והנה, כיון שכן הי` בגשמיות, מובן, שגם בערי מקלט הרוחניים - שהם דברי תורה, כמאמר רבותינו ז"ל4 ”דברי תורה5 .. קולטין“, שקולטין את ה”הורג נפש“ ברוחניות (כמדובר לעיל בהמאמר6) - קיימים כל פרטים אלה.
ג. ובהקדם סדר הענינים בגשמיות ורוחניות - שאין זה באופן שבגלל שהענין קיים בגשמיות הרי הוא קיים גם ברוחניות, אלא להיפך: עיקר הענין הוא ברוחניות, וכיון שכן הוא הענין ברוחניות, הרי זה נמשך ובא בהשתלשלות גם בגשמיות.
וכמבואר בשל"ה7 על זה שהתורה מדברת בתחתונים ורומזת בעליונים - שלאמיתתו של דבר התורה מדברת בעליונים, אלא שאנו לוקחים את הרמז השייך לתחתונים.
וכשם שהוא בכל עניני התורה, כך הוא גם בענין ערי מקלט - שכל פרטי הענינים הקיימים בערי מקלט הגשמיים קיימים גם בערי מקלט הרוחניים, ואדרבה, עיקרם של ענינים אלה הוא ברוחניות, ועל ידי השתלשלות נמשכים ובאים גם בגשמיות.
ד. אילו זכינו - היינו ”לוקחים“ את הענין מלמעלה למטה, כלומר, מבינים את הענין ברוחניות, ובמילא מבינים שכיון שישנם הענינים ברוחניות, מסתמא נמצאים הם גם בגשמיות.
אבל, כיון שאין זוכים לכך, צריכים לקחת את הענינים מלמטה למעלה, לראות את הענינים כפי שהם בגשמיות, ולהסיק מזה תוכן הענינים ברוחניות.
ה. והענין בזה:
כשם שבגשמיות הועילו ערי המקלט (לא רק להורג נפש בשוגג, כי אם) גם להורג נפש במזיד, שהרי גם הורג נפש במזיד הי` צריך לנוס אל ערי המקלט15 עד החקירה והדרישה (כדי שגואל הדם לא יהרגהו בינתיים) - כך הוא גם ברוחניות, ש”דברי תורה .. קולטין“ גם את ההורג נפש במזיד, כלומר, את העובר עבירה במזיד.
וכשם שבגשמיות, הרי, נוסף לכך שהדרכים שהיו מובילות אל ערי המקלט היו מתוקנות ורחבות, כדי שהרוצח יוכל לנוס בקלות אל ערי המקלט, הי` גם שלט על כל פרשת דרכים להורות את הדרך היכן לנוס, שכן, דבר זה עצמו שהדרך מתוקנה ורחבה אינו מספיק עדיין אם הורג הנפש לא ידע לאיזה כיוון ללכת - כך גם ברוחניות, הרי, נוסף לכך שהדרך לדברי תורה היא דרך קלה ורחבה, מראה הקב"ה את האדם לאיזה כיוון ללכת, שכן, בגלל בחירה חפשית שניתנה להאדם, כמו שנאמר16 ”ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע“, הרי, אם לא יראו לו את הדרך, יכול לילך, חס-ושלום, בדרך השמאלית, ויכול לבחור במות ורע. לפיכך עומד הקב"ה, כביכול, עם ”שלט“, ואומר לו: ”מקלט, מקלט“, ומזהירו ללכת בדרך הימנית, כמו שנאמר17 ”ובחרת בחיים“.
וזהו ענין ש”הקב"ה עוזרו“18, שכן, מצד בחירה החפשית שניתנה לכל אחד ואחד, שיכול לבחור, ח"ו, גם ברע - זקוק הוא להעזר שלמעלה, שהקב"ה יאמר לו: ”מקלט, מקלט“, לך בהדרך המובילה לחיים וטוב. וכפי שמצינו שאפילו רבן יוחנן בן זכאי אמר ”איני יודע באיזו (דרך) מוליכין אותי“19, ומכל-שכן אחרים, ומכל שכן אלו הנמצאים בזמן דחושך כפול ומכופל, שבודאי אינם יכולים לדעת באיזו דרך הם הולכים, וזקוקים איפוא להעזר שלמעלה, שהקב"ה יאמר להם היכן ללכת.
ו. אמנם, אם האדם רוצה שהקב"ה יראה לו היכן ללכת - צריך הוא עצמו להתנהג גם באופן זה, כי, מדתו של הקב"ה היא ”מדה כנגד מדה“20:
צריכים לצאת ל”פרשת דרכים“ שבה עומדים יהודים שאינם יודעים לאיזה כיוון ללכת. צריכים ללכת אליהם ולהכריז ולצעוק (”שרייען“): ”מקלט, מקלט“, לכו בדרך הימנית המובילה ל”מקלט“, ששם הוא מקום ”מקלט“ מ”גואל הדם“, השטן, ש”יורד ומסטין עולה ומקטרג“21, ואל תלכו, ח"ו, בדרך השמאלית, המובילה לשאול ואבדון!
זהו התפקיד המוטל על כל אחד ואחד - להתייצב על ”פרשת דרכים“ ולצעוק: ”מקלט, מקלט“, כלומר, להורות לבני ישראל את הדרך שצריכים לילך בה. - ואף שבשביל זה יצטרך הוא להמצא כל הזמן על ”פרשת דרכים“, במקום שבו קיימת דרך המובילה לצד שמאל - אין לו להתפעל מכך, שכן, דוקא על ידי זה ממלא הוא את התפקיד המוטל עליו.
וכמאמר ר` מרדכי הצדיק בשם הבעל-שם-טוב22: ”נשמה יורדת לעולם וחי'ה שבעים, שמונים שנה בשביל לעשות ליהודי טובה בגשמיות ובפרט ברוחניות“, אשר מזה מובן, שכדאי לעמוד כל הזמן על ”פרשת דרכים“, כדי להראות (אפילו) פעם אחת ליהודי את הדרך המובילה לה”מקלט“ דתורה (”צום תורה-מקלט“)!
ז. ובזכות זה - יראה לו הקב"ה את הדרך המובילה לחיים וטוב:
כאשר יהודי בא ל”פרשת דרכים“ ומתייצב כמו ”שלט“, וצועק: ”מקלט, מקלט“,
- הוא אינו יודע אם השומע יציית אליו, הוא אפילו אינו יודע אם יש מישהו שמקשיב בכלל לדבריו, הוא אינו רואה כלל בני-אדם... ואף על פי כן אין זה נוגע אליו, להיותו כמו ”שלט“ העומד על ”פרשת דרכים“ ומראה את הדרך ל”מקלט“, היינו, הדרך המובילה למקום מקלט מהיצר הרע, מקלט מהשטן -
הרי, אף שיתכן שלא פעל כלום, מכל מקום, כיון שמילא את תפקידו, לעמוד על ”פרשת דרכים“ ולהורות לבני ישראל את הדרך ל”מקלט“ - יורה לו הקב"ה את הדרך של ”ובחרת בחיים“ - שלמרות היותו רק בדרגת ”עובד אלקים“24 (לשון הוה), ולא ”עבד הוי`“25 (לשון עבר), היינו, שנמצא עדיין באמצע העבודה, כיון שיש לו עדיין יצר הרע, ולא זו בלבד שבמשך הזמן לא פעל בעבודתו שום חלישות בהיצר הרע שנשאר אצלו כתולדתו, אלא אדרבה, ”נתחזק26 יותר בהמשך הזמן שנשתמש בו הרבה באכילה ושתי` כו`“27, ומצד היצר הרע יכול לבחור, ח"ו, במות ורע - מראה לו הקב"ה28 את הדרך לחיים וטוב, הקב"ה עוזרו ”להושיעו משופטי נפשו“29.