יש לנו 4 ילדים ב"ה. הגדולה בת 4 וחצי , תאומים בני 3 וחצי ותינוקת בת שנה. כולם ברוך השם ילדים טובים ומתוקים.
הבת התאומה מאז לידה היתה קשה יותר, עם עליות ומורדות, היא בוכה הרבה, עקשנית, עומדת על שלה, וממרא את פינו (בחיוך אך בנחישות), דוגמא קטנה - היא בזמן האחרון מטפסת ולוקחת דברים מהארונות ללא רשות, ומנסה להחביא או לאכול בזריזות. לאחותה הקטנה היא הרבה מציקה ומרביצה קלות.
אני מנסה לנהוג בסבלנות אך מתוך עמידה איתנה על עקרונותי. אני מנסה להעניק הרבה אהבה ולהקדים ןלתת לה אך לא תמיד זה מצליח, כי היא מאד זריזה בלקחת. אני מנסה להקפיד על זמן שלי ושלה בלבד ולעשות דברים שטוב לנו יחד. לפעמים גם סבלנותי קצה ואני כועסת וצועקת עליה.
בעלי מגיע לזמן המקלחות , הוא רעב ועייף. והאמת די רוצה לסיים את השלב במהירות ולהיות שוב בבית שקט על מנת שיספיק לסדר/לאכול קצת לפני דף יומי. יש לו בערך שעה בבית.
עם שלושלת הילדים האחרים פחות או יותר העינינים זורמים אך עם הבת התאומה, יש כל הזמן חיכוכים, ודווקא היא עושה לו והוא מאבד את סבלנותו ומתעקש איתה והכל בקוצר רוח והוא סופר לה עד שלוש כדי.... והיא לא עושה זאת אז הוא לוקח אותה למיטה כמו שהיא, והיא מתחילה לצעוק ולבכות, והוא זורק עוד איום: אם... אז... ואז היא לא עושה ואז הוא לוקח את המוצץ ... וכן הלאה, ואני לא רוצה להמרות את פיו אבל מצד שני מרחמת עליה והיא באה אליי בוכיה אז אני מנסה לגבות אותו וגם לעזור לה, ובסוף השעה הזאת אני מותשת יותר מכל היום כולו שהייתי לבד עם ארבעתם. בעלי אומר שהוא לא מצליח לתקשר איתה.
מה עושים? לתת לו להמשיך? למנוע מפגשים בינהם? אני רוצה לציין שלא קל לי איתה אבל אני מרגישה לבד בעול החינוך מולה מאחר ובעלי הרים ידיםץ היא רק בת 3 וחצי, יש לנו עןד בלי סוף התמודדויות בחינוך, ואני לא יכולה לשאת זאת לבד.
אני לא יכולה לקלח אותם בעצמי מאחר ואני בשבועות הראשונים להריון ויש לי עיפות בשעות הערב.
אודה על תשובה מפורטת, תודה לך על תשובותיך המאירות והנהדרות בתוכנית בערוץ 7.