימי לגמרי...ד.אחרונה
ייעוץ אמור לגרום לשני הצדדים להרגיש בנוח.

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.


יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.


כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.


אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.


לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.


אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

אולי יעניין אותך