תוכן התשובה
שלום לך,
לפני שאתייחס ספציפית לשאלתך קשה שלא לומר כמה דברים על השירה והמוסיקה בכלל.
השירה תופסת מקום כל כך נכבד ביהדות עד שהתורה כולה נקראת 'שירה' (דברים לא,יט). שבט שלם בעם ישראל הופקד על השירה ובכל יום התרחש במקדש המעמד המרגש של שירת הלויים. לשירה יש כוח עצום לעורר רגשות, לחבר בין בני אדם ולקרב לבבות. הנגינה מסוגלת לעורר באדם שמחה ואף לאפשר בכך הופעת נבואה - "ועתה קחו לי (לנביא אלישע) מנגן. והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' " (מלכים ב, ג ,טו). הרגעים של ניגוני קבלת השבת, שירת הזמירות סביב שולחן השבת או בסעודה שלישית, ניגוני הימים הנוראים, "כל נדרי", שירת "אם אשכחך ירושלים" מתחת לחופה וכדו' מסוגלים לרומם את הנפש ולהיות מנוף אדיר לעבודת ה'. רגעי קסם אלו נותנים כוחות מחודשים ושופכים אור על הימים כולם.
השירה מסוגלת לבטא דברים שקשה לתארם במילים. בכוחה לסייע להחדרת רעיונות ותכנים, וזה נכון הן לשלילה והן לחיוב. זו הסיבה שתעשייה ענקית כזו בעולם הבידור עוסקת בשירה ובמוסיקה. אלפי אנשים ומליארדי דולרים מתגלגלים בתעשייה זו, מתוך מודעות לכוחה העצום. גם המפרסמים משתמשים בה בכדי למכור את סחורתם.
סיכומו של דבר, המוסיקה והשירה היא כלי רב עוצמה שיכול מצד אחד לפתח רגשות עדינים וטהורים ולרומם את האדם, ומאידך, יכולה לסחרר את האדם,להרעיש את חושיו, לשייך אותו לרוח תרבותית שתכניה עשויים להיות מנוגדים לכל מה שהוא מאמין בו (גם מבלי שישים לב לכך) ולהחדיר תכנים של בלתי רצויים לנפשו .
ולגופו של עניין, ביחס למוסיקה לועזית,
הנקודה היותר חשובה במוזיקה היא דוקא התוכן, ולא השפה. כבר כתב הרמב"ם שיש אנשים שנמצאים באיזו חגיגה וכששרים שם שיר בעברית, אפילו אם זה שיר נבלה, אז כולם אומרים שזה בסדר כי זה בעברית. אבל אם שרים שיר בערבית, אפילו כולו נקי וטהור, אז כולם צועקים שזה אסור כי זה בערבית. על זה אומר הרמב"ם שאין לזה שחר, לא השפה קובעת אלא תוכן השיר קובע. יתכן שיר לועזי שהתוכן שלו חיובי ומותר לשמוע אותו, ויתכן שיר בעברית שהתוכן שלו שלילי, גורם לגירוי יצרים או מחדיר השקפות מוטעות ופסולות, ואסור לשמוע אותו (פירוש הרמב"ם למסכת אבות, סוף פרק א').
אך הרמב"ם מוסיף דבר מעניין ומפתיע: אם יש שני שירים עם תוכן שלילי, אחד בעברית ואחד בלועזית - השיר בעברית יותר גרוע !!! מפני שעברית היא לשון-הקודש שבה ניתנה התורה, ולכן זה חמור במיוחד להשתמש בשפת הקודש לדברים מגונים.
לכן, גם אם אין איסור בשירים בלועזית, בגלל החביבות והקדושה של השפה העברית, דבר יפה וטוב הוא לשמוע שירים בעברית דוקא.
אבל גם ביחס לשפה יש לשים לב לדבר אחד. מוסיקה היא גם מאפיין של תרבות וקובעת השתייכות לזרם תרבותי, צורת חיים מסויימת - על כל מה שזה אומר... שיר באנגלית, למשל, מבטא קישור והשתייכות לתרבות המערבית שאנו כל כך מתנגדים לרוח שלה ולמה שהיא מסמלת.
אז נכון שאם אדם שומע פעם אחת שיר לועזי תמים זה לא סוף העולם, אבל הבעיה היא כשמתחילים להשתקע בזה, לקנות דיסקים, לשמוע בחדר בפול ווליום, לזמזם את זה לעצמך ברחוב. אתה הולך ומזדהה עם תרבות של הפקרות, של יצרים (שימו לב איך נראים קליפים ב- MTV, איזה אוירה הם משרים, איזה מסרים הם משדרים, איך לבושים ונראים הזמרים שם...).
ובנוסף לכך צריך להתייחס גם לעוד שני דברים :
1) הזמר- ישנם זמרים רבים בעלי אורח חיים מופקר והולל. שמיעת שיריהם, גם אם לא תביא לתופעות חולניות של הערצה וסגידה להם (מה שלצערינו מצוי מאד מאד...) הריהי מסייעת להם ומקדמת את מעמדם וחשיבותם.
כמו כן אין ספק שאישיות הזמר משפיעה על תוכן השירים שלו, ואפילו על המנגינה. בכל אומנות, ובשירה בפרט, אדם מביע את עצמו, ומנה להעביר משהו מתוך נפשו אליך המאזין או הצופה (מסופר על הרב דוד כהן זצ"ל, "הרב הנזיר" ,שהיה ת"ח ומקובל גדול ותלמידו של מרן הרב קוק זצ"ל, שביקש פעם מתלמידיו לסגור את המוסיקה כי הוא מרגיש בה טומאה. היתה זו יצירה של המוסיקאי וגנר שתמך בנאצים ימ"ש).
2) המנגינה - מנגינה מעוררת רגשות,מחדירה מסרים ולפעמים פועלת אף יותר מהמילים של השיר. יש מנגינות המעוררות רגשות עדינים, רוחניים, שמסוגלות לגלות רבדים חדשים ועמוקים יותר בנפש, ויש מנגינות המעוררות יצרים ורגשות אלימים (לדוגמא: רוק כבד וכדו'). אפשר להבחין במסר של המנגינה, על ידי תנועות הגוף שמתעוררות באופן אינסטינקטיבי עם שמיעת השיר. שפת הגוף מדברת...
לסיכום - שירה אינה דבר סתמי ופשוט אלא כלי רב עוצמה שבכוחו לרומם את האדם לגבהים או להשפילו לתחתיות ארץ. דוקא משום קח עלינו להתייחס לעניין ברצינות רבה ולבדוק היטב מה אנו שומעים.
בהצלחה
יש עוד איזה מאתיים אלף שותי"ם כאלה אבל נראלי זה מספיק. אישית הבעיה הכי גדולה היא לדעתי איזו שיר בלועזית הוא טוב ואיזה לא?! יעני איזה מותר ואיזה לא! כי לועזית מותר כי השפה לא משנה.!(ככה הבנתי) |
