"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור" (ליקו"מ ח"א, צט)
האדם צריך להתפלל בדבקות גדולה להשם יתברך, אך אם לפעמים ישנו זמן שאינו יכול להתפלל בדבקות, אל יאמר האדם: איני מתפלל כלל, מאחר שאיני יכול לכוון כראוי ולהתפלל בדבקות, והתפילה אינה מקובלת. וכמו שאמרו חז"ל (ברכות לד
על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל. ואמר להם ר' חנינא: אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שהוא מקובל.
על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל. ואמר להם ר' חנינא: אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שהוא מקובל.ולכן נאמר בדבקות, שאז התפילה שגורה ומרוצה בפיו ומקובלת. ואם לאו – חס ושלום, להיפך. אך למרות זאת אל יאמר האדם איני מתפלל, אלא יתפלל תמיד, ואם לא יוכל להתפלל בדבקות כראוי, אזי יתפלל בכל כוחו, כי בעת שיתפלל בדבקות כראוי אז יעלו כל התפילות עם התפילה ההיא שהתפלל כראוי. וזה (דברים ג): "ואתחנן אל ה'" – תמיד, בין בדבקות ובין שלא בדבקות. "בעת ההיא לאמור" – היינו בעת שאזכה להתפלל בדבקות, שהוא בחינת: שגורה תפילתי בפי, אזי הדברים נאמרים ומרוצים בפיו בגלל שהתפלל בדבקות ויעלו כל התפילות שהתפלל עד עתה.
שנזכה לאחדות עמישראלחי בקרוב!!!אמן!!!
שבת שלום
.איילת