וכפתגם אדמו"ר הזקן שהאדם צריך לדאוג לתכלית שבשבילה נברא, ואז ידאג כבר הקב"ה עבור העניינים הדרושים לאדם – כידוע הסיפור (שסופר כמה פעמים וכבר נדפס) אודות אחד שהשיח לפני אדמו"ר הזקן את דאגותיו, שאין לו במה לפרוע את חובותיו, אין לו עבור ההוצאה, ואין לו כדי להשיא את בנותיו וכו`, וענה לו אדמו"ר הזקן: הנך דואג רק על מה שאתה צריך, ואינך דואג על מה שצריכים אותך!... שכן כאשר האדם דואג על מה שצריכים אותו, היינו, תכלית בריאת האדם – אזי דואג הקב"ה לצרכיו של האדם.
("תורת מנחם" חי"ב עמ` 92)
מעשה ביהודי שבטרם סיים את תפילתו, יצא מבית-הכנסת ורץ בחיפזון החוצה.
שאלו אותו: לאן אתה רץ? איזה עניין כל-כך חשוב יש לך לעשות, שבגללו אינך מסיים את תפילתך?!
ענה הלה, שהוא רץ לקיים את מצות בוראו, שציווה לעסוק בפרנסה ולעשות `כלי` בדרך הטבע.
אמרו לו: ומניין אתה יודע שאתה רץ לעבר הפרנסה? אולי אתה דווקא בורח מן הפרנסה? מניין לך שהפרנסה מצויה מלפניך, אולי היא מאחוריך?... הרי ייתכן שבעוד כמה דקות היה מגיע לכאן מישהו ומציע לך הצעה של פרנסה!...
יהודי צריך להתנהג על-פי הטבע של היהודי – שהוא השולחן-ערוך – ואז תהיה לו פרנסה, כי הקב"ה כבר ידאג לו לספק את פרנסתו.