כאן המקום להזכיר שוב את ההצעה שבמשך שלושת השבועות יוסיפו הן בלימוד התורה והן בעניין הצדקה, כמו שכתוב "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה", והרי `משפט` מתייחס לעניין התורה (`לקוטי תורה` ריש פרשת דברים), ו`ושביה בצדקה`, שפירושו של `ושביה` הוא גם מלשון `שביה` וגם מלשון שיבה.
ובהוספה – שמראש-חודש אב, שאז מתווסף הן בכמות והן באיכות ל`שקדים המרים` שישנם במשך כ"א הימים (כפי שרש"י מביא את העניין של כ"א יום בהפטרת השבת הנוכחית (ירמיה א, יב)), משום שבתשעת הימים מתווספים דינים מיוחדים יותר מאשר בי"ב הימים הראשונים – שתהיה אז הוספה הן בכמות והן באיכות, בלימוד התורה ובעניין הצדקה, בהוספה על י"ב הימים הראשונים שבשלושת השבועות.
החל מראש-חודש מנחם-אב, שיחול ביום השבת, שתהיה הוספה בלימוד התורה, ועל-דרך-זה בנוגע לעניין הצדקה – שהרי בשבת לא יכול להתבצע עניין הצדקה על-ידי ממון, אלא זה יהיה או בערב שבת בשביל השבת, באופן של "והכינו את אשר יביאו גו`" (בשלח טז, ה), או על-ידי צדקה באופן המותר בשבת, על-ידי נתינת ענייני אכילה ושתייה וכיוצא באלה. וכנ"ל, שההוספה תהיה הן בכמות והן באיכות.
ומאחר שטבע בני אדם הוא שרוצים תמיד עניין של חידוש – שתהיה ההוספה כמו אשתקד, בעניינים בתורה העוסקים בבניין בית-המקדש וגאולת הארץ, ועל-דרך-זה בנוגע לתשעה באב – בעניינים המותרים ללמוד בתשעה באב – אם משיח ח"ו לא יבוא עד אז.
ועל-דרך-זה בנוגע לעניין הצדקה – שגם זה יהיה קשור לעניין של בניין בית-המקדש, וזאת על-ידי זה שייתנו צדקה עבור בתי-כנסיות ובתי-מדרשות, שנקראים "מקדש מעט". וזאת, בנוסף לכללות עניין הצדקה שקשורה לגאולה, שהרי "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה" (בבא בתרא י, א).
[...] ולעשות זאת באופן של צדקה, זאת אומרת: לא באופן שעושה טובה לזולת, אלא כפי שהלשון `צדקה` הוא מלשון `צדק`, שצריך לעשות זאת על-פי צדק. וכידוע הפתגם שהיה שגור אצל חסידי אדמו"ר הזקן, שהעניינים שהוא נותן לצדקה אינם שלו, אלא הם נמצאים אצלו בתורת פיקדון. וכמובן בפשטות, שאין זה עניין שהוא עושה טובה לזולת, משום שכל ישראל הם כמו גוף אחד, וכפי שהצמח-צדק מבאר ב`מצוות אהבת ישראל`, ובאריכות – בקונטרס `אהבת ישראל`, עם המשל המובא בירושלמי (נדרים פ"ט ה"ד) וכו`. ועל-ידי זה נזכה ל`מבצע` שהקב"ה יעשה, שהוא הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו, וייהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים.