ישראל. בתוך נאומיו סוקר משה רבנו מצוות רבות, שכבר נצטוו עליהם בעבר, וכן אירועים שעברו על עם ישראל במדבר. אלא שנראה שמשה רבנו אינו סוקר את האירועים כפי התרחשותם, וכבר מקשה האברבנאל בתחילת הפרשה: "אם היתה כוונת משה רבינו להוכיחם על עוונותיהם, יקשה מאד, למה לא התחיל ממעשה העגל, שהיה החטא הראשון,… ואין לומר ששכחו, כי הנה בפרשת עקב הביאו והאריך בסיפורו. ואם כן יקשה, למה הביא ראשונה חטא המרגלים שהיה אחרון בזמן, ובאחרונה הביא חטא העגל שהיה הראשון? גם חטא המתאוננים רע "ותבער בם אש ה’" וחטא המתאוים בקברות התאוה, ששניהם קדמו לעניין המרגלים, יקשה למה לא הזכירם כאן והביאם בפרשת עקב? ובאו אם כן העוונות בלי סידור?
הרב דוד צבי הופמן מסביר , שמשה רבנו פונה בפרשתנו אל דור באי הארץ העומדים עכשיו לעבור את הירדן ולרשת את הארץ, והם בעצם עומדים עכשיו במצב דומה לאבותיהם לפני שלושים ושמונה שנים, אחרי צאתם ממצרים, ואז נאמר להם: "ראה נתן ה’ אלוקיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר ה’ אלקי אבותיך לך אל תירא ואל תחת", ובשעה גורלית זו, עם ישראל החמיץ את השעה, וביקשו לשלוח שליחים לתור את הארץ, ובגלל חוסר אמונה זה הכל השתבש. המרגלים חזרו וסיפרו את אשר סיפרו, והסיתו את ישראל, והכניסה לארץ נדחתה בארבעים שנה. לכן עומד משה רבנו ואומר להם, תלמדו לקח מן העבר, ואל תחזרו על טעויותיו.
בקשתם של ישראל לשלוח את המרגלים, המופיעה בפרשתנו כיזמה של ישראל ביטאה חוסר אמונה, רצון לסמוך על בני אדם יותר מאשר על הבטחת ה’ לאבות, הבטחת ה’ למשה בסנה, דברי משה רבנו בשם ה’.
אותן לילה של בכית חנם הוביל לבכית דורות. מאז אותו לילה נקבעה מציאות של עם ללא ארץ, כי בשביל להחזיק ארץ צריך הרבה כוחות אמונה. לעיתים גם בהיותנו בארץ, ללא הבסיס האמוני, הארץ מושמטת מתחת רגלנו, עד אשר נשוב לאמונתנו.
זכותנו על ארץ ישראל בנויה על החוק והצדק האלוקי, שחייבים לשרור בעולם "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". הצדק האלוקי אינו מצדיק גרימת סבל לאף אדם. ולכן עם ישראל מצווה לממש את זכותו על הארץ בתחילה בדרכי שלום, וכך נהג משה רבנו במלחמה נגד סיחון מלך האמורי: "ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום. סיחון מסרב להצעה זו, כיון שלא האמין בבורא העולם, וכמובן שלא הוצעה לו תמורה ממשית- חמרית תמורת שלום זה. ואז "ויצא סיחון לקראתנו הוא וכל עמו למלחמה יהצה… ויתנהו ה’ לפנינו". אילו סיחון היה מאמין בכך שיש בורא לעולם, והוא הנחיל לעם ישראל את ארץ ישראל, הוא לא היה טועה טעות מרה, ויוצא למלחמה נגד ישראל.

הבסיס היחיד לשלום אמיתי הוא האמונה בבורא עולם, שמציב גבולות עמים, והוא זה שנתן לעם ישראל את ארץ ישראל, כפי שמבטא את הדברים רש"י  בתחילת ספר בראשית, בריאת העולם היא הבסיס לחלוקה הצודקת של הארצות והמשאבים, ללא הכרה זו, השלום לא ישרור.

אנו מקווים להתגשמות חזון הנביא ישעיהו: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", התגשמותה של נבואה זו, תלויה בפסוקים הקודמים האומרים: "והלכו עמים רבים ואמרו, לכו ונעלה אל הר ה’, אל בית אלקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו. כי מציון תצא תורה ודבר ה’ מירושלים".
 

שנזכה לאחדות עמישראלחי בקרוב!!!אמן!!!

שבת שלום

.איילת