ביקשתי את רשותה של יהודית פוגל לכתוב הודעה בנושא, לאחר שקראתי דעה קדומה חוזרת בנושא גמילה, כאילו שליטה ביציאות ("גדולים" כ"קטנים" 
) מתפתחת עם הגיל.
האמת היא שכל תינוק (בריא) נולד עם שליטה בסוגריו. תינוק בריא יודע לעשות פיפי וקקי, ממש כשהם שהוא נולד עם היכולת לינוק. בעולם המודרני ההורים שמים על הילד חיתול ואינם מודעים ליכולת הזו של התינוק, ובכך מנוונים את המודעות של הילד לצרכיו, ממש כשם שתינוקות שאינם יונקים מאבדים את רפלקס היניקה שלהם עם הזמן.
כשאני נחשפתי ל"שיטת הקשב" (שנקראת כך משום שההורים מקשיבים לצורך של הילדים שלהם להתפנות ומגיבים) חשבתי: "את זה אני מוכרחה לראות בעיניים שלי!". למזלי עמד לרשותי באותה העת התינוק שלי אורי, שהיה אז בן 4 חודשים. התחלתי להשאיר אותו בלי חיתול בשעה שהיינו נמצאים מחוץ לבית, ומדי פעם, כשחשבתי שהוא צריך פיפי או קקי, לקחתי אותו לשיח הקרוב והחזקתי אותו בתנוחה מתאימה. התגובה היתה מיידית! כבר בפעמים הראשונות הוא עשה פיפי או קקי (כשהיה לו), ובתוך יומיים היה כבר ברור שהוא ממש מחכה. למעשה, אפילו אם הוא לא היה באמת צריך פיפי, הוא עשה כמה טיפות, כאילו בשביל לעודד אותי 
מאחר ואורי היה כבר ילדי השלישי (וכיום אני משתמשת בשיטה גם עם בתי הרביעית), לא הצלחתי מעולם להיות פנויה לגלות את כל הדרכים בהם הילדים מאותתים לי שהם צריכים להתפנות. אני בעצם מיישמת את השיטה בצורה חלקית, ורחל בהחלט עושה חלק מהפיפי בחיתול. קקי - כמעט לעולם לא (זה יותר פשוט כי יש ממש זמנים קבועים, וגם השליטה קלה יותר, כפי שכולנו יודעים ומרגישים). למרות זאת אני מצליחה "לתפוס" כ-50% מהפיפי, ואת השאר היא עושה בחיתול (קל לספור ולדעת, כי אני משתמשת בחיתולי בד). ההרגשה של הצלחה היא מאוד מספקת: "הבנתי מה שהתינוקת שלי רוצה!". הסיפוק של ההבנה גם של הצורך הזה של הילד הוא גדול מאוד, וגם נותן ביטחון ביכולת האימהית שלי בכלל.
קל לי במיוחד לזהות צורך של רחל בפיפי במקרים הבאים:
1. קימה מהשינה. תינוק בריא לא עושה פיפי בזמן השינה. תינוק מרגיש שהוא צריך פיפי בזמן המעבר ממחזור שינה אחד לבא אחריו, ואז הוא "מתלונן". בלילה אין לי בכלל פספוסים עם רחל - אני שמה אותה על הסיר, מחזירה לה את החיתול, והיא ממשיכה לישון (או שנרדמת בהנקה, חלק מהפעמים). גם כשהיא ישנה ביום, כשהיא קמה מהשינה אני שמה אותה על הסיר. לפעמים יש, לפעמים אין, ולפעמים היא כבר עשתה בחיתול - לא נורא! בשביל זה הוא שם
2. כאמא לילדה רביעית, אני נעזרת חלק גדול מהזמן במנשא. לתינוק אינסטינקט מולד שלא לעשות את צרכיו על הוריו. כמובן - לא עד עולם! בסוף יוצא, אבל התינוק יתפתל וירטון זמן רב לפני כן! ובאמת, במירב הפעמים הללו אני מזהה נכונה.
3. הודות לאותו אינסטינקט, גם בזמן הנקה קל יחסית לזהות פיפי או קקי. ההנקה גם מעודדת את עשיית הצרכים, ולכן אם אני מרגישה שלרחל יש קקי, אני מניקה אותה ואז מניחה אותה על הסיר. ההנקה פשוט מכניסה אותם ל"אווירה" הנכונה
רוב הפספוסים שלי קורים כשרחל נמצאת על הרצפה, ואני פחות קשובה לה ("שיטת הקשב", כאמור...). אני שמחה על כך שאני מצליחההכין שנאי מצליחה. שואלים אותי אם זה לא קשה לי, ואני אומרת שמרגע שנדמה לי שבתי מבקשת ממני להתפנות, אני לא מסוגלת לא להענות לה, כפי שאני לא יכולה שלא להענות לרעב או צמא שלה, או כל צורך אחר של כל ילד אחר שלי.
עוד מידע באתר המופלא באופן טבעי, ואשמח גם לענות על שאלות ולהרחיב עוד בנושא!