אנחנו בשבט מעפילים, והנושא שלנו הוא קדושת החיים. אנחנו צריכות משהו לכתוב על הקיר (גם כן קיר, חתכת סדין...), אנחנו צריכות משהו לא כבד, לא קצר, ולא חפרני-אותם יש לנו לבד...
תודה!

יש קמה קשות הבנה אצלינו...

אני קרועה??? מה יגידו עלייך...סתם מ'שתגידי...

לבקש סליחה???

וגם לי לא.. אבל פשוט ביקשנו לא לנצל את השירשור..

העזרה לחברה בקדושה שבדיבור ממש חשובה...

קפיש?? (מובן???)

נ.ב. זה עושה רושם רע על הסניף שלך!!!

לא ביקשתם משהו חפרני |מיתמם|

תודה ישי...

אבל אני מסכימה להתערב איתך שנועה לא תסכים...

למה שלא תעזרו בחניכות??? תעיינו איתן קצת בנושא, תעבירו כמה פעולות ותתנו להן להציע רעיונות.... תתפלאו כמה הן מבריקות שווה ניסיון.... גם אם הקיר יצא לא מושלם החשוב הוא שיצא מצידן!!!!
זה מה שאני רוצה ליצור לא?! יצירה מפרי עטן?

נועם פניאל אריאל רמב"ש
חלב הלביאה-הצגה
שחקנים:
מלך מואב
רופא המלך
יועץ מלך מואב
שומרי ראש (גם תוקעים בחצוצרות?)
חיילי מלך מואב
שני חיילים
שליח א'
שליח ב'
שליח ג'

שלמה המלך
שומרי ראש (גם תוקעים בשופר?)
בניהו בן יהוידע
10 עיזים
העז הראשונה
העז השניה
לביאה
תליינים

חניכים שעושים:
רגליים
ידיים
עיניים (או מכינים)
לב-מכינים
לשון (או מכינים)

מערכה ראשונה:
מלך מואב יושב, גונח ומתפתל מחוליו. שומרי ראש לידו. תקיעה בחצוצרות.
מלך מואב: "איי, אהה, בלעע וכו', אח מה קורה לי וכדו' אני חולה, אוף למה? קראו לרופא מהר!"
הרופא מגיע: "כן הוד מלכותך" ומתחיל לבדוק את המלך ולרחרחו בצורה משונה ומוזרה ומצחיקה. לאחר שסיים הרופא מכריז: "הוד רוממותך לפי ממצאי הבדיקה אתה חולה באקסיומ-רפיוס-בנדנו-שבת-אורגונוס-פיזיטיס-חרתתיטוס-מעלותיזיס" (ללמוד בע"פ ולומר במהירות)
"זוהי מחלה נדירה מאוד והתרופה היחידה לה היא לשתות חלב של לביאה"
הרופא יוצא.
מלך מואב: "מאיפה אני אשיג חלב לביאה? מרפת של אריות? הלביאה מסוכנת, מי שמנסה לגעת בה כבר לא יגע עוד". "מי החייל הכי גיבור שמעז להביא למלכו חלב לביאה?"
כל החיילים/שומרים צעד אחורה
"מי מספיק אמיץ להביא את תרופתי? אף אחד?"
שני חיילים באים ומשתחווים רועדים מפחד: "אנו מצטערים אדוני המלך נלך אתך באש ובמים אבל לנסות לחלוב לביאה? דבר כזה עוד לא נעשה!"
מלך מואב: "קראו ליועץ המלכותי"
החיילים יוצאים
היועץ מגיע מסדר את משקפיו ואומר בנימה ידענית ומתנשאת: " אדוני המלך, לאור העובדות שנראו עד כה ולאור ניסיוננו הקודם אני ממליץ בחום להתייעץ עם שלמה מלך ישראל, החכם מכל אדם, הוא ידע מה לעשות".
מלך מואב: " שליחים!" 3 שליחים רצים פנימה "לכו אל שלמה מלך ישראל ומסרו לו שאני חולה ובקשו ממנו חלב לביאה לתרופתי" שליחים במקהלה: "כן אדוני המלך" ורצים החוצה.
סוף מערכה א

מערכה שנייה:
שלמה המלך יושב, שומרי ראש ובניהו בן יהוידע לידו. תקיעה בשופר. שלושת השליחים נכנסים בריצה.
שליח א: "שלום רב להוד רוממותו המלך שלמה"
שליח ב: "מלכנו מלך מואב שלח אותנו אליך בבקשה נרגשת"
אחד השליחים מוציא מכיסו האחורי מגילה ופותח אותה.
שליח ג: "המלך חולה" (קריאה מתוך המגילה)
שליחים א ו-ב: "חולה מאוד"(הוספה משל עצמם)
שליח ג: "הוא חייב לשתות חלב מלביאה כדי שיתרפא ממחלתו"(קריאה)
שליח ב: "אבל איך משיגים חלב של לביאה?"
שליח א: "מלכנו צריך את עזרתך!"
והשליחים משתחווים.
המלך שלמה: "אל תדאגו, אני אביא חלב לביאה למלככם ובינתיים אתם יכולים להישאר לאירוח בארמוני". המלך שלמה: "בניהו בן יהוידע" בניהו רץ ומשתחווה למלך.
"שר צבאי האמיץ, האם תהיה מוכן לצאת למשימה המסוכנת ולהביא חלב של לביאה?"
בניהו: "אני מוכן, כל מה שתגיד לי אעשה מייד לכבוד ה' ולכבוד מלך ישראל" שלמה: "אם כן בא ואתן לך עצה מה לעשות, ומחר בבוקר תצא למשימה..."
"קח 10 עזים. לך לגוב אריות ומצא לביאה, כשתמצא, עמוד וצפה מרחוק ושלח אליה עז אחת והלביאה תאכל אותה. ביום הבא תתקרב קצת ושלח עוד עז ללביאה. ביום השלישי התקרב עוד יותר וזרוק אליה עוד עז. כך תמשיך 10 ימים עד שתוכל לחלוב את הלביאה!".

סוף מערכה ב'


מערכה שלישית:
בניהו בן יהוידע יוצא עם 10 עיזים
-ריקוד העיזים (ריקוד אירי).-
בניהו בן יהוידע מצטרף בסוף הריקוד ויוצאים מהבמה בתור אחרי בניהו לאחורי הקלעים.
בניהו נכנס ועומד בקצה והלביאה נכנסת ושואגת ומפחידה ועושה קצת פוזות של לביאה בלי לראות את בניהו.
בניהו שולף עז אחת וזורק אותה ללביאה בשילוב בעיטה קלה ומצחיקה בישבן.
הלביאה מתנפלת על העז וטורפת אותה ואז הולכת לישון.
-מיני החלפת מערכה: העז שנטרפה יוצאת מהבמה-
בניהו מתקרב יותר מקודם בשקט וזורק עוד עז. ושוב כמו קודם.
?-קריין: וכך עשה עשרה ימים-?
בניהו מתקרב לאט ובזהירות ללביאה. מושיט יד בהססנות ומיד מחזיר. מושיט יד ומלטף קלות את הלביאה. ביתר בטחון הוא מתקרב ויושב לידה ומלטף אותה ואז כאילו חולב אותה ומוציא כד עתיק מתחת בטנה.
בניהו מתקדם לאמצע הבמה, מרים את הכד אל-על ומכריז: "תודה לך ה' אלקי ואלקי אבותי, כעת אשוב אל המלך שלמה".
סוף מערכה ג'


מערכה רביעית:
שלמה המלך יושב, שומרי ראש לידו. תקיעה בשופר. בניהו בו יהוידע נכנס בריצה עם הכד ומשתחווה.
"אדוני המלך שלמה הנה חלב שחלבתי מהלביאה, אפשר לשלוח אותו למלך מואב לתרופה".
שלמה: "כל הכבוד בניהו יפה עשית" ובניהו יוצא ומשאיר את הכד "קראו לשליחים!" השליחים באים "הנה חלב הלביאה למלככם קחו אותו ומסרו את ברכת המלך שלמה. והשליחים יוצאים ושליח א' עם הכד".
סוף מערכה ד'

מערכה חמישית:
השליחים הולכים תוך כדי מוזיקת ניתאי, בהתחלה הם הולכים רגיל ואח"כ מתעייפים ומחילים ללכת לאט ולבסוף נעצרים. –לילה- השליחים מפהקים, מתמתחים וכו'. שליח א': "בואו נלך לישון כאן ומחר בבוקר נמשיך בדרכנו". והם ישנים בקצה ושליח א' קצת בפנים והוא חולם חלום.
-מיני החלפת מערכה-

החלום:
על הבמה שמים מסך שחור עם חורים. שומעים קולות פטפוט ברקע.
שתי רגלים יוצאות החורים למטה (החניך יושב מאחורי המסך ורגליו מתנופפות באויר)
הרגלים: "לנו יש יתרון על כל האיברים כי בלעדינו מי היה מביא את החלב למלך?!".
כנ"ל אצל הידיים.
הידיים: "אנחנו הכי חשובות, כי בלעדינו איך הייתה הלביאה נחלבת? ואיך היה נסחב הכד?!".
העיניים: "אנו בראש כולכם, כי אם לא אנחנו איך היה יכול מישהו ללכת? ובכלל, איך היה מוצא את ידיו ואת רגליו?!".
הלב: "כולכם לא שווים כלום בלעדי, אני הנותן עצות ולא תוכלו לזוז בלי עצותיי!"
הלשון: "אני, אני הנבחרת מכולכם, כי ללא הדיבור שלי לא הייתם עושים מאומה."
כל האברים: "תשתקי, יושבת בחושך, רכה ומוזרה, מה את כבר שווה?!".
הלשון: "עוד תראו, היום תגידו כולכם שאני השולטת עליכם!". הד. הד. הד.
סוף החלום.

שליח א' מתעורר בבהלה: "וואו איזה חלום חלמתי, טוב זה רק חלום."
סוף מערכה ה'



מערכה שישית:
מלך מואב יושב, גונח ומתפתל מחוליו. שומרי ראש לידו. תקיעה בחצוצרות.
מלך מואב: "איי, אהה, בלעע וכו', נו כבר איפה החלב הזה? אני חולה, אוף למה? וכדו'"
שלושת השליחים נכנסים בריצה. שליחים ב' וג' קצת מאחורה משתחווים, ושליח א' מרים את הכד וקורא בהתרגשות: "אדוני המלך, חזרנו כרגע מאת המלך שלמה והבאנו לך את התרופה! הבאנו לך חלב כלבה!"
מלך מואב מתעצבן צורח ובועט ברגליו "קחו את האיש הזה והרגו אותו מיד!"
שומרים/תליינים תופסים את שליח א' ולוקחים אותו קצת הצידה מאחורה, קושרים לו את הידיים והוא נעמד זקוף. תליין בא מולו ומניף את חרבו.
הלשון: "רואים? כולכם תלויים בי, תודו שאני המושלת בכם!"
כל האברים: "בסדר, בסדר, את הכי שווה, הצילי אותנו בבקשה!"
ואז שליח א' צועק: "רגע" התליין עוצר "יש לי דבר חשוב מאוד להגיד לאדוני המלך!" והוא רץ לאמצע הבמה. "אדוני המלך סלח לי על טעותי" המלך: "אמרת שהבאת לי חלב כלבה!" השליח: "טעיתי, הציידים קוראים ללביאה כלבה, לא שמרתי על לשוני. אני הבאתי להוד רוממותו חלב לביאה! הנה תשתה ותראה שתתרפא מהמחלה". והוא מושיט לו את הכד. המלך שותה "גלו גלוג גלו" "אההה, כבר אני מרגיש יותר טוב" ועושה שריר."תודה רבה לך, ותודה למלך שלמה, עכשיו אני מבין מה שכתב" וכל השחקנים צועקים "מות וחיים ביד הלשון" (אפשר שלט) כולם יוצאים החוצה.

סוף ההצגה!

נחשב פרוגרסיבי מדי?