ישיבה מחייבת עשייה
"...אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה" (כ"ו, א')
הפועל "נותן" נכתב בפסוק הפותח את הפרשה בזמן הווה, ולא בזמן עבר. חז"ל לומדים מכך, שהקב"ה מחדש בטובו בכל יום תמיד נתינת ארץ-ישראל לישראל. כל זמן שישראל עושים רצונו של מקום ומקיימים בעצמם את מצוות "וירשתה וישבת בה". פרשן אחר מתמקד בשאלה המתבקשת, הרי לאחר שהקב"ה נותן לך- לישראל- את הארץ, כהבטחתו, מה שייך להוסיף בפרשה "וירשת וישבת בה"?. אם היא שלי, מה שייך לציין זאת? אלא, שארץ ישראל נקנית בשני אופנים: האחד- בהבטחת ה'. השני- בזיעת אפיים. אין אדם זוכה לירושת הארץ ולשבת בה, אלא כן הוא טורח ומוסר נפשו על ישיבתה. וב"אוצר החיים" מביא את פירושו של בעל "אפריון" לאמר, שכאן כתבה התורה "והיה כי תבוא", בעוד פעמים רבות נאמר בתורה: "והיה כי יביאך ה'". הטעם להבאת הביכורים, עפ"י המפרשים הוא, כדי שיידע האדם, כי לה' הארץ ומלואה, והוא- האדם- אינו אלא כאריס, ומדרך האריס הנאמן להביא פירות ראשונים לבעל הגן. לכן נצטווינו להביא ראשית פרי האדמה בית ה' אל הכהן...זהו שנאמר "והיה כי תבוא"- שמא יעלה בדעתך שאתה בעצמך ובכוחך באת אל הארץ וירשת אותה- לא כן! ולהוציא זאת מלבך, הנני מצווך על מצוות ביכורים, למען תדע כי ה' הוא הנותן אותה לך.

יש תשובה?

יש תשובה, ואלול זה ההוכחה

שעבר זמן
זה לא אומר שהלב איננו קיים
והרצון אזל לו

זה כן אומר שלא תם הספק מלבי
ושאני לא רשאית לפגוע כך באחרים
ולכן הרפתי ושחררתי

אבל לי נשארה התמודדות יוםיומית

ואולי אבא, עדיף שזה לא יגיע לאן שיגיע

דאגה בלבי

קרב יום בו הלב
ירגיש משוחרר
יפסיק לשחזר
להתרפק על עבר

ואתה תתגלה
ותאיר לו פנים
ותגאל את כולנו
גאולת עולמים

רק רציתי לומר את האמת

לא מדברים אלי ככה, זה חצה את הגבולות שלי
זה לא הטריד, זה פגע.

אתה איש טוב, אני לא מכירה אותך ככה
אני לא יודעת מה גרם לך לעשות את זה
אבל לי זה גרם רק לרצות להתרחק 
ולכן גם זה מה שעשיתי בסוף.

 

רציתי לומר את האמת כי היא חביבה מהכל.
ונראה לי חשוב לי להוציא אותה 
וקצת מתלבטת אם חשוב גם שאתה תדע אותה, לכן אתן לאלוקים להחליט

(בכוונה זה מאנונימי בשביל שאם ירצה הבורא אתה תראה ותבין)


 

שתדע שהיום זה.....
וכ"כ הייתי רוצה ש....
ורצון זה דבר גדול.